דרור קנדלשטיין חוזר הביתה

לאור בקשות של חבריו ומשפחתו של דרור ערכתי את תגובתך והורדתי את הפירוט. זה כבר קרה בעבר. שים לב מה הורדתי ואנא אל תכתוב זאת שוב.
כמי שנכח במקום כשדרור נפצע אני יכול לומר שהבילבול והמבוכה, עוד לפני הירי היו עצומים. זה שגמרנו את הלילה הזה רק עם פצוע אחד זה נס!

תוספת בעריכה: הצעקות של קימה וגל? נכון שכבר בתדריך בוקר יום וחצי קודם ובמהלך כל אותו היום הייתה התמרמרות. כשניסים כינס אותנו במחצבה זה היה לפני 10 בבוקר אחרי לילה של הליכה, של ההנדסה, ונסיעה שלנו ושל הדחפורים. אנחנו בדיוק סיימנו לטפל בטנקים והתכוונו ללכת לישון. ואזז הוא קורא לתדריך ומכריז שממשיכים ללכת ומאד חשוב לחטיבה, או לאוגדה, שנמשיך הלאה לפתוח את הציר הזה.
כל זה אחרי שראינו כמה הכל מבוחבש ומבולבל. פתחנו מעבר במקום אחד, חתכנו מערבה ופשוט נסענו לאורך הגבול בלי להיכנס לעומק. האור תפס אותנו בלי מגנן ראוי ובעמק שנשלט יופי ממיוערת יארון והכי מצחיק שגילינו את בירנית צמודה אלינו. אנשים צועדים מהצהרים אתמול ואנחנו רק על הגדר של האוגדה?!
מזל שאבישי, הסמ"פ שלי ומפקד "כוח" הטנקים, הציע להיכנס למחצבה בתור מגנן. אחרת עוד היינו גומרים לחיזבאללה את מאגר טילי הנ"ט הגיזרתי שהם היו דוחפים לתוך העמק שבו נמצאנו בבוקר.
אז נכנסים למגנן, מתארגנים, רוצים לישון. וניסים "ממשיכים ללכת!"
אדם כבר התמרמר בקול יחד עם החיילים שלו (תכל'ס הם עבדו הכי קשה). אבל הקמב"ץ היה לויאלי לגמרי. אני הודעתי שהם יכולים להמשיך ללכת, אני לא נוהג על הטנק. לא יודע אם עשיתי רושם על מישהו בכלל.
בסופו של דבר ניסים ויתר והלכנו לנוח עד הערב.
בערב ההנדסה המשיכו לפתוח את הציר הלוגיסטי ואנחנו טיפסנו כדי לתת חיפוי מלמעלה. על פי המפות והתצ"א ההר שטיפסנו עליו היה אמור להיות ריק. אני נוסע לאורך טרסה ונדמה לי שיש עמוד חשמל לידי. לא היו לנו אמר"לים למעט הוילון בתא נהג כך שרק אני יכולתי לראו מה קורה (הארטישוק היה מקולקל ולא קיבלנו מא"כ למפקד). אני חושב "טוב, עמוד חשמל יכול להיות גם בדרך בין כפר לכפר" וממשיך הלאה. אמנם אמור להיות ריק אבל אני מתחיל לזהות בתים בין הטראסות והעצים. הכביש הופף לטוב יותר ובחלק מהבתים יש אפילו אורות. מסתבר שהכפר עין אבל גדל בשמונה השנים מאז שעידכנו את המפה (רק למחרת בדקנו את תאריך העידכון, מי יכל לדמיין שצה"ל יוצא למלחמה עם מפות עתיקות ולא מעודכנות?!).
ירדנו מהר למטה והצטרפנו להנדסה. תנועה בעקבות. כך עד לצד השני של עין אבל ומבואות בינת ג'בייל. כבר האיר הבוקר ואת מה שעבר עלינו במהלך הבוקר תיארתי כמה פעמים, כולל המוות של יותם ונעם.
אני ממש לא רוצה להיכנס לפרטים אבל רק אומר שהשתרר במקום סוג של כאוס. טוב שהיו שם הדחפורים שהתעסקו עם החילוץ. בשלב מסויים בצהרים הבנו שאם נישאר בטנק אנחנו רק מטרה גדולה יותר והצטרפנו למוהנדסים שישנו במטע.
לקראת ערב התעוררנו, טיפלנו בטנק. הכרחנו זה את זה לאכול. הלכתי לשבת עם המחס"ר. אומי5 מהפורום היה אחד הלוחמים שם ודרכו התחברתי לחבר'ה. גופתו של גולש אחר מהפורום הייתה מונחת כמה עשרות מטרים מאיתנו.
התחילו שמועות במחס"ר על כך שניסים וזקס (המג"ד של יותם) מתכוונים להמשיך הלאה אל תוך בינת ג'בייל. השמועה דיברה על מצלמות דיגטליות ודגל שהגיעו עם זקס כדי שנצלם אותם על הגג של בית החולים בעיירה.
הייתי בטוח שזה לא יכול להיות שאלו שמועות מטומטמות שמישהו המציא בלי אחיזה במציאות.
הקמב"ץ הגיע עם הטלקון. הוא ממש לא הכחיש את השמועות. רק רמז לחזק אותן. הוא גם סיפר לנו על זה שאנחנו אמורים לחבור אל פלס"ר צנחנים בצומת צף אל הווא.
הלכתי רגע להסתכל על המפה. כדי להגיע אל הצומת אנחנו צריכים לחצות את בינת ג'בייל. לא נראה הגיוני. מישהו סיפר שאנחנו אמורים לערוך מצעד צבאי ברחובות העיירה. זה כבר היה יותר מידי. חזרתי אל הטנק והלוף.
כשירדה החשיכה התאספנו כולם בתוך הוואדי שבו היו מפוזרים הטנקים מהפלוגה של יותם. התכנסה ישיבת קודקודים. במקביל המח"ט התקשר לורד הרים של המג"דים. היה ויכוח אם לקחת את המשימה או לסרב. המח"ט בכלל לא היה מחובר למה שקורה בשטח. ומה שקרה בשטח היה רע (מצטער, לא יכול לפרט כאן). בשלב מסויים הם הפסיקו לענות לו לורד הרים.
הוא עלה מולנו בקשר וביקש לדבר איתם. כל פעם מישהו אחר ענה לו שהם בישיבה ולא יכולים לדבר. אחר כך פשוט הפסיקו לענות לו. הוא המשיך לקרוא עד שאחד החיילים פשוט אמר לו: "הם בישיבה ולא רוצים לדבר איתך. כשהם ירצו הם יעלו מולך. סוף".
היה שקט.
נשארתי בהאזנה ושלחתי את התותחן והטען לישון. עמדתי על התובה. גיליתי שבעצם אנחנו עומדים צמודים לטנק של יותם. אחת הגופות הייתה גלויה חלקית. עליתי על הטנק וכיסיתי אותה. נדהמתי מכמות הנזק והדם. נגעתי בחור שנפער בפלדת הצריח מעל לחצאית שמאל, להרגיש שהוא אמיתי.
מישהו, עד היום לא ברור לי מי, שלח את המחס"ר לפתוח הנדסית את הדרך במעלה הוואדי, עד לאנטנה בשיא הגובה. זו שלידה יותם נהרג. לא ממש התקדמות, גם לא ממש הקפאת מצב. לא ברור לי מי קיבל הודעה על כך שהמחס"ר התחילו תנועה. אנחנו לא קיבלנו הודעה כזו.גם אחרים לא.
לפתע עלתה תאורה באוויר ונפתחה ממש מעלינו. הכל הוצף באור.
אני מכיר מהסדיר שתאורה מעל הכוח = לטילים בתוך שניות. צרחתי "טילים" נכנסתי לתא הנהג והנעתי. ראיתי את יוס מטפס על הטנק וברגע ששמעתי אותו מתנשף בקשר שאלתי: אתה בסדר. כשהוא ענה שכן התחלתי לנסוע. הוא כיוון אותי. התרחקנו מכולם. לא רצינו להיות מטרה מקובצת.
בקשר הודיעו שהדוקטור חייב להגיע אל פצוע.
לא ראיתי כלום. נסענו בין סלעים ענקיים, גבוהים מגובה התובה. יוס הרגיע אותי שהוא רואה. הוא לקח מא"כ חד עיני מחיילי ההנדסה.

