עוד ערב מהנה מול הטלויזיה. במחיצת אהובה שיושב לצידה.

מפצח גרעינים בהשתוקקות. " מהירות וטכניקה ", פעם הסביר לה.

אסאניה לא כל כך התחברה למהירות, ותמיד צחק שראה אותה מפצחת מולו. אחד אחד באיטיות.

אצלו זה ברצף מרשים. כך ישבו וצחקקו אחד על השני.

" הנה זה מתחיל ", הוא אמר לה לפתע.

" תראי מה קורה שם ", התמונות כמו הפיצוח היו מהירות ומשופעות טכניקה.

בשעה שמונה בערב, זה התקציר המורחב של כל אירועי היום. והרבה מתרחש ברחבי הגוש שממנו מתנתקים.

הם ישבו ובלעו את התמונות, עם רגשות מעורבים.

בעוד מחשבותיה התרכזו במה מרגישה, החלה להרגיש שעוברת את המסך.



ההיכל הלבן שוב נראה כאמיתי לעיניה. היא הסתכלה סביבה מנסה לראות.

מדריך נופף לכיוונה ממרחק והחל מתקרב אליה. אסאניה חייכה בהקלה למראהו.

" אסאניה ", קרא לעברה. " יום שמח הוא היום עבורך ולבני מינך ".

" חושב כך ?! ", ענתה לו בהתרסה, " המראות אצלנו נראים לא משהו ".

" שוב את מסתכלת על הדברים שמעבר לכאן ?! ", וצחקק בקול.

" בואי, אין זמן, שלא תפספסי את המעבר ".

" מעבר לאן ? ", החלה לשאול, אך זה כבר הוביל אותה בתוך ההיכל לכיוון המסדרונות.

אינסוף מסדרונות התחברו להיכל הבוהק. תנועה ערה של אנשים ומלאכים נראתה מכל עבר.

אסאניה הבחינה שרובם הולכים לאותו מסדרון ובמסדרון שאליו הם צעדו התנועה הייתה דלילה.

הם נעצרו בתור. כשהבחינה בשלט קטן ועליו אותיות נוצצות – " המימד ה – 13 ".

" ומהו התור השני ? ", שאלה בלחש והצביעה עליו בעוד עוד ועוד אנשים מתקבצים אחד אחרי השני.

" אלה בחרו את המימד ה- 12. וכאן נמצאים אלה שבחרו את המימד ה- 13 ".

" OK. " ענתה לו ממושכות. " למה הכוונה במימדים האלה ? ".

" שם ", ענה ושתק לרגע, " שם נמצאים אלה שאינם מודעים למסך. אני בספק אם הם מבחינים בנו עכשיו ".

הם עמדו והסתכלו על התור למימד ה- 12. מידי פעם נפתח שער שקוף, ואיש ומלאך מלווה עברו על פניו. מבטם של האנשים היה קפוא וחסר הבעה. כאילו הם אינם מבחינים במתרחש סביבם.

" שם ", והמשיך להסתכל על התור המקביל, " שם זה חמשת החושים. מה שרואים זה מה יש ".

" כאן. ", והצביע על השלט הזוהר,

" כאן זה המעבר למה שלא רואים. והיום, ממש עוד מעט, המעבר הזה נפתח עבורכם. ".

כשסיים את דבריו, נפתח מעבר שקוף, ואור עז בקע מן הפתח שנפער.

סקרנותה של אסאניה גברה. " מה מסתתר מאחורי השער ? " תהתה בליבה.

" בדיוק בזמן ", אמר וחייך אליה.

הקהל הקטן התרכז באיטיות לקראת המעבר. היה נראה, שמשהו סופר ובודק את המצטופפים.

אסאניה לא רצתה לשאול, לפחות לא כרגע.

בעוד מחשבותיה נודדות למראות שרואה, שמעה קול מאחוריה – " אסאניה ".

ממרחק הבחינה בדילמה מנופפת לכיוונה. " היי ", קראה לה חזרה, " זו דילמה ", אמרה למדריך.

דילמה עקפה את הזוגות שלפניה, בהתנצלות. נגשה לאסאניה וחיבקה אותה ממושכות.

" איזה התרגשות, אה ?! ", " אני חסרת סבלנות לראות מה יש שם ", המשיכה.

" כן גם אני ".

" ראית עוד אנשים מוכרים ? ", שאלה אותה.

" בנתיים לא ", ענתה לה באכזבה אסאניה ובחנה את הקהל שמסביבה.

