לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 01-02-2006, 23:17
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
מבצע Earnest Will
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

אם מחפשים את נקודת הזמן בה החל התהליך שהביא לשינוי במדיניות האמריקאית בנוגע ל"מלחמת המכליות" ממדיניות הצהרתית למדיניות פעילה, הרי שמדובר ב-10 בדצמבר 1986. באותו היום פנתה כווית למשמר החופים האמריקאי במטרה לברר מהם התנאים הדרושים על-מנת להניף דגל ארה"ב על ספינותיה.

לכאורה, נראה שמדובר בהליך בירוקראטי בלבד, אך לא כך הדבר. אחת המשימות העיקריות של צי ארה"ב היא הגנה מפני איומים על ספינות המניפות דגל ארה"ב. ספינות זרות, שהוענקה להם הרשות להניף את דגל ארה"ב, נהנות מהגנה דומה של הצי האמריקאי. כווית, שהייתה מודעת להגנה שמספקות ספינות צי ארה"ב לספינות אמריקאיות במפרץ, רצתה לברר את האפשרות להחליף את הדגלים על 11 ממכליותיה בדגלי ארה"ב על מנת ליהנות מהגנה דומה. מאחר ולא יכלה להרשות לעצמה לחכות זמן ממושך עד לקבלת האישור ממשמר החופים, פנתה כווית ב-13 בינואר 1987 ישירות לממשל האמריקאי בבקשה לזירוז התהליך.

בעקבות הבקשה הכוויתית החלו דיונים ממושכים בממשל האמריקאי בשאלה כיצד להיענות לה. בויכוח על השאלה הסתמנו שני מחנות. מצד אחד היו שר ההגנה, קספר ווינברגר (Casper Weinberger), והיועץ לביטחון לאומי קרלוצ'י שצידדו במתן אישור לכווית להניף דגלי ארה"ב על מכליותיה בנימוק שמדובר בשמירה על אינטרסים לאומיים של ארה"ב - אבטחת זרימת הנפט וחופש השיט במפרץ ומניעת דריסת רגל סובייטית באזור. בראש המתנגדים עמד מזכיר המדינה, ג'ורג' שולץ (George Shulz), שהחליף את הייג. שולץ טען שמתן תשובה חיובית לכווית עשוי דווקא להסלים את המצב ולגרור את ארה"ב לעימות ישיר עם הצדדים הלוחמים.
ב-2 במרץ, הגישה כווית בקשה רשמית להניף דגלי ארה"ב על שש מכליות. במקביל נודע לארה"ב שכווית פנתה לברה"מ בבקשה להניף את דגל ברה"מ על חמש מכליות נוספות. מספר ימים אחר כך אישר הנשיא רייגן את ההמלצה לאפשר הנפת דגלים על כל 11 המכליות הכוויתיות ולספק להן הגנה של צי ארה"ב. ב-7 במרץ הודיעה ארה"ב באופן רשמי לכווית על הסכמתה. שלושה ימים אחר כך הביעה כווית נכונות כללית לקבל את ההצעה האמריקאית והודיעה על כוונתה לבטל את הפנייה לברה"מ בנוגע להנפת דגלה על חמש מכליות.

בשעה שבבית הנבחרים התנהל בחשאיות ויכוח בנוגע להגנה על המכליות הכוויתיות זכו הציבור והממשל האמריקאי להמחשה הטובה ביותר לסכנות הרבות הכרוכות במעורבות הצבאית במפרץ. ב-17 במאי הותקפה בשוגג על-ידי מטוס קרב עיראקי הפריגטה האמריקאית FFG-31 "סטארק" (Stark). שני טילים נגד-ספינות שנורו מהמטוס פגעו פגיעה ישירה בפריגטה וכמעט והביאו לטביעתה. 37 מלחים אמריקאים נהרגו ועוד 11 נפצעו קשה. ה"סטארק" הייתה הספינה האמריקאית הראשונה שהותקפה אי פעם במפרץ הפרסי.

למרות הסערה הציבורית הגדולה שהתעוררה בארה"ב בעקבות תקרית ה"סטארק" היה הממשל נחוש להוציא אל הפועל את מבצע הליווי של המכליות הכוויתיות. יומיים לאחר הפגיעה ב"סטארק" הודיעה מחלקת המדינה בפומבי על הכוונה להגן על המכליות הכוויתיות. בהמשך אותו יום חזר רייגן על דברים ברוח דומה.

במקביל להערכות לקראת הרחבת הפעילות הצבאית במפרץ המשיך הממשל לנסות ולפעול גם במישור הדיפלומטי. ב-30 ביוני פנתה ארה"ב לאו"ם במטרה שזה ילחץ על הצדדים הלוחמים להסכים להפסקת אש. ואכן, ב-20 ביולי התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 598 שתבעה מהצדדים להפסיק את הלחימה.

במהלך הדיונים בבית הנבחרים בנושא המפרץ הושמעו טענות רבות נגד ההיגיון שבמבצע הליווי. כך לדוגמה, טען הסנטור אדוארד קנדי (Edward Kennedy) במהלך אחד הדיונים בנושא שהוא לא חושב שהציבור האמריקאי "מוכן לראות ממשל עם אצבע רגישה על ההדק במפרץ הפרסי". מחקר מקיף בנושא שהכינה הועדה ליחסי חוץ של הסנאט קבע ש"ארה"ב מסתכנת מאוד בהיגררות לתוך המלחמה במפרץ. למרות שיעדו המוצהר של הצי האמריקאי הגדול במפרץ מוגדרת בצורה צרה- ליוויספינות עם דגל ארה"ב בתוך המפרץ - המשימה הזו, בהתאם לנסיבות, היא מאוד מעורפלת". כן הזהיר המחקר מפעולות איראניות מכוונות נגד צי ארה"ב.

חשוב לציין שגם הממשל היה מודע לסיכונים הכרוכים בהרחבת היקף הפעילות. "כוחות ארה"ב יכולים לבצע את המשימה, אבל אין כל הבטחה שמבצע כזה יהיה נטול אבדות" אמר ראש המטות המשולבים של ארה"ב, אדמירל וויליאם קראו (William Crowe), בעת עדות שנתן בקונגרס בנושא.

למרות כל החששות, החל מבצע ליווי השיירות, שזכה לשם-הקוד "רצון טוב" (Earnest Will), באיחור ב-21 ביולי 1987. בהודעה הרשמית על תחילת המבצע, ב-14 ביולי, הודיעה ארה"ב כי המבצע יתחיל באיחור של שבוע, זאת בשל העובדה שפינוי המוקשים מנתיב השיט העיקרי נמשך זמן ארוך מהמתוכנן. השימוש בנתיב השיט המשני נדחה בשל קרבתו לחופי איראן והחשש מפני התנגשות עם הצי האיראני.

התוכנית שעמדה מאחורי המבצע הייתה שיגור שיירות לתוך המפרץ. כל שיירה תכלול בין שתיים לארבע מכליות וספינות סוחר שתזכנה לליווי צמוד של שלוש או ארבע ספינות מלחמה אמריקאיות מרגע כניסתן למפרץ הפרסי דרך מיצרי הורמוז (Strait of Hormuz) ועד להגעתן לכווית, מסע שימשך כיומיים וחצי. כוח זה ייהנה מסיוע אווירי מנושאת המטוסים CV-64 "קונסטליישן" (Constellation) ששייטה מחוץ למפרץ

מסע הליווי של שיירת "רצון טוב" הראשונה זכה לעניין תקשורתי רב ברחבי העולם. השיירה כללה שתי מכליות כוויתיות שהניפו דגל ארה"ב וארבע ספינות מלחמה, לרבות סיירת מתקדמת. תת-אדמירל הרולד ברנסאן (Harold Bernsen), מפקד כוח הלחימה המשולב של ארה"ב במזרח התיכון (JTFMF - Joint Task Force Middle East), שפיקד על הכוחות במפרץ, מיהר להכתיר את המבצע כהצלחה עוד בטרם החל.

אבל, למרבה המבוכה, לא הכל התנהל לפי התוכניות. ההפך הוא הנכון. השיירה חצתה את מיצרי הורמוז בלילה שבין ה-21 ל-22 ביולי ועברה בשלום את היומיים הבאים של שיט בתוך המפרץ. אבל, בסביבות השעה 07:30 בבוקרו של ה-24 ביולי פגעה מכלית הענק "ברידג'טון" (Bridgeton), אחת משתי המכליות בשיירה, במוקש ימי שהונח ע"י איראן. האיראנים, כך נראה, שיערו מה יהיה מסלולה של השיירה והניחו באזור מוקשים. כתוצאה מהפיצוץ נפער בדופן המכלית חור בקוטר של כעשרה מטרים והשיירה נאלצה להאט את מהירותה מ-29 ל-9 קמ"ש. ספינות המלחמה האמריקאיות מיהרו להיצמד לספינה הפגועה מחשש שתפגע במוקש נוסף.

המבוכה מהפגיעה ב"ברידג'טון" הייתה גדולה. למרות שהשיירה הצליחה להגיע ליעדה, הרי שהליווי הראשון הוגדר כהצלחה חלקית בלבד. למרות זאת, המשיכה ארה"ב לשלוח שיירות "רצון טוב" נוספות.

בעקבות הלקחים שנלמדו ממבצע הליווי הראשון החלה ארה"ב לתגבר את כוחותיה במפרץ, עם דגש על חיזוק האמצעים המשמשים לאיתור והשמדת מוקשים. בנוסף, הציבה ארה"ב שתי אסדות קידוח באזורים בהם התרחשו מרבית ההתקפות האיראניות על כלי-שיט במפרץ. אסדות אלה שימשו הן כאמצעי לאיסוף מודיעין והן כבסיס יציאה למסוקים וסירות שעקבו אחרי הפעילות האיראנית במפרץ.

אבל, הלקח החשוב ביותר שנלמד ממשימת "רצון טוב" הראשונה לא היה בתחום המבצעי. למרות הערכות מוקדמות, איראן לא נרתעה מלפגוע בספינות המניפות דגל ארה"ב למרות הסכנה בעימות עם הצי האמריקאי. על כך יאמר אדמירל קראו ש"המחשבה המפוכחת באמת [לאחר תקרית ה"ברידג'טון"] הייתה העובדה שאיראן קיבלה החלטה מודעת להתעמת עם ארה"ב למרות הסיכון הכרוך בכך. עובדה זאת שינתה הכול".

מסוק סי-הוק מעל מיכלית בעת מבצע ליווי השיירות


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 01-02-2006 בשעה 23:47.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 01-02-2006, 23:21
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
מבצע Prime Chance I
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "מבצע Earnest Will"

ההסלמה בפעילות הימית האיראנית, נגד ספינות ששייטו בנתיבי השיט הבינלאומיים, במחצית השנייה של שנת 1987 והכישלון האמריקאי בהשגת הרתעה מול האיראנים (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקרית ה"ברידג'טון") הביאו את הממשל להורות על הגדלת היקף הכוחות הימיים ההתקפיים באזור.

מלבד תגבור משמעותי במספר ספינות המלחמה באזור החליט משרד ההגנה בתחילת יוני לשלוח למפרץ גם כוח למשימות מיוחדות, שכלל סירות ולוחמים מהקומנדו הימי
(SEAL). התקווה הייתה שכוח זה יספק מענה מתאים לאיום של המוקשים וסירות המרוץ של הפסדראן, שכן הכוחות הסדירים של הצי התקשו לפעול נגדם.

בהתאם לבקשה אישית של אדמירל קראו צורפו לכוח מספר מסוקי תקיפה וסיור מ"כוח משימה 160", יחידת המסוקים החשאית של צבא ארה"ב המתמחה במבצעים מיוחדים. היתרון הגדול של מסוקים אלה נעוץ בכך שהם מצטיינים ביכולת לפעול בלילה. מסוקים ראשונים מהכוח הועברו למפרץ ב-5 באוגוסט והוצבו על סיפונה של הפריגטה FFG-33"ג'ארט" (Jarrett) ועל האסדות שהציב הצי במפרץ. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה שבהן הופעלו מסוקים של הצבא מספינות של הצי, וזאת, למרות המתח הקבוע והיריבות בין שתי זרועות אלה של הכוחות המזוינים של ארה"ב. מבצע פריסת המסוקים והפעלתם קיבל את שם-הקוד "סיכוי ראשי 1" (Prime Chance I). המסוקים עצמם קיבלו את שם-הקוד "עטלפי הים" (Seabat), ושלושה ימים לאחר הגעתם ביצעו את משימתם הראשונה שהייתה ליווי חמוש לשיירה השלישית של מבצע "רצון טוב".

ב-8 באוגוסט התרחש קרב אווירי בין מטוסי קרב אמריקאיים, שהמריאו מנושאת המטוסים "קונסטליישן", לבין מטוס קרב איראני שהתקרב בצורה מאיימת למטוס סיור אמריקאי שעקב אחרי תנועת כלי השיט במפרץ. המטוס האיראני הצליח לחמוק מהטילים שנורו לעברו ושב לבסיסו.

באמצע חודש ספטמבר החליטו האיראנים, תחת מעטה כבד של חשאיות, להגביר את פעילות הנחת המוקשים בנתיבים ששימשו את שיירות "רצון טוב". לצורך כך הם שלחו את "איראן אג'ר" (Iran Ajr), ספינה מיושנת שהתמחתה בהנחת מוקשים, לפיזור מוקשים בקרבת חופה הצפוני של נסיכות קטאר. מה שהאיראנים לא ידעו באותו הזמן זה שהמודיעין האמריקאי ידע על תוכניותיהם מבעוד מועד.

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-21 בספטמבר הגיעה לכוח המשימה ידיעה מודיעינית שלפיה "איראן אג'ר" עתידה להתחיל את פעולתה באותו לילה. מפקד הכוח, תת-אדמירל ברנסאן, הורה לפריגטה "ג'ארט" להמשיך ולשייט באזור בו העריך המודיעין שהספינה האיראנית תפעל. במקביל, המשיך המודיעין לעקוב אחרי "איראן אג'ר" שעשתה את דרכה מנמל באנדר אבאס (Bandar Abbas) למים הבינלאומיים בצפונה של קטאר.

בשעות הלילה מאוחרות של אותו יום המריאו מעל סיפונה של "ג'ארט" מסוק סיור MH-6ושני מסוקי תקיפה AH-6. בתדריך שניתן לטייסים, קודם למשימה, נאמר להם שעליהם לנסות ולאתר את "איראן אג'ר", לעקוב אחרי פעילות חשודה אפשרית מצידה ולדווח על כך, בזמן אמת, למפקד כוח המשימה.

המסוקים הצליחו לאתר את הספינה ללא קושי והחלו לעקוב אחרי הנעשה בה. לבד מתנועה של כמה אנשי-צוות על הסיפון לא נצפתה כל פעילות חשודה. "ג'ארט" הורתה למסוקים לתפוס עמדות תצפית מרוחקות יותר מהספינה במטרה לצמצם את הסיכוי שיתגלו על-ידי האיראנים ובכך יכשילו את המבצע.

בשעה 22:50 דיווחו המסוקים על פעילות חשודה. האיראנים הסירו יריעת בד שהייתה על הסיפון וחשפו שורה של חפצים מעוגלים. מספר דקות מאוחר יותר דיווחו הטייסים שהאיראנים השליכו לים חפץ "דמוי מוקש". תת-אדמירל בראנסן, שעקב אחרי הדיווחים השוטפים מהמסוקים מעל סיפונה של ספינת הפיקוד AGF-3"לה סאל" (La Salle), נתן למסוקים אישור ירי, זאת בהתאם לנוהלי הפתיחה באש במפרץ.

זמן קצר אחרי השעה 23:00, פתחו צמד מסוקי התקיפה באש מקלעים ורקטות לעבר ה"איראן אג'ר", כשהם ממקדים את הירי באזור גשר הפיקוד של הספינה וחדר המנועים. בתוך דקות שותקה הספינה והחלה לעלות בלהבות. עשר דקות לאחר שהחלה ההתקפה, הורתה "ג'ארט" למסוקים לחדול מירי. המסוקים המשיכו לצפות אחרי המתרחש על הספינה ואחרי הניסיונות של האיראנים לכבות את האש בטרם תאחז במוקשים. אחד ממסוקי התקיפה שכילה את הדלק במכליו שב ל"ג'ארט" לצורך תדלוק.