רצינו לחזור אבל בנקודה שעזבנו היה רק הטנק של יותם. אף חייל חי לא נראה.
חיפשנו אותם בעין ובקשר. לא היה לנו מקלט ורק הכוחות בשטח היינו על שלוש רשתות, לפחות. עברנו מרשת לרשת בשאיפה למצוא מישהו. אבישי קרא לנו.
הוא אמר שיש פצוע קשה מאד (דרור) ושאמור להגיע מסוק. הוא ביקש שנחבור אליו וסימן לנו בפנס את מיקומו (לפחות זה מה שנדמה לי, אני לא בטוח לגבי הדרך שבה מצאנו אותו בסוף).
טיפסנו במעלה ההר ואיבטחנו את הפינוי.
מסתבר שאחת הפלוגות של ההנדסה זיהו את התנועה של המחסר. הם לא הבינו מי נע על ההר מעליהם ולכן הרימו את התאורה מעליהם...

כעבור יום וחצי כבר היינו בארץ. המח"ט רצה לבצע את הנפת הדגל ובנוהל הקרב למבצע התברר שהוא מייעד את המחס"ר להוביל כוח על הציר הלוגיסטי שפתחנו. בתדריך הזה אדם סרב פקודה וצעק על המח"ט. אז גם גל הביע את דעתו נגד.
זה סרוב הפקודה של קימה.
קודם לכן עוד היינו תמימים וגם כשהפקודות נראו לנו מגוחכות ומטופשות ביצענו אותן, בסופו של דבר.
חבל שלא התחלנו לצעוק עוד קודם.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה