 |
12-02-2005, 15:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 3,178
|
|
|
איך תגיע לבית המשפט העליון: בעיקר קשרים........
האם יספיקו קשריו המסועפים של בועז אוקון בצמרת המשפטית, התקשורתית והכלכלית כדי לסלול את דרכו לבית המשפט העליון? 09:33 | 11.2.2005 אסתי אהרונוביץ
מאז שהשופט בעז אוקון נכנס לתפקיד מנהל בתי המשפט לפני חצי שנה, אין שם רגע דל. האיש בעל קצב העבודה הרצחני והקשרים המצוינים עם אנשי תקשורת ועסקים, משפטנים ועורכי דין, משגע את המערכת: הוא אישר לתת לעיתונאים את רשימת השופטים המעכבים פסקי דין, לקראת פרסום תחקיר טלוויזיוני; בשתיים בלילה הוא שולח בדואר האלקטרוני מסרים לשופטים, ובחמש לפנות בבוקר - לעובדות; לפחות בכיר אחד התלונן אצל נשיא בית המשפט העליון על התנהלותו של אוקון ועורכי דין המועסקים במנהלת התיקים כבר רצו להתייעצויות בהסתדרות, אחרי שנדרשו לעבור לחוזה אחר בהתראה של שבועיים.
להבדיל מקודמו בתפקיד, דן ארבל, משתתף אוקון בדיונים שוטפים במשרד המשפטים ובמשרד האוצר, ובא לישיבות קבועות עם מנכ"ל משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בעניינים שונים כסחר בנשים ותוכנית ההתנתקות. הוא גם האיש שמוביל את מהפכת המחשוב היומרנית שנועדה להפוך את המערכת ל"בית משפט ללא נייר".
לאחר הודעת הפרישה המפתיעה של ארבל מהנהלת בתי המשפט, בינואר 2004, הציעו את מועמדותם לתפקיד שני נשיאים של בתי משפט מחוזיים. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שחיפש איש אמון ואדם שמבין במחשוב, לא היה צריך לחפש רחוק. המטבע שנקרא בעז אוקון היה מונח ממש מתחת לפנס. בתקשורת נוטים לפנק את אוקון בכינויים, "ילד פלא", "מטאור" ו"עילוי". כבר שנים, למרות גילו הצעיר, 45, מסמנים אותו עיתונאים ומשפטנים כמועמד לבית המשפט העליון.
ואכן, התקדמותו היתה מהירה. ב-1993 מונה ברק למשנה לנשיא בית המשפט העליון, וקיבל תקן לעוזר משפטי. חבר המליץ לו על עורך דין צעיר במשרד ש. הורביץ, בעז אוקון שמו, שהתמחה שם אצל עו"ד אמנון גולדנברג. ברק מיודד עם גולדנברג, שלמד שני מחזורים מעליו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. אוקון הוזמן לפגישה עם ברק, שהציע לו את המשרה היוקרתית. לאחר התלבטות דחה אוקון בנימוס את ההצעה. ברק קיבל את החלטתו בהבנה והמשיך לעקוב בעניין אחר עורך הדין הצעיר.
לפני פחות מתשע שנים, ביוני 1996, מונה אוקון לשופט שלום בבית המשפט בתל אביב, שם עסק בתביעות קטנות. בספטמבר 2000 החל לעבוד גם כרשם בבית המשפט העליון, בינואר 2002 קיבל מינוי לבית המשפט המחוזי בירושלים וכעבור שנתיים וחצי, שמונה שנים בלבד מאז נכנס למערכת, כבר היה נטוע בתפקידו הנוכחי, בדרגת נשיא בית משפט מחוזי. יש שמכנים את נסיקתו "מסלול ברק", על שום קרבתו הרבה לנשיא בית המשפט העליון.
בין "מעריב" ל"ידיעות"
קידומו של אוקון לא עבר בלי ביקורת. ח"כ גילה פינקלשטיין (מפד"ל) הגישה הצעה דחופה לסדר היום, ובה טענה כי מינויו למנהל בתי המשפט אינו תקין, מאחר שאוקון הוא "מקורבו" של נשיא בית המשפט העליון. חברת הכנסת אף גילתה שקיבלה תלונות על כך משופטים ושופטות.
בדיון שנערך ב-26 בינואר 2004 בוועדת חוק, חוקה ומשפט נחלץ להגנתו של אוקון שר המשפטים אז, יוסף לפיד, שהצדיק את המינוי בלהט לפידי אופייני: "רבותי, הלוואי ותמיד אני אצטרך להגן על דברים כל כך נכונים וצודקים כמו הפעם... שופטים הם הרי בדרך כלל לא אדמיניסטרטורים. נדיר למצוא שופט אדמיניסטרטור, ולג'וב הזה צריך שופט אדמיניסטרטור... אבא שלו מניצולי אושוויץ, הוא הולך עם מספר על היד שלו, הוא רוויזיוניסט מושבע, והוא היה עוזר שלי ב'מעריב' במשך הרבה שנים, אבל אין (לכך) קשר למינוי הזה".
שלמה (סאלק) אוקון היה מעורכי "מעריב" ובמשך שנים היה סגנו של לפיד ויחד ערכו את המוספים הפוליטיים בעיתון. אך טבעי היה שלפיד הוזמן ובא לחגיגת הבר-מצווה של הבן בעז. משפחת אוקון התגוררה בתל אביב ולאחר מכן בשכונת נווה רסקו ברמת השרון. אמו היתה אחות טיפת חלב. אחיו הוא המפיק (והעיתונאי-לשעבר) שמואל אוקון-נחושתן.
הבית חי ונשם עיתונות. קראו שם את כל העיתונים. מהעולם הזה שאל אוקון את מושג הדד-ליין. בשיחה פרטית אמר בעבר שדד-ליין זה יסוד שחסר לשופטים. "כתיבה זה משהו שמתחילים וגומרים אותו", הסביר. "אם לשופטים היה קצת יותר מהעיתונאות אז היה יותר קל". בשיחות פרטיות מעיד אוקון על עצמו כי הוא ער למנגנון של "איך זה עובד" בעיתונות. במשך תקופה קצרה, לאחר שירותו הצבאי (שריון), עבד בגלי צה"ל כעיתונאי עצמאי וסיקר עניינים מקומיים, אבל מערכת קשריו בתקשורת נרקמה בתקופה שלאחר מכן.