פחות ממחצית השעה לאחר התקפת המסוקים שבו האיראנים, שהצליחו בינתיים לכבות את האש ולהחזיר את השליטה על הספינה, להטיל מוקשים לים, כאילו דבר לא קרה. המסוקים, שהמשיכו לעקוב אחרי המתרחש, קיבלו אישור מתת-אדמירל בראנסן לפתוח באש בשנית במטרה לעצור את הטלת המוקשים.

זמן קצר לאחר שהמסוקים חידשו את ההתקפה החליטו האיראנים לנטוש את "איראן אג'ר" הפגועה. ההתקפה השנייה, כך נראה, גרמה לספינה האיראנית נזק בלתי הפיך. המסוקים שהו לצד "איראן אג'ר" במשך כל הלילה כשהם עוקבים אחרי מבצע הפינוי האיראני. בשעות הבוקר המוקדמות שבו המסוקים ל"ג'ארט".

בלילה, במקביל לפעילות המסוקים, החלו להתקרב ל"איראן אג'ר" ספינות מלחמה אמריקאיות. לצורכי מודיעין ופרסום היה על האמריקאים לתפוס את הספינה האיראנית בשלמותה. עם קבלת אישור הבית הלבן לפעולה הונחת על "איראן אג'ר" כוח השתלטות של הקומנדו הימי. הכוח מצא על הספינה שלושה אנשי צוות מתים וכן תשעה מוקשים. 26 אנשי צוות איראנים נוספים, חלקם פצועים, נתפסו בעודם צפים בקרבת הספינה. חקירת האיראנים, שהועברו לטיפול רפואי בספינה "לה סאל", הצביעה על כך שמשימתה של "איראן אג'ר" אכן הייתה הנחת מוקשים לאורך נתיבי השיט הבינלאומיים. ב-26 באוקטובר הוחזרו אנשי הצוות של הספינה לאיראן דרך ארגון הסהר האדום. "איראן אג'ר" הוטבעה על-ידי צי ארה"ב ב-26 בספטמבר.

מה שהעצים את המבוכה האיראנית הייתה העובדה שבזמן שהתרחשה תקרית ה"איראן אג'ר" שהה נשיא איראן, עלי חוסיין חאמנאי (Ali Hussein Khmanei), במרכז האו"ם בניו-יורק. עם פרסום ידיעות ראשונות על התקרית מיהר הנשיא האיראני לטעון ש"איראן אג'ר" שימשה להעברת ציוד צבאי בין בסיסי הצי שלה ושכל הטענות בדבר כך ששימשה להנחתת מוקשים הנן שקריות ומהוות חלק ממסע תעמולה אמריקאי. התמונות ששחררו האמריקאים לפרסום בהן נראו המוקשים על הספינה האיראנית וכן צילומיהם של אנשי-הצוות השבויים העמידו את חאמנאי במבוכה גדולה.

תפיסת ה"איראן אג'ר" היוותה מכה מוראלית קשה לאיראן, שחדלה למעשה, בעקבותיה, מהנחת מוקשים מסודרת במי המפרץ. בפעם הראשונה נראה היה שהפעילות האמריקאית במפרץ מתחילה לשאת פירות. "האיראנים עצמם מעולם לא הבינו איך נתגלתה ה'איראן אג'ר' והדבר מאוד הטריד אותם", אמר על כך ראש המטות המשולבים, אדמירל קראו. "הדבר היחיד שהם יכלו לקבוע זה שיש לנו את היכולות לדעת כל מה שמתרחש בשעות הלילה. עד אז הלילה היה תמיד זמן הפעולה המועדף על-ידם, אבל אנחנו שללנו זאת מהם, ממש כמו שאנשי הגרילה של הוייטקונג שללו אותו מאתנו במהלך המלחמה בוייטנאם".

אבל, למרות הפגיעה הקשה שספגו, הן מבחינה מבצעית והן מבחינה תדמיתית, לא חדלו האיראנים מפעילות התקפית נגד השיט במפרץ. אם קודם עיקר הפעילות התרכזה בתחום המיקוש, הרי שלאחר תפיסת "איראן אג'ר" העדיפו האיראנים להגביר את השימוש בסירות המרוץ של הפסדראן. צי ארה"ב, החליט לחזור על ההצלחה עם "איראן אג'ר", ולנסות להציב מארב באזור ששימש כאתר היציאה לפעילות של סירות המרוץ.

בשעות הערב של ה-8 באוקטובר יצא צוות משולב של מסוקי סיור ותקיפה, במתכונת דומה לזה ששימש לתקיפת "איראן אג'ר", במטרה לאתר את סירות המרוץ. המסוקים הגיעו לאזור עליו הצביע המודיעין ואכן, בשעה 21:50 הם איתרו שלוש סירות איראניות חשודות שנראה היה שהן מציבות מארב למכליות. האיראנים שהופתעו מהופעת המסוקים היו הראשונים לפתוח באש. בהתאם לנהלי הפתיחה באש השיבו המסוקים בירי.

חילופי הירי הסתיימו בתוך פחות מדקה. התוצאה הסופית הייתה חד צדדית. האש המדויקת של המסוקים פגעה בשלוש הסירות והטביעה שתיים מהן. לסירה שלישית נגרם נזק בלתי הפיך. מבין 13 אנשי הצוות שאיישו את הסירות, הצליח צי ארה"ב למשות מהמים רק שישה ניצולים, שניים מהם ימותו מאוחר יותר מפצעיהם.

התגובה האיראנית לפעולות הצבאיות האמריקאיות לא איחרה לבוא. במהלך ה-15 וה-16 באוקטובר שיגרו האיראנים מספר טילי סילקוורם מעמדות יבשתיות לעבר מכליות שתידלקו במסוף הנפט הכוויתי מינה אל-אחמדי (Mina al-Ahmadi). טיל שנורה ב-15 באוקטובר פגע במכלית ליברית וגרם לה לנזק בלתי הפיך. לאור העובדה שהספינה לא הניפה דגל ארה"ב ובמטרה שלא להביא להסלמה או להגברת המחויבות כלפי כווית החליטה ארה"ב להבליג על ההתקפה ואף הצהירה על כך בגלוי.

"איראן אג'ר" אחרי תפיסתה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 01-02-2006 בשעה 23:45.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 01-02-2006, 23:24
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
מבצע Nimble Archer
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "מבצע Prime Chance I"

ב-16 באוקטובר שיגרו האיראנים טיל נוסף שפגע ב"סי אייל סיטי" (Sea Isle City), מכלית כוויתית שנטלה חלק במבצע החלפת הדגלים. למכלית נגרם נזק כבד וכמה מאנשי צוותה, לרבות בעלי אזרחות אמריקאית, נפצעו, חלקם באורח קשה. כפי שרייגן הצהיר מאוחר יותר, ארה"ב גמלה בליבה להגיב על ההתקפה.

צוות מיוחד בראשותו של סגן היועץ לביטחון לאומי, גנרל קולין פאוול (Colin Powell), בחן רשימת מטרות אפשריות לתקיפה. משרד ההגנה דרש לבצע פעולה נרחבת, בעוד הדרג הפוליטי תמך בפעולה מצומצמת יותר במטרה שלא לחרוג ממדיניות התגובה של ארה"ב. בסופו של דיון התקבלה הצעת התגובה המתונה.

ב-19 באוקטובר הוציא צי ארה"ב אל הפועל את מבצע התגובה שקיבל את שם-הקוד "קשת זריז" (Nimble Archer). במסגרת המבצע הפגיזו ארבע משחתות של צי ארה"ב שתי אסדות נפט איראניות, לא לפני שניתנה לאיראנים התראה ואפשרות לנטוש אותן, כפי שאכן עשו.

האסדות, רישאדאט (Reshadat) וריזאלאט (Resalat), חדלו להפיק נפט ב-1985 ונפגעו בנובמבר 1986 במהלך התקפה אווירית עיראקית, אך לדברי המודיעין האמריקאי המשיכו לשמש כבסיס יציאה לפיגועים של הפסדראן. למעשה, עוד ב-8 באוקטובר נורתה, מאחת האסדות, אש לעבר מסוק אמריקאי שפטרל באזור כחלק מהמבצע לציד סירות המרוץ, אך אז בחרה ארה"ב שלא להגיב.

לאחר ההפגזה השתלטה מחלקה של אנשי הקומנדו הימי על שתי האסדות, אספה חומר מודיעיני ולאחר מכן פוצצה אותן. מאוחר יותר באותו יום השתלט כוח הקומנדו הימי על אסדה שלישית, מספר קילומטרים מהאסדות שפוצצו. מבצע "קשת זריז" הוכתר כהצלחה מלאה, או כפי שהגדיר זאת שר ההגנה האמריקאי – "עכשיו מחשיבים את העניין כסגור".

האיראנים לא ראו את העניין כסגור וב-22 באוקטובר שיגרו טיל סילקוורם לעבר מסוף נפט הימי הכוויתי "סי איילנד" (Sea Island). למסוף החשוב, שכ-33 אחוזים מיצוא הנפט הכוויתי עבר דרכו, נגרם נזק כבד. למרות התקרית החמורה בחרה ארה"ב שלא להגיב, וטענה שוב שאין לה כל מחויבות להגן על כווית. יחד עם זאת עימות צבאי ישיר בין כוחות ארה"ב לאיראן נראה בשלב זה כדבר כמעט בלתי נמנע.


אחת האסדות המותקפות עולה באש


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 01-02-2006 בשעה 23:40.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 01-02-2006, 23:30
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
מבצע Praying Mantis
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "מבצע Nimble Archer"

שנת 1987 הסתיימה בסימן הצלחת המערב בהתמודדותו עם איום המוקשים. מספר מדינות שלחו למפרץ אמצעים לאיתור והשמדת מוקשים ימיים ואלה רשמו לזכותם שורה ארוכה של הצלחות. גם האיראנים, כך נראה היה, החליטו לזנוח אופציית לחימה זו שהייתה מועדפת עליהם במשך תקופה ארוכה.

נקודת המפנה במלחמת המוקשים, שהייתה במידה רבה גם נקודת המפנה במלחמה הימית במפרץ בכללותה, התרחשה ב-14 באפריל 1988. הפריגטה האמריקאית FFG-58"סמואל ב. רוברטס" (Samuel B. Roberts), שהייתה בדרכה לבחריין אחרי משימת ליווי "רצון טוב" מספר 25 של שנת 1988, פגעה במוקש ימי. כתוצאה מהפיצוץ נפער חור בקוטר של שבעה מטרים בגוף הספינה שכמעט ושבר אותה לשניים. רק תושייתם ומיומנותם של אנשי הצוות מנעו את טביעתה.בתקרית נפצעו עשרה ימאים אמריקאים. בדיקה מודיעינית שנערכה לאחר התקרית הצביעה על כך שהמוקש הונח יום קודם לכן על-ידי הפסדראן. אלה הניחו בכוונה כמה שדות מוקשים חדשים בנתיבי השייט של שיירות "רצון טוב". מדובר היה בהתגרות איראנית ישירה ומכוונת בצי ארה"ב.

הפגיעה האיראנית בפריגטה היוותה חציית קו אדום עבור הממשל בוושינגטון. זמן קצר לאחר הפגיעה ב"סמואל ב. רוברטס" קיבל מפקד פיקוד מרכז, גנרל ג'ורג' קריסט
(George Crist), הוראה מהפנטגון לתכנן ולבצע מבצע תגובה. בתוך זמן קצר גיבש כוח המשימה במפרץ מספר חלופות פעולה בהיקפים שונים ושלח אותן לאישור הבית הלבן. תוכנית הפעולה שאושרה בוושינגטון כוונה אך ורק נגד כוחות איראנים במי המפרץ.

התוכנית כללה פגיעה בשתי אסדות נפט ששימשו כבסיסים של הפסדראן וכן הטבעת ספינת מלחמה איראנית כ"פיצוי ישיר" על הנזק שנגרם ל"סמואל ב. רוברטס". במידה ולא תמצא ספינת מלחמה מתאימה תותקף אסדת נפט שלישית. הממשל הגדיר בצורה ברורה מאוד את החשיבות של תגובה פרופורציונאלית. לכוחות ארה"ב מותר יהיה להטביע רק ספינת מלחמה אחת בצורה מכוונת (ולא במסגרת הגנה עצמית).

לאחר שקיבלו את הנחיות הפעולה מהבית הלבן החלו צוותי התכנון של פיקוד המרכז ושל כוח המשימה המשולב במפרץ בחיפוש אחרי מטרות מתאימות. שתי האסדות שנבחרו, סאסן (Sassan) וסירי (Sirri) הזכירו במאפייניהן את האסדות שהותקפו במבצע "קשת זריז". ההבדל העיקרי בין האסדות היה שסירי עדיין הייתה פעילה והפיקה כ-180 אלף חביות דלק ביום.

ההתלבטות המרכזית הייתה סביב השאלה איזו ספינה כדאי לתקוף. עיקר ההתעניינות האמריקאית התרכזה ב"זבלאן" (Sabalan), אחת מארבע הפריגטות הגדולות של הצי האיראני. הסיבה שבגללה נבחרה פריגטה זו הייתה העובדה שהיא נודעה לשמצה ברחבי המפרץ בשל מעורבותה בפעולות אלימות נגד מכליות אזרחיות. קברניטה של הספינה, אף זכה לכינוי על-ידי הספנים במפרץ - "קפטן מרושע" (Captain Nasty). בשעה 03:30 של ה-17 באפריל הושלמו ההכנות האחרונות למבצע שקיבל את שם-הקוד "גמל שלמה" (Praying Mantis). לצורך המבצע חל שינוי בפריסת צי ארה"ב במפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי. הספינות חולקו לשלושה כוחות משימה ימיים. במקביל יופעל במבצע כוח אווירי מצומצם שתפקידו יהיה סיוע אווירי בשעת הצורך. בנוסף ימתין בכוננות על נושאת-המטוסים "אנטרפרייז" כוח משימה אווירי מורחב.

מבצע "גמל שלמה" החל כמתוכנן בשעה 07:55 כאשר כוח משימה "בראבו" הזהיר באמצעות מערכת הכריזה שלו את אנשי הפסדראן ששהו על אסדת סאסן. אלה נתבקשו הן בפרסית והן באנגלית לנטוש את האסדה. במהומה שנוצרה על האסדה החליטו חלק מהאיראנים לברוח באמצעות סירות קלות בעוד אחרים העדיפו לאייש את התותחים בצפייה להתקפה האמריקאית.

בשעה 08:04 פתחו המשחתות DD-976"מריל" (Merrill) ו DDG-8 "לינד מקורמיק" (Lynde McCormick) באש לעבר האסדה כשהם ממקדים את הירי בעמדת הנ"מ שהייתה עליה, שכן זו פתחה בירי לעברן. בשלב זה החלו איראנים נוספים לנטוש את האסדה והספינות חדלו לירות. לאחר שכל צוות האסדה נטש אותה הונחת עליה בשעה 09:25 כוח נחתים שכלל גם חבלנים ואנשי מודיעין. בסריקות שנערכו באסדה מצאו האמריקאים מספר תותחים נגד מטוסים, רקטות, תחמושת רבה ואמצעי תקשורת. בסביבות השעה 12:00, לאחר השלמת הסריקה, פונה הכוח והאסדה פוצצה מרחוק על-ידי מטענים שהונחו בה.

בשעה שכוח "בראבו" פעל נגד סאסן ביצע כוח משימה "צ'ארלי" פעולה דומה נגד אסדת סירי. בדומה לסאסן, גם הפעם התפנו מרבית האיראנים מהאסדה כשהם נעזרים, בין השאר, בסירת הצלה שנזרקה מאחד המסוקים האמריקאים שאבטחו את המבצע הימי. מספר איראנים שבחרו להישאר על האסדה נספו בדליקה שהתלקחה כאשר אחד הפגזים שנורו מהספינות פגע בטעות במיכל גז דחוס. האסדה עלתה בלהבות ומבצע ההשתלטות עליה על-ידי כוח של הקומנדו הימי בוטל.

לאחר השמדת שתי האסדות המשיכו כוחות המשימה בחיפוש אחרי מטרות איראניות. במהלך הסריקות איתר כוח "בראבו" שתי מטרות שנראו כחשודות. במקרה הראשון מדובר היה בספינת סיור של איחוד האמירויות ובמקרה השני במשחתת סובייטית שעקבה בעניין אחרי הפעילות האמריקאית.

