הפינוי הכפול של רס"ם קקון
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/news/brake_line.gif]
יום שישי, ח' תמוז התשס"ה, ‏15 ‏יולי ‏2005, 07:00
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files///9//42419.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]
צילום: יעל יקירביץ
עם קבלת ההחלטה על תוכנית ההתנתקות, מצא עצמו רס"ם דן-חיים קקון בפני טראומה כפולה. קקון חי זה 15 שנה ביישוב גן-אור המיועד לפינוי, ומשרת תקופה דומה במפקדת החטיבה הדרומית בנווה דקלים. סיפוריהם של החיילים שהרצועה היא בעבורם גם בית, כתבה ראשונה בסדרה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מאת ליאת שלזינגר, כתבת 'במחנה'

המנוף הרים את משרדו המרוקן מציוד של נגד החימוש של החטיבה הדרומית בעזה, רס"ם דן-חיים קקון, באוויר. את המבנה הנייד, כמו את שאר המבנים שבחטיבה, העבירו לבסיס מחוץ לרצועה כחלק מההכנות לתוכנית ההתנתקות. קקון, תושב גן- אור שבגוש קטיף, עמד בצד, צפה במשרד שבו העביר 14 שנים מחייו, ולא הפסיק לבכות. מאז הוא אינו חוזר לשם, לא מסוגל לראות את החטיבה.
קשה היום להיות תושב בגוש קטיף, וקשה גם להיות חייל המשרת שם, אבל נדמה, שהכי קשה להיות שניהם גם-יחד. "כשפינו את המשרד שלי, הרגשתי שזו העקירה הראשונית", מספר קקון. "הפינוי הזה מאוד כאב לי ובכיתי הרבה. היום אני לא רוצה לעלות לשם יותר, זה דבר שלא פשוט להתמודד אתו. כשאני עובר שם אני נזכר בבית שיעקרו לי בקרוב. קשה לי, אבל בבית אני חייב להיות חזק מול הילדים".
אולם, מנושא כמו ההתנתקות קשה מאוד לברוח, במיוחד כשאתה משרת באוגדת עזה. כל כוחות צה"ל ברצועה עסוקים בהכנות קדחתניות לקראת הפינוי הקרב, וקקון מתקשה להתעלם מהן. "זה לא פשוט בשבילי, אבל יש לי תפקיד בחטיבה שצריכים בו אותי. לכן, אהיה כאן כל זמן שאוכל להועיל, עד שמבחינה נפשית לא אעמוד בזה. בינתיים אני מסתדר", הוא אומר.
מאז התקבלה ההחלטה על ההתנתקות, מרגיש קקון שהוא "פשוט בחלום רע", כזה שממנו הוא עשוי להתעורר בכל רגע. הוא עדיין מחכה שמישהו יבוא, יצבוט אותו ויגמור את הכל. בינתיים, זה עוד לא קרה, וההתנתקות רק הולכת ומתקרבת. "כל עולמי חשך עליי. עברנו כאן כל כך הרבה, אפילו נפצעתי כאן מכדור ברגל", הוא משחזר.
אוגדת עזה מצדה, החלה ללוות את אנשי הקבע שגרים בגוש כדי שיוכלו להתמודד עד כמה שניתן עם הפינוי הקרב ובא. "ההרגשה שמישהו חושב עליי ודואג לי עוזרת מאוד", מודה קקון. "המפקדים שלי מתחשבים בי, ואני רואה שאני לא לבד".
לאותם מפקדים כבר הודיע רס"ם קקון, שביום הפינוי הם ימצאו אותו בבית בו הוא גר זה 15 שנה, מכין להם כוס קפה. "אנחנו נשב, נשתה כוס קפה ואז שייקחו אותנו", הוא אומר. "אני רוצה לקבל את הכבוד האחרון שמגיע למשפחה שלי ולי. אני בעצמי חייל, ואני יודע שהצבא הוא לא המוקד להפניית הכעס שלי. מצד אחד, זה לא הגיוני לדרוש ממני לצאת מפה ואני לא יכול לקחת חלק בפינוי של עצמי ולוותר על הבית שלי, אבל מצד שני, אני גם לא רוצה להיות פורע חוק".
במהלך כל התקופה האחרונה, נמנע קקון גם מהשתתפות במחאה פוליטית נגד ההתנתקות, בשל היותו לובש מדים.
גם אשתו גלית יודעת שהמצב מסובך יותר בהיותה נשואה לאיש צבא. קודי ההתנהגות המאופקים חלים על כל המשפחה. היא עצמה משוכנעת שביישוב שלהם לא תפרוץ אלימות כנגד חיילי צה"ל. "אנשים ילכו מפה בשקט, אבל זה לא מוסרי בעיניי לבקש ממני לקום וללכת", היא אומרת. "רוצים לפנות אותי? בבקשה. שיבוא הצבא ויגיד לי 'גבירתי, תרשי לי ללוות אותך לאוטו'. אז אני אקום ואלך".

http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=33600.HE

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

אני לא מקנה בו

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm