תחקיר מוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" חושף את הזוועה: כך הנציחו חיילים בנח"ל החרדי התעללות בגופת מחבל. כך הפך "חפי", פלסטיני חף מפשע, שנורה על פי הפקודות, לקמע של פלוגת שריון בעזה. מפקד ביקש שיצלמו אותו עם הראש הכרות "שננעץ בתוך בזנ"ט, כמו דחליל עם סיגריה בפה". גופות מחבלים כ"פריט חובה" באלבום הצילומים של החיילים הקרביים - קשה להאמין, אבל זו התמונה בצבא ההגנה לישראל

כשהתפוצץ המחבל המתאבד במחסום חמרה בבקעת הירדן, היה י' מפקד זוטר בנח"ל החרדי. נפגעים לא היו, רק גופה אחת בשטח - גופת המחבל. לא בדיוק גופה בעצם. שרידים. החברים של י' מאושרים, צוהלים, סיפרו לו אחר כך איך שיחקו עם הגופה כמו עם לגו. ואז נשלפו המצלמות. ג', מפקד זוטר אחר, ביקש שיצלמו אותו עם הראש הכרות. החבר'ה צוחקים. הראש ננעץ בתוך בזנ"ט, כמו דחליל, סיגריה ננעצת בתוך הפה של הגופה. "זה היה קטע הורס בפלוגה", אומר י', "כולם התלהבו מזה. אני זוכר שניסיתי להגיד להם: השתגעתם? אתם פשוט מגעילים. הם לא הבינו על מה אני מדבר".

מסכת ההתעללות שעברה גופתו המפורקת של המחבל תועדה במצלמתו של אחד המפקדים. מאוחר יותר הוצעו התמונות למכירה במחיר סמלי. שני שקל לפריים - והיו גם קונים. י' מספר: "כולם התלהבו מזה נורא, אמרו שזה נורא מגניב. אני זוכר שאמרתי להם: זה לא מגעיל אתכם? מה, אתם חיות?"

הסיפור הזה הוא אולי חמור במיוחד, אבל איננו בודד. כתבה במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" חושפת בסוף השבוע הקרוב כי צילומים של חיילים עם גופות מחבלים בפוזות שונות הפכו לתופעה של ממש בצה"ל. בכל חיל, בכל פלוגה - בכל מקום, כמעט, שבו מגיעים החיילים למגע עם מחבלים פלסטינים.

כך קרה למשל עם פלוגה סדירה בשיריון, גבול עזה, אמצע 2003. טנק מזהה פלסטיני מתקרב ויורה מהמקלע 0.5 שלו, לפי הפקודות. אחרי שמתקרבים לשטח מגלים גופה, בלי נשק, בלי חגורת נפץ. סתם תמהוני שלא ידע לאן הוא הולך. הגופה נקשרת לרכב צה"לי ומוסעת למוצב. שם, נשלפות המצלמות, ומנציחות את הקמע החדש של הפלוגה. מעתה הם יקראו לו "חפי", קיצור חיבה של "חף מפשע". "זה הפך לקטע שלנו", מספר, ש', חייל לשעבר בפלוגה. "אם נגיד, מישהו אחרי שהסיפור הזה הרג מחבל אמיתי, אז אמרו לו: 'אה, הוא לא כמו חפי'. מין בדיחה כזו, משחק של גן ילדים, רק עם אנשים אמיתיים".

ג', לוחם ביחידה מובחרת: " אחרי פעילות באיזה כפר בשטחים, חזרנו עם שתי גופות של מחבלים לבסיס. זרקו אותן במשך שעות ליד השירותים והאנשים התלהבו: מישהו כיסה אותן בשמיכות, אבל כל פעם באו חיילים להרים את השמיכות ולהשתעשע. אני זוכר שכמה משכו לאחת הגופות בשיער ושיחקו איתו".

