לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 12-04-2008, 19:44
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
'רשימת שמירה'

99 שנים להקמת ארגון 'השומר'

ב12/4/1909 על גבי היסודות שהניחו חברי 'בר גיורא' הוכרזארגון 'השומר'. עיון ברשימת אותם עשרות שזכו להיות חברים בארגון כמוהו כעיוןבספרות הסוד של הציונות. אם נציין בצד הרשימה את זה שיש האומרים כי רצה להתקבל ולאזכה ואת זה שנהרג כשיצא לסייע לישוב שהקימו - נעמוד פשוט מול 'סב הבטחון'.



שוחט, בן צבי, זייד ואולי גם גולומב מוכרים לכל תלמיד. אךחיפוש גוגל אחר קורות חברי ארגון פחות מפורסמים אינו בגדר חוויה מתקנת.

בטוחני כי במלואת 100 שנים להקמת הארגון יעלו מוזיאון השומרומשרדי הבטחון והחינוך לרשת אתר מרהיב שיכלול את קורות כל אנשי השומר, מעלליהארגון, ספורי שמירה והתיישבות, תקריות, סליקים, תרומה מאוחרת לבטחון וכמובן שיהיוסרוקים בו כל בדל מסמך ועדות אודות הארגון. ואם לא ביום שנת ה100 - בודאי שיעשההדבר בשנת ה200.


עד אז, רציתי להעלות כאשכול מסורבל את רשימת שמות החברים כפי שהיא מופיעה בספרו של גרשון גרא ולבקשכם להדביק קטעי מידע שאתם מאתרים אודותם. אט, אט. החפזון מן...

אני מעלה את האשכול בדרך שכזו על מנת לאפשר תחילת שרשור מכל שם. אם יצא מזה משהו - הרווחנו. ואם לא - הזכרנו את שמותיהם וגם זה משהו.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 12-04-2008 בשעה 20:14.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 15-04-2008, 04:56
צלמית המשתמש של The_Merlin
  משתמש זכר The_Merlin The_Merlin אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.04.02
הודעות: 1,320
Follow me...
סיפור חייו
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ישראל שוחט"

ישראל שוחט נולד בביילורוסיה למשפחה בעלת אדמות בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי ובהמשך נסע לוורשה ללמוד מסחר. למרות רצונם של הוריו שילמד אגרונומיה בגרמניה, החליט שוחט בשנת 1904 לעלות לארץ ישראל ועם הגיעו עבד בפרדסים בפתח תקווה וביקבי ראשון לציון. בריאותו הרופפת אילצה אותו לוותר על עבודת הכפיים ולהמירה בעבודה משרדית. בשנת 1908 נשא שוחט לאישה את מניה וילושביץ שהיתה צעירה ממנו בשש שנים והחזיקה בדעות דומות לשלו בנושאי התיישבות בארץ ישראל.

בתקופה שבה הגיע לארץ ישראל נהגו היהודים לשכור את שירותי התושבים הערבים לשמירה, אולם שוחט טען שעל היהודים בארץ להתארגן כדי להגן על עצמם. בשנת 1906 ארגן שוחט בזכרון יעקב את קבוצת השומרים היהודים הראשונה ושנה לאחר מכן ייסד יחד עם אלכסנדר זייד את ארגון "בר גיורא" - התארגנות חשאית של שומרים יהודים. בתחילה הגן הארגון על תושבי הגליל בלבד אולם בהמשך התפרש גם לשאר איזורי היישוב היהודי בארץ. בשנת 1909 הוקם ארגון "השומר" מתוך "בר גיורא" ושוחט נבחר לעמוד בראשו - תפקיד בו נשא עד לפירוק הארגון בשנת 1920.

בנוסף על רעיונותיו בנושא ההגנה היהודית, היה שוחט תומך נלהב ברעיון העבודה העברית. עמדותיו בנושא הושפעו מהתורה הקומוניסטית ברוסיה והוא שאף להקים בארץ ארגון עבודה שיושתת על חיי שיתוף ומשמעת. עמדותיו אלה לא זכו לתמיכה מצד היישוב.

בשנת 1912, יחד עם דוד בן גוריון ויצחק בן צבי, נסע ישראל שוחט לקונסטנטינופול כדי ללמוד משפטים ושב לארץ במהלך מלחמת העולם הראשונה. עם שובו הציע שוחט להקים בריגדה יהודית שתלחם לצד התורכים בהגנה על הארץ, אך השלטונות התורכים חשדו בכנות כוונותיו והגלו אותו לתורכיה, שם שהה עד לסוף המלחמה. בתום המלחמה נסע שוחט להשתתף בועידה של "פועלי ציון" בשטוקהולם ולאחר מכן חזר לארץ ישראל.

לאחר שובו לארץ, היה שוחט פעיל במספר ארגונים ומוסדות ובהם "הסתדרות העובדים", גדודי העבודה" ומפלגת "אחדות העבודה" ובמקביל המשיך לעמוד בראש ארגון "השומר". נעשה נסיון להטמיע את "השומר" בין שורות "ההגנה" אולם בעקבות חילוקי דעות בינו לבין מנהיגי ה"הגנה", פרש שוחט מתפקידו. לאחר פרישתו ניסה שוחט להקים ארגוני הגנה נוספים אך לא זכה לקבל תמיכה ליזמותיו. בהיותו משוכנע כי הבריטים הם האויב האמיתי של היהודים בארץ, נסע שוחט בשנת 1925 לרוסיה על מנת לגייס תמיכה רוסית למאבק נגד הבריטים ולייסד קשרים עם שירות הביטחון הסובייטי. ראשי הישוב בארץ שהתנגדו נחרצות לפעילותו זו, ערכו לשוחט משפט חברים עם שובו לארץ ושללו ממנו את כל תפקידיו במוסדות היישוב.

