ב- NRG מתפרסם מאמר של אחד קובי אריאלי ש"ירד לו האסימון" ומסקנתו שהמאבק אינו בין ימין לשמאל, אלא בין דתיים לחילוניים. אין ימני חילוני, ואין דתי שמאלני, לדעתו.
האם הפער האמיתי הוא באמת בין החילוניים לדתיים, וזה הסמבטיון שאין לחצותו?

יש תמוכים ומתנגדים לדמוקרטיה בין הדתיים ויש כאלה בין החילוניים.

ש"אמונה דתית היא החומר החזק והיציב ביותר באזורנו, וכנראה גם בעולם כולו. "
ובתור שכזו היא אמורה לנצח את החילוניים.

נדמה לי שהטענה הזו יש לה על מה לסמוך, לצערי הרב כמובן. אמונה דתית היא עיוורת מעצם מהותה, ופוטנציאל הקנאות מקנן בתוכה, מובנה לתוכה.
הגישה החילונית היא פרגמטית במהותה, גמישה יותר, ויכולה לשנות כיוון אם המציאות מחייבת. אין אצלה "יקוב הדין את ההר" ויהי מה. אין בכך נחיתות ערכית כלשהי, אלא הבנת מוגבלות האדם.
ברגע שיש חיבור בין אדם לאלוהים, אנשים מתחברים למשהו מוחלט. זה מצד אחד נותן להם ביטחון, אבל יכול להוביל לאבדון.
לצורך זה, כמובן, גם האידיאולוגיות או ה "איזמים" למיניהם (קומוניזם, נאציזם, פשיזם, וכ') הן כמובן
דתות לכל דבר, כיון שהעקרון של חיבור למשהו מוחלט מתקיים בהם.

זה נחמד להפוך דת למשהו מוחלט וקבוע וסביבו להגדיר את הקרע, אלא שהדתיים מפולגים, וכך גם

החילוניים - ואלה שהפכו את החילוניות לדת...

האם, עם כל הפילוג במחנה הדתי, אין ביניהם מחלוקת בדבר המטרה: מדינת הלכה ?
באותה מידה האם אי אפשר לומר שאצל החילוניים, עם כל המחלוקות, ישנה הסכמה מלאה נגד מדינת הלכה?

רוב הדתיים ירצו מדינת הלכה - אבל כיצד נראית מדינת הלכה? יש בערך 4000 גירסאות. האם זו תהיה
מדינה הנשלטת ע"י סנהדרין, ע"י מלך? האם יש לעם זכות בחירה? אם תבדקי באתר מנהיגות יהודית,
הקוראים למדינת הלכה, תגלי ששם תומכים במדינת הלכה (הגם שמסבירים את הבעייתיות של המושג)
ועדיין מדברים על דמוקרטיה, בהקשר של בחירות וריבונות הבוחר.
בקרב מה שנקרא בשם חילוניים, אין הסכמה מינימלית על צורתה של המדינה. יש כאלה המגדירים עצמם
חילוניים, אבל בעצם רוצים מדינת הלכה, רק שבראשה יעמוד נשיא ביה"מ העליון שחסין מכל טעות,
וקדוש מכל אדם. הם לא מתנגדים לבחירות, אבל מעדיפים שבמידה וניצח אדם שאינו מאמין בעקרונות
שלהם, אזי יכולתו לשלוט, תהיה מינימלית...
לעומת זאת, יש חילוניים שמעדיפים שהשלטון יינתן לפוליטיקאי שזכה ביותר קולות בקלפי...

לא תוכלי לנהל אתו שום דיון. הוא נחוש להרוס כל אשכול.

עדיף שתנסה להסביר לנו למה אתה מתעקש להגדיר עצמך כחילוני התומך בדמוקרטיה, בעוד שכל
דבריך מעידים על היותך חרדי קנאי לדתו, הנחוש לבטל כל עקרון יסוד שקיים בדמוקרטיה...
ככה ניתן יהיה להראות את השסע הקיים בתוך מה שנקרא "המחנה החילוני" (שבאופן מבדח, אתה
רואה עצמך כחלק ממנו...).

אם את לא מרגישה בזה, אז אולי טעיתי. הכל בסדר. תמשיכי.

