שלום לכולם,בשביל להבין על מה אני מדבר פה כדאי לקרוא קודם את האשכול הזה
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=143074
אחרי הקריאה תבינו על מה אני מדבר פה.


אז ככה,היום הייתה אזכרה לילד במלואם של שנתיים לפטירתו,היה חשוב לי ללכת,והלכתי.
אחרי שהגעתי הביתה,הרגשתי מן עצב פנימי כזה,לא הייתי מגדיר את זה כדכאון,פשוט עצוב עמוק עמוק בפנים,אפילו עכשיו כשאני כותב את ההודעה יורדות לי קצת דמעות.
רבים בפורום המליצו לי לפנות לטיפול מקצועי או לפחות בינתיים לדבר על זה עם ההורים,אבל אני לא מרגיש מספיק פתוח איתם לדבר על הנושא הזה,ופסיכולוג או כל טיפול מקצועי אחר שווה כסף ואני לא יכול לעשות את זה בלי ליידע את ההורים,ואני לא מרגיש גם מוכן ללכת לפסיכולוג.
חשבתי אולי לדבר עם היועצת של בית הספר,אני יכול לדבר איתה על הכל,לפעמים אני אומר לעצמי מחר אני ילך אליה,אבל כשאני קם בבוקר אני מתחרט.
מה אני צריך לעשות במצב הזה?
תודה מראש ושבת שלום

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

דכאון עובר.
אנשים חיים ומתים בדרכים מגוונים ושונים.
יש לי רק עצה אחת: אל תלך לקרבי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חח היה לי משהו דומה כשאמא של חבר שלי נפטרה.

חח הייתי עצוב ובסופו של דבר זה הגיע להורים שלי והם אמרו לי שלעזאזל מה לי ולאמא שלו.
בקיצור לא צריך להיות אכפת לך, זה לא קשור אליך.
אל תשתתף בצרות של אחרים.