קטע לזכרו של הסופר הגדול, זכרונו לברכה, דוגלס אדאמס

[פרק 4, שיחה בין פרופסור רג', פרופסור לכרוניקה לבין ריצ'ארד, בוגר הקולג' שעובד כמתכנת על שולחן הארוחה בחדר האוכל של הקולג' סנט-סד]

"...אני זוכר במעומעם שהיה לך מעין מחשב כשהיית כשהיית כאן, לא כן? מתי היה זה? ב-1977?"
"המכשיר שב-1977 קראנו לו מחשב לא היה אלא מעין חשבוניה חשמלית, אבל..."
"באמת, אל תמעיט בערכה של החשבוניה", אמר רג'. "בידי אדם מיומן היא מהווה מכשיר חישוב
מתוחכם ביותר. נוסף על כך היא אינה צורכת אנרגיה, ואפשר לעשות אותה מכל חומר שנמצא
בהישג יד. היא גם לעולם אינה מתקלקלת באמצע העבודה על משהו חשוב".

"אם כך, אין כל טעם בחשבוניה חשמלית", אמר ריצ'ארד.
"אכן, כך הוא הדבר", הסכים רג'.
"נכון שהמכונה לא יכלה לעשות דברים שלא יכולת לעשות בעצמך במחצית הזמן ובהרבה פחות
טירחה", אמר ריצ'ארד, "אבל, מצד שני, היא מילאה בהצלחה תפקיד של תלמיד איטי וקשה-תפיסה".
רג' הסתכל בו במבט מלגלג.
"לא עלה בדעתי שחסרים כאלה", אמר. "יכולתי לפגוע בתריסר תלמידים מעין אלו לו זרקתי סתם כך
לחמנייה מן המקום שבו אני יושב".
"אני בטוח בכך. אבל הסתכל על זה כך. מה באמת הטעם ללמד מישהו איזשהו דבר?"
נראה שהשאלה עוררה איוושה של הסכמה אוהדת סביב השולחן.
ריצ'ארד המשיך: "אני מתכוון לכך שאם אתה באמתרוצה להבין משהו, הדרך הטובה ביותר להגיע לכך
היא לנסות להסביר את הדבר למישהו אחר. ההסבר מאלץ אותך להבהיר לעצמך את הדבר בראשך.
ככל שהתלמיד שלך איטי יותר וקשה תפיסה, כן תדרש לפרק את הדבר לרעיונות פשוטים יותר ויותר.
וזוהי בעצם מהותו של התכנות. אם הגעת לידי כך שירדת לעומקו של רעיון מורכב ופירקת אותו
לשלבים כה קטנים, עד שאפילו מכונה מטופשת תצליח לקלוט אותם, אין ספק שגם אתה למדת
משהו על הרעיון...."

מתוך סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי [ דוגלס אדאמס ] בהוצאת כתר.

[ זיו ]
[ fat fish ]

בגלל שאחרי שקראתי את זה הבנתי שאם אני לא מצליח לתכנת משהו שרציתי אז אני צריך ממש לפרק אותו לגורמים ולהבין כל פרט גם אם הוא ממש קטן ואז יהיה לי הרבה יותר קל.