שאלה שאני כבר חושב עלייה כמה זמן היא האם שימוש בתאגידים צבאיים לניהול מלחמות הוא כלי חסכוני יותר מבחינת משאבים וכוח אדם מאשר שימוש בצבא של אותה מדינה ללחימה?
תאגיד צבאי (PMC) מציע כוח אדם מאומן ומצויד ללחימה וחוסך לצבא שליחת כוחות ולוגיסטיקה אבל מצד שני הסיכון שאותם שכירי חרב ייכשלו בקרבות מכריעים יכולה להיות בעייתית. אולי בסופו של דבר יהיה יותר יעיל להשתמש בתאגידים האלו בשביל כיבוש של יעדים פחות חשובים אסטרטגית בעוד שהצבא כובש את היעדים המרכזים?
בקיצור האם שימוש בתאגידים צבאיים בזמן מלחמה ,ולא לאחר מכן לשם שמירה, הוא כלי שיכול לחסוך למדינה שעושה בהם שימוש אנשים וכסף?

יש לי פתרון עוד יותר חסכוני - כל צד יבחר את הלוחם הטוב ביותר שלו, יהיה דו-קרב בין השניים ומי שינצח זוכה בניצחון המערכה כולה.

אם זה היה טוב לדוד וגוליית זה לא יכול לעבוד היום ?

! This is Sparta

אם אני מבין אותך נכון אתה רואה בשימוש בשכירי חרב ללחימה משהו שקשור להיסטוריה ולא ללוחמה מודרנית אבל אני חייב לחלוק עלייך. כיום תאגידים צבאיים מספקים אבטחה ולחימה בקרבות בעצימות נמוכה ואם עתיד הלחימה המודרנית הוא אכן בלחימה כזאת אולי כדאי לשקול את האפשרות שבעוד כמה שנים לצד חיילים שנלחמים למען המדינה ילחמו גם חיילים שנלחמים למען פרנסה.

סליחה ? כבר היום יש חיילים שנלחמים למען פרנסה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 יש לי פתרון עוד יותר חסכוני - כל צד יבחר את הלוחם הטוב ביותר שלו, יהיה דו-קרב בין השניים ומי שינצח זוכה בניצחון המערכה כולה. אם זה היה טוב לדוד וגוליית זה לא יכול לעבוד היום ?

אתה רוצה נסראללה ואולמרט 1 על 1?

הוא לא התכוון שאנחנו נביא את האיש הכי גרוע שלנו... (אולמרט)

אין דרך אל האושר. האושר הוא הדרך (דיוגינס)

הוא יעבור לצד השני וילחם נגד מי ששלח אותו

אין דרך אל האושר. האושר הוא הדרך (דיוגינס)

שכירי חרב מאז ומתמיד היו אידאלים למלחמות קטנות. אבטחה של מתקנים או לחימה זעירה. ארה"ב מפעילה צבאות תאגדיים נגד הצבאות הפרטיים של ברוני הסמים בקולומביה.

לדעתי, אם ישראל תפעיל שכירי חרב, סוכנים למשל, אז רק למשימות מאוד מאוד מוגדרות, כמו פיצוץ מתקן או התנקשות בבכיר כלשהו. שכירי החרב יכולים להיות מתוך צבא או ארגון האויב עצמו, ולא תאגיד.

אני כן מאמין, שבתקופה שבין מלחמות, גם מול לבנון וגם מול סוריה, על ישראל לנהל מלחמת גרילה-קומנדו תמידית. שחיזבללה יעלה על מטענים וירדוף רוחות רפאים. פעולות עליהן ישראל אינה לוקחת אחריות ומותירה את האויב תמיד במצב של חוסר איזון.

פיצוץ או פירוק גשר, מתקני תקשורת, מסילות ברזל, אנטנות, מחסני נשק, תקיפת בכירים בביתם, חטיפות של בכירים... כלומר, ביצוע מבצעי קומונדו על בסיס סדיר, בלי לקחת אחריות. אפילו אם בסוף היום בסה"כ מורידים מסוק סורי עם טיל כתף רוסי (שלל)... בשטח סוריה. אם איזה שלושה חודשים לפני פעילות צבאית של סוריה או חיזבללה, הם מאבדים גנרל... כל לוח הזמנים שלהם יכול להשתבש בצורה מהותית בגלל מלחמות החצר.