" אני מרגישה שלנה ואניה יגיעו. סיגריד בטוח. אפילו טורה תגיע ".

" אני אומרת לך ", הוסיפה בהתלהבות הכל כך אופיינית לדילמה.

ובאמת כך קרה, תוך כמה דקות המתנה, קבוצה של אנשים ומלאכים התקרבה לכיוונן.

ביניהם אניה, לנה, סיגריד וטורה, ועוד אחרים. כולם התחבקו עם כולם והסתדרו בהמשך התור.

אסאניה שמחה לראות את כולם. התחושה של הביחד חיממה אותה. נתנה לה להרגיש יותר מיוחד.

הגיע תורה. היא נעמדה מתחת לשלט, שהבהב קלות. " תהני ", שמעה את קולה של סיגריד מאחוריה.

מדריך הושיט לה יד והיא החלה לצעוד מעבר למעבר השקוף. היא הסתכלה לאחור,

" קדימה אסאניה, הסתכלי קדימה, חברייך יגיעו לאן שהם צריכים, אתם ביחד, את הרי יודעת זאת ".

מילותיו דרבנו אותה. הלבן היה מכל עבר, מטשטש יותר ויותר את חושיה. הרגישה שהולכת בתוך מבוך, מתעקל ימינה ושמאלה. קולות של פעמונים מהדהדים את החלל הלבן. מגבירים את דפיקות ליבה.

" הנה הם ", שמעה את לחישתו, " הנה הם מגיעים ".



אסאניה ראתה שמולה נגלה מעין. וצמחיה מתלפפת מסביב לבריכה הקטנה. עלים רעננים בצבע ירוק חד.

היא התקרבה לבריכת מים. מרגישה כמהופנטת מהמראה. המים הנובעים מושכים אותה יותר ויותר.

וככל שמתקרבת מבחינה שהמים הם אלה שמפיקים את מנגינת הפעמונים.

היא התיישבה קרוב למים, על שפת הבריכה. נוגעת במים. מסתכלת על זוהרם הצלול.

פרחים צבעוניים פורחים מתוך המים ומפיקים ריח שמשכר את אפה.

חושיה משתכרים יותר ויותר מהמגע, מהריח מהשמיעה. היא תובלת את ידיה חופנת מים ולוגמת מהם.

כל כך משתוקקת למים, תחושה שלא חשה מעודה.

" שלום לך אסאניה ", קול מתנגן דיבר אליה.

היא השתוממה למשמע הקול. " הייתכן והמים מדברים ?! ", תהתה בליבה.

" כן. כן. זה אנו שמדברים אלייך ".

" יש בעבורנו מסר חשוב בשבילך, בעודך מתענגת מטעמינו ומניחוחתנו "

" כן " ענתה בקול מתמסר.

" מקשיבה אני ".

" הקשבה זה דבר חשוב. אנו מאחלים לך, ששמיעתך תהיה עמוקה ונבונה ושתמיד תדעי להקשיב לזה שממולך. ", " שתי עוד מאיתנו ", הקול המתנגן של המים אמר לה.

ושוב חפנה את ידיה והמשיכה ללגום מהמים המתוקים.

" אנחנו מעין החיים "

" מעניקים אנו לשותים את הטעם לחיים "

" לא עוד שגרה. לא עוד צער. לא עוד כאב "

" מעניקים אנו את האהבה של החיים ", הקול הרך דיבר אליה והיא המשיכה ללגום עוד ועוד מהמים.

נהנית מהתחושה הקסומה שמתפשטת בה, התאים בגופה מתמלאים במים המבורכים, והקול המתוק נכנס לתוכם. התאים של גופה הם אלה שמקשיבים לקול המים. לא אסאניה.

" הגעת לכאן אסאניה, כדי להתכבד בהתפשטות האור בתוכך "

" הינך כלי. והמים הם החיים ".

" אין משמעות לכלי, בלי האור שהוא מכיל ".

" ומעוניינים אנו שאת תתמלאי באהבת החיים "

" מאמינים אנו שאת תתני את התחושה חינם לכל מי שיקרא בדרכך "

" דעתך האישית אינה חשובה לנו, חשובה לנו התחושה שאותה את מעבירה לבני מינך ".

היא החלה לחשוב על המילים, מבינה את גודל האחריות שנתנה לה, ללגום ממעין החיים. עכשיו הבינה למה מעט אנשים המתינו בתור למימד ה- 13. כי במימד הזה, צריך לתת לזולת. מי באמת מעביר אצלנו תחושה נעימה כשהוא מדבר איתך. מילים של אהבה, דאגה, התחשבות, הקשבה.

