כחלק מלחימה הנמשכת ברצועת עזה, הוחלט בצה"ל לגייס שישה לוחמים מבוגרים, בוגרי הצבא הרוסי, שלא גדלו ולא התחנכו על ערכי הצבא הישראלי.

השישה, קצינים ולוחמים לשעבר בצבא הרוסי, ששימשו כצלפים, עברו טירונות השלמה של חודש ברמת רובאי 03 ונשלחו לפעול כיחידה עצמאית באזור הלחימה הטעון ביותר של צה"ל.

על הניסיון הקרבי של חברי החוליה המיוחדת, איש לא מערער. הרבה לפני שהחלו לחסל מחבלים פלשתינים בעזה, הם לחמו והרגו במדי הצבא הרוסי, באפגניסטן ובצ'צ'ניה.

רומן המפקד עלה לארץ לפני 12 שנים. ב-1979 שירת ביחידת צנחנים מיוחדת בצבא האדום. "נלחמנו בגובה 3,000 מטר בהרים. היינו סוג של אלפיניסטים", הוא מספר. "הגענו לאפגניסטן פלוגה של 90 איש. חזרנו עם 21 הרוגים ו-37 פצועים ".

אלכס עלה ב-1998 מאוקראינה, שבה שרת ביחידת משטרה מיוחדת ללחימה במאפיה, מומחה לקרב מגע ולסכינים שהרג בידיו כמה עבריינים בכירים.

פאבל שירת ביחידה מקבילה לשייטת 13 בצבא האדום. סרגיי פיקד על פלוגה ביחידה משטרתית מיוחדת, ודימה היה מפקד פלוגת צלפים בדרגת סרן בצבא הרוסי, לחם בצ'צ'ניה שלוש שנים, וזכה לעיטור כבוד מנשיא רוסיה.

גם בובה שרת כצלף. שבע שנים בסך הכל. זו הפעם הראשונה שבה הם מסכימים להיחשף, ולספר על החיסולים שביצעו בשורות צה"ל.


"רגוע כמו אבן"

בספטמבר 2003 החלו לפעול בגזרת אוגדת עזה. החבורה המגודלת שחבריה מקושטים בקעקועים של הכוחות המיוחדים הרוסיים, היתה חריגה בנוף הצה"לי. מרגע שהגיעו לשטח נפוצו האגדות סביבם.

חיילי האוגדה החלו לקרוא להם "הצ'צ'נים". בתוך זמן קצר הם הוכיחו את יעילותם. "כל למידת השטח שלהם היתה מדהימה", אומר קצין באוגדה, "רק יחידות מיוחדות מאוד עובדות ככה. הם הכינו סטטיסטיקה שניתחה גזרה, והעבירה למפקדים איפה קורים הדברים, באילו שעות, איפה שדה הראייה הכי נכון והכי מתאים לחסל את המחבל. בדברים האלו הם הרימו רמה שאני לא חושב שיש בצבא".

ב-10 בספטמבר חיסלו "הצ'צ'נים" את המחבל הראשון שלהם. "ראיתי פלשתיני בעמדת תצפית עם ציוד לראיית לילה", מספר רומן, "חיכיתי שעות עד לתזוזה, וראיתי אור של המכשיר לראיית לילה. היה נוהל קצר לירי במיוחד בשבילנו כדי לקצר ביורוקרטיה. אני עושה דיווח חזרה למוצב, למפקד המבצע. אומר לו שבעוד דקה פותחים באש. אין אדרנלין. אם יש אדרנלין אני לא אפגע בכלום. אני חייב להיות רגוע כמו אבן. קרח".

אחרי חודש עבודה בחטיבה הדרומית ירדה כמות ירי הצלפים הפלשתינים על מוצבי צה"ל ב-60 אחוז. מרביתם, על פי הערכות הצבא, חוסלו על ידי השישייה.

רונן, מג"ד צבר: "הם היו שוכבים שעות באותה נקודה בלי לזוז. חוץ מנשימות לא שמעת כלום. מקצוענות. לא היו יומיים שהם שכבו באותה נקודה אצלי. הם עשו אצלי למשל פעילות במוצב יקינטון. גילו צלף שהיה יורה עלינו ומטריד אותנו. אנחנו לא הצלחנו לגלח אותו תקופה ארוכה".

אלכס מסביר את ההצלחה: "יש הבדל בין בחור בן 18 לבין מישהו בן 30 פלוס - הקור רוח. בשטח אין לנו גוף, אנחנו רק עיניים. כמו עכביש שממתין לזבוב".

"הם באו ממנטליות אחרת"


למרות ההערכה כלפיהם, בסופו של דבר התערערה אידיליית היחסים בין מפקדים באוגדה לכוח הצלפים המיוחד. ביולי השנה הם נאלצו להשתחרר. הסיבה הרשמית: אילוצי תקציב.

למעשה, קצינים בצה"ל התלוננו שאצבעות חברי הצוות, במילים עדינות, קלות על ההדק: "היה פער בינינו לבינם בהבנה של הוראות הפתיחה באש", מסביר קצין גבעתי, "הם באו ממנטליות אחרת, וחשבו שמספיקה אינטואיציה כדי לחשוד במישהו".

דימה : "השמדנו מחבלים, כאלה שירו על החיילים שלנו והזיקו לישראל. עד היום לא היתה תלונה אחת נגדנו שירינו באזרחים, בילדים או בחקלאים. חיילים אמרו לנו שהם סוף סוף התחילו לישון בלילות כי פחתו יריות הצלפים הפלשתינים. זה מעיד על המקצועיות שלנו. למה סגרו אותנו? כי נבהלו מאיתנו הקצינים שם למעלה. הם יושבים במשרדים שלהם, ומקבלים משכורת גבוהה ומחכים לפנסיה".


http://www.nrg.co.il/online/1/ART/822/233.html

קצין בגזרה סיפר לי כי הסיבה העיקרית לפירוק היחידה זה חוסר אמון בין הפיקוד ליחידה.
הם היו מספרים על הורדות מחבלים שלא היו ולא נבראו.
לאחר שנתפסו כמה פעמים בשקרים כאלו התמיכה בהמשך דרכם בצבא ירדה , ולבסוף הוחלט לפרק את היחידה.