לאחר אירועים אלה עבר שוחט לעסוק בעריכת דין ובתקופת המנדט הבריטי אף הגן על אסירי ההגנה. בשנת 1961 נפטר ישראל שוחט ונטמן בחלקת השומרים בכפר גלעדי.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י The_Merlin בתאריך 15-04-2008 בשעה 05:04.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 22-04-2009, 13:54
  יעלי_ר יעלי_ר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.08
הודעות: 11
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי יעלי_ר שמתחילה ב "מתוך אתר משרד הבטחון"














גלעדי, ישראל











בן חייקה ושמואל בוטרברודט. נולד בשנת תרמ"ו (1886) בקלאראש, בסאראביה. אביו היה שוטר והנער היה רחוק מאוירה של חברה יהודית, אך התקרב ליהדות בהיותו תלמיד בעיר הפלך ואז גם התחיל להתעניין בבעיות העם היהודי במזרח אירופה. לאחר פרעות קישינוב ב-1903 היה מן המצטרפים להגנה העצמית היהודית. בשנת 1906 עלה לארץ-ישראל בגל הראשון של "העליה השניה" והיה לפועל בזכרון יעקב, שפיה וסג'רה. הוא התבלט בחריצותו ובמסירותו לעבוד למרות תנאי החיים הקשים ששררו במושבות הראשונות. מאחר שלא שכח את פרעות קישינוב לא השלים עם שמירת זרים על חיי היהודים ורכושם. ב-1907 נמנה עם יצחק בן-צבי, אלכסנדר זייד, ישראל שוחט ואחרים עם מייסדי אגודת "בר-גיורא" שממנה התפתחה אגודת "השומר" (נוסדה ב-1909). כאזור פעולה ראשון לשמירה נבחר הגליל וישראל, לאחר נסיון שמירה בזכרון יעקב, ארגן את השמירה בסג'רה, כפר תבור, מטולה ועוד מושבות בגליל. לאחר שישראל שוחט הוגלה לתורכיה היה גלעדי לראש "השומר". בתפקידו זה נתגלה כבעל אופי חזק והגיון ברזל וכשרון להפעיל בני-אדם ללא פניות. יהודים וערבים כאחד רחשו לו כבוד וחיבה ואף נהגו למנות אותו כבורר. הוא הגה רעיון להקמת כפר שומרים שימזג את רעיון עבודת האדמה והשמירה העברית ויזם וארגן את ההתיישבות ב"כפר גלעדי" שנקרא על שמו לאחר מותו. במלחמת העולם הראשונה הכפר נחרב על ידי ערבים לאחר מאסר חבריו בידי התורכים בימים שרדפו את הישוב העברי. בשנת 1918, לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים, כונסה אספה של חברי האגודה בטבריה ואחריה ועידה חקלאית של פועלי הגליל בכנרת. ימים ספורים לאחר הוועידה חלה ישראל במחלה שלא קם ממנה. הוא נפטר בטבריה בכ"ז בחשוון תרע"ט (2.11.1918) והובא לקבורה בקיבוץ כנרת. עצמותיו הועברו אחר כך לקברות השומרים בכפר גלעדי. הניח אשה, בת ובן.

שמו הונצח בספרים "תולדות ההגנה", "משפחת האדמה", "לוחמים וחולמים", "תדהר" וספר "השומר". קיבוץ כפר גלעדי נקרא על-שמו.


נערך לאחרונה ע"י יעלי_ר בתאריך 22-04-2009 בשעה 14:01.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 12-04-2008, 19:45
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
מנדל פורטוגלי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

בן עטרה וזאב פורטוגז, נולד ב1888 בעיר קלרש. למד ב'חידר' ובהמשך בביה"ס בקישינב אך סולק בשל נטיותיו המהפכניות. בשל פעילותו זו הוגלה לסיביר ומששב לאחר שנתיים נשבה כבר ברעיונות הציונות. הוא הצטרף לפועלי ציון. בעת פרעות 1905 שהה מנדל בקלרשי שם ארגן הגנה יהודית יחד עם ישראל גלעדי. הוא נפצע בפעולות ההגנה מקליע רובה והפך למבוקש על ידי המשטרה. מנדל נמלט - עלה לא"י. בדרכו פגש את יחזקאל חנקין. הוא עבד במושבות יהודה והצטרף לאנשי בר גיורא ולמקימי השומר ושימש כאחד משלושת חברי ועד הארגון. פורטוגלי נישא לטובה לבית אליוביץ. בנם הבכור של בני הזוג 'מאיר' נפטר בילדותו. לשני בניו האחרים קרא מנדל אברהם ויזרעאל. כחבר ועד עסק בגיוס שומרים, באיסוף נשק ובדאגה ליתומי הארגון. מנדל פורטולגלי תואר כאדם רודף שלום. הוא הותיר אחריו קובץ מכתבים [פורסם בקתדרה].

[באתר מט"ח נכתב עליו: "הביטויים העזים ביותר המגלים את היאוש מהשמירה כדרך-חיים ואת הגעגועים להתיישבות, מצויים במכתביו של מנדל פורטוגלי לאשתו. במכתב משנת 1912, מימי השמירה ברחובות, מספר פורטוגלי שאיננו רוצה לעזוב את השמירה, שמא כל המפעל שהוא וחבריו פיתחו יתמוטט. זאת אף-על-פי ש'אני נוכח שהשמירה משחיתה את האיש ומכניסה דמורליזציה בחייו'. לכן הפתרון הינו 'ליצור מושב של שומרים, אשר שם תהיה חלקת אדמה ומשק ביתי לכל אחד מבעלי המשפחות'.4 במכתב אחר מציין פורטוגלי, שדרך החיים המנוהלת על-ידו, נמאסה עליו. 'לי דרושה עבודה גופנית. גופי דורש זאת, וגם רוחי זקוקה לזאת. אני אהיה מאושר ביום שאצא לעבודה'.
. . . השמירה הרסה את בריאותי. הרבה רעל יש בשמירה, והרבה הרבה מוכרח להשתנות בחיי השומרים. הסיפוק הרוחני מהשמירה אולי קיים רק בזמן הראשון, כאשר הכל עוד חדש, אך אחרי כן רואים מה ריקים הם חייו של השומר, והריקנות גוררת עצלות ודמורליזציה. רוב השומרים הוותיקים שבורים, רפי-כוח וחדלי-מרץ. אין טוב מעבודה, והגם - קשה היא בכל זאת העובד שלם וצעיר תמיד ברוחו. אידאל של השומר הוא שלטון, ושל העובד - אחווה. השמירה אומרת : קח גם מה שאינו שלך, והעבודה אומרת : רק מיגע כפים תחיה ! לולא מצב עמנו בארץ, כי אז הייתי המתנגד הראשון ל'אגודת השומרים'. אבל המצב הפוליטי מכריח אותנו לקחת חלק בשמירה ; לכן עלינו לקשור את השמירה עם עבודה, כדי שנהיה בריאים בגופנו וברוחנו וכדי שרכוש זר לא יהיה הפקר בעינינו. הרעיונות האלה הביאו אותי למושב של שומרים. מושב זה יהיה דוגמת מושבי הקוזקים, שהיו יוצאים מכאן ללחום את מלחמותיהם והיו חוזרים אל כפריהם להחליף כוח ולחיות את חייהם החופשים.5



מנדל פורטוגלי שאף למושב קואופרטיבי-שומרי, שחבריו יחיו מהמשק ולא מהשמירה. הוא רצה במשק אינטנסיבי, שיוכל לספק עבודה לא רק לגברים, אלא גם לנשים. במושב הזה יקבלו החברים משכורות שוות, וכן יהנו במידה שווה מהרווחים.6 דעות דומות, ובצורה לא פחות חריפה, מצויות בזכרונותיו של צבי נדב, שגם הוא התלונן על חיי השמירה, שחבריו קצו בהם מפני שאלה נתנו להם 'הרגשה של חיים בלתי-פרודוקטיביים ואי-סיפוק תמידי'.]

