בס"ד



מדבריו של אלוף (מי"ל) יעקב עמידרור

לשעבר מזכירו הצבאי של שר הבטחון, ראש חטיבת מחקר באמ"ן ומפקד המכללה לבטחון לאומי.

מתוך"מיום ליום" י"ג חשוון



מדינת החמאס



"יש בסיס להעריך שיציאת כוחות צה"ל מעזה תהיה הרת אסון. היא תביא את הקסאמים הנוכחיים אל ליבה של אשקלון שגורלה יהיה כגורל שדרות. אם יגדל טווח הקסאמים יהיו עוד יישובים בטווח האפקטיבי.

יהיה קשה יותר להגן על קו הגדר בעזה- כאשר מצידה השני אין שום כוח ישראלי היכול ליצור חיץ של ממש לפניה. יוברחו לשטח קטיושות שיגיעו עד לקריית גת ופאתיה הדרומיים של אשדוד.

במשפט אחד: מדינת ישראל עומדת להקים את מדינת החמאס הקשורה לחיזבאללה בטבורה.



איבוד יכולת ההרתעה



כל אלה נזקים וודאיים, אך בעיני הם החמורים ביותר. חמורה מכך היא האפשרות הסבירה, שנסיגה חד צדדית תיפגע בתפיסת ההרתעה, שישראל והעולם, עמלים לבנות מול גל הטרור העולמי.



ישראל תוכיח קבל עם ועולם שהטרור מנצח ומשתלם- ובכך תיתן תנופה להמשך הטרור כאן ובמרחקים. כאמור, הכלי להכנעת ישראל ולקבלת הדרישה הפלסטינית היה הטרור, שנראה לאחר הלחימה הארוכה בלבנון כבלתי מנוצח. צה"ל ניתפס כמי שברח משדה המערכה הלבנוני בבושת פנים. בערב הנסיגה מלבנון לחיזבאללה לא היו שום הצלחות גדולות, אך דעת הקהל בישראל לא עמדה בלחצים הפנימיים ונדמה היה, לחלק ממנהיגי האזור , כי זהו תחילתו של שבר רחב יותר שישחק לידי הפלסטינים

.

מסמל של הצלחה, לנכנעת ונגררת

- החמצת ההישג ההיסטורי של הניצחון על הטרור



לפני כחצי שנה , ערב פרסום התוכנית לנסיגה ע"י ראש הממשלה, אחרי שלוש וחצי שנות מלחמת טרור אכזרית, מדינת ישראל הייתה על סף הישג היסטורי. לאחר הרבה שנות אכזבה, מדינה דמוקרטית הצליחה להראות באופן ברור, כי ניתן להתמודד עם הטרור. צה"ל הוכיח, להפתעת רבים, כי כשניתנים לו התנאים ההכרחיים, בעיקר לממש את השליטה בשטח, הוא יודע- יחד עם מנגנון המודיעין המעולה של השב''כ- לפגוע קשה ביותר ביכולות הטרור. ניתן היה להראות כי האגדה, שטיפח השמאל בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה, כאילו צבא לא יכול לנצח תנועות טרור וגרילה, אין לה בסיס.

...הוכח כי פעילות צבאית יכולה ומצליחה, לצמצם באופן דרסטי את יכולת מערך הטרור לבצע את תוכניותיו..



כבר כיום, ניכרים ההבדלים בין שטחים, בהם צה''ל חזר ורכש שליטה לאחר קרבות כיבוש לא פשוטים, קרי יהודה ושומרון- לבין שטחים בהם נשאר הוא בחוץ ולא ניהל קרבות לכיבוש מחדש, של מה שעליו ויתרה ישראל באוסלו, ולכן אין לה בהם שום שליטה- קרי רצועת עזה.



במקום בו אין שליטה אך יש גדר יושבת שדרות, שהפכה לעיר גבול מוכת קסאמים, המשלמת בדם את אובדן השליטה. לעומת זאת, ביהודה ושומרון, עם ובלי גדר, אין ירי תלול מסלול ולאט לאט גם סוגי הטרור האחרים מחוסלים על ידי צה''ל ופגיעתם כיום הינה ברמה נמוכה בהרבה. וכשתושלם הגדר אף רמה זאת תרד מאד.