הסיכון הגדול עם החברה האלה, הוא שליטה ובקרה. כלומר, בדר"כ אין להם בעיה מוסרית עקרונית, למחוק כפר אויב בדרך, או להרוג שבויים. מבחינה בינ"ל, אי אפשר להתנער מהאחריות המעסיק (מדינת ישראל) במקרה הזה.

בהפעלת שכירי חרב במתכונת כזו אתה מסתכן בהגדרה של מדינה תומכת טרור, אפילו אתה לא לוקח את האחריות באופן רישמי להפעלתם.

תראה לאיזה ברוך הכניסו אותנו הפלאנגות הנוצריות בסברה ושתילה. הם לא היו שכירי חרב שלנו, בסה"כ בעלי ברית שנהנו מתמיכתנו. אבל העולם רצה להאכיל אותנו בחרא, ובהתלהבות של ילד קטן, פתחנו פה גדול גדול...

כמו כן, יש החלטות או"ם מחייבות נגד שימוש בשכירי חרב.

ודבר אחרון, שכירי חרב יכולים להיות יעילים יותר, אבל הם בכלל לא זולים. במיוחד תחת סד ההגבלות, החוקים, וצורת הלחימה ללא הגבלות זמן כמו גם הסיכון הגבוה. שכירי חרב שנלחמים באפריקה או באסיה, יודעים שמולם נמצאים אנשים, לרוב ילדים, שאינם יודעים להשתמש בנשק, הם מסוממים וקל להפתיע אותם.

להילחם מול ערבים זה סיפור אחר. כמו כן, שכירי חרב לא ילחמו כאשר סוללה של עורכי דין צבועים וצדקנים משלנו, יושבת להם על הזנב, רק בשביל הספורט או הדימוי העצמי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אממ אם נקח שכירי חרב... אז למה שהאוייב לא ישלם יותר והמבצע שלנו לא יצא לפועל .
מה עם אירגון אחד ישרת 2 חזיתות ? וכאשר צוותים של אותו אירגון ילחמו אחד בשני כאשר הם יכולים גם לא להלחם כי זה מפגרץ מילה אירגון אחר....

האם יש קוד אתי לשכיר חרב? כיאלו לא עושים עסקים עם האוכלוסיות X ועוד?

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

שוב, צריך להגדיר מיהם שכירי חרב...

במלחמות התכופות באיטליה של הרנסאנס, שכירי החרב השווצרים לא היו נלחמים אחד בשני. הם היו הורגים כל אחד שביקשו מהם להרוג, בתנאי שהוא לא שווצרי. בשוויץ עצמה, כפרים היו נלחמים אחד בשני ללא מעצורים מרובים.

בימינו, שכירי חרב יכולים להיות חיילי או אזרחי אוייב, הפועלים למענינו בעבור כסף. הם יכולים להיות ארגון מורדים מקומי שמקבל סיוע או תרומה כספית על מאמציהם.

שכירי חרב מערביים מודרנים, בנויים מסביב למשימות מוגדרות: אבטחת אישים, הדרכה, אבטחת מתקנים וכד'... לא מלחמות.

באפריקה, שכירי חרב היו נלחמים אחד בשני, אבל לרוב נגד האוכלוסיה המקומית, צבא ממשלה או צבא מורדים מקומי, עלוב עד כדי בכי וצחוק לסירוגין.