נניח רגע ל"הלכה" נוסח החילוניים על פי הגדרתך, ונתמקד בהלכה הדתית, שאמנם 70 פנים לה, אבל הבסיס הוא אמונה באל (בדרגת דבקות זו או אחרת), ובעיקר בקיום המצוות. ישנה מחלוקת אצל מי השחיטה כשרה יותר, אבל אין מחלוקת לגבי ההכרח באכילה כשרה. כמובן שיש כאלה המקפידים על כל המצוות, קלה כחמורה, ויש העושים "הנחות" לעצמם, אבל לא מתוך זלזול בעצם המצווה, אלא מתוך חולשה (מבחינתם) וכ'.
השאלה היא כמה מצוות והלכות וחוקים ומנהגים (שכידוע נחשבים לדין) יאכפו הדתיים על כלל הציבור לכשיתאפשר להם. איפה תיגמר הסובלנות ונכונות הספיגה של החילוניים. גם היום ישנם חוקי דת בחיינו. החילוניים מוחים אבל מקבלים. יש כאלה המקבלים ברצון (למשל חופה עם רב, או שבת כיום מנוחה, וכ'). אבל זה על רקע החופש של מדינה חילונית דמוקרטית. למדינת הלכה יש משמעות מרחיקת לכת, וטוטאלית. אתה צודק שלחילונים רבים יש אהדה למסורת, ואולי הם ירצו שהיא תתקיים אפילו יותר, אבל אתה באמת מאמין שיש חילוניים הרוצים במדינת הלכה במובן הרציני יותר?

אני חילוני עפ"י כל הגדרה: איני שומר כשרות, שבת, איני צם, אני אוכל חמץ בפסח והשנה אפילו שכחתי
להדליק נרות בחנוכה (דבר שאני משתדל לעשות כשאני זוכר...) - ובכ"ז אם ישאלו אותי מה אני
מעדיף: "דמוקרטיה אתרוגנית", "דמוקרטיה בג"צית" או "מדינת הלכה", במובן שאומר שהמדינה תהיה
מעט דתית יותר (עפ"י מה שמגדירה מנהיגות יהודית, בהנחה שהם דוברים אמת) - אז אני מעדיף אותם,
שמאפשרים לעם להיות הריבון ב99 אחוז מהמקרים, בניגוד לשיטות הנוכחיות, הרומסות את העם,
והופכות את המושג של שלטון העם, לבדיחה תפלה.
בכל מקרה, נושא מדינת ההלכה הוא פיקציה - והסיכויים שתוקם מדינת הלכה פה, קטנים מהסיכויים
שביג ג'ו יפסיק לקרוא לחסימת גולשים והעברת אשכולות, שלא מוצאים חן בעיניו...

זה כאילו אתה אומר: "אהה ! רותי היא חילונית !" כמו שוטר שמצא הוכחות לפשע.
תסלח לי אבל זה מגוחך. לא זכור לי שהבטחתי לך שאני דתיה ימנית.
על כל פנים הלינק לאותו קובי (מה, אני צריכה להכיר את כל הכתבים הזוטרים בכל המדיה??)
זה פשוט NRG של שבת, והוא מופיע למטה, אחרי החדשות.
ועכשיו לילה טוב, ממש ממש מאוחר.

לא התייחסתי אליך כחילוניה (ולמען האמת, זה לא ממש מעניין אותי), אלא התייחסתי
בדיוק לכתוב בהודעה שלך שהגבתי אליה (מה שעושה רושם כגדול עליך בשתי מידות):

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רותי תותי לצורך זה, כמובן, גם האידיאולוגיות או ה "איזמים" למיניהם (קומוניזם, נאציזם, פשיזם, וכ') הן כמובן דתות לכל דבר, כיון שהעקרון של חיבור למשהו מוחלט מתקיים בהם.

כל שעשיתי היה להכיר לך גם את אלו שהפכו החילוניות לדת, ל"חילוניזם".

עכשיו, שמני את הגלגלים במוח, שיש חשש שישברו אם תאמצי אותם אחרי שנים של חוסר
שימוש בולט לעין, ובפעם הבאה אנא השתמשי בהם לפני שתגיבי ותוציאי עצמך, איך אומר
זאת, לא מבריקה במיוחד...

PARCE QUE VOUS ETES UN MUFLE

איזו עזות מצב! קוראת לדברור השקרי ומעורר הרחמים שלך "דיון". לא "תדוני" עמי
יותר? אם לשקרים הנאלחים והמתועבים הללו את קוראת "דיון", אני מודה לאלים
כולם(אלה שקיימים וגם אלה שלא) על כך...