במקביל לפעילות נגד האסדות שט כוח "דלתא" במהירות לעבר מיצרי הורמוז בתקווה שיצליח לאתר את "זבלאן". אבל, האיראנים, העדיפו להרחיק את הספינה מאזור הקרבות והשאירו אותה בבאנדר אבאס כשהיא מסתתרת בין מכליות. ארה"ב בחרה שלא להתקיף את הספינה בשל החשש של פגיעה במטרות אזרחיות.

בעוד הספינות הגדולות של הצי האיראני מעדיפות להסתתר הרי שסירות המרוץ המשיכו לפעול כאילו דבר לא קרה. בשעה 11:00 החלו מספר סירות מרוץ להטריד ספינות אזרחיות בחלקו הדרומי של המפרץ. בשעה 11:46 ירתה סירת מרוץ רקטה לעבר מכלית שהניפה דגל ארה"ב. זמן קצר אחר כך פתחה סירה נוספת בירי לעבר שתי מכליות, אחת עם דגל פנאמי והשנייה בריטית וכן לעבר מסוק מכוח משימה "צ'ארלי". הפריגטה FFG-24 "ג'ק וויליאמס" (Jack Williams), שפיקדה על כוח משימה "דלתא", כיוונה צמד מטוסי תקיפה מכוח המשימה האווירי נגד סירות המרוץ. ב-14:26, לאחר שקיבלו אישור מתת-אדמירל אנתוני לס (Anthony Less), שהחליף את תת-אדמירל ברנסאן בתפקיד מפקד כוח המשימה המשולב במזרח התיכון, הטילו המטוסים פצצות מצרר על סירת המרוץ המובילה והטביעו אותה. סירה שנייה נפגעה ואנשי הצוות של שלוש הסירות הנוספות נסו בבהלה כזו עד שהסירות שלהם פגעו ביבשה באי אבו מוסא (Abu Musa).

בשעה 13:01, מערבית לאזור ההיתקלות עם סירות המרוץ, התקרבה ספינת הטילים האיראנית "ג'ושן" (Joshan) למרחק של כ-23 קילומטרים מכוח משימה "צ'ארלי". הופעתה של הספינה האיראנית העמידה את מפקדי מבצע "גמל שלמה" בדילמה לא פשוטה. בהתאם להנחיות המפורשות שהגיעו מהבית הלבן הורשה כוח המשימה להטביע רק ספינת מלחמה איראנית אחת במהלך המבצע. הטבעת ה"ג'ושן", שלא הייתה היעד המועדף לתקיפה במבצע, הייתה מונעת מהכוח את היכולת לנסות לאתר ולהטביע את היעד המבוקש, "זבלאן". הדילמה נפתרה לאחר ש"ג'ושן" המשיכה להתקרב עד כדי 16 קילומטרים מהכוח האמריקאי כשהיא מתעלמת מארבע קריאות לעצור. לאחר התלבטות קצרה העניק תת-אדמירל לס אישור ירי לכוח "צ'ארלי". מפקד הכוח, ששהה על הסיירת CG-28 "ווינרייט" (Wainwright), קרא בשעה 13:15 למפקד ה"ג'ושן" - "דומם את המנועים ונטוש את הספינה, אני מתכוון להטביע אותך". "ווינרייט" חזרה על ההתרעה שלוש פעמים.

בתגובה להתראות האמריקאיות שיגרה "ג'ושן" טיל נגד-ספינות בודד לעבר ה"ווינרייט"אך למרבה המזל הוא החטיא. בעקבות ירי הטיל שיגרו ספינות כוח "צ'ארלי" שישה טילים לעבר "ג'ושן". חמישה מהטילים פגעו ישירות בספינה האיראנית והיא עלתה בלהבות וטבעה לאחר מטח קצר של אש תותחים.

בעת הקרב עם "ג'ושן" החל להתקרב לעבר כוח "צ'ארלי" מטוס קרב איראני שהמריא מבאנדר אבאס. "ווינרייט" הזהירה מספר פעמים את המטוס, שטס בצורה מאיימת, לבל יתקרב. בשעה 13:52, לאחר שהמטוס התעלם מכל הקריאות שיגרה הספינה האמריקאית לעברו שני טילים. המטוס נפגע, אך הצליח לשוב לבסיס.

ריבוי הפעילות הצבאית במפרץ והעובדה שהאיראנים נראו כנכונים לקרב בכך ששיגרו את ה"ג'ושן" ואת מטוס הקרב לעבר הספינות האמריקאיות הביאו להחלטה להזניק את כוח המשימה האווירי המורחב מה"אנטרפרייז". במקביל, הגיעו בשעות הצהרים ידיעות מודיעיניות על כך שהאיראנים החלו בהערכות להפעיל את ספינות המלחמה שלהם מהבסיס הגדול בבאנדר אבאס.

בשעה 14:59 הבחין, טייס המטוס המוביל של כוח המשימה האווירי, בפריגטה איראנית ששייטה במהירות לכיוון דרום מערב, האזור בו פעל כוח משימה "דלתא". באמצעות המערכות האופטיות שהותקנו במטוסים זוהתה הספינה כ"סהאנד" (Sahand), ספינה אחות ל"זבלאן". בהתאם להוראות הפתיחה באש היה על הטייסים לזהות בעיניהם את הספינה קודם לירי ולכן התקרב אחד המטוסים בטיסה נמוכה לעבר "סהאנד". האיראנים פתחו בירי תותחים לעבר המטוס ואף שיגרו לעברו מספר טילי כתף. מטוס התקיפה שבר בחדות תוך שהוא זורק נורים כדי להתחמק מהטילים. בתגובה לירי האיראני שיגרו המטוסים האמריקאים, בין השעות 16:34 ל-16:43, חמישה טילים והטילו מספר פצצות מונחות לייזר וטלוויזיה על הספינה. במקביל שיגרה המשחתת

DDG-16 "ג'וזף שטראוס" (Joseph Strauss) טיל בודד לעבר הפריגטה האיראנית. פגיעת כמות גדולה זו של חימוש גרמה להתפוצצות הספינה האיראנית בשעה 17:06. מספר שעות מאוחר יותר היא ירדה למצולות.

בשעה שכוח משימה "דלתא" השמיד את "סהאנד" יצאה "זבלאן", היעד המקורי של המבצע, מהנמל בו הסתתרה. מטוסי התקיפה, שזמן קצר קודם לכן תקפו את סירות המרוץ, תודלקו באותה עת באוויר וקיבלו את ההוראה לטוס לעבר מיקומה המשוער של "זבלאן", זאת למרות שכילו את מרבית התחמושת שלהם. בשעה 18:18 חלף אחד המטוסים בגובה נמוך כדי לזהות את הספינה בוודאות. אש כבדה, לרבות ירי טילים, כוונה לעברו אך הוא התחמק בשלום. במקביל שיגרה הפריגטה טיל בודד לעבר "ג'ק וויליאמס" וזה החטיא. מטוס התקיפה המוביל הטיל פצצה מונחית לייזר שפגעה בחלקה המרכזי של הפריגטה האיראנית והתפוצצה מתחת לסיפון. כוח נוסף של מטוסי תקיפה שהוזנק לעבר ה"זבלאן" לא קיבל אישור לפתוח באש, וזאת בשל הוראה ישירה שקיבל מפקד המבצע משר ההגנה קרלוצ'י. בוושינגטון החליטו שכל יעדי המבצע כבר הושגו בשלב זה. צי ארה"ב נאלץ לעמוד בצד ולצפות כיצד האיראנים גוררים את "זבלאן", שנפגעה קשות ונטתה על צידה, לנמל בבאנדר אבאס בסביבות השעה 20:00. בכך הסתיים יום הקרבות.

מבצע "גמל שלמה", הקרב הימי הגדול ביותר בו היה מעורב צי ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, הסתיים בהצלחה. שתי אסדות נפט, פריגטה (סהאנד), ספינת טילים (ג'ושן) ומספר סירות מרוץ הוטבעו. פריגטה נוספת, ה"זבלאן", נפגעה קשות, במידה, שכנראה, אינה מאפשרת תיקון. בתוך פחות מ-24 שעות איבדה איראן כמחצית מהצי הפעיל שלה.

"סהאנד" עולה בלהבות זמן קצר לפני טביעתה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 01-02-2006 בשעה 23:42.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 01-02-2006, 23:33
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
סד"כ Praying Mantis
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "מבצע Praying Mantis"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


כוח משימה בראבו (SAG Bravo)- משימה: לנטרל או להשמיד את אסדת סאסן. במקרה של אי מציאת מטרה ימית מתאימה גם את אסדת ראקיש (Rahkish).

המשחתת DD-976 "מריל" (Merrill) - ספינת הפיקוד של הכוח.

המשחתת DDG-8 "לינד מקורמיק" (Lynde McCormick)

ספינה אמפיבית LPD-14 "טרנטון" (Trenton)

כוח אווירי של הנחתים - 4 מסוקי תקיפה ו-3 מסוקי תובלה.



כוח משימה צ'ארלי (SAG Charlie) - משימה: לנטרל או להשמיד את אסדת סירי.

הסיירת CG-28 "ווינרייט" (Wainwright) - ספינת הפיקוד של הכוח.

הפריגטה FF-1069 "באגלי" (Bagley)

הפריגטה FFG-56"סימפסון" (Simpson)

מחלקה מהקומנדו ימי (SEAL)



כוח משימה דלתא (SAG Delta) - משימה: להטביע את הפריגטה "זבלאן" או כל ספינת מלחמה אחרת שתנסה לצאת מהנמל הראשי בבנדאר אבאס.

הפריגטה FFG-24 "ג'ק וויליאמס" (Jack Williams) - ספינת הפיקוד של הכוח.

המשחתת DD-975 "אוברייאן" (O'Brien)

המשחתת DDG-16 "ג'וזף שטראוס" (Joseph Strauss)

כנף CVW-11 מנושאת המטוסים CVN-65 "אנטרפרייז" (Enterprise) - כוח משימה אווירי מצומצם/מורחב.



כוחות עזר - במבצע נטלו חלק מטוסי התראה ותדלוק של חיל-האוויר האמריקאי שהמריאו מערב הסעודית.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 01-02-2006 בשעה 23:44.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 01-02-2006, 23:54
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
תקרית ה"אירבאס" האיראני
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "מפת אירועים מרכזיים"

בניגוד לתקוות האיראניות, התגובה הבינלאומית למבצע "גמל שלמה" הייתה אוהדת ברובה. ראש ממשלת אנגליה, מרגרט תאצ'ר (Margaret Thatcher), הצהירה שהתקיפה האמריקאית הייתה מוצדקת לחלוטין וכינוס מיוחד של האיחוד האירופאי הביע אף הוא תמיכה בארה"ב. מדינות המפרץ מצדן הביעו אף הן תמיכה בפעילות האמריקאית אך הביעו את מחאתן על כך שארה"ב מספקת הגנה רק לספינות המניפות דגל ארה"ב ונמנעת מלסייע לספינות נייטרליות במצוקה.

בסוף חודש אפריל רווחה הדעה בקרב מרבית הצמרת האיראנית שאיראן לא תצליח לנצח במלחמה עם עיראק. ביבשה המשיכו העיראקים בשורות הניצחונות שלהם והמשיכו לתקוף מהאוויר את הבירה האיראנית.

מה שהחמיר את מצבה של איראן הייתה הודעתו של שר ההגנה האמריקאי ב-29 באפריל 1988 על הרחבת הגדרות המשימה של כוחות ארה"ב, זאת בשל תביעת מדינות המפרץ. בהתאם לנהלים החדשים צי ארה"ב יספק סיוע לספינות נייטרליות שתזדקקנה לעזרה, כל זאת בתנאי שתמצאנה מחוץ לאזור הלחימה. לאור העובדה שהעיראקים, בניגוד גמור לאיראנים, נמנעו מתקיפת ספינות מחוץ לאזור המלחמה, הרי שהמשמעות של ההנחיות החדשות הייתה שמעתה ארה"ב לא תבליג על כל ניסיון איראני להטריד את השיט במפרץ.

בשלב זה החלו האיראנים להשמיע התבטאויות פומביות ראשונות בהן נאמר שיתכן שהמלחמה עם עיראק לא תוכרע בצורה צבאית ובכך רמזו על האפשרות שיסכימו להחלטת האו"ם 598 מיולי 1987.

בעוד סיום המלחמה נראה באופק, הרי שעיקר הדאגה האמריקאית בשלב זה התמקדה בטילי הסילקוורם האיראנים. במסגרת הניסיונות למצוא מענה לאיום הטילים החליט משרד ההגנה האמריקאי לשלוח למפרץ את הסיירת CG-49 "וינסנס" (Vincennes). היתרון הגדול של ה"וינסנס", לעומת ספינות מלחמה אחרות שכבר היו במפרץ, היה מערכת המכ"ם המתקדמת שלה שהייתה מסוגלת לאתר מטרות אוויריות וימיות מטווח של מאות קילומטרים. השילוב של המכ"ם, שנחשב למתקדם מסוגו בעולם, עם הטילים שהיו על ה"וינסנס" העניק לה יכולת חסרת תקדים ליירט מטרות מכל הסוגים, לרבות טילי סילקוורם.

בחינה מעשית ראשונה של המדיניות החדשה של ארה"ב התרחשה ב-2 ביולי כאשר הפריגטה FF-1082 "אלמר מונטגומרי" (Elmer Montomery) נענתה לקריאת מצוקה של מכלית דנית. אחרי תקופה של כמה שבועות שקטים שבו ספינות המרוץ האיראניות לפעולה, ככל הנראה בתגובה להתקפה עיראקית על שתי מכליות איראניות שעות ספורות קודם לכן. כאשר "אלמר מונטגומרי" הגיעה לאזור, שתיים מסירות המרוץ כבר עזבו. סירת מרוץ שלישית ברחה לאחר שהפריגטה האמריקאית ירתה לעברה יריית אזהרה.

יום לאחר התקרית עם סירות המרוץ שייטה "אלמר מונטגומרי" בחלקם הצפוני של מיצרי הורמוז. משימתה של הפריגטה הייתה לעקוב אחרי הפעילות האיראנית באזור חיוני זה של המפרץ.

זמן קצר לאחר השעה 06:33 קיבלה ה"וינסנס" התראה מ"אלמר מונטגומרי" על כך שהיא זיהתה 13 סירות מרוץ איראניות המתקרבות בצורה מאיימת לעבר ספינת סוחר פקיסטנית. מדובר היה בפעילות חריגה, שכן עד אז לא היו עדויות על הפעלה משולבת של מספר כה גדול של ספינות בשעות היום.

בשעה 07:11 דיווחה "אלמר מונטגומרי" על כך שהיא שומעת פיצוצים צפונית לה. "וינסנס" קיבלה הוראה מתת-אדמירל לס לנוע לכיוון "אלמר מונטגומרי" במטרה לבחון את המצב. כחצי שעה מאוחר יותר דיווח מסוק הסיור של ה"וינסנס" כי הוא מבחין בארבע סירות מרוץ איראניות המתקרבות לספינת סוחר גרמנית. בשעה 08:18 עברה "וינסנס" לדרגת כוננות מלאה, כשכל הצוותים מאיישים את עמדותיהם. הכוננות בוטלה בשעה 08:46 לאחר שהסירות המרוץ הונסו על-ידי ספינת סיור עומאנית.

בשעה 09:09 החלה "וינסנס" לעקוב באמצעות המכ"ם שלה אחרי מטוס סיור ימי איראני. המטוס טס בפרופיל משימה רגיל ולא מאיים שתאם לפעילות השגרתית של חיל-האוויר האיראני באזור. למרות זאת המשיכה הסיירת האמריקאית במעקב אחריו.

בשעה 09:15 דיווח מסוק הסיור, שעקב אחרי פעילות סירות המרוץ, כי נפתחה לעברו אש, אך הוא לא נפגע. עם קבלת הידיעה הוכרזה שוב כוננות עליונה ב"וינסנס" והיא החלה לשוט לכוון המסוק. בשלב זה העביר תת-אדמירל לס את הפיקוד המבצעי על "אלמר מונטגומרי" ועל פריגטה נוספת, FFG-14 "סיידס" (Sides), לידי ה"וינסנס". במקביל הוזנק כוח משימה אווירי מנושאת המטוסים CV-59"פורסטאל" (Forrestal).

בשעה 09:39 ביקשה ה"וינסנס" אישור לפתוח באש לעבר סירות המרוץ שהתקרבו לעברה. כעבור עוד שתי דקות, לאחר אימות נוסף של זהות הספינות, העניק תת-אדמירל לס אישור ירי. תוך כדקה החל קרב ימי מטווח קצר בין "וינסנס" ו"אלמר מונטגומרי" לסירות המרוץ.

בשעה 09:47 איתר המכ"ם של ה"וינסנס" מטוס לא מזוהה שהמריא מבאנדר אבאס. בהתאם לנהלי הפעילות במפרץ הוגדר המטוס באותה עת כ"לא ידוע, ככל הנראה אויב". מתאר הטיסה של המטוס הביא את צוות ה"וינסנס" למסקנה שמדובר במטוס קרב F-14 איראני.

ניסיון זיהוי באמצעות המערכות של ה"וינסנס" לא סיפק תשובה חד-משמעית האם מדובר במטוס אזרחי או צבאי. אבל, מכלול הנתונים שהיו בידי הצוות הביא לכך שהמטוס הוגדר כעת כ"F-14 איראני".

בשעה 09:48, בעוד כל הניסיונות ליצור קשר עם המטוס הלא מזוהה נכשלו הצליחה ה"וינסנס" ליצור קשר עם מטוס הסיור האיראני ולהזהיר אותו לבל יתקרב אליה. המטוס האיראני ענה לקריאות והתרחק.

בשעה 09:51 העבירה ה"וינסנס" עדכון לתת-אדמירל לס בנוגע למטוס החשוד כמטוס קרב איראני. ה"וינסנס" הביעה את כוונתה לפתוח באש במידה והמטוס ימשיך להתקרב אליה. תת-אדמירל לס הביע את הסכמתו אך דרש להמשיך ולנסות ליצור קשר עם המטוס.

בשעה 09:52, לאחר כישלון ניסיון תקשורת נוסף, העניק תת-אדמירל לס ל"וינסנס" אישור ירי. כל אותו זמן נמשך הקרב הימי, כש"אלמר מונטגומרי" מדווחת על הטבעת סירת מרוץ אחת ו"וינסנס" על סירה נוספת.

בשעה 09:54, לאחר ניסיונות נוספים לצור קשר עם המטוס, שהיה כעת במרחק של 16 קילומטרים בלבד מ"וינסנס", שיגרה הסיירת לעברו שני טילים. בתוך כחצי דקה נמחק סמל המטרה מעל מסך המכ"ם, עדות לכך שהיא הושמדה. "וינסנס" מיהרה לדווח על הירי למפקד כוח המשימה המשולב במפרץ. בשעה 10:19 הסתיים הקרב הימי לאחר שסירות המרוץ שלא נפגעו מהירי של הספינות האמריקאיות עזבו את האזור.

כשעה אחר כך הגיעו לתת-אדמירל לס ידיעות ראשונות על כך שמטוס נוסעים איראני נעלם בעודו טס מעל המפרץ. לא לקח הרבה זמן כדי להבין את שאירע. המטרה האווירית שהושמדה על-ידי ה"וינסנס" לא הייתה מטוס F-14 איראני, אלא מטוס נוסעים "אירבאס" A300 בטיסה 655 של "איראן איר", חברת התעופה הלאומית של איראן. שרידי המטוס נפלו לים, על 290 הנוסעים ששהו בו.

מאוחר יותר תגיע ועדת חקירה, שהקים צי ארה"ב במטרה לחקור את התקרית הטרגית, למסקנה ששורה של טעויות אנוש של אנשי צי ארה"ב וצוות מטוס הנוסעים האיראני בשילוב עם האופי המורכב של הפעילות הצבאית במי המפרץ היו הגורמים המרכזיים לאסון.

ארה"ב מיהרה להתנצל על התקרית ואף הודיעה על נכונתה לבחון את האפשרות לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות, כפי שאכן עשתה מאוחר יותר. איראן מצידה ניסתה לנצל את התקרית כדי להשיג רווח בזירה הבינלאומית. מיד לאחר הפלת ה"אירבאס" מיהרה איראן להאשים את ארה"ב בהפלה מכוונת של מטוס הנוסעים. רדיו טהרן אף הצהיר ש"ארה"ב הפושעת צריכה לדעת שהדם שנשפך שלא כחוק באסון יבוא על נקמתו בשמים זרועי הדם שמעל המפרץ הפרסי".

ב-12 ביולי ענו מספר ספינות מלחמה אמריקאיות לקריאת מצוקה של מכלית פנמית. מסוקים שהוזנקו לאזור התקרית פתחו באש לעבר שתי סירות מרוץ איראניות שתקפו את המכלית. האיראנים מיהרו לנטוש את המקום. הייתה זו ההתנגשות הימית האחרונה בין שתי המדינות.


ב-17 ביולי שלח נשיא איראן חאמנאי אגרת למזכ"ל האו"ם, חאבייר פרז דה-קוויאר (Perez de Cueller) ובה דרישה להפסקת אש. האיגרת האשימה את עיראק בפרוץ המלחמה ואת ארה"ב בהריגת 290 אזרחים חפים מפשע. אבל, השורה התחתונה של האיגרת הייתה שאיראן מקבלת את החלטה 598. יום למחרת הודיעה עיראק על רצונה במשא ומתן לשלום תוך ציון העובדה שאין לה שום שאיפות לשלוט בשטח איראני כלשהו.

הקרבות היבשתיים במפרץ נמשכו לסירוגין עד ל-8 באוגוסט כאשר הפסקת האש נכנסה לתוקף. שני הצדדים הלוחמים היו מותשים מהקרב והחליטו לחדול מלחימה קרוב לשבועיים לפני המועד הרשמי שקבע האו"ם.

התגובות האמריקאיות הראשונות להפסקת האש היו זהירות. הממשל הודיע כי יורה על צמצום היקף כוחות צי ארה"ב באזור רק לאחר שיהיה בטוח שהוסר האיום על תנועת כלי-שיט אזרחיים. ב-26 בספטמבר הודיעה ארה"ב על כוונתה להפסיק את מבצע "רצון טוב". בדצמבר הודיעה ארה"ב שהיא שבה למדיניות של אבטחתן רק של ספינות המניפות דגל ארה"ב וזמן קצר אחר כך צומצמה הפעילות למעקב בלבד אחרי הספינות האמריקאיות במפרץ. בינואר 1989 הסתיים רשמית מבצע "רצון טוב" ובפברואר חזרה כווית להניף את דגלה על שש מ-11 המכליות שדגלן הוחלף קודם לכן לדגל ארה"ב. לארה"ב נותרו במפרץ 14 ספינות, מתוכן רק שבע משחתות ופריגטות. מדובר היה ברמת הכוח הנמוכה ביותר מאז יולי 1987. כעבור כשנתיים תחזורנה מרבית הספינות לאזור, הפעם כחלק מההערכות נגד עיראק, לאחר פלישתה לכווית באוגוסט 1990.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 02-02-2006, 00:08
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
מבצע Prime Chance II
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "ועוד קצת תמונות - חלקן הופיעו בדיון קודם"

למרות הצלחתם הגדולה של מסוקי "כוח משימה 160" החליט משרד ההגנה האמריקאי לפנותם מהאזור, זאת בשל צורך ביכולותיהם הייחודיות למשימות במקומות אחרים בעולם. החל מה-24 בפברואר 1988 עזבו מסוקי הכוח את המפרץ כשהם מוחלפים על-ידי מסוקי תקיפה מסוג AH-58D מיחידה סדירה של הצבא האמריקאי (TF-118). הפעלת המסוקים החדשים קיבלה את שם-הקוד "סיכוי ראשי 2" (Prime Chance II). במהלך החודשים הבאים המשיכו המסוקים לבצע פטרולים, אך לא היו מעורבים בפעילות התקפית של ממש, זאת בשל צמצום בפעילות של סירות המרוץ האיראניות.

עוד פרטים מעניינים על המבצע מפי אחד המשתתפים בו:
http://www.mindspring.com/~cjenkins/TF118.htm


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 02-02-2006 בשעה 00:23.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 03-02-2006, 18:07
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
כמה תשובות
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי spritz שמתחילה ב "כמה דברים"

א. אכן נורה מספר גדול של טילי הארפון מהספינות. מדוע Overkill כזה? אני מניח שזה נבע הן מהרצון להבטיח את השמדת הספינה והן מהעובדה שזו הפעם הראשונה שניתנה לצי ארה"ב האפשרות ליטול בקרב ימי. במקרה כזה יש נטייה להגזים ולירות "רק בשביל להיות בטוחים". הרי למרבית האנשים זו הייתה ההזדמנות הראשונה והאחרונה לירות טיל מבצעי בלחימה. לא הייתי רואה בכך בעיה בטיל עצמו, אם כי אני אבדוק בשבילך את הפרטים בנושא שמופיעים בדו"חות הרשמיים של הצי. זה יהיה בטח לקראת סופ"ש כשיהיה לי זמן לפשפש בארכיון.
ב. ג'ושן שיגרה טיל הארפון (למיטב זכרוני). הטיל החטיא את המטרה, ייתכן ובשל פעילות ל"א (בעיקר פיזור מוץ) על-ידי ה"ווינרייט". גם פה אני אנסה לאתר לך בסופ"ש הבא את המסמכים הרלוונטיים.
ג. גדוד 1-160 של כוח משימה 160 (לדעתי אז הוא עוד לא היה במעמד של גדוד) מוגדר כ"כוח לאומי" שכן הוא כפוף ישירות ל-JSOC לטובת פעילות SMU (יחידות מיוחדות). מדובר בכוח מצומצם ביותר שלא יכול ממש (בוודאי באותה עת) לפעול בכמה חזיתות. לפיכך, לאחר שהכוח ביצע את משימתו בהצלחה (משימה שלטענת הפנטגון יחידות סדירות לא יכלו לבצע) הוחלט להחליפו בכוח סדיר יותר. לצורך כך פותחה היכולת של ה-OH-58D. כך ניתן היה להעביר את המשימה - שכבר הפכה לחשובה פחות - ליחידה סדירה ולאפשר ל-1-160 לפנות למשימות אחרות. איזה משימות? כידוע, מרבית הפרטים על פעילות 160SOAR במשימות "בעיתות שלום" מסווגים. אבל, לצורך העניין במהלך שנות ה-80 ביצעה היחידה לפחות שלוש "משימות ביטחון לאומי" מסווגות בהוראה ישירה של נשיא ארה"ב. מה הן המשימות הללו? מי יודע. חלקן, כנראה, היו במרכז אמריקה. בנוסף, היחידה מעמידה כל העת כוח כוננות לטובת משימות SMU (כפי שכבר הוזכר). דוגמה לכך, היא כוננות לטובת Aztec Package, שזה הכוח מתוך 1SFOD-D (מה שמוכר כ"כוח דלתא") שנמצא בכוננות מיידית לפעילות נגד טרור או Nifty Package שהוא כוח המשימה להתערבות מיוחדת ברחבי העולם.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 03-02-2006, 20:00
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
עוד כמה פרטים על הפעילות שנשמטו מהקטעים הקודמים
בתגובה להודעה מספר 21 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "כמה תשובות"

תקיפת סירות המירוץ על-ידי צוות Prime Chance I ב-8 באוקטובר 1987


הליך אישור הירי על סירות המרוץ ממחיש יותר מכל את המערבות הישירה של הבית הלבן בכל הפעילות הצבאית במפרץ. המטוסים מסרו את הדיווחים למפקד הכוח הימי שהיה על ה"אנטרפרייז" וזה יצר קשר עם מפקד כוח המשימה המשולב שהיה על ספינת הפיקוד "קורונאדו". מפקד כוח המשימה התקשר למפקד פיקוד מרכז בפלורידה וזה התקשר למוצב הפיקוד הלאומי בפנטגון ושוחח עם ראש המטות המשולבים ועם שר ההגנה. שר ההגנה מצדו התקשר ליועץ לביטחון לאומי של הנשיא שביקש את רשות הנשיא לפתוח באש. הרשות נתנה והועברה לטייסים. כל התהליך המורכב הזה מבקשת האישור מהטייסים ועד לרגע בו קיבל אותו המוביל ארך פחות משלוש דקות.


גם מבחינה מודיעינית לקרב בין המסוקים לסירות המרוץ הייתה חשיבות רבה. בין שרידי הסירות נמצאה עדות מוצקה ראשונה לכך שבידי האיראנים טילי כתף מתקדמים נגד מטוסים מסוג סטינגר. תחקיר הניצולים האיראנים אימת עובדה זו.בדיקה מקיפה שנעשתה בנושא, לאחר הקרב, הצביעה על כך שמקורם של הטילים, שנמצאו בסירות, בסיוע שהעניקה סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, ה-CIA, למורדים האפגניים במלחמתם עם הרוסים. קיומה של הוכחה מוצקה המצאות טילים אלה בידי איראן הביאה למספר שינויים בשיטות ההפעלה של המסוקים האמריקאים באזור המפרץ בתקופה שלאחר מכן.


תוכנית העונשין המקורית שקדמה ל-Nimble Archer

התוכנית המקורית לתגובה כללה תקיפה אווירית של סוללות הסילקוורם מהן נורו הטילים, אך מדובר היה בפעולה מסובכת מבחינה מבצעית בשל הניידות הגדולה של המטרות ופיזורן על שטח גדול. המטות המשולבים, לעומת זאת, ביקש לתקוף בסיס של הפסדראן, שכן גוף זה היה האחראי על התקפת הטילים. חלופה נוספת שהציעו הייתה הטבעת אחת מספינות המלחמה של הצי האיראני שפעלו נגד השיט במפרץ. מחלקת המדינה טענה שפעולה כזאת עשויה להביא להסלמה במצב ותהווה חריגה היעוד המקורי של הפעילות במי המפרץ, קרי הגנה על השיירות.


רעיונות על תוכנית עונשין לפני Praying Mantis

אופציית התגובה המועדפת על כוח המשימה המשולב הייתה תקיפה ישירה של האמצעים ששימשו את האיראנים להנחת מוקשים, לרבות ספינות ומחסנים יבשתיים בהם אוחסנו המוקשים. הממשל דחה אופציה זאת, למרות שהיא סיפקה את המענה ההולם והיעיל ביותר, שכן היה צורך בתקיפת יעדים בתוך איראן, דבר שנתפס בעיני המדינאים כגורם אפשרי להסלמה לא רצויה.


האבדות האמריקאיות במבצע Praying Mantis

האבדות היחידות של ארה"ב במבצע היו צמד טייסי מסוק תקיפה AH-1T מהספינה האמפיבית LPD-14 "טרנטון" (Trenton) שלא שב ממשימת סיור. האיראנים טענו בתחילה שהם הפילו את המסוק, אך שרידיו ושרידי אנשי הצוות, שנמצאו ב-15 במאי, לא הכילו שום עדות לכך שהוא נפגע מאש אויב.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 03-02-2006 בשעה 20:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 03-02-2006, 22:45
צלמית המשתמש של spritz
  spritz spritz אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.11.04
הודעות: 997
התרשמותי מהדו"ח
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "ובינתיים כדי שיהיה לך מה לקרוא"

1. וואו- האמריקאים ירו תחמושת 127 מ"מ על סירת מירוץ- כל הכבוד להם שהצליחו לפגוע..
2. האמריקאים מעדכנים את הספינות שלהם על לו"ז מטוסים אזרחיים באזור- זה גם טוב וגם רע, כפי שנוכחנו לדעת.
3. לגבי הפלת המטוס האזרחי- אני לא יודע איך להגדיר את זה - קומדיה של טעויות (או טרגדיה יותר נכון) - מצד שני- אני מבין מה עבר עליהם, מנסיון אישי אני יודע מה קורה במי"ק כאשר יש מטרה אווירית בלמ"ז שמתקרבת לכיוון הספינה, במיוחד שיש מסביב הפרעות אחרות.
4. אני מבין שלא ננקטו שום צעדים כנגד אנשי הצוות המעורבים בנושא-כל הכבוד להם גם על זה, שלא חיפשו את השעיר לעזאל, כפי שזה נהוג בהרבה מקרים, למרות שבהערות שוליים יש הרבה מרירות ונסיון להצביע על המון עבירות פליליות שכביכול בוצעו על ידי קציני הנייבי.
_____________________________________
ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 04-02-2006, 02:12
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
עוד על "כוח משימה 160" במפרץ
בתגובה להודעה מספר 21 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "כמה תשובות"

בנוגע לשאלתך מדוע המסוקים נזקקו לצורך ביצוע משימות אחרות, מתברר מתוך מעט ניירת שנמצאת ברשותי (היתר כאמור נמצאת במקום אחר), שהצבא האמריקאי לא רק שרצה שהמסוקים יפסיקו את השתתפותם במשימות Prime Chance במהירות האפשרית אלא שהוא התנגד מלכתחילה להצבתם. הנימוק המרכזי היה שיש צורך במסוקים הייחודיים הללו למשימות אחרות (מיותר לציין שלא רשום לאיזה משימות). רק בעקבות לחץ שהפעילו מפקדי הכוחות במפרץ התקבלה ההחלטה בדרג גבוה יותר לשלוח מסוקים מ"כוח משימה 160" למפרץ, אך זאת, כנראה, בעקבות הבטחה שהם יופעלו רק לתקופה מוגבלת וכי יעשה חיפוש אחרי תחליף קונבנציונלי יותר.