שכירי חרב מחליפים צד בעבור כסף. אלא שקשה להציע להם כסף תוך כדי קרב, כך שהם לא יחליפו צד תוך כדי קרב. . בימינו, יש גם חוזים ממשלתיים וקוד שירות לשכירי חרב, שכיר חרב מצפה לשרוד כדי לשרת את הלקוח הבא. זה יהיה לו קשה יותר אם הצליח להרגיז ממשלה כלשהי, שיכולה להוציא עליו חוזה, לשגר סוכנים או שכירי חרב אחרים בעקבותיו, או לחילופין שללקוח עתידי לא יהיה אמון באחד שמחליף צד בקלות ובמהירות רבה מידי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Black Mammmba אממ אם נקח שכירי חרב... אז למה שהאוייב לא ישלם יותר והמבצע שלנו לא יצא לפועל . מה עם אירגון אחד ישרת 2 חזיתות ? וכאשר צוותים של אותו אירגון ילחמו אחד בשני כאשר הם יכולים גם לא להלחם כי זה מפגרץ מילה אירגון אחר.... האם יש קוד אתי לשכיר חרב? כיאלו לא עושים עסקים עם האוכלוסיות X ועוד?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אז שכירי חרב בעצם יכולים לשמש ללחימה בעצימות נמוכה ואבטחה של מתקנים ואישים אבל לא לערב אותם במלחמה עצמה. אם חושבים על זה שכירי חרב באמת יכולים לחסוך לצבא שנמצא בשטח כבוש כמה כאבי ראש באבטחה של מתקנים ובטיפול בבעיות טרור, כמו התאגידים הצבאיים בעירק ובאפגניסטן. דרך אגב, במאמר שיש בוויקיפדיה על תאגידים צבאיים נתקלתי בתאגיד ישראלי בשם "Levdan" אבל לא היו עוד פרטים. מישהו מכיר את החברה הזאת?

בספרם של הטופלרים, מלחמה ואנטי מלחמה (מ- 93' אם אני זוכר נכון), יש כבר עיסוק בנושא. הם העלו את הרעיון שתאגידים פרטיים א-לאומיים יקבלו אחריות על אזור מסוים מהקהילה הבינ"ל, ותפקידם יהיה להבטיח שבאותו אזור ישמרו השקט וזכויות האדם. ככל שהם יצליחו יותר בתפקידם, כך הם יתוגמלו ביד רחבה יותר.

כשחושבים על זה אתה יכול לסמוך יותר על אדם שעובד בשביל כסף מאשר אחד שנלחם בשביל הלאום במשימות כאלו. שכיר חרב לא יחשוב אפילו על הפרת זכויות אדם של האזרחים תחת פיקוחו משום שכאשר הוא יפגע בהם החוזה יבוטל והעבודה שלו תיפגע וכסף בעולם הקפיטליסטי של ימינו הוא גורם רב השפעה ביותר.

המדינה שהפעילה את שכירי החרב, אפילו אם ההפעלה אינה רישמית, עדיין אחראית למעשיו בפני הקהילה הבני"ל. אם שכירי החרב מבצעים טבח, נוסח סברה ושתילה, אפילו הם לא מוגדרים כשכירי חרב ממש, עדיין אנחנו נאכל את כל החרא. זו אולי ההודעה השלישית שאני כותב את זה.

יותר זול, להשתמש בחיילי קומנדו בקבע, חיילים מקצועיים לגמרי בני הלאום שלך, הכפופים לחוקים נורמות ותרבות שלך, מאשר להשתמש בשכירי חרב. שכירי חרב רק רוצים לקבל את הכסף ולחזור הבייתה, ולא איכפת להם משום דבר אחר. שכיר חרב יעשה הכל, אבל הכל כדי לסיים את המשימה ולהתעשר כמה שיותר מהר. זה לא מתאים למלחמה מול המצלמות כמו שלנו.

חייל לאומי, עדיין יש לו עוד קצת אידאלים מעבר לכסף וחופשה.

זאת מלבד מגבולות של האו"ם על שימוש בשכירי חרב במלחמות.
בבקשה, תקרא את ההודעות שלי. אתה מתעלם או לא מפנים כהלכה את מה שאני כותב לך!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חייל לאומי, עדיין יש לו עוד קצת אידאלים מעבר לכסף וחופשה.
מה שאתה כותב ודאי נכון למלחמותיה של ישראל, אך נראה לי שהקרדינל מדבר על מלחמות באופן כללי.

איזה חייל לאומי יסכים לסכן עצמו כדי להביא שקט לקונגו, סומליה או דארפור?
במקומות מעיין אלו, ששום מדינה לא רוצה להתערב בהם והקהילה הבינ"ל משתהה לא פעם בנקיטת פעולה, תאגידים א-לאומיים שיתוגמלו בהתאם להצלחותיהם בשטח יכולים להוות פתרון מסוים.

אגב, בהקשר לכך ניתן לשאול האם הג'יהאד האסלאמי, לדוגמא, איננו סוג של ארגון שכיר חרב? האין משפחת דורמוש בעזה היא סוג של שכיר חרב? נכון שבסיס ההזדהות עם השליח הוא עמוק יותר מיחסי ספק-לקוח, אך עדיין בקונסטלציה מסוימת ניתן לראות בהם ובשכמותם שכירי חרב.

כמובן שמהצד השני, הצד בו נמצאת ישראל, הדבר לא היה עובד.

משפחות דורמוש וסמהדנה הן בהחלט "צבא להשכיר" אם כי הן מזדהות מאד עם המשימות שעליהן הן מקבלות תשלום וכן דואגות מאד לפרנסה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שכירי חרב של האו"ם, יכולים להיות פתרון מסויים בהחלט, אבל הם יכולים להפוך לבעיה באותה הקלות. צריך בקרות חזקות עליהם, שלא הם יהיו אלו שיתפסו את השילטון. אם צבא שכירי החרב מביס את מתנגדיו, הוא יכול להיות החונטה השלטת. באפריקה אנחנו מדברים על אוכלוסיה מדוכאת, נפט, זהב ויהלומים. חוזים על סוכר קפה וקקאו.... והיו דברים מעולם (שנות ה-60-80).

האו"ם יכול לשלם עבור שכירי חרב שמבאבטחים את הנשיא הנבחר, או מאמנים את הצבא. זה כן... אבל אפילו בזה יש סיכון מסויים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בכל דבר יש סיכון אבל צריך לשקול את הסיכונים האלו ולבדוק האם הם באמת עד כדי כך גבוהים.אולי בשביל שליטה יותר יעילה תכניס לאבטחה כמה וכמה תאגידים צבאיים כך שלא יהיה תאגיד צבאי אחד שחזק יותר מהשני ותשמור על איזון ביניהם.

אני מבין את התגובות שלך אך כנראה שאתה לא הבנת כל כך את שלי אז אסביר: אתה נותן לתאגיד צבאי X לשמור על שטח Y כאשר המעסיק הוא האו"ם. בהגדרות החוזה רשום שכל הפרה של זכויות אדם בשטח Y יגרום לביטול החוזה עם X ולהוצאה שלו אל מחוץ לחוק (זה סעיף אפשרי). X לא יעז לתת לשכירי החרב שלו להתחיל להשתשע בתושבים המקומיים משום הפחד שהחוזה יבוטל ומקור פרנסה ייפגע. אני חושב שאתה מתייחס לשכירי החרב כבתור חיילים ללא קוד אתי מסויים וללא התחייבות לאף אחד שפשוט נכנסים ועושים הכל בשביל להשלים משימה וזה לא בדיוק כך. נכון אתה יכול להתיר את הרצועה מהם וטבח המוני יתחיל אבל אתה גם יכול להבהיר בחוזה עם אותו תאגיד צבאי שמעסיק את אותם שכירי חרב (אם אני לא טועה שכירי חרב שעובדים באופן עצמאי הוא דבר נדיר ביותר בימינו) אתה מבהיר בדיוק שאתה לא מוכן שמקרים כמו סברה ושתילה יקרו ושכירי החרב יעקבו אחרי החוזה משום שבסופו של דבר מדובר בהסכם עסקי ואם הם יפשלו בזה לא אנחנו נאכל חרא אלא הם, נתבע אותם על הפרה של החוזה ונראה כבתור אלו ששומרים על זכויות אדם וכו'.

אם איזשהו ארגון שכירי חרב יסכים לכזה דבר, הוא ידרוש כאלה סכומים שיהפכו את הגיוס שלהם ללא כדאי.

שוב, שכירי חרב טובים למשימות מוגדרות, וייתכן והמוסד באמת מגייס שכירי חרב למשימות מסויימות. נניח, חטיפה של איזה בכיר, או תקיפת צינור או קו תקשורת, או אפילו גניבת המחשב האישי שלו...

לא כלכלי להתשמש בשכירי חרב מערביים במלחמה נגד החיזבאללה.

יש טענות שארגוני מורדים כורדים בסוריה מקבלים סיוע מהמוסד וה-CIA. לא ברור מהי מדית העזרה ומהי העוצמה של ארגון מורדים שכזה.

דוגמא סופר מוחשית: צד"ל - צבא דרום לבנון. אני הייתי בלבנון, ואני זוכר שבתדריכים הזהירו אותו מאה פעם שאי אפשר לסמוך עליהם בשום דבר. צד"ל קיבל כסף ונשק מהמדינה. ביצע דברים שהם על גבול החוקיות, ושיתף פעולה עם חיזבאללה כאשר התאים לו. חייל צד"ל ביום, היה יכול להיות חיזבאללה או אמל בלילה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

למה שהם ייקרו את המחירים רק משום שאתה מכניס סעיפים עם דירשות לאי הפרה של זכויות אדם? תאגידים צבאיים ושכירי חרב הם גופים עסקיים לכל דבר שיעקבו אחרי החוזה שנחתם איתם. ברור לי שבמלחמה כיום שימוש בשכירי חרב הוא שטות אבל למשימות אבטחה ושמירה הם יכולים להיות יעילים ביותר ואני גם לא חושב שצריך להתשמש בתאגידים צבאיים למשימות מיוחדות, אחרי הכל האם אתה באמת תבטח שהם לא יפרסמו משימות אם ישלמו להם מספיק כסף?.
בקשר לצד"ל, מליציות כורדיות ושאר קבוצות חמושות שמקבלות כסף ממשלות: לא מדובר בשכירי חרב משום שהם מעורבים מבחינה לאומית,אידיאולוגית או פוליטית. שכירי חרב אמיתיים הם נייטרלים פוליטית ולכן הם יעקבו בדיוק אחרי החוזה שניתן להם, משום שהחוזה אומר כסף והפרה של החוזה אומר שאין כסף, פשוט עד כדי כך. האו"ם אף שקל לעשות שימוש בתאגיד צבאי לשם עצירת הטבח ברואנדה משום האפקטיביות והחיסכון שהוא מציע לעומת שליחת כוחות שלום של האו"ם.

למשימות אבטחה, אכן משתמשים בשכירי חרב.
למשל, אסדת הגז מול חופי עזה, של בריטיש פטרוליום. אם אתה יוצא שייטת, וצריך המון כסף מהיר, רוץ לשם!
(תזכורת היסטורית: אנחנו גילינו, ואהוד ברק כשהיה רה"מ, נתן את השדה הגז העצום ההוא לערפאת, חינם. בתמורה פרצה האנטיפאדה. ערפאת מכר את הזיכיון לשדה לבריטיש פרטרוליום, שעכשיו מחפשת לקוחות בנרות. ישראל, אני מקווה, לא תרכוש את הגז הזה, שכספים ממנו יועברו למימון פיגועים).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אכן, המוח היהודי שכל כך טוב בעסקים... אני חושב שצריך להשתמש במדינת ישראל כדי לתקוף טענות אנטישמיות ולהראות שבסופו של דבר אנחנו לא עד כדי כך מתוחכמים

למעסיק אין אינטרס לשלם לשכירי חרב, או ספק כלשהו. אם המדינה נתבעת גם לשלם, וגם לפקח, אז יש ניגוד עיניינים. שכיר חרב לא יחתום על חוזה, שהצד השני כל הזמן מחפש אותו, קושר את ידיו ומנסה להתחמק מתשלום באמצעות סעיפים שונים, שאינם ניתנים למדידה חד משמעית! אלא תלויות בהגדרות מוסריות, פילוסופיות ודתיות. אי אפשר שכל חוזה העסקה עם שכיר חרב, יעבור דרך בתי משפט. אף שכיר חרב לא יחתום על כזה חוזה.

