[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.airshowbuzz.com/files/photo/gallery/photos/orig_1_bf303.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.airshowbuzz.com/files/photo/gallery/photos/orig_1_9eaeb.jpg]

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

?....

אפשר לקבל הסבר ? ...

F-22 הוזנקו מבסיס אלמנדורף באלסקה ליירט ולעקוב אחרי זוג מטוסי TU-95 בתחילת החודש, נדמה לי שזה המקרה.

לדעתי אסור להזניק F-22 לעבר מטוסי אויב כי אולי זאת הייתה המתרה של הTU-95 שיזניקו לעברו F-22 ואפשר היה להבין יותר טוב את טכנולוגית הסטלס שלו ולהמציא משהו נגדה הם זה כך בסוף נראה מיגים סורים מפילים F-22

זה מטוס יירוט. בדיוק בשביל זה בנו אותו.

אך אפשר להזניק מטוסי יירוט אחרים

אם זה אותו מקרה מנובמבר (אאל"ט), אז F-22 הוזנקו כיוון שלא היה מישהו אחר (F-15 היו מקורקעים).

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

האם בארה"ב ה-F15 מקורקעים לפעילות מבצעית?! אם כן אז ארה"ב בבעיה רצינית ביותר שכן זהו מטוס העליונות האוירית העיקרי שלה - יש F22 בודדים בלבד (קחו בחשבון את גודלה של ארה"ב שלא לדבר על הפריסה מחוץ לגבולות המדינה) וה-F16 למרות יכולותיו איננו מטוס יירוט ייעודי.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו גנוט האם בארה"ב ה-F15 מקורקעים לפעילות מבצעית?! אם כן אז ארה"ב בבעיה רצינית ביותר שכן זהו מטוס העליונות האוירית העיקרי שלה - יש F22 בודדים בלבד (קחו בחשבון את גודלה של ארה"ב שלא לדבר על הפריסה מחוץ לגבולות המדינה) וה-F16 למרות יכולותיו איננו מטוס יירוט ייעודי.

קרקעו את מטוסי ה-F-15 שלא היו חיוניים לבטחון המדינה או משהו כזה. כלומר, כאשר הייתה אפשרות להחליף אותם במשהו אחר עשו זאת, כך לפחות על פי הבנתי (לא ממש עקבתי אחרי פרשת ה-F-15 המקורקעים).

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

האמריקאים נשענים בעיקר על ה-f15E
תקנו אותי אם אני טועה

אתה טועה.
כאן למטה אתה יכול לראות מספרים (אולי לא הכי מעודכנים אבל ההפרש עדיין קיים לדעתי).

בעתיד הכוונה להשאיר כנראה יותר מטוסי F15E בשירות.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אני מניח שהרוסים השתלטו על טכנולוגיות החמקנות. הנושא די ותיק, ואם אני לא טועה היה מבוסס חלקית על עבודה של מדען סובייטי. (על נושא האטום לקח להם פחות זמן להשתלט, ולא, הם לא הפסיקו לרגל). בתצוגה האוירית האחרונה הם הציגו מל"ט חמקן (לא בדקתי את השחם שלו).

אם נזכה לראות חמקן רוסי מאוויש עוד בקדנציה שלנו.
מה שמעניין בתמונה הוא האם הטופולב הגמלוני הזה הרגיש כלל שמעליו יושב F22.

האם יש לו מכ"ם אקטיבי? ואם כן - מה היכולות שלו, האם מסוגל בכלל להבחין בחמקנים - נשמע כמו אוקסימורון, ובכל זאת?

לא סביר שהטופולב קיבל התרעה על התקרבות חמקנים מבעוד מועד.
כך שנראה לי שמטרת פרסום התמונה היא ללעוג לרוסים., במיוחד אם הטייס של הטופולב חזר לבסיסו מדושן עונג ודיווח שלא היו אירועים מיוחדים בטיסה. ואז מראים לו האמריקנים איך ה- F22 ניצב עמדת השתנה ממש מעל לראש שלו.
לא נעים.

זכור לי שהטופולב חדר או התקרב למרחב האווירי של אנגליה ,די בטוח שהם ידעו שיוזנקו אליהם מירטים

Tu-95 משמשים זה עשורים, כמטוסי ריגול, בקרה אוירית, סיור ימי וכיוצ"ב... כך שיש להם מכ"מים חזקים למדי.
עד כמה המכ"מים של מטוסים מסוג זה, יעילים נגד הטכנולוגיה החמקנית של F-22, מעטים יודעים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס אם נזכה לראות חמקן רוסי מאוויש עוד בקדנציה שלנו.

אני לא יודע מתי הקדנציה שלך נגמרת, אבל ככל הנראה תוכל לראות חמקן רוסי (אב טיפוס) עוד השנה או לכל היותר בשנה הבאה.

ציטוט:

מה שמעניין בתמונה הוא האם הטופולב הגמלוני הזה הרגיש כלל שמעליו יושב F22.

אני מניח שלא קל להתגנב למפציץ אסטרטגי, ולא משנה האם זה TU-95, B-52 או משהו אחר.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אה. שכחתי. אני תיכף הולך להזמין כרטיסים לטיסה הבאה של "אנרגיה".
לדעתי, ונא לא לקחת את זה אישית מדי, נסחפת קצת עם הנטיה שלך לכיוון הטכנולוגיה הרוסית "המדהימה".
חמקנים רוסים? אולי נראה השנה. אולי.
אבל זאת לא השאלה: השאלה היא מתי נראה צי מבצעי של חמקנים?
האם יהיה להם כסף לתחזק אותם?
מתי נראה מפציץ אסטרטגי נוסח B2B חמקן רוסי? משהו כמו 2 מיליארד דולר החתיכה, וצי שלם?
לטופולב הזה יש חתימת מכ"ם של מטוס נוסעים נראה לי, והחמקן הזה יכול היה להפיל אותו ממרחק של 200 או 300 ק"מ, מבלי שהאדון טופולב יידע בכלל מה פגע בו.
להזכיר לך מה קרה לצי הצוללות הרוסי? למשחתות? למטוסי הקרב? לכל פאר הטכנולוגיה שהחליד?
להזכיר לך מאיפה וממי הם קיבלו רק השבוע מחשב-על - שכשהוא עובד TURBO הוא רק מקום חמישים בעוצמתו בעולם? ומי יושב למחשב הזה על הוריד ורואה בזמן אמת כל בייט בזיכרון שלו?

בכלל, ההתגרויות הרוסיות נוסח המלחמה הקרה לא מביאות בחשבון דבר אחד: שבינתיים הטכנולוגיה הצבאית האמריקנית והמערבית בכלל קפצה כמה מדרגות - בעוד הרוסית נשארה הרחק מאחור. הרוסים יצטרכו לשקיע טריליונים של דולרים בשביל להדביק את הפיגור. למה טריליונים? כי הם לא יקבלו שום דבר בחינם כעת. כמו שקיבלו את הפצצה האטומית ואת המימן ממרגלים. חלפו ימי המרגלים האידאליטים הקומוניסטים שנתנו הכל לאמא רוסיה בשביל קצת ריספקט מהחבר סטאלין. אין יותר ריגול איאדולוגי נוסח ימי המלחמה הקרה. זה נגמר. ואת המרגלים של היום קל הרבה יותר לתפוס. וקשה להם הרבה יותר להסתתר.
הרוסים אמנם יכולים להחליט שהם ישקיעו טריליון דולר, אבל כמו שלמדנו ידידי: החלטה כזאת פירושה בעצם חזרה לימי המלחמה הקרה. וככזו - המערב ישיב מלחמה קרה: פירושה הפסקת השקעות זרות ברוסיה, יופסק שיתוף הפעולה הטכנולוגי עם רוסיה, תתחיל נפילת הרובל, תהיה הרעבה המונית של האוכלוסיה, קפיאה המונית של האוכלוסיה, ועוד מרעין בישין.
הרוסים שוב יגלו את נפלאות חוקי הכלכלה הלא מערבית בעליל: אם אתה קונה יותר תותחים - יש לך פחות חמאה. כמה פשוט - ככה נכון.
אז נא אל תיתן לשגיונות של פוטין לבלבל אותך: הוא לא באמת רוצה מלחמה קרה. הוא רוצה אהדה ציבורית על ידי הפגנת שרירים ראוותנית -בדיוק מה שהוא עצמו עשה במיצגי הג'ודו וחשיפת החזה המגוחכים שלו. הוא מנפח לרוסים את שרירי הגאווה הלאומית הנפולים שלהם, ממלא להם את הצורך ב"מנהיג חזק שיעשה סדר" - ובתמורה גורף תמיכה ציבורית גדולה.
העם הרוסי מאד מתרשם כנראה משרירים, חוזק, גאווה לאומית וכו'. הם מתרפקים על ימי המלחמה הקרה, הנאמנות למולדת ושאר ירקות פטריוטיים שהם גדלו עליהם ושטפו את מוחם בהם. תנו לנו עוד מהמלחמה הקרה ההיא הם בטח אומרים - ולא שמים לב שבינתיים העולם השתנה והפך גלובלי. ושהכוח הצבאי שלהם תלוי לחלוטין בגחמות הההשקעה של אנשים כמו גורג' סורוס ביל גייטס וורן באפט ואחרים, שברגע שיריחו אי יציבות כרונית נוסח המלחמה הקרה -הם יעופו להם מרוסיה וימשכו את השקעתויהם שם. רוצה שאתאר לך מה יקרה אז?

אתה לא מכיר את העובדות. אם תהיה מעוניין ללמוד משהו בנושא במקום להתווכח - תשאל.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אני מניח שלא קל להתגנב למפציץ אסטרטגי, ולא משנה האם זה TU-95, B-52 או משהו אחר.

ההנחה שלך שגויה מאד, ביחוד בהשוואה בין טו-95 ובי-52, שניהם בני אותו דור ושניהם מגלמים את ההבדל הטכנולוגי העצום בין ארה"ב ובריה"מ (לשעבר). למרות ההערכה הרבה לאנדריי טופולב, ב-1950 הוא נכנע לקונבנציה העולמית שלא יתכן מפציץ אסטרטגי מונע טורבו-סילון. מכאן הבחירה בהנעת טורבו-פרופ ומכאן מטוס שמשקלו המירבי הוא בערך 100 טון. טופולב לא היה מודע, או לא היה מסוגל להשתוות לבואינג שבאותה תקופה יצרה אלפי מפציצים מדגם בי-47 מונעי סילון ולאחר מכן עברה ליצור הבי-52 שנשאר עד היום בתפקידו המקורי - מפציץ אסטרטגי כבד (250 טון), בו בזמן שהרוסים הסבו את הטו-95 לתפקידי סיור; משמע, הם לא מכירים בו יותר כמפציץ בר-שרידות בשדה קרב מודרני.

לבי-52 הנוכחי יש מערכות הגנה עצמית בהיקף חסר תקדים במונחים רוסיים; הן אקטיביות והן פסיביות. המטוס מסוגל לשאת 40 טון (!) מוץ ונורים ובמשימות מורכבות, חלק מגל המפציצים מהסוג הזה, הם אכן עושים כך כמטוסי ליווי והגנה מנגד לשאר המבנה.

אפשר לגלות את הבי-52 במכ"ם. אפשר אפילו להתקרב אליו אם לצוותו אין עניין להכנס לקרב. קשה מאד "לגעת" בו כשהוא מעוניין שלא תיגע בו.

ה-TU-95 משמש עד היום כמפציץ אסטרטגי מן השורה הראשונה והפעלתו למשימות סיור או התגרות היא משנית בלבד. אמנם מן הבחינה הטכנולוגית ה-B-52 ניצב לכאורה הרבה לפניו, אבל ישנם מספר קווים מקבילים מעניינים בקריירה המבצעית של שני המטוסים:

שניהם התחילו כמפציצים גרעיניים לנשיאת הפצצות הכבדות של שנות ה-50.
שניהם קיבלו בהדרגה יכולות הפצצה קונבנציונלית משמעותית.
שניהם עברו בתחילת שנות ה-60 הסבה לנשיאת טילים גרעיניים ארוכי טווח (עדיין לא טילי שיוט).
שניהם עברו בשנות ה-70 הסבה לנשיאת טילי שיוט ושניהם עדיין משמשים בתפקיד זה.
שניהם כנראה יהיו איתנו עוד שנים רבות כמפציצים אסטרטגיים הודות לאמינותם, מחירם והשידרוגים הכמעט אינסופיים שניתן לעשות להם.

לגבי הודעתו של שטורס בנוגע למודעותו של צוות הטו-95 לקיומו של ה-F-22, יש כאן בפורום נטיה לא ברורה לזלזל ביכולות הרוסיות הצבאיות והתגובה הזו מהווה דוגמה לכך.
כפי שצויין ככר באשכול אחר, ה-F-22 טס בתצורה לא-חמקנית כך שצוות הטופולב יכול היה לגלותו בקלות באמצעות מכ"ם ההגנה של הזנב. כמון כן, סביר להניח שהמטוסים האמריקאים לא טסו בדממת מכ"ם ולכן ניתן היה לדעת על קיומם הודות למערכת ה-RWR. נוסף לכך, אם תסתכל היטב בזנבו של הטופולב תראה שיש לו צריח זנב מאוייש, כך שיש גם מי שתפקידו לסרוק את השטח באמצעות גלגל העין סימן 1.
לבסוף, טיסות כאלו אמנם נעשות בד"כ ע"י מטוסים בודדים, אבל כמעט תמיד יש עוד מישהו מהצד שלהם שעוקב אחרי המשימה מרחוק.

הצבא והתע"ש הרוסי שמביא לכאן ידידנו המכובד centoriun.

לעיתים נדמה לי שהוא ממש "מעריץ" את הנשק הרוסי, את מדיניות רוסיה וכו'.
הוא כנראה לא היה פה בשנות השישים, השבעים השמונים וכו'- כשבריה"מ היתה בצד הלא נכון מבחינתנו.
ועל כך הכעס...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס הצבא והתע"ש הרוסי שמביא לכאן ידידנו המכובד centoriun. לעיתים נדמה לי שהוא ממש "מעריץ" את הנשק הרוסי, את מדיניות רוסיה וכו'. הוא כנראה לא היה פה בשנות השישים, השבעים השמונים וכו'- כשבריה"מ היתה בצד הלא נכון מבחינתנו. ועל כך הכעס...

אני בסה"כ מנסה לתת עוד פרספקטיבה, שהרבה פעמים חסרה פה מטבע הדברים. אני מבין שרוב האנשים פה חונכו על תרבות המערבית והם גם חשופים אליה הרבה יותר, ולכן אני מצפה לגישה מזלזלת משהו באמל"ח הרוסי ואין לי כ"כ בעייה עם זה. אבל אני מבטיח לכולכם שאני לא "מעריץ" את הנשק הרוסי, את מדיניות רוסיה וכו'. זה פשוט נראה כך ביחס לרוב הגולשים האחרים בפורום. בפורומים הרוסיים רואים אותי כמעריץ נלהב של מידיניות ישראלית, נשק ישראלי וכו' (למרות שגם זה לא ממש כך). אז זה עניין של השקפה. אולי, אם תנסה פחות לתקוף את דברי ויותר להבין אותם, אז תראה את זה בעצמך.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אתה צודק. לצערי יש פה אנשים שתרומתם היחידה לפורום, לפחות בעיני עצמם, היא לשמש כפטיש, להלום בראש כל אלו שמפגינים עצמאות ומקוריות גדולה מידי מול הקו הרישמי של הפורום. ככה זה, פורום אינו דמוקרטיה. קצת לחץ מצד הפטישים, וגם תורחק מהפורום בעוון כלשהו. (כם אם יחפשו - ימצאו).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני נהנה לקרוא את כתיבתך, וגם אם נדמה לי שלפעמים אתה מפגין חיבה או הערכה ליכולות הסובייטיות של אז והרוסיות של היום, זה עוזר לי לזכור שאמריקה היא לא חזות הכל, שגם מעבורת החלל נבנתה בידי מי שהציע בזול יותר, ושבנאס"א ידעו לאמץ פתרונות תכנון רוסיים לחליפות החלל האחרונות שלהם.

עובדה היא גם שהמיג 15 ו-17 תמרנו יפה מאוד, שהמיג 21 בעיקר שם לעצמו רגליים בעיקר בשל ראות גרועה מתא הטייס, שפאנטומים נפגעו הרבה וסקייהוקים נקטלו באחוזים משמעותיים, שהמיג 29 הוגדר כיריב מסוכן ע"י טייסי הבז שהתאמנו מולו אצלנו בזמנו ושהקורנט הכאיב לנו בדיוק באופן שבו טיל נ"ט אמור להכאיב.

אל יגבה ליבנו, שם ברוסיה יש מוחות מצוינים ובעלי מקצוע אשר ניתן להניח שאם לא היו נבלמים ע"י משטר אווילי, כנראה היו משיגים התקדמות שווה ומעלה לזו האמריקאית.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בעניין רב את הפוסטים והעדכונים שלך.

או.קי.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

ברשותך, אתייחס לתיקון שלך בסדר שונה:



כפי שצויין ככר באשכול אחר, ה-F-22 טס בתצורה לא-חמקנית כך שצוות הטופולב יכול היה לגלותו בקלות באמצעות מכ"ם ההגנה של הזנב.



אין באף-22 מתג "חמקנות" דו-מצבי: ON, OFF. הוא יכול לטוס כשהשח"ם שלו קטן יותר או גדול יותר ולא בהכרח יש לטייס שליטה על גודל שח"ם המוכתב מפרופיל משימה ותצורה.

אני מקווה שיש לך הערכה מלומדת לגודל השח"ם של אף-22 במצב "חמקן" ושאתה שולט בנוסחת המכ"ם הקובעת שטווח גילוי יחסי לשורש הרביעי של יחסי השח"ם. אם שח"ם הראפטור גדל פי 10 (גידול עצום!), טווח הגילוי שלו גדל רק ב- 78%. כלומר, אם מכ"ם צריח הזנב מגלה ראפטור מטווח של 1 מי"מ כשהראפטור במוד "חמקנות", כעת, בגלל הגידול הפתאומי בשח"ם במוד "חשפנות"(בערך משח"ם של אף-16 לשח"ם של בי-52) הראפטור יתגלה מטווח של פחות מ-2 מי"מ.



מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה.



לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה:



"קומרד פוטין, אם התפתית לחשוב שבעקבות קרקוע מערך ה-"בזים", טייסי ה-ANG יושבים כעת בבר הטייסת מחוסרי עבודה וסובאים בירה אמריקנית, מוטב שתחשוב שנית. שתי פלטות מתכת קטנות, בחלק האחורי של החופה, הן לא סיבה טובה מספיק. F-15E הוא מיירט בעל יכולות א"א טובות לפחות כשל "בז" ואנחנו בדרך לפתור את המשבר הזמני הזה. אולי נסתייע בידידינו היפנים שלא קרקעו למעלה מ-200 "בזים" שברשותם, או בעזרת הישראלים שבדקו את ה-"בזים" שלהם רק כדי לגלות שאין בעיה.

חוץ מזה קומרד פוטין, כדאי שתתבונן בתמונה שנית. האף-22 מבצעי. לכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס מסוים ולתת למס' 2 מצלמה טובה (טייס כוננות יירוט שרץ למטוס אך לא שוכח לקחת מצלמה...) כדי שתבין שלא אתה משתעשע עמנו אלא להיפך. כדאי שתיזכר שבמקרה של חדירה עוינת למרחב האווירי שלנו, צוות הטו-95 לעולם לא יראה ולעולם לא ידע מה פגע בו ממרחק של לפחות 40 מי"מ. כדאי שתדע שאת התמונה שצילמנו תלינו בטייסת כדי שהחבר'ה יוכלו לצחוק על הטייס המיירט שבאמת התאמץ, עם מנועים על גבול הסרק, כדי לשייט במבנה מכונס עם הטו-95. האם עד כאן קומרד פוטין?".



כמון כן, סביר להניח שהמטוסים האמריקאים לא טסו בדממת מכ"ם ולכן ניתן היה לדעת על קיומם הודות למערכת ה-RWR.



אינך יודע מהו שח"ם אף-22 בתצורה חלקה. לכל היותר אתה מעריך אותו ברמת דיוק של פלוס מינוס אלף אחוזים (!). אל תניח שהאמריקאים שוטים מספיק כדי לתכנן מיירט "חמקן" רק בתצורה חלקה, אך הופך ל-"לא חמקן" עם נתיקים. לתכנן נתיק, או מטען חיצוני אחר, בעל שח"ם זעיר הוא מבצע קטן מאד במושגי "לוקהיד-מארטין".



לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד.



אינך יודע מהן ההנחיות לטייסי האף-22 במקרים בהם קיים חשש לשח"ם; איזה אמצעי ל"א אקטיבי להפעיל ובאיזה מודי פעולה.



לכן, לכתוב שהאף-22 "טס בתצורה לא-חמקנית" או "לא טסו בדממת מכ"ם" אינו מבוסס דיו ורומז שהכותב טרם הפנים תו"ל לחימה במטוס חמקן עם "התכת מידע" מושלמת ול"א אקטיבי.



