התמונות על הקיר
הפחד עולה
מי תוריד אותם?
מי תיתלה?
עכשיו הן בארון
ובכל פעם מחדש
כשאני אראה את הקיר הלבן
אדמיין אותך

נשאר בי בור עמוק
עמוק עד שיחנוק
(אותי)
כשאני שר לך את השיר
כשאני שר לך..
(אהובתי)

עמוק עמוק עמוק...
לא יכול לנשום
כשאת בחלום
מתעורר - מזיע
בוכה -
זה לא מפתיע
זה לא מפתיע
זה לא מפתיע

נשאר בי בור עמוק
עמוק עד שיחנוק
(אותי)
כשאני שר לך את השיר
כשאני שר לך..
(אהובתי)

שנשאר בי בור עמוק
שאני לא מפסיק לבכות
שום דבר לא יגרום לי לשכוח
שום דבר לא יגרום לי לחיות
הכאב שנגרם לא יירפא אף פעם
והזיכרון לא נעלם

הכתיבה הכי יפה, הכי נוגעת היא הכתיבה שנולדת מתוך כאב .
וכרגיל - אני מאוד אוהבת את השירים שלך ואני מקווה שהרגשתך תשתפר בהקדם .
בנוגע לשיר עצמו, אני אשים דגש על המשפט הראשון - "התמונות על הקיר", אם יש משהו שאסורררר לעשות בתכלית האיסור זה לתלות תמונות של אנשים חיים על הקיר; זו אמונה חזקה בפאנג-שווי האומרת ש"לא תולים אנשים חיים" (תרתי משמע), פשוט באד לאק . אצלנו בבית אין שום תמונה של אדם חי על הקיר, רק במסגרות על השידה/ שולחן/ אדן חלון .
אז אם יש לך תמונות כאלו, מומלץ לעשות ריפלייס- פשוט למקם אותן מחדש .

שמור על עצמך שם בשטח, הא ?
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

חזק אהבתי

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

צר לי שאני מעביר ביקורת,אבל בזמן האחרון אני חש זילות לשפה העברית.
זה לא שאני דוקטור ללשון או משהו,ובצבא כל הזמן שוחקים את השפה העברית(אבל לך תעיר למפקד שלך שהוא אומר שתי רובים ולא שני רובים...אני לא רוצה לרוץ מסביב לבסיס עוד פעם ועוד פעמיים ושלוש וכך הלאה,אבל בכל זאת יש לנו שפה אחת והיא תנצח.
לביקורת: נסה לאחד בתים או שורות. לעיתים נראה כי לשני הבתים שלך יש אותו רצף רעיוני שיכול לאפשר לאחד אותם,והסוגריים...שוב לא הבנתי מה מקומם ואת התוספות שלהם.
אבל מצד שני,בתקופה פוסט-מודרניסטית כמו זו,גם לשיר לא חייבים להיות כללים.
חוץ מזה,אחלה שיר!שימוש טוב של מילים!מביע את הרגש בצורה מעולה!
תכתוב עוד!
שלך
קריץ