בתחילת דרכו השיפוטית נותב אל אוקון תיק ההתערבות המפורסמת במטה ההסברה של שמעון פרס בבחירות 1996. הפרסומאי אודי פרידן התערב ערב הבחירות עם פעילים במטה על תוצאות ההצבעה. הוא הימר שהמועמד שלו יפסיד לנתניהו, וזכה בהתערבות. כל המפסידים שילמו לפרידן את חובם, חוץ מהמחזאי שמואל הספרי. התביעה המשפטית הגיעה אל השופט אוקון. כחסיד של בוררויות נתן אוקון את תיק הבוררות לעיתונאי והמשפטן אמנון אברמוביץ', מכר ותיק שעבד עם אביו ב"מעריב" (אברמוביץ' פסק שהספרי יתרום 2,000 דולר למטרה חברתית).
באמצעות אחיו הכיר אוקון את אלון שליו, ובין השניים התפתחה חברות עמוקה. נחושתן ושליו שירתו יחד בגלי צה"ל; שליו, שערך במשך ארבע שנים את "ידיעות אחרונות", מייצג היום את איל התקשורת חיים סבן ב"קשת", המתמודדת במכרז על ערוץ 2. מקורבים מספרים כי שליו מעריך מאוד את דעותיו של אוקון ולא פעם התייעץ עמו בעניינים אישיים ומקצועיים, גם כשהיה עורך העיתון של המדינה. "אלון סמך על הדיסקרטיות ועל התשתית הרחבה של האיש, שיתן את העצה הכי טובה שיש", אומר אחד המקורבים.
לאוקון עוד חבר קרוב ב"ידיעות אחרונות". את המו"ל ארנון מוזס הכיר כשעבד במשרד עורכי הדין ש. הורביץ, אז ייצג אותו במחלוקות המשפטיות על השליטה בעיתון. מוזס התייעץ עם אוקון גם בעניינים אישיים, בין השניים נוצרה כימיה טובה והקשר נשמר עד היום. אוקון מוזמן לאירועים משפחתיים ובחודש שעבר היה אורח בחתונת בתו של מוזס בסביון.
קשר זה עורר התעניינות ואף שמועות. ימים אחדים לאחר שהתמנה לשופט שלום כבר נדרש אוקון להגיב. מדוברות הנהלת בתי המשפט הודיעו לו כי עיתונאים שאלו אם עורכי דינו של מוזס - שיצאו להפסקה מדיון משפטי על השליטה ב"ידיעות" - נכנסו להתייעצות בלשכתו של השופט אוקון במדור תביעות קטנות. אוקון הכחיש, ונוהג לספר זאת עד היום כדוגמה ל"אגדות" שצצו על קשריו עם המוזסים.
במאי 2003 חשף השבועון "העיר" שמוזס פסל וגנז כתבה של מוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות", שעסקה במאבק שהסעיר אז את צמרת העולם המשפטי: מועמדותה של פרופ' נילי כהן מאוניברסיטת תל אביב לבית המשפט העליון והתנגדותה של דורית בייניש, הנשיאה המיועדת, למועמדת. בכתבה שלא ראתה אור הוזכר אוקון כאחד האנשים שתמכו וקידמו את מועמדותה של כהן. אוקון הכחיש אז וגם היום (באמצעות הדוברת) כל קשר לפסילת הכתבה.
גם עם אחותו של המו"ל, ג'ודי ניר-מוזס-שלום, יש לאוקון קשר מצוין. כשהיה רשם בבית המשפט העליון הועלה הרעיון להזמין את אשת העסקים פנינה רוזנבלום להרצות בבית המשפט ביום האשה. אוקון היה איש הביצוע: הוא התקשר אל ניר-מוזס-שלום וביקש ממנה את מספר הטלפון של רוזנבלום. מוזס נהגה להזמין את אוקון לאירועים ומפגשים בביתה. מקורבים לאוקון מדגישים כי בשנה האחרונה הוא משתדל להוריד את פרופיל הקשר, והשניים מתראים פחות.
ניר-מוזס-שלום דווקא מפרגנת. ב-14 בינואר, בתוכנית הרדיו שלה ברשת ב', "השבוע על פי ג'ודי", שיתפה את המאזינים בחוויות שעברה בבית המשפט שדן בתביעתה נגד דיירת ששכרה ממנה דירה ולא שילמה את מסי ועד הבית, ומכאן גלשה למחמאות על תפקודו של הידיד: "הנה קראנו השבוע שהשופט המחוזי בעז אוקון...". שרון עידן, שמגיש את התוכנית לצדה, תיקן: "מנהל בתי המשפט עכשיו", והיא הוסיפה: "שהוא גם מנסה מאוד לייעל את כל המשפטים ומנסה לייעל את עבודת השופטים. הבחור הזה הוא בחור רציני והוא יגיע רחוק". ואחר כך ציינה עוד: "בעז אוקון היה כוכב, עורך דין כוכב שיכל להיות מולטי מיליונר... הוא עבד אצל אמנון גולדנברג, אבל הוא בשליחות, ממש בשליחות. עזב את הכסף ובחר בשליחות".
אסתר ברק, בתו של אהרן ברק, היתה עורכת דינה של ניר-מוזס-שלום והיא גם ידידה משותפת של אוקון ושלה. אוקון הכיר את ברק עוד כשהיתה מתמחה צעירה במשרד עורך הדין ישראל קנטור (שייצג אז את בנק לאומי בתיק הבנקאים), השניים עבדו יחד והקשרים ביניהם התהדקו. ברק נשואה לרם לנדס, לשעבר עורך המוסף הפוליטי של "ידיעות אחרונות" והיום עורך "חדשות 10". הזוג לנדס-ברק מקיים קשרי ידידות הדוקים עם אוקון, הכוללים ביקורים ביתיים וחגיגות ימי הולדת משותפות. לפני שאהרן ברק מינה את אוקון למנהל בתי המשפט הוא התעניין אצל בתו על טיבו של המועמד, ביחסיו עם עובדים ועורכי דין. אסתר ברק המליצה בחום.
הרשימה הסודית
אוקון הרווק מתגורר בדירה נאה ליד בית המשפט בתל אביב. הוא איש אמנות וספר. הוא אוהב לבקר בגלריות ובביתו תמונות של ציירים ישראלים כמיכל נאמן וציבי גבע. אהבתו הגדולה היא לספרות ילדים (הוא נוטה לצטט בפסקי הדין שלו מ"פו הדב") ולשירה. את ספרי השירה של דליה רביקוביץ הוא נוהג לתת במתנה לידידיו. ביום מותה של נעמי שמר ישב כחבר בוועדה לבחירת פרקליט המדינה, וחברי הוועדה מספרים כיצד במשך כל אותו יום דיקלם משיריה.
את שיחותיו הוא מתבל בציטוטים מספרות יפה, או ספרות משפטית. הוא בעל זיכרון מצוין ומסוגל לצטט במשך דקות ארוכות טקסט שקרא. "הוא טיפוס של מתמכר", אומר חבר קרוב. "הוא אוהב מאוד משפטים שמשודרים בטלוויזיה, בזמן משפט או-ג'יי סימפסון לא היה אפשר להזיז אותו מהטלוויזיה". מכר אחר מעיד ש"הוא דיסקרטי מאוד ומעטים יודעים על חייו".
כמעט כל מי שפגש את אוקון מספר על אדם מרשים מאוד. אחדים מהם טוענים כי הוא מפעיל את קסמו בצורה מתוחכמת ומחושבת, ובוחר להתחבר אל אנשים בעמדות מפתח. "כשהוא רוצה להיות חבר הוא יכול להיות הכי נחמד בעולם", אומר בכיר במערכת המשפט. אם יש צד אחר באופיו, אנשים מעדיפים לא להזכירו. "היום הוא יושב בצומת כזה שאף אחד לא ירצה להזיק לו או להגיד עליו מלה רעה", מסביר אדם שעבד במחיצתו.
העיתונים המשיכו לפנק את אוקון גם כשמונה למנהל בתי המשפט. "הקץ לסחבת" דיווח בינואר "ידיעות אחרונות" ופירט לצד תמונה של הממונה דו"ח שהציג לייעול המערכת. עם כניסתו לתפקיד שכר אוקון קבוצה של מדריכים שלימדה את השופטים להשתמש בתוכנת הדואר האלקטרוני שבמחשב המשרדי שלהם. כמו כן צייד את השופטים במחשב כף יד, כך שיוכלו להתחבר למחשב המשרדי, לקבל ולענות על דואר גם לאחר שעות העבודה במשרד. "הצדק על הצג" דיווח "מעריב" בפברואר על מהפכת המחשוב של בתי המשפט שאוקון מנהיג.
"הוא מנהל מודרני", אומר אדם במערכת, "ורוב השופטים הם אנשים מבוגרים, ספינות ענק שמשייטות כבר שנים באותו קצב וקשה להם להתרגל לעידן המחשב". ואכן, ישנם שופטים ועובדים בבתי המשפט שמגיבים באחרונה כאילו דורך להם אוקון על יבלת כואבת. השיא, כך נדמה, היה לפני חודש, כשדוברת בתי המשפט נענתה לבקשתם של תחקירנים בתוכנית טלוויזיה, ובאישורו של אוקון העבירה להם את רשימת השופטים המעכבים פסקי דין (וגם את רשימת השופטים בעלי היתר עבודה נוסף). במשך שנים, רשימה זו נחשבה אחד הסודות היותר שמורים של הנהלת בתי המשפט, והמידע הרגיש נמסר רק לנשיאי בתי המשפט. עוד באותו יום התקשר צוות ממשרד הדוברת אל כחמישים השופטים שברשימה, כדי להודיע להם על החלטתו של אוקון ולבקש הסבר לעיכובים.
הסערה שפרצה לא היתה קשה לחיזוי. אוקון מיהר לשלוח לשופטים בדואר האלקטרוני מסר מרגיע והסביר את החלטתו: "שקיפות המערכת היא מסימני ההכר של מי שעקרון השירות הוא בראש מעייניו". תוכנית הטלוויזיה מיועדת לשידור בשבועות הקרובים, אבל בהנהלת בתי המשפט כבר מרוצים מהתוצאה: קצב כתיבת פסקי הדין של רבים מהשופטים שברשימה הוגבר ומספר פסקי הדין המעוכבים ירד משמעותית.
כדי להגדיל את השקיפות הועברה מערכת המחשוב של בתי המשפט "מתיחת פנים", כפי שהציג אוקון בדו"ח שנשלח לשופטים, והיום יכול כל שופט בלחיצת כפתור להתעדכן ב"מצב" התיקים אצלו ואצל כל שאר השופטים. לחיצת כפתור נוספת תראה כמה "תיקים בהמתנה ממושכת" צבר כל שופט. מטרת החשיפה, בין השאר, לייעל את עבודת השופטים, ואוקון חותר להציג את המידע גם לעיני הציבור כולו, באמצעות האינטרנט.
אוקון, אגב, נאה דורש, נאה מקיים. אצלו מעולם לא היו פיגורים. עמיתים מספרים שקצב העבודה של האיש שווה לארבעה. כשהיה מתמחה ועורך דין במשרד ש. הורביץ עבד לפעמים במשך 72 שעות ברציפות. עורכי דין זוכרים כיצד היה שוקד על תיקים עד חמש לפנות בוקר. רק אז היה חוזר לביתו, מתקלח, ישן שעה, לובש בגדים נקיים ומתייצב במשרד בשמונה בבוקר לעוד יום מפרך. "הוא עובד בלי הפסקות", מספרת מתמחה שעבדה עמו כשהיה רשם, "אף פעם לא ראיתי אותו אוכל. לא ברור לי על איזה אנרגיות הוא עובד. כתבנו פסקי דין ביחד בחגים ובסופי שבוע. יש לו משמעת עצמית אדירה".