וזו כרזה של היחידה שכוללת את כל הפעולות הגלויות שלה מהקמתה ועד לערב המלחמה באפגניסטן:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 04-02-2006 בשעה 02:23.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 04-02-2006, 16:40
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 21,151
מספר תמונות רלוונטיות לנושא
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מטוס אינטרודר משגר פצצות "סקיפר" - התמונה המקורית

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הברידג'טון לאחר הפגיעה מפיצוץ המוקש

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שבויים אירנים מובלים ממסוק אל בטן הספינה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם הצד השני פקח עין - P-3 אוריון של הצי האירני

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הפגזת האסדות האירניות

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אסדות הנפט האירניות המופגזות

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
נתיב השיט של השיירות המלוות

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
סטארק הפגועה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כנ"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פריקה של מסוק RH-53D של צי ארה"ב במפרץ הפרסי, לפני תחילת טיסות סריקת המיקוש

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כנ"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
המסוק בעת סריקת מיקוש (התמונה צולמה בוייטנאם)
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל


נערך לאחרונה ע"י סירפד בתאריך 04-02-2006 בשעה 17:06.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 04-02-2006, 16:48
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
כמה הערות לתמונות.
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "מספר תמונות רלוונטיות לנושא"

המסוק בצילום האחרון הוא לא RH-53D אלא MH-53E. מה בדיוק הוא עושה בויטנאם? הוא חדש מדי (טיסת בכורה של מסוק קדם סידרה רק ב-1983). בנוסף, התמונה הראשונה של פריקת מסוק מ-C-5 לא נראית כמו RH-53D אלא כמו MH-53J (מיקום האנטנות וצבעי ההסוואה לא מתאימים ל-RH-53D).
כמו כן, הסקיפר איננה מוגדרת כפצצה אלא כטיל (AGM-123).
בנוגע למסלול השיירות, הרי שכמה הודעות למעלה (הודעה 25) מופיעה מפה של הנתיבים המדוייקים יותר - הן של שיירות נכנסות והן של שיירות יוצאות.

ראה חלק מהתמונות שהעלת עם כיתוב מדוייק יותר (לא בכולן):
http://web.umr.edu/~rogersda/milita...an_gulf_ops.htm
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 04-02-2006 בשעה 16:58.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 04-02-2006, 17:21
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
זה בסדר גמור - טוב שהעלת את התמונות
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "תגובות"

ההערות שלי כמובן לא בגדר ביקורת אישית. אתה יותר ממוזמן להעלות תמונות נוספות. אני פשוט רק רציתי רק להעמיד דברים על דיוקם (ולא להתנפל עלייך, חלילה).
התמונה של הברדיג'טון טובה מאוד ולא ראיתי אותה קודם. גם התמונה של ה-P-3F מעניינת שכן לא זכרתי שהמטוסים האיראנים מסוגלים לשאת טילי הארפון. מעניין לבדוק (אני אעשה זאת בהזדמנות) האם המטוסים סופקו עם היכולת הזאת או שהאיראנים התאימוא ת הטיל בכוחות עצמם. אני מניח שהאופציה הראשונה היא הנכונה אם כי לא הייתי מציע לזלזל ביכולות האיראניות בתחום זה.
ואגב, הסקיפר, הרי שזה קונספט מעניין שלא ממש הצליח, למרות שעל פניו הצימוד של LGB עם מנוע רקטי נשמע לא רע.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ובנוגע להעתקה עם שגיאות הרי שזו רעה חולה מוכרת של האינטרנט. כדאי להיזהר ממנה וזהו לקח טוב ללא מעט אנשים בפורום שמעלים תמונות ומידע ומגינים עליהם בצורה נחרצת רק כי הם מצאו אותם באינטרנט...
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 04-02-2006 בשעה 17:23.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 05-01-2008, 21:27
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
ספר חדש על האירועים במפרץ הפרסי בין ארה"ב לאיראן
בתגובה להודעה מספר 43 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב "בדיוק 20 שנה אחרי, האם האמריקנים והאירנים בדרך להתנגשות נוספת במפרץ?"

למרבה השמחה, אחרי הרבה שנים בהם הנושא כמעט ולא זכה לפרסום (ללא סיבה מוצדקת), התפרסם לאחרונה ספר שאמור לנתח את הפעילות הצבאית המתוארת בדיון זה. שם הספר הוא: Inside the Danger Zone: The U.S. Military in the Persian Gulf, 1987-1988. טרם קראתי אותו (העותק בדרך...), אך על פניו זה נראה כמו מחקר איכותי. אחרי הקריאה אני אכתוב את רשמיי על הספר לטובת המתעניינים בנושא.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


וננצל את ההזדמנות לעלות עוד תמונות פחות מוכרות של הפעילות במפרץ הפרסי באמצע שנות ה-80. הצילומים הם של מסוק MH-60 של חטיבה 160 שפעל מאסדת "הרקולס". המסוק צבוע באופן חריג בסכמת צביעה אפורה.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 05-01-2008 בשעה 21:36.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #47  
ישן 06-01-2008, 18:28
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,976
אשכול יפה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

לא הייתי מודע לו וטוב שהועלה מן האוב. מספר שאלות/הערות ברשותך:
1) הקונספט של בסיס פעולה צף (ההרקולס) למסוקים ולכלי שיט קלים הוא מעניין ולדעתי יחודי לצי האמריקאי. הפטנט פותח במלחמת ויטנאם על מנת לשפר את יכולת הפעולה בסבך נתיבי המים הפנימיים ונקרא בשיאו מבצע Game Warden. ניתן לקרוא עליו כאן. מעניין שלצורך המבצעים במפרץ האמריקאים בחרו להחיות את הרעיון, למרות המצאותן של אוניות בעלות יכולת לתמוך ביחידות דומות (למשל ה"טרנטון").
2) קו המחבר את כל המבצעים הם כללי פתיחה באש (ROE) קפדניים ביותר שהותאמו באדיקות לכל מתאר פעולה. כדאי לציין שנושא ה-ROE היה נושא חם מאוד באותה תקופה בכוחות המזויינים של ארה"ב. חוץ מבמפרץ, ROE נוקשים שיחקו תפקיד מרכזי בהתנגשויות עם לוב ב-1986 במסגרת תקריות מבצע סידרה ובמבצע "אל-דוראדו קניון". כזכור, במבצע האחרון לפחות ארבעה מטוסים לא שיחררו את החימוש בגלל אי עמידה ב-ROE (כנראה בצדק לאור שיעור ההחטאה הגבוה יחסית) והיתה על כך בזמנו ביקורות קשה.
מעניין אם הנסיון מול לוב השפיע כשנתיים מאוחר יותר על אופי ה-ROE של הכוחות שניצבו מול האיראנים.
3) אם אינני טועה חימוש מסוקי הסי-קוברה בסיידוויינדר נעשה לראשונה לצורך הפרישה במפרץ. מעניין מדוע הדבר נעשה, לאור קיומו של חיפוי אווירי מכובד לכוחות הימיים ולאור יכולות הנ"מ הגבוהות שלהם.
4) מה שמעלה שאלה מעניינת יותר: מדוע נזקק הצי האמריקאי בצורה כה דחופה למסוקים הקלים של גדוד 160 אם ניתן היה להפעיל סי-קוברות וסי-הוקים? על פניו, לשני המערכים היו יכולות זהות למה שנדרש ממסוקי הצבא, ובייחוד יכולת פעולה בלילה..
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #48  
ישן 06-01-2008, 22:44
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
תגובות מהירות לשאלות
בתגובה להודעה מספר 47 שנכתבה על ידי Fox450 שמתחילה ב "אשכול יפה"

1. השימוש באסדות נבע משילוב של גורמים פוליטיים ומבצעיים. האמריקאיים היו מעוניינים בבסיס קרוב לאזור הפעילות שממנו יוכלו לצאת משימות סיור ופשיטות של כוחות מיוחדים כנגד איראן. השימוש בבסיסים יבשתיים נדחה בשל התנגדות כווית וערב הסעודית שחששו מההשלכות של שימוש בשטחן לצורך כך. מדוע לא נעשה שימוש בפלטפורמה ימית קיימת? הדבר נבע משילוב של רצון להבטיח נוכחות קבועה ומתמשכת (אך תוך יכולת לדלג ממקום למקום מדי זמן) והיכולת לתפעל כוחות מיוחדים בצורה חשאית יותר מאשר מהפעלתם מפלטפורמה "רגילה". אבל, רבים במערכת הביטחון האמריקאית ביקרו את ההחלטה להסב שתי אסדות ישנות למשימה וטענו כי הן פגיעות מדי להתקפות אוויריות וימיות. אפילו שיקולים בירוקרטים טיפוסיים השתלבו בויכוח. הצי טען כי מתקני המזון באסדה צריכים לקבל אישור בריאותו של אנשי הרפואה שלו בעוד המארינס טענו כי צוותי האוויר שלהם צריכים לעבור הסמכה מיוחדת לנחות על אסדות שכן הם נעדרים כשירות כזו... אדמירל ברנסן שהיה החסיד הנלהב ביותר של הרעיון טען כי התיקונים נגד האסדות אינם רלוונטיים. ראשית, יכולת האיום האווירית של איראן אינה משמעותית מה גם שהיא מתמקדת בלחימה עם עיראק וגם היכולת הימית לא ממש רלוונטית (רק לספינה אחת היכולת לשגר טילי הארפון שמהווים איום פוטנציאלי). אם כך, האיום היחיד הוא לוחמה "בעצימות נמוכה" - דוגמת התקפות של סירות מהירות ומיקוש - אך דווקא האסדות חסינות יותר מאשר ספינות שטח רגילות. ויותר מכך - גנרל קריסט טען כי מוטב לסכן אסדה מאשר ספינת שטח בשווי של מיליארד דולר. ראש המטות המשולבים, קראו, ביקר באחת האסדות והשתכנע כי זה הפיתרון הזול והבטוח ביותר. מרגע שהתקבלה תמיכתו ההחלטה על האסדות הייתה עניין סגור.

2. כפי שכתבתי קודם לכן, ה-ROE במפרץ לא היה יותר מדי גמיש. זהו הניסוח המדוייק של ה-ROE בתקופת המבצע:
"נהלי הפתיחה באש בעתות שלום של ארה"ב מבוססים על הזכות המובנת להגנה עצמית. נהלים אלה מאפשרים מגוון מלא של אפשרויות המקיימות זכות זאת ואת המדיניות של ארה"ב. הנהלים שהתווספו במפרץ הפרסי הותאמו במיוחד לאזור ומספקים הנחיות מתאימות לאיומים מצד מטוסים, ספינות, צוללות ומערכות נשק יבשתיות דוגמת טיל הסילקוורם.ההגדרות הבאות חיוניות להבנת נהלי הפתיחה באש: כוונה עוינת Hostile Intent - האיום של שימוש בכוח נגד כוחות ידידותיים, לדוגמה, כל מטוס או ספינת שטח המתמרנת לעמדה ממנה היא יכולה לירות טיל, להטיל פצצה או להשתמש באש תותח לעבר ספינה, מהווים עדות לכוונה עוינת. כמו כן, נעילת מכ"ם שיכול לשמש להנחיית טילים או אש תותחים מהווה כוונה עוינת. זה כולל נעילה על-ידי מערכת טילים קרקעית הכוללת מכ"ם. פעולה עוינת Hostile Act - פעולה עוינת מתרחשת כאשר מטוס, ספינה או מערכת נשק קרקעית משגרת, יורה בתותח או מפילה פצצה לעבר ספינה.
כוחות ארה"ב במפרץ הפרסי יגיבו בצורה הבאה: הגנה עצמית - ספינות או מטוסים אמריקאים רשאים להגן על עצמם מפני איום אווירי או יבשתי/ימי בכל מקרה אשר יש בו כוונה או פעולה עוינת.
ספינות אזרחיות עם דגל אמריקאי - ספינות או מטוסים אמריקאים ראשים להגן על ספינות אזרחיות עם דגל אמריקאי מפני איומים אוויריים או יבשתיים/ימיים בכל מקרה אשר יש בו כוונה או פעולה עוינת.
נהלי הפתיחה באש מעניקים הרשאה למפקד בשטח להכריז על איום עוין ולהעסיקו עם כל הכוחות העומדים לרשותו כהגנה עצמית של יחידתו או של ספינות עם דגל אמריקאי. מותר לעשות שימוש רק בכוח הדרוש לנטרול האיום או למניעת הפעולה העוינת. כל שימוש בכוח מעבר לזה הנדרש כלפי האיום המיידי או בתגובה לפעולה עוינת מסוימת דורש אישור של דרג הפיקוד העליון.
בפועל, נדרש אישור של דרג הפיקוד העליון כמעט בכל הנסיבות.

3. אכן מסוק הסי-קוברה חומשו בטילי סיידווינדר במהלך הפעילות במפרץ הפרסי. לא זכורה לי התייחסות רשמית למניע לכך. אם ניקח לדוגמה את האסדות הרי שהן אויישו בלוחמים עם טילי סטינגר. קשה לי לחשוב על מענה מבצעי שהצריך חימוש מסק"רים בטילי אוויר-אוויר באותה עת.

4. מדוע נבחרו מסוקי TF-160 למשימת Prime Chance I? אם נניח בצד שיקולים "זרועיים", הרי שהמסוק היחיד בזירה שהתאים למשימה הרלוונטית היה, לכאורה, הסי-קוברה. ואכן, המארינס טענו כי הם צריכים לבצע את המשימה. אבל, למארינס הייתה נחיתות ביחס לצבא בשני פרמטרים מרכזיים. ראשית, המפקדים בשטח רצו מסוקים קטנים יותר שיכולים לפעול בצורה חשאית יותר מהאסדה (על כל אסדה ניתן היה להציב שלושה H-6 לעומת מספר קטן יותר של סי-קוברה). שנית, וחשוב במיוחד, הייתה העובדה שיכולות הלילה - הן הטכניות (ל-H-6 היה שילוב של FLIR ו-NVG) והן המבצעיות - של צוותי ה-H-6 של TF-160 היו גבוהות בהרבה. בעוד שלרוב טייסי המארינס היה ניסיון של עשרות שעות (במקרה הטוב כמה מאות שעות) של טיסה עם אמצעי ראיית לילה, הרי שלרשות טייס ממוצע ב-TF-160 היו מאות אם לא אלפי שעות טיסה בלילה. האמריקאים לא רצו לחזור שוב על הטעות מ-Eagle Claw של שימוש בטייסים לא מנוסים משיקולים "פוליטיים". הניסיון מראה שהחלטה זו הייתה נכונה. מאוחר יותר הועברו לאזור ה-OH-58D ששילבו הן יכולת לילה טובה (אף משל ה-H-6) והן ממדים קטנים (מבצע Prime Chance II).

מקווה שסיפקתי תשובות סבירות.

ומאחר והזכרת את הנושא (שהוא במקרה אחד החביבים עלי): למתעניינים בפרשת מבצעי Prairie Fire, Attain Document ו-El Dorado Canyon מול לוב אני ממליץ בחום על הספר El Dorado Canyon: Reagan's Undeclared War With Qaddafi של Joseph Stanik מדצמבר 2002:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


ופרט טריוויה מעניין שמתקשר לנושא הדיון הנוכחי. מבצע הפעלת המסק"רים מול איראן קיבל כאמור את שם-הקוד Prime Chance. שם אחר מאותה סידרה הוא Prime Pump שהוא שם-הקוד לפקודת התכנון הראשונית של מבצע El Dorado Canyon.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 06-01-2008 בשעה 22:57.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #54  
ישן 07-01-2008, 15:55
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
החיסרון היה היכולת ההתקפית
בתגובה להודעה מספר 53 שנכתבה על ידי Fox450 שמתחילה ב "מעניין. אני לא זוכר שראיתי..."

