ביום שני י"א בתמוז 18.7 נצא לצעדה רגלית של עשרות אלפי אנשים לעבר גוש קטיף. כבר עכשיו שריינו לכם ימי חופש מהעבודה. ביום הראשון נציג את כוחנו ואת גודל המחנה, וביום האחרוןנפרוץ את המצור שהטילה ממשלת שרון על אחינו שבגוש קטיף – יש חשיבות קריטית להשתתפות מלאה בשני ימים אלה.





המטרה:

במהלך השבוע תעלה בכנסת הצעה לדחיית תוכנית הגירוש בשלושה חודשים. יציאה לדרך של עשרות אלפי יהודים אל עבר אחיהם שבגוש קטיף תהווה קטליזטור לתהליך פוליטי שבמסגרתו שרים בכירים וראשי ממשלות לשעבר שעד כה פחדו לעשות מעשה, יקומו ויאמרו – בתנאים הנוכחיים אנו לא יכולים ללכת נגד הקהל האמוני הגדול שלפנינו ודרושות בחירות עכשיו.

בנוסף לאפיק הפוליטי יש לצעדה משמעות פרקטית בשטח- עשרות אלפי צועדים שיכנסו לתוך גוש קטיף יבהירו לממשלה שההחלטה היא פשוט בלתי-ישימה, כלומר נוכיח לממשלה ולצבא ששרון לא יכול לפעול נגד רצון העם שלו בדרך לא דמוקרטית כמו דיקטטורים אחרים בהיסטוריה. הגירוש לא יהיה פשוט משום שהעם לא ייתן לו להתרחש.



לכן חשוב שנשריין לעצמנו את השבוע הבא, מי בעבודה, מי בלימודים ומי בחופשה בשביל להתגייס למען המדינה והתורה. פנסיונרים, גברים, נשים וטף, ילדים, נערים וחיילים – אנו זקוקים לכולכם בצעדת האמונה שתחזיר את הכח ליהודים באשר הם ותסכל את הגירוש.



אתם מוזמנים להצטרף לצעדה ולחזות בנס רוחני שיאחד את כל עם ישראל. איחוד שיחזיר את הברק לעיניים, יחזק את אחינו הגיבורים הנצורים בגוש קטיף, ויעצור את הטירוף של הממשלה. מי שיהיה בצעדהיהיה עד למחזה מרהיב וייחודי בהיסטוריה של שיירה של עשרות אלפי יהודים חדורי אמונה ואהבה, שיירה שהחיילים יצטרפו אליה במקום לנסות ולעצור אותה!

בשבוע הקרוב מי שנפקד ומעדיף את הבלי היום-יום על פני צעדת האמונה, כאילו לא האמין בכלל!

רק לאחר שמיצו את כל האפשרויות האחרות. (אבא אבן)
ילמדנו רבנו, כתום עולה, מה התועלת שיפיקו הצועדים? על מי תשפיע הצעדה ואיך היא תשפיע? מה התועלת בבזבוז האנרגיה הארגונית והאישית? עשיתם שרשת חיה עד ירושלים, שעזרה כמו כוסות רוח למת. הוקמו היאחזויות הזויות כמו שירת הים שבקושי החזיקו שתי יממות. משהו במערכת החשיבה שלכם השתבש מאוד אם אתם חושבים שאת מירב האנרגיה שלכם עליהם להפנות נגד המשטרה וצה"ל.
האויב האמיתי שלכם הוא אותו אחד נגדו פחדתם ללחום עד היום: ארגוני הטירור הפלשתינים. הראתם כח עמידה ראוי לשמו אך מורך רוח התקפי.
מצבכם היה נראה אחרת אם היה לכם העוז להפציץ חזרה את הישובים מהם הפציצו אתכם. אם הייתם לוקחים על עצמכם, ויש לכם את ההון האנושי הדרוש, לפגוע במשפחות הרוצחים, כפי שמקובל באיזורנו. אלא, שבמקום לעשות את המעשה הראוי אתם התבכיינתם למדינה כל הזמן: "תנו לצה"ל לנצח", כאשר הוברר לכם חזור והבהר כי מסיבות פוליטיות בינלאומיות אי אפשר לתת לצה"ל לנצח. יותר נכון לומר: אם צה"ל היה מנצח, המדינה הייתה מפסידה.
כאן היה מקום ליוזמה הפרטית שלכם, במקום בו הממשלה לא הייתה יכולה לעזור.
לאחר כל המחדלים שמניתי ולאחר שהפסדתם את המערכה אתם שוב חוזרים למופעי הפנטזיה חסרי התוחלת ורבי המשתתפים.
לבי עמכם.