עם הטמפרמנט הרצחני הזה הגיע אוקון אל הנהלת בתי המשפט והציב אמות מידה חדשות. בתחילה, השופטים והעובדים שיפשפו את עיניהם בחוסר אמון כשקיבלו ממנו הודעות שנשלחו בדואר אלקטרוני בשעות הקטנות של הלילה. "הוא מסוגל לשלוח לי מייל בסביבות שתיים בלילה ובחמש בבוקר אני כבר מקבלת מייל נוסף ממנו", אומרת עובדת בהנהלה. "כששואלים את הקלדנית של אוקון מה שלומה, היא עונה: 'לא נורא, היום התחיל רק בחמש בבוקר'".
"הוא יעיל מאוד, זה נכון", אומר שופט. "אבל אין לו משפחה, הוא לא צריך לקחת את הילדים לחוגים, הוא נמצא בסטטוס שרוב האנשים לא נמצאים בו ולכן הוא יכול להספיק הרבה יותר מאיתנו".
כיבוי שריפות
"שיחת היום" בקרב עובדי בתי המשפט עסקה באחרונה בעימות בין אוקון לסמנכ"ל מחלקת המחשוב, ציון כספי, אחד האנשים החזקים במערכת בתי המשפט שאינו מסוגל לשאת יותר את העבודה במחיצתו של אוקון. הדי ה"פיצוץ" (כך מכנים זאת העובדים) הגיעו עד ללשכתו של הנשיא אהרן ברק, כשכספי, פגוע וכעוס, בא להתלונן אצלו. "אוקון נראה איש נעים ונחמד", אומר גורם משפטי, "אבל הוא כוחני מאוד".
מחלקת המחשוב מובילה היום את המהפכה של "בית משפט ללא נייר", שבסופה תחליף תוכנת מחשב יומרנית ומתקדמת את ערימות התיקים. מיליוני דולרים מושקעים בתוכנית. מי שכתב את "אפיון העל" של המערכת המוצגת עכשיו לעובדי בית המשפט הוא בעז אוקון. עובדים מספרים כי מאז שנכנס לתפקידו, "כספי הרגיש את עצמו נדחק החוצה". לפגישות חשובות הוא לא הוזמן. "אוקון אמר שאין צורך בהתייעצויות עמו, כי הוא מכיר את המערכת יותר טוב", מספר מקורב המכיר את הרקע לסכסוך. "כספי ביקש, למשל, שאוקון יפנה ליועצים החיצוניים רק באישורו. על אוקון זה לא היה מקובל".
בד בבד החל אוקון בסדרה של שינויי ייעול. כשלושים עובדי הנהלה הועברו מתפקידם, רובם פקידות שהועברו לבתי המשפט השונים - "לפריפריה" או "לשטח" כפי שאוהבים להגיד בהנהלה. גם בלשכתו ויתר אוקון על שתי מזכירות ועל מנהלת הלשכה, ונשאר עם קלדנית ומזכירה אחת בלבד. בחדרי חדרים הוא מתח ביקורת על ההנהלה המנופחת וכוח האדם המיותר שמצא. הוא הורה לקצץ גם במספר המזכירות של שני סגניו.
"העובדים פוחדים", אומר עובד בהנהלה. "הוא השרה הרבה מתח וכל הזמן יש באוויר דיבורים על פיטורים, קיצוצים ושינויים". עובדים מספרים על ישיבות מתוחות בהנהלתו. "מתחילת השנה, כל שבוע מחלקה אחרת עושה מצגת על תוכנית העבודה שלה", מספר עובד. "היו כאלה ששלחו לבעז את המצגת מראש במייל. ביום הישיבה הם נכנסו והתחילו להציג, אז הוא עצר אותם ואמר, 'רגע, את זה כבר שלחתם לי, אז בשביל מה עוד פעם?' האנשים לא ידעו מה להגיד. זה ביזבז לו זמן. אני למדתי על הניסיון של אחרים ואת המצגת שלי כבר לא שלחתי לו מראש במייל".
"ישבתי איתו בישיבת עבודה ויצאתי כשבשרי חידודים חידודים", אומרת עובדת. "ראיתי איך הוא מתייחס לעובדים בעליונות". עובדת אחרת טענה בישיבה כי בעקבות הקיצוצים חסר לה כוח אדם. "יש לי 900 פניות בחודש", התלוננה. "900 פניות בחודש?" החזיר אוקון בשאלה, "אני עונה ביום ליותר ממאה פניות. לבד. בלי מחלקה". העובדת שתקה.
"הערכתי אותו כאחד השופטים הטובים שיש", אומר שופט, "אבל פתאום התגלו סדקים. גיליתי התנהגות שאני לא יודע מאיפה היא באה. התפרצויות כאלו שאתה לא מאמין שזה האיש שאמרו עליו שהוא שקט ועדין".
ההתמרמרות העיקרית באה מעובדי המנ"ת - מנהלת התיקים. את המנ"ת הקים קודמו בתפקיד, השופט דן ארבל, ובה מועסקים 70 עורכי דין המסייעים לשופטים בעבודתם. עיקר עבודתם בבתי משפט השלום, שם הם מנתבים את התיקים בין השופטים ומבצעים עבודה פקידותית-שיפוטית שאינה מחייבת סמכות של שופט, כגילוי מסמכים ובקשות דחייה. במטרה להקל על השופטים הקורסים תחת העומס סיכם אוקון עם האוצר ושירות המדינה, שעם הזמן יוקצו עוזרים משפטיים לכל לשכות השופטים, וזאת על חשבון תקנים במנ"ת. בינתיים אושרה הקצאה ללשכות השופטים המחוזיים. אלה מרוצים מאוד מהצעד. עורכי הדין במנ"ת פחות.