מנדל פורטוגלי מת לאחר פליטת כדור מרובהו שנשמט מידו. כמה עצוב ומאופק תאורה של אשתו טובה את מותו: "הוא אמר "הבה נפרד ובצאתך זאת הפעם אל תשובי יותר הנה". "לא עצרתי כח ונכנסתי שוב. הוא הביט אלי ואמר:'למה את נרגזה'"?! עניתי לא שאיני נרגזה כלל. הביט בי ואמר:'אם כך - טוב' ובעיניו הבעה של סבל נורא". פורטוגלי נפטר בי"ט טבת תרע"ז 13/1/1917 ונקבר בכפר גלעדי.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.bet-alon.co.il/var/img/story/main/11026]
.

י טונוס / 'כאן על פני האדמה': "הסדר בקבוצת מרחביה שכמותו לא ראיתי עד אז, רובו היתה ההורה.
אחרי הסעודה התחילה שירה ותוך כך השתלבו יד אל יד, זרוע אל זרוע, עד שקם עיגול רחב וגדול, של בחורים ובחורות הרוקדים בדבקות. ובאמצע העיגול - אחד בלבד, רוקד ריקוד של שלהבת אש יוקדת, אש החיים, אש הגאולה. זה היה ריקודו של מנדל פורטוגלי"

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 18-04-2008 בשעה 22:27.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 18-04-2008, 21:42
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
ודברים פחות נעימים בשם אומרם כמובן, מדברי ד"ר גור אלרועי:
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "מנדל פורטוגלי"

מפרשת העברתו של מנדל פורטוגלי מסג'רה למטולה, ניתן ללמוד על אופיים של אנשי השומר והתנהגותם כלפי האוכלוסייה הערבית. מנדל פורטוגל היה אחד הדמויות הבולטות בארגון, שככל הנראה אף לקח חלק, לפחות על פי עדותו של יצחק בן צבי, בועידת היסוד של בר גיורא. הוא היה חבר בכיר באגודת השומר ולקח חלק פעיל בעבודות השמירה, כולל "תקרית זרנוגא" של האגודה. בטבת תרע"ב בליל חורף קר וגשום לאחר שחזר רטוב משמירה הסתבכה הכפייה שלו בצנצנת שנפלה על הרצפה ונשברה. כאשר התכופף להרים את שברי הזכוכית נשמט אקדחו, נפל על הארץ, וכדור מוות ננעץ בצווארו. בזמן שהותו של מנדל פורטוגלי בסג'רה, סטר מנדל לאחד מאיכרי המושבה, רק בגלל שהעז לצאת בטרוניה נגד אגודת השומר. הנימוק לסטירה, על פי עדות קרובה מחבריו, היה שמנדל מטבעו לא היה אדם שסובל עלבונות. היות והאיכרים הם אלו שהעסיקו את השומרים, ולא ההיפך, הוגשה תלונה לישראל שוחט נגד פורטוגלי והתנהגותו הבלתי הולמת. לאור תלונות האיכרים והמתיחות בינם לבין פורטוגלי, החליט וועד השומר להעביר את ה "trouble maker" פורטוגלי מסג'רה למטולה. ואולם גם במטולה היו למנדל מספר תקריות, בעיקר עם הפלאחים המקומיים. מנדל הגיע למושבה בשעת לילה מאוחרת, ונודע לו כי הערבים ישנים בגורן. הוא העיר אותם וביקש מהם לעזוב לאלתר את המושבה. היות והשעה הייתה שעת לילה מאוחרת, והפועלים הערבים היו עייפים, הם סרבו לבקשתו של מנדל והמשיכו לישון. מנדל כאמור, היה טיפוס שלא אהב עלבונות, ובמיוחד לא מערבים. הוא חזר אליהם עם ה"קורבץ'", שוט מיוחד, והצליף בהם. הוא הכה אותם אחד אחד וגירש אותם, ויותר לא ישנו על הגורן. גם במקרה זה ניתן להבחין בדפוס התנהגות זהה לזה שבתקרית זרנוגא. שוב אנחנו רואים חוסר פרופורציה בין מעשי הערבים: בצירת אשכול ערבים ולינה בגורן, לבין התגובה האלימה של שפל ופורטוגלי בשם הלאום, והרעיון של כיבוש העבודה. דפוס התנהגות זה עולה בקנה אחד עם תיאוריו של שלמה צמח, בעת שפגש חבורה של שומרים שהגיעו למושבה סג'רה. "נתמלא האולם המקומי והאפלולי בני אדם משונים וקולניים, ופניהם ונימוסיהם כפני גייס של כובשים", כתב צמח בזיכרונותיו. "תופפו רגליהם בזמן הליכה, בלט בית החזה שלהם, גרונם נטוי, מתגנדרים נרתיקי העור על ירחיהם, ומקשקשים המצלפים שהם מקישים בהם על מגפיהם להנאתם. ובידי המנהיג הפוקט והסוער המצלף ממין משובח, דק וקצר, צ'רקסי מצופה כסף במחציתו העליונה, ומקושט פיתוחי מגדלות ומסגדים".

*מתוך הרצאה לכבוד פרופ' גולדשטיין באונ' חיפה

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 18-04-2008 בשעה 21:48.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 04-08-2008, 17:01
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
עוד על פורטוגלי
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "..."

מצאתי סוף סוף את המאמר עליו בקתדרה 48, יוני 88'. הכותבת, אביבה אופז, מציירת אותו כרומנטיקן וקצת אידיאולוג, ומביאה מכתבי אהבה שהוא כתב לאשתו טובה. בין היתר, הוא כותב לטובה מכנרת, בחורף 1914:

"טובה חביבה, ...מתאוננת את על זה שאין אנו נמצאים ביחד וגם ליבי על זה כואב. אבל תנאי הארץ שאנו בהם לא נותנים שיהיה אחרת ...
קשים החיים דעכשיו, זה אמת. אבל אי אפשר לצאת מהחוג המכושף הזה. אחריות יותר מדי גדולה מונחת על כל אחד ואחד מאתנו שנוכל בנקל לעזוב את העבודה ולעשות דבר מה יותר קל - לבחור בדרך פחות מסוכנה וקשה. עבודה לאומית לא יכולה להתחשב עם אנשים יחידים...
רק אנשים מנוולים ומושחתים יכולים לעזוב באמצע עבודה לאומית..."

היו זמנים.

אביבה אופז מציגה אותו כמעט כמטרוסקסואל - גבר גבר, אבל רומנטי ורגיש.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 04-08-2008 בשעה 17:04.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 19-03-2009, 15:25
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
מתוך "קובץ השומר"
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יחזקאל ניסנוב"

מספר צבי בקר: יליד 1886 מהעיר טמיר-חן-שורה בדגסטן (איפה זה??), יהודי הררי שרצה להתרועע עם היהודים האשכנזים שחיו בעיר, אך הם דחו אותו. בשלב מסויים החל להימשך אל הפעילויות המהפכניות/אופנתיות, ועבר לבאקו, עיר המחוז. הוא התוודע שם ל"פועלי ציון" וגילה את הציונות - ונרתם לפעילותה בהתלהבות עצומה. באותה עת פרצו קרבות רחוב בין הטטרים לבין הארמנים, שהסתיים בטבח אכזרי של הארמנים. התמוטטותה המוחלטת של אחוות העמים חיזקה אצלו את הלאומיות הציונית, והוא החליט לעלות לא"י. יחד עם בקר עבר לסבסטופול, עבדו וחסכו, ולבסוף, לאחר תלאות רבות, עלו לארץ דרך אודסה.

ב-1906 הגיעו 12 צעירים באוניה מאודסה, כולם חברי הפועל הצעיר, לחוף חיפה (לא הרשו להם לרדת ביפו). הם הלכו ברגל, מהאניה, לזכרון - שם חיו ועבדו. אחרי זמן קצר נמאס לו, ליחזקאל - והוא החליט לעלות הגלילה, כדי להיות שומר. בדרך מזכרון לגליל הוא נשא את רבקה לאישה. עבר לסג'רה, השתתף בייסוד השומר, והיה מהבולטים בשומרים.

בעת רכישת אדמות פולה (לימים - עפולה ומרחביה) - נסע יום אחד עם חברים מפולה ליבנאל, על מנת לקבל עגלה חדשה שהזמינו אצל הנגר ביבנאל. שודדים התנפלו עליהם, כדי לקחת את הפרדות. הוא ירה בשודדים, פצע אחד מהם, אך שודד אחר ירה בו והרג אותו. הוא קיים את מה שהטיף לו - עדיף למות מאשר לוותר על הבהמות.

אפילוג: אינני יודע מתי הוא נהרג. אדמות פולה נרכשו עוד ב-1908-1909, וכנראה זה קרה אז. כלומר - הוא היה בארץ זמן קצר למדי.
יחזקאל ניסנוב היה מהבולטים בין אנשי השומר בלהיטותם לשמור. הוא בז לכל מי שרכושו נגנב ממנו, וחזר וטען שעדיף למות. וכך גם נהרג.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 21-04-2009, 22:47
  יעלי_ר יעלי_ר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.08
הודעות: 11
מתוך אתר משרד הבטחון
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "מתוך "קובץ השומר""

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=506133>


</IMG>
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/506133.jpg]







בן שושנה ושמעון. נולד בשנת תרמ"ו (1886) בעיר טמיר-חאן-שורה שבקווקז, למשפחת "יהודים הרריים". הוא גדל בבית דל ומילדותו נאלץ לצאת לעבודה פיסית. האווירה שבה התחנך היתה אווירת יושר ופשטות בקרב עדה גאה, שכל גבריה נשאו נשק והחופש והכבוד היו יקרים להם מן החיים עצמם. בגיל שלוש-עשרה יצא לבאקו ללמוד תפירה אצל חייט יהודי, ובהשפעת חבריו הפועלים הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקראטית הרוסית ומאוחר יותר, משעמד על כך שאין עתיד ליהודים בגולה, עבר לאגודת "פועלי ציון" והתקרב למתרחש בארץ ישראל. בשנת 1906 עלה לארץ אחרי מסע-תלאות של שנה שלמה. הוא הגיע לחיפה ומשם צעד ברגל לזכרון יעקב. כמי שהחשיב במיוחד את השמירה העברית היה בין ראשוני המייסדים של ארגון "השומר". לאחר שנשא אשה עבר לגליל ושם עסק בשמירה וגם ברכישת קרקעות. כשנקנתה אדמת פולה (מרחביה) נשלח לשם לסייע בעבודה ובשמירה. בכ"ה בשבט תרע"א (23.2.1911) יצאו יחזקאל וצבי בקר ממרחביה בעגלה ליבנאל לחלק נשק במושבות הגליל. בדרך בין מרחביה לבית גן נרצח יחזקאל בקרב-אקדחים עם כנופיה ערבית שהתקיפה אותם ממארב. הוא הובא לקבורה ביבנאל ומשם הועברו עצמותיו לבית הקברות של חללי "השומר" בכפר גלעדי. בדברים לזכרו נאמר בין השאר: "שתקן מטבעו היה, ממעט בדיבורים ומצניע לכת. בשמירה העברית ראה חזות הכל ובפשטותו וצניעותו השיג את אשר אחרים לא השיגו בחריפות מוח ובוויכוחי סרק. הנשק וזקיפות הקומה היו בשבילו, בן קווקז, דברים מובנים מאליהם. כמה כוחות נפש שכנו באדם זה, כמה עדינות ושקט. כה חביב היה על כולנו".

שמו הונצח בספרים "יזכור - מצבת זכרון לחללי הפועלים העבריים בא"י", זכרונות א"י, "ספר השומר", "חמישים שנות התיישבות בגליל התחתון" ו"חולמים ולוחמים".

נערך לאחרונה ע"י יעלי_ר בתאריך 21-04-2009 בשעה 22:50.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 15-04-2008, 04:39
צלמית המשתמש של The_Merlin
  משתמש זכר The_Merlin The_Merlin אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.04.02
הודעות: 1,320
Follow me...
כמה מילים שבקושי מתארות את הדמות
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "מניה שוחט"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jewishagency.org/JewishAgency/images/pix.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jewishagency.org/NR/rdonlyres/A4CF4C58-8D86-4DDE-AED1-1E146B6495CE/15493/Schochat_Mania.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jewishagency.org/JewishAgency/images/pix.gif]

מניה שוחט (וילבושביץ)

(1961 - 1880)



מנהיגת ארגון "השומר"



מניה שוחט (וילבושביץ) נולדה באחוזת אביה

שבביילורוסיה. בגיל צעיר עזבה את הבית והצטרפה למפעל

התעשייתי של אחיה במינסק כדי ללמוד על תנאי העבודה

של הפועלים שם ולסייע בשיפורם. עקב פעילותה וקשריה עם

דמויות שנודעו כחתרניות, נעצרה שוחט בקיץ 1899. בעודה

בכלא פגשה את זובטוב, מפקד המשטרה החשאית של מוסקווה,

וזה הציע לה להקים תנועת פועלים שתהיה נאמנה לצאר וכך

תקבל את תמיכת המשטרה החשאית של ממשלת הצאר. זובטוב

שכנע אותה להקים תנועת פועלים יהודים שתתרכז בנושאים

מקצועיים וכלכליים ותמנע כליל מעיסוק בעניינים

פוליטיים.



