18-08-2005, 17:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,947
|
|
|
נניח ששאלת בתמימות
ולכן אענה לך בעניין המימד האנושי.
הרבה מאד אנשים עוברים חוויות קשות בכל יום. בעיות בריאות, בעיות כלכליות, מוות של אדם קרוב, בגידה, קנאה, אהבה נכזבת ועוד ועוד (שאל את גדעון רייכר). על פי רב אדם נשאר עם צרותיו בדלת אמותיו (בתוך עצמו הוא גר) מכיוון שלצבור אין עניין בהן ומכיוון שהוא אינו מעוניין בצבור.
הפינוי הוא דבר אחר מכיוון שמלכתחילה מדובר בעניין שמטבעו הוא במרכז ההתעניינות הצבורית, כך שמראש ההשלכות צריכות להיות והינן סוגיה למדינה כולה. מחד, המדינה, היינו הצבור, הם אלה שיוצרים את האפקט האנושי הקשה, ומאידך נוצרת גישה ישירה לנפגעי המהלך לפנות בריש גלי ולמחות, להלחם ולקונן על מר גורלם. זה המחיר (הקטן יש לאמר) שמדינה צריכה לשלם על החלטותיה - כשם שהיא מכבדת באופן ממלכתי את חלליה במלחמות לשם השוואה.
לגבי המתנחלים המפונים - אתה יכול לטעון, ובמידה רבה של צדק, שהם היו עוורים לחרב שרחפה מאז ומעולם מעל לראשם, אבל בפועל הם בנו פיזית ישובים, ויתר על כן הם בנו חיי קהילה עשירים מאד. דווקא בגלל התנאים האובייקטיבים הלא פשוטים (בידוד גאוגרפי וסיכון בטחוני מתמיד) הקהילה מלוכדת מאד, עם תמיכה הדדית לא מבוטלת ועם בסיס אידאולוגי מוצק שגם אם אתה לא מסכים לו, אתה חייב להודות שאין לו מקביל בעצמתו בחברה שלנו.
הפינוי אינו רק מעבר דירה, הוא חורבן של קהילה שחייה היו שזורים במקום. הוא ניפוץ של אידאלים, הוא גם מיתר (מלשון מיותר) את ההקרבה הלא מבוטלת שהיתה שם והוא כמובן קשה גם במישור המעשי. הוסף לכך את אי הודאות לגבי המשך חייהם של התושבים, את הניכור העז שהם חשים מצד החברה הישראלית החילונית, את התחושות המוצדקות במידה רבה שהתהליך הדמוקרטי שהוביל לפינוי לא היה הגון, ואת תחושת הזרות הצפויה להם, ותקבל את ההסבר האנושי לדמעות, לכאב, וגם לפניקה והיסטריה מדי פעם.
אם אתה לא מבין את זה, אז או שאתה אדם אטום, או שנאטמת על ידי מסע דה-לגיטימציה מתוזמר היטב שנעשה לצבור הזה. אני לא מנסה לצייר אותם כטלית שכולה תכלת - הם אינם כאלה, אבל הם בהחלט ראויים לחמלה והבנה, והם יזדקקו להרבה מאד סיוע בשיקומם, והלואי ויקבלו את כל אלה. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