לעובדי המנ"ת הוצע לעבור הסבה לעוזרים משפטיים בלשכות השופטים. ניתנו להם שבועיים להחליט. עשרות עובדים פנו מאז לחטיבת המשפטנים בהסתדרות וביקשו לעמוד על טיב השינוי שהוצע להם. בכל מקרה, אנשי ההסתדרות ביקשו מאוקון שיאריך את פרק הזמן שהוקצב לעורכי הדין להחליט. בשבועות האחרונים אוקון עסוק בכיבוי שריפות, הוא נפגש עם עובדי מנ"ת בבתי משפט שונים כדי להסביר את השינוי ולהרגיע את הרוחות.
"יש כאן גם ניגוד עניינים", אומר אחד העובדים. "הוא מצד אחד מנהל בתי המשפט, מצד שני הוא יושב יומיים כשופט בבית המשפט מחוזי בירושלים. איך הוא יכול להיות אחראי על המערכת כשהוא גם חלק ממנה כשופט?" הכתובת לטענה הזאת אינה בהכרח אוקון. ראשית, גם קודמו נהג כך. שנית, במערכת אומרים שאוקון עושה זאת לבקשת הנשיא ברק.
האליטה החדשה
לפני חודש חגג אדר גולדנברג, איש פרסום ממשרד "אדגו תקשורת", יום הולדת 40 במסעדת קימבה בתל אביב. לאירוע הוזמנו כ-120 אנשים, בני משפחה, אנשי פרסום ומשפטנים - תחום עיסוקו של אבי השמחה, עו"ד אמנון גולדנברג. גם אוקון בא.
עשר שנים עבד אוקון במשרד ש. הורביץ לצד אמנון גולדנברג. כסטודנט מבריק, מצטיין-רקטור פעמיים ברציפות, התקבל להתמחות במשרד היוקרתי. אצל ש. הורביץ נהוג שהמתמחים יושבים עם המאמנים שלהם באותו משרד. אוקון ישב במשך שנה שלמה בחדרו של גולדנברג ולמד מקרוב את רזי העבודה של עורך הדין שהיה מחובר להון ולשלטון והיה לאגדה כבר בחייו.
אוקון עבד מסביב לשעון והתבלט בידע משפטי ובמחשבה מקורית. רעייתו של גולדנברג, אורה, מספרת כי מבין אנשי המשרד היה אוקון המקורב ביותר לבעלה. הוא בן בית, אורח קבוע בארוחות יום שישי ו"עוד בן בשביל אמנון". היום אוקון הוא אחד היחידים שרשאים לבקר את גולדנברג הסובל ממחלה קשה. "היתה ביניהם מערכת יחסים ייחודית", מספר עורך דין. "אמנון היה גדול המופיעים ואוקון גדול המכינים. בבית המשפט היה ברור שהוא הכין את החומר, גם אם לא הוא דיבר. הם השלימו זה את זה. הוא תמיד שמר על אמנון ודאג שלא ייתפס בלתי מוכן".
לאחר חמש שנים במשרד התקבל אוקון כשותף. בעבודתו עם גולדנברג נחשף לאנשי הון וקליינטורה נוצצת, ובראשם נאשמי משפט הבנקאים, שנפתח ביולי 1991 ונמשך חמש שנים. הנאשמים היו 16 בכירים מבנק לאומי, הפועלים, דיסקונט ומזרחי שנאשמו בוויסות מניות. גולדנברג ייצג את בנק דיסקונט ואת בני משפחת רקנאטי. מתקופת המשפט שומר אוקון על קשר חברי עם דליה לב, עד לפני שנתיים מנהלת בכירה באי-די-בי, קבוצה שבה נכללת גם חברת דיסקונט השקעות.
במשך המשפט הכיר אוקון כמה וכמה עורכי דין בכירים שהיו לידידים טובים בעמדות מפתח. אחד מהיותר מקורבים אליו הוא עו"ד אביגדור קלגסבלד. בימי האוניברסיטה שלו למד אוקון אצל קלגסבלד את "יסודות המשפט", והקשר ביניהם התהדק כשהשניים ייצגו את בכירי בנק דיסקונט בתיק הבנקאים, ואת מנהלי קופת החולים מכבי רפי רוטר (אוקון) וישראל רותם (קלגסבלד) שהואשמו והורשעו בעבירות מרמה, עורמה ותחבולה (בית המשפט קבע כי העלימו כספי ריבית והצמדה בסך 2 מיליון שקל שהקופה קיבלה בתמורה למתן הלוואה).
קלגסבלד מייצג היום בעניינים אישיים ותקשורתיים את שר האוצר, סילבן שלום, ואת ראש הממשלה, אריאל שרון, בתיק העמותות ובתיק סיריל קרן. הצלע השלישית בתיק מכבי היה עו"ד דב וייסגלס, שייצג את קופת החולים. גם הוא היה לידיד טוב של אוקון, ומדבר עליו בהערכה רבה. וייסגלס כיהן בשנים האחרונות כמנהל לשכתו של ראש הממשלה והיום הוא יוצא ובא בשליחויות של שרון.
בדומה לחבריו וייסגלס וקלגסבלד, המייצגים אנשי הון ושלטון, גם אוקון מחזיק בגישה ביקורתית על בכירי הפרקליטות. "יש לו ביקורת חריפה מאוד כלפיהם בעניינים מסוימים", אומר חבר. "הוא מבקר את הסימביוזה בין התקשורת, המשטרה והפרקליטות. הוא לא ראה בעין יפה כמה מהחקירות הציבוריות המפוצצות, שנגמרו בלא כלום. בעז אינו מאלה שמסתירים את דעתם, והוא אומר את דעתו בחוגים המקצועיים ולחברים".
