תופעה מעניינת לעקוב אחר נציגי יח"ד -מר"ץ, במופעי אימה נוטפי ארס, כנגד המיועדים לגירוש (ותומכיהם) שאינם מסתפקים בפעולות מחאה מסוג "אוהבים אתכם אפילו שאתם שונאים", אלא מעזים בחוצפתם לנקוט במחאות אקטיביות מהסוג שמשלימים איתן כשאלו נעשות ע"י קבוצות עובדים שמנסים לפגוע ב"זכויות מולדות" שלהם (גם כשהנפגעים נמנים על "החזקים" ולא רק החלשים..). אל הפוליטיקאים "יפי הנפש" הסלקטיביים שצביעותם זועקת, מצטרפת בששון ובחדווה קבוצת "שומרי אתרוג" כאן בפורום, שלא מפספסים הזדמנות ללעוג בציניות "שנונה ומושחזת" (בעיניהם...), לכל מי שסבור שהופרו כאן כללי יסוד דמוקרטיים ושהתנהלות הדיקטטור הקשיש מהווה שבירת כללי משחק, שמזמינה ו"מצדיקה" תגובה הולמת, ממי שרואה עצמו נפגע או "נבגד" ממהלכיו. אותם אלו שהזהירו ששרון מסוגל להקיף קריית הממשלה בטנקים, מגיבים באדישות( (במקרה הטוב) או בתמיכה נלהבת (במקרה הרע) לרמיסת עקרונות הדמוקרטיה על ידיו, כשהוא מבצע מהלכים שנראים להם ב"כוון הנכון"...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

עוד יותר מעניין לעקוב אחרי מופעי ההיסטרייה והשנאה של מתנגדי ההתנתקות (מסיבותיהם האידאולוגיות), הקופצים בהאשמות "אתרוגנים - געוואלד!" על כל מי שדעתו שונה משלהם, ומגדילים עשות בהצדקת פריעת חוק טוטאלית על בסיס אמונתם כי המהלך "שגוי" ומניעיו "אינטרסנטיים ואפלים", כאשר רוממות הדמוקרטיה בגרונם - מלבד לעניין החלטותיה של ממשלה נבחרת, בעוד מנהיגי הגרעין הקשה של מתנגדי המהלך מצהירים בריש גלי כי בכל מקרה לא היו מסכימים עם ה"גירוש".