בקיץ 1901, תחת השפעתו של זובטוב, ייסדה שוחט את

תנועת העבודה היהודית העצמאית. שביתות הפועלים שיזמה

התנועה הביאו לתוצאות המקוות משום שהמשטרה החשאית

תמכה בהן, אולם הבונד וארגונים יהודים סוציאליסטים

נוספים התנגדו לתנועה ולפעולותיה.



בשנת 1903, לאחר הפוגרום ביהודי קישינב ובעקבות

השינויים במדיניות ממשלת הצאר, פורקה התנועה. שנה

לאחר מכן, נחום, אחיה של מניה, הזמין אותה לבקר בארץ

ישראל. במשך שנה נדדה לאורכה ולרוחבה של הארץ והגיעה

למסקנה שהקמת ישובים קולקטיביים חקלאיים מהווה תנאי

חיוני לייסוד מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנת 1907

יצאה שוחט לאירופה וארה"ב כדי ללמוד על צורות הישוב

הקומוניסטיות השונות שהיו קיימות שם. בשובה לארץ,

חיפשה שותפים לרעיונותיה הקומוניסטים והפכה למעורבת

ב"קבוצת בר-גיורא"



שהונהגה על ידי ישראל שוחט. בשנים 1907-1908, תחת

השפעתה ובעידודה, התיישבה הקבוצה בחווה ליד סג'רה

(אילניה) וניסתה להקים שם חווה קולקטיבית. היה זה

הנסיון הראשון בארץ של הקמת ישוב כגון זה.



בשנת 1908 נישאו מניה וישראל שוחט ושנה לאחר מכן,

היו השנים בין מקימי ארגון "השומר". עם פרוץ מלחמת

העולם הראשונה, הגלו אותם השלטונות התורכים לבורסה

שבתורכיה. לאחר שהשתתפו בוועידת פועלי ציון

בסטוקהולם, שבדיה, חזרו מניה וישראל לארץ והצטרפו

למפלגת אחדות העבודה. בשנת 1921, הצטרפה מניה למשלחת

הראשונה שנסעה לארה"ב מטעם ההסתדרות. נוכחותה במשלחת

עוררה גלים של התנגדות מצד חברי הבונד

והקומוניסטים, שזכרו לה את שיתוף הפעולה עם המשטרה

החשאית ברוסיה.



בשנים שלאחר מכן הפכה מניה שוחט לפעילה בכפר גלעדי

ובמיוחד, בנושא שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים. בשנת

1948 הצטרפה למפלגת מפ"ם ועקרה לתל אביב, שם הקדישה

את מרצה לפעילות חברתית ולכתיבה.





תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 16-05-2008, 18:20
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
המושבה מצפה
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "אביגדורוב גד"

אתחיל מהסוף: גד אביגדורוב, איש העלייה השניה ומראשוני השומר, נהרג בעת הגינו על מצפה (Mizpa) בהיותו בעמדת הגנה מבטון, בצפון מערב המושבה.
וכאן נכנס העניין האישי שלי: העמדה היתה קיימת עד לפני כשנתיים, בין היתר כגל-עד לאביגדורוב. ביום העצמאות שודר בטלויזיה סרטון קצר על מצפה, וראו בו בבירור את העמדה. נסעתי לשם, לראות ולתעד, והיא איננה. אז לפחות אני מעלה כאן את הדברים הבאים לזכרו של אביגדורוב.

יואב רגב, המתעד הגדול של המושבות, כתב על מצפה, ואני מביא דברים מתוך ספרו, כפי שצוטטו במאמר במט"ח.

המושבה הוקמה בשנת 1908 על אדמות עין כאתב בידי פועלי העלייה השנייה שנענו לקריאתה של יק"א, התאכרו על אדמות עין כאתב, והפכו לאריסיה של החברה. פועלים אלה היו חברים בארגון "החורש" או קרובים לרעיונותיו. הארגון, שנוסד ב-1907, נועד "לפתח בארצנו אלימנט של פועלים-פלחים בריאים בגופם וברוחם". במצפה יישמו חבריו את רעיונו המרכזי של "החורש" הלכה למעשה.
מייסדי המושבה והראשונים שנאחזו באדמותיה היו צעירים בני 27-21: דוד דרוקר, האחים משה וחיים טריפון, אהובה ואליהו נוביק, צבי גרוס, נחום הלוי, מ' בוברין, טוביה ספיר ודוב בן-גליל. למייסדי המושבה היה גם רקע משותף נוסף: רובם היו חברים במפלגת "פועלי-ציון", בעלי ניסיון מן "ההגנה העצמית" ברוסיה וחברים בארגון השמירה החשאי "בר-גיורא". כל מייסדי המושבה היו פועלים חקלאיים במושבות או בחוות סג'רה קודם לעלייתם אל אדמות עין כאתב.

בדקתי - אף אחד מהשמות הללו איננו ברשימת השמירה המקורית.

במושבה המבודדת, שאיכריה חשו "ללא שכן ועוזר בעת מצוקה", עסקו המייסדים מאז אוגוסט 1908 בביסוס משק פלחה. שדותיהם היו מרוחקים מן המושבה וחלקותיהם מפוצלות ברדיוס של כשבעה ק"מ ממנה. סלעי בזלת כבדים וגדולים כיסו אותן, ומקור מימיהם העיקרי היה מעיין עין כאתב הסמוך למושבה, שמימיו היו לרוב דלוחים. המתיישבים חיו במתח ובחשש מפני הפלאחים והבדווים שכניהם, ונאלצו כמעט מיומם הראשון במקום לאבטח את העובדים בשדות. לעזרתם חשו חבריהם מ"בר גיורא" ולימים מאגודת"השומר".

ב-1910 נבנו בתי האיכרים וחצרות המשקים לאורך רחוב אחד שממנו התפצל רחוב קטן נוסף, ובהם בסך הכול עשרה בתי מגורים בלבד. בתי המגורים שבנתה יק"א במצפה היו זהים לרוב הבתים שנבנו בראשית המאה ה-20 במושבות הגליל התחתון המזרחי האחרות.

במשך כ-60 שנה הייתה מצפה אחת המושבות הקטנות ביותר בארץ ישראל והמושבה הקטנה ביותר מבחינת מספר תושביה ומספר בתיה. משנת ייסודה ועד לשנת 1977 התגוררו בה בין שש לעשר משפחות איכרים בלבד, ומתארה הראשוני של המושבה נשמר בשלמותו.

