השמאל הסהרורי העברי זקוק לאספקה סדירה של קדושים מעונים מפס הייצור של מכונת הרצח הערבית. תנאי הסף לתפקיד כוללים כמובן דם יהודי על הידיים, רצוי כמה שיותר, במסגרת הדוקטרינה "שלום עושים ען אויבים", שלפיה עלינו לדבר עם ולהבין לליבם של הרוצחים, למחול להם ולא להעניש אותם, הכל כמובן כדי לעשות איתם שלום נפלא,

לא מזמן היה זה היו"ר הנערץ, הרוצח י. ערפאת שמילא תפקיד זה. מאות שמאלנים סהרורים, לרבות י. ביילין ו-ש. פרס עלו לרגל ללשכתו בעזה ורמאללה והעיתונים בישראל מלאו בכתבות עומק שסקרו את מהפך השלום שעבר על הרוצח, מבלי שהוא עצמו בכלל ידע על כך. דבר דומה קרה לרוצח מרוואן ברגותי, שהכתבות עליו גדשו את התקשורת הישראלית עד לא מזמן. משסר חינם של אלה, נאלץ השמאל להסתפק בתחליפים, כמו המחבלים המתאבדים. במסגרת זו קיבלנו כתבות עם ניתוחים מפולפלים ומעמיקים על מניעיהם האציליים של המחבלים החביבים שהקריבו את חייהם למען עמם המדוכא והאומלל. משגם זה מעיין זה יבש, עברו עיתונאינו לכתבות על רוצחים חיים שמתהלכים חפשי, כמו זכריה זביידי, שקיבל חסינות בזכות סדרת הכתבות בעיתונות הישראלית שהפכה אותו לסלבריטי קדוש שאסור לגוע בו.

ועכשיו הגיע תורו של רוצח שחי, אוכל ולומד על חשבוננו בכלא הישראלי מזה עשרות שנים. בסך הכל הוא היה ממש ילדון חביב וחסר ישע כאשר הוא רצח את בני משפחת הרן, לרבות הילדים הקטנים, שאותם הוא צד אחד לאחד והוציא להורג בסגנון הערבי הידוע. בכתבה של חן קוטס בר במעריב, בנות משפחת הרן כמובן "נהרגו", כפי שקורה לפעמים בתאונות מצערות, ולא חלילה "נרצחו", כפי שקורה במעשי רצח מחושבים ומתוכננים, שהרי סמיר קונטאר לא תכנן חלילה לרצוח אותן... פשוט קרתה לו תאונה מצערת, ועל כולנו להבין לליבו המתייסר של הרוצח האומלל.

הכתבה היא ככל הנראה עוד נסיון בשרותו של האתרוג שרון להכשיר את הקרקע לקראת שיחרורו של הרוצח הזה, שבוטל על ידו ברגע האחרון לאחר גל ההתנגדות לכך בעסקת הנפל עם החיזבאללה, שבמסגרתה שוחררו כבר רוצחים אחרים, דיראני ועובייד מהכלא הישראלי, באופן חד צדדי ללא תמורה כלשהי.
.

כך קיבלנו עוד תעודת עניות לעם היהודי שמאוהב נואשות ברוצחיו ושונאיו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/955/909.html

אז שלא תופתעו אם מחר גם הרוצח סמיר קונטאר ילך בעקבות הרוצחים עובייד ודיראני, וישוחרר בתמורה לשומדבר.

אולי אם נשלח את המדינאי לנהל פורום ברוטר (מה שבראש?) הוא יחזור איינשטיין.

רציתי גם להביע הזדהות עם חלק מהדברים שכתבת. חבל שהכותרת שלך וחלק מה"ציפוי" מטרפדים רגע נדיר של קונצנזוס.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

אני מקווה באמת ובתמים, שהתגובות שקיבלת כאן יביאו לכך שתבין, שאין הכרח לתבל דעות ורעיונות בפרובוקציות מיותרות, וליצור דמויות דמיוניות כמו "השמאלנים הסהרוריים" ו"אדמו"רים" למיניהם, כדי לחולל דיון.
בנימה אישית: אחרי שראיתי את דיוקנו של קונטאר על פני כל עמוד השער של סוף-שבוע ואת הכותרות שהתלוו, פשוט לא הייתי מסוגל לקרוא את הכתבה עצמה. עד כדי כך זה החליא וקומם אותי.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

חוסר הרגישות של מעריב החריד אותי.