כשהיה מתמחה אצל גולדנברג הכיר אוקון פרקליט צעיר, מני מזוז, שהשיב מטעם המדינה על תביעה שהגישו. העובדה שעמדו משני עברי המתרס המשפטי לא הפריעה להם. ההערכה ההדדית הולידה ידידות, קודם על בסיס מקצועי בלבד ואחר כך גם מחוץ לשעות העבודה. במשרד המשפטים יודעים לספר שבכל פעם שאוקון בא לפגישה עם השרה ציפי לבני "הוא קופץ גם אל מני".
"כמו מזוז, אוקון מצדיק את הגישה שאמצעים אזרחיים הרבה יותר יעילים במלחמה בשחיתות מאשר אמצעים פליליים", אומר חבר. "כדי להגיע להרשעה בפלילים צריך לעבור מהמורות כאלו שבסוף המואשמים בשחיתות יוצאים זכאים ונגרם נזק אדיר לפרקליטות ולמלחמה בשחיתות".
"בדומה למזוז", מספר חבר אחר של השניים, "במשך שנים בעז לא ראה בהתפעלות את התפתחות המגמה של החקירות הציבוריות שמתחילות במהומה גדולה ונגמרות בלא כלום. מעבר לעוול האישי שהן גורמות לנחקר ולמשפחתו הן פוגמות באמון הציבור במערכת המשפט ולפוליטיזציה. אצל בעז זו עמדה פרטית, ואצל מזוז זו עמדה מקצועית. בעז חושב כך לא כדי לתת הנחות לחזקים או למשפיעים, אלא מרצון להגן על המערכת. אלה לא דברים שנולדו אצל אוקון אתמול. אמנון גולדנברג היה הכהן הגדול של הליברליזם המשפטי ובעז למד זאת ממנו".
לאחר מינוי עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין לבית המשפט העליון ובחירת מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הוקמה ביולי 2004 ועדת חמישה לאיתור פרקליט המדינה בראשות מזוז. אוקון קיבל הצעה לצרפו לרשימת המועמדים אך העדיף לדבוק בקריירה השיפוטית. כשמנכ"ל משרד המשפטים, אהרון אברמוביץ, פסל את עצמו מלכהן בוועדה בגלל היכרותו עם המועמד המוביל, ערן שנדר, הציע שר המשפטים לפיד לאוקון את המינוי. "אוקון וזיילר (ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס) משדרים בראש דומה למזוז וילכו עמו", ניתח אז הפרשן המשפטי משה גורלי את נטיותיהם של חברי הוועדה. "הוועדה מחפשת אדם שיוכל להנהיג תרבות של שינוי בפרקליטות".
העיתונאים שסיקרו את בחירת פרקליט המדינה נהגו לכנות את הבוחרים "הוועדה לבחירת שנדר"; לכולם היה ברור שמזוז, המחוזק באוקון, ינטרל כל הצעה להפקיד את המשרה בידי מישהו מבכירי הפרקליטות. מזוז רצה בשנדר, ראש מח"ש בעבר, שניהל את החקירה נגד ניצב משה מזרחי - האיש שיחד עם פרקליטת המדינה ארבל הוביל את החקירות נגד אישי ציבור.
יומיים לאחר הבחירה בשנדר ציטטה טובה צימוקי "מקור משפטי בוועדה" שתקף את אנשי הפרקליטות: "שערותינו סמרו מהתנהלות הפרקליטות. זה מקום חולה שהתנהל באופן מיושן תוך סימון מטרות ולעתים החזקת בכירים כבני ערובה" ("ידיעות אחרונות", 25.7.04). מזוז, בטקס השבעת שנדר לפרקליט המדינה, הכחיש פומבית שמישהו מחברי הוועדה אמר דברים ברוח זו. שר המשפטים לפיד אמר אז למקורביו שהקוורטט הושלם: אברמוביץ, מזוז, אוקון ושנדר הם הצוות החדש שהחליף את ארבל וחברותיה וינהיג את משרד המשפטים.
"יש לחבורה הזאת מאפיינים משותפים", אומר בכיר בפרקליטות. "הם גברים, הם נוקשים, הם צינים ויש בהם קהות בהתייחסותם לקשרים של הון ושלטון. כמה מהם בנו את עצמם בשירותם של אנשים מרכזיים במשק. בהפרת אמונים של עובד ציבור הם לא רואים את העילה ואת העבירה ובוודאי לא רואים אותה באותם משקפיים של התביעה הפלילית, וצריך לשים לב לאן החבורה הזאת מובילה אותנו".
אדון לעצמו
בפברואר 1996, ביום שבו ניתן פסק הדין במשפט הבנקאים, הגיש אוקון, להפתעת רבים, את מועמדותו לוועדה לבחירת שופטים. לחבריו הוא נוהג לומר שמקצוע השפיטה הוא הכי טוב שיש. "משלמים לך כסף בשביל שתגיד את מה שאתה חושב", הוא אומר, ספק בצחוק ספק ברצינות. אוקון, הם אומרים, שהתקשה לא פעם להזדהות עם כמה מהקליינטים במשרד ש. הורביץ, העדיף את הנייטרליות שבשיפוט, וגם את החופש - "על כס המשפט הוא אדון לעצמו".
יחד עם שינוי המעמד החליף אוקון גם את הפטרון. "הקשר שלו עם אהרן ברק ירש את הקשר עם אמנון גולדנברג", אומר מקורב. "באוקון יש סוג של דואליות. מצד אחד הוא עצמאי בצורה בלתי רגילה, אדם לעצמו, אדם שחי ללא משפחה וילדים, עם קבוצה מצומצמת של חברים, מצד שני הוא מעורר תחושת חסות ורגשות אבהיים".
בתחילת דרכו היה שופט במדור תביעות קטנות בבית המשפט השלום בתל אביב. כשברק היה בא לפגישות בתל אביב עם נשיאת בית המשפט השלום, השופטת עדנה בקנשטיין, הוא ביקש להזמין גם את אוקון לישיבות. אדם שנכח באחת הישיבות מספר כיצד פנה ברק אל אוקון שוב ושוב ושוחח עמו כאילו אוקון מנהל את בית המשפט, ולא בקנשטיין.