יש כאן בפורום נטיה לא ברורה לזלזל ביכולות הרוסיות הצבאיות והתגובה הזו מהווה דוגמה לכך.



על כך יש לי מספר הערות:



א. נטייה זאת אינה מאפיינת רק את הפורום אלא את מרבית התרבות הצבאית המערבית שנתקלתי בה, ובכמה מדינות.



ב. היא כמעט ואינה קיימת כשדנים ביכולות הסובייטיות/רוסיות בנק"ל, שריון, חנ"מ, טילי נ"ט וטילי א"א (לפחות מהדורות האחרונים). היא בולטת יותר כשהמדובר בתעופה צבאית ומערכות מוטסות ולא בכדי. "מסך הברזל" שירד על האמל"ח המוטס הסובייטי במשך שנים רבות, התרומם מאז התפרקה בריה"מ וסודותיו ידועים היטב. מיג 29, כדוגמה, הוא יריב ראוי בקרב תותחים. הרבה פחות בקרב BVR.



ג. אני יכול לענות לך על ההערה הזאת בשני אופנים:



1. כמדומני שמאז מלחמת העולם השנייה, בכל מלחמה או מערכה בה התנגשו שני צבאות סדירים זה בזה, הראשון מזוין בנשק סובייטי והשני – בנשק אמריקאי, הצד השני יצא כשידו על העליונה. אני כולל בדברי גם את המלחמה האווירית בוויאטנם שמספיק מחקרים מבוססים מסיקים שהעליונות האווירות האמריקאית מעל צפון ויאטנם הייתה ללא עוררין.



2. כל מערכת נשק, מכל תוצרת, יכולה לשרוט אותך או להרוג אותך. זו לא סיבה להיבהל. נטייה הפוכה מזו שהצבעת עליה – לראות בכל מערכת נשק מוטסת סובייטית או איראנית ככזו שמצמיתה או מנטרלת עליונות אמריקאית היא לפול בשבי מערכת התעמולה הסובייטית/איראנית ולהתנהג בצורה ששתי המדינות האלה חפצות בה. הגבול בין פיכחון בהערכת ביצועיה של מערכת ובין פאניקה – דק מאד.



ד. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לו רצה מר צנטוריון להעניק יתרון כלשהו למערכת נשק סובייטית, הבחירה האחרונה כמעט היא השוואה בין טו-95 לבי-52. למעט כותרת "מפציץ אסטרטגי כבד" אין כמעט מקום להשוואה בין שני המטוסים האלה. הם מכונות ולא בני אדם; אין להן רגשות והן אינן מושפעות ממצבי רוח, רעב, מחסור בשינה או מסיבות ימי הולדת. מכונות מאופיינות בביצועים כמותיים שקל, יחסית, להשוות ביניהם ולהוציא מסקנות. לבי-52 יש כמעט פי 3 יותר דלק, כמעט פי 3 יותר מטען פצצות (שיא עולמי שטרם נשבר) ולמעלה מפי 2 כוח מנועים (אתה יודע איך ממירים כוח-סוס אקוויוולנטי לליברה הדיפה, כן?).



טו-95 ובי-52 מייצגים את ההבדל הגדול ביותר בין תפיסות העולם הסובייטית והאמריקאית בנוגע לכוח הפצצה אסטרטגית. כשהאמריקאים חדלו לבזות את בילי מיצ'ל, הם הבינו את חשיבות זרוע זאת והם דבקים בדוקטרינת הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים עד עצם היום הזה. לרוסים אין מפציץ חמקן דוגמת בי-2 גם בשלבי פיתוח.



למרות שאיגור סיקורסקי היה מהראשונים בעולם לפתח מפציץ אסטרטגי כבד ("איליה מורמץ") הסובייטים איכשהו החמיצו את העניין ולא פיתחו כוח הפצצה אסטרטגית בין שתי מלחמות העולם ובמהלך מלחמת העולם השנייה.

סטאלין נגרר לפיתוח כוח כזה בעל כורחו רק אחרי המלחמה. הוא לא יכול היה לטעון שניצח את מלחמת העולם השנייה (למרות שניסה) ללא הכרה בחשיבות הפצצות בנות הברית במערב, שהקלו מאד על הדחיפה שלו ממזרח.

בתום המלחמה, וכשבידו העתק טוב של בי-29 (טו-4) ומנוע טורבו-סילון מצוין (רולס רויס "נין", תודות לבריטים "מרחיקי הראות") הוא הורה למיאסישצ'ב לפתח מפציץ סילוני כבד. התוצר, "בייסון", היה רחוק מלהיות הצלחה ולכן הוכנס לשירות בכמויות קטנות. הגיבוי למיאסישצ'ב היה טופולב שלא העז לחרוג יתר על המידה ממבנה הבי-29 אותו הכיר. טופולב, כמו מרבית בני דורו בצד הצרפתי ובצד הבריטי, לא האמין שמנוע טורבו-סילון זולל דלק, יהיה מסוגל להניע מפציץ כבד לטווחים אסטרטגיים, עם מטען פצצות ראוי, בלי שישרוף את הטורבינה אחרי ארבע או חמש שעות ושממילא ידרשו לפחות עשרה מנועים למפציץ כזה. כך הוקם בבריה"מ, די בחריקת שיניים, כוח הפצצה אסטרטגי מקרטע, מבוסס טו-95.



ניקיטה חרושצ'וב שהחליף את סטאלין, לא האמין בכוח הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים ולא בדוקטרינת "ארבע הנקודות הקובעות במלחמה" של סטאלין. חזות המלחמה הבאה הייתה נגד ארה"ב ולשם כך הסתמן טק"ק בליסטי כמענה מתאים. זרוע ההפצצה האסטרטגית הסובייטית קוצצה באכזריות וקיבלה עדיפות משנית. זו שונתה שוב עם ירידתו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית וכך זיגזגה דוקטרינת הלחימה הסובייטית הלוך ושוב עשרות שנים. הדבר ניכר בתוצרי התעשייה האווירונאוטית הרוסית.

דוגמה בולטת הומחשה במטס בשמי מוסקבה, במצעד יום המהפכה, באמצע שנות השישים. מכונת התעמולה הסובייטית נערכה להסתיר את העובדה שהיא נשענת על טק"קים שקצב יצורם איטי ולא בר השוואה לארסנל האמריקאי. במקום זה, הסובייטים ביקשו להפגין כוח הפצצה אסטרטגי כביר ולכן הטיסו את רוב מערך הטו-95 שלהם (פחות מ-20 מפציצים) הלוך ושוב כדי לשכנע את המשקיפים הזרים שלרשות בריה"מ מערך עצום בגודלו. זה עבד בכיוון ההפוך והאמריקאים, שכבר אז נמצאו ברשותם כ-2,000 מפציצי בי-47, נכנסו לפאניקה והגדילו את קצב יצור הבי-52 עד שהגיע לקרוב ל-750 מטוסים. כעבור כשנה, שנה וחצי, הבלוף נחשף.



אני לא זוכר שהאמריקאים נזקקו לתרגיל תעמולתי כזה ושהם נזקקו למפגן פיקטיבי של מפציצי בי-52 מעל שדרות פנסילבניה.



אני לא זוכר שטו-95 השתתף אי-פעם במלחמה כלשהי כמפציץ, למרות שלרוסים היו שפע הזדמנויות להפגין את כוחו, גם באפגניסטן. אמנם 10 טון פצצות (טו-95) זה מה ש-"רעם" מסוגל לשאת, אבל זה בכל זאת משהו.



לעומת זאת, הבי-52 נטל חלק פעיל ברוב המערכות בהן השתתפו אמריקאים; מוויאטנם ועד מלחמת המפרץ הראשונה.



11 ימי הפצצות של בי-52 במבצע "ליינבאקר" הניעו את הצפון ויאטנמים להפסיק למרוח את הדיונים בג'נבה ולהגיע לידי הסכם עם ארה"ב לסיום המלחמה. אתה יכול כמובן לטעון שהבי-52 אכזב, כי האמריקאים יצאו והצפון השתלט על הדרום אבל על זה אפשר לענות שאין קשר הדוק בין הישג צבאי להישג מדיני. הבי-52 ניצח בצפון ויאטנם משום שהביא לפוליטיקאים האמריקאים הישג – נכונות צפון ויאטנמית לחזור לשולחן הדיונים. ללא ההפצצות האלה הם היו נשארים בוויאטנם עוד זמן מה וסופגים עוד אבדות.



בי-52 הטיל יותר פצצות על עיראק (כשליש מסך טונאז' ההפצצה) מאשר כל כלי טייס אמריקאי/בריטי/צרפתי אחר. נוח מאד להמריא מבריטניה, או מספרד או מדיאגו גארסייה, לטוס כל הדרך לעיראק, להרוות שטח ב-20 טון פצצות ולטוס כל הדרך חזרה לבסיס הקבוע שלך, במקום לפרוס לערב הסעודית או מצרים על כל הפוליטיקה, הלוגיסטיקה, הסרבול והאיטיות שבתהליך. נוח באותה מידה להמריא מלואיזיאנה בארה"ב, להפציץ את עיראק במהלך הפתיחה של המלחמה, ולחזור הביתה תוך קביעת שיא עולמי בהפצצה ארוכת טווח (הן בשהייה והן בטווח) – בלי שבי-52 אחד הופל בקרב (מטוס אחד אבד בתאונה).



אכן, שני מטוסים אלה יישארו עימנו עוד כמה שנים אלא שלקרוא לטו-95 "מפציץ אסטרטגי כבד" ולרמוז שהוא בעל טכנולוגיה שקולה לבי-52 האמריקאי, דומה לקריאת "רידרס דייג'סט".

קראתי, השכלתי, צחקתי.
איפה הבירה?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה.

רק תיקון קטן: לא מדובר בטכנולוגיה של שנות ה-60-70. במפציצי Tu-95MS המשרתים כיות מותקנת מערכת הגנה רדיו-אלקטרונית "Meteor-NM", אשר נכנסה בתצורתה הנוכחית לשרות סביב שנת 1986. על פי הבנתי מדובר במערכת התראה\ל"א\בקרת אש. אפשר לראות היטב את שלושת האנטנות שלה בתמונה הזאת:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aeroreview.ru/pages/ako/ako_200305_012019/81.jpg]


בנוסף, אני אישית לא יודע במה החליפו את התותחן ב-Tu-95MS. לפי דעתי הגיוני להניח שבמערכת אלקטרו-אופטית. אם כן, טווח הגילוי של מטוס חמקן תאיורטית יכול להגיע לעשרות ק"מ אפילו אם הוא לא ישדר כלום (לא ישתמש במכ"מ, קשר וכד').

ציטוט:

לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה:

אז הנוהל הרגיל, לכן קשה לאמין שיש בזה משום הצהרה פוליטית.

ציטוט:

אינך יודע מהו שח"ם אף-22 בתצורה חלקה. לכל היותר אתה מעריך אותו ברמת דיוק של פלוס מינוס אלף אחוזים (!). אל תניח שהאמריקאים שוטים מספיק כדי לתכנן מיירט "חמקן" רק בתצורה חלקה, אך הופך ל-"לא חמקן" עם נתיקים. לתכנן נתיק, או מטען חיצוני אחר, בעל שח"ם זעיר הוא מבצע קטן מאד במושגי "לוקהיד-מארטין".

אם זאת, הגאומטריה של מיכלי דלק נתיקים היא בפרוש לא חמקנית אלא "קלסית". אם כך, כל החמקנות של המטוס תרד לאפס, כל עוד הם נשארים מחוברים.

ציטוט:

לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד.

כאשר רוסים בדקו את יכולות של מערכת הגנה עצמית של Tu-95MS, הם בדקו אותה מול המיירט החזק ביותר שלהם - MiG-31, בעל מכ"מ חזק ביותר לתקופתו (ובמובנים מסויימים אולי אפילו עד היום). אם זאת, המיג לא הצליח לנעול על המפציץ, והיה צריך לבצע את "ההפלה" בעזרת התותח שלו.

ציטוט:

ד. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לו רצה מר צנטוריון להעניק יתרון כלשהו למערכת נשק סובייטית, הבחירה האחרונה כמעט היא השוואה בין טו-95 לבי-52. למעט כותרת "מפציץ אסטרטגי כבד" אין כמעט מקום להשוואה בין שני המטוסים האלה. הם מכונות ולא בני אדם; אין להן רגשות והן אינן מושפעות ממצבי רוח, רעב, מחסור בשינה או מסיבות ימי הולדת. מכונות מאופיינות בביצועים כמותיים שקל, יחסית, להשוות ביניהם ולהוציא מסקנות. לבי-52 יש כמעט פי 3 יותר דלק, כמעט פי 3 יותר מטען פצצות (שיא עולמי שטרם נשבר) ולמעלה מפי 2 כוח מנועים (אתה יודע איך ממירים כוח-סוס אקוויוולנטי לליברה הדיפה, כן?).

באו נעשה סדר. קודם כל, השוותי את יכולות ההגנה שלהם, וכיוון שלא ידוע כמעט כלום בנושא, אז רק הנחתי שככה הם הדברים. אם יש לך מידע מפורט על מערכות ההגנה המותקנות במפציצים אסטרטגיים לשם השוואתם - אני אשמח לשמוע.

ובנוסף, על איזה דגמים אתה מדבר? כי לי משום מה זכור, שלטופולב היה טווח גדול יותר, מהירות מרבית קטנה באופן לא משמעותי בכלל - עשרות קמש"ים (למשפכת ה-Tu-95 שייך שיא מהירות למטוסים בעלי מנוע טורבופרופלר, אאל"ט), לטופולב יותר מ-60 שיאי עולם למהירות וגובה בקבוצתו. זה ש-B-52 נושא יותר דלק או יותר מטען לא עושה אותו אוטומטית לטוב יותר.

ציטוט:

טו-95 ובי-52 מייצגים את ההבדל הגדול ביותר בין תפיסות העולם הסובייטית והאמריקאית בנוגע לכוח הפצצה אסטרטגית. כשהאמריקאים חדלו לבזות את בילי מיצ'ל, הם הבינו את חשיבות זרוע זאת והם דבקים בדוקטרינת הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים עד עצם היום הזה. לרוסים אין מפציץ חמקן דוגמת בי-2 גם בשלבי פיתוח.

אני מתקשה לראות איך הפיגור הרוסי בטכנולוגיות חמקניות פוגע ב-Tu-95 מול B-52. חוץ מזה, המספרים הקטנים של B-2 יחסית ל-B-1 הלא חמקני (כהגדרתך), והעלות האסטרונומית שלו (מילירדי דולרים!!!), לא ממש עושים ממנו מפציץ אסטרטגי מוצלח.

ציטוט:

למרות שאיגור סיקורסקי היה מהראשונים בעולם לפתח מפציץ אסטרטגי כבד ("איליה מורמץ") הסובייטים איכשהו החמיצו את העניין ולא פיתחו כוח הפצצה אסטרטגית בין שתי מלחמות העולם ובמהלך מלחמת העולם השנייה.

פיתחו, אבל א' להם זה היה הרבה פחות קריטי מאשר לאמריקאים, וב' אי אפשר להשוות בין מצב הכלכלי של ארה"ב ורוסיה בין שתי מלחמות העולם ובעיקר בזמן מלחמת העולם השנייה. לאומת זאת, אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר המצב הכלכלי של ברה"מ השתפר וכאשר הופיע יריב חדש ביבשת אחרת, רוסים התחילו לפתח מפציצים לא רעים בכלל.

ציטוט:

בתום המלחמה, וכשבידו העתק טוב של בי-29 (טו-4) ומנוע טורבו-סילון מצוין (רולס רויס "נין", תודות לבריטים "מרחיקי הראות") הוא הורה למיאסישצ'ב לפתח מפציץ סילוני כבד. התוצר, "בייסון", היה רחוק מלהיות הצלחה ולכן הוכנס לשירות בכמויות קטנות. הגיבוי למיאסישצ'ב היה טופולב שלא העז לחרוג יתר על המידה ממבנה הבי-29 אותו הכיר. טופולב, כמו מרבית בני דורו בצד הצרפתי ובצד הבריטי, לא האמין שמנוע טורבו-סילון זולל דלק, יהיה מסוגל להניע מפציץ כבד לטווחים אסטרטגיים, עם מטען פצצות ראוי, בלי שישרוף את הטורבינה אחרי ארבע או חמש שעות ושממילא ידרשו לפחות עשרה מנועים למפציץ כזה. כך הוקם בבריה"מ, די בחריקת שיניים, כוח הפצצה אסטרטגי מקרטע, מבוסס טו-95.

מעניין איך דילגת על Tu-16. גם מטוסים כמו Tu-22M לא זכו להיכנס לרשימת המפציצים האסטרטגיים שאתה מביא

ניקיטה חרושצ'וב שהחליף את סטאלין, לא האמין בכוח הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים ולא בדוקטרינת "ארבע הנקודות הקובעות במלחמה" של סטאלין. חזות המלחמה הבאה הייתה נגד ארה"ב ולשם כך הסתמן טק"ק בליסטי כמענה מתאים. זרוע ההפצצה האסטרטגית הסובייטית קוצצה באכזריות וקיבלה עדיפות משנית. זו שונתה שוב עם ירידתו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית וכך זיגזגה דוקטרינת הלחימה הסובייטית הלוך ושוב עשרות שנים. הדבר ניכר בתוצרי התעשייה האווירונאוטית הרוסית.

ציטוט:

דוגמה בולטת הומחשה במטס בשמי מוסקבה, במצעד יום המהפכה, באמצע שנות השישים.

ידוע שכוחות הנ"מ של ברה"מ גילו את המטוס כאשר חצה את הגבול. לאחר מכן כאשר הוא נכנס לשטח תחת אחריות של פיקוד אחר, בגלל הפשלה איבדו אותו (ההרבה ראשים עפו כתוצאה). אבל למפציצים זה לא קשור בכלל.

ציטוט:

אני לא זוכר שטו-95 השתתף אי-פעם במלחמה כלשהי כמפציץ, למרות שלרוסים היו שפע הזדמנויות להפגין את כוחו, גם באפגניסטן. אמנם 10 טון פצצות (טו-95) זה מה ש-"רעם" מסוגל לשאת, אבל זה בכל זאת משהו.

"רעם" מסוגל לשאת 15 טונות חימוש לטווח של 15,000 ק"מ? אני מתקשה להבין לשם מה הבאת את ההשוואה הזאת.

זה שרוסים לא משתמשים בגישת ה"הפצצה לתוך תקופת האבן" הכ"כ אהובה על אמריקאים לאו דווקה אומר לטובת מפציץ זה או אחר.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

מנגנון התגובה מתעתע בי מעט. הרי נסיון שני. התגובה היא כמובן לאביר ולא לצנטוריון.

כפי שצויין ככר באשכול אחר, ה-F-22 טס בתצורה לא-חמקנית כך שצוות הטופולב יכול היה לגלותו בקלות באמצעות מכ"ם ההגנה של הזנב.

אין באף-22 מתג "חמקנות" דו-מצבי: ON, OFF. הוא יכול לטוס כשהשח"ם שלו קטן יותר או גדול יותר ולא בהכרח יש לטייס שליטה על גודל שח"ם המוכתב מפרופיל משימה ותצורה.

תן לי קצת קרדיט - ברור שהתצורה קובעת וציינתי זאת בפירוש. F-22 עם נתיקים ורפלקטורים אינו חמקן. סביר מאוד להניח שעם נתיקים בלבד השח"ם שלו נמוך מהשח"ם של מטוס קרב קונבנציונאלי בתצורה חלקה, אבל כל הפרסומים הגלויים המוכרים לי מציינים שטיסה עם מטען חיצוני - כולל נתיקים - מגבירה את השח"ם שלו בצורה משמעותית ומגדילה מאוד את הטווח בו ניתן לגלותו.

אני מקווה שיש לך הערכה מלומדת לגודל השח"ם של אף-22 במצב "חמקן" ושאתה שולט בנוסחת המכ"ם הקובעת שטווח גילוי יחסי לשורש הרביעי של יחסי השח"ם. אם שח"ם הראפטור גדל פי 10 (גידול עצום!), טווח הגילוי שלו גדל רק ב- 78%. כלומר, אם מכ"ם צריח הזנב מגלה ראפטור מטווח של 1 מי"מ כשהראפטור במוד "חמקנות", כעת, בגלל הגידול הפתאומי בשח"ם במוד "חשפנות"(בערך משח"ם של אף-16 לשח"ם של בי-52) הראפטור יתגלה מטווח של פחות מ-2 מי"מ.

מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה.

אז אנחנו כן מסכימים שמכ"ם בקרת אש של צריח זנב יכול לגלות רפטור בתצורה לא-חמקנית מטווח קרוב האופייני ליירוטים מהסוג שנדון כאן.

לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה:

"קומרד פוטין, אם התפתית לחשוב שבעקבות קרקוע מערך ה-"בזים", טייסי ה-ANG יושבים כעת בבר הטייסת מחוסרי עבודה וסובאים בירה אמריקנית, מוטב שתחשוב שנית. שתי פלטות מתכת קטנות, בחלק האחורי של החופה, הן לא סיבה טובה מספיק. F-15E הוא מיירט בעל יכולות א"א טובות לפחות כשל "בז" ואנחנו בדרך לפתור את המשבר הזמני הזה. אולי נסתייע בידידינו היפנים שלא קרקעו למעלה מ-200 "בזים" שברשותם, או בעזרת הישראלים שבדקו את ה-"בזים" שלהם רק כדי לגלות שאין בעיה.

חוץ מזה קומרד פוטין, כדאי שתתבונן בתמונה שנית. האף-22 מבצעי. לכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס מסוים ולתת למס' 2 מצלמה טובה (טייס כוננות יירוט שרץ למטוס אך לא שוכח לקחת מצלמה...) כדי שתבין שלא אתה משתעשע עמנו אלא להיפך. כדאי שתיזכר שבמקרה של חדירה עוינת למרחב האווירי שלנו, צוות הטו-95 לעולם לא יראה ולעולם לא ידע מה פגע בו ממרחק של לפחות 40 מי"מ. כדאי שתדע שאת התמונה שצילמנו תלינו בטייסת כדי שהחבר'ה יוכלו לצחוק על הטייס המיירט שבאמת התאמץ, עם מנועים על גבול הסרק, כדי לשייט במבנה מכונס עם הטו-95. האם עד כאן קומרד פוטין?".

וכדי להעביר את המסר במלואו, הגיוני שהמיירטים יטוסו בתצורה לא-חמקנית ויכול להיות שאף יפעילו לסירוגין את המכ"ם כדי להבהיר לאורח בצורה חד-משמעית מה מצבו.

כמו כן, סביר להניח שהמטוסים האמריקאים לא טסו בדממת מכ"ם ולכן ניתן היה לדעת על קיומם הודות למערכת ה-RWR.

אינך יודע מהו שח"ם אף-22 בתצורה חלקה. לכל היותר אתה מעריך אותו ברמת דיוק של פלוס מינוס אלף אחוזים (!). אל תניח שהאמריקאים שוטים מספיק כדי לתכנן מיירט "חמקן" רק בתצורה חלקה, אך הופך ל-"לא חמקן" עם נתיקים. לתכנן נתיק, או מטען חיצוני אחר, בעל שח"ם זעיר הוא מבצע קטן מאד במושגי "לוקהיד-מארטין".

לא הערכתי שום דבר ואינני מתיימר לדעת. זה שוב דיון אקדמי.

לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד.

שוב, תן לי בבקשה את הקרדיט כפי שאני נותן לך. אין עוררין על יכולות אלה, אבל כאן מדובר ביירוט נוסח המלחמה הקרה עם ROE ברורים מאוד ולא בהליכה למפגש במטרה להפיל.

אינך יודע מהן ההנחיות לטייסי האף-22 במקרים בהם קיים חשש לשח"ם; איזה אמצעי ל"א אקטיבי להפעיל ובאיזה מודי פעולה.

נכון, אינני יודע ואני חושב שגם אתה לא (אם כן, אני מוריד את הכובע). אני יודע מה היו חוקי המשחק של יירוטים מסוג זה בתקופת המלחמה הקרה ואני מוציא מכאן הערכה חצי-מלומדת.


לכן, לכתוב שהאף-22 "טס בתצורה לא-חמקנית" או "לא טסו בדממת מכ"ם" אינו מבוסס דיו ורומז שהכותב טרם הפנים תו"ל לחימה במטוס חמקן עם "התכת מידע" מושלמת ול"א אקטיבי.

הכותב הפנים גם הפנים, אבל הוא גם מתייחס לאופי המיוחד של יירוט שלא למטרת הפלה ולצורך להעביר איתותים דיפלומטיים באמצעים לא דיפלומטיים.

יש כאן בפורום נטיה לא ברורה לזלזל ביכולות הרוסיות הצבאיות והתגובה הזו מהווה דוגמה לכך.

על כך יש לי מספר הערות:

א. נטייה זאת אינה מאפיינת רק את הפורום אלא את מרבית התרבות הצבאית המערבית שנתקלתי בה, ובכמה מדינות.

ב. היא כמעט ואינה קיימת כשדנים ביכולות הסובייטיות/רוסיות בנק"ל, שריון, חנ"מ, טילי נ"ט וטילי א"א (לפחות מהדורות האחרונים). היא בולטת יותר כשהמדובר בתעופה צבאית ומערכות מוטסות ולא בכדי. "מסך הברזל" שירד על האמל"ח המוטס הסובייטי במשך שנים רבות, התרומם מאז התפרקה בריה"מ וסודותיו ידועים היטב. מיג 29, כדוגמה, הוא יריב ראוי בקרב תותחים. הרבה פחות בקרב BVR.

הערה המצביעה על יהירות מה. מיג-29 כבר מזמן אינו שיא הטכנולוגיה המזרחית. אין ויכוח על כך שהרפטור נמצא שלב אחד מעל לכל מה שיש לרוסים להציג, אבל לדור הנוכחי ולדור שנציגיו הם הרפאל, הטייפון וחלקית גם הגריפן אין עליונות ברורה על הדור החדש של הפלנקרים. תוצאות תרגילים כמו Cope India 04 נותנות סימוכין להערכה זו ורוב חילות האויר המערביים נוטים כיום להתייחס ברצינות אל הדור השני של הפלנקרים.

ג. אני יכול לענות לך על ההערה הזאת בשני אופנים:

1. כמדומני שמאז מלחמת העולם השנייה, בכל מלחמה או מערכה בה התנגשו שני צבאות סדירים זה בזה, הראשון מזוין בנשק סובייטי והשני – בנשק אמריקאי, הצד השני יצא כשידו על העליונה. אני כולל בדברי גם את המלחמה האווירית בוויאטנם שמספיק מחקרים מבוססים מסיקים שהעליונות האווירות האמריקאית מעל צפון ויאטנם הייתה ללא עוררין.

ראיה פשטנית וא-היסטורית. העליונות האווירת האמריקאית בשמי ויטנאם היתה ללא עוררין ובכל זאת האמריקאים איבדו שם כ-10,000 כלי טיס. כמו כן, מי שניצח במלחמה היה הצד שהיה מצוייד בנשק סובייטי. כמו כן, צה"ל יצא ב-1973 בשן ועין מהתמודדות מול צבאות מצויידים בנשק סובייטי.

2. כל מערכת נשק, מכל תוצרת, יכולה לשרוט אותך או להרוג אותך. זו לא סיבה להיבהל. נטייה הפוכה מזו שהצבעת עליה – לראות בכל מערכת נשק מוטסת סובייטית או איראנית ככזו שמצמיתה או מנטרלת עליונות אמריקאית היא לפול בשבי מערכת התעמולה הסובייטית/איראנית ולהתנהג בצורה ששתי המדינות האלה חפצות בה. הגבול בין פיכחון בהערכת ביצועיה של מערכת ובין פאניקה – דק מאד.

מי נבהל? התייחסות רצינית ליכולות הצבאיות של הצד השני אינה סימן לפאניקה אלא למקצועיות צבאית ולשיקול דעת.

ד. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לו רצה מר צנטוריון להעניק יתרון כלשהו למערכת נשק סובייטית, הבחירה האחרונה כמעט היא השוואה בין טו-95 לבי-52. למעט כותרת "מפציץ אסטרטגי כבד" אין כמעט מקום להשוואה בין שני המטוסים האלה. הם מכונות ולא בני אדם; אין להן רגשות והן אינן מושפעות ממצבי רוח, רעב, מחסור בשינה או מסיבות ימי הולדת. מכונות מאופיינות בביצועים כמותיים שקל, יחסית, להשוות ביניהם ולהוציא מסקנות. לבי-52 יש כמעט פי 3 יותר דלק, כמעט פי 3 יותר מטען פצצות (שיא עולמי שטרם נשבר) ולמעלה מפי 2 כוח מנועים (אתה יודע איך ממירים כוח-סוס אקוויוולנטי לליברה הדיפה, כן?).

לקרוא טבלאות ונתונים טכניים גם אני יודע, אבל מה שקובע היא התייחסות כוללת אל מערכת נשק אסטרטגית כאל כזו. צוללות הטילים הסובייטיות נחשבו באופן כללי נחותות לעומת מקבילותיהן האמריקאיות וקלות לגילוי ולציד. מה עשו הסובייטים? פיתחו SLBM בעלי טווח ארוך במיוחד שאיפשרו לצוללות הנחותות לשגר את טיליהן ממימי החופים הבטוחים של ברה"מ.

טו-95 ובי-52 מייצגים את ההבדל הגדול ביותר בין תפיסות העולם הסובייטית והאמריקאית בנוגע לכוח הפצצה אסטרטגית. כשהאמריקאים חדלו לבזות את בילי מיצ'ל, הם הבינו את חשיבות זרוע זאת והם דבקים בדוקטרינת הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים עד עצם היום הזה. לרוסים אין מפציץ חמקן דוגמת בי-2 גם בשלבי פיתוח.

למרות שאיגור סיקורסקי היה מהראשונים בעולם לפתח מפציץ אסטרטגי כבד ("איליה מורמץ") הסובייטים איכשהו החמיצו את העניין ולא פיתחו כוח הפצצה אסטרטגית בין שתי מלחמות העולם ובמהלך מלחמת העולם השנייה.

סטאלין נגרר לפיתוח כוח כזה בעל כורחו רק אחרי המלחמה. הוא לא יכול היה לטעון שניצח את מלחמת העולם השנייה (למרות שניסה) ללא הכרה בחשיבות הפצצות בנות הברית במערב, שהקלו מאד על הדחיפה שלו ממזרח.

בתום המלחמה, וכשבידו העתק טוב של בי-29 (טו-4) ומנוע טורבו-סילון מצוין (רולס רויס "נין", תודות לבריטים "מרחיקי הראות") הוא הורה למיאסישצ'ב לפתח מפציץ סילוני כבד. התוצר, "בייסון", היה רחוק מלהיות הצלחה ולכן הוכנס לשירות בכמויות קטנות. הגיבוי למיאסישצ'ב היה טופולב שלא העז לחרוג יתר על המידה ממבנה הבי-29 אותו הכיר. טופולב, כמו מרבית בני דורו בצד הצרפתי ובצד הבריטי, לא האמין שמנוע טורבו-סילון זולל דלק, יהיה מסוגל להניע מפציץ כבד לטווחים אסטרטגיים, עם מטען פצצות ראוי, בלי שישרוף את הטורבינה אחרי ארבע או חמש שעות ושממילא ידרשו לפחות עשרה מנועים למפציץ כזה. כך הוקם בבריה"מ, די בחריקת שיניים, כוח הפצצה אסטרטגי מקרטע, מבוסס טו-95.

תיאור יפה של תולדות התפתחות כוח ההפצצה האסטרטגי של ברה"מ. יחד עם זאת, הפתרון של התקנת מנועי טורבו-פרופ מתקדמים על מטוס בעל כנף משוכה לאחור נחשב עד היום לפתרון אלגנטי לבעיה תכנונית לא-קלה (חוסר במנוע טורבו-סילון חזק מספיק ואמין מספיק).

ניקיטה חרושצ'וב שהחליף את סטאלין, לא האמין בכוח הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים ולא בדוקטרינת "ארבע הנקודות הקובעות במלחמה" של סטאלין. חזות המלחמה הבאה הייתה נגד ארה"ב ולשם כך הסתמן טק"ק בליסטי כמענה מתאים. זרוע ההפצצה האסטרטגית הסובייטית קוצצה באכזריות וקיבלה עדיפות משנית. זו שונתה שוב עם ירידתו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית וכך זיגזגה דוקטרינת הלחימה הסובייטית הלוך ושוב עשרות שנים. הדבר ניכר בתוצרי התעשייה האווירונאוטית הרוסית.

דוגמה בולטת הומחשה במטס בשמי מוסקבה, במצעד יום המהפכה, באמצע שנות השישים. מכונת

אתה מתכוון לשנות ה-50 ול"פער המפציצים". אותה הערכת יתר של כוח ההפצצה הסובייטי היתה אחת הסיבות העיקריות לחלק גדול מגיחות ה-U-2. גיחות אלו סייעו להפריך את אותן גוזמאות של האנליסטים, אבל כפי ציינת בצדק, הנזק כבר נעשה והאמריקאים ביזבזו הון על תוכנית רכש יקרה להחריד של מפציצים. כמו כן, הפיקסציה על "פער המפציצים" תרמה להחמצת פיתוח הטילים בברה"מ ולהפתעה המרה שגרם במערב שיגור הספוטניק. מכאן החל גישת "פער הטילים", שכידוע נתגלה גם הוא בסופו של דבר כפיקציה.

התעמולה הסובייטית נערכה להסתיר את העובדה שהיא נשענת על טק"קים שקצב יצורם איטי ולא בר השוואה לארסנל האמריקאי. במקום זה, הסובייטים ביקשו להפגין כוח הפצצה אסטרטגי כביר ולכן הטיסו את רוב מערך הטו-95 שלהם (פחות מ-20 מפציצים) הלוך ושוב כדי לשכנע את המשקיפים הזרים שלרשות בריה"מ מערך עצום בגודלו. זה עבד בכיוון ההפוך והאמריקאים, שכבר אז נמצאו ברשותם כ-2,000 מפציצי בי-47, נכנסו לפאניקה והגדילו את קצב יצור הבי-52 עד שהגיע לקרוב ל-750 מטוסים. כעבור כשנה, שנה וחצי, הבלוף נחשף.

אני לא זוכר שהאמריקאים נזקקו לתרגיל תעמולתי כזה ושהם נזקקו למפגן פיקטיבי של מפציצי בי-52 מעל שדרות פנסילבניה.

אני לא זוכר שטו-95 השתתף אי-פעם במלחמה כלשהי כמפציץ, למרות שלרוסים היו שפע הזדמנויות להפגין את כוחו, גם באפגניסטן. אמנם 10 טון פצצות (טו-95) זה מה ש-"רעם" מסוגל לשאת, אבל זה בכל זאת משהו.

הטו-95 אכן מעולם לא נפרש מבצעית כמפציץ. בתקופת אפגניסטן הוא כבר היה מוצב בלעדית לכוננות אסטרטגית. באופן כללי הסובייטים עשו באפגניסטן שימוש מועט מאוד במפציצים כבדים והיו רק פרישות בודדות של טו-16 וטו-22M (טו-22 ישנים הופעלו שם רק כמטוסי צילום). אפילו הסו-24 הופעל בזירה זו בצורה מוגבלת. כפי שאתה בודאי יודע, גם האמריקאים הפעילו בויטנאם רק את גרסאות D, E, ו-F של ה-B-52 משום שבתקופה זו הם נחשבו כבר נחותים ולא מתאימים למשימה האסטרטגית-גרעינית.

לעומת זאת, הבי-52 נטל חלק פעיל ברוב המערכות בהן השתתפו אמריקאים; מוויאטנם ועד מלחמת המפרץ הראשונה.

11 ימי הפצצות של בי-52 במבצע "ליינבאקר" הניעו את הצפון ויאטנמים להפסיק למרוח את הדיונים בג'נבה ולהגיע לידי הסכם עם ארה"ב לסיום המלחמה. אתה יכול כמובן לטעון שהבי-52 אכזב, כי האמריקאים יצאו והצפון השתלט על הדרום אבל על זה אפשר לענות שאין קשר הדוק בין הישג צבאי להישג מדיני. הבי-52 ניצח בצפון ויאטנם משום שהביא לפוליטיקאים האמריקאים הישג – נכונות צפון ויאטנמית לחזור לשולחן הדיונים. ללא ההפצצות האלה הם היו נשארים בוויאטנם עוד זמן מה וסופגים עוד אבדות.

אם כבר, כדאי גם לכתוב שבמהלך 11 ימי "ליינבקר II" הופלו 15 מפציצי B-52. יחד עם זאת, מטרות המבצע אכן הושגו. צריך גם לציין שעד "מערכת "ליינבקר II" כוח ה-B-52 שישב בגואם עסק בעיקר בהפצצת ג'ונגלים ריקים במסגרת גיחות "ארקלייט", שאותן יכלו לעשות גם מטוסים טקטיים.

בי-52 הטיל יותר פצצות על עיראק (כשליש מסך טונאז' ההפצצה) מאשר כל כלי טייס אמריקאי/בריטי/צרפתי אחר. נוח מאד להמריא מבריטניה, או מספרד או מדיאגו גארסייה, לטוס כל הדרך לעיראק, להרוות שטח ב-20 טון פצצות ולטוס כל הדרך חזרה לבסיס הקבוע שלך, במקום לפרוס לערב הסעודית או מצרים על כל הפוליטיקה, הלוגיסטיקה, הסרבול והאיטיות שבתהליך. נוח באותה מידה להמריא מלואיזיאנה בארה"ב, להפציץ את עיראק במהלך הפתיחה של המלחמה, ולחזור הביתה תוך קביעת שיא עולמי בהפצצה ארוכת טווח (הן בשהייה והן בטווח) – בלי שבי-52 אחד הופל בקרב (מטוס אחד אבד בתאונה).

אכן, שני מטוסים אלה יישארו עימנו עוד כמה שנים אלא שלקרוא לטו-95 "מפציץ אסטרטגי כבד" ולרמוז שהוא בעל טכנולוגיה שקולה לבי-52 האמריקאי, דומה לקריאת "רידרס דייג'סט".[/QUOTE]

שוב אתה חוטא בהתבוננות צרה. טו-95 נופל לקטגוריה של מפציץ אסטרטגי כבד כי הוא עונה על הגדרות של אחד כזה ואין זה משנה אם אותן טבלאות נתונים מראות שהוא נחות מה-B-52.
הסיבה שהזכרתי את הקריירות המקבילות של שני המטוסים היא האופן בו בכל פעם ששניהם נותרו מאחור בתחרות עם מערכי ההגנה ועם הצרכים של הכוננות האסטרטגית, הצליחו לעשות בהם שדרוג שעשה אותם רלוונטים שוב. כיום טילי שיוט גרעיניים והצבה בבסיסים קדמיים עדיין מאפשרים על הנייר לטו-95 יכולות תקיפה גרעינית לא מבוטלות.

תן לי קצת קרדיט - ברור שהתצורה קובעת וציינתי זאת בפירוש. F-22 עם נתיקים ורפלקטורים אינו חמקן. סביר מאוד להניח שעם נתיקים בלבד השח"ם שלו נמוך מהשח"ם של מטוס קרב קונבנציונאלי בתצורה חלקה, אבל כל הפרסומים הגלויים המוכרים לי מציינים שטיסה עם מטען חיצוני - כולל נתיקים - מגבירה את השח"ם שלו בצורה משמעותית ומגדילה מאוד את הטווח בו ניתן לגלותו.

א. דע לך שאני קורא כל מה שאתה כותב. גם כשאני מרפרף על פתיל הודעות מסוים, ואני נתקל בשם שלך, אני נעצר כדי לקרוא. אתה תמיד כותב לעניין, תמיד מתוך בסיס ידע מרשים ותמיד ללא דעה משוחדת במיוחד.

ב. קרא את תגובתי לצנטוריון לגבי שח"ם, נתיקים והחומרים מהם עשויים להיות נתיקי הראפטור.

אז אנחנו כן מסכימים שמכ"ם בקרת אש של צריח זנב יכול לגלות רפטור בתצורה לא-חמקנית מטווח קרוב האופייני ליירוטים מהסוג שנדון כאן.

לא, אנחנו לא מסכימים. יש לי מושג די מדויק לגבי סדר גודל השח"ם של ראפטור (תצורה חלקה, דממה אלקטרונית, יירוט "מצח"). גם אם מכ"ם הטו-95 היה מגלה ונועל עליו מטווח של 1 מי"מ, הבא בחשבון שמהירות הסגירה של הראפטור (יעף תותח!) מתקרבת ל-700 קשר (שיוט מרבי) וכבר בעת הגילוי, הטו-95 ימצא בטווח תותח הראפטור. הוא יפתיע את מקלען המפציץ עד שלא יוותר לו זמן אפילו לירות לפני שהראפטור ישבור. הראפטור, כמובן, לעולם לא יעשה יעף תותח (ובמהירות סגירה כזו) על טו-95.

נכון, אינני יודע ואני חושב שגם אתה לא (אם כן, אני מוריד את הכובע). אני יודע מה היו חוקי המשחק של יירוטים מסוג זה בתקופת המלחמה הקרה ואני מוציא מכאן הערכה חצי-מלומדת.

אני מצהיר בגלוי שאיני יודע את התו"ל הנוכחי של תפעול ל"א אקטיבי בראפטור.
אבל יש לי "קצת" ניסיון בתו"לים דומים ודיבור כלשהו עם האמריקאים שאחראים על בניית המטוס הזה וניצולו המושכל.

הערה המצביעה על יהירות מה. מיג-29 כבר מזמן אינו שיא הטכנולוגיה המזרחית.