ה-SH-2 אכן יכלו ואף שימשו לסיור לילי, אך הם נעדרו יכולת התקפית רלוונטית באותה עת (אם כי יש לי תמונות של מסוקים מאותה עת עם כוורות רקטות ואף טילי מיווריק בניסויים). בנוסף, לצוותי האוויר שלהם לא היה ניסיון מבצעי בפשיטות כפי אלה שיועדו למסוקי Prime Chance I. הגוף בעל הכשירות הרלוונטית היה TF-160. מסוקי ה-MH-6 שימשו לסיור ופיקוד בעוד את התקיפות עצמן ביצעו ה-AH-6. יש יותר היגיון מבצעי, בסוג פעילות כפי זה שנעשה במפרץ, בכך שמפעילים כוח משולב מאותה יחידה ולא מערבבים אמצעים ממספר זרועות. בנוסף, אני מניח שהיו פה גם שיקולים בירוקרטיים, קרי רצון של צבא היבשה להיות מעורב אף הוא במה שהייתה אז הפעילות המשמעותית של הצבא האמריקאי. עדות לכך היא החלפת ה-H-6 במסוקי OH-58D ולא שיפור יכולות של מסוקי צי/חיל-נחתים קיימים.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #55  
ישן 07-01-2008, 16:01
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
וכפי שכתב מישהו קודם לכן - יש תחושת דה-ז'וו - כפי שדווח לפני כמה דקות
בתגובה להודעה מספר 54 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "החיסרון היה היכולת ההתקפית"

U.S. says Iran gunboats harassed warships



Officials describe incident as a 'significant provocative act'
BREAKING NEWS
By Jim Miklaszewski
Chief Pentagon correspondent
NBC News
updated 8:47 a.m. ET Jan. 7, 2008

WASHINGTON - Iranian Revolutionary Guard gunboats harassed three U.S. Navy warships in the Strait of Hormuz Sunday, in what the U.S. military considers a "significant provocative act."

Military officials told NBC News that two US Navy destroyers and one frigate were heading into the Persian Gulf through the international waters of the Strait of Hormuz when five armed "fast boats" of the Iranian Revolutionary Guard approached a high speed, darting in and out of the formation.

At one point a radio message from one of the Iranian boats warned, "You are going to blow up within minutes."

The Navy warships went into defensive mode, radioed the usual warnings to steer clear, and in the end no shots were fired. U.S. military warships believe the Revolutionary Guard boats were "testing our defenses," the officials said.

The United States expressed concern when the Revolutionary Guard forces took over Iranian naval operations in the Persian Gulf and Strait of Hormuz from the regular navy more than five months ago.

However, Sunday’s incident was the first significant act of provocation since then.

Revolutionary Guard forces also briefly took a number of British sailors into custody even though the British claim they were operating in international waters off the coast of Iraq.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 28-01-2008, 00:11
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
הספר Inside the Danger Zone
בתגובה להודעה מספר 55 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "וכפי שכתב מישהו קודם לכן - יש תחושת דה-ז'וו - כפי שדווח לפני כמה דקות"

סיימתי לקרוא את הספר המוזכר באחת ההודעות הקודמות שלי (הודעה 41). אני מוכרח להודות שהוא מאכזב. הספר הוא לא יותר מאשר סקירה די שטחית של הפעילות הימית במפרץ. למעט עובדות מעטות אין בו כל חדש ביחס לפרסומים קודמים. התרומה היחידה שאני מוצא בו, לבד מריכוז פרטים בצורה סדורה, היא התייחסות יותר מפורטת למאמצי איסוף המודיעין שליוו את המבצעים הללו.
מה שמפריע זה שבספר יש מספר טעויות מביכות כמו אזכור יחידה מיוחדת בהקשר של מעורבתה במבצע מסויים כשידוע שהיחידה עצמה הוקמה לאור לקחי אותו מבצע כך שהיא לא יכלה לטול בו חלק. כן יש טעויות ביחס לאמצעי לחימה שונים (לדוגמה, תיאור מטוס של F-14 סעודיים).
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #58  
ישן 28-01-2008, 12:18
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
משהו לזכות הסופר
בתגובה להודעה מספר 57 שנכתבה על ידי Fox450 שמתחילה ב "מפתיע"

הספר הוא, ככל הנראה, החיבור המקיף ביותר בנושא. עד כה מי שחקר את הנושא נאלץ להסתמך על ספרי זכרונות, מספר דו"חות רשמיים וכמה מאמרים. אבל, למרבה הצער, זה גם עיקר החומר שעליו המחבר מבסס את המחקר. הוא אומנם קיים מספר רב של ראיונות, אולם רובם היו חד-פעמיים ונעשו בטלפון, דבר שאני יכול להגיד מניסיון כי הוא לא שיטה מוצלחת מדי. אם אני לוקח לדוגמה את החלק שעוסק בהתקפה על "איראן אג'ר", הרי שלבד משיחה כללית עם מפקד Prime Chance, כל תיאור ההתקפה מתבסס על התחקיר הרשמי שלה ולא על שיחות עם אנשי הצוות שהיו מעורבים. הדבר נכון גם בחלקים אחרים של הספר. כמו כן הספר נעדר תרשימים שהיו יכולים לסייע, כמו שרטוט של מהלכי הקרבות השונים, ומסתפק במפה כללית. כן חבל שאין בו צילומים חדשים אלא רק תמונות "שחוקות".
כאמור, התוספות היחידות הראויות שמצאתי בו זה התייחסויות לפעולות של יחידות SIGINT שסייעו לאיסוף מודיעין לטובת המבצע, וגם כאן ניתן לאתר כמה טעויות.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #59  
ישן 20-07-2009, 19:01
צלמית המשתמש של nsdq160
  nsdq160 nsdq160 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,570
עוד ספר בנושא
בתגובה להודעה מספר 58 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "משהו לזכות הסופר"

זה מכבר סיימתי לקרוא ספר נוסף על הפעילות האמריקאית במפרץ. הספר, Tanker War, שיצא לאור לפני כשנה מנסה לתת סקירה מקיפה של הפעילות הצבאית האמריקאית נגד איראן. למרות שלא היו לי ציפיות רבות מהספר, הן בשל מחברו הלא מוכר והן משום שיצא בהוצאה אלמונית, הרי שהוא מציג בצורה יפה מאוד את הנושא וכולל לא מעט פרטים שלא היו מוכרים, לי לפחות, קודם לכן. בנוסף, הספר מכיל כמה תמונות חדשות ולא מוכרות.
מבין הספרים השונים שהזכרתי בדיון הזה, אני ממליץ יל ספר זה כטוב ביותר שיצא עד כה, הגם שגם בו ניתן לאתר אי אלו אי-דיוקים.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



צוותים מ-TF160 על אחת מהאסדות במפרץ, דצמבר 1987.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


משיית שרידיו של מסוק ה-AH-6 היחיד שהתרסק בתאונה במהלך פעילות PRIME CHANCE I.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


צמד מסוקי AH-6 באימון מול סירות נהוגות מרחוק שנערך בארה"ב לקראת העברתם למפרץ.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie



נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 20-07-2009 בשעה 19:30.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #60  
ישן 29-01-2012, 08:36
  גיל חזקיה גיל חזקיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.04.08
הודעות: 4,322
בקשר לאלדורדו קניון
בתגובה להודעה מספר 48 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תגובות מהירות לשאלות"

הרוסים תיחקרו את המבצע ואת ההכנות אליו באופן יסודי למדיי - בדגש על תפקוד סוללות הטילים הלוביות.
הנה כמה חלקים ממנו. (שימו לב להתייחסות לאופן פגיעת טיל ה HARM נגד קורנים במכ"ם אחת מסוללות ה SA-5\S-200).




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהתמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהתמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.


נערך לאחרונה ע"י גיל חזקיה בתאריך 29-01-2012 בשעה 09:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #61  
ישן 14-09-2011, 22:23
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
עוד על GAME WARDEN & MARKET TIME
בתגובה להודעה מספר 47 שנכתבה על ידי Fox450 שמתחילה ב "אשכול יפה"

בשני הסרטים הרשמיים הללו של הצי האמריקני משנת 1967... הראשון דרמטי ואותנטי יותר, השני כבר יותר נוטה לפרופגנדה אבל שניהם תענוג צרוף. הסרטים סוקרים את סוגי כלי השיט השונים ושגרת הפעילות השוחקת ביום ובלילה בדלתא של המקונג ולאורך חופי דרום ויאטנם ז"ל. בין היתר מתארים את בסיסי האם הזעירים, ספינות סיור מסוגים שונים (SWIFT, PBR, LCPL, WPB, רחפות וכו'), שולות המוקשים, נושאות מסוקים וספינות האם, הנחתות המשוריינות (ה MONITORS) ואת מסק"רים ה SEA WOLF המוקדמים, מבוססי היואי. ניתן לראות הזנקה והתקפה של צמד מסק"רים, כולל את הפלתו של אחד מהם באש נ"מ וחילוץ הצוות מהמסוק המרוסק בנהר. שימו לב לכוונת העזר המותקנת בקוקפיט לטובת ירי המקלעים ושיגור הרקטות. שני הסרטים שמים דגש על פעילות עזרה וסיוע לתושבים המקומיים - רפואה, אספקה וכו' - כלא פחות חשובים מהפעילות המלחמתית.

הסרט הראשון
http://www.navytv.org/media.cfm?c=195&m=933&s=143&

הסרט השני
http://www.navytv.org/media.cfm?c=194&m=930&s=143&
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #63  
ישן 16-03-2013, 22:32
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
אנקדוטות מעניינות מתוך - Gulf of Conflict A History of U.S.-Iranian Confrontation
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

Gulf of Conflict A History of U.S.-Iranian Confrontation at Sea
http://www.voltairenet.org/IMG/pdf/...tion_at_Sea.pdf

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

עבודה מצויינת עם כי לעתים המחבר מדלג בין קטעים ולאחר מכן חוזר אליהם, קצת מבלבל אבל קל לעקוב

U.S. Army Special Forces A-6 “Seabats” helicopters augmented the Navy’s regional helicopter fleet. Exceedingly quiet and designed to fly at night, the Seabats were outfitted with forward-looking infrared radar sensors, rockets, and 7.62-millimeter miniguns.

שימוש ב SR-71

SR-71 strategic reconnaissance aircraft flew missions to provide photographic intelligence on Silkworm missile sites and Islamic Revolutionary Guard Corps (IRGC) bases


מדוע לא טובעה הזבלן?

The on-scene commander wanted to launch another air strike to finish off the Sabalan, a request that was relayed to Washington. When Defense Secretary Carlucci asked Admiral Crowe what he thought. Crowe responded, “Sir, I think we’ve shed enough blood today.” Carlucci agreed and the United States allowed the Sabalan to be towed back into port

The most substantial force available to combat the United States was the newly formed IRGCN. In July 1985, the IRGCN executed one of its first naval operations by seizing and briefly holding the Kuwaiti freighter al-Muharraq. The IRGCN quickly grew and by early 1987, became the primary means of attacking Gulf shipping. The backbone of the IRGCN was an improvised fleet of a hundred small boats, a combination of “Boston Whaler”–type boats and fast Swedish-built Boghammers.8 In 1984, over American objections, the Swedish government allowed the sale of nearly forty of these so-called cabin cruisers to Iran, and the IRGCN impressed every boat. However, the IRGCN did at least consider using swimmers to plant mines on the hulls of anchored U.S. warships, but Iran lacked both the trained personnel and the means to effectively deliver their swimmers to Bahrain

על פעילות המיקוש הימי

In August 1984, a Libyan ship laid mines in the Red Sea, playing havoc with Western shipping in the Suez Canal.
Although U.S. intelligence soon uncovered Libyan leader Muammar Qadhafi’s culpability, the incident remained mysterious enough that Libya suffered no consequences from its mining of international waters. Such plausible deniability afforded by naval mines strongly appealed to the Iranian leadership: It provided a low-risk means of striking at the United States and ran a minimal risk of retaliation. Unless an Iranian vessel was caught in the act of laying mines, Iranian officials believed, it would be difficult for Washington to justify a military response. In 1981, in order to blockade Iraq, the Islamic Republic purchased stocks of two different types of unsophisticated moored contact mines from North Korea: the small Myam (SADAF-01) mine with only a forty-four-pound explosive charge and the much larger M-08 (SADAF-02). The latter was a pre–World War I, Russian-designed mine, packing an explosive charge of nearly 250 pounds. Neither mine could be used in deep water, such as the Strait of Hormuz, but both could be laid throughout the shallower Arab side of the Persian Gulf. The IRGC reverse-engineered the North Korean mines and began producing an Iranian version of these two mines. By July 1985, the first of the Iranian-designated SADAF-01 and SADAF-02 mines began rolling off the production lines at an ammunition plant north of Tehran; about twenty SADAFs were produced each week. The two forces operated from some of the same bases, particularly Bandar Abbas and Bushehr, but the IRGCN maintained a parallel and independent commands. Yet it also served as somewhat of a check against an IRIN whose many officers still harbored affection for their former ally, the United States. As a result, Tehran began to rely more on the IRGCN, which rapidly became the more powerful of the two navies

לגבי יום הקרב עצמו

Rather than wait until all his ships were ready and able to be sent out en masse, Captain Yeganeh ordered each to move as it became available. What small chance of success Iran had evaporated as the Iranian fleet sortied piecemeal from Bandar Abbas, and the vastly superior U.S. forces dealt with each in turn. When Iranian air search radar detected a U.S. F-14 fighter only twelve miles from Iranian airspace, the IRIAF commander believed this was yet another provocative move and ordered his aircraft aloft to chase the U.S. plane away. Only five of his eleven F-4 fighters were functional, and his entire command was distracted by grief, having lost a number of airmen in a C-130 crash three days before.

Senior U.S. commanders were greatly impressed by the courage of Commander Mallek in steaming his tiny missile boat directly toward a vastly superior U.S. force, including a cruiser thirty times the Joshan’s size.
The Sahand commanding officer displayed equal aggressiveness—as did the Sabalan’s skipper, who headed out when ordered despite almost certainly knowing the fate that had befallen his sister ship a few hours earlier.

The IRGCN had amassed more than sixty small boats at Abu Musa Island before Operation Praying Mantis. It intended to conduct a mass attack against both the UAE and the U.S. Navy, but it managed to conduct one small attack. After U.S. aircraft sank one of its boats, the remainder were beached, while the other IRGCN boats remained safely at pier for the duration of the fight.
Several C-130s were outfitted with signals intelligence collection equipment before the fall of the shah, and they proved useful in monitoring U.S. and Iraqi ground and air forces and in ascertaining port destinations of neutral ships, relaying this information to the naval district headquarters

Despite CENTCOM’s fears of large-scale IRGCN “swarming” attacks against U.S. warships, the IRGCN attempted this on only two occasions. One was during Operation Praying Mantis, when Iran amassed nearly fifty small boats at Abu Musa Island. Despite this impressive congregation, during the day’s fighting the IRGCN attempted only two attacks using fewer than five boats; after U.S. aircraft sank one Boghammer, the boats remained safely ashore. Iranian officials correctly observed that during Operation Praying Mantis, a lone missile from the Joshan had nearly knocked out the largest U.S. warship in the Persian Gulf.


הטילים הסינים

Beginning in the mid-1990s, Iran purchased advanced Chinese-made C-801/802 antiship missiles for both its surface fleet and coastal defense forces. Originally based on the French-made Exocet, the C-801/802s are far less susceptible to jamming and, with a sixty-seven-nautical-mile range, can reach most of the Persian Gulf tanker routes. The coastal defense variant represents a major improvement over the older Silkworm missiles poised at U.S. forces during Operation Earnest Will. Rather than operating from fixed sites, they are mobile, truck-mounted, and guided by mobile radar stations. They require far less time to set up for launching, which decreases the amount of warning time of an impending launch. Recently, Iran has fielded its own newer missile, the Noor. Produced under license, it is an upgraded Chinese C-802, which is far less susceptible to electronic countermeasures such as those that diverted the Joshan’s Harpoon missile twenty years ago.


איך השפיע יום הקרב על החשיבה,האסט' והסד"כ הימיים האירנים ב 20 השנים שלאחר מכן?