ה-mufle היחיד פה הוא את, דמגוגית חצופה שמעזה לשים בפי ומנסה להתווכח עם
ה"טענות" שהמציאה עבורי. כשתלמדי להגיב למה שנכתב, ולא למה שהמוח החולני
והמעוות שלך קורא, אולי תפסיקי לראות בכתוב דברים "אגרסיביים ולא נעימים". עד
אז, אני אמשיך (לנסות) לחנך אותך...

נניח שמישהו פרגמטי ולמען השלום הוא מוכן לוותר פה ושם על שטחי ארץ ישראל, אבל אם מישהו פרגמטי ורוצה לוותר על ארץ ישראל ולקבל עוד פחות שלום מאשר קודם, ולאידך - יותר טרור ויותר סכנות קיומיות לכל המדינה, זו כבר פרגמטיות קיצונית.

במלחמת עולם השניה, היו מדינות שוויתרו לגרמנים ונתנו להם לכבוש מדינה אחרי מדינה עד שנפל להם האסימון, גם הם היו מאוד מאוד פרגמטיים, וזו אכן פרגמטיות קיצונית ומסוכנת.

יש עוד להרחיב בזה. אבל אני אשאיר את זה לקוראים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רותי תותי . הגישה החילונית היא פרגמטית במהותה, גמישה יותר, ויכולה לשנות כיוון אם המציאות מחייבת. אין אצלה "יקוב הדין את ההר" ויהי מה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אם שמת לב, ציינתי שלא מדובר בחברה חסרת ערכים, אלא בחברה שמודעת לצורך בגמישות בחיים, בניגוד לקיצוניים ש"לא מעניין אותם שום דבר", ומוכנים להרוג וליהרג על תפיסתם.
אתה בוודאי מכיר את עקרון הג'ודו שהוא עקרון קנה הסוף הכופף עצמו בסערה ושב ומתיישר אחר"כ, והוא שורד, בניגוד לעצים הזקופים הנשברים.
פרגמטיות אינה ותרנות ואינה פייסנות כנועה. פרגמטיות היא חכמת החיים לדעת איך לשמור על הקיים. צ'רצ'יל היה ריאליסט ופרגמטיסט, הוא הבין שהיטלר מתכוון לכבוש והוא הכין את אנגליה למלחמה, שהוא הבין שהיא מלחמת אין ברירה. דווקא האידיאליסטים ולא הפרגמטיסטים האמינו בשלום המזוייף.

בכ"א, אבקש לינק לפני שאחווה דעה על משפט אחד, שאיני בטוח האם אינו תלוש מהקשרו...

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=94273

LOL
או
GOTT IN HIMMEL

כך או אחרת, טוב שהדברים ברורים.

על עובדה זו רבים המערערים על המסכימים.

הלוואי על ג'ו את הבמות עליהם מתקבל הרב בציונות הדתית.

אחרי שבטעות אמר משהו שלא אהבו, ומצא עצמו לגמרי לבדו...
הבן שלו, בדומה לג'ו, זועק את מה שלדעתו הבוסים רוצים לשמוע. ההבדל הוא שהבוסים של אליהו, מכונים
ע"י מי שלא יודעים כלום על הדתיים, בשם "חסידיו", בעוד שהבוסים של ג'ו מוגדרים בבירור כקדושיו, ואין
אפילו נסיון לחשוד שהוא מעליהם...

הרבה דברי תסכול מתלהמים נשמעים בימים אלה, ואולי צריכים להתייחס לזאת בהבנה.
מצד שני, אדם ניכר בכוסו, בכיסו ו- בכעסו.

הוא בסה"כ רוצה לעשות לקדושיך, מה מה שאתה עולז על כך שקדושיך עושים לו...
אחרי אשכול משאל העם הפתטי שלך, בו הפגנת עוד בוז ועויינות לדמוקרטיה, מוטב שתעבוד על שיטת
העברת המסר שלך, אחרת הג'האד הקדוש שלך נגד הכופרים, יאבד את כל הטעם (לאנשים אין סבלנות
לאומרי כזבים שמקללים - אפילו הקדוש הראטשי שלך, ב"ג, גמר את הקריירה בודד ונטוש...).