"הייתי אומר שיש לו עודף ביטחון עצמי", אומר שופט. "גם כשכתב פסקי דין בשלום הוא חשב עליון. היו לו כל מיני החלטות, שהוא רצה שיתייחסו אליו כמו אל שופט בבית המשפט העליון, כמו ההחלטה הפופוליסטית שנתן כשהיה רשם" - אוקון פטר אז מגישי בקשה לנישואים אזרחיים מתשלום אגרה של 875 שקלים.
קרבתו של אוקון לברק באה לביטוי במשימות שונות שהוטלו עליו. אוקון כתב בשביל ברק חוות דעת מקיפה המסבירה מדוע אסור לפגוע בפנסיות של השופטים. אוקון היה העורך המשפטי של "כבודו", הביוגרפיה שכתבה העיתונאית נעמי לויצקי על ברק. בין לויצקי לאוקון ידידות רבת שנים. לויצקי הציעה לברק שיבחר במשפטן שיהיה מקובל על שניהם, וכך עלה שמו של אוקון; הוא לא קיבל תשלום תמורת הייעוץ.
בספטמבר 2001, ערב בחירתו לשופט מחוזי, הגיש פעיל הימין נעם פדרמן עתירה לבג"ץ נגד מעורבותו של ברק בקידומו של אוקון. פדרמן טען כי על ברק להימנע מלהשתתף בדיון הוועדה לבחירת שופטים, שכן בינו לבין אוקון קשרי ידידות והזכיר את העובדה שאוקון סייע ללויצקי בכתיבת הביוגרפיה על ברק, כפי שהמחברת ציינה בעצמה בפרק התודות. הרכב בג"ץ (תיאודור אור, אליהו מצא ואליעזר ריבלין) קבע שברק מכיר בידע המקצועי-משפטי של אוקון ועל רקע מקצועי אין לפסול אותו מלכהן בוועדה בעניינו של אוקון.
בחדרי חדרים של המערכת המשפטית יש המכנים את אוקון "הפודל של ברק". לדוגמה הם נותנים את התקרית בנובמבר 1999, בכנס שופטים שנערך בטבריה. נשיא בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי, מתח בהרצאתו ביקורת על בית המשפט העליון ועל הנשיא ברק. אוקון, שנכח בקהל יחד עם חברו קלגסבלד, עלה על הבמה כדי להגיב על דברי לנדוי. תגובתו היתה חריפה כל כך, שהשופטת שרה סירוטה קראה אותו לסדר וביקשה ממנו להתנצל. לנדוי העיר אז שאין זה הוגן שרק לנשיאים בפועל יש דובר, "גם לנשיאים בדימוס נחוץ דובר".
בקרב עורכי דין ושופטים נחשב אוקון כמי שלוחש על אוזנו של ברק. לא פעם, לפני כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים, מתקשרים אליו מועמדים ומבקשים שיביע את תמיכתו בשיחה עם הנשיא. אוקון אומר שהוא יכול לדבר, אבל הנשיא עושה מה שהוא רוצה. במקרה אחד המליץ אוקון למנות לבית המשפט המחוזי את השופטת דניה מאיר קנת, שעמה עבד בצוות כשופט שלום. למקורביו אמר שהוא מעריך מאוד את עבודתה. "מותר גם לי להגיד לברק", הגיב כשנטען נגדו כי המליץ לנשיא על קידומה.
המכשול הבא
בספטמבר 2000 מונה אוקון לרשם של בית המשפט העליון (וישב אחת לשבוע כשופט בבית המשפט המחוזי, עדיין על תקן של שופט שלום). "זו בעצם משרת אמון של ברק", מסביר משפטן, "בפועל, הרשם מנהל את בית המשפט העליון". ההחלטה למנותו כרשם בעליון לא הצריכה הצבעה בוועדה לבחירת שופטים, אלא הסכמה משותפת של ברק ושל שר המשפטים אז, יוסי ביילין.
לשכתו כרשם היתה צמודה לאולמות הדיונים. פעם יצאו כמה מתדיינים מאחד האולמות והקימו המולת ניצחון - מחאו כפיים, התחבקו וצעקו צעקות שמחה. אוקון, שהיה באמצע ראיון עם מתמחה, הפסיק את השיחה ויצא החוצה בכעס. "מדוע אתם מוחאים כפיים לבית המשפט?" נזף בהם. "מה היה קורה אם לא הייתם מרוצים מההחלטה? הייתם צועקים בוז?"
מאז שמונה למנהל בתי המשפט נפגש אוקון לפגישת עבודה עם הנשיא ברק בכל בוקר יום שלישי. במשך השבוע הם משוחחים בטלפון. אוקון מוזמן לארוחות בביתו של ברק כמה פעמים בשנה ונוהג לשבח את בישוליה של רעייתו אלישבע, המשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה. מסורת רבת שנים היא שבכל 1 בינואר עורך אוקון אירוע צנוע בביתו לכבוד השנה האזרחית החדשה ומזמין את מקורביו. השנה, כבכל שנה, גם הזוג ברק נכח. וגם, כמובן, פרופ' נילי כהן.
את כהן הכיר אוקון כשלמד משפטים באוניברסיטת תל אביב. בתום לימודיו היה אסיסטנט שלה וערך את עבודת המחקר לספר שכתבה, "גרם הפרת חוזה". בין השניים חברות קרובה ואוקון מדבר לא אחת בשבחיה. מאמציו לקדם את מינויה לערכאה הגבוהה העיבו על תקופת הזוהר של אוקון כרשם בבית המשפט העליון. "הוא ירה לעצמו כדור ברגל", אומר מקורב, "מי מעיז להסתכסך עם בייניש?"
בתחילת 2003, לקראת גיבוש רשימת המועמדים להצטרף אליהם בבית המשפט העליון, נוצר פילוג בין השופטים: ברק תמך בפרופ' נילי כהן, אך בת טיפוחים אחרת שלו, דורית בייניש, התנגדה למועמדותה. סיבה ממשית להתנגדות של בייניש אף פעם לא ניתנה, אבל זרם של תלונות נגד כהן הגיע אל שופטי העליון ובהן תיארו אנשי אקדמיה שעבדו עמה, בזמן שכיהנה כרקטור אוניברסיטת תל אביב, מערכות יחסים בעייתיות.