Operation Earnst Will profoundly influenced the Iranian military and its military planning for a future conflict with the United States. Tehran came away from the confrontations with the United States in the 1980s convinced that Iran’s strategic and tactical approach had been sound, but that its operations had been technologically flawed.
As a result, the Iranian regular navy’s large-combatant surface fleet remains largely unchanged since 1988, save upgrading its armament with the Chinese missiles. In 1999, Iran began building the 1,400-ton Mowjclass frigate, essentially an improved version of its Vosper-class frigates. The weapons capabilities of these two classes of ships are much the same, except that the newer frigates are sturdier, better constructed ships (most likely because of the experience with the Sabalan). However, it took eight years for the first ship to become operational, and while a second is under construction, production is proceeding at a glacial pace. These ships appear to be replacements for the aging British frigates rather than an augmentation of their conventional fleet.

To be sure, Tehran’s priority in naval forces now is in submarines and missile boats. All carry enough missiles or torpedoes to sink any U.S. warship, and all have a greater capability of evading detection. The three Kilo-class submarines purchased from Russia in the 1990s are being augmented by the Ghadir class of Iranian-built midget submarines. Relying on the perceived near-success of the Joshan during Operation Praying Mantis, the IRIN embarked on building its own version of the Kaman-class missile boats. Four have been commissioned since 2003, including one renamed the Joshan. All carry C-802 missiles

The IRGCN operates ten Houdong missile boats, each carrying four C-802 missiles. Around three hundred boats are actively manned, but hundreds more are laid up in warehouses, capable of being outfitted on short notice. The intent seems to be to mimic their covert mining tactics of blending in with normal commercial traffic to deploy underwater saboteurs close to U.S. warships or Gulf harbors. More recently, Iran has experimented with two submersible swimmer-delivery vehicles. While most of the stock is SADAF-01 and SADAF-02 mines, Tehran has invested in several hundred bottom-laid influence mines, which use sensors to detect the presence of a vessel and detonate when the vessel comes within blast range.

Covert mining is a prime mission for the smaller Ghadir-class submarines, but it is likely a secondary mission for the larger IRIN-manned Kilo-class submarines, which can hold two dozen mines.
On Abu Musa, the IRGCN has expanded the runway and has stored upwards of sixty to ninety days worth of munitions; it may have as many as five thousand troops on these islands alone. Should the United States attack again, it will take far more firepower to neutralize these nodes. Since 1988, Iran has improved its radar coverage by erecting a string of coastal radars along its shores. Although some Iranian leaders advocate such a massive response, perhaps just to derail any reconciliation efforts, Tehran realizes that the likelihood of its long term success is minimal: Any attempt to close the Strait would be met by a united coalition force. The IRIAF remains vastly inferior to its U.S. counterpart, and Iranian submarines and missile boats, although they might achieve an initial tactical surprise around the confined Strait of Hormuz, could not withstand the onslaught of a U.S.-led counterattack. Iran’s Kilos and Ghadir class midget submarines would be dispatched easily in the littoral waters. In previous engagements with Libya and Iran, missile boats have not proved particularly effective against the U.S. Navy’s airpower. Even within the confines of the Gulf, superior targeting capabilities enable U.S. combatants to engage with standoff missiles before the Iranian missile boats can even target the U.S. warships. A large-scale engagement would have to be seen as a last resort, perhaps if the regime itself were threatened.

In all likelihood, Tehran’s military strategy to control this vital waterway rests on a layered defense scheme, first developed during Operation Earnest Will. In such a scheme, Iran would lay large minefields of moored contact mines to the west of the Strait of Hormuz, with hidden lanes to permit its own ships’ movement. These mines would be reinforced by the more sophisticated influence mines, which would be placed around the deep-water channel. These minefields would be covered by fire from multiple land-based surface-to-surface missiles that ring the Strait The Joint Staff of the Armed Forces understands this problem and attempted to integrate the two forces. In 2000, Tehran established a joint headquarters around the Strait of Hormuz, where both navies operate, by combining the First Naval District headquarters of the IRGCN and IRIN; this operational consolidation may have been duplicated in other districts as well. In the event of war, the IRGCN commander assumes overall command. Iran has tried to prepare this joint headquarters, holding a massive exercise in November 2008 that involved more than thirty-five ships and submarines from both the regular navy and the IRGCN. However, the fact that the joint naval command is activated only during wartime limits its potential.

The current IRIN commander, Rear Adm. Habibollah Sayyari, and his immediate predecessor are the first admirals in two decades to come from the regular navy’s officer corps, perhaps an indicator that the regime believes the regular navy is now politically dependable
In recent years, both the IRGCN and regular navy have constructed an array of underground command centers to control both fleet and coastal defense missile operations, hoping these will prove more resistant to U.S. air strike. The senior IRGCN commander in the northern Gulf, Capt. Abol Qasem Amangah, was credited in an Iranian newspaper with seizing the British sailors and marines. A veteran of the Iran-Iraq War, Amangah displays the characteristics prized by the IRGC: aggressiveness, initiative, and independent action. Apparently without orders from headquarters, he decided to hold the British servicemen, calculating that the United Kingdom would not resist and knowing that his actions—if successful—would be rewarded by Tehran. His motivation appears to have been to demonstrate Iranian dominance of the waterway and to push back against the coalition, which had been increasingly encroaching on the boundary claimed by Iran. He may also have wanted to disrupt the coalition’s anti-smuggling campaign as the IRGC has been known to profit from the black market.

Captain Amangah’s calculations proved correct on all scores. The fourteen British servicemen and one woman were transferred to Tehran, where they were interrogated and held for fifteen days before being released by President Mahmoud Ahmadinezhad. It was a national embarrassment for the British government, the coalition stopped operations close to the contested boundary, and Captain Amangah received a medal.

The IRGCN has repeatedly displayed this modus operandi, conducting itself with volatility and aggression. It routinely monitors ships transiting through the Strait of Hormuz, often shadowing U.S. warships, which has resulted in a number of near engagements with the U.S. Navy. In June 1995 and again in December 2000, a large collection of IRGCN small boats approached U.S. aircraft carriers transiting through the Strait. In the later incident, forty boats closed on the USS Lincoln, uncomfortably close for the U.S. Fifth Fleet just three months after the suicide attack on the USS Cole in Yemen. More recently, the IRGCN has become more truculent. In April 2006, an IRGCN Houdong missile boat tried to close on the aircraft carrier USS Ronald Reagan, until an escorting cruiser forced the Iranian boat to turn back. The following year, two Iranian Boghammers near Farsi Island again closed on an American carrier, forcing a U.S. F-18 aircraft to conduct a low flyover to warn them away. In December 2008, the USS Whidbey Island fired warning shots at yet another


כיצד השתנה המצב מבחינת ארה"ב ובעלות בריתה ב 20 השנים שחלפו מאז האירועים (המאמר נכתב ב 2009)?

Nevertheless, there are a number of key differences between the 1980s and today in the Persian Gulf, generally favoring the United States.
U.S. military power in the Gulf far exceeds that deployed twenty years ago. Whereas the United States could not get combat aircraft into Saudi Arabia or Bahrain to support Operation Earnest Will, today U.S. Air Force combat aircraft are positioned in five GCC countries plus Iraq. Multiple U.S. Navy carriers are now a fixture in Gulf waters. Today, the logistical infrastructure to support U.S. forces is extensive. The U.S. Fifth Fleet controls more warships today than at the height of Operation Earnest Will. Even in countermine operations the United States is better positioned today; the U.S. Navy learned its lesson in this instance and maintains four countermine ships in Bahrain.

The most dramatic difference is in coalition support. During the 1980s, the United States acted unilaterally. Although European nations did dispatch seven countermine vessels to the Gulf, they operated independently of CENTCOM. Coalition command arrangements were ad hoc with respect to U.S. participation. Since the September 11, 2001, attacks, coalition naval. Strong countermine capabilities need to be maintained in the Gulf. The United States and its allies in Europe need to maintain robust countermine capabilities within the Gulf, positioned to respond quickly to any attempt to disrupt oil exports by Iranian mining. The United States currently has four countermine vessels stationed in the Gulf. This is enough to address any initial contingency, but during Operation Earnest Will, seventeen coalition countermine vessels were required to maintain the safety of the tanker routes. Getting these assets to the Persian Gulf takes time: Piggybacking on super transport ships would take thirty days. If the countermine vessels were to go by their own power, it would take at least sixty days

בסיסים צפים

Floating patrol bases, which are currently used to safeguard Iraqi offshore oil platforms, would provide a cost- effective system by which to monitor IRGCN activity. Manned by Marines and SEALs, and equipped with helicopters, they could provide the needed presence and deterrence to thwart Iranian small-boat or mining operations. Three Mobile Sea Bases could be deployed opposite the major bases of the IRGCN: one in the northern Gulf, another near Farsi Island, and a third close to Abu Musa Island in the southern Gulf. Similar U.S. forces, especially helicopters, could be staged out of Oman to safeguard the Strait of Hormuz.

7. Coalition support to counter Iran is critical.

Two years of Operation Earnest Will convoys strained the U.S. Navy twenty years ago. Today, the United States has only about two-thirds the number of ships it had during the 1980s. Smaller ships, including European and Australian frigates, would be needed for any prolonged convoy operations. The command relationship under CFMCC exists to conduct these operations, much in the same way operations have recently been expanded for antipiracy operations off Somalia. The United States needs to make the case with its naval allies that any Iranian attempt to mine international waters or threaten oil shipments.

כיצד שקלו האמריקנים להרחיב את המבצע לו נדרשו לכך? - מעניין מאד

During Operation Earnest Will, CENTCOM developed a series of scaled military options. The commander, Gen. George Crist, recommended as a first option attacking targets that facilitated Iran’s ability to sustain its operations in the Gulf. He proposed seizing one or all of the islands of Farsi, Sirri, or Abu Musa, as well as destroying the oil platforms Iran used to collect intelligence and command the IRGCN. In a memo for the chairman of the Joint Chiefs, the CENTCOM commander said he wanted to “deny their eyes and forward staging bases within the Gulf”. First on the target list were the Silkworm missile storage sites and Iranian intelligence sites. Other strike packages included Bandar Abbas (to destroy IRIN and IRGC forces). Fourteen B-52s with a mixed load, including precision-guided cruise missiles, would knock out the hard-to-reach targets, such as the Bandar Abbas air defense headquarters and the First Naval District Headquarters building, while others would attack the Bandar Abbas Naval Base. Simultaneously, U.S. Navy aircraft and F-16s based in Bahrain or Saudi Arabia would strike the air defense headquarters and destroy Iranian surface-to-air Hawk missiles that ring Bandar Abbas airport, which, in addition to being a commercial airport, was the main southern airfield for IRIAF and its complement of F-4 fighters. The validity of this concept was never tested, but based upon historical patterns of Iranian behavior, it was a sound approach to moderate Iranian actions while avoiding a wider war
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #64  
ישן 27-03-2013, 08:57
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
שלשה מסמכים מארכיון ה CIA
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

Tankers War – Ship Attacks in the Persian Gulf

http://www.foia.cia.gov/sites/default/files/document_conversions/89801/DOC_0000268293.pdf

מסמך מיוני 1987 עם מפה של כל ההתקפות על כלי שיט שבוצעו מחמשת החודשים הראשונים של אותה השנה – שיאה של "מלחמת המיכליות" במפרץ הפרסי

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

Bolder Iranian Action

http://www.foia.cia.gov/sites/default/files/document_conversions/89801/DOC_0000252939.pdf

עדכון חדשות יומי מספטמבר 1987 המתאר החמרה במצב, סבירות לעימות מזוין בין אירן וארה"ב הולכת וגדלה, בין היתר עקב תפיסת המקשת אירן אג'ר. בין היתר מוזכרת התקפה של אחת הקורבטות האיראניות בתותח 4.5 אינטש וטיל SEA KILLER על מיכלית יוונית, שנפגעה קלות.

The Persian Gulf – Implications of a US-Iranian confrontation

http://www.foia.cia.gov/sites/default/files/document_conversions/89801/DOC_0001341242.pdf

מסמך מאוגוסט 1987 הדן בהשלכות של עימות מזוין בין ארה"ב ואיראן במפרץ הפרסי, בעקבות הגידול המשמעותי בנוכחות הצבאית האמריקנית באזור – ימית ואווירית. המסמך מנתח 5 תרחישים אפשריים –

א. הפסקת ליווי המיכליות => תוצאה לא רצויה שטומנת פגיעה חמורה באמינות ובמוניטין של ארה"ב כלפי בעלות בריתה וישאיר את המפרץ פתוח לסובייטים (שיא המלחמה הקרה).

ב. הפגת המתיחות => תוצאה רצויה, משדרת אמינות כלפי בעלות הברית של האמריקנים (מדינות המפרץ) תוך עמידה ושימור האינטרסטים העיקריים

ג. מתיחות גואה => תשים תמרור עצור ברור בפני האיראנים, מאידך מחייבת מאמץ צבאי משמעותי לאורך זמן תוך השארת חלון הזמנויות לסובייטים הן כלפי איראן והן כלפי עירק.

ד. אסקלציה מצד ארה"ב שמובילה להנמכת להבות מצידה של איראן => תוצאה רצויה אך לא סבירה, לאור הלוחמניות שאירן מציגה במפרץ

ה. אסלקציה מצד ארה"ב שמובילה לעימות מזוין עם איראן => סיכונים רבים לכל הצדדים המעורבים. מבחינת ארה"ב חשש מאבדות ומחיר כלכלי כבד (בגלל עצירת תנועת המיכליות באזור מלחמה), שימוש איראני בטרור גלובלי כנגד יעדים מערבים וצביעת איראן כמגינת האיסלם ברחבי העולם הערבי. מלחמה בין ארה"ב לאיראן, אם תתארך, צפויה לדחוף את ברה"מ לצד איראן, דבר שהיא לא בהכרח מעוניינת בו (עד לשלב ההוא תמכה בעירק). על פי המסמך הנשק ההתקפי שיעמוד לרשותה במקרה של עימות מזוין רחב היקף עם ארה"ב במפרץ הפרסי הם סירות התאבדות, מטוסי התאבדות, מוקשים וטילים נגד ספינות, שכולם יאבדו בהדרגה מהאפקטיביות שלהם אחרי שארה"ב תשמיד את מעטפת הטק"א והפו"ש האיראנים. כמו כן מתקפת טרור עולמית כלפי יעדים מערבים.

היתרונות של איראן בתרחישים השונים הם אחדות פנימית, התגייסות לאומית, להט מהפכני שכולם מתורגמים ליכולת ספיגת אבדות ניכרות ללא התפרקות. חסרונותיה הם מאבקים פנימים בדרגים הגבוהים, חולשה צבאית קונבציונלית לאור המהפכה והשחיקה ממלחמת שבע השנים עם עירק, כלכלה חלשה ושברירית ובידוד בינלאומי הולך וגובר (נשמע מוכר??). בכלל איראן רואה בנוכחות האמריקנית במפרץ הפרסי דריסת רגל זרה, עוינת ומסוכנת במגרש הביתי שלה, כזאת שתקשה עליה הן לנצח במלחמה עם עירק והן להפיץ את המהפכה האיסלמיסטית למדינות נוספות, בדגש על נסיכויות המפרץ וסעודיה. יתכן שהערכות דוגמת זו שבסעיף ה' במסמך זה תרמו להחלטת ארה"ב שלא להרחיב את יום הקרב באביב 1988 למתקפה רבתית כלפי איראן, מעבר לענישה נקודתית כלפי הצי האיראני והסרת האיום מנתיבי השיט הבינ”ל במפרץ.

שימו לב לפסקה 9 בדיון העיקרי – למרות התדמית חסרת הרסן והאחריות הנובעת מהשיח המתלהם של המנהיגים (נשמע מוכר??), עדיין ניתן לראות שהמדיניות הכוללת היא אחראית ועקבית, הנמענת מסיכונים מיותרים במידת האפשר – למשל התנגשות צבאית ישירה עם ארה”ב (זו עוד תבוא מקץ 8 חודשים) או התעמתות עם הסובייטים סביב הסיוע לעירק.