גם קבלני בנייה בעלי חוזים עם הממשלה, עוברים דרך בתי משפט כל הזמן, אבל שם, יש עובדות בשטח. יש או אין תקני בנייה. יש או אין, עמידה בזמנים. יש או אין פס כסף על הקיר. מה שכיר החרב יגיד? שהוא הרגיש מאויים? מי יאמין לו, שאפילו בארץ מאבטחים נכנסים לכלא אם הם יורים בערבי שחוטף להם את הנשק. (מקרה אחד כזה, היה בחדשות לפני כחמש שנים).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

משום שאת הספר מעולם לא קראתי והסקרנות אצלי כל כך גבוהה האם אתה יכול להסביר למה התכוונת במשפט שלך? אני אשמח לדעת עוד בקשר לדברים שמתקשרים לנושא ^^

זו הייתה בדיחה מתוך הספר. תוצאה של קומבינות על גבי קומבינות למען עסקים ללא מוסר, שמגיעות עד כדי אבסורד. מיילו מיינדרביינר, הגאון שיכול לעשות רווח ממכירת ביצים במחירי הפסד, תוך כדי מלחמה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

תודה על ההסבר ואם הספר הוא אכן כל כך טוב אני כנראה באמת צריך להרחיב את מס' ספרי הקריאה שלי (שגם הוא לא מס' קטן בכלל )

ספר אנטי מלחמתי מעולה.

לא הבנתי את הספר כספר אנטי-מלחמתי. לכולם היו ברור שהמלחמה בגרמנים היא מלחמת מצווה. זה מעולם לא הוויכוח. יוסריאן מעולם לא ריחם על גרמנים. הוא רק שנא שמסכנים אותו מעבר לצורך, רק למען הקידום של מפקדיו. שלמען הכבוד שלהם, הוא צריך לצאת ליותר משימות, במקום לסיים את הסבב שלו.

הספר תוקף את ההווי והמימסד הצבאי, וזה משהו אחר לגמרי. את הכסת"ח, את הכבוד, את האטימות והטיפשות. הספר הוא ספר סאטירי ולא פצפיסטי. (השווה לחייל האמיץ שוויק, שהוא כן ספר פאצפיסטי).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

האחרים מקבלים את זה שזה חובתם בגלל הכבוד שלהם ובגלל נאמנות למדינה, אבל יוסיריאין (בחלקו מפחד ממוות) לא מקבל את זה.

חוץ מזה, לא מאשימים את הגרמנים במלחמה, יותר את הביורוקרטים. וכשמןפיע גרמני, דווקא הוא עובד תמורת רווח איתם.

אבל עזוב, אפשר לפרש את זה בכמה צורות שונות.


לא קראתי את החייל האמיץ, אני אחפש אתהספר.

הוא מדבר בעיקר על זה שהמלחמה (המטרות שלה, המנהלים שלה וכל השאר) רחוקה שנות אור מהאדם הפשוט, ובינהם יש הרים של טמטום, שחיתות, בירוקרטיה ומה לא.

שוויק יש גם מרכיב לאומי צ'כי חזק, או שינאה לאימפריות של מרכז אירופה. שוויק לא אהב מספיק אוסטרים כדי למות עבור האינטרסים שלהם, ולא שנא רוסים מספיק כדי להרוג אותם ללא סיבה. הוא אולי אידיוט אבל לא מטומטם, ומלחמה היא עסק מטומטם עד להחריד!

בניגוד לשוויק שלא הצליח לערוק, סבא של אבא שלי, ושניים מבניו כן ערקו. כיהודי גאה, הוא לא הבין למה עליו לרצוח יהודים מצבאות זרים, בשביל הכבוד של קייזר אוסטרי שלא כ"כ אוהב יהודים גם ככה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מידע נוסף על תאגידים צבאיים PMC

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

PMC (Privarte Military Corporations) have argued that they can do the same job cheaper than regular military. It so happens that a colleague of mine specialises in PMCs. The problem is that PMCs have NEVER proven themselves in combat, and, have never provided any evidence that 'they can do it cheaper'. In fact, some calculations show that they are more expensive. What they do, is serve as combat support -- intelligence, communications, base maintenace, food supply -- but not necessarily better. They also pay starvation wages when possible. PMCs in Iraq (anyone who has passed, as I have, through Dubai airport can see them) are a source of employment for every poorly educated shekemist in the US army. The number of true professionals among them is very low, and their achievements (from first hand evidence) are pretty poor.

רשיונה של חברת 'בלאקווטר' הפועלת בעיראק בוטל לאחר שבתקרית בה היו מעורבים מאבטחיה נהרגו שמונה אזרחים.

המשך פרטים כאן

http://news.yahoo.com/s/ap/20070917/ap_on_re_mi_ea/iraq