במקור נכתב על ידי Dmith
אני שוב אנסה להעביר את הנק'.
בואו נדמיין חייל. חייל שעשה מסלול של שנה ו8, הוסמך כמפקד והגיע סוף סוף ליחידה אליה כל כך רצה להגיע. קיבל אחראיות, קיבל משימות, עמד במשימות, עבד כמו זאב.. כל זה במשך יותר משנה, מבלי לבקש תודה מאף אחד (לא יודע מה חלק מכם מדמיינים פה לעצמם). ואז מגיע יום, מתחלף לו מפקד היחידה.. ואז ביום מן הימים מבטלים את כל "זכויות הלוחמים" ומשווים אותם לכל חייל אחר בבסיס, בין אם נהג או נשק, ברוב האספקטים.
ואו. אני מבין שמי שטוחן שמירות וסיורים 8-8 רוב השירות שלו, לא עובד כמו זאב (כלב, יותר נכון), לא טוחן את הצורה וכולם משתחווים לו ומנשקים לואת כפות הרגליים. אני באמת באמת חושב שמפקד היחידה שלכם צריך לשלוח אתכם לחודש בט"ש בבקעה בקיץ בשביל שתקבלו פרופורציות.
בבעיות האמיתיות לאומת זאת אף אחד לא חושב לתפל. עדיין אין יותר מדי חשיבה קדימה, עדיין יש בלגאן אטומי וכל דבר יורד אל הגורם המבצע ברגע האחרון וכד' וכד'. אבל דבר ראשון שכל מפקד מתחיל להתעסק בו זה המשמעת של הלוחמים (שתכלס אף פעם לא הייתה בעיה איתה, ביחידות מן הסוג הזה).
זה לא מה שאני ראיתי אצלכם, ואני מבקר ביחידה שלך בערך מ-2002 עד לא מזמן.
ואז, יושב הלוחם הקטן, שאכל לא מעט חרא בחייו הצבאים. ובלא מעט מבצעים היה הרבה יותר עמוק מכל גדודניק או טנקיסט וכו', שפיקד על לוחמים אחרים בחייו ואומר לעצמו - "את המזגן שלא עובד כבר שנתיים ליד החור שבקיר - אף אחד לא מתכוון לתקן.. אבל נורא מעניין את כולם על איזה מזרן אני ישן".
הדברים הקטנים האלא יוצרים את התחושה הכללית. בסופו של דבר - חייל שמפקדיו לא יודעים להפריד איפה צריך להקפיד על הקטנות ואיפו צריך לרדד ממנו ולסמוך ההגיון הבריא שלו (אחרי מסלול של שנה ו8 + שנה ביחידה סביר להניח שאפשר להניח שיש לאחד כזה הגיון בריא לא פחות מלאנשים שמעליו). צריך לדעת איפו להעביר את ההפרדה.
אתה יודע - אני באמת לא מבין איזה פראייר אני והחברים שלי היינו. אימון 4 חודשים בחצצון בקיץ עם אוהלים, מנות קרב, ללא מקלחת ובלי מזגן אחד לרפואה. איזה בזיון - למה, למה אנחנו לא היינו שבוזים?! אה, כן. אני יודע - פרופורציות.
דבר נוסף ואחרון בנושא: אלה לא דברים שמתבכיינים עליהם. אלה דברים ששואלים פעם אחת - "למה" מקבלים "ככה" וסוחבים עד סוף השירות. רק שמחכים לאותו סוף שירות הרבה יותר בקוצר רוח. מהצוות שלי, השתחררנו כבר כמה לוחמים, לכולם הציעו קבע. אף אחד לא הסכים! כמעט כולם מחפשים מקום "יותר בוגר" במערכת הממלכתית, כדי להמשיך בו. אם הצבא רוצה להפסיק להפסיד אנשים איכותיים בעלי מקצועות יחודיים, הוא צריך להתאים את היחס שלו אליהם לדרישות שהוא מציב להם. בסופו של דבר, אתה רק מתחיל להיות מקצוען לקראת השחרור ופה הצבא מפסיד אותך.
פה אני דווקא כן מסכים איתך, אבל השאלה היא איזה דרישות אתה מעלה. מזרונים אזרחיים בחדרים, מזגנים ומקרר בחדר זה פינוק שאחוז זעיר מהלוחמים זוכה לו. כנ"ל לגבי בסיס קבע, ותנאים אחרים שאתם מקבלים.
את הקבילה שלך על מזון גרוע אני מקבל בהבנה הרבה הרבה יותר גדולה. ברגע שתלמד להפריד בין פינוק לבין דרישה לגיטימית, מעמדך ישתפר פלאים.
|