ד', חייל באחת מאחת מסיירות הנח"ל: "השתתפנו במבצע בגדה, ליד שכם. הכוח שלי עצר מבוקשים, כוח אחר אבטח. כנראה שרכב של שוטרים פלסטינים הגיע- וריססו אותו, בהתאם לפקודות. אבל אז התחיל הקטע עם הגופות שלהם: בקשר שמענו שהגופות במצב רע מאוד. חלקי מוח ומעיים מפוזרים, כל מה שאפשר ואי אפשר לדמיין. אמרו שצריך כמה מתנדבים. ואיזה התלהבות היתה. אני נגעלתי ולא הלכתי, אבל האנשים שם לא רק שלא נרתעו - אלא חגגו והצטלמו. אחר כך התמונות עברו אצלנו ביחידה. זה נהיה פשוט חלק מהאלבום. מצטלמים בסוף טירונות? מצטלמים בסוף מסלול? אז מצטלמים גם עם גופות שפוכות".


דובר צה"ל מסר בתגובה: "על פניו נראה כי מדובר במעשים חמורים שצה"ל מוקיע ומגנה בכל תוקף. צה"ל חרט על דגלו 'לנצח ולהישאר בני אדם'. המוסר, טוהר הנשק ורוח צה"ל הם הלגיטימציה שלנו בעיני עצמנו ובעיני החברה הישראלית כולה להמשיך ולפעול במציאות המורכבת והתובענית הזו. למפקדים בכל הרמות יש תפקיד משמעותי בסיטואציה המחייבת הצפת הדילמות והדיון בהן, יצירת אווירה של פתיחות בכל הרמות וחידוד המודעות לחובת הדיווח".




התחקיר והכתבה המלאה יתפרסמו ביום שישי במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3005765,00.html

זו דרך של פורקן והתגברות על פחד אצל חלק מהחיילים.

לצערי התופעה קיימת כנראה משחר ימי המלחמות, כחייל אתה מנטרל את הרגש האנושי כלפי האוייב כדי שתוכל להרוג.

לפעמים ההתעללות בגופה היא חלק מרצון לממש נקמה על מות חברים לנשק,שים לב שברוב המקרים זה מתבצע בקבוצות ,זה לא שחייל אחד ניגש ובועט או עושה מה שעושה עושים את זה בייחד כדי לפרוק פחד ,מתח ותסכול אני יכול להגיד לך שאח"כ כשחוזרים לאזרחות יש סיוטים.

בדרך כלל כל מי שהיה בקרבי וטחן לבנון, ושטחים היה נוכח או שותף בדברים כאלה.
מי שמזדעזע כל כך מ"הגילוי" כנראה הדבר הכי מזעזע בצבא שקרה לו זה שהתלכלכה לו היד בדיו או התקלקלה לו המכונת צילום.
שיהיה ברור-אני לא מצדיק את הדברים האלה.אבל כדי להפסיק ולהתחסד. גם הפרטיזנים התעללו בגופות הגרמנים במלחמת העולם השניה, גם המלחמת השחרור היו מקרים כאלה וגם היום יש דברים כאלה.
למה זה קורה?? מי שלא יודע אולי כדי שיתנדב {אם הוא עדיין בגיל} ליחידה לוחמת, וכשיגיע למצבים שהחיילים מגיעים אולי יבין את זה..
כמו שאדם שלא הרגיש רעב מימיו לא יבין רעב ,כך אנשים ששרותם הצבאי הסתכם בלהעביר 3 שנים מאחורי שולחן משרדי לא יבינו מה עובר בנפשו של חייל שמנסה להנשים את החבר הפצוע שלו ומגלה שהחבר מתפרק לו בידיים. ואחרי כמה שעות מלווה אותו אל הקבר.
מורגש שהתגובה של צה"ל היא תגובה של אנשי המשרדים הממוזגים שלא הריחו ריח של דם שרוף בחייהם.

רק שכאשר פלסטינים מצטלמים בגאווה עם איברים של חיילי צה"ל - כולם ממהרים להגדיר אותם כחיות-אדם, ברבריים, פרימיטיביים ומה לא, וכאשר חיילים בצה"ל עושים מעשים דומים - פתאום נמצאים צידוקים והסברים וקישקושים בנוסח "זר לא יבין זאת".
ברבריות היא ברבריות היא ברבריות. נקודה. מי שמשלים או מצדיק מעשים כאלה של חיילים שלנו, מציב אותנו בדיוק באותו מקום (נמוך ונורא) בו נמצאים אותם פלסטינים, ונותן להם לגיטימציה מלאה למעשיהם המזוויעים.

אני מדבר על עצם המעשים האלה ולא על מי צודק (אנחנו, אני יודע).
האם העובדה שהם פתחו במלחמה מצדיקה מעשים כאלה? (שאלה רטורית מבחינתי).

כאשר אנשים מצויים במצב של לחימה ממושכת מתפתחות תופעות כאלה(בלי להתייחס להאם זה טוב או רע). הסיבה שאצלנו מתפתחות תופעות כאלה היא שאנחנו נלחמים. והסיבה שאנחנו נלחמים היא המלחמה שהם התחילו.
הסיבה שהתופעה קיימת אצלם היא גם הלחימה, אלא שהם נלחמים מתוך בחירה.
כלומר הגורם לכך שהתופעה קיימת אצלנו היא המלחמה שהם פתחו בה.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...F0%E4#post37017

ואכן היו שם טענות כבדות משקל מצידך, כמו לדוגמה:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי העכבר ששתק אתה לא הקנדידט הראוי לקבל ממנו עצות...

אכן טיעון כבד משקל ורציני, ואפילו אינו אד-הומינם...

הטרוריסט הפלשתינאי מצטלם ואז מחפש יהודים לרצוח. הישראלי הגרוע (בדוגמה שהסעירה אותך) נתקל בפלסטיני (במובן הצבאי של היתקלות) ורק אחר כך מצטלם. הבדל קטן אך משמעותי.

אותם פלסטינים שהצטלמו בגאווה עם חלקי גופות של חילי צה"ל לא "נתקלו" בהם קודם?
אני לא שמווה חלילה בין חיילי צה"ל למחבלים. אני רק טוען, שכאשר אתם מוצאים צידוקים לאותם מעשים של חיילים - אתם מצדיקים למעשה גם מעשים דומים של פלסטינים. וזה לא משנה מי התחיל, מי צודק ומי לא. נעיצת ראש כרות על בזנ"ט וצילום למזכרת איתו - זה מעשה שאין לו שום הצדקה כשמדובר בחיילי הצבא המוסרי ביותר בעולם (כן, עדיין, ולא בציניות).

הצבא "המוסרי" בעולם קיים רק בדמיונם של טומני ראש בחול מקצועיים.
מלחמה זה דבר מגעיל לא מוסרי לא אנושי ומסריח.
צדקנות לעומת זו היא תכונה רעה ,כששולחים מישהו לטבול ידיו בביוב סביר להניח שהוא לא יחזור עם ריח של שושנים.
אין דבר כזה צבא מוסרי ,מוסר וצדק הם פריבלגיה של המנצח ,הוא קובע את אמות המידה ,צרציל שאישר להפציץ את ערי גרמניה והרג אלפים מוסרי בעניי פי מליון מהטלר ימ"ש .
גם אנחנו וגם הם באותה סירה רק שהם יותר מקצועיים ויש להם פחות מחסומים נפשיים ועכבות בגלל תרבות השנאה והרצח הטבועה בהם ובדתם המקוללת.

אתה מוכן ליטול מצה"ל את התווית (המוצדקת) של המוסריות כדי להצדיק מעשים כאלה?
כן, אני יודע שמלחמה היא עסק מלוכלך. יצא לי גם להשתתף באחת כזאת. זה עדיין לא אומר שמלחמה פירושה התרת כל רסן מוסרי ואיבוד צלם אנוש.
ואיך אפשר להשוות משחקים בגופות וחלקיהן וצילום למזכרת איתן - עם הפצצת ערים גרמניות במלחמת העולם? האם נעיצת ראש כרות בבזנ"ט מקנה לנו איזשהו יתרון מבצעי על פני האויב? האם זה מה שיוביל אותנו לנצחון על הפלסטינים, או זה מה שידרדר אותנו לאותם תהומות ברבריים שבהם הפלסטינים מנצחים אותנו ממילא עם יד אחת קשורה לאחור?

כשחייל הורג אין בזה שום מוסריות גם אם כתוב לו על החולצה צה"ל.

טוהר הנשק הוא מושג ערטילאי שאין בינו ובין המציאות דבר וחצי דבר הרג הוא הרג מה שעושים עם גופות האוייב עיין בתגובותי הקודמות..

פשוט המציאו מכבסת מילים כדי להשקיט את המצפון ,כדי לנצח אתה מכניס לחיילים שלך לראש שהם חיות ,קילרים ,מלאכי הגיהנום, נחש עם כנפיים ,אבירי האימה וכו' וכו' הם לא מרגישים כאב ואין להם רגשות ושום דבר לא יכל לקרות להם ,מה שחשוב זה ביצוע המשימה ולא חשוב המחיר .

איך אתה חושב שמשכנעים נערים לרוץ ולהסתער מול אש בידיעה שהם עלולים למות ? בדיבורים על מוסר או בהאצלת תכונות על אנושיות ?

אז כן חלק ממלחמה זה ביזוי גופות האוייב עוד מימי התנך דרך לוחמי הזמן הקדום (עיין במיתולוגיה) וכלה במלחמות הזמן החדש ,אנחנו לא יותר נעלים מאף אחד ויש לנו את כל החסרונות שיש למי שצריך להתמודד עם הצורך להרוג.

בוודאי לא בצה"ל. עובדה היא שהיה מדובר עד כה - ואולי עדיין - בתופעות חריגות ויוצאות דופן ולא בנורמה.

אבל זה קיים ויותר ממה שאתה מתאר לעצמך ,הבעיה היא לא בקיום התופעה אלא (לעניות דעתי ) הצורך הבילתי נשלט של מאן דהוא להעלות את הנושא על ראש שמחתינו, למה זה טוב ?את מי זה משרת ?
האם מותר לפרסם הכל בשם זכות (או חובת) הציבור לדעת?
אין לי תשובות אבל אני חושב שיש דברים שמוטב שלא יתפרסמו הם לא מוסיפים לנו כבוד או עוצמה.

כשיפרוץ השלום הנכסף יהיה נתן לנתח את הדברים באופן אקדמאי להכות על חטא ולקוות שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא נדע עוד מלחמה. (אמן)

שום דבר , שום דבר לא מצדיק.... זכור לי כיצד התהפכו בני מעי כששמעתי על ההתעללות בגוויות חיילי צה"ל.

היית בסיטואציה שראית חברים שלך מורחים את המוח שלהם לכל הצדדים שהם חוטפים כדור בראש או אספת את החברים שלך חתיכה אחרי חתיכה לתוך שקית.? מהיכן אנשים לוקחים לעצמם זכות לשפוט? חיילים מתנהגים אחרת יש להם מן הסכמי שתיקה שמה שקורה נשאר בפנים בעידוד של המפקדים זה לא אנושי נכון, אבל יותר לא אנושי זה להעביר ילדים בני 18 מסביבה מוגנת (יחסית) לטירוף של הרג ועצבים מתוחים עד פקיעה.
אנחנו מדינת במלחמה להגיד הם אשמים או הם חיות לא עושה אותנו (גם אותך ) זך יותר או צדיק יותר זו הדרך הקלה ביותר להתנער מהאחריות שהיא בעצם שלנו ,כי מי ששלח אותם לשם זה אנחנו אני ואתה המשפחה שלך והמשפחה שלי ואת זה אי אפשר לשנות.

הרצחני האחרונות הן האשמות במה שקרה. אני לא שופט את החיילים, ואני שונא את הטרמפ שתפשו על המקרה השמאלנים המקצועיים , הצדקנים, גיא יודלוביץ, למשל, שניצל את המקרה כדי לזהם את כל צה"ל ועם ישראל כשהוא חוזר ומדביק לכולנו את הכינוי יהודו נאצים (ולחשוב שהחלאה הזאת הוא אחד מעורכי החדשות של ynet ועורך חדשות בגלי צהל ) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3005925,00.html

מעשה החיילים, שמעיד על התבהמות רבתי וראוי להגיד את הדברים, מחוויר לעומת המעשה של הטלת רפש כל כך גורפת בעם שלם, במחשבה שניה- זה לא בדיוק מה שעשו הנאצים ליהודים? זה לא היה השלב שלפני רציחתם והעלתם למוקד?

ובפרפרזה על האמרה הידועה: אלוהים שמור אותי מהצדקנים- כי מהרשעים אשמר בעצמי!

אחרי זה, כשהם ישבו באשרם בהודו, הם יאכלו על זה כאפות...