או מוקיריהם הרוצח ברגותי, זביידי וכו' הם דמויות דמיוניות בעיניך ? תמהני !

אני שמח שאנחנו מסכימים לפחות לגבי הראיון עם קונטאר. אתמול הופיע סמדר, אלמנתו של דן הרן בערוץ 10 אצל הצמד לונדון-קירשנבאום כדי להציל את הכבוד היהודי ולהביע שאט נפש מהראיון הבזוי והמבזה הזה. מסתבר שאין בתקשורת הישראלית אפילו צדיק אחד שמסוגל לעשות זאת במקומה. צריך לשם כך להזעיק את האלמנה. זה המצב העגום שהגענו אליו בתקשורת הישראלית. לכן זו תקשורת עלובה בעיני, לפי כל קנה מידה, ולכן גם הסופרלטיבים שהשתמשתי בהם כלפיה.

1. למה רק ביילין ופרס ושמאלנים אחרים? האם שמיר, ביבי ושרון לא ניהלו מגעים כאלה ואחרים עם מנהיגי הרש"פ?
ככל שזו קלישאה, אין מה לעשות: שלום עושים, או מנסים לעשות, עם אויבים, וכל עוד אנחנו לא יכולים לבחור את האויבים שלנו, ניאלץ לחתור להסכמים או להסכמות עם טיפוסים שלא אתה ולא אני היינו רוצים להעביר איתם ערב, טיפוסים שאם אינם רוצחים במו ידיהם, הם מייצגים באיזשהו אופן רוצחים וטרוריסטים נאלחים.
2. כיוון שאלה האויבים שלנו, מסקרן ומעניין לדעת עליהם יותר. כתיבה עליהם אינה בהכרח הזדהות איתם, כשם שקריאת ביוגרפיה על דיקטטור כזה או אחר אין פירושה הזדהות איתו. אבל, גם כאן צריכים להיות קווים אדומים - ובראיון עם קונטאר, מעריב חצה את הקווים הללו, וכולנו מבינים מדוע.
3. אני לא יודע האם היתה פנייה לאנשי תקשורת אחרים שיגיבו על הראיון עם קונטאר, אבל כיוון שאנחנו מדינה קטנה, כי איש תקשורת כזה הוא בחזקת "בעל עניין" וחשוד כמשוחד, שבעצם אינו מנסה לתקוף את עצם הראיון, אלא לסגור איזשהו חשבון עם מעריב ובעליו. ככה זה בביצה התקשורתית שלנו. לכן, דווקא סמדר הרן (שאת הראיון איתה החמצתי) היא האדם המתאים ביותר להגיב על הראיון הזה. אין אמירה חזקה יותר מאמירתו של הקורבן עצמו.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

ובכל זאת צריך להחריב את קרתגו...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

גם קאטו תקע את קרתגו לכל נאום שלו - ללא קשר...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

הם האויב האמיתי של השמאל הסהרורי ושל הערבים...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

פרשנות משלך לדברי קאטו המודרני שלנו, במקום לקטר... אולי באמת הוא התכוון להחריב את השמאל הסהרורי למשל ?