כהן שהתה באותה תקופה בחו"ל, אך בישראל היו לה כמה וכמה חיילים נאמנים שדיברו בזכותה. אחד מהם היה אוקון, ששוחח אישית עם כמה משופטי העליון, בניסיון לשכנעם לבחור בה. מקורבים לאוקון אומרים שלא עשה זאת על דעתו הפרטית, אלא בשליחות ברק עצמו.
במארס 2003 כינס הנשיא ברק ישיבה מיוחדת של עמיתיו בעליון ובה ביקש לנהל דיון פתוח בהתנגדויות שהצטברו נגד כהן (וגם נגד מועמדים נוספים). לתדהמת השופטים, מקצת הדברים שנאמרו בישיבה פורסמו עוד באותו ערב בעיתון "גלובס", ומהם הצטייר ההרכב הבכיר כחבורה של הולכי רכיל: "רייכמן אומר שהיא מאוד בעייתית מבחינת יחסי אנוש", אמרה שופטת אחת. "אני דיברתי עם רייכמן ולי הוא לא אמר שום דבר כזה", העיר שופט. "לך הוא לא אמר, לאחרים הוא אמר", ענתה לו השופטת.
"היה רעש עצום בקרב השופטים בעקבות ההדלפה", מספר בכיר במערכת. בשיחות פנימיות העלו השופטים העליונים שני שמות של מקורבים לכהן, שנחשדו בהדלפה: אוקון היה אחד מהם - חשד שכמובן לא הוכח מעולם. מדוברת בתי המשפט נמסר בתגובה שאוקון לא נכח בישיבה ולא הדליף את תוכנה.
בסופו של דבר החליטו שופטי העליון להמליץ לוועדה למינוי שופטים על שלושה מועמדים: אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל ומרים נאור; נילי כהן, הפייבוריטית של ברק (ואוקון) נשארה בחוץ. בינתיים עבדו ב"ידיעות אחרונות" במלוא הקיטור על כתבה שעסקה בפוליטיקה ובתככים שמאחורי הליך הבחירה. בהנהלת בתי המשפט חששו כי פרסום הכתבה יפגע בשופטים ובמוסד המשפטי, והופעלו לחצים לגניזתה. מי שחיפש את הכתבה ב"ידיעות אחרונות" מצא שלושה מאמרים של פרופ' דניאל פרידמן, עמית וחבר של כהן (ומכר נוסף של אוקון), שהתפרסמו בזה אחר זה ובהם נמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה של בייניש בפרשה.
בין אוקון לבייניש נוצרה מתיחות. תקופה קצרה לאחר מכן עזב אוקון את תפקיד הרשם בעליון, והתמסר לשיפוט בבית המשפט המחוזי בירושלים. לדברי מקורביו, אין קשר סיבתי בין פרשת נילי כהן לעזיבתו.
כעבור פחות משנה, כשנכנס לתפקיד מנהל בתי המשפט, החלו בייניש ואוקון לקיים פגישות עבודה ענייניות. "הקרח נשבר", אומרים מקורבים. פרויקטים שונים שעליהם עובד אוקון, כגון פרויקט המחשוב, ייצאו אל הפועל רק לאחר פרישת ברק ומינויה המיועד של בייניש לנשיאה. "מערכת היחסים ביניהם אמביוולנטית", אומר שופט המקורב לשניהם. "מצד אחד היא מעריכה אותו מאוד והם יושבים יחד בישיבות, מצד שני הוא לא איש אמונה. היחס שלה הוא בבחינת כבדהו וחשדהו. כבדהו, כי היא רואה עם מי יש לה עסק, וחשדהו כי היא עדיין זוכרת את סיפור נילי כהן. היא לא אהבה את זה. כשהיא תתמנה לנשיאה, אני לא יודע אם היא תציע לו להישאר. אני מניח שהיא תציע, כי היא תראה שהוא טוב. לפי מה שהוא אומר, הוא לא יקבל את ההצעה".
בין אוקון לנשיא ברק יש הבנה כי יוכל לעזוב את התפקיד עם פרישת ברק בשנה הבאה. להבדיל מהערכות שהתפרסמו, ולפיהן ירצה ברק "להכניס" את בן טיפוחיו לבית המשפט העליון ערב פרישתו, בשיחות סגורות אומר ברק כי עוד לא הכריע בשאלה אם אוקון קרוץ מחומר של שופט עליון. הסוגיה עלתה לא פעם בשיחות ביניהם. "ככישרון הוא כישרון גדול", אומר מקורב לשניים, "אך דעתו של ברק היא שאוקון צריך לכתוב יותר פסקי דין. בעז יעיל מאוד, אבל רוב הדברים שכתב הם הצעות, גישורים, פסקי דין קצרים. דברים גדולים, חשובים, שעל פיהם אפשר להכריע - אין הרבה. בניגוד להערכה הרווחת, אילו היו אומרים עכשיו 'בואו נמנה את בעז לעליון', ברק היה מתנגד. הוא זקוק ליותר הוכחות. לא סתם ממנים שופטים לעליון אחרי 15 שנה".
כשהציע ברק לאוקון את משרת מנהל בתי המשפט, הוא הזהיר אותו כי היענות עלולה להזיק לו, מאחר שהתפקיד יגזול ממנו את הזמן לכתיבת פסקי דין - כרטיס הכניסה של אוקון לעליון. "יש לו פוטנציאל עצום אבל צריך לראות באיזו מידה הפוטנציאל הזה יוצא מהכוח אל הפועל", אומר שופט המקורב לאוקון. "בעז קל החלטה, אבל האם הוא יותר מדי קל החלטה? האם הכישרון לא מתגלגל יותר מדי ומשפיע על דברים אחרים? זה דורש בדיקה". |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
