מתנדבי ארגון זק"א (זיהוי קרבנות אסון) בישראל האמונים, בין השאר, על פינוי גופות וחלקי גופות מזירות פיגוע, פיתחו חוסן נפשי למראות זוועה, הגבוה מחוסנו של כלל הציבור. כמו כן, החוסן שפיתחו גבוה במרבית המקרים גם מזה של עובדי ארגונים מקבילים בארץ ובעולם.

ממחקר שערך ד"ר הווארד פיין כעבודת דוקטורט לאוניברסיטת סארי שבבריטניה, עולה כי רק 2.1% מהמתנדבים סובלים מתסמינים פוסט טראומטיים חריפים, בעוד שלדבריו, אחוז התסמינים הקשים בקרב האוכלוסייה בישראל מגיע עד כדי 9.4%. הסיבה המרכזית לנתונים אלה, היא, לפי המחקר, האקלים החברתי שבו חיים המתנדבים, הקהילה התומכת ותחושת השליחות הדתית המניעה אותם בעבודתם.

"אני חושב שאנחנו מצליחים להתמודד עם המראות הקשים, בעיקר בגלל האמונה והדת", אומר קובי רוזנשטיין בן 28 ממודיעין, נהג אמבולנס של זק"א בשלוש השנים האחרונות, "ברור שגם שוטרים מאמינים בעבודה שהם עושים, אבל אצלנו האמונה היא בערך החיים ובכבוד המתים".

רוזנשטיין עבד, בין היתר, בזירות שני הפיגועים הכפולים בתחנה המרכזית בתל אביב, ובפיגוע בקו 2 בירושלים: "שוטרים, חברים שלי, מספרים לי כמה קשה להם להתמודד עם זירת אירוע. היו כמה פעמים שהגעתי לזירה והשוטרים אמרו לי "תיגש אתה, תהפוך את הגופה, תראה אם יש מסמכים מזהים בכיס שלה. הם לא היו מסוגלים נפשית לעשות את זה".

מנתוני המחקר של פיין התברר, כי כ-71% מעובדי זק"א הם בעלי סיכון נמוך ללקות בתסמינים פוסט טראומטיים. רק כ-2% מהנשאלים גילו תסמינים חריפים, וכ-27% מהנשאלים הוגדרו כבעלי תסמינים ממוצעים בחברה.

פיין מציע שילוב של שלוש תכונות כדי להסביר את הנתונים: תחושת השליחות הנובעת מאמונתם הדתית של המתנדבים; העובדה שמרביתם מועסקים בעבודה סדירה ומנהלים חיי משפחה בקהילה החרדית; והעובדה שמרבית אנשי הארגון הם אנשים משכילים.
בניגוד לדימוי של חברי הארגון, פיין העלה כי דווקא העובדה שכ-72% מהנשאלים שירתו בצבא, ו-92% מהם החזיקו במשרה קבועה במקביל להתנדבותם בארגון, סייעו גם הם לפיתוח יכולת להתמודד עם המראות הקשים. פיין מתריע גם מפני מקרי פוסט טראומה דווקא בקרב בני משפחותיהם של המתנדבים: "ממש כמו ילדי הדור השני לשואה, גם רעיותיהם של עובדי זק"א וילדיהם יכולים ללקות בתופעות פוסט טראומטיות. מצאתי במחקר שהיו נשים רבות שלא רצו שבעליהן יעבדו בזק"א, אך מרגע שהחלו לעבוד הן היו מרוצות".

ראשי הארגון מודעים היטב להשלכות הנפשיות של עבודתם היומיומית. "בהתחלה ביקשנו מהמתנדבים שילכו לפסיכולוג וזק"א יממן עבורם את ההוצאות", אמר זאב פיינר, דובר הארגון. "כשראינו שאף אחד לא נעזר בייעוץ פסיכולוגי, החלטנו לקיים סדנאות משותפות למתנדבים, בשיתוף עם אנשי מקצוע. במקביל, ארגון נשות זק"א מספק לנשים את הכלים להתמודדות. החלטנו שהמתנדבים ומשפחותיהם ייפגשו בימי גיבוש וכיף, כדי להכיר אחד את השני וליהנות אחד במחיצת השני - כך שהמפגשים ביניהם לא יתבססו רק על חוויות שנצברו בזירות אירוע".

קובי רוזנשטיין, למשל, עבר קורס זיהוי חללים בעת שירותו המקוצר בצה"ל. הוא נשוי ואב לשני ילדים. "אחרי מקרים כאלה, אני חוזר הביתה ומשתדל לספר לאשתי מה היה לי באותו היום, מה ראיתי. אני מספר לה הכל, כדי להוציא את זה החוצה. היא מקשיבה לי כמה שהיא רק יכולה, היא שומעת ומשתתפת. קשה לה עם זה שהיא צריכה לשמוע את כל הפרטים, אבל היא היתה מצפה שאנשים נוספים יעשו את מה שאני עושה. היא יודעת שזה עוזר לי כשאני מספר לה מה עבר עליי", הוא אומר.

פיין ופיינר ציינו כי אלמנט נוסף שמסייע למתנדבים הוא השימוש בהומור שחור. פיינר: "כולם משתמשים בהומור שחור ובבדיחות הקשורות לאירועים השונים. זה עוזר להם להתפרק. אלא שבמקרה של זק"א ההומור מגיע רק אחרי שמסתיימת העבודה, משום שבמהלך הפעילות בזירת אירוע, צריך לתת את הכבוד למת". פיין טוען שהמחקר יכול לשמש כלי חשוב לקבוצות אחרות שנאלצות להתמודד עם מצבי טראומה על בסיס קבוע. "הקבוצות השונות צריכות ללמוד, שיש חשיבות רבה למציאת אתוס קבוצתי ובעל משמעות שיגביר את תחושת השליחות של חבריהן. מהבחינה הזאת, המחקר שערכתי מצטרף למחקרים קודמים שנעשו סביב מלחמת וייטנאם או השואה, והוכיחו שאנשים דתיים הצליחו לצלוח את האירועים הטראומטיים עם פגיעות מנטליות נמוכות הרבה יותר".


הסיבות לחוסן הנפשי של אנשי זק"א

*תחושת שליחות הנובעת מאמונה דתית: רובם המכריע של המתנדבים בארגון הם חרדים

*תעסוקה מסודרת וחיי משפחה וקהילה: 92% מהנשאלים החזיקו במשרה מלאה במקביל להתנדבותם בארגון (23% בחינוך, 22% בחברה קדישא, 19.9% מקבלים שכר ממוסדות דת)

*השכלה: רוב אנשי הארגון הם אנשים משכילים (67% בעלי השכלה על-תיכונית או השכלה חרדית מקבילה, היתר בעלי תעודת בגרות או הסמכה חרדית מקבילה)

http://news.walla.co.il/?w=/1/627175