שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

כתוב שאסור ליהודי לגדל כלב רע בתוך ביתו, או כזה שעלול להבהיל אשה מעוברת שעלולה להפיל מנביחתו. אבל אין איסור להחזיק בכלב לצרכי שמירה או מכירה.

..

http://www.anonymous.org.il/sorek.htm

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שונרא1 http://www.anonymous.org.il/sorek.htm

המשנה כותבת במפורש שם שמותר למכור כלב, כשהיא שואלת:
"ואיזהו מחיר כלב האומר לחבירו הוליך טלה זה תחת כלב"[מסכת תרומות]
אבל מה שעוד יותר מעניין, שכל המקורות הם באנגלית, ולא קשורים למשנה.
בכל-אופן, לא שמעתי על שום פסק כזה, וזה מותר לעילא ולעילא.
ואפילו הגמרא[ירושלמי] מתירה לעשות כלאיים של שני סוגי כלבים.
אם נשים לב למקורות, נגלה שכולם באנגלית, וכמעט ואין איזכור להלכות יום יומיות.
המקור, כמובן, שגוי, ומותר למכור כלבים אפילו לגוי ו\או נכרי, ובטח ובטח לישראל.

"...התוספתא מורה כי "לא יהא מביא כלבים כופריים ... למוכרן לגוי" (80). מעבר למסקנה שמדובר כאן בכלבים ביתיים, או לפחות כאלה שנועדו ליעדים מסוימים בקרב הרועים, עולה מאליה השאלה: מהו ההיגיון המסתתר מאחורי האיסור? התשובה עשויה להיות: 1) טעם איסור מכירת בהמה גסה לנוכרים, ועמו איסור מכירת הכלבים, כשהעדר נמכר יחד עם הכלבים (81); 2) הטעם הפולחני: הנוכרים נהגו לעיתים להשתמש בכלבים בטקסים הפגניים, ואל לו ליהודי להיות שותף סביל לקיום עבודה זרה; 3) כלבים אלה שמרו על הנפש והרכוש בעיקר במקומות ספר, ומכאן ההפלגה בתכונותיהם המיוחדות של הכלבים הכופריים כנכס שאין להעבירו לגורם זר. פלוטארכוס למשל מספר על איסור ייצוא כלבים מספרטה, ובמיוחד הוא מכוון את דבריו לזן מיוחד (82). בכל מקרה מכלל לאו אנו למדים על הן - על מכירת כלבים לנוכרים. ....."
מקורות תוס' שביעית ה' ט' 81) Varro II, IX, 6 82) השוו לוורגיליוס

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שונרא1 "...התוספתא מורה כי "לא יהא מביא כלבים כופריים ... למוכרן לגוי" (80). מעבר למסקנה שמדובר כאן בכלבים ביתיים, או לפחות כאלה שנועדו ליעדים מסוימים בקרב הרועים, עולה מאליה השאלה: מהו ההיגיון המסתתר מאחורי האיסור? התשובה עשויה להיות: 1) טעם איסור מכירת בהמה גסה לנוכרים, ועמו איסור מכירת הכלבים, כשהעדר נמכר יחד עם הכלבים (81); 2) הטעם הפולחני: הנוכרים נהגו לעיתים להשתמש בכלבים בטקסים הפגניים, ואל לו ליהודי להיות שותף סביל לקיום עבודה זרה; 3) כלבים אלה שמרו על הנפש והרכוש בעיקר במקומות ספר, ומכאן ההפלגה בתכונותיהם המיוחדות של הכלבים הכופריים כנכס שאין להעבירו לגורם זר. פלוטארכוס למשל מספר על איסור ייצוא כלבים מספרטה, ובמיוחד הוא מכוון את דבריו לזן מיוחד (82). בכל מקרה מכלל לאו אנו למדים על הן - על מכירת כלבים לנוכרים. ....." מקורות תוס' שביעית ה' ט' 81) Varro II, IX, 6 82) השוו לוורגיליוס

אולי אתה לא התעמקת בדבריי?
דווקא התעמקתי בדיוק על הקטע הזה.
שים לזה שזה לא הלכה למעשה.
אגב, מדובר על ירושלמי - ולא על בבלי.
ושים לב מה הסיבה שאסור למכור לנכרי - בגלל שאת רוב הכלבים היו שומרים בערי הספר - הצמודים לגבול, הם היו שומרים מפני האוייבים - ולכן - מה ההגיון למכור את זה לאויב?
אבל היום זה לא משנה, היום אתה מוכר נשק חם לאויב...
המשך יום נעים,עם מכירת כלבים נאה,

תרשה לי לחזק את האחרים פה, ולהוסיף שגם אם זה פודל מעפן שלא ישמור לך על הבית, מותר לך להחזיק אותו.
מותר לשאול למה אותו מקור טען שאסור?

ולכן נזעקתי לפורום ע"מ לבררררררררררררררררררררררררררררררררר

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

בס"ד

מקור הלכתי:

חיות מחמד, כלב, תוכי, דגים
הרב אליעזר מלמד

שאלה שיש שמתלבטים בה היא, האם ראוי לאדם לגדל חיות מחמד בביתו? ובמיוחד שרוב חיות המחמד, כגון כלב, חתול, תוכי, הם מהמינים הטמאים? התשובה היא שאף שאסרו חכמים על יהודי לעשות סחורה בחיות טמאות, שמא מתוך שיהיו מצויות בידו, יבוא לאכול מבשרן. זהו דווקא במיני חיות שרגילים הגויים לאכול מבשרן. אבל לגבי חיות שמגדלים לשעשוע ולחביבות, ברור שאין מקום לחשש זה, ולכן מצד הדין מותר לגדלן. וכן כתב רבי יוסף קארו בספרו 'בית-יוסף' (יו"ד קיז), שאין איסור לעשות סחורה בחיות טמאות שאין רגילים לאוכלן. וכן כתב החיד"א בספרו 'ברכי-יוסף' (יו"ד קיז, ב), שעל פי זה נהגו לגדל עופות המדברים. אמנם היו שרצו לומר שמפני שחיות אלו נקראות טמאות, אף שאין בדבר איסור, אין ראוי להכניס לבית חיות טמאות. אבל האמת, שדבר זה לא נזכר בספרי הפוסקים, ודי לנו במה שאסרה עלינו התורה, ואין לנו להוסיף איסורים מדעתנו. ומה שחיות אלו נקראות טמאות, זה נוגע לכך שהן אסורות באכילה, שעל פי התורה מי שאוכל אותן מטמא עצמו. אבל אין זה אומר שמידותיהן פגומות, ושהמגדל אותן עלול להיפגם מעט בנפשו. ולהיפך לכל חיה מידה טובה ומיוחדת משלה. ובכמה מקומות שיבחו חז"ל כמה ממיני החיות הטמאות, למשל שיבחו את נאמנותו של הכלב, ואת צניעותו של החתול. ועל כן כל אדם רשאי להחליט בעצמו, אם טוב לו לגדל חיות מחמד.

אבל כלב רע, היינו כלב שעלול להפחיד בני אדם או ילדים, אסור לגדל, מפני שהוא גורם צער לבני אדם שעוברים לידו. ורק אם הוא קשור בשלשלאות של ברזל מותר לגדלו, שכן באופן זה לא יפחדו ממנו בני אדם. ואף אם הכלב מאולף ואינו תוקף בני אדם, מכל מקום האנשים שהוא נובח עליהם אינם יודעים זאת, ועלולים לפחוד ממנו ולהצטער. ולכן על בעליו לקשור אותו היטב. ורק במקומות הסמוכים לגבול מותר לשחרר כלבים כאלה בלילה כדי שישמרו על הישוב (שו"ע חו"מ תט, ג). וכלבים נחמדים, שאינם מפחידים כלל, אין צורך לקשור.

דרך אגב, כדאי לציין כאן שמחקר מדעי קבע, כי אחוז התמותה בקרב חולי לב שהחלו לגדל כלב בביתם היה נמוך בהרבה מחולי הלב שלא היה בביתם כלב. ועל פי זה המליצו לחולי לב לאמץ כלב בביתם, משום שכפי הנראה הטיפול בכלב מרגיע ומשמח אותם, ומשפיע לטובה על מצבם הבריאותי. מכל מקום ברור שישנם עוד דרכים לסייע להרגעת החולה שהחשוב והמועיל שבהם הוא על ידי מציאת משמעות ותוכן לחייו. עוד שאלה שלעיתים שואלים, האם מותר לתת לדגים שבאקווריום תולעים חיים למאכל. בזה אין איסור, שכן כל איסור צער בעלי חיים הוא דווקא כאשר מצערים אותם בחינם. אבל כאשר הדבר נעשה לצורך האכלת הדגים שלו, אין בזה איסור 2 .

הערות:
2 - בנוסף לכך, כתב בשו"ת שאלת יעבץ ח"א ק"י, שאין איסור צער בעלי חיים חל על בעלי חיים שאינם משמשים את האדם. ועוד שבעלי חיים ירודים, היינו שמוחם ומערכת העצבים שלהם אינה מפותחת, חשים פחות בסבל וצער, ולכן פחות חוששים להמיתם. והתולעים הם מין ירוד בהשוואה לדגים.

(http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1998)

יוגב.


I'm not going to not live because of the fear of what could happen" - Laird Hamilton"