מלבד גידולי הפלחה - המסד הכלכלי של מצפה - פיתחו איכריה גם משק חלב משפחתי זעיר, ובשנות "הבהלה לטבק" גידלו איכריה בשדות המושבה שיחי טבק. בשנות השיא (1925-1924) של גידול זה נעזרו אנשי מצפה בפועלים שכירים שהגיעו ממושב חטין השכן (שנוסד בשנת 1924).בני מצפה נודעו בסביבתם בין היתר הודות לעוז רוחם. המושבה המבודדת והמרוחקת הצמיחה מתוכה אנשים אמיצי לב, שלא חששו מן הסביבה העוינת ונסתייעו מאז 1937 ביחידות הנוטרים שחנו במושבה, בשנים שבהן התנועה בדרכי הגליל התחתון והעבודה בשדותיו היו בבחינת סכנה של ממש.

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) ספגה מצפה מכות אנושות. ב-9 באוגוסט 1936 נפל האיכר השומר גד אביגדורוב על משמרתו בעמדה הצפונית-מערבית במושבה (עמדה זו קיימת בימינו בקצה המושבה). גד היה איש רב מעללים, מחלוצי העלייה השנייה, מראשוני "בר-גיורא" ו"השומר" ואיכר במושבה מאז שנת 1922.

ב-28 בפברואר 1937 נשדד העדר של המושבה כולה - בסך הכול 97 ראשי בקר. שוד העדר הכה במושבה מכה קשה, כלכלית ומורלית, שממנה נחלצה בסיועה של פיק"א.

אחרית דבר: ביקרתי השבוע במצפה. וילות גדולות ומכוערות במיוחד, אחת מהן, לפחות, נראית כמו מעוז של ברון סמים. צימרים בכל מקום. חקלאים בודדים. אין עמדות. בנין הציבור הראשון, בית הספר, הוא המבנה היחיד במושבה הבנוי עדיין מאבני בזלת שחורות, ובני המושבה מייחלים לעזרה על מנת לשמר אותו (הלו - ברון סמים... אולי תעזור?). גם הוא מכוער.

גד אביגדורוב בעצמו נולד באוקראינה ב-1890, ועלה לארץ, כנראה לבד, בהיותו בן 15. סיתת אבנים תחת תלמודו של בוריס שץ, ועלה לגליל עם חבריו, זייד ואינגברמן ויחד איתם היה בין מייסידי השומר. השתתף בייסוד כפר גלעדי, לחם בקרב על תל חי, ונחשב לאחד הנועזים מבין השומרים.

לאחר המאורעות של 1921 (ברנר) עקר, בלחץ אשתו, למצפה, וגידל שם 4 ילדים. אחד מבניו, אברהם איבגדורוב, קיבל את אות "גיבור ישראל" על חלקו במלחמת השחרור. הוא עמד עם תת המקלע שלו באמצע הכביש, ממש כמו רמבו, ועצר שיירת נשק ערבית שהגיעה מביירות, בדרכה לחיפה. הוא נפצע קשה, ונחשב אפילו למת לכמה ימים, עד שמישהו חש שהגופה, בחדר המתים, נושמת.

אברהם אביגדורוב זכה להדליק משואה ביום העצמאות 1968, לזכר אביו ושאר אנשי השומר.

נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 16-05-2008 בשעה 18:23.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #51  
ישן 12-04-2008, 20:07
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
גושנסקי אהרון צבי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

נולד ברוסיה ב 1893. עלה ארצה בשנת 1911. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה. צורף לשמירה ברחובות ע"י מנדל פורטוגלי. משם הועבר לשמירה בגליל ובסג'רה. נפצע ונשלח להחלמה בגרמניה. שם, עבר מטעם השומר קורס טיפול ואילוף כלבי שמירה מתוך מטרה לפתח תחום זה ב'השומר'. באמצעות הסתדרות ציוני גרמניה נרכשו והובאו ארצה 3 כלבי דוברמן ואחד מהם נמסר לאהרון צבי. נפטר בכ' באב תרע"ה, 31/7/1915. נסיבות מותו ופרטים נוספים על חייו אין בנמצא. הותיר אחריו תמונה בודדה בה הוא לבוש כארופאי וחבושצילינדר. קבור בחלקת אנשי השומר.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 06-05-2008 בשעה 21:23.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #52  
ישן 06-05-2008, 21:32
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
נסיון [ללא כל ביסוס] לחפש עקבות אינטרנטים אחר הדמות:
בתגובה להודעה מספר 51 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "גושנסקי אהרון צבי"

האם יש קשר? http://www.iiiiiiii.com/images/ לגושנסקי פנחס בן אהרון צבי שנפטר ב4/9/1924 ונקבר בטרומפלדור?



ולדברי יהושוע לישנסקי מיבניאל שהוקלטו ע"י אורי שרפמן? http://66.102.9.104/search?q=cache:...clnk&cd=1&gl=il

"אחד מהחלוצים ששמו היה גושנסקי, התאהב באחת מבנות המושבה, ההורים מצאו שזה לא לכבודם שבתם תתחתן עם חלוץ בתור שומר במושבה. היא הייתה מיועדת לאיש אחר מטבריה. אבל הוא בכל אופן אהב אותה מאוד ולחץ עליה שתינשא לו. היא אמרה: אני לא יכולה להמרות את פי ההורים שלי,. באחת השבתות שחזרנו מביקור בתנור(מעיין) שמענו שגושנסקי ירה בבתו של בנסקי, התברר שהבת של בנסקי עם עוד בחורה אחת צפירה פרידמן יצאו לטיול בסביבת המושבה. גושנסקי ניגש אליה, אל חנה בנסקי ואמר: מה היה הסוף, תינשאי לי או לא תינשאי לי?! היא אמרה לו אני לא יכולה להינשא לך כנגד רצונם של הוריי, אותו זמן הוא שלף אקדח וירה בה וירה בעצמו. כשהעבירו אותה הבתה היא חייתה שלושה ימים, הרופאים ציוו להביא קרח, אולי אפשר להציל את חייה. קר במושבה עוד לא היה ושלחו שליח מיוחד לחרמון להביא גוש קרח. היא החזיקה מעמד רק שלושה ימים ונפטרה. אני זוכר שכעבור שבוע ימים אחרי שנקבר גושנסקי בחלקה מחוץ לתחום, באו מהטורקים וביקשו לפתוח בחזרה את הקבר לבדוק את הגופה אם זהו אותו הקליע מאותו האקדח שנמצא על ידו." האם ניתן לאתר את תאריך הפטירה של חנה בנסקי?

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 06-05-2008 בשעה 21:48.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 22-07-2009, 10:34
  רוןרון רוןרון אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.07.09
הודעות: 1
נחמה זר ציון(זיצר)-קורות חיים
בתגובה להודעה מספר 68 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "זר ציון זיצר נחמה"

אני מעלה קטעים מתוך שני ספרים:
1."אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" מאת דוד תדהר כרך15 בו מופיעים קורות חייה
2."דברי פועלות" של הוצאת מועצת הפועלות בו מופיע קטע שהיא כתבה על זמן שהותה במושבה כנרת
3.קטע מתוך האתר"שיטים" בו היא מספרת על סדר פסח בקבוצת כנרת
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

סדר פסח של פועלי העבודות הציבוריות בכנרת, בתקופת מלה"ע 1
נחמה זר-ציון
--------------------------------------------------------------------------------


"התקרבו ובאו ימי הפסח ואני אז במשק הפועלות בטבריה. גן הירק שלנו היה על גבעה, ליד שלושת בתי האיכרים הבודדים. ביום בהיר אחד באה חנה צ'יזיק לגן בלוית שלושה חברים מכנרת - ואני עודרת עם הבנות את שדה הבצלים. ניגשת חנה אלי ואומרת: "החברים באו לבקש, שתלכי לכנרת ותסדרי ל"ציבורניקים" [עובדי העבודות הציבוריות, שלא היו חלק מהקבוצה] את סדר הפסח"

...

אליהו גליקסמן אמר: "אם לא יהיה לך טוב איתנו, תוכלי לחזור מיד לאחר הפסח. חברי דגניה וכנרת העובדים איתנו יחוגו בביתם הם, ואולם אנו מה יהיה עלינו?". אחריו הוסיף אירה קנמון: "אל תחשבי הרבה ובואי, כי רק ימים מספר נשארו עד החג, ולנו אין שום דבר. יצחק כהן [איכר במושבה כנרת] שפרותיו מתו, הסכים לתת לנו את הרפת למטבח וחדר אוכל, ואת המחסן לך לדירה."

...

בכנרת מצאתי שבעה עשר חברים בודדים, המסתובבים במושבה ומתגעגעים לפינת בית וחולמים על הרגשת חג. כל בקשותי והוראותי היו החברים ממלאים מיד, וכל איש שואל מה עליו לעשות. בחרנו בוועדת המטבח וועדת הפרודוקטים, וכל השאר התגייסו להביא אבנים קטנטנות מחוף הכנרת ליישור רצפת הרפת, שהייתה בורות-בורות כולה, וחלק מהחצר, כדי שיוכלו לרקוד אחרי הסדר. שני חברים סיידו את הרפת. וועדת המטבח אספה כלים שונים אצל נשי המושבה כנרת והחווה, והעבודה התנהלה במלוא הקצב. ביום האחרון שלפני החג אמרתי לחבריה: "אי אפשר בלי פרחים!". אז התפזרו הבחורים על ההרים ובביצה והביאו פרחים לרוב מכל הצבעים, ועיטרו בהם את הקורות העבות שסמכו את גג הרפת - כל קורה בצבע אחר. עד שהייתה הרפת לשדה פורח פרגים אדומים ודגניות תכולות ובבונג לבן-צהוב. השולחנות כוסו מפות לבנות וריח הדגים המתבשלים נדף על פני הסביבה כולה - דגים ממולאים כבבית אמא. ובעמדי כך ליד כל הסירים, בידי מחברת קטנה, שאני משננת מתוכה שיר להקריאו בערב הסדר:

"חדר צר, מלא אופל, על הרצפה תינוק..."

אני מוסיפה מלח לסיר, בוחשת בו, ושבה לשנן את השיר.

בא הערב. החברים מתאספים, רחוצים ולבושים בגדי חג. ובלב שמחה גדולה. כי בעצם ידיהם סידרו לעצמם הרגשת חג. מתיישבים על ספסלים העשויים קרשים על גבי ארגזים. אליהו גליקסמן פתח ואמר: "חג זה שמחה כפולה הוא לנו, כי יכולנו בעצם ידינו ליצור לנו פינה זו, וכי מסובים אנו אל שולחננו ולא כאורחים בלתי רצויים אצל אחרים." אחר כך דיבר על ערך חג חרותינו זה ועל התקוות הגדולות לאלה שיבואו אלינו. אני לא יכולתי להקשיב לדבריו, כי ליבי פעם בחזקה מאימת הציבור לפני ההקראה.

בגמר הסדר התחיל הריקוד, וקולותינו בקעו שמים. והנה התחילו באים אלינו ומצטרפים למעגל מאיכרי המושבה כנרת ומחברי קבוצת כנרת ודגניה, וחצרה של לאה כהן הייתה לשרשרת אחת מאוחדת. יד על שכם רקדה כל המושבה."

נחמה זר-ציון



בחזרה לראש הדף
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 12-04-2008, 20:23
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
זוהר מרדכי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

יליד לודז', 1891. עלה לא"י ב1912. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה. צורף לשומרים ב1917 בעת חזרת 'השומר' לרחובות. מדובר היה בעת מסוכנת בה הייתה המושבה חשופה לכנופיות עריקים מן הצבא התורכי ולנסיונות חדירה מכיוון שטחו של שבט ערב-שיח-סלים. נפל על המשמר בהגנו על מטעי השקדים של רחובות על גבול כרמי רמלה. ב ב' אב תרע"ז, 21/7/1917. הניח אחריו הורים הוריו - שרה משה אריה סאור 4 אחים ו4 אחיות.
נקבר בתחילה ברחובות {?] והועבר לקבורה בהמשך יחד עם חברי השומר בכפר גלעדי.
הונצח בספרים 'רחובות', 'יזכור', 'ברוח ובחיל'.




מתוך דברי דב הוז אשר ביקר במקום כקצין טורקי: קבוצות של 30-50 מן הבדואים של שיך סלים יחד עם פלאחים היו הולכים לפנים ויורים ללא הפסק והשאר תחת הגנת האש הזו בוצרים. בלילה הראשון נפצע יהושוע מנוח, בשני אלקנא הורוביץ וכעבור זמן שומר אחר. שכבו יעקב, זוהר וצ'רקסקי.. החלה ההתנקשות.. בא כדור לעינו של זוהר. השמיע אוי אחד ונשתתק.

