01-04-2006, 22:31
|
 |
מנהל "מה שבכיפה" בדימוס,מו"ס במיל',וסטודנטים בשוטף
|
|
חבר מתאריך: 10.06.05
הודעות: 2,444
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי Nin_Modern
אם הקשר שלכם מבוסס על טעמי נוחות, כלומר אם אתם חברים כי נחמד לכם המצב הזה שיש לכם יחסי קרבה ואתם יכולים להביע רגשות אז לדעתי זה לא יחזיק, וזה נכון לא רק לגבי צבא אלה גם לגבי מרחק.
אם הקשר חזק, אתם מוקסמים אחד מן השני בתור בני אדם, אתם תומכים אחד בשניה במצבים קשים אז הקשר יחזיק, ושוב, לא רק בצבא אלא גם מול עוד קשיים.
|
קודם כל,אני מסכים עם Nim_Modern בעניין הזה,ובאופן כללי,כל קשר שמבוסס רק על טעמי נוחות לא יחזיק יותר מדי זמן,וכנראה יפול בשלב כלשהו בגלל משבר קטן,לעומת קשר עמוק יותר,שהוא גם יותר יציב.
סתם רציתי להביא איזה נקודת מבט אחרת על כל העניין,בתור מישהו שבסה"כ שונה מרוב החבר'ה פה,גם בעובדה שאני דתי,וגם בזה שמכיתה ט' בערך אני לא נמצא בבית על בסיס קבוע ,בחברה הדתית הקשר הוא שונה במידה רבה מאשר בחברה החילונית,בעיקר בזה שאצל חלק גדול מהדתיים,אסור בכלל לגעת בבנות,שלא לדבר בכלל על מעבר לזה.......זה יוצר סוג אחר של קשר,שפשוט לא יכול להתבסס על נוחות,משום שבאופן בסיסי,הוא פשוט לא נוח,זה יוצר מצב שאתה כל הזמן צריך להגביל את עצמך,ולא לגעת,ולכן הקשר מתבסס על דיבורים,מה שבאופן טבעי יוצר קשר הרבה הרבה יותר עמוק,משום שקשר שלא מבוסס על אהבה אמיתית וכנות,לא מסוגל להחזיק בתנאים כאלה.
כתוצאה מהעניין הזה,דתיים שנכנסים עם חברה לצבא,בדרך כלל נשארים איתה,מכמה סיבות,סיבה אחת זה שהקשר,מטבע הדברים,חייב להיות עמוק יותר, סיבה שניה זה שממילא הקשר מבוסס על דיבורים,ולכן אין הבדל גדול,וסיבה שלישית היא שגם לפני הצבא,יש מצבים שלא רואים אחד את השניה שבוע-שבועיים,משום שהוא בישיבה,היא בשירות לאומי,ולכן בעצם כבר רגילים למצב הזה.
|
ראשי
צ'אט
).
מצב כלאיים