האירופאים הם שחקן משנה בכל הסיפור מאחר ואין להם נוכחות צבאית משמעותית באזור. (שימו לב לשינוי האדיר במעורבות האירופאית באזור בין אמצע שנות ה-80 למאה ה-21). קצת מצחיק לדבר ממרום 35 שנים על ברה"מ כשחקן משמעותי בזירה כלשהי אבל בעת ההיא, שלהי האימפריה הסובייטית, עדיין הייתה להם פעילות ניכרת במפרץ הפרסי, שם ניסו להשיג דריסת רגל כלשהי לצד ארה"ב תוך ריקוד טנגו זהיר בין עירק (בעלת בריתם המסורתית) ואירן (ככוח העולה במזרח התיכון). האינטרסט הסובייטי בשימור הקונפליקט הוא מניעת קריסת עירק ןהנצחת המלחמה, מה שימנע מאיראן להעביר את תשומת הלב לאפגניסטן (שם עדיין שלטו) וגם לרפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה (זליגת המהפכה האיסלמיסטית לשם).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #65  
ישן 07-04-2013, 13:00
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
תמונות מעניינות - הסטארק והסמואל רוברטס הפגועות, פשיטת נחתים על אסדת קידוח אירנית
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

http://www.navybook.com/no-higher-h...stark-on-fire/#
http://www.navybook.com/no-higher-h...praying-mantis/
http://www.navybook.com/no-higher-h...g-the-iran-ajr/
http://www.navybook.com/no-higher-h...n-earnest-will/
http://www.navybook.com/no-higher-h...ne/mine-strike/
http://www.navybook.com/no-higher-h...ath-iron-works/

תפיסת אסדת הקידוח האירנית - שימו לב לסכימה של הסי-נייט

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הסטארק

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הסמואל רוברטס

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ספר מ 2006 על המאמצים להצלת הפריגטה

http://www.navybook.com/no-higher-honor/

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

שלש תקופות - שלש אחיות במשימות דומות

כאמור בויאטנם ב 1972 נעשה שימוש במספר נחתות ממשפחת "קליבלנד/אוסטין" כבסיס צף למסוקי סי-קוברה במשימות סיור חופים, 15 שנים מאוחר יותר ה "טרנטון", ספינת אחות נוספת, שימשה כספינת פיקוד ובסיס אם הפעם במפרץ הפרסי והנה אנחנו ב 2013 ושוב ספינת אחות, הפעם ה "פונס", משמשת בתפקיד דומה. 5 ספינות אחיות בתפקידים דומים על פני יותר מ 40 שנה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #66  
ישן 22-04-2013, 22:59
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
25 שנה אחרי - מאמרים על מבצע PRAYING MANTIS מאתרי הצי האמריקני
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

Operation Praying Mantis Demonstrates Same Priorities Navy Values Today
מאמר מ 2013

http://www.navy.mil/submit/display.asp?story_id=73436

Operation Praying Mantis : The Surface View
מאמר מ 1989

http://www.usni.org/magazines/proce...is-surface-view

הסד"כ האמריקני - 5 פריגטות, 4 משחתות טילים, 2 סיירות, נומ"ט אנטרפרייז, שתי ספינות לוגיסטיות, ספינת פיקוד אחת (וכמובן הסמואל רובטרס המשותקת, שהפגיעה בה הביאה לכל הסיפור)

Four battle group ships en route to a port call in Mombasa were turned around, and the USS Joseph Strauss (DDG-16) and USS Bagley (FF-1069) raced north, refueled from the USS Wabash (AOR-5) and steamed through the Straight of Hormuz at more than 25 knots to join teammates, the USS Merrill (DD-976) and USS Lynde McCormick (DDG-8). They, and their Middle East Force (MEF) counterparts, the USS Simpson (FFG-56), USS O'Brien (DD-975), USS Jack Williams (FFG-24), USS Wainwright (CG-28), USS Gary (FFG-51), and USS Trelllon (LPO-14) repositioned at high speed as the plan was developed. In the NAS, the USS Enterprise (CVN-65) closed to within 120 nautical miles of the Strait of Hormuz. Her escorts, the USS Reasoner (FF-1063) and Truxtun (CGN-35), were stationed to counter the potential small combatant threat in the Strait, and the air threat from Chah Bahar.

שימו לב לתיאור חילופי האש בין ה 23 מ"מ שהגנו על אסדת הקידוח ותותח ה 5 אינטש של ה "מריל"

This transmission stimulated a good deal of interest and activity among a growing group of Iranians, milling about on the roof of the living quarters. Several men manned their 23-mm. gun and trained it on the Merrill about 5,000 yards away, but many more headed for the two tugs tied up alongside the platform. One tug left almost immediately, and the other departed with about 30 men on board soon afterward. The VHF radio blared a cacophony of English and Farsi as the GOSP occupants simultaneously reported to (screamed at) naval headquarters and pleaded with us for more time. At 0804, we told the inhabitants that their time was up and commenced firing at the gun emplacement. This was not a classic NGFS mission; I had decided on airbursts over the GOSP to pin down personnel and destroy command-and-control antennae, but to avoid holing potential helo landing surfaces. At the first muzzle flash from the Merrill's 5-inch mount 51, the Iranian 23-mm. gun mount opened up, getting the attention of the ship's bridge and topside watchstanders. The Merrill immediately silenced the Iranian gun with a direct hit, and encountered no further opposition. After about 50 rounds had exploded over the southern half of the GOSP, a large crowd of converted martyrs gathered at the northern end.

קרב ההרפונים בין הוויינרייט והג'ושן - שימו לב לשימוש בסטנדרט SM-1 כנגד מטרות ימיות

After thinking this communication over, the Joshan's CO apparently decided to go out firing and launched his only remaining Harpoon. The three SAG Charlie ships, now in a line abreast at 26,000 yards, and the Bagley's LAMPS simultaneously detected the launch and maneuvered and launched chaff. The Harpoon passed down the Wainwright's starboard side close aboard (the seeker may not have activated) and was answered by a volley of SM-1 missiles from the Simpson and the Wainwright. Four missiles fired; four hits. An additional SM-1 (a hit) and a Harpoon (a miss, probably resulting from the sinking Joshan's sudden lack of freeboard) were fired, and the patrol boat was eventually sunk with gunfire.

ועוד על השימוש הזה ב "סטנדרט" במהלך הקרב

Missile performance: SM-1 in the surface mode worked very well (five fired; five hits), which is better than my earlier experiences. With its high speed, it should be the weapon of choice in a line-of-sight engagement. Harpoon performance was good, and its use as a "stopper"—even at relatively short range and in proximity of other shipping—was validated.

מתקפת ההרפון / מטוסים המשולבת על ה "סהאנד"

The Joseph Strauss provided initial vectors that assisted the A-6s in locating and destroying one of these high-speed craft and chasing the others onto the beach at Abu Musa Island. Following this successful tactical air engagement, an Iranian Saam- classfrigate, the Sahand, was discovered proceeding southwest at high speed toward the Mubarek and Suleh fields, perhaps as part of a preplanned Iranian response to the GOSP attacks. Another CVW-II A-6 detected her when it flew low for a visual identification. Pursued by antiaircraft fire, the A-6 evaded and reattacked with Harpoon, Skipper, and a laser-guided bomb. This brought the Sahand dead in the water as SAG Delta closed on the position at high speed. The Joseph Strauss conducted a coordinated Harpoon attack with the A-6's wingman, achieving near-simultaneous times on target in the first-ever coordinated Harpoon attack in combat.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

Operation Praying Mantis Blows a Hole in Iranian Navy
מאמר מ 2003

http://www.navyleague.org/sea_power/sep_03_45.php

עוד על הדו-קרב בין הוויירייט לג'ושן - המספרים פה מעט שונים

Meanwhile the third surface action group operating off Bandar Abbas failed to flush out the Sabalan. Instead the Iranian missile boat Joshan came out to challenge the U.S. ships and fired a Harpoon missile at the cruiser USS Wainwright. The cruiser maneuvered to limit its profile against the cruise missile and fired chaff. The tactic worked as the missile locked onto the foil cloud 100 feet off the starboard beam. The Wainwright immediately fired six Standard missiles at the Joshan followed by a Harpoon. By the time the Harpoon arrived at its intended target, there was nothing left to hit

מדוע ה 18 לאפריל 1988 היה אסון לאירן ולא רק בגלל התוצאות הקשות של הקרב הימי והפלת האיירבאס...

For Iran, 18 April was a disastrous day. Besides losing a large portion of its navy, the Iranians suffered setbacks on land as an Iraqi assault reclaimed the Al Faw peninsula. For Iran, the situation only worsened over the next few months. Eight years and hundreds of thousands of war dead drained the revolutionary zeal of the Iranian people. Calls to raise a 100,000-man "Mohammed Corps" went unheeded. Iranian leaders began to consider the reality of ending the war with a non-military solution. n
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #71  
ישן 03-06-2014, 22:04
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
עוד על הנוכחות הצבאית הימית האמריקנית במפרץ בימים אלו - ספינות הסיור מדגם סייקלון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

סיפר כמעט לא מוכר אבל לפני יותר מ 20 שנה רכש הצי האמריקני 14 ספינות סיור מהירות מדגם סייקלון שנבנו בארה"ב על בסיס תכנון של ווספר הבריטית. הספינות דומות במימדיהם לסער 4 ונועדו בין היתר לפעול בשיתוף עם ה SEALS במתארים ליטורליים שונים, בין היתר בזכות מבדוק צף אחורי מיניאטורי המאפשר שיגור ואיסוף ס"ג (ראו בהמשך). לימים צומצם הסד"כ, ספינה אחת נמכרה לפיליפינים ו 3 הועברו למשמר החופים כאשר יתר הספינות נחלקות בין הציים הפסיפי והאטלנטי. המלחמה עם עירק והשהות במדינה לצד המתח הגובר מול אירן החזיר את המיקוד הימי למפרץ הפרסי והביא לכך שכיום לא פחות מ 10 ספינות מתוך ה 13 שודרגו מבחינת חימוש וחיישנים ומוצבות בבחריין במסגרת הצי החמישי. כמו כן משך הצי בחזרה את שלשת הספינות שהשאיל למשמר החופים. הספינות הקטנות והממזריות הללו אמנם שונות מאד מצי מפלצות האג'יס אך בה בעת דווקא בסביבת המפרץ הפרסי הן דווקא מציעות יתרונות חשובים ובהם יכולת תמרון משמעותית, חתימה נמוכה, התמודדות עם נחילי ספינות וחסכון בעלויות ובאיוש.

הספינות המוצבות במפרץ הפרסי עברו כאמור שדרוג משמעותי מבחינת אמל"ח וחיישנים ובכלל זאת צמד צריחי 25 מ"מ נשלטים ושני משגרים כפולים לטילי גריפין, זאת מעבר לשלל צריחוני המקלעים (מק"כים ומא"גים), משגרי רימונים וטזק"א.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i0.wp.com/news.usni.org/wp-content/uploads/2013/07/pc_july_3.jpg?resize=624%2C780]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i0.wp.com/news.usni.org/wp-content/uploads/2013/07/pctransport.jpg?resize=624%2C414]


סרט קצר



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

טיל הגריפין כמותו מתקין הצי 4 בכל ספינת סיור שכזאת, תהליך בעוד שנתיים



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מתקון מעניין אחר היה תותח ה 30 מ"מ (בדומה לזה המותקן באפאצ'י) בצריח סימן 51 שעבר ניסויים ב 2009-2010 אך לא מובצע

Patrol Coastal Modernization: Emerging in the 21st Century Fast and Furious


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #72  
ישן 06-09-2014, 13:20
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,814
קוריוז מעניין - הצי האמריקני מציל טייס מיראז' עירקי שנטש מעל המפרץ הפרסי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

ב 29 לאוגוסט 1987 תקפו צמד מטוסי מיראז' F1 עירקיים את חוות מיכלי אחסון הנפט הגולמי שהאירנים בנו באי לוואן שבדרום המפרץ הפרסי. אחד המטוסים נפגע מטיל כלשהו כאשר האירנים טוענים שמדובר בפניקס ששוגר מטומקט בעוד העירקים טוענים (על בסיס עדות הטייס) שמדובר בטזק"א ששוגר מהאי עצמו או אולי נ"מ קני. הטייס, סרן עבדול קארים מוחמד, נטש את המטוס הבוער ובילה את היומיים המייאשים הבאים במימי המפרץ. לעירקים לא הייתה כל יכולת לחלץ אותו אווירית או ימית ועל כן הם פרסמו את דבר הנטישה וביקשו ממדינות האזור לסייע בחיפושים אחר הטייס. לבסוף הבחינו בו אנשי הנומ"ס USS GUADALCANAL שהייתה חלק מכוח המשימה האמריקני לליווי מיכליות נפט.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

שימו לב לסטאליון המפורק ולג'יפ על הסיפון

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


שימו לב לפרישת רשת ההסוואה מעל הקוברה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הטייס נשלף מהמים והובא לספינה, שם קיבל טיפול רפואי וכובע בייסבול. כעבור יום הוטס לסעודיה ונמסר לסהר האדום ומשם חזר למדינתו.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הנה קפטן דרייגר, מפקד ה USS GUADALCANAL (ומסוקאי בעצמו) לוחץ ידיים עם סרן קארים מוחמד.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


צי ה F1 העירקי ספג אבידות כבדות במלחמה הארוכה והקשה עם אירן ואלו ששרדו ספגו אבדות נוספות במבצע "סופה במדבר". למרבה האירוניה הנותרים הוטסו לאירן, שם הם פעילים עד עצם היום הזה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

דרייגר התגלה כביש מזל לא קטן בעצמו. 4 שנים אחרי התקרית במפרץ הפרסי הוא התמנה לקפטן של הסרטוגה המפוארת וזכה בכך לכבוד הגדול להיות המסוקאי הראשון בתולדות הצי האמריקני שפיקד על נומ"ט. אך אויה מקץ שנה וחצי שיגרה הסרטוגה צמד טילי סי-ספארו היישר אל תוך גשר הפיקוד של ה "Muavenet", משחתת טורקית ישנה מעודפי הצי האמריקני, שהפליגה לצידה בתרגיל של נאט"ו בים התיכון, והרגה ופצעה 20 מלחים טורקים בתקרית שגרמה למבוכה גדולה. דרייגר, שכלל לא נכח בגשר הפיקוד חמק ממשפט צבאי אך הקריירה המבטיחה שלו נקטעה והוא פרש משירות פעיל.

הנזק שנגרם ל "Muavenet" היה כבד מדי מכדי לתקנו והספינה העתיקה יצאה סופית משירות ב 1993 (אגב גם הסרטוגה עצמה יצאה משירות שנה לאחר מכן בגלל צמצומי פוסט-המלחמה הקרה). אירוני הוא שכ USS GWIN היא נטלה חלק חשוב בפלישות לאיוו ג'ימה ולאוקינאווה ואף ספגה קמקיזה יפנית אך נפלה קורבן דווקא לטילים אמריקנים חצי מאה לאחר מכן! אגב המנחוס של הצי הטורקי עם משחתות אמריקניות עתיקות החל 20 שנה קודם לכן, במהלך פלישת הבזק לקפריסין ביולי 1974, עת ה "Kocatepe", ספינה נוספת מעודפי הצי האמריקני וקרובת המשפחה של "Muavenet", הופצצה בטעות על ידי סופר סייברים של חיל האוויר הטורקי לחופי האי ולקחה איתה למצולות כשליש מצוותה.

ה Muavenet החרוכה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ה Kocatepe הבוערת

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 06-09-2014 בשעה 13:26.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 18-06-2019, 08:45
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 21,151
מקבץ תמונות חדש
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי בתקופת מלחמת איראן עיראק"

5 שנים לאחר העדכון האחרון באשכול, ובצמידות מעט אירונית לאירועים במפרץ הפרסי שלעיתים נראים כמו שידור חוזר של נושא האשכול, מובאות כאן תמונות נוספות שחלקן נראו פה באיכות נמוכה ורובן לא נראו פה כלל והן רלוונטיות כתמיד.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
רגע ההשתלטות על המקשת אירן אג'ר

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אנשי פלגה 4 של גדוד SEAL 2 על סיפון האירן אג'ר

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מסוק AH-6F מוסתר תחת רשת הסוואה על סיפון WimBrown VII

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הכנת AH-58D לגיחה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
MH-60 Greyhawk שצולם באחת הדוברות

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כנ"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כנ"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
צילום מקרוב של העגורן הענק על סיפון הרקולס, ששימש להעלות ולהוריד מהסיפון את סירות הסער של SEAL

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
MH-60 Greyhawk באימון השתלטות על אסדת נפט

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
A-6E מטיל פצצות מצרר על ספינה אירנית

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כנ"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה טובה יותר של סהאנד הבוערת

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כוח השתלטות של המארינס בוחן תותח ZSU-23X2 על סיפון אסדת הנפט ססאן. תותח זהה הושמד בתחילת הקרב על האסדה ע"י המשחתת Merrill

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אסדת הנפט ססאן עולה באש לאחר פיצוצה ע"י כוח הנחתים. הנזק גרם לאסדה לצאת מכלל פעולה לצמיתות
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 04:12

הדף נוצר ב 1.39 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר