03-10-2006, 18:41
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 04.09.06
הודעות: 44
|
|
|
מעטפה שחורה 2
סיפור המשך ל"מעטפה שחורה" (מומלץ לקרוא כי אם לא, לא תבינו כלום)
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=230267
דברים קרו כל כך מהר לאחר ששלחתי את המייל הקודם... אני לא יודע אם בכלל הספקתם לקרוא אותו. זה לא משנה... זה מאוחר מדי עכשיו...
דקות מעטות אחרי שכתבתי את המייל החלטתי להתקשר ליוליה. הייתי חייב לדעת שהיא בסדר.
- יוליה..?
- מי זה, אדי??
- יוליה, את בסדר??
- לאן נעלמת?
באותו רגע היה נדמה לי שראיתי את הילד מסתכל עליי מהחלון.
- אדי? אתה שם?
- הלוואי ויכולתי להסביר לך יוליה.. ייתכן שאני ייאלץ להיעלם למספר ימים.. את תהי בסדר?
- למה? מה קרה?
- יוליה, בבקשה..! תגידי לי שתשמרי על עצמך..
- זה בגללי?
- מה?
- הבעיה שלך.. זה בגללי?
- אל תדאגי בקשר לזה
- לא ענית לי..!
- אני אסביר לך הכל אחר כך.. אני מבטיח..! חייב לסיים.
- אדי... אני מצטערת..
- לא אל תגידי את זה. אני הדפוק. אני מצטער.
- אני אוהבת אותך..
- תשמרי על עצמך.. חייב לסיים
ניתקתי את השיחה והתחבאתי. הצצתי החוצה, הילד כבר לא היה שם. יצאתי מהאינטרנט-קפה ורצתי לכיוון הסימטה הקרובה. התיישבתי על המדרכה. מה לעזאזל נמצא בתוך המעטפה הזאת?! כל כך פחדתי לפתוח אותה.. אבל הסקרנות גברה על הפחד. חשבתי לעצמי, אולי עדיף שזה ייגמר כאן ועכשיו. מה כבר יכול לקרות? אני אמות? אולי זה עדיף בשביל כולם. במיוחד בשביל יוליה.. דפוקה.. גם עכשיו היא מאשימה את עצמה.. פתחתי את המעטפה. זה לא הרג אותי, כפי שאתם כבר מבינים. אנשים מתים לא נוהגים לכתוב מיילים.
המעטפה היתה ריקה. ריקה! צחקתי. זה כל הסיפור?? מעטפה ריקה? למה נלחצתי כל כך? איזה טיפש... שחזרתי אחורה. אולי טעיתי, אולי הבנתי לא נכון את הסיטואציה, אולי יוליה כן ראתה את הילד.. התקשרתי אליה. היא לא ענתה. התקשרתי שוב, אין תשובה. קמתי, פניתי בחזרה לכיוון הכביש. בום! שמעתי חבטה מאחוריי.
הסתובבתי. גופת אדם היתה שרועה על האדמה. צרחה נשמעה מהקומה השלישית. ואז בכי, ומהומה. השכנים הציצו מהחלון. "הוא קפץ", הם מלמלו. ואני עמדתי שם עם המעטפה השחורה בידי. צירוף מקרים נוסף? רציתי להאמין שכן, כי האלטרנטיבה היתה שאני גרמתי למותו. ברחתי משם. כמו הרוח ברחתי. כעסתי! חיפשתי את הילד. איפה הוא, החרא הקטן?! "בוא אליי!!", צעקתי. "אני כאן!!". אנשים התרחקו ממני, חשבו שאני משוגע. וטוב שהתרחקו.. מתברר שלהיות קרוב אליי זה לא טוב לבריאות. מצאתי את הילד בפינת הרחוב. רצתי אליו, רציתי לפרק אותו במכות אבל השתפנתי. הוא נשאר כל כך רגוע, כל כך קר שנכנס בי פחד. הרמתי את המעטפה השחורה בידי. בעודי מתנשף נפנפתי במעטפה ודרשתי תשובות..
- תסביר לי על המעטפה הזאת!
- עדיין לא הגיע הזמן שלך.
- מה זאת אומרת??
- זה לא הזמן שלך לדעת.
- לדעת מה??
- את התשובה לשאלה.
- תפסיק לדבר איתי בחידות! הרגע הרגתי מישהו עם המעטפה הזאת!!
כנראה שמה שאמרתי השפיע על הילד, הוא נראה לי מופתע. מבוהל אפילו.
- תביא לי את המעטפה מהר!
אני לא יודע למה אבל מסרתי לו את המעטפה. אולי כי לא ציפיתי לתגובה הזאת. הוא פתח את המעטפה, הציץ פנימה והישר מבטו בחזרה אליי בכעס.
- היא מלאה!
- די, נשבר לי. לך תעשה מה שאתה רוצה אני רק רוצה ללכת הביתה.
- אתה לא הולך לשום מקום עד שאתה לא מראה לי היכן האיש שהרגת!
- לא יודע אולי לקחו אותו כבר..!
- תקווה מאוד שלא, תוביל אותנו לשם.
רצתי עם הילד לסימטה שהייתי בה קודם. המקום היה הומה אדם. אנשים התקהלו מסביב לגופה ומישהו לקח על עצמו את התפקיד להרחיקם. הילד התקרב אל הגופה. בדיוק כפי שחשבתי, אף אחד לא ראה אותו. הוא הוציא את המעטפה השחורה מכיסו וקירב אותה אל הגופה. לא ראיתי כל כך מה קרה שם, רק שמעתי קריאות תדהמה. אנשים קפצו, אנשים צרחו, אנשים ברחו מבוהלים מהמקום. האדם שהרגתי קם על רגליו, בריא ושלם, המום מההמולה סביבו. הילד פנה באדישות החוצה. רצתי אליו.
- רגע.. אז מה אתה בעצם?
הוא לא ענה, כמנהגו.
- חשבתי שאתה המוות בכבודו ובעצמו.. אבל הרגע השבת לאיש הזה את חייו..!
- אני בסך הכל שירות הסעות. כמו שאתה תהיה בבוא הזמן...
הילד הלך לדרכו ואני לשלי. למחרת הודיעו לי שיוליה התאבדה. אולי הייתי צריך להשאיר את המעטפה אצלי? אולי ככה היא היתה נשארת בחיים? ומה זה אומר לעזאזל שירות הסעות?!
אני יודע שזה נשמע מופרך, אני בטוח שאף אחד לא יאמין לי,
לכן אני גם לא מתכוון לשכנע אתכם שכך היה. בדיוק כך. אחד לאחד.
אדי.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