על כל ההישגים הללו עומדת מדינת ישראל, בהנהגתו של ראש הממשלה, לוותר מרצונה הטוב ובלא לקבל כמעט שום תמורה. במקום להיות ערב הישג אסטרטגי משמעותי- כאשר לצד הערבי ברור שמדינת ישראל לא עושה שום ויתור מדיני עקב טרור, אלא נלחמת בו עד חורמה בהצלחה של ממש- עומדת הנסיגה החד צדדית להעמיד אותנו על סף עימות מתמשך, בתנאים הרבה יותר קשים, מול אויב הצובר עוצמה, עקב הצלחתו.- זאת מהותה של החמצה היסטורית.

לאמיתו של דבר, החמיצה מדינת ישראל הישג בין לאומי של ממש שהיה בהישג יד, היא היתה יכולה להפוך לסמל של הצלחה בלחימה בטרור. בעולם, שבו רבים כל כך נלחמים בטרור,לרוב ללא הצלחה , הייתה ישראל נהיית לגורם מוביל, מקצועי ומוסרי גם יחד.



הזמנת לחצים בינלאומיים



משוויתרה על הישג זה וגילתה את חששה מלחץ בין לאומי, איבדה ישראל את מעמדה. בעניין זה טועה ראש לשכת ראש הממשלה. גם האמריקאים וגם האירופים כבר מכינים את התוכניות המדיניות ליום שאחרי הנסיגה הישראלית. עתה יהיה להם קל יותר, כי ישראל תוכיח במעשיה, שהיא נכונה לנסיגה גם ללא תמורה וללא הבטחת ביטחונה.



דחית הסיכוי לפרטנר



אם בכוח הטרור מקבלים הפלסטינים את שדרשו, אך בלא שום תמורה, מעשית או הצהרתית, מה הגיון יש מבחינתם במשא ומתן שבו יש לוותר?

- אין ספק שגם אם אין כיום פרטנר רציני בצד הפלסטיני, הרי המהלך החד צדדי דוחה את היווצרותו לעוד הרבה שנים.



שבירת הטאבו וקביעת המודל העתידי למו"מ



ממשלת ישראל אמנם שברה טאבו של ממש בהציעה לפרק ישובים בעזה ובצפון השומרון, ללא שום תמורה פלסטינית.

בפעם הראשונה בתולדות הציונות עוקרת הנהגתה יישובים, ללא תמורה וללא לחץ חיצוני.

בריחה ישראלית ללא תמורה תהפוך המודל, אליו ישאפו הפלסטינים.



רוח גבית רחבה לטרור



הנסיגה החד צדדית המוצעת טומנת בחובה כישלון אסטרטגי, מדיני וצבאי, שגורמי ביטחון בכירים הגדירו בשלוש מילים:"רוח גבית לטרור", להגדרה ממצה זאת יש משמעות לא רק במובן הפשטני, קרי קטיושות על אשקלון, אלא גם במובן הרחב והעמוק של המושג, קרי כניעה היסטורית מול גל הטרור המוסלמי,



דבר ראש הממשלה



הטיב מכולם להסביר זאת ראש הממשלה עצמו מר אריאל שרון בהופיעו בפני ועידת הליכוד כשאמר: "המערך רוצה למסור את רצועת עזה, וגם אצלנו נשמעים קולות בעניין זה... היהודים שכחו כנראה מדוע שחררנו אותה פעמיים, ב-1956 וב-1967, מהכובש המצרי (והיה גם נסיון קודם במלחמת העצמאות שכמעט צלח בידנו). מדוע שילמנו את המחיר שלוש פעמים מפני שרצועת עזה איימה עלינו כשלא היתה בידנו. מה שמוצע הוא הפקרת הביטחון של אשקלון, של קרית גת, של שדרות, נתיבות ועשרות קיבוצים ומושבים".

מה השתנה, הסכנה רק גדלה, אז למה לסגת? "