בראיון מביש, מבלי לערער על מילה בספר הביזיוני, מבלי לשאול אף שאלה קשה, מציג מירון רפופורט את פורפסור אבי שלאים ואת עבודתו. בושה וחרפה כזו לא ראיתי זה זמן רב בעיתון הארץ. קראו בעצמכם:

תשכחו מה שלמדתם בבית ספר. ישראל אף פעם לא רצתה שלום. דווקא המנהיגים הערבים הם אלה שנותרו עם ידם המושטת באוויר. זה לפחות מה שטוען אבי שליים, אחרון ההיסטוריונים החדשים, בספרו החדש 'קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי', שיוצא השבוע בעברית. לימור לבנת, הכיני את המגרסה

צריך הרבה דימיון כדי להאמין שהאיש אפור השיער והלא-ממש-ספורטיבי, שנכנס לבית הקפה בצעדים מהוססים וכמעט מבוישים, הוא בעצם אויב המדינה. איש שאריק שרון אמר עליו ועל חבר מרעיו ש"אסור ללמד אותם" בבתי הספר. איש ששרת החינוך לימור לבנת דאגה לנכש את השפעתו ואת השפעת חבריו מספרי הלימוד ברגע שנכנסה לתפקידה. איש שקואליציה רחבה שמתחילה באניטה שפירא ושבתי טבת וממשיכה אל דן מרגלית ובן דרור ימיני ועוד רבים וטובים, רואה בו ובחבריו שרלטנים במקרה טוב ואנשים מזיקים במקרה הרע.

ונראה כי למרות חזותו התמימה למדי, עם התלתלים והדיבור האיטי, אבי שליים - הצלע השלישית והפחות מוכרת בחבורת ההיסטוריונים החדשים - יודע שהוא כזה, מין אויב העם, ואפילו נהנה מזה הנאה בריטית דקה. ועכשיו הוא בא לישראל, חמוש בספרו "קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי".

אחרי שקוראים את 573 עמודי הספר אפשר להבין למה שרון ולבנת לא רוצים שילמדו פה את שליים: בכתיבה קולחת, מבוססת על עובדות, הוא סוקר את התגלגלות המגעים של ישראל עם העולם הערבי מ-1948 ועד 2000 ופוסק באופן נחרץ ("התפקיד של היסטוריון הוא לשפוט", הוא אומר) כי לסיפור הישראלי על כך שישראל תמיד הושיטה יד לשלום אבל לא היה לה עם מי לדבר - אין רגליים ואין ידיים. הערבים הושיטו שוב ושוב יד לשלום, פוסק שליים, וישראל תמיד דחתה אותה. כל פעם בנימוק אחר.
להמשך:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...ntrassID=0#resp

שנאתו לישראל היא יסוד אישיותי מובנה, ואין להלין עליו על כך. הספר עצמו בהחלט קולח ותרגומו
טוב מאוד.
התזה הבסיסית שלו משעשעת למדי, ומי שקורא את ההקדמה שלו, לא יכול שלא לחייך ("הספר יצא
במקור בימי ברק, כשהייתה תקווה לשלום, אבל תרגומו לעברית מופיע בעצם ימי המלחמה...", או
משהו בסגנון...).
הספר בסה"כ אינו ספר אקדמי אמיתי, אלא מתחזה לכזה: יש כאן עבודה אקדמית שנשענת על תזה
שעליה החליט המחבר עוד בטרם כתב מילה, והמקורות שמופיעים, הם רק כאלה המתאימים לתזה
הזו, שהיא הקמת המדינה הייתה מעשה שלילי ואכזרי, והמשך קיומה לווה באכזריות יזומה, שנועדה
לבסס אותה, חרף רצון השכנים בשלום, שיחייב את ישראלים לוויתורין, שנראו לא טוב בעיני מנהיגיה.

אני ממליץ על שאילת הספר בספריות (לא קנייתו, חו"ח), שכן הוא מסמך מעולה המנסח בדייקנות
את הנראטיב הערבי-פלסטיני בקשר לקיומנו פה.

בטרם יודע את העובדות... הוא מודיע שהוא כותב היסטוריה רוויזיוניסטית ואונס את העובדות כדי להתאימן למסקנות... "כוונתי בספר הנוכחי להוציא אינטרפטציה רוויזיוניסטית למדיניות ישראל כלפי הערבים".

הנה כמה נקודות בעייתיות נוספות (ויש עוד הרבה):
שלאים מתבסס על רעיון הקמת הצבא היהודי בשנות ה-20, אבל לא טורח לומר שזה היה שולי לחלוטין בתקופה.
הוא לא מזכיר את עמדת הערבים. כן, ישראל דחתה את הצעות הערבים, אבל מה עמד מאחוריהן? נדמה שאין להם שום חלק ביצירת המציאות המזרח תיכונית.

הוא טוען שהיהודים יצרו קיר ברזל משום שלא רצו להתדיין עם הערבים, אבל שוכח לציין שתנועת העבודה לא פסלה הסדר במחיר ויתור על שטחים. בנוסף, ואת זה שלאים לא מציין, ההתנתגדות בעולם הערבי ובפזורה היתה עקרונית לעצם קיומה של ישראל, ולא על שטחים.

אין לו בושה (או שכל) והוא מודה שבעבר כתבו היסטוריה פרו ציונית, ושצריך לאזן. הוא מורלסיט, כלומר יש טובים ויש רעים והוא מתיימר לקבוע מי הוא מי. זה רציני זה? לא, אבל למרבה הצער - יש לו קהל גדול מאוד של מעריצים, והתזה שלו כיום היא הרווחת בחוגים האקדמיים בעולם המערבי.

בכל אופן, אני מצטרף להצעתך - לא לקנות את הספר, להשאילו בספריה.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...0731#post521881