" אל תשקעי במחשבות אלה עכשיו ",

" מבקשים אנו שתמשיכי לשתות מאתנו. כדי שתוכלי להאמין בתחושה של גופך. ללמוד אותה. "

" יודעים אנו שזו תחושה חדשה עבורך "

" לתת אהבת חינם לכל מי שיקרה מולך "

" זהו המימד ה- 13 ", הקול המתנגן שקט. שקשוק המים המשיך.

הסתכלה על שקשוק המים, הבחינה שהם נוצצים. ניצוצות של אור ניתזו מהם. משכו אותה יותר ויותר.

" חשה את אחדות פנימית ", המשיך הקול.

" האפשר לדעתך אסאניה, להיות באחדות עם בני האדם, כפי שאת חשה ממש עכשיו עם עצמך ? ",

שאלת המים הדהדה בכל התאים בגופה.

" הלוואי ", השיבה להם, " הלוואי והיינו כך – כל בני האדם ".

" היום אסאניה, מקבלת את, את כוח האחדות ",

" להרגיש אחד עם האדם שממול "

" להרגיש את כאבו. את שמחתו ".

דמעות זלגו מעיניה, זלגו לתוך מי המעין. לחשוב שאפשר לחיות כך עם אנשים, באחדות, ללא מחיצות.

פתוחים ואוהבים.

החלה לחשוב על חבריה, שהגיעו אף הם למימד ה- 13. שמחה בשבילם, שלוגמים הם ממעין החיים.

" כן. הם לוגמים בדיוק כמוך. "

" וגם הם דומעים לתוכנו ".

קוראים הם את מחשבותיה, כי הרי הם מחשבותיה. המים מתפשטים בה.

המשיכה עוד ועוד לגעת ולשתות מיהם.

לרגע, הרימה ראשה. וראתה את חבריה.

אניה הסתכלה עליה, וחייכה. " לחיים ", קראה לה.

" לחיים טובים ", השיבה לה.

" מאחלת לך – אהבה שלא תיגמר ", שמעה את דילמה מכיוון אחר ולגמה עוד ועוד מן המים.

פניה של לנה היו נעוצות בתוך המים. היא שתתה במרץ. מרטיבה את פניה וידיה.

" לנה ", קראה אליה אסאניה.

לנה הרימה לרגע את מבטה. אסאניה חייכה אליה, " שהיצירתיות לא תגמר ".

" אמן ", שאגה לנה חזרה. " אמן לכולם " ופניה חזרו לבהות בהשתקפות פניה במים.

" עכשיו אסאניה ", שמעה את המים,

" כשאת מלאה, הגיע הזמן להיפרד ".

אסאניה עושה עצמה כלא שומעת, ממשיכה ללגום.

" בואי ", שמעה את לחישתו של מדריך מאחוריה, חבריה כבר לא נראו לה.

הבינה שעליה לעזוב. לחזור.

" אנחנו נחזור ", אמר לה בעידוד.

" מעיין החיים זמין לך תמיד, לא רק במעבר של היום ".

היא הסתכלה עליו, ובהבנה החלה מתרחקת מהבריכה. בצעדים איטיים מתרחקת מהבריכה יותר ויותר.

היא סובבה ראשה לאחור,

" הסתכלי קדימה. תמיד הסתכלי קדימה " שמעה את קולו פוקד עליה.

היא סובבה מבטה אל גבו, וחזרה לצעוד במסדרון המתעקל לכיוון ההיכל כשתחושת המים מתפשטת בכל גופה. היא חייכה חיוך רחב. וידעה שמדריך שהולך לפניה רואה אותו.

הם הגיעו להיכל. שוב ראתה קהל אנשים רב.

" להתראות ", פנה אליה.

" תודה לך מדריך יקר "

הם עמדו מחייכים אחד לשני.



פיצוח הגרעין שנשמע לה, הבהיר לה שחזרה. אהובה הסתכל עליה בהנאה.

" חזרת אליי ?! ", שאל וחייך.

" כן ".

הוא קם ממקומו, ניגש למגירה במטבח והוציא קופסא עטופה.

" חג אהבה שמח אסאניה ", והגיש לה את הקופסא.

" תודה ", וחיבקה אותו חיבוק עמוק.

ולרגע חזק זה, שהיו כך מחובקים, הרגישו הם אחד את השני.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.