אני יודע שיש כאלו שאינם אוהבים, בלשון המעטה, את המלצתי לספרים השופכים אור או חושך (להחלטת הקורא-בתנאי שאכן יקרא) על המצב באזורינו.
הספר הפעם הוא ספרו של אבי שליים - קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי.
אני מדגיש מראש שזהו ספר מגמתי כנגד פעולותיה של מדינת ישראל ואי שאיפתה ורצונה למימוש השלום עם מדינות ערב. אינני מקבל את הספר כפשוטו אבל יש בו מספיק חומר למחשבה ותעוד של ארועים ומעשים שנעשו, המתבסס על ארכיוני העבר. אני מודע שכאשר מוצג (יתכן) רק חלק מהעובדות המסקנות הסופיות משקפות את דעתו של הכותב. אבל מומלץ לקרוא כדי לקבל, אפילו חלק מהתמונה ולהשלימה מתוך מקורות אחרים, הניראים אמינים יותר ע"י הקורא ולהגיע למסקנתו הוא.
מה שמענין בספר, שהמחנות בין "הניצים" והיונים" נשארו כפי שהיו אם כי בלבוש אחר ואפילו התחלקו שוה בשוה כמעט בקרב האזרחים ובקרב מקבלי ההחלטות. הדיונים בהקשר לעזה שנערכו בשנות ה- 50, כמעט זהים לאלו של היום (בהבדל אחד, שאז לא הייתה שם אוכלוסיה אזרחית ישראלית). הדיונים בהקשר לגדה המעקבית דומים מאד לאלו של היום והמחלוקת בין המחייבים את הכוח בלבד לבין אלו המבקשים להוסיף לו גם פתיחות מדינית נותרה בעינה.
כלומר אין חדש תחת השמש ואפילו רק על מנת לראות זאת שווה לקרוא את הספר. יש בו אמת אבל לא כל האמת וחבל.
הספר קל לקריאה ושווה את המאמץ - אל תדחו את קריאתו על הסף בגלל הממליץ ובגלל המחבר.

הוכחת עצמאות בכך שלא נגררת למהלך הפרישה. מעבר לכך שאתה ממש הופך ליקיר הפורום בתור היותך השמאלן הכמעט אחרון כאן...
בקשר להמלצתך, אם יפול לידי הספר, אעיין בו.

יש לי דעה עצמאית המתקבלת על סמך מידע מגוון ממקורות הבאים מכל גווני הקשת הפוליטית, מספרות, מידע אישי וכו'. נכון שהדעה שלי תומכת יותר בצד המתון של הפתרונות אבל אינני שולל מכל וכל שמוש בכח כאשר הוא מבוקר.

אני שמח לאתגר המוצב בפני להחשב ל"שמאלן" היחיד בין כל ה"ימניים".
אני מוכן לדון עם כל אחד בכל נושא ובכל ענין כל עוד הדברים נכתבים בנועם, ללא עקיצות והכפשות ולבטח ללא בטויים ומילים שאינם ראויים לשמוש וחבל שהן עולים מדי פעם בפעם במכתבים השונים המופצים בפורום. אורך רוח ונימוסים טובים לא יזיקו להיות נחלת הכל.

הרואה לא הגדיר אותך כ"שמאלן היחיד" שנותר כאן. (לדבריו "כמעט האחרון" ולי נראה שנותרו יותר מאחדים בודדים...).
לשבח על אי הצטרפותך לקבוצת העדר - גם אני מצטרף!!

באשר להמלצתך, ראוי לחדד ההסתייגות שאתה עצמך ציינת לגבי החד - צדדיות שבהצגת הדברים. בעקרון אני מסכים שריבוי דעות וחשיפה אליהן ירבה דעת וגם שיקול דעת...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה אני יודע שיש כאלו שאינם אוהבים, בלשון המעטה, את המלצתי לספרים השופכים אור או חושך (להחלטת הקורא-בתנאי שאכן יקרא) על המצב באזורינו. הספר הפעם הוא ספרו של אבי שליים - קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי. אני מדגיש מראש שזהו ספר מגמתי כנגד פעולותיה של מדינת ישראל ואי שאיפתה ורצונה למימוש השלום עם מדינות ערב. אינני מקבל את הספר כפשוטו אבל יש בו מספיק חומר למחשבה ותעוד של ארועים ומעשים שנעשו, המתבסס על ארכיוני העבר. אני מודע שכאשר מוצג (יתכן) רק חלק מהעובדות המסקנות הסופיות משקפות את דעתו של הכותב. אבל מומלץ לקרוא כדי לקבל, אפילו חלק מהתמונה ולהשלימה מתוך מקורות אחרים, הניראים אמינים יותר ע"י הקורא ולהגיע למסקנתו הוא. מה שמענין בספר, שהמחנות בין "הניצים" והיונים" נשארו כפי שהיו אם כי בלבוש אחר ואפילו התחלקו שוה בשוה כמעט בקרב האזרחים ובקרב מקבלי ההחלטות. הדיונים בהקשר לעזה שנערכו בשנות ה- 50, כמעט זהים לאלו של היום (בהבדל אחד, שאז לא הייתה שם אוכלוסיה אזרחית ישראלית). הדיונים בהקשר לגדה המעקבית דומים מאד לאלו של היום והמחלוקת בין המחייבים את הכוח בלבד לבין אלו המבקשים להוסיף לו גם פתיחות מדינית נותרה בעינה. כלומר אין חדש תחת השמש ואפילו רק על מנת לראות זאת שווה לקרוא את הספר. יש בו אמת אבל לא כל האמת וחבל. הספר קל לקריאה ושווה את המאמץ - אל תדחו את קריאתו על הסף בגלל הממליץ ובגלל המחבר.

