אתה לא מתבייש? שאלה הילדה
את החייל במחסום כיסופים
אתה לא מתבייש? לגרש יהודים
ולחלל את השם? שאלה הילדה.

והחייל, שהיה יכול לענות
לילדה הקטנה עם חינוך מעוות
בחר בזכות השתיקה, ולא ענה
צבר את כאבו פנימה ולא הגיב.
הוא לא הפנה אותה להוריה
כפויי הטובה שגומלים לו כך
על שהגן עליהם בגופו כל השנים
והוא כלל לא החצין את העלבון.

הוא לא שאל את התמימה אם
לא מתביישת דווקא היא
לדבר כך אל שומרי החוק
להלעיז כך בפני הגיבורים השותקים.
הוא לא מחה דמעה של בושה
על חינוכם הקלוקל של בני עמו
שדין המלכות רק בכתביהם
אבל דין ההסתה והסירוב בפיהם.

הוא היה יכול לענות למסכנה
על ערכים של דמוקרטיה ומדינה
הוא היה יכול להסביר באריכות
על כיבוד חוק ומדים. לו היה רוצה
הוא היה יכול לדון בחילולי שם
בידי מנכסי אותו שם עלום עליהם
ולהתנצח על מסכת סוטה ופרשת פנחס
אך בחר בחכמה לכאוב את השתיקה.

ואל מול שנאה של ילדה קטנה
עמד החייל בגבורה וספג, ואולי
גם סבל יותר מאשר באותם מארבים
ויותר מאשר בלילות ארוכים של ירי.
ובעמידה איתנה זו הוא אמר את הכל
אני כואב את כאבך ילדה קטנה
גם על העתקת מקום מגורייך בכח
וגם על הערכים המסולפים שרכשת.

ובשתיקה עצורה זו הוא הביע:
אני זועם על חינוכך ילדה קטנה,
וגם על המצב שהביא אותנו הנה.
אך עתיד כולנו חשוב לי יותר.
והילדה, בטוחה בצדקת דבריה
הלכה מן הסתם לחפש את החייל הבא,
ולא הבינה, או לא רצתה להבין
כי אין כמו דבריו של חייל שותק.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=69944

לפקודה תמיד אנחנו

אנחנו מצייתים תמיד לפקודה
נתלוש מהאמא ילד וגם ילדה,
היא תבכה ותצעק - אך לא נפסיק לציית
ניקח איתנו קלשון וגם את,
נחפור ונוציא גוויות מהארון
כי אנחנו - הצבא הפרטי של שרון.

נשבור את הדלת בבתי יתומים
הילדים של חטואל בשמיים בוכים
ניכנס לחדרם - הם כבר לא מפריעים,
נבדוק שאין אף אחד במטבח
נתלוש את תמונת האב שנרצח,
אל חדר המיטות נפרוץ בלי בושה
נמלא פקודה לגרור גם קשישה,
ויאללה החוצה - ביד אותה נאחז
כי אנחנו מצייתים לפקודות של מופז.

לחדריכם הפרטיים ניכנס מהחלון
על הפקודה שלנו חתום עומרי שרון,
אין לנו לב ואין רחמים
מופז ציווה - אנחנו מצייתים.

אלפי פגזים נפלו, אתם על הקרשים
זורקים אתכם מהבית, מה אתם חרשים ?
אוסף של דוסים, אתם הרי לא אנשים
בפקודה תגלו מי גיבור על חלשים,
הנה עכשיו את הוילון אנו תולשים
מוציאים מהסלון רהיטים כמו חדשים
ביד אחת תינוקת, ביד שניה פטישים
מה את בוכה עכשיו, זה אותנו לא מרשים.
כי אנחנו צייתנים, בלי לב בלי נשמה
נקבל ממופז צל"ש על דביקות במשימה.

כן, אנחנו מבטיחים לציית לכל צו
ילדה נכה נגרור בפרוטזה עכשיו,
מילה של מופז בשבילנו היא פקודה
נגרור אב שכול בלי שמץ סלידה
ואחר כך נחזור עם עיטור הגבורה
כי הצלחנו לזרוק מהבית נערה,
היא בכתה - לא שמענו, נהגנו כראוי
אנחנו מגש הכסף שעליו קיבל שרון את הזיכוי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קודם כל , כל החיילים שמבצעים את הפקודה הזאת , צריכים להתבייש . בושה על כך שאילצו אותם לפעול נגד אזרחי המדינה , לשמש את המשטרה בפעילותה הבלתי דמוקרטית למניעת הפגנות , בושה על כך שהם נאלצים לגרש אנשים מביתם , שהם חלק ממערכת של גירוש , נישול , רישוש וסבל .

לקיים פקודה זו חובה , אבל מי אמר שאסור קצת להתבייש? ההפך , חייל מוסרי חייב להתבייש במעשים האלה.

חוץ מזה , רבים מהחיילים הקרביים שמבצעים את הפקודות האלה (אלה שבאמת שמרו והגנו בגופם על גוש קטיף ) הם דתיים ומסורתיים , אלה באמת יוכלו לדבר על פרשת סוטה ופנחס . מצד שני , אלה גם החיילים שהכי מתבישים לבצע את המשימה הנואלת הזאת .

מה לעשות , המוני החיילים של השמאל (אלה שלא נלהבים להגן על ארץ ישראל , שחושבים שזה מיותר) , לא ממלאים את השורות , האחוז שלהם בקרב הקרביים נמוך מדי בשביל שיוכלו להיות החייל המייצג עבור שיר שכזה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”