בקיצור, אני מעדיף לחכות לתשובתו של בעל הדבר.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

1. לא כתבתי על ניהול מו"מ. מו"מ צריך לנהל לפעמים גם עם רוצחים. דיברתי על מפגשי תמיכה חברתיים עם הרוצח, שאותם יזמו וערכו פרס וביילין בלשכת היו"ר, כאשר לא היו בשום תפקיד רשמי. שמיר, ביבי ושרון מעולם לא עלו לרגל ללשכתו של היו"ר כאשר הנ"ל היה מוחרם ע"י ראש הממשלה המכהן. פרס וביילין עשו זאת באופן שיטתי.
2. אני מסופק שכולנו מבינים מדוע ואיך נחצו הקווים בראיון במעריב. לא ראיתי ולא שמעתי שום הכאה על חטא בתקשורת בעניין הזה.
3.העובדה שאנחנו נזקקים לניצולים כדי לזכות ב"אמירה חזקה" היא תעודת עניות לכולנו. זה אומר שאם משפחה שלמה נרצחת ללא ניצולים, אין מי שיגיד על כך "אמירה חזקה" כלשונך. זו תעודת עניות לתקשורת הישראלית וחברה הישראלית, שנזקקת לניצולים כדי שיאמרו "אמירות חזקות", כי אין לה מנהיגות ואנשי תקשורת שמסוגלים לכך.

1. "המפגשים החברתיים" כלשונך נועדו לשמר את הסיכוי למו"מ ולהסדר. למיטב זכרוני לפחות חלקם נעשו בתיאום עם ראש הממשלה המכהן באותה תקופה. בדיעבד, קל לומר שזו היתה ברכה לבטלה. ובכלל, במזרח-התיכון, לנבואות פסימיות יש סיכוי טוב יותר להתגשם מאשר לאלה האופטימיות. בכל מקרה, אני מתקשה למצוא את הקשר בין זה לבין הראיון המיטיב עם קונטאר.
2. גם אני לא מבין מדוע נחצו הקווים האדומים במעריב (איך? כולנו מבינים, ונוטה היטיב לצייר זאת). אין לי ויכוח איתך שהראיון הזה הוא תעודת עניות למעריב. ההכאה על חטא צריכה לבוא מצידו. שום כלי תקשורת אחר לא אמור להכות על חטא רעהו. אגב אני מהמר שביום שישי הקרוב נמצא עמוד שלם ב"סוף שבוע" המוקדש לביקורות על הראיון עם קונטאר. זה כמובן לא יכפר על החטא.
3. זה כבר נראה לי כוויכוח לשם ויכוח. הגברת הרן בחיים, תודה לאל, וטוב שקולה נשמע. אני מניח שמפיקי התוכנית היו יכולים למצוא איש תקשורת שיתקוף בשמחה את הרעיון במעריב, ועדיין - איש לא ישווה בעוצמת ביקורתו לביקורת של הניצולה והקורבן האותנטית (וסליחה על הציניות).

הצלחת למצוא נושא שמקיף בכעס שהוא מעורר את כולנו (או לפחות את כל אלה שהגיבו לך כאן). חבל לפרוט אותו עכשיו לפרוטות של ויכוחים על נושאים שאינם ממין העניין. לצורך כך יש כאן מספיק אשכולות ומספיק הזדמנויות...

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

אני מסכים עם הטענה לגבי "השמאל הסהרורי" כשם עצם, ולא עם "הסהרורי" כתואר הפועל, שהרי 90% מהיהודים הקרויים בישראל "שמאלנים" הם תומכי הציונות עם גבולות (גיאוגרפיים, פיזיים, מוסריים) קצת שונים (אוקי, 99%, אם נספור לפי מי שזוכה בפורום הזה לכינוי "סמולני") - ורוב הנותרים מקובלים בעיני כסהרורים ממש (מלבד הרשעים/הנקמניים הבודדים).

אין לי בעיה עם כתבה אינפורמטיבית החושפת בפני את נפשו של מפלצת, אפילו עם עצם הצגת מה שהוא רואה כמניעיו לביצוע הזוועה או פרשנותו לאירועים בשטח. הבעיה שלי היא עם השימוש שעשתה הכתבת בחומר הגולמי שהיה לפניה.
אם אחרי שקראתי את הכתבה אני עלול לחשוד כי מדובר באיזה נער טועה המתגעגע למשפחתו, אדם חדור אידאולוגיה צודקת אוניברסלית שהנסיבות - ועצם קיומנו הפושע - הביאו אותו (בטעות מקובלת של שיקול דעת - כמובן) לרוצץ גולגולת של ילדה בת 4 עם קת של קלאצ'ניקוב... נשאר אצלי דיסוננס לפתור באחת משתי דרכים:
1) באמת מדובר בלוחם חופש אצילי, איש משפחה למופת, אוטודידקט כנגד כל הסיכויים - והסטנדרטים שלי שגויים
2) הכתבת בחרה לישם את כליה על מנת לצייר פורטרט של תת-אדם מהצד היפה, בזווית התאורה המחמיאה ביותר.

אני אפילו מסכים שלאותו פלג זעיר ומעורער בנפשו בשמאל הישראלי יש נטייה לרומם את "האויב האנושי", גם כאשר בחירותיו בטכניקות השגת "זכויותיו" מזכירות סאדיסט רצחני בעולם של מזוכיסטים.
אני לא מסכים כי פרס נופל תחת הקטגוריה הזאת, ואפילו בביילין אני חושד שהוא יותר איש שיווק של שלום מאשר מאמין באישיותו של מנהל המפעל, אבל אנשים כמו אורי אבנרי, ואולי גם הכתבת הנכבדת, נופלים גם נופלים.

מעבר לכך, ההכללות הדמגוגיות הקבועות של הניחוח התקבלו בהעלמת עין, בגלל שעד שכבר יש כמה גרגירי אמת - נגיל ונתאפק עם הפרדת המוץ מהבר.


עריכה מאוחרת: עיקר שכחתי. המסקנה האופרטיבית שלי מהכתבה היא שעוד לא מאוחר להחיל עונש מוות בישראל - ורצוי שייושם גם רטרואקטיבית.

הצבור השפוי בארץ, מימין ומשמאל, מסמן לו מדי פעם רוצח ספציפי שאותו "לא יעלה על הדעת" לשחרר מנימוקים אלה או אחרים. אם אותו אחד אכן לא משתחרר בעיסקה זו או אחרת או בהסכם כזה או אחר, אנחנו זוכים בכמה רגעי חסד של תחושת גאווה ונצחון מוסרי, אלה עוזרים לנו להעלים עין מהרבים האחרים שיוצאים לחופשי בטרם עת למרות שפשעיהם אינם קלים יותר.

לא קראתי את הכתבה, אני מבין מכל הכותבים לפני שהיא כתובה בשטאנץ הקבוע המתחיל את מסע הרכוך - הצבור ירד לאט לאט מן העץ ויצא לחפש עץ חדש לטיפוס. בקצרה, זה לא "השמאל הסהרורי" שמוצא לו מרטירים, אלא הצבור הישראלי שמוצא לו עץ חדש מדי פעם להתחבא בצמרתו.

(ולמען הסר ספק, אני אומר זאת בצער רב ולא כנסיון קנטרנות)

אבל, שחרורו של קונטר הסתמן כאפשרות בעיקר במסגרת הסדר הכרוך ברון ארד, ואני מעדיף שרוצח מתועב ישוחרר בשביל סגירת הפצע הפתוח הזה* - מאשר שיכינו אותו קודם כאיזה זקן אסירים אינטלקטואל, ששילם את עונשו ועכשיו ילך להיות שגריר כבוד של ישראל בלבנון.

*מסופקני אם מישהו עוד מאמין שרון ארד בחיים, ואילו הייתי יכול להציב את עצמי במקום משפחתו** (וכפי שאמרה אימו ז"ל) - לא הייתי מסכים לקבל גופה, או מידע "וודאי" ידוע זה מכבר, במחיר של שחרור רוצחים בפועל ורוצחים בכוח.
**אני לא יכול, ולא חשבתי לרגע שאני יכול.

המדיניות הישראלית המאפשרת שחרור רוצחים שהורשעו במסגרת עסקאות והסכמים היא עובדה קיימת מזה זמן, ולדעתי היא אינה דבר שניתן יהיה לסגת ממנו. האם היה ניתן להמנע מכך מלכתחילה - אני מאמין שכן, אבל זה דיון ספקולטיבי עקר. רק רציתי להאיר את הדברים באור קצת שונה.