מחר עומד להתפרסם דו"ח העוני, ועל פיו מספר העניים הגיע לשיא שטרם היה כדוגמתו. הפערים בחברה גדלים, ולא יעבור זמן רב והתמונה בתחום זה תדמה לקיים ברפובליקות בננות מסויימות. זקנים ישובים בבתיהם ללא חימום וללא תרופות לנזקקים להם מחוסר יכולת כספית בסיסית. מספר המובטלים נמצא עדיין בשיא.
על רקע התפרקות חברתית זו, מוגשת הצבעת אי-אמון. אך חברים במפלגת העבודה חוששים להצביע בעדה. שכן "אם ההצבעה תזכה ליותר מ-60 קולות, יבוא הקץ על תכנית ההיתנתקות", כדברי חברים מסויימים.
הפסיכוזה הקולקטיבית הזאת, הרואה בהיתנתקות הסהרורית חזות הכל, ראויה להוות נושא מחקר מרתק. אך לא בתחום מדעי החברה, אלא בתחום האנטרופולוגיה.שכן ההסבר היחיד לגישה זו, היא היותנו כנראה בכל זאת, עדיין חברה פרימיטיבית.

לכשנצא ממצב בכאוס, שנגרם ע"י הכיבוש וע"י ההשקעות המסיביות בשמורו ובשמורן של ההתנחלויות והמתנחלים, נעלה על דרך המלך מהבחינה הכלכלית - אז יהיה אפשר לתמוך באלו הזקוקים באמת לתמיכה.

העניים מתחלקים לשלש קבוצות עקריות:
אלו שבאמת עניים - שאין בכוחם לצאת לעבודה ונסמכים על פנסיה נמוכה, השלמת הכנסה, או גימלאות הבטוח הלאומי.
לבי לבי עמהם וחייבים לעשות הכל על מנת להוציאם ממצוקתם.

אלו שבחרו מרצונם להיות "תלמידי חכמים" ולחיות על חשבון הציבור ותרומות צדקה.
זוהי בעיתם וכל רגע הם יכולים "לצאת" מבחירתם ולהצטרף לשוק העבודה.

אלו המתחזים, שאינם חפצים לעבוד - נהנים מדמי אבטלה וכל מעיניהם נתונים כיצד שלא לקבל עבודה ו/או להשתמט ממנה.
אלו, פשוט שיצאו לעבוד. הטענה בדבר האבטלה היא מגוחכת - כל עוד ישנם עובדים זרים יותר מאשר מובטלים = אין אבטלה.
חייבים לשנות את המדיניות שלא יווצר מצב, שבעבור אי עבודה משתכרים יותר מאשר מעבודה.

על מנת למנוע את התפרקות חברתית , כדבריך, אסור כיום להפיל את הממשלה, פן הדבר יגרום לדחיית תהליך בצוע תוכנית ההיתנתקות. מה גם שהסכוי שלאחר הבחירות נגיע לאותה נקודה ולאותו מצב פוליטי כדהיום.

ברצוני להזכירך, שאותן הסיעות שהיום מציעות את אי האמון, הן אלו שישבו בממשלה, שהחליטה על ה"גזירות" על פי תפיסתם. בזמנו כשישבו על התיקים, שום דבר לא הזיז להם, במיוחד כאשר "תלמידי החכמים" קבלו את הנתח שלהם. גם היום ברגע שישמעו את "שריקת" אריאל שרון - הם ירוצו אחוזי אמוק לתפוס את כסאותיהם המרווחים בממשלה.

מי גרם לגידול בעוני, הליכוד בו אתה תומך. אם העבודה תפיל עכשיו את הממשלה, יבוא קץ לעוני? לא, רק להתנתקות. וזאת הסיבה שצבוע כמוך פתאום מודאג מהאינגריטי הפוליטי של העבודה. את הפסיכוזה שאתה מתאר - אתה המצאת. אין סתירה בין תמיכה בהתנתקות ונסיון להלחם בעוני.

כל הזמן אתה מזדעק כשמסמנים אותך כשמאל, אבל התקפות על השמאל (למעט אלה שבאמת נמצאים
בשוליים, נוסח אבנרי) - אין למצוא מצידך...
הליכוד גרם לגידול בעוני, והעבודה לא חדלה מלתקוף אותו על האסון החברתי - כעת יש הזדמנות להפילו,
אבל היא לא מנצלת אותה. בעיניך זה תקין, כי "בין כה אין לה צ'אנס לתקן את העוני, אז לפחות שימשיכו
במהלך המדיני". עם גישה כזו, למה בכלל לקיים בחירות, הרי סיכוייהם לנצח, בין כה אפסיים, וכל
חשיבותם היא בכך שיהיו בקואליציה וימשכו שמאלה...
תמיכה בהתקפלות כרגע היא סתירה טוטאלית של לחימה בעוני, כפי שאוסלו בשעתו היה בסתירה
ללחימה בכפייה הדתית (ותעיד על כך, שולה לובשת השטריימל...). הדרך היחידה לעצור את המהלך
הכלכלי הזה, היא בהפלת הממשלה - אבל פתאום, יש "תבוסתנות", אז מסתפקים במועט...
ממתי מפלגה שרואה בעצמה אלטרנטיבה אמורה לוותר על הפלת הממשלה? - רק כאשר פן אידיאולוגי
אחד, מוחק אצלה פן אחר. זה קרה להם.

אני לא מצליח להבין כמעט מילה מדבריך כדי שאוכל להגיב עליהם. אולי על הפיסקה "אם העבודה תפיל עכשיו את הממשלה, יבוא קץ לעוני?". אם כן לשם מה הוגשה הצעת אי-האמון? לא לשם הפלת הממשלה, כינון ממשלה אחרת,וישום מדיניות כלכלית חדשה שתביא קץ לעוני?
מה לי ולאינטגריטי של מפלגת העבודה? אני מנסה להצביע על מציאות שבה ההיתנתקות נהייתה חזות הכל, ולדעתי הדבר גובל בפסיכוזה קולקטיבית של המצדדים בה. בסופו של דבר, אפילו אתה תסכים איתי. (אם האינטגריטי שלך, שגם לו אני לא דואג, יאפשר לך להודות בכך).