27-08-2005, 00:49
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.08.05
הודעות: 51
|
|
אני מגיע מנקודה מבט של ילד וומדריך בוא זמנית אם אפשר לומר כך, אני אומנם רק בן 17 אך אני יכול לייעץ לך משהו ותוכלי לקבל או לדחות אותו.
דבר ראשון את חייבת להכניס לאמונה שלך היא הגיל לא משנה דבר, הביני זאת שגיל אינו קיים אלא רק בראשינו, מישהו החליט שעל מנת לשים לנו טאגים ולדרג אותנו צריף שיטת מספור ולכן החליטו על גילאים, ילד הנולד יהיה בן 0 כל 12 חודשים כעבור שנה יתווסף מספר אחד לגילו. הגיל אינו אמור למנוע ממכם לצאת, אף אדם או חוקה קבוע כי גילאים שונים לא יכולים להתחבר וזה ממש אבסורדי שמישהו יגיד את זה.
דבר נוסף ואני לא רוצה להסית אותך נגד אמא שלך אבל אמא שלך טועה והיא פוגעת בך, אמא שלך אמורה לתמוך בך ולהיות מאחוריך בשקט, לא במילים, לא בעצות, אלא בשקט להיות שם ולראות בך גודלת וחייה את חייך בלי לומר מילה ורק כך תוכלי ללמוד לבדך.
צאי איתו, אל תתיחסי למה אחרים חושבים הם עוד רק בני אדם שלא התבגרו או לא הבינו את מהות החיים האמיתית שאת כבר הבנת על ידי צעד זה. אל תייחסי לגיל אל תייחסי להפרשים. אם יש חיבור זה אומר שאתם תואמים, לא משנה הגיל, לא משנה הבגרות ולא משנה החוכמה.
אם את חושבת שאתם מתאימים ונהנים את חייבת לתת בו אמון, ללא אמון אינך יכולה להיות איתו מאותה סיבה של סטריוטיפ הגיל שכולם מעמיקים בו. תבטחי בו שהוא לא יבגוד בך או יספר לחבריו או יצחק עליך מאחורי הגב, בטחי בו שהוא יתנהג כמבוגר ויראה בגרות ויכולות כאהבה אליך. והכי חשוב אמונה מלאה.
בנוגע לסידור עבודתך, במילים הכי פשוטות והכי אמינות שאני יכול לתת לך: "זה יסתדר". הסיבה שלא יצאתם עדין והיית צריכה להיות עם הילדים היא מאוד פשוטה והגיונית : את בדילמה ואינך יודעת מה לעשות, את לא בטוחה בקשר שלך איתו וחוששת. עד שלא תצאי מהחששות הללו, תבטחי בו ותרצי להיות איתו בכל מכיר ושמחי על כל מה שיש בניכם אתם לא תצאו.
ברגע שתשתחררי, ותרצי לצאת איתו, וסמכי עליו, ותבטחי בו, הכל יבוא על מקומו. אתם תמצאו את הזמן לצאת, אתם תבלו יחד, אתם תהנו. העבודה תתפנה, תרד קצת, מצד שני אולי תעלה והכל תלוי בך. מחשבה רצונית תצור הכל.
בהצלחה, רון. |
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