נשבר לי לגמרי מתיאוריות קונספירציה שמאלניות מטופשות. ממייקל מור ועד לזה שאתה תיארת, דמגוגיה מוחלטת. לכם השמאל, כל ביטוי של לאומיות אוטומטית הופך לאי רצון לשלום. האשכול הזה לא שווה כלום. וד''א, אם סוריה הייתה רוצה שלום ולא כבוד מיותר של הגולן היא הייתה עושה רק מה לעשות שזאת מדינה טרוריסטית. ואם איראן הייתה רוצה שלום היא לא הייתה מצהירה על השמדתנו כנ"ל לגבהי כל שאר המדינות האסלאמיות. מה שהשמאל לא מבין זה שהסכסוך כאן הוא יהודי אסלאמי ולא ערבי ישראלי.
אין לאף אחד עניין בספרים אנטי ישראליים ותיאוריות קונספירציה שמאלניות. אם הם היו רוצים כל כך שלום הם לא היו מכריזים מלחמה בגלל ביקור אריאל שרון בהר הבית. זאת בולשיט סלח לי על הביטוי. בולשיט אחד גדול.

" מוחמדניות היא אמונה מסיתה ואלימה " ~ מתוך הספר "מלחמת הנהר", וינסטון צ'רצ'יל

דבר שחשוב לדעת:

http://stage.co.il/Stories/537228429

" מוחמדניות היא אמונה מסיתה ואלימה " ~ מתוך הספר "מלחמת הנהר", וינסטון צ'רצ'יל

דבר שחשוב לדעת:

http://stage.co.il/Stories/537228429

ואתה קורא לבדוק באופן מקיף את הבעיה - לא קצת אירוני ?...

על ספרים המביאים דעה אחרת מדעתם של מרבית משתתפי הפורום.

אני משוכנע ומקווה שלפחות את הספרים המתעלמים מהצורך להתחשב בעולם הסובב אותנו ובחלק של אזרחי ישראל - מרבים לקרוא ו"מתענגים" עליהם.

חוץ מזה אינך מדייק, מפעם לפעם אני ממליץ גם על ספרים ומאמרים של הכותבים הימניים.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=91128
הספר מעניין מאוד, אבל משוחד לחלוטין, ומתבסס על מחקר לקוי - שמסקנתו נכתבה עוד לפני שהוחל
בכתיבתו...

אם שמת לב, גם אני הדגשתי שהספר הוא מגמתי ואינני שלם עם כוונו ולא עם מסקנותיו.
בכל מקרה מהלך הארועים והתעוד המובא בספר הוא אותנתי ואפשר ללמוד ממנו רבות, ששום דבר לא השתנה בין הגישות האקטיביסטיות לבין הגישות המתונות - בדיוק כאז גם היום וכפי הניראה זה עתיד להמשך עוד שנים.
מדינת ישראל אף פעם לא הייתה שה תמים ומאחר ובחלק מהארועים נגזר עלי לקחת חלק פעיל לא תמיד הם הם אלו שהתחילו. אנחנו תמיד ידענו להעמיד פנים של "נגזלים" ומופגזים ללא עוול בכפינו וללא פרובוקציה כל שהיא.
למי שלא קרא חשוב לקרוא, אפילו על מנת שיהיה בידו "נשק" כנגד מגמות הספר.
כפי שכבר צייניתי ואני שב ומדגיש אינני מקבל את רוח הספר ובודאי ובודאי שלא את מסקנותיו.

אגב, דן, אם ברצונך לחפש חומרים מרתקים נוספים על הנראטיב של הצד השני - אני ממליץ על
מאמריו של וחיד עבושי (ממשפ' עבושי המפורסמת מג'נין...), שלימד/מלמד באונ' בארה"ב.
שני ספריו: The unmaking of Palestine ו-The angry Arabs, הםדוגמאות מרתקות לגיוס האקדמיה
בידי משכילים פלסטיניים, לצורך יצירת כסות אקדמית לנראטיב הלא מבוסס שלהם. דוגמא רצינית
יותר למחקר פלסטיני על מלחמת העצמאות (למרות שגם הוא לוקה בחד-צדדיות), זה הספר הענקי
הבודק מה עלה בגורל 400 הכפרים, שמסכם מחקר רציני ומעמיק של וליד ח'אלדי (ממשפ' ירושלמית,
שלישית בחשיבותה רק לחוסיינים ולנשאשיבים) - ועל ספר זה מתבססת תנועת "זוכרות" שהקימה
אתר שמנסה להעלות אונליין את המחקר כולו (וזה ספר עב כרס...).

שליים, מבחינה זו, זהה לעבושי (שייאמר לזכותו שהוא חבר אש"ף, וטבעי שייקח צד ושדבר זה ישפיע
עליו...) - ומה שמוזר זה שהאיש יהודי-ישראלי, ובכ"ז כ"כ מגוייס נגדנו...