15-07-2005, 10:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.09.04
הודעות: 178
|
|
לכולנו יש תקריות עבר שמצטערים עליהן
אני יכול לספר לכם שבכל שנותי הראשונות הפרעתי למאמן שלי להעביר אימונים והרבה אימונים הייתי יושב בחוץ או יושב בצד או ננזף, בבחינות הייתי נהיה פתאום רציני ומשקיע, עומד בשקט ולא מדבר, או מספר בדיחה. כילד מגיל 4 וחצי ועד בערך 9 לא עברתי דרגה(מספטמבר 1984 ועד יולי 1988), אפילו לא פס - אמא שלי באה לדבר עם המאמן שלי כמה פעמים והוא תמיד היה מסביר לה שאני מאוד מפריע לו ושהוא לא יכול לתת לי דרגות.
כשכל החברים שלי היו בחגורה כתומה ואני הייתי בלבנה הייתה בחינה שבסופה המאמן הקריא תוצאות והוא הכריז את השם שלי ואמר
"עבר לחגורה צהובה"
התמלאתי אושר שלא הכרתי בקרטה לפני עד שהמאמן הוסיף
"אבל אתה לא רשאי לקבל אותה עד שתשפר את ההתנהגות שלך"
מיד לאחר מכן המאמן שלי המשיך להקריא הרבה תוצאות, נראה לי כמו נצח, הרגשתי שכולם עברו ורק אני לא. כל כך הצטערתי על ההתנהגות שלי ופתאום נפל האסימון. גם באימונים אני צריך להיות רציני כמו בבחינה. וב11 ליולי 1988 התקיימה בחינה במסגרת קייטנת קרטה ובה עברתי לחגורה צהובה.
היום אני יודע שהדרגה זה לא מה שעושה את הבושי (לוחם), אני יודע שיש בזה מן האינדיקציה בלבד למשך הזמן ןההשקעה, אבל אני מצטער שלא התנהגתי כמו כולם, הייתי יכול לקלוט יותר ואולי הקרטה שלי היום היה טוב יותר. ומצד שני, כל החגורות הכתומות והירוקות שנבחנו איתי שעברתי סוף סוף לצהובה ושהתחילו להתאמן איתי ביחד, אף אחד לא המשיך בתחום. אז מה זה אומר על הקרטה שלי?
לכן אני חושב שכל אחד מאיתנו, מצד אחד, יש לו רגעים שהוא מצטער עליהם בדרך ומצד שני, הם הרגעים שעשו אותנו למה שאנחנו היום....
ותחשבו על זה  (נקודה למחשבה)
תבלו ותמשיכו להתאמן
צור
|
ראשי
צ'אט
חחח עד היום אני לא אוהב להזכר בזה, לא יודע למה.
מצב כלאיים