גם לא דגם ה-MRCA שלו? לא שנפלתי מתדהמה כשראיתי אותו לפני 3 שנים. עדיין הוא מיירט הגנת-נקודה הטוב ביותר שיש לרוסים וטוב מאד במונחים אובייקטיבים, כשם שמיג-21 היה מיירט הגנת נקודה טוב מאד.

ראיה פשטנית וא-היסטורית. העליונות האווירת האמריקאית בשמי ויטנאם היתה ללא עוררין ובכל זאת האמריקאים איבדו שם כ-10,000 כלי טיס.

פציעה כואבת למדינה שמייצרת בעצמה את כלי הטייס שלה, לא נזקקת לדו"ס, למו"מ דיפלומטי מותנה לחצים פוליטיים עם מעצמה בה היא תלויה, ושגודלה באותה תקופה היה פי 100 מזה של ישראל.

כמו כן, מי שניצח במלחמה היה הצד שהיה מצוייד בנשק סובייטי.

פוליטית – כן. צבאית – לא. לעיתים קיים פער ממשי בין ההישג הצבאי שבוצע בידי בעלי מקצוע מעולים, ושבוזבז לגמרי בידי פוליטיקאים שלא היו בעלי מקצוע טובים. ויאטנם ממחישה פער כזה מצוין.

כמו כן, צה"ל יצא ב-1973 בשן ועין מהתמודדות מול צבאות מצויידים בנשק סובייטי.

כמו שאמרתי לך בתגובתי הקודמת, היינו יוצאים "בשן ועיין" גם אם הערבים היו הולכים ברגל לעבר קו הגבול כשסכין בין שיניהם. מי שלא מוכן להקריב קורבנות במלחמה, מוטב שיהגר לשוויצריה. לטעמי (ולטעמם של עוד כמה וותיקי ח"א) הניצחון הצבאי של צה"ל במלחמת יום הכיפורים, היה גדול יותר מניצחונו בתש"ח או במלחמת ששת הימים. צה"ל נתן בידי הפוליטיקאים כלי חשוב להתמקח עליו אחרי המלחמה וביסס בעיני הערבים את מעמדה של ישראל כמדינה שלא ניתן יותר לסלקה מהמזה"ת, גם במלחמה שבה כל היתרונות ההתחלתיים נמצאים בצד השני.

יחד עם זאת, הפתרון של התקנת מנועי טורבו-פרופ מתקדמים על מטוס בעל כנף משוכה לאחור נחשב עד היום לפתרון אלגנטי לבעיה תכנונית לא-קלה (חוסר במנוע טורבו-סילון חזק מספיק ואמין מספיק).

אני לא צריך לעשות דבר. המשפט שכתבת בסוגריים מצביע על עליונות אמריקאית (למרות ש-"קונבייר" לא רוותה נחת במכרז הזה ונכשלה בניסיון לרתום את שלדת הבי-36 להינע סילוני טהור). שים לב שבתקופת אפיון הטו-95 והבי-52, טק"א היה משהו שרק לגרמנים היה ניסיון עמו. הבדל של 100 – 150 קשר (לטובת הבי-52) במהירות יעף ההפצצה, הבדל של כ-20,000 רגל בגובה היעף לטובת הבי-52 בעידן נ"מ קני, והבדל של פי 3 במטען פצצות קונבנציונאליות (פי 3 פחות מטוסים במבנה) מצביעים על עליונות אמריקאית בולטת בביצוע משימה זהה ובחירות טובות יותר (הנע, דלק, מטען מועיל, הגנה עצמית, גמישות בהתאמה לשינויי פרופיל משימה).

אם כבר, כדאי גם לכתוב שבמהלך 11 ימי "ליינבקר II" הופלו 15 מפציצי B-52.

המספר שידוע לי הוא 17 מפציצים מופלים. האמריקאים בהחלט "הזיעו דם" בגישושים אחרי תו"ל מוצלח לשיבוש מערכות GCI וטק"א. את התוצאות ראינו במלחמה הבאה: עיראק. שוב, הפסק לחשוב כישראלי (עם קטן, מעט דם, אסור לחיילים ליפול במלחמה) ונסה לחשוב כאמריקאי; "כואב, אבל פחות".

שוב אתה חוטא בהתבוננות צרה. טו-95 נופל לקטגוריה של מפציץ אסטרטגי כבד כי הוא עונה על הגדרות של אחד כזה ואין זה משנה אם אותן טבלאות נתונים מראות שהוא נחות מה-B-52.

זו הייתה מטרת כניסתי לויכוח; האם הבי-52 בהשוואה לטו-95 מצביע על יתרון טכנולוגי אמריקאי, אם לאו. מאחר ושנינו מסכימים שכן ואני מסכים עם כל דבריך האחרים (שלא התייחסתי אליהם) אזי אין ממש ויכוח בין שנינו. סתם כיבית את הלהבות שחשבתי שאדליק...

ורק בגלל שזה נושא שמעניין אותי מאוד אישית.

1) ב"ליינבקר II" אבדו 15 מפציצי B-52 ועוד 12 מטוסים אחרים. בסה"כ יצאו במהלך ימי המבצע 741 גיחות B-52 לשמי צפון-ויטנאם (אם כי חלק מהמטוסים לא הגיעו למטרה מסיבות שונות). באותה תקופה היו פרוסות בזירה שלוש כנפות הפצצה עם 212 מפציצים מסוג זה.
חלק מהמחקרים שקראתי טוענים כי שיעור האבידות היה כבד מדי וכי היתה בכך הוכחה לאי-יכולתם של המפציצים הכבדים לחדור מערכת הגנה אווירית צפופה כמו זו שהם היו אמורים לחדור במקרה של מלחמה עם ברה"מ. פרשנים אחרים רואים בכך שיעור אבידות נסבל בהחלט לאור עוצמת ההגנה ולאור ההישג המיידי של המבצע. אני אומר שהאבידות יכלו להיות כבדות בהרבה אלמלא העובדה שבשלב זה היו בידי האמריקאים יכולות SEAD משופרות בזירה ושרוב משימות ההפצצה לוו בגיחות Iron Hand מאסיביות.

2) ויטנאם דוקא מהווה דוגמה למגבלות העוצמה האמריקאית והדבר לא נמדד רק בכמות החומרה שנפרסה לשם ובכמות האבידות. האמריקאים ספגו בקלות יחסית את האבידות החומריות וקומפלקס התעשיות הצבאיות אף יצא נשכר מכך, אבל הציבור האמריקאי כידוע לא היה מוכן לקבל בסופו של דבר את האבידות בנפש.
ארה"ב שילמה את מחיר ויטנאם לאורך כל שנות ה-70 וגם אל תוך שנות ה-80. הצבא האמריקאי יצא שבור מוראלית ממלחמה זו ובחברה האמריקאית נוצר שבר עמוק. כמו כן, ההוצאות העצומות של המלחמה תרמו למיתון העמוק אליו נקלע המשק האמריקאי בשנות ה-70. כל אלה פגעו קשות ביכולת הצבאית האמריקאית בשנות ה-70.

3) ויטנאם גם הוכיחה היטב את נכונות הדיקטום של אותו גנרל פרוסי בדבר היות המלחמה המשך המדיניות באמצעים אחרים. האמריקאים אמנם ניצחו בה במספר קרבות גדולים וכמות גדולה של קרבות קטנים ולא-חשובים, אולם לאחר מתקפת הטט המאמץ האמריקאי העיקרי התבטא בפינוי כוחות ובצמצום נזקים. כאשר שבו הצפון-ויטנאמים לשולחן הדיונים לאחר "ליינבקר II" לאמריקאים כבר כמעט שלא היתה נוכחות יבשתית בויטנאם. כאשר לאחר פחות משלוש שנים הצפון עלה על סייגון לארה"ב לא היה לא הכוח ולא הרצון להגיב על כך בעוצמה, למרות שעל הנייר צבאה שוקם.

4) נקודה נוספת באותו עניין. עד היום יש רבים הטוענים כי תבוסת ויטנאם נגרמה באשמת הפוליטיקאים בוושינגטון. זוהי גישה פשטנית במקצת המתעלמת מההקשר הכולל של היות ויטנאם סכסוך מקומי במסגרת המלחמה הקרה ואיום העימות הגרעיני. בדיוק כמו ממשל טרומן בקוריאה, גם בויטנאם נדרשה מן הממשל בקרה הדוקה על הצבא כדי שלא לספק את הניצוץ לפרוץ מלחמה רחבה יותר. אין כמעט ספק כי הבקרה היתה הדוקה מדי, אבל אני נוטה להאמין כי גם אם ניתן היה לצבא חופש פעולה רחב יותר, תוצאות המלחמה לא היו שונות.

האם קראת את המחקר של מכון ראנד על העליונות האווירית בויאטנם? ניתוח עב כרס אך במיטב המסורת של המכון. עוד ספר טוב שאני משוכנע שקראת הוא Clashes של מיכאלס. הוא מצומצם לק"א בלבד אבל בתחום הזה הוא חפר היטב ומהשיחות שיצא לי לדבר עם טייסים מאותה זירה, איש מהם לא מערער על קביעותיו ומסקנותיו.
אגב, לא פגשתי איש צ"א אמריקאי אחד מאותה תקופה שלא מלא זעם על הפוליטיקאים של וושינגטון שבלמו את היכולות הצבאיות של ארה"ב. דומה שהפתגם "תנו לצה"ל לנצח" הומצא בוויאטנם.

עשית כמה שגיאות בסיסיות בדבריך, אבל אנחנו פה כדי להחליף מידע, אז לפי סדר חומרה:


מעניין איך דילגת על Tu-16. גם מטוסים כמו Tu-22M לא זכו להיכנס לרשימת המפציצים האסטרטגיים שאתה מביא


פתח בבקשה ספר ברמת מקצועיות סבירה, וקרא באיזו קטגוריה מוגדרים טו-16 וטו-22. ג'יינס, למשל, מגדיר אותם כמפציצים בינוניים; מטען חימוש בן 9 - 12 טונות וטווחים בין 3,500 – 4,500 מי"מ.

לכן הם לא "זכו" להיכנס לרשימת המפציצים האסטרטגיים שלי. אתה יכול, חד צדדית, להכריז למשל על "רעם" כעל "מפציץ אסטרטגי כבד". בכך לא תהיה שונה מכמה קצינים בכירים בח"א, כולל חלק ממפקדי טייסות ה-"בז" וה-"רעם" שבנאומים לאומה מכנים אותו כך. אין מוסכמה מהו טווחו של "מפציץ אסטרטגי" או איזה מטען פצצות הופך מטוס ל-"מפציץ כבד". 8,000 מי"מ ומעל 20 טון הן קונבנציה מקובלת.

אין ויכוח על יכולותיה של בריה"מ לשעבר לפתח מפציצים – מכל הסוגים. הדיון מתמקד רק בהבדלים הטכנולוגיים בין בי-52 לטו-95 כמפציצים אסטרטגיים והאם אלו יכולים להצביע על עליונות אמריקאית. כשאתה משרבב לדיון מפציץ מסוג אחר, אתה מסמן את עצמך כמי שלא מבין את ההבדל וכמי שמגן על רודינה סובייצקה סויוזה בכל מחיר; לא עדות תומכת בהצהרתך על אובייקטיביות.

אם זאת, הגאומטריה של מיכלי דלק נתיקים היא בפרוש לא חמקנית אלא "קלסית". אם כך, כל החמקנות של המטוס תרד לאפס, כל עוד הם נשארים מחוברים.

שגיאה בסיסית מאד ביסודות המכ"ם והבנת מושג "חמקנות". נכון שטכניקות "חמקנות" נחשבות בין "כמוס" ל-"סוד מדינה", אבל זו אינה סיבה להפוך אותן לסוג של "וודו" בלתי מובן ובוודאי לא לכתוב בפסקנות כמו זו שכתבת.

שח"ם מוגדר עממית כהחזר המכ"מי של מטוס השקול להחזר של כדור מתכת בעל קוטר של כך וכך מ"ר ותמיד כשחרטום המטוס פונה לכיוון המכ"ם הנדון (Head-on). בעלי מקצוע משתמשים במונח dBm; הוא אינו מסווג אבל מסובך יותר להבנה ולכן אמנע ממנו.

השג שרטוט או תמונה של אף-22 עם נתיקים, בהיטל חזיתי, ונסה לאמוד בכמה גדל שטח ההחזר שלו איתם. לצורך המשחק, נגזים באופן פרוע ונניח שהשטח הוכפל. מסכים? בתגובה הקודמת שלי הזכרתי מושג יסודי במכ"מים הנקרא "משוואת הטווח של מכ"ם". תוכל לקרוא אינספור ספרים, מאמרים ואתרי אינטרנט המזכירים נוסחה זו. השורש הרביעי של 2 (הכפלת שטח) הוא 1.19. פירושו שאם קודם התגלה אף-22 ע"י מכ"ם נתון מטווח של 10 מי"מ (סתם מספר עגול; לא טווח אמיתי), כעת הוא יתגלה מטווח של 12 מי"מ. "מכת עין" סבירה תגלה לך שהגידול בשטח הוא בין שביעית לעשירית.

נשארו המתלים. למרות שאינם מראים פינות חדות אני אלך לקראתך "ואנפח" את שטח ההחזר שלהם שוב פי 2. הגזמתי? מה איכפת לך. השורש הרביעי של 4 הוא 1.41. כעת יתגלה האף-22 מטווח של 14 מי"מ.

כל האמור לעיל מניח שנתיקי מטוס הקרב היקר ביותר בעולם עשויים מתכת. האם זה כך? מה דעתך על סיבי זכוכית מחוזקי פוליקרבונט? אראמיד (שמשמש כצנרת דלק בכמה מטוסים)? קבלר? אני לא אלך אחורה עד מלחמת העולם השנייה שבה השתמשו הגרמנים בעץ כדי לייצר (בחלק מהזמן) נתיקים, או הבריטים שייצרו ממנו מטוס שלם ("מוסקיטו") שהוכר כמטוס קשה לגילוי ע"י רשת מכ"ם ההגנה הגרמנית. מה דעתך שקל לייצר נתיק ממתכת אך לצפות אותו בחומר סופג אנרגיית מכ"ם (RAM), נניח על בסיס פריט?

ללוקהיד-מרטין יש ניסיון של יותר מ-40 שנים בתכנון מטוסים חמקניים, מטוסים ארוכי טווח ומטוסים פורצי תחום. בעיית שח"ם נתיקים ופתרונות אפשריים היא הפחותה שבבעיותיה.

האם כעת אתה חוזר בך מההצהרה ש-כל החמקנות של המטוס תרד לאפס. ?

עכשיו לדיאלוג הבא. כתבתי:
לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד.

ועל זה ענית:
כאשר רוסים בדקו את יכולות של מערכת הגנה עצמית של Tu-95MS, הם בדקו אותה מול המיירט החזק ביותר שלהם - MiG-31, בעל מכ"מ חזק ביותר לתקופתו (ובמובנים מסויימים אולי אפילו עד היום). אם זאת, המיג לא הצליח לנעול על המפציץ, והיה צריך לבצע את "ההפלה" בעזרת התותח שלו.

לכתוב שמכ"ם המיג-31 (הספק גדול פי 6 ממכ"ם "קורנס", למשל, אבל הצגים והתצוגה בתא האחורי הם אלה שמשמשים את מערכת הטק"א SA-2 המאוד מיושנת) לא צלח את מערכת ההגנה העצמית של הטו-95, היא לא רק חשיבה לא מעודכנת אלא גם מעידה שאינך מבין את המושג "התכת מידע" (Data Fusion). הראפטור לא צריך מכ"ם עצמי כלל, כדי לבצע יירוט (שקט) על מטרה. כל מטרה. צוות הטו-95 שייורט ע"י מטוס כזה לא ידע אם טייס הראפטור "רואה" אותו כתוצאה ממכ"ם קרקעי (כל מכ"ם), מכ"ם מוטס (כל מטוס אי-שם במרחב האווירי), לוויין בעל מצלמה אופטית/טרמית/מכ"מית, מזל"ט, עמדת תצפית אופטית קרקעית וכו'. נגד מי יכוון הטו-95 את מערכת ההגנה שלו? נגד מי ישקיע את מרב הספק החסימה? כמה זמן יתמיד בזאת בלי לדעת אם הראפטור כבר בעקבותיו, או יגיע רק בעוד חצי שעה? כמה זמן ימשיך לשחרר מוץ ונורים בתנאים האלה עד שיאזל המלאי?

המשפט הבא שלך קטלני:
זה ש-B-52 נושא יותר דלק או יותר מטען לא עושה אותו אוטומטית לטוב יותר.

הרגת במחי מקלדת את לואי ברגה (הטייס הראשון שחצה את תעלת לה-מאנש בטיסה ומקים חברת התעופה "אייר פראנס"). ברגה היה הראשון לנסח משוואה המתווה את טווחו המרבי של כלי טייס. על "נוסחת ברגה" לטווח (Breguet equation) תוכל למצוא, שוב, אינספור אזכורים באינטרנט ובספרות הכתובה. גם אם אתה לא יודע למלא במדויק את כל אבריה, היא כלי מצוין לקביעת "ספרת איכות" (Figure Of Merit ובקצרה FOM) כשרוצים להשוות ביצועי שני כלי טייס.

אם מסלקים את המקדמים הקבועים, הנוסחה מביאה בחשבון שלושה פאראמטרים שמכפלתם זה בזה נותנת תוצאה טובה להערכה "למי יש גדול יותר".

א. נצילות אווירודינמית ("יחס גלישה" L/D). לשני המטוסים מבנה גוף, כנפיים וזנב דומים למדי. לפיכך, הנצילות האווירודינמית שלהם תהיה דומה ובשום מקרה לא יכול הטו-95 לעלות על הבי-52 במקדם העולה על 1.5. מדחפים לבדם הם יצרני גרר גדולים.

ב. ספיקת דלק ספציפית (Specific fuel consumption). במונחים עממיים פירושו "קילומטראז' לליטר". בעידן בו הונע בי-52 במנועי טורבו-סילון, היה לטו-95 יתרון משמעותי (קצת יותר מפי 2) בנצילות מערכת ההנעה. שני דגמיו האחרונים של הבי-52 מונעים במנועי טורבו-מניפה ובין לילה נמחק יתרונו של הטו-95. נצילות ההנעה של טורבו-מדחף אינה גדולה משמעותית מזו של מנוע מניפה סילוני.

ג. "שבר דלק" (Fuel fraction). משקל הדלק שניתן לנצלו, חלקי המשקל הכולל של המטוס בהמראה. היתרון של בי-52 במונח הזה גדול מאד.

גם אם תניח שוויון בשני הפאראמטרים הראשונים, או אפילו יתרון קל לטו-95, "שבר הדלק" של הבי-52 מנצח אותם.

אני לא אתייחס לאזכור שלך לגבי "יותר מטען". אתה בוגר מספיק כדי להבין שכתבת שטות.

לדיאלוג הבא. כתבתי:
מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה.

ועל כך ענית:
רק תיקון קטן: לא מדובר בטכנולוגיה של שנות ה-60-70. במפציצי Tu-95MS המשרתים כיות מותקנת מערכת הגנה רדיו-אלקטרונית "Meteor-NM", אשר נכנסה בתצורתה הנוכחית לשרות סביב שנת 1986. על פי הבנתי מדובר במערכת התראה\ל"א\בקרת אש. אפשר לראות היטב את שלושת האנטנות שלה בתמונה הזאת:

שתי הבליטות תחת הצריח, מימין ומשמאל יכולות להיות אנטנות זע"ט, או אנטנות מערכת התראת נעילה מכ"מית, אנטנות מערכת חסימת מיירט או מכלי מוץ/נורים או כל שילוב של ארבע האפשרויות. אנטנת מכ"ם בק"ש נמצאת מעל הצריח. צורתה וממדיה מצביעים על אחת התופעות המצויות בתעשייה האווירונאוטית הרוסית; פעם שהם בונים מערכת מוצלחת, הם נוטים לשלב אותה בכל מטוס. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, מכ"ם מערכת ZSU-23 הוא מכ"ם בק"ש מוצלח התפור בדיוק למידותיו של תותח 23 מ"מ. לכן, אין סיבה הנדסית/מסורתית לבנות בצריח זנב טו-95 מערכת בק"ש כמו זו הנמצאת בחרטום "מיג" מודרני.

בנוסף, אני אישית לא יודע במה החליפו את התותחן ב-Tu-95MS. לפי דעתי הגיוני להניח שבמערכת אלקטרו-אופטית. אם כן, טווח הגילוי של מטוס חמקן תאיורטית יכול להגיע לעשרות ק"מ אפילו אם הוא לא ישדר כלום (לא ישתמש במכ"מ, קשר וכד').

יתכן. החלון השקוף ששימש בעבר את המקלען מאפשר "הצצה" לחיישנים אלקטרו-אופטיים. ההיגיון ההנדסי, התו"לי והמסורתי מאחורי שינוי כזה – לא רב; למה לשנות אם יש מערכת מכ"מית טובה מספיק? אפשר לשפר אותה ע"י שילוב מעגלי נל"א מודרניים אך אין צורך במערכת שטווח הגילוי שלה 100 ק"מ.

הדיאלוג הבא. כתבת:
לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה:

ואתה ענית:
אז הנוהל הרגיל, לכן קשה לאמין שיש בזה משום הצהרה פוליטית.

נסה להיכנס לנעליו של טייס אף-22 היושב בכוננות יירוט באלמנדורף. כל מה שיש לו בראש בהזנקה הוא לא לשכוח את המצלמה ולרוץ למטוס איתה "סתם כי בא לו לצלם"? יש לי תמונות יפות מאד שצילמו טייסי כוננות "בז" מאותה כנף, ביירוט טו-95 שהיה בגיחה דומה. ההיגיון התעמולתי והתועלתני פועל בשני הכיוונים; הוא אינו חד-צדדי לטובת הרוסים.

המספרים הקטנים של B-2 יחסית ל-B-1 הלא חמקני (כהגדרתך), והעלות האסטרונומית שלו (מילירדי דולרים!!!), לא ממש עושים ממנו מפציץ אסטרטגי מוצלח.

כאן יצאת להגן על רודינה בכל הכלים. אני מקווה שאתה מסכים שכלכלת ארה"ב משופרת "במקצת" בהשוואה לכלכלת רוסיה. היא זו המאפשרת לארה"ב להשקיע מיליארדים (!) בפיתוח ובניית מפציץ אסטרטגי כבד וחמקן, הממריא מבסיס וייטמן בארה"ב, טס כל הדרך עד קוסובו, מוריד שם 16 פצצות JDAM לעבר 16 מטרות שונות, וחוזר כל הדרך הביתה על 2 אנשי צוותו, בלי שליוגוסלבים יש מושג ממי ספגו את הפצצות. לא אירוע חד-פעמי אלא אירוע שחזר על עצמו פעם אחר פעם. יתכן ושנינו לא מבינים בצורה מוסכמת את המילה "מוצלח". אני מפציר בך להשקיע מעט זמן בלימוד האספקטים הפחות זוהרים של לוחמה אווירת – פריסה; כמה דם "ירקו" האמריקאים בפריסת כוחות אוויריים למפרץ או לאירופה בשלוש המלחמות האחרונות. הרבה מזה נמנע כשיש לך כוח הפצצה אסטרטגית משמעותי.

סיכום: אם אתה רוצה להגן על התוצרת הסובייטית בצורה אובייקטיבית (כדבריך), עשה זאת בצורה מושכלת, רכוש ידע בסיסי באווירונאוטיקה וברור בקפידה את יעדי ההשוואה והפאראמטרים הרלוונטיים. בפתיל הזה זה לא הצליח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 פתח בבקשה ספר ברמת מקצועיות סבירה, וקרא באיזו קטגוריה מוגדרים טו-16 וטו-22. ג'יינס, למשל, מגדיר אותם כמפציצים בינוניים; מטען חימוש בן 9 - 12 טונות וטווחים בין 3,500 – 4,500 מי"מ.

לא קיים בכלל חילוק למפציצים קלים\בינוניים\כבדים, אלא למפציצים אסטרטגיים ומפציצים טאקטיים (או בתרגום מילולי מרוסית - "מפציצי חזית"). גם Tu-22 ובפרוש גם Tu-16 מוגדרים כמפציצים אסטרטגיים (להוציא את השימוש בהם בחיל הים, שזה סיפור אחר). זה ש-Jane's מכניסים להם הגדרות משלהם - זכותם, אבל צריך להבין שאלו הן ההגדרות של Jane's, שלא מחייבות אף אחד, והשימוש בהן הוא לשם נוחות בלבד, כיוון שלאזרח מן השורה פשוט יותר להבין מה זה מפציץ כבד מאשר מה זה מפציץ אסטרטגי, ובמה הוא נבדל ממפציץ טקטי. כך לפחות על פי הבנתי.

ציטוט:

לכן הם לא "זכו" להיכנס לרשימת המפציצים האסטרטגיים שלי. אתה יכול, חד צדדית, להכריז למשל על "רעם" כעל "מפציץ אסטרטגי כבד". בכך לא תהיה שונה מכמה קצינים בכירים בח"א, כולל חלק ממפקדי טייסות ה-"בז" וה-"רעם" שבנאומים לאומה מכנים אותו כך. אין מוסכמה מהו טווחו של "מפציץ אסטרטגי" או איזה מטען פצצות הופך מטוס ל-"מפציץ כבד". 8,000 מי"מ ומעל 20 טון הן קונבנציה מקובלת.

מעניין, שלמרות ש-Tu-16 ו-Tu-22M לא זכו להיכנס לרשימה שלך, Tu-4 משום מה כן קיבל את הכבוד הזה, אפ-על-פי שהוא בעל טווח ויכולת נשיאת מטען קטנים יותר. אני מציע שאתה תעשה סדר בהגדרות שלך.

אם אתה מעוניין להמציא הגדרות משלך, אתה מוזמן להקים חיל האוויר ולקרוא ל-"רעם" אפילו צוללת גרעינית - זכותך. אבל כיוון שאנו דנים בכלים של חיל האוויר הסובייטי, אנחנו מחוייבים להגדרות סובייטיות או להגדרות בין-לאומיות מקובלות. ולפי ההגדרות הללו את ה-"רעם" אפשר להגדיר כמפציץ, אבל מפציץ טקטי.

ציטוט:

אין ויכוח על יכולותיה של בריה"מ לשעבר לפתח מפציצים – מכל הסוגים. הדיון מתמקד רק בהבדלים הטכנולוגיים בין בי-52 לטו-95 כמפציצים אסטרטגיים והאם אלו יכולים להצביע על עליונות אמריקאית. כשאתה משרבב לדיון מפציץ מסוג אחר, אתה מסמן את עצמך כמי שלא מבין את ההבדל וכמי שמגן על רודינה סובייצקה סויוזה בכל מחיר; לא עדות תומכת בהצהרתך על אובייקטיביות.

לי דווקה זכור שזה הייתה אתה, מי שפרץ את גבולות הדיון. הנה אתה אומר שהדיון הוא רק בהבדלים טכנולוגיים בין B52 ו-Tu-95, אבל נזכרת משום מה בתקופה שבין מלחמות העולם וכד'. ועכשיו אתה בא בתענות שזה אני ש-"משרבב לדיון מפציץ מסוג אחר". תבדוק את עצמיך, לפני שאתה שופט את האחרים.

ציטוט:

אם זאת, הגאומטריה של מיכלי דלק נתיקים היא בפרוש לא חמקנית אלא "קלסית". אם כך, כל החמקנות של המטוס תרד לאפס, כל עוד הם נשארים מחוברים. שגיאה בסיסית מאד ביסודות המכ"ם והבנת מושג "חמקנות". נכון שטכניקות "חמקנות" נחשבות בין "כמוס" ל-"סוד מדינה", אבל זו אינה סיבה להפוך אותן לסוג של "וודו" בלתי מובן ובוודאי לא לכתוב בפסקנות כמו זו שכתבת. שח"ם מוגדר עממית כהחזר המכ"מי של מטוס השקול להחזר של כדור מתכת בעל קוטר של כך וכך מ"ר ותמיד כשחרטום המטוס פונה לכיוון המכ"ם הנדון (Head-on). בעלי מקצוע משתמשים במונח dBm; הוא אינו מסווג אבל מסובך יותר להבנה ולכן אמנע ממנו. השג שרטוט או תמונה של אף-22 עם נתיקים, בהיטל חזיתי, ונסה לאמוד בכמה גדל שטח ההחזר שלו איתם. לצורך המשחק, נגזים באופן פרוע ונניח שהשטח הוכפל. מסכים?

לא. השח"ם של "רפטור" שבד"כ מציינים (מנחשים) אותו נמדד בסמר"ים. למיכל דלק שלא יוצר תוך שימוש בטכנולוגיות חמקניות יכול להיות שח"ם קרוב יותר למטר מרובע. אם נניח שלשי המיכלים שח"ם כולל של מ"ר, אז יש לנו גידול בשח"ם כולל (מטוס + מיכלי דלק) פי מאות או אולי אפילו פי אלף, אבל בהחלט לא פי-2. אם כך, אתה מוזמן לעשות את החישובים שלך עוד פעם.

ציטוט:

מה דעתך שקל לייצר נתיק ממתכת אך לצפות אותו בחומר סופג אנרגיית מכ"ם (RAM), נניח על בסיס פריט?

סוף-סוף אמרת משהו שאני יכול להסכים איתו - באמת הגיוני שמיכל דלק נתיק בשביל מטוס קרב חמקני גם יוצר תוך שימוש בטכנולוגיית "סטלס". הבעייה היא, שציפוי שעליו אתה מדבר כשלעצמו לא יוריד את שח"ם המטוס לרמה מספקת, לא דרוש גם תכנון מיוחד של צורת המיכל. אם תשים לב, כל כלי טייס חמקני (כולל גם לא מאוישים כמו טילי שיות וכטבמ"ים) הוא בעל צורה ייחודית ואף פעם הוא לא יהיה בצורה גלילית פשוטה כפי שנראים מיכלי הדלק בצילום.

ציטוט:

ללוקהיד-מרטין יש ניסיון של יותר מ-40 שנים בתכנון מטוסים חמקניים, מטוסים ארוכי טווח ומטוסים פורצי תחום. בעיית שח"ם נתיקים ופתרונות אפשריים היא הפחותה שבבעיותיה.

במשימות שדורשות תצורה חמקנית ה-"ראפטור" אף פעם לא יטוס עם חימוש חיצוני ובטח לא אם מיכלי דלק. ולפי דעתי הדבר ידוע באופן רחב, כך שאני מופתע שאתה מפנתז על מיכלי דלק נתיקים חמקניים.

ציטוט:

עכשיו לדיאלוג הבא. כתבתי: לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד. ועל זה ענית: כאשר רוסים בדקו את יכולות של מערכת הגנה עצמית של Tu-95MS, הם בדקו אותה מול המיירט החזק ביותר שלהם - MiG-31, בעל מכ"מ חזק ביותר לתקופתו (ובמובנים מסויימים אולי אפילו עד היום). אם זאת, המיג לא הצליח לנעול על המפציץ, והיה צריך לבצע את "ההפלה" בעזרת התותח שלו. לכתוב שמכ"ם המיג-31 (הספק גדול פי 6 ממכ"ם "קורנס", למשל, אבל הצגים והתצוגה בתא האחורי הם אלה שמשמשים את מערכת הטק"א SA-2 המאוד מיושנת) לא צלח את מערכת ההגנה העצמית של הטו-95, היא לא רק חשיבה לא מעודכנת אלא גם מעידה שאינך מבין את המושג "התכת מידע" (Data Fusion).

ולפי דעתי זה מראה על כך שלא הבנת את כוונתי.

ציטוט:

הראפטור לא צריך מכ"ם עצמי כלל, כדי לבצע יירוט (שקט) על מטרה. כל מטרה. צוות הטו-95 שייורט ע"י מטוס כזה לא ידע אם טייס הראפטור "רואה" אותו כתוצאה ממכ"ם קרקעי (כל מכ"ם), מכ"ם מוטס (כל מטוס אי-שם במרחב האווירי), לוויין בעל מצלמה אופטית/טרמית/מכ"מית, מזל"ט, עמדת תצפית אופטית קרקעית וכו'. נגד מי יכוון הטו-95 את מערכת ההגנה שלו? נגד מי ישקיע את מרב הספק החסימה? כמה זמן יתמיד בזאת בלי לדעת אם הראפטור כבר בעקבותיו, או יגיע רק בעוד חצי שעה? כמה זמן ימשיך לשחרר מוץ ונורים בתנאים האלה עד שיאזל המלאי?

עוד הפעם, לא על זה בכלל דיברתי כשהבאתי את הדוגמה של יירוט Tu-95MS ע"י MiG-31. פספסת את הפואנטה בקילומטרים. לא משנה מי גילה את המפציץ, מכ"ם של NORAD, לווין או גמד עם משקפת, בסופו של דבר "ראפטור" יצטרך לשגר טיל "אוויר-אוויר" - נגיד AIM-120 לצורך העניין - אשר ממכוון בשלב ההתחלתי ע"י הדטה-לינק מ-"ראפטור" (מה שכבר מגלו את מיקומו למפציץ), ובשלב הסופי הוא מתביית באופן אקטיבי על המטרה. ופה נכנס השמשל של MiG-31 - אם הוא לא הצליח לנעול על ה-Tu-95MS, איזה סיכוי יש לראש ביות מסכן (בהשוואה) של AMRAAM?

ציטוט:

המשפט הבא שלך קטלני: זה ש-B-52 נושא יותר דלק או יותר מטען לא עושה אותו אוטומטית לטוב יותר. הרגת במחי מקלדת את לואי ברגה (הטייס הראשון שחצה את תעלת לה-מאנש בטיסה ומקים חברת התעופה "אייר פראנס"). ברגה היה הראשון לנסח משוואה המתווה את טווחו המרבי של כלי טייס. על "נוסחת ברגה" לטווח (Breguet equation) תוכל למצוא, שוב, אינספור אזכורים באינטרנט ובספרות הכתובה. גם אם אתה לא יודע למלא במדויק את כל אבריה, היא כלי מצוין לקביעת "ספרת איכות" (Figure Of Merit ובקצרה FOM) כשרוצים להשוות ביצועי שני כלי טייס. אם מסלקים את המקדמים הקבועים, הנוסחה מביאה בחשבון שלושה פאראמטרים שמכפלתם זה בזה נותנת תוצאה טובה להערכה "למי יש גדול יותר". א. נצילות אווירודינמית ("יחס גלישה" L/D). לשני המטוסים מבנה גוף, כנפיים וזנב דומים למדי. לפיכך, הנצילות האווירודינמית שלהם תהיה דומה ובשום מקרה לא יכול הטו-95 לעלות על הבי-52 במקדם העולה על 1.5. מדחפים לבדם הם יצרני גרר גדולים. ב. ספיקת דלק ספציפית (Specific fuel consumption). במונחים עממיים פירושו "קילומטראז' לליטר". בעידן בו הונע בי-52 במנועי טורבו-סילון, היה לטו-95 יתרון משמעותי (קצת יותר מפי 2) בנצילות מערכת ההנעה. שני דגמיו האחרונים של הבי-52 מונעים במנועי טורבו-מניפה ובין לילה נמחק יתרונו של הטו-95. נצילות ההנעה של טורבו-מדחף אינה גדולה משמעותית מזו של מנוע מניפה סילוני. ג. "שבר דלק" (Fuel fraction). משקל הדלק שניתן לנצלו, חלקי המשקל הכולל של המטוס בהמראה. היתרון של בי-52 במונח הזה גדול מאד. גם אם תניח שוויון בשני הפאראמטרים הראשונים, או אפילו יתרון קל לטו-95, "שבר הדלק" של הבי-52 מנצח אותם. אני לא אתייחס לאזכור שלך לגבי "יותר מטען". אתה בוגר מספיק כדי להבין שכתבת שטות.

פיתחת כאן תאיוריות ולשם מה? למה לסבך את העניין הגם כך לא ממש פשוט? אם רצית להשוות את הטווח שלהם - תשווה את הטווח. אם רצית להשוות את כושר נשיאת המטען שלהם - תשווה אותו. נקודה.

ציטוט:

לדיאלוג הבא. כתבתי: מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה. ועל כך ענית: רק תיקון קטן: לא מדובר בטכנולוגיה של שנות ה-60-70. במפציצי Tu-95MS המשרתים כיות מותקנת מערכת הגנה רדיו-אלקטרונית "Meteor-NM", אשר נכנסה בתצורתה הנוכחית לשרות סביב שנת 1986. על פי הבנתי מדובר במערכת התראה\ל"א\בקרת אש. אפשר לראות היטב את שלושת האנטנות שלה בתמונה הזאת: שתי הבליטות תחת הצריח, מימין ומשמאל יכולות להיות אנטנות זע"ט, או אנטנות מערכת התראת נעילה מכ"מית, אנטנות מערכת חסימת מיירט או מכלי מוץ/נורים או כל שילוב של ארבע האפשרויות. אנטנת מכ"ם בק"ש נמצאת מעל הצריח. צורתה וממדיה מצביעים על אחת התופעות המצויות בתעשייה האווירונאוטית הרוסית; פעם שהם בונים מערכת מוצלחת, הם נוטים לשלב אותה בכל מטוס. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, מכ"ם מערכת ZSU-23 הוא מכ"ם בק"ש מוצלח התפור בדיוק למידותיו של תותח 23 מ"מ. לכן, אין סיבה הנדסית/מסורתית לבנות בצריח זנב טו-95 מערכת בק"ש כמו זו הנמצאת בחרטום "מיג" מודרני.

לא הצלחתי להבין על מה אתה מדבר. אתה חושב במדובר במכ"ם בקרת אש הלקוח מ-"שילקה"?

ציטוט:

בנוסף, אני אישית לא יודע במה החליפו את התותחן ב-Tu-95MS. לפי דעתי הגיוני להניח שבמערכת אלקטרו-אופטית. אם כן, טווח הגילוי של מטוס חמקן תאיורטית יכול להגיע לעשרות ק"מ אפילו אם הוא לא ישדר כלום (לא ישתמש במכ"מ, קשר וכד'). יתכן. החלון השקוף ששימש בעבר את המקלען מאפשר "הצצה" לחיישנים אלקטרו-אופטיים. ההיגיון ההנדסי, התו"לי והמסורתי מאחורי שינוי כזה – לא רב; למה לשנות אם יש מערכת מכ"מית טובה מספיק? אפשר לשפר אותה ע"י שילוב מעגלי נל"א מודרניים אך אין צורך במערכת שטווח הגילוי שלה 100 ק"מ.

ההגיון הוא לתת למפציץ שפועל באופן אוטונומי כמה שיותר כלים שיעלו את סיכויו לשרוד. וכפי שגם ל-Su-27 למשל אין לכאורה סיבה להתקין IRST כאשר הוא נושא מכ"ם שרואה רחוק יותר וטוב יותר, אבל למרות כל זה יש לו IRST, גם ל-Tu-95MS ייתכן, לפי דעתי, שתהיה מערכת דומה, ואפילו מתקדמת יותר.

ציטוט:

הדיאלוג הבא. כתבת: לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה: ואתה ענית: אז הנוהל הרגיל, לכן קשה לאמין שיש בזה משום הצהרה פוליטית. נסה להיכנס לנעליו של טייס אף-22 היושב בכוננות יירוט באלמנדורף. כל מה שיש לו בראש בהזנקה הוא לא לשכוח את המצלמה ולרוץ למטוס איתה "סתם כי בא לו לצלם"? יש לי תמונות יפות מאד שצילמו טייסי כוננות "בז" מאותה כנף, ביירוט טו-95 שהיה בגיחה דומה. ההיגיון התעמולתי והתועלתני פועל בשני הכיוונים; הוא אינו חד-צדדי לטובת הרוסים.

אני אישית מניח שהטייס שלקח איתו את המצלמה חשב על התמונות הקוליות שהוא יראה לחברתו הרבה יותר מאשר הוא חשב על תעמולה, מדיניות החוץ האמריקאית ועל פוטין. בדעה זאת תומכת בעקיפין גם העודבה, שהתמונות התפרסמו בבלוג פרטי, ולא ע"י הגורמים הרשמיים של ארה"ב.

ציטוט:

המספרים הקטנים של B-2 יחסית ל-B-1 הלא חמקני (כהגדרתך), והעלות האסטרונומית שלו (מילירדי דולרים!!!), לא ממש עושים ממנו מפציץ אסטרטגי מוצלח. כאן יצאת להגן על רודינה בכל הכלים. אני מקווה שאתה מסכים שכלכלת ארה"ב משופרת "במקצת" בהשוואה לכלכלת רוסיה. היא זו המאפשרת לארה"ב להשקיע מיליארדים (!) בפיתוח ובניית מפציץ אסטרטגי כבד וחמקן, הממריא מבסיס וייטמן בארה"ב, טס כל הדרך עד קוסובו, מוריד שם 16 פצצות JDAM לעבר 16 מטרות שונות, וחוזר כל הדרך הביתה על 2 אנשי צוותו, בלי שליוגוסלבים יש מושג ממי ספגו את הפצצות. לא אירוע חד-פעמי אלא אירוע שחזר על עצמו פעם אחר פעם. יתכן ושנינו לא מבינים בצורה מוסכמת את המילה "מוצלח". אני מפציר בך להשקיע מעט זמן בלימוד האספקטים הפחות זוהרים של לוחמה אווירת – פריסה; כמה דם "ירקו" האמריקאים בפריסת כוחות אוויריים למפרץ או לאירופה בשלוש המלחמות האחרונות. הרבה מזה נמנע כשיש לך כוח הפצצה אסטרטגית משמעותי.

רק שכחת לציין שגיחות אלו היו צעד תעמולתי שבא להוכיח לקונגרס ולמשלם המסים האמריקאי שכספם הלך לתאגידי ענק מסיבות טובות לכאורה. מפני שעיקר העבודה נעשתה ע"י טילי שיוט (במכה ראשונה) וע"י מפציצי B52 (אחר כך), ושהחמקנים שפעלו בקוסובו ובעירק היו מלווים בכנפים שלמים של מטוסי ל"א (ולמרות כל זה F117 אחד הופעל), מה שנוגד את כל הקונספט של מכת פתע ראשונה על מטרות איכות בעמק שטח אוייב ועושה את השימוש הזה להזוי לגמרי.

ציטוט:

סיכום: אם אתה רוצה להגן על התוצרת הסובייטית בצורה אובייקטיבית (כדבריך), עשה זאת בצורה מושכלת, רכוש ידע בסיסי באווירונאוטיקה וברור בקפידה את יעדי ההשוואה והפאראמטרים הרלוונטיים. בפתיל הזה זה לא הצליח.

תוזה על העצה. גם אני מהחל לך אותו דבר בדיוק.

ההתמודדות מוצאת חן בעיני, כי כל אחד חופר ונובר למצוא טיעונים טובים.
תמשיכו, אני לומד.
בתחום זה אני הדיוט גמור.


יש לי גם דעה משלי, אגב, אני חושב שבסוף שני הכלים האלה מיועדים לפעול רחוק מ"חומת הנ"מ" של קו המגע או לעבור דרך פרצות שמישהו אחר פרץ בה.
דבר שני, אני מבין ששני אלה מגלמים את סכום העוצמות והחולשות בתעשיות האויריות של המדינות אשר בנו אותם ובסוף, בתור מכשיר להפיל הרבה פצצות\חימוש על יעד, האמריקאי פשוט נושא יותר פצצות ליותר רחוק.
מי שעוסק בפעולות צבאיות באופן מקצועי, לא ישלח כלי כזה להילחם לבד.
את זה עושים רק בישראל.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אצל אחת מהן מנצח כמעט תמיד The lowest bidder (המציע הזול ביותר). אצל השנייה - לא. כשאתה משקלל את הנתון הזה, אתה מעריך עוד יותר מהי עליונות טכנולוגית.

אבל סליחה, את תוצאת המירוץ אנחנו כבר יודעים!
זה שהאמריקאים ניצחו זה משהו שכולם לומדים לחיות איתו.

עכשיו הויכוח הוא על הפרשנות.
פעם חשבו (פרשנים ואפילו מנתחי מודיעין ) שהרוסים הרבה יותר קרובים בתחרות, אפילו הבאת לכך דוגמאות מפורטות ברמה טובה וגבוהה יותר משהיכרתי. לכן נלחצו האמריקאים לשפוך כסף רב על פרויקטים שאפתניים ומתקדמים (נכון שבסוף זכה המציע הזול, אבל מהות הפרויקט היתה זינוק או צעד קדימה).

בעשור וחצי האחרונים מתאפשר לנו להבין יותר נכון איפה היו הסובייטים ביחס לאמריקאים, ועכשיו כל הדיונים אחורה הם תיקון של הפרשנות למירוץ.
לגבי ההיבט העכשווי, אני בדעה שה-TU-95 שגדול כמעט כמו ה-B52 נושא פחות מטען יעיל (Payload) ולטווח קטן יותר הוא, בסיכום, מאחורי המטוס האמריקאי בדירוג.
אם בסוף צריך יהיה להרוג אותו בתותח כי הטילים לא הסבו לו מספיק נזק, אני לא באמת יכול להעריך.
נדמה לי שבצחוק ניתן פשוט לשגר עליו מאבריק בהנחיה אלקטרו אופטית ודי.
אל תצחקו, טייס סקייהוק ישראלי אל"מ עזרא דותן ז"ל הפיל מיג סורי בהר דוב עם רקטות אויר קרקע לפני מלחמת יום הכיפורים, נדמה לי שמדובר ברקטות ZUNI אבל אני חלש בפרטים האלה.
המקור מאתר בטאון חיל האויר.
אם סקייהוק יכול להפיל מיג 17 עם חימוש לא מונחה, אני מניח שדוגמת המאבריק (והעיקרון שמאחוריה- אם רואים אותך אז רואים אותך ונשק טיפש כמעט לא משתבש) נעשית אפילו חצי רצינית על מטוס כל כך גדול ואיטי.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 אם בסוף צריך יהיה להרוג אותו בתותח כי הטילים לא הסבו לו מספיק נזק, אני לא באמת יכול להעריך.

כנראה לא התבטעתי בצורה ברורה - זה לא שהטילים לא הסבו מספיק נזק לטו-95, אלא שה-"פוקסבאט" לא הצליח לנעול עליו, וכתוצאה מזה לא יכל לשגר לעברו טילים. זה בא להדגים 2 דברים:
1. לא קל ליירט מפציץ אסטרטגי.
2. מערכות הגנה עצמית של מפציצים אסטרטגיים הן מצויינות, ולכן אין מקום להיזכר במכ"ם בקרת אש של SU-23-4 על סמך הנחה שזה "מספיק, ויותר מזה לא צריך".

ציטוט:

אל תצחקו, טייס סקייהוק ישראלי אל"מ עזרא דותן ז"ל הפיל מיג סורי בהר דוב עם רקטות אויר קרקע לפני מלחמת יום הכיפורים, נדמה לי שמדובר ברקטות ZUNI אבל אני חלש בפרטים האלה.

קיים סיפור אפילו מוזר יותר - מסק"ר מי-24 עירקי הפיל "פאנטום" יראני באמצעות רקטה לא מונחית בשנת 1982 (מקור).

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אל תצחקו, טייס סקייהוק ישראלי אל"מ עזרא דותן ז"ל הפיל מיג סורי בהר דוב עם רקטות אויר קרקע לפני מלחמת יום הכיפורים, נדמה לי שמדובר ברקטות ZUNI אבל אני חלש בפרטים האלה.
המקור מאתר בטאון חיל האויר.

כשהייתי ילד הכרתי אותו רופפת וכבר אז דיברו עליו כעל "חיית אוויר" מיוחדת במינה. הוא היה טייס דאונים מצטיין (השתתף באליפות העולם לדאייה כשהוא מטיס דאון מסוג HP-9 ממתכת, שמנחם בר ז"ל בנה במו ידיו בבסיס), מטיס טיסנים בשבתות סמוך לרחבת המגדל והיה טייס בעל שתי ידי זהב או פלטינה (מה שיקר יותר בימים אלה).
לימים הכרתי אותו מצוין כשפיקד על טייסת העייט הראשונה. בתרגילי תש"ת, הוא היה מיירט "שחקים" ב-"עייט" וחוזר לטייסת מנצח כשהוא מסביר במבטא יקי בולט כמה "העייט" מטוס מצוין עם המון דלק בהשוואה למיראז' שבו היה "משקשק" כל הזמן מבינגו (מושג שלא היה בימי המיראז') ושהוא, "בבן" אפילו לא צריך מנוע במטוס אלא רק רדיו.
בתקופה שבה הוטסו שני מטוסי מיג-17 שנחתו בטעות בשדה בצת, "בבן" היה היחיד שהיה צוחק על טכניקות הא"א של דני שפירא (טייס הניסוי) שלדבריו לא מיצה מהמיג את מלוא תכונותיו. את זוג המטוסים הסוריים הפיל כשהיה מפקד הטייסת (סא"ל) לא קודם שבן זוגו למבנה (ב-ד) ריסס את המיג הראשון בתותחי 20 מ"מ שהיו סטנדרטיים באותה תקופה "בעייט", חוץ מהמטוס של "בבן".
לימים, כשכבר היה לא בריא, היה מתגבר על הסבל ומטיס בשבתות טיסן רדיו שהיה בקנה מידה מוקטן, מטוס SE-5 מושלם ממלחמת העולם הראשונה.
הוא היה באמת אחד ויחיד ומותו (שהיה צפוי עם החרפת מחלתו) הסב צער רב להרבה מאד אנשים, אפילו שלא היה בנאדם שמתרועע בקלות.

שמעתי פעם סיפור שלא הצלחתי לבסס אותו, על טייס צי אמריקאי שעשה אותו דבר על "עייט", במלחמת ויאטנם.

אכן היה טייס צי אמריקאי שהפיל מיג -17 עם רקטות זוני. הטייס הוא לוטננט קומנדר (מקביל לרס"ן אאל"ט) תיאודור ר. שווארץ.

http://www.history.navy.mil/seairland/appene.htm

לוטננט-קומנדר טד שוורץ מטייסת VA-76 (נומ"ט "בון-הום ריצ'רד") הפיל ב-1 במאי 1967 מיג 17באמצעות רקטות זוני - בדיוק כמו ההפלה הראשונה של "בבן" - במהלך תקיפת בסיס קפ בצפון-ויטנאם.
שוורץ הטיס מטוס מדגם C והוא קיבל על ההפלה את עיטור "כוכב הכסף".
עמותת Warbird Heritage משפצת כרגע מטוס מדגם B למצב טיסה בצבעי מטוסו של שוורץ.

"בבן" הגיע לעיט ממערך השחק, בו הוא הספיק לצבור 3 הפלות. שתי ההפלות שלו מעל ה"פתחלנד" הפכו אותו אם כך ל"אייס". אין ספק שנסיונו הרב על השחק סייע לו בתמודדויות עם השחקים כשהוא יושב בקוקפיט העיט.
בכלל, העיט נחשב מטוס מצויין לדוג-פייט. במשך כ-20 שנה הוא שימש לביום אויב ביחידות ביום האויב של הצי והמארינס וגם טייסי הטומקט התקשו לנצח אותו בקרבות אויר הדוקים.
בסוף שנות ה-90 זכה הסקייהוק לעדנה מסויימת כאשר ארגנטינה הצטיידה בסקייהוקים מדגם AR כמטוסי קרב.

זה מזכיר את הסיפור על הטייס הישראלי שהצליח "להפיל" F-14 עם סקייהוק. הסיפור התרחש בשנת 1974 כאשר משלחת של חיל האוויר יצאה לארה"ב כדי לבחון ולהשוות בין ה F-15 לF-14. אפשר לקרוא עליו כאן:
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...463&docID=18650

מה שמעניין זה שחניכי קא"מ נץ ממש לא אוהבים לשמוע מישהו אומר על העיט שהוא טוב לדוג-פייט.. (קצב גלגול מהיר? "הנץ מגלגל מספיק מהר") הטענה שלהם היתה שבכל פעם שעיט "הפיל" בז/נץ זה היה במהלך קרב רביעיה על אחד או לפחות זוג על אחד, כשהעיט התחיל ביתרון ברור ובחר לפנות לכיוון הנכון (מה שנקרא "בפוּקס").

אם אני לא מאוד טועה, לבועז ב"א - טייס עיט - היתה הזדמנות להפיל מיג או משהו כזה באמצע תש"ת (לא סגור על זה, אלא שהתותח היה במצב קרקעי והחטיא הכל. מישהו מכיר?

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 מי שעוסק בפעולות צבאיות באופן מקצועי, לא ישלח כלי כזה להילחם לבד. את זה עושים רק בישראל.

במקרה של מפציצים אסטרטגיים אין להם על מי לסמוך אלא על עצמם, לאחר שחדרו לעומק שטח האוייב. לכן דווקה בהם מותקנות ערכות ל"א מתקדמות ביותר, כמו AN/ALQ-161 האמריקאית או ערכת הגנה עצמית Meteor-NM הרוסית.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

ציפיתי ליותר. אפילו התחלתי לחפש מידע על ערכות הל"א של טו-95 ו-B52, ואתה פשוט ויתרת?

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

ומקנא באנשים שגרוויטציה וחוקי הטבע לא מכניעים אותם. להמריא על כנפי התעמולה הסובייטית צריכה להיות חוויה עמוקה, אחרת לא היו נהנים ממנה כ"כ הרבה אנשים.
אבל זה לא צריך להפריע לך "לאסוף" חומר על מערכות ההגנה עצמית של הבי-52. אני משוכנע לגמרי שגם אם הרוסים פיגרו מעט טכנולוגית (אירוע נדיר ומצער), הם הדביקו את הפער (כמו תמיד) תוך פרק זמן קצר (כמו תמיד), הצליחו לדלג על כמה שלבים הכרחיים (כמו תמיד) ואפילו יצרו פער לטובתם (כמו תמיד).

בהנחה שמטרת שני המפציצים היתה להטיל פצצה אטומית על היריב בטווח בין יבשתי, הרי ששני התיכנונים התאימו למשימה. נשאלת השאלה מה היתה הסיבה ל overkill ב B52 כשהB47 יכל כנראה לבצע את המשימה המקורית. האם יכולת ההפצצה הקונבנציונלית היתה שיקול בתיכנון המקורי? אגב, למטוס טורבופרופ יש בד"כ ביצועי שהייה עדיפים (ראה מטוסי סיור ימי עד לזמן האחרון), לא שייך למשימה המקורית אבל אולי חשוב במשימות הנוכחיות.

מצטער שלא עניתי לך בבוקר. לא שמתי לב שפנית אלי.

בהנחה שמטרת שני המפציצים היתה להטיל פצצה אטומית על היריב בטווח בין יבשתי, הרי ששני התיכנונים התאימו למשימה. נשאלת השאלה מה היתה הסיבה ל overkill ב B52 כשהB47 יכל כנראה לבצע את המשימה המקורית.

ההנחה שלך נכונה חלקית. האיפיון שהונח לפני בואינג ב-1948 הגדיר 2 פאראמטרים עקרוניים:

א. טווח כשל הבי-36. מפציץ זה היווה את עמוד השדרה של "פיקוד ההפצצה האסטרטגית" (SAC ) והקנה יתרון במכרז לקונבייר (לימים - ג'נראל דיינמיקס).

ב. לא נשק גרעיני בודד אלא 4 פצצות תרמו-גרעיניות (פצצת מימן). פצצת מימן תקנית בת כ-10 מגהטון הצטיירה למתכננים כחבית עגולה באורך של 10 מטרים ומשקל של יותר מ-5 טון. פרופיל הטלת נשק גרעיני ע"י מטוס קרב מורכב עקרונית מיעף אימלמן כאשר הנשק משתחרר במשיכה ולמטוס ההטלה יש שהות לסיים את המשיכה, לגלגל ולצאת בכיוון ההפוך. לא כך כשמדובר במפציץ אסטרטגי כבד. הבי-52 היה צריך להיחלץ בפנייה אופקית מהירה ככל האפשר (בלי להזדקר!) ולכן הוכתב גובה הטלה של קרוב ל-40,000 רגל כדי שלגלי ההלם של נשק כה חזק יקח מספיק זמן להגיע אליו.

כל השאר נגזר משתי דרישות לא מבוטלות אלה.

האם יכולת ההפצצה הקונבנציונלית היתה שיקול בתיכנון המקורי?

לא ככל שאני יודע.

אגב, למטוס טורבופרופ יש בד"כ ביצועי שהייה עדיפים (ראה מטוסי סיור ימי עד לזמן האחרון), לא שייך למשימה המקורית אבל אולי חשוב במשימות הנוכחיות.

בואינג אכן שקלה הנע טורבו פרופ לבי-52 ומנוע מיוחד של חב' "רייט" אולם פראט אנד וויטני הבטיחה מנוע טורבו סילון שיעמוד באיפיון וזה סימן את התוצאה. למשימות שהייה אפשר לבחור טורבו-פרופ והוכחה טובה מספיק איך ניתן לבנות מטוס סיור ימי בממדים הרבה יותר צנועים היא לוקהיד "אוריון".

תוכנית הפיתוח של ה-B-52 היתה מפותלת למדי.
בשלב ראשון, ב-1946, הגישה בואינג הצעה ראשונה למציץ אסטרטגי בהתאם למפרט שפרסם ח"א של הצבא ב-23 בנובמבר 1945 - כלומר עוד לפני טיסת הבכורה של ה-B-36.
הצעתה של בואינג היתה שמרנית יחסית והיא אכן דיברה על מטוס מונע בששה מנועי טורבו-פרופ מסוג רייט T35 (מאוחר יותר מוצמם המספר לארבעה) וכנף ישרה..
במקביל הכינה החברה הצעה נועזת בהרבה עם כנף משוכה לאחור (שתכנונה התבסס על חומר מחקר גרמני שנתפס שלל) ומנועי סילון. במהלך 1946-1948 התבררו שני דברים:
א) ההצעה הרשמית השמרנית לא יכלה להבטיח שום שיפור ביחס ל-B-36.
ב) הודות לשותפות עסקית עם רולס-רויס הצליחה חברת פראט-אנד וויטני לפתח את מנוע טורבו-סילון אמין בדמות ה-J57.

בשלב שני ערכה בואינג שינויים שונים בהצעה הרשמית. בסופו של דבר הונחה על שולחן ח"א הצעת מודל 464-35 בתוצרת כנפיים, מייצב גובה ומייצב כיוון משוכים לאחור, עם כן נחיתה טנדם ועם ארבעה מנועי T35. מטוס זה דמה דמיון מפתיע לטו-95. בתקופה זו נמשכה העבודה על ההצעה השניה בעידודו של ח"א.

השלב השלישי החל ב-21 באוקטובר 1948, כשח"א הוציא מפרט חדש שדרש כי המפציץ העתידי חייב להיות מונע במנועי סילון. הודות לעבודה על התוכנית האלטרנטיבית עלה בידי אנשי בואינג להניח תוכנית מפורטת ודגם על שולחנו של ראש הפרוייקט תוך פחות משבוע. בגלל מגבלות הכוח של מנוע הסילון נאלצו המתכננים להתקין על המטוס שמונה מנועים. מתוכנית זו נוצר ה-B-52 כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

לכל אורך הדרך דובר על מפציץ בעל יכולת נשיאת פצצות גרעיניות, אבל גם בעל יכולת נשיאת מטען פצצות קונבנציונאליות. המטוסים הראשונים שנכנסו לשירות היו מדגם RB-52B והם יכלו לשאת פצצה גרעינית מסוג Mk 6, או שתי פצצות גרעיניות מדגם Mk 21 או 27 פצצות קונבנציונאליות מדגם Mk 117. זה נשאר מטען הפצצות הפנימי של ה-B-52 עד להכנסת שיפור Big Belly בדצמבר 1965. כמובן שאופיה של המלחמה הקרה בשנות ה-50 הכתיב דגש על החימוש הגרעיני ובתקופה זו המטוסים טסו לעיתים נדירות עם חימוש קונבנציונאלי.

אפרופו כן הנחיתה המאפשר נחיתה קלה יחסית ברוח צד חזקה - חברת ססנה עשתה בשנות ה-50 נסיון ליישם את הפטנט בשוק המטוסים האזרחיים הקלים כדי להקל את מלאכתם של טייסים חובבים. התוכנית לא יצאה לפועל כשהתברר כי גלגל החרטום שהחלו להתקין אז על מטוסים קלים פותר חלק גדול מהבעיות הכרוכות בנחיתה ברוח צד.

תודה על התגובה המאלפת.

אני מציע לאנשים בפורום לשפוט בעצמם, עד כמה הניוטון רלוונטי לדיון על טווח של המפציצים, כאשר את הטווח הזה אפשר למצוא בדקה או שתיים באינטרנט. אני גם מציע שאנשים ישפטו בעצמם, האם הבקשה שלי לא לסבך את הדיון במידע לא רלוונטי מצדיק את הפרישה שלך ממנו. אני מציע שאנשים גם יחליטו לעצמם, מי מושפע יותר מתעמולה וכל הזמן מדבר על עליונות של צד זה על אחר.

ולך אישית אני אתן חומר למחשבה, כדי שתוכל להיווכח בעצמיך בהיגיון האבסורדי שבו אתה משתמש:

הטיעון העיקרי שלך הוא של-B-52 טווח, מהירות וכושר נשיאת מטען גדול יותר. (את הטיעון הזה אתה לא הוכחת כמו שצריך למרות שביקשתי, דרך הגב). ההנחה הראשונה שלך היא שהנתונים הללו (ואני מדגיש - הללו) הם הם הקריטריונים הקובעים את עליונותו של מפציץ זה על אחר. ההנחה השניה שלך היא שהצד בעל מפציץ מועדף הוא הצד המפוחת יותר מבחינה טכנולוגית. המסקנה שלך היא לכן - אם ל-B-52 טווח, כושר נשיאת מטען ומהירות גדולים יותר, אזי הוא המפציץ טוב יותר, וחיל האוויר האמריקאי הוא גם המתקדם יותר. עכשיו אני לוקח את ההגיון אזה שלך והופך אותו. נשווה שני מפציצים אסטרטגיים על-קוליים מקביליים, אחד מערבי - B-1, והשני הוא מזרחי - Tu-160. הטיעון שלי הוא של-Tu-160 טווח, מהירות וכושר נשיאת מטען גדולים יותר מאלו של B-1. לכן, לפה ההנחות שלך אני מגיע למסקנה ש: א' - Tu-160 טוב יותר מה-B-1, וב' - חיל האוויר הסובייטי מתקדם יותר מחיל האוויר מאמריקאי. שים לב, השתמשתי הצורת המחשבה שלך.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

כדי לחסוך התקשקשות מיותרת, במונחי טווח, מהירות וכושר נשיאה - "בלקג'ק" עולה על "לאנסר". האמריקאים שנאו את המפציץ הזה וראו בו איום ממשי. לא לחינם הם התנו את שיחות סאלט-2 בהגבלת סד"כ המפציץ הזה כתנאי לחתימתם.


אלא שאתה מסיט את הדיון לכיוון אחר (זכותך במסגרת הכללים של "איך לנצח בוויכוח") תוך כדי שירבוב נושאים שלא היו בדיון (פטנט ישן המכונה "איש קש" או "דחליל", או "סינדרום דון קישוט"):

* לא ציינת שלרוסיה מותר להחזיק כמות מוגבלת של של בלקג'ק.

* לא ציינת שבלקג'ק הפך למבצעי כמה שנים אחרי ה-"לאנסר". האם בהגיון שלך "להיות ראשון" אינו מסתדר עם עליונות טכנולוגית (אמריקאית) ונטייה (רוסית) להעתיק טכנולוגיה אמריקאית אחרי שהאמריקאים צלחו את כל המשברים של פריצה טכנולוגית?

* לא ציינת שה-"לאנסר" אינו פריצת דרך טכנולוגית כלל ועיקר אלא תוצאה עלובה למדי של מה שכבר כתבתי בעבר שלפעמים פוליטיקאים כושלים מצליחים לטרפד הישג צבאי מוצלח.

לרוסיה היו את סטאלין וחרושצ'וב שלה. לאמריקאים - מקנמארה וקארטר. הראשון היה סוחר מכוניות שהפך לשר הגנה. האיש חי עד היום ואם תשאל אזרח אמריקאי מהרחוב, הוא יענה לך שמקנמארה גאון. לעומת זאת אנשי צבא (כולל בריטניה) מוכנים לחנוק את האיש הזה בכל רגע. כמות השגיאות שהוא חולל בימי חייו גדולה מאד. החל מפיתוח האף-111 (והתעקשות על "מטוס אחד לכל הזרועות") וגמור בסגירת פרויקט B-1A. לו הבי-1 איי היה ממשיך כמתוכנן, היה לארה"ב מפציץ אסטרטגי בעל מהירות כפולה ממהירות הקול כשני עשורים לפני שהופיע הבלקג'ק.

* לא ציינת שבלקג'ק נשען על טכנולוגיה של גיאומטריה משתנה שכיום אינה נחשבת כשיא הקדמה ולמעשה הרוסים הם היחידים שעוד דבקים בהמצאה הבריטית הזו, אחרי שהאירופאים והאמריקאים עברו לשילוב אווירודינמיקה/הנע טובים יותר.

* לא ציינת שכשהאמריקאים הכניסו את הבי-52 לשירות מבצעי, הם עברו לתכנון מפציץ אסטרטגי עלקולי ויצרו את הבי-58 שהיה המפציץ האסטרטגי העלקולי הראשון בעולם. לרוסים לא היה מענה למפציץ הזה כמעט שני עשורים. לאחר מכן תכננו ובנו (לפחות ברמת אבטיפוס) את הבי-70 התלת-קולי כשהמענה הרוסי היחיד למפציץ הזה היה מיירט (מיג-25) ולא מפציץ אסטרטגי. הבי-58 הוצא משירות (יקר, לא אמין במיוחד) והבי-1 תוכנן כדי להחליפו. אותה מלכודת של IRBM נגד מפציץ אסטרטגי, שפגעה בתעשייה הרוסית, חיכתה לאמריקאים בדמותו של מקנמארה. אלא שזה, האחרון, החליט גם על טיל השיוט. כך שנכון יותר להגיד שהמענה הרוסי בדמותו של הבלקג'ק הגיע ארבעה דורות אחרי האמריקאים. אם הדור הרביעי הרוסי מתגלם בצורת הבלקג'ק, יש להשוותו לדור הרביעי האמריקאי - הבי-2. תמיד תוכל לכתוב בסגנון של "אז מה אם הוא חמקן?", כי זו שיטה קלאסית ב-"איך לנצח בוויכוח".

ולענייננו, לפני ששירבבת את הבלקג'ק.

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא ההתעקשות על הינע סילוני טהור המעניק למפציץ מהירות גדולה יותר מעל איזור מאוים נ"מ-קני ולפיכך קושי רב יותר להפילו. הטו-95 אינו כזה.

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן מפציץ המשייט כ-20,000 רגל גבוה יותר מכל נ"מ-קני באיזור מאוים ולפיכך קושי רב יותר להפילו. כל זאת בלי לפגוע משמעותית בדיוק ההפצצה. הטו-95, כבן דורו של הבי-52 - אינו כזה.

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן כנף דקה מאד למפציץ כבד, אך בוזמנית לעשות אותה "רטובה". נסה לכופף תייל ברזל כמה עשרות פעמים בלי שיקרע. כנף של בי-52 עוברת בטיסה אחת מאות כפיפות כאלה. אבל זה ניוטון ואתה לא אוהב אותו.

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן כן נסע (ועוד טאנדם) שישאר מאוזן עם קו המסלול, בו בזמן שהמטוס "מחליק" עם האף לכיוון רוח צולבת. אבל זה ניוטון....

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לקחת מבנה קיים של מפציץ לגבהים רמים ולהסב אותו די בהצלחה להפצצה מגובה נמוך מאד. אם תבין את הקשיים הכרוכים בנושא הזה תיאלץ לאהוב את ניוטון...

בכל מה שקשור בתעשייה האווירונאוטית, האמריקאים הקדימו את הרוסים. אם הרוסים עבדו על פרויקט דומה, התוצאה הייתה נחותה. אם הם העתיקו את הטכנולוגייה האמריקאית, הם רק "סגרו פער". זו משמעותה של קידמה טכנולוגית.

ICBM כמובן (במקום IRBM)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 כדי לחסוך התקשקשות מיותרת, במונחי טווח, מהירות וכושר נשיאה - "בלקג'ק" עולה על "לאנסר". האמריקאים שנאו את המפציץ הזה וראו בו איום ממשי. לא לחינם הם התנו את שיחות סאלט-2 בהגבלת סד"כ המפציץ הזה כתנאי לחתימתם.

אם כך, אני מסיק, לפי ההגיון שלך, ש-Tu-160 בכלל עולה על B-1.

ציטוט:

אלא שאתה מסיט את הדיון לכיוון אחר (זכותך במסגרת הכללים של "איך לנצח בוויכוח") תוך כדי שירבוב נושאים שלא היו בדיון (פטנט ישן המכונה "איש קש" או "דחליל", או "סינדרום דון קישוט"):

אם הכנסת Tu-4 לדיון תסכים איתי שמותר לי להכניס Tu-160.

ציטוט:

* לא ציינת שלרוסיה מותר להחזיק כמות מוגבלת של של בלקג'ק.

לא ציינתי כי זה לא נכון.

ציטוט:

* לא ציינת שבלקג'ק הפך למבצעי כמה שנים אחרי ה-"לאנסר". האם בהגיון שלך "להיות ראשון" אינו מסתדר עם עליונות טכנולוגית (אמריקאית) ונטייה (רוסית) להעתיק טכנולוגיה אמריקאית אחרי שהאמריקאים צלחו את כל המשברים של פריצה טכנולוגית?

כן-כן, רוסים העתיקו מאמריקאים ובנו מפציץ תוך כמה שנים. זה כמו שאני הגיד שצרפתים ובריטים העתיקו מ-Tu-144 רוסי את ה"קונקורד" שלהם.

מכל מקום אני לא דיברתי על מי היה ראשון, אלא מי טוב יותר (לפי ההגיון שלך). יוצא שמפציץ רוסי טוב יותר ממקבילו האמריקאי.

ציטוט:

* לא ציינת שה-"לאנסר" אינו פריצת דרך טכנולוגית כלל ועיקר אלא תוצאה עלובה למדי של מה שכבר כתבתי בעבר שלפעמים פוליטיקאים כושלים מצליחים לטרפד הישג צבאי מוצלח.

"לאנסר" הוא מפציץ מצויין, שבהחלט מהווה פריצה טכנולוגית במובנים רבים. לפי דעתי האישית זהו מפציץ טוב ביותר שיש כיום לאמריקאים (מה אני חושב על B-2 - כבר אמרתי, ו-B-52 הוא סוס עבודה טוב אבל מיושן מבחינה פיזית ומוראלית).

ציטוט:

לרוסיה היו את סטאלין וחרושצ'וב שלה. לאמריקאים - מקנמארה וקארטר. הראשון היה סוחר מכוניות שהפך לשר הגנה. האיש חי עד היום ואם תשאל אזרח אמריקאי מהרחוב, הוא יענה לך שמקנמארה גאון. לעומת זאת אנשי צבא (כולל בריטניה) מוכנים לחנוק את האיש הזה בכל רגע. כמות השגיאות שהוא חולל בימי חייו גדולה מאד. החל מפיתוח האף-111 (והתעקשות על "מטוס אחד לכל הזרועות") וגמור בסגירת פרויקט B-1A. לו הבי-1 איי היה ממשיך כמתוכנן, היה לארה"ב מפציץ אסטרטגי בעל מהירות כפולה ממהירות הקול כשני עשורים לפני שהופיע הבלקג'ק.

רק שה-"בלגז'ק" לא היה מפציץ רוסי על-קולי ראשון.

ציטוט:

* לא ציינת שבלקג'ק נשען על טכנולוגיה של גיאומטריה משתנה שכיום אינה נחשבת כשיא הקדמה ולמעשה הרוסים הם היחידים שעוד דבקים בהמצאה הבריטית הזו, אחרי שהאירופאים והאמריקאים עברו לשילוב אווירודינמיקה/הנע טובים יותר.

גם ה"לנסר" נשען על אותה טכנולוגיה בדיוק. וזה שהיום לא רואים אותה, לא אומר שהיא לא טובה, או שלא הייתה טובה בתקופתה.

ולמה אתה חושב שכנף בעל גיאומטריה משתנה זאת היא המצאה בריטית?

ציטוט:

* לא ציינת שכשהאמריקאים הכניסו את הבי-52 לשירות מבצעי, הם עברו לתכנון מפציץ אסטרטגי עלקולי ויצרו את הבי-58 שהיה המפציץ האסטרטגי העלקולי הראשון בעולם. לרוסים לא היה מענה למפציץ הזה כמעט שני עשורים. לאחר מכן תכננו ובנו (לפחות ברמת אבטיפוס) את הבי-70 התלת-קולי כשהמענה הרוסי היחיד למפציץ הזה היה מיירט (מיג-25) ולא מפציץ אסטרטגי. הבי-58 הוצא משירות (יקר, לא אמין במיוחד) והבי-1 תוכנן כדי להחליפו. אותה מלכודת של IRBM נגד מפציץ אסטרטגי, שפגעה בתעשייה הרוסית, חיכתה לאמריקאים בדמותו של מקנמארה. אלא שזה, האחרון, החליט גם על טיל השיוט. כך שנכון יותר להגיד שהמענה הרוסי בדמותו של הבלקג'ק הגיע ארבעה דורות אחרי האמריקאים. אם הדור הרביעי הרוסי מתגלם בצורת הבלקג'ק, יש להשוותו לדור הרביעי האמריקאי - הבי-2. תמיד תוכל לכתוב בסגנון של "אז מה אם הוא חמקן?", כי זו שיטה קלאסית ב-"איך לנצח בוויכוח".

מה הקשר ל-B-58 לא הבנתי. במיחוד שאתה כל-כך מתרגש כשהזכרתי את B-1 ו-Tu-160. מכל מקום, אם זה מה שמעניין אותך - תבדוק בנושא ה-Tu-22 - תתפלא על "לרוסים לא היה מענה למפציץ הזה כמעט שני עשורים."

ציטוט:

ולענייננו, לפני ששירבבת את הבלקג'ק.

תזכיר לי עוד פעם, מי היה הראשון שדיבר על Tu-4?

ציטוט:

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא ההתעקשות על הינע סילוני טהור המעניק למפציץ מהירות גדולה יותר מעל איזור מאוים נ"מ-קני ולפיכך קושי רב יותר להפילו. הטו-95 אינו כזה.

הבדל במהירות הוא קטן ולא משמעותי (575 קשר מול 560 קשר לפי הוויקיפדיה). מכל מקום אין שום קשר לנ"מ קני, שהרי סיג רום שלהם הוא הרבה יותר מעבר למה שתותח נ"מ יכול להגיע אליו.

ציטוט:

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן מפציץ המשייט כ-20,000 רגל גבוה יותר מכל נ"מ-קני באיזור מאוים ולפיכך קושי רב יותר להפילו. כל זאת בלי לפגוע משמעותית בדיוק ההפצצה. הטו-95, כבן דורו של הבי-52 - אינו כזה.

מבחינת ארטילריית נ"מ אין שום הבדל בין 39,000 ל-50,000 רגל.

ציטוט:

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן כנף דקה מאד למפציץ כבד, אך בוזמנית לעשות אותה "רטובה". נסה לכופף תייל ברזל כמה עשרות פעמים בלי שיקרע. כנף של בי-52 עוברת בטיסה אחת מאות כפיפות כאלה. אבל זה ניוטון ואתה לא אוהב אותו.

מבחינתי הכנף של B-52 יכולה להתכופף אפילו 100 מיליון פעם בשניה - זה כשלעצמו לא עושה אותו למפציץ טוב יותר.

ציטוט:

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לתכנן כן נסע (ועוד טאנדם) שישאר מאוזן עם קו המסלול, בו בזמן שהמטוס "מחליק" עם האף לכיוון רוח צולבת. אבל זה ניוטון....

איבדת אותי. אין לי מושג על מה אתה מדבר ולמה.

ציטוט:

* הישג המצביע על עדיפות טכנולוגית הוא היכולת לקחת מבנה קיים של מפציץ לגבהים רמים ולהסב אותו די בהצלחה להפצצה מגובה נמוך מאד. אם תבין את הקשיים הכרוכים בנושא הזה תיאלץ לאהוב את ניוטון...

בבקשה, ספר לי יותר על הפצצה מגובה נמוך מאוד בנוגע ל-B-52.

ציטוט:

בכל מה שקשור בתעשייה האווירונאוטית, האמריקאים הקדימו את הרוסים. אם הרוסים עבדו על פרויקט דומה, התוצאה הייתה נחותה. אם הם העתיקו את הטכנולוגייה האמריקאית, הם רק "סגרו פער". זו משמעותה של קידמה טכנולוגית.

אה... חשבתי שאנחנו דנים ביכולות צבאיות, ומסתבר שאותך מעניינת יותר טכנולוגיה. נו טוב, לגבי טכנולוגיה אין וויכוח (מבחינתי לפחות) - אמריקאים היו ונשארים מתקדמים יותר.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 ברשותך, אתייחס לתיקון שלך בסדר שונה: כפי שצויין ככר באשכול אחר, ה-F-22 טס בתצורה לא-חמקנית כך שצוות הטופולב יכול היה לגלותו בקלות באמצעות מכ"ם ההגנה של הזנב. אין באף-22 מתג "חמקנות" דו-מצבי: ON, OFF. הוא יכול לטוס כשהשח"ם שלו קטן יותר או גדול יותר ולא בהכרח יש לטייס שליטה על גודל שח"ם המוכתב מפרופיל משימה ותצורה. תן לי קצת קרדיט - ברור שהתצורה קובעת וציינתי זאת בפירוש. F-22 עם נתיקים ורפלקטורים אינו חמקן. סביר מאוד להניח שעם נתיקים בלבד השח"ם שלו נמוך מהשח"ם של מטוס קרב קונבנציונאלי בתצורה חלקה, אבל כל הפרסומים הגלויים המוכרים לי מציינים שטיסה עם מטען חיצוני - כולל נתיקים - מגבירה את השח"ם שלו בצורה משמעותית ומגדילה מאוד את הטווח בו ניתן לגלותו. אני מקווה שיש לך הערכה מלומדת לגודל השח"ם של אף-22 במצב "חמקן" ושאתה שולט בנוסחת המכ"ם הקובעת שטווח גילוי יחסי לשורש הרביעי של יחסי השח"ם. אם שח"ם הראפטור גדל פי 10 (גידול עצום!), טווח הגילוי שלו גדל רק ב- 78%. כלומר, אם מכ"ם צריח הזנב מגלה ראפטור מטווח של 1 מי"מ כשהראפטור במוד "חמקנות", כעת, בגלל הגידול הפתאומי בשח"ם במוד "חשפנות"(בערך משח"ם של אף-16 לשח"ם של בי-52) הראפטור יתגלה מטווח של פחות מ-2 מי"מ. מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה. אז אנחנו כן מסכימים שמכ"ם בקרת אש של צריח זנב יכול לגלות רפטור בתצורה לא-חמקנית מטווח קרוב האופייני ליירוטים מהסוג שנדון כאן. לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה: "קומרד פוטין, אם התפתית לחשוב שבעקבות קרקוע מערך ה-"בזים", טייסי ה-ANG יושבים כעת בבר הטייסת מחוסרי עבודה וסובאים בירה אמריקנית, מוטב שתחשוב שנית. שתי פלטות מתכת קטנות, בחלק האחורי של החופה, הן לא סיבה טובה מספיק. F-15E הוא מיירט בעל יכולות א"א טובות לפחות כשל "בז" ואנחנו בדרך לפתור את המשבר הזמני הזה. אולי נסתייע בידידינו היפנים שלא קרקעו למעלה מ-200 "בזים" שברשותם, או בעזרת הישראלים שבדקו את ה-"בזים" שלהם רק כדי לגלות שאין בעיה. חוץ מזה קומרד פוטין, כדאי שתתבונן בתמונה שנית. האף-22 מבצעי. לכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס מסוים ולתת למס' 2 מצלמה טובה (טייס כוננות יירוט שרץ למטוס אך לא שוכח לקחת מצלמה...) כדי שתבין שלא אתה משתעשע עמנו אלא להיפך. כדאי שתיזכר שבמקרה של חדירה עוינת למרחב האווירי שלנו, צוות הטו-95 לעולם לא יראה ולעולם לא ידע מה פגע בו ממרחק של לפחות 40 מי"מ. כדאי שתדע שאת התמונה שצילמנו תלינו בטייסת כדי שהחבר'ה יוכלו לצחוק על הטייס המיירט שבאמת התאמץ, עם מנועים על גבול הסרק, כדי לשייט במבנה מכונס עם הטו-95. האם עד כאן קומרד פוטין?". וכדי להעביר את המסר במלואו, הגיוני שהמיירטים יטוסו בתצורה לא-חמקנית ויכול להיות שאף יפעילו לסירוגין את המכ"ם כדי להבהיר לאורח בצורה חד-משמעית מה מצבו. כמון כן, סביר להניח שהמטוסים האמריקאים לא טסו בדממת מכ"ם ולכן ניתן היה לדעת על קיומם הודות למערכת ה-RWR. אינך יודע מהו שח"ם אף-22 בתצורה חלקה. לכל היותר אתה מעריך אותו ברמת דיוק של פלוס מינוס אלף אחוזים (!). אל תניח שהאמריקאים שוטים מספיק כדי לתכנן מיירט "חמקן" רק בתצורה חלקה, אך הופך ל-"לא חמקן" עם נתיקים. לתכנן נתיק, או מטען חיצוני אחר, בעל שח"ם זעיר הוא מבצע קטן מאד במושגי "לוקהיד-מארטין". לא הערכתי שום דבר ואינני מתיימר לדעת. זה שוב דיון אקדמי. לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד. שוב, תן לי בבקשה את הקרדיט כפי שאני נותן לך. אין עוררין על יכולות אלה, אבל כאן מדובר ביירוט נוסח המלחמה הקרה עם ROE ברורים מאוד ולא בהליכה למפגש במטרה להפיל. אינך יודע מהן ההנחיות לטייסי האף-22 במקרים בהם קיים חשש לשח"ם; איזה אמצעי ל"א אקטיבי להפעיל ובאיזה מודי פעולה. נכון, אינני יודע ואני חושב שגם אתה לא (אם כן, אני מוריד את הכובע). אני יודע מה היו חוקי המשחק של יירוטים מסוג זה בתקופת המלחמה הקרה ואני מוציא מכאן הערכה חצי-מלומדת. לכן, לכתוב שהאף-22 "טס בתצורה לא-חמקנית" או "לא טסו בדממת מכ"ם" אינו מבוסס דיו ורומז שהכותב טרם הפנים תו"ל לחימה במטוס חמקן עם "התכת מידע" מושלמת ול"א אקטיבי. הכותב הפנים גם הפנים, אבל הוא גם מתייחס לאופי המיוחד של יירוט שלא למטרת הפלה ולצורך להעביר איתותים דיפלומטיים באמצעים לא דיפלומטיים. יש כאן בפורום נטיה לא ברורה לזלזל ביכולות הרוסיות הצבאיות והתגובה הזו מהווה דוגמה לכך. על כך יש לי מספר הערות: א. נטייה זאת אינה מאפיינת רק את הפורום אלא את מרבית התרבות הצבאית המערבית שנתקלתי בה, ובכמה מדינות. ב. היא כמעט ואינה קיימת כשדנים ביכולות הסובייטיות/רוסיות בנק"ל, שריון, חנ"מ, טילי נ"ט וטילי א"א (לפחות מהדורות האחרונים). היא בולטת יותר כשהמדובר בתעופה צבאית ומערכות מוטסות ולא בכדי. "מסך הברזל" שירד על האמל"ח המוטס הסובייטי במשך שנים רבות, התרומם מאז התפרקה בריה"מ וסודותיו ידועים היטב. מיג 29, כדוגמה, הוא יריב ראוי בקרב תותחים. הרבה פחות בקרב BVR. הערה המצביעה על יהירות מה. מיג-29 כבר מזמן אינו שיא הטכנולוגיה המזרחית. אין ויכוח על כך שהרפטור נמצא שלב אחד מעל לכל מה שיש לרוסים להציג, אבל לדור הנוכחי ולדור שנציגיו הם הרפאל, הטייפון וחלקית גם הגריפן אין עליונות ברורה על הדור החדש של הפלנקרים. תוצאות תרגילים כמו Cope India 04 נותנות סימוכין להערכה זו ורוב חילות האויר המערביים נוטים כיום להתייחס ברצינות אל הדור השני של הפלנקרים. ג. אני יכול לענות לך על ההערה הזאת בשני אופנים: 1. כמדומני שמאז מלחמת העולם השנייה, בכל מלחמה או מערכה בה התנגשו שני צבאות סדירים זה בזה, הראשון מזוין בנשק סובייטי והשני – בנשק אמריקאי, הצד השני יצא כשידו על העליונה. אני כולל בדברי גם את המלחמה האווירית בוויאטנם שמספיק מחקרים מבוססים מסיקים שהעליונות האווירות האמריקאית מעל צפון ויאטנם הייתה ללא עוררין. ראיה פשטנית וא-היסטורית. העליונות האווירת האמריקאית בשמי ויטנאם היתה ללא עוררין ובכל זאת האמריקאים איבדו שם כ-10,000 כלי טיס. כמו כן, מי שניצח במלחמה היה הצד שהיה מצוייד בנשק סובייטי. כמו כן, צה"ל יצא ב-1973 בשן ועין מהתמודדות מול צבאות מצויידים בנשק סובייטי. 2. כל מערכת נשק, מכל תוצרת, יכולה לשרוט אותך או להרוג אותך. זו לא סיבה להיבהל. נטייה הפוכה מזו שהצבעת עליה – לראות בכל מערכת נשק מוטסת סובייטית או איראנית ככזו שמצמיתה או מנטרלת עליונות אמריקאית היא לפול בשבי מערכת התעמולה הסובייטית/איראנית ולהתנהג בצורה ששתי המדינות האלה חפצות בה. הגבול בין פיכחון בהערכת ביצועיה של מערכת ובין פאניקה – דק מאד. מי נבהל? התייחסות רצינית ליכולות הצבאיות של הצד השני אינה סימן לפאניקה אלא למקצועיות צבאית ולשיקול דעת. ד. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לו רצה מר צנטוריון להעניק יתרון כלשהו למערכת נשק סובייטית, הבחירה האחרונה כמעט היא השוואה בין טו-95 לבי-52. למעט כותרת "מפציץ אסטרטגי כבד" אין כמעט מקום להשוואה בין שני המטוסים האלה. הם מכונות ולא בני אדם; אין להן רגשות והן אינן מושפעות ממצבי רוח, רעב, מחסור בשינה או מסיבות ימי הולדת. מכונות מאופיינות בביצועים כמותיים שקל, יחסית, להשוות ביניהם ולהוציא מסקנות. לבי-52 יש כמעט פי 3 יותר דלק, כמעט פי 3 יותר מטען פצצות (שיא עולמי שטרם נשבר) ולמעלה מפי 2 כוח מנועים (אתה יודע איך ממירים כוח-סוס אקוויוולנטי לליברה הדיפה, כן?). לקרוא טבלאות ונתונים טכניים גם אני יודע, אבל מה שקובע היא התייחסות כוללת אל מערכת נשק אסטרטגית כאל כזו. צוללות הטילים הסובייטיות נחשבו באופן כללי נחותות לעומת מקבילותיהן האמריקאיות וקלות לגילוי ולציד. מה עשו הסובייטים? פיתחו SLBM בעלי טווח ארוך במיוחד שאיפשרו לצוללות הנחותות לשגר את טיליהן ממימי החופים הבטוחים של ברה"מ. טו-95 ובי-52 מייצגים את ההבדל הגדול ביותר בין תפיסות העולם הסובייטית והאמריקאית בנוגע לכוח הפצצה אסטרטגית. כשהאמריקאים חדלו לבזות את בילי מיצ'ל, הם הבינו את חשיבות זרוע זאת והם דבקים בדוקטרינת הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים עד עצם היום הזה. לרוסים אין מפציץ חמקן דוגמת בי-2 גם בשלבי פיתוח. למרות שאיגור סיקורסקי היה מהראשונים בעולם לפתח מפציץ אסטרטגי כבד ("איליה מורמץ") הסובייטים איכשהו החמיצו את העניין ולא פיתחו כוח הפצצה אסטרטגית בין שתי מלחמות העולם ובמהלך מלחמת העולם השנייה. סטאלין נגרר לפיתוח כוח כזה בעל כורחו רק אחרי המלחמה. הוא לא יכול היה לטעון שניצח את מלחמת העולם השנייה (למרות שניסה) ללא הכרה בחשיבות הפצצות בנות הברית במערב, שהקלו מאד על הדחיפה שלו ממזרח. בתום המלחמה, וכשבידו העתק טוב של בי-29 (טו-4) ומנוע טורבו-סילון מצוין (רולס רויס "נין", תודות לבריטים "מרחיקי הראות") הוא הורה למיאסישצ'ב לפתח מפציץ סילוני כבד. התוצר, "בייסון", היה רחוק מלהיות הצלחה ולכן הוכנס לשירות בכמויות קטנות. הגיבוי למיאסישצ'ב היה טופולב שלא העז לחרוג יתר על המידה ממבנה הבי-29 אותו הכיר. טופולב, כמו מרבית בני דורו בצד הצרפתי ובצד הבריטי, לא האמין שמנוע טורבו-סילון זולל דלק, יהיה מסוגל להניע מפציץ כבד לטווחים אסטרטגיים, עם מטען פצצות ראוי, בלי שישרוף את הטורבינה אחרי ארבע או חמש שעות ושממילא ידרשו לפחות עשרה מנועים למפציץ כזה. כך הוקם בבריה"מ, די בחריקת שיניים, כוח הפצצה אסטרטגי מקרטע, מבוסס טו-95. תיאור יפה של תולדות התפתחות כוח ההפצצה האסטרטגי של ברה"מ. יחד עם זאת, הפתרון של התקנת מנועי טורבו-פרופ מתקדמים על מטוס בעל כנף משוכה לאחור נחשב עד היום לפתרון אלגנטי לבעיה תכנונית לא-קלה (חוסר במנוע טורבו-סילון חזק מספיק ואמין מספיק). ניקיטה חרושצ'וב שהחליף את סטאלין, לא האמין בכוח הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים ולא בדוקטרינת "ארבע הנקודות הקובעות במלחמה" של סטאלין. חזות המלחמה הבאה הייתה נגד ארה"ב ולשם כך הסתמן טק"ק בליסטי כמענה מתאים. זרוע ההפצצה האסטרטגית הסובייטית קוצצה באכזריות וקיבלה עדיפות משנית. זו שונתה שוב עם ירידתו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית וכך זיגזגה דוקטרינת הלחימה הסובייטית הלוך ושוב עשרות שנים. הדבר ניכר בתוצרי התעשייה האווירונאוטית הרוסית. דוגמה בולטת הומחשה במטס בשמי מוסקבה, במצעד יום המהפכה, באמצע שנות השישים. מכונת אתה מתכוון לשנות ה-50 ול"פער המפציצים". אותה הערכת יתר של כוח ההפצצה הסובייטי היתה אחת הסיבות העיקריות לחלק גדול מגיחות ה-U-2. גיחות אלו סייעו להפריך את אותן גוזמאות של האנליסטים, אבל כפי ציינת בצדק, הנזק כבר נעשה והאמריקאים ביזבזו הון על תוכנית רכש יקרה להחריד של מפציצים. כמו כן, הפיקסציה על "פער המפציצים" תרמה להחמצת פיתוח הטילים בברה"מ ולהפתעה המרה שגרם במערב שיגור הספוטניק. מכאן החל גישת "פער הטילים", שכידוע נתגלה גם הוא בסופו של דבר כפיקציה. התעמולה הסובייטית נערכה להסתיר את העובדה שהיא נשענת על טק"קים שקצב יצורם איטי ולא בר השוואה לארסנל האמריקאי. במקום זה, הסובייטים ביקשו להפגין כוח הפצצה אסטרטגי כביר ולכן הטיסו את רוב מערך הטו-95 שלהם (פחות מ-20 מפציצים) הלוך ושוב כדי לשכנע את המשקיפים הזרים שלרשות בריה"מ מערך עצום בגודלו. זה עבד בכיוון ההפוך והאמריקאים, שכבר אז נמצאו ברשותם כ-2,000 מפציצי בי-47, נכנסו לפאניקה והגדילו את קצב יצור הבי-52 עד שהגיע לקרוב ל-750 מטוסים. כעבור כשנה, שנה וחצי, הבלוף נחשף. אני לא זוכר שהאמריקאים נזקקו לתרגיל תעמולתי כזה ושהם נזקקו למפגן פיקטיבי של מפציצי בי-52 מעל שדרות פנסילבניה. אני לא זוכר שטו-95 השתתף אי-פעם במלחמה כלשהי כמפציץ, למרות שלרוסים היו שפע הזדמנויות להפגין את כוחו, גם באפגניסטן. אמנם 10 טון פצצות (טו-95) זה מה ש-"רעם" מסוגל לשאת, אבל זה בכל זאת משהו. הטו-95 אכן מעולם לא נפרש מבצעית כמפציץ. בתקופת אפגניסטן הוא כבר היה מוצב בלעדית לכוננות אסטרטגית. באופן כללי הסובייטים עשו באפגניסטן שימוש מועט מאוד במפציצים כבדים והיו רק פרישות בודדות של טו-16 וטו-22M (טו-22 ישנים הופעלו שם רק כמטוסי צילום). אפילו הסו-24 הופעל בזירה זו בצורה מוגבלת. כפי שאתה בודאי יודע, גם האמריקאים הפעילו בויטנאם רק את גרסאות D, E, ו-F של ה-B-52 משום שבתקופה זו הם נחשבו כבר נחותים ולא מתאימים למשימה האסטרטגית-גרעינית. לעומת זאת, הבי-52 נטל חלק פעיל ברוב המערכות בהן השתתפו אמריקאים; מוויאטנם ועד מלחמת המפרץ הראשונה. 11 ימי הפצצות של בי-52 במבצע "ליינבאקר" הניעו את הצפון ויאטנמים להפסיק למרוח את הדיונים בג'נבה ולהגיע לידי הסכם עם ארה"ב לסיום המלחמה. אתה יכול כמובן לטעון שהבי-52 אכזב, כי האמריקאים יצאו והצפון השתלט על הדרום אבל על זה אפשר לענות שאין קשר הדוק בין הישג צבאי להישג מדיני. הבי-52 ניצח בצפון ויאטנם משום שהביא לפוליטיקאים האמריקאים הישג – נכונות צפון ויאטנמית לחזור לשולחן הדיונים. ללא ההפצצות האלה הם היו נשארים בוויאטנם עוד זמן מה וסופגים עוד אבדות. אם כבר, כדאי גם לכתוב שבמהלך 11 ימי "ליינבקר II" הופלו 15 מפציצי B-52. יחד עם זאת, מטרות המבצע אכן הושגו. צריך גם לציין שעד "מערכת "ליינבקר II" כוח ה-B-52 שישב בגואם עסק בעיקר בהפצצת ג'ונגלים ריקים במסגרת גיחות "ארקלייט", שאותן יכלו לעשות גם מטוסים טקטיים. בי-52 הטיל יותר פצצות על עיראק (כשליש מסך טונאז' ההפצצה) מאשר כל כלי טייס אמריקאי/בריטי/צרפתי אחר. נוח מאד להמריא מבריטניה, או מספרד או מדיאגו גארסייה, לטוס כל הדרך לעיראק, להרוות שטח ב-20 טון פצצות ולטוס כל הדרך חזרה לבסיס הקבוע שלך, במקום לפרוס לערב הסעודית או מצרים על כל הפוליטיקה, הלוגיסטיקה, הסרבול והאיטיות שבתהליך. נוח באותה מידה להמריא מלואיזיאנה בארה"ב, להפציץ את עיראק במהלך הפתיחה של המלחמה, ולחזור הביתה תוך קביעת שיא עולמי בהפצצה ארוכת טווח (הן בשהייה והן בטווח) – בלי שבי-52 אחד הופל בקרב (מטוס אחד אבד בתאונה). אכן, שני מטוסים אלה יישארו עימנו עוד כמה שנים אלא שלקרוא לטו-95 "מפציץ אסטרטגי כבד" ולרמוז שהוא בעל טכנולוגיה שקולה לבי-52 האמריקאי, דומה לקריאת "רידרס דייג'סט".

שוב אתה חוטא בהתבוננות צרה. טו-95 נופל לקטגוריה של מפציץ אסטרטגי כבד כי הוא עונה על הגדרות של אחד כזה ואין זה משנה אם אותן טבלאות נתונים מראות שהוא נחות מה-B-52.
הסיבה שהזכרתי את הקריירות המקבילות של שני המטוסים היא האופן בו בכל פעם ששניהם נותרו מאחור בתחרות עם מערכי ההגנה ועם הצרכים של הכוננות האסטרטגית, הצליחו לעשות בהם שדרוג שעשה אותם רלוונטים שוב. כיום טילי שיוט גרעיניים והצבה בבסיסים קדמיים עדיין מאפשרים על הנייר לטו-95 יכולות תקיפה גרעינית לא מבוטלות.

מה זה טכנולוגית הסטלס?

ראה ערך חמקנות בויקיפדיה.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אבל זה כבר פורסם: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...613#post2687305

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מצטער, לא ראיתי. כמה שבועות כמעט ולא נכנסתי לפורום.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

פעם ראשונה שאני רואה מיכלים נתיקים על F22.
זה לא פוגע בחמקנות שלו?

Canon 550D

אם תקרא את השרשור שמתחיל בתגובה הקודמת שלי (אחת לפניך), תגלה שהמטוס מלכתחילה יצא לגיחה במצב לא חמקני כי
- לא היה בכך צורך מבצעי
- חוסר רצון לחשוף את מידת החמקנות

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

א'- תודה רבה על התשובה
ב'- האמת שעברתי הרגע על האשכול. מפאת אורכו, לא הבחנתי בתגובה ההיא, ואין שום סיבה לעצבים.

Canon 550D

דרך אגב ..
לרוסים יש טכנולוגיית חמקנות .... וגם לישראלים ...
קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה הם שלחו מעין מזל"ט מאוד מתקדם בעל טכנולוגיית חמקנות ..
ואנחנו תפסנו אותו ...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yoavtheking2 קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה הם שלחו מעין מזל"ט מאוד מתקדם בעל טכנולוגיית חמקנות .. ואנחנו תפסנו אותו ...

יש איזו אסמכתא לנושא?

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה הם שלחו מעין מזל"ט מאוד מתקדם בעל טכנולוגיית חמקנות ..
ואנחנו תפסנו אותו ...

הוא היה כל כך חמקן עד שהוא הצליח לחמוק אפילו משולחיו כי הוא לא חזר. יתכן שביקש מקלט פוליטי בישראל?

אל תעלב אבל הסיפור - להד"ם.

מ knight1 ..
הוא היה כל כך חמקן עד שהוא הצליח לחמוק אפילו משולחיו כי הוא לא חזר. יתכן שביקש מקלט פוליטי בישראל?

אל תעלב אבל הסיפור - להד"ם.
אני אישית מכיר אנשים שראו מזל"ט כזה .. אחד מהם אפילו צילם אותו .. ראיתי את התמונה בעצמי ...
הבן אדם שירת בסוללת פטריוט שניסתה להפיל את הדבר הארור מס' פעמים ..
(המזל"ט הזה הוא בעצם טיל קטן שטס במהירות נמוכה ובעל אמצעי שיבוש מתקדמים ..
ובגלל שהואטס כל כך נמוך ותמיד הגיע בותה דרך אל גבולותינו .. גילינו מהיכן הוא עובר ותפסנו אותו עם
רשת lol

היה מזל"ט סורי, תוצרת רוסיה, שהיה קטן וסילוני וחדר לצפון הארץ כמה פעמים לגיחות כ"כ קצרות עד שלא הספיקו ליירט אותו (הוא התגלה). לבסוף הוא הופל ע"י טייס קורנס שהתפרסם מאד כשיצא לאזרחות. לי לא ידוע על מזל"ט רוסי "שנתפס ברשת".

למה לא הפילו אותו?

כי הוא לא עשה שום דבר שיצדיק את הפלתו. למרות שיש לי תחושה עזה שזה יבוא בהפתעה לחלק מאנשים.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

העובדה שיש פה בפורום כותבים המייחסים לך תמיכה בטכנולוגיה הרוסית נובעת אולי מהעובדה שאתה מצטט בעברית כלי תקשורת רוסיים, שהשפה שבה הם נוקטים, ככל שהיא מיתרגמת לשפות אחרות, נראית שייכת לעידנים אחרים. נראה לי בעוד טענות לגבי "הכי טוב" "הכי מתקדם" "הכי גדול" עוברות אולי ברוסית בקלות, בתרגום לעברית/אנגלית הן נראות כמו סוג של הודעה לעיתונות של הבירו הרלוונטי, שהוכנסה לעתון כמות שהיא. גם בישראל זה קורה לפעמים עם הודעות לעתונות של התעשייה הביטחונית, אבל בפורום כמו שלנו עולים על זה מהר מאד ו"קוטלים" את הפרסום כלא מקצועי. זה קשור גם לצניעות אבל גם לעתונאות - אין אולימפיאדה של אמל"ח ולכן לטעון שאמצעי כל שהוא הוא "הכי משהו" זה כמו לנסות לענות פה בפורום על שאלות של מלש"בים "באיזה מקום חיל השריון הישראלי בין חיילות השריון בעולם?" וכדומה. אני מקווה שהצלחתי להסביר את מה שרציתי ואם לא אז כנראה הלכתי לאיבוד בטוקיו...

לסיום אני רוצה להצטרף להערכה שאתה מקבל כאן על החשיפה שלנו למקורות חדשים ומעניינים שבלעדיך אולי לא היינו כלל מודעים להם או מגיעים אליהם.

ואני רציתי להעיר שהתמונות פשוט יפיפיות (במיוחד הראשונה עם הירח ברקע), והכיתוב AK על זנב המטוס האמריקאי מהווה מחווה יפה לתעשייה הצבאית הרוסית ......

! This is Sparta

בהחלט. בכלל, לאמריקאים משום מה יש תמונות נהדרות כמעט תמיד, במיוחד במה שקשור לחה"א. אולי ההבדל הגדול נובע בגלל זה שמצלמות הזמינות לאנשי צבא בארה"ב הן איכותיות הרבה יותר ממה שזמין לרוסים, למשל.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

הרי לינק לאתר הכולל אוסף תצלומי יירוטים - כולל מהצד הסובייטי.
http://bellabs.ru/Fotab/HostileW.html

נראה לי כי כולן צולמו מהמטוס המערבי- ורק זאת:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bellabs.ru/Fotab/HostileW/MiG-23vsP-3_01.jpg]

http://bellabs.ru/Fotab/HostileW/MiG-23vsP-3_01.html
מראה יירוט של מטוס מערבי..
בוא נראה מי מוצא תמונה של מיג 31/25 מלווה מפציץ או מטוס ביון מערבי..

אני מזכיר לך שמיג 21 סיני (חמוש בטילי א"א ישראליים) הצטרף למטוס ביון אמריקאי ("אוריון") וצולם ע"י צוות המטוס האמריקאי. הטייס הסיני התקרב (כדי שיראו בצילום את החיוך שלו...) והתנגש במטוס האמריקאי שנאלץ לנחות נחיתת אונס בסין. זה לא היה יום טוב לאמריקאים (שהגישו לסינים על מגש אלומיניום את כל יכולות האלינט והסיגינט שלהם), לסינים (שהפגינו אוויראות נמוכה) ולישראלים (שעוררו זעם בארה"ב על חימושה של סין בנשק מודרני).

שני התצלומים הנ"ל צולמו בתחילת שנות ה-70 מול חופי מזרח ברה"מ. מצאתי אותם פעם באיזה פורום.

RC-135D Rivet Brass של הכנף האסטרטגית ה-6, אשר פעלה מאלסקה


WV-2 של VQ-1


אם כבר הוזכר ARIES II, הרי תצלום יירוט ARIES I של VQ-1 ע"י הסובייטים

מקור