מתוך דברי מ. צ'רקסקי 'השומר ברחובות' :

"...נקודת התורפה היה קו הגבול המזרחי-דרומי של המושבה, שם שכן כבוד שבט בדואים גדול, שבט שיך סלים. לרגל המצב שררה ברחובות מתיחות גדולה."שומר מה מליל?" - היו שואלים בוקר בוקר. ובשעות הצהריים, בעת שהשומרים היו מתכנסים בבית האוכל הקטן היתה חוזרת ונשנית השאלה: "מה נשמע"? מסביב לשולחן העגול התופס את רוב רובו של החדר הצטופפו הבחורים שהגיע תורם לאכילה. אחד הנושאים העיקריים לשיחה היתה סעודתו של השומר זוהר. "רבותי, זוהר התחיל בקימוצים, הוא הזמין קציצה אחת בלבד!" - קרא מישהו וכל העיניים הופנו לצידו של עלם צעיר בעל עיניים אפורות יוקדות... שישב דומם מרוכז בהרהוריו... בקומתו היה "משכמו ומעלה", בהבעת פניו עשה רושם כאילו מבני ערב היה והוא בחור בן לודז' שבפולין . "אין לך לקמץ, זוהר, הזמן עוד קציצה אחת, ממילא תהרג הלילה בשיך סלים", העיר אחר. צחוק עליז פרץ והדביק גם את זוהר וכמצטדק הסביר: - "הענבים הללו "הרגו" את תאבוני - סל מלא בלעתי הבוקר".איש לא קיבל את דברי ההסבר ברצינות, כי ידוע היה זוהר כזללן מובהק אשר כל שכר עבודתו "נכנס לתוך בטנו". לאמיתו של דבר לא היה זוהר זללן כלל וכלל, אלא, שלא כאחרים, אכל לשובע ולשכנוע קיבתו להסתפקות במועט לא הגיע, למרות כל נסיונותיו. לכן היה בין לובשי הקרעים. בחורף לבש שלושה זוגות מכנסיים, זוג על-גבי זוג ושלושתם קרועים על-אף הטלאים המרובים שבהם. היה נעול מין נעליים "חצאיות" אשר מחצית כף רגלו הקדמית הציצה מתוכן החוצה. הקיץ החליט לקנות מכנסיים, חולצה ונעליים ו"הריגת התאבון" ע"י כמות גדולה של ענבים לא דבר שבמקרה היתה. ועוד טירדה אחת היו לה מהלכים "מפה לאוזן" - מרוב פחד אבד לזוהר תאבונו, כי פחדן הוא מטבע ברייתו. אולם כשהוצע לו להתחלף במקום השמירה ולעבור למקום שקט ובטוח יותר נעלב ונתכעס: "אני גבור בדיוק כמוך". אותו יום שמע לעצת חברו, נכנע וויתר ואכל עוד קציצה ובלע מנת לחם נוספת. ואותו לילה נהרג זוהר".

"מוטל היה ליד גדר הצברים של הכרם, הבעת פניו היתה כבשעת שינה שלאחר ליל נדודים. רגליו המאובקות היו נעולות סנדלים פתוחים והדם קלח בזרם דק מבין שפתיו"

http://www.lodz-israel.co.il/soldiers/2zohar.html
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=505778
http://www.izkor.gov.il/izkor83.asp?t=505778
http://66.102.9.104/search?q=cache:...clnk&cd=7&gl=il

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 21-04-2008 בשעה 12:21.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #77  
ישן 19-03-2009, 15:43
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
מתוך קובץ השומר:
בתגובה להודעה מספר 76 שנכתבה על ידי irir שמתחילה ב "מתוך ספר השומר"

מישהו בשם ב.ג סופד לו. האם בן גוריון? :
יליד מינסק, התפרסם בפעילותו הציונית ובלהט נאומיו. במהפכה ב-1905 השתתף בשמחת הנצחון, עד שהמהפכה דוכאה. השתררה פאניקה בעיר, ובמיוחד אצל 2 המיעוטים - היהודים והארמנים. הארמנים אספו נשק והתבצרו, היהודים נסו. מאיר נרתם להגנה. בשלב מסוים כינסו ראשי הקהילה את כל היהודים לבית הכנסת, אך להפתעם כולם - הם עצמם, ראשי הקהילה, לא הופיעו למפגש.
מהר מאד נודע שהם פשוט הלכו למפגש אחר - מפגש של יהודים עשירים. צעירי העיר ניסו להתפרץ למפגש העשירים, ורק מאיר הצליח להתפרץ. הוא עמד בפני היהודים העשירים, והטיח בפניהם כי הם מתכוונים לקנות בכסף את בטחונם, תוך שהם מפקירים את שאר הקהילה.
כבר באותה שנה החל לשים פעמיו לארץ ישראל. הגיע ב-1906, עבד ביהודה ובגליל, והיה בין מייסדי השומר. נודע במסירותו ל"השומר", ובחברמניות שלו - היה תמיד הראשון לשירה ולריקודים.
סיים את חייו ב-1914, לא כתוב כיצד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #84  
ישן 12-04-2008, 20:28
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
טורנר יצחק
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

נולד בלודז' ב1895. עלה ארצה עם הוריו והחל ללמוד בגמנסיה העברית ביפו במחזורם של הוז וגולומב. כעבור שנתיים נאלצה המשפחה לשוב ללודז' ועמה יצחק אך בהמשך שב ארצה בנגוד לרצון המשפחה ושב לא"י ולגימנסיה.

בעודנו נער הצטרף לחבריו לעבודה בבן שמן ובהמשך הפך לפועל חקלאי ולרועה צאן. הוא סרב להצעת הוריו ששבו לבינתיים ארצה לקנות לו נחלה משלו, עלה לגליל התקבל ל'השומר' והיה בין הוגי רעיון 'הרועה' והתעמק במלאכה זו דרך לימוד עצמי. כתב עליו זייד:נער רך בימים ובעל אינטואיציה ומרץ. ניהל יומן עבודה ובו תצפיות כל רועה ורועה, אופי מקום המרעה ומחלות הצאן.
יצחק שמר על קשר עם חבריו מן הגמנסיה שב'הסתדרות המצומצמת'. הוא התמיד בניסיונו לארגן את 'הרועה' ואף המשיך לשמור למרות שחלה בקדחת קשה וסרב לדרישתו של ישראל גלעדי כי יעבור לתקופת החלמה בתל עדשים.
ב1915 השתתף בהגנת מלחמיה שהותקפה בעת שמרבית הגברים היו בטבריה במשרד הגיוס. הוא תואר כרועד מן הקדחת בעודנו בעמדתו שעל אחד הגגות. לאחר הקרב הועבר לטיפול בכנרת אך נפטר בגיל 20 ב י"ג ניסן תרע"ה, 28/3/1915ונקבר בכנרת. הועבר למנוחהלקברות חברי השומר בכפר גלעדי.

את בשורת מותו של טורנר הביא גרשון פליישר באומרו: 'לא בדמעות רצה טורנר אלא בחיים ובבנין" הוא החל לשיר 'אל יבנה הגליל-טורנר יבנה הגליל' והחברים הצטרפו לשירתו.

ממכתביו:"כרכור תרע"ד.. את מכתבכם קיבלתי בשומרי בבתניה. טרם הספקתי לקרוא אותו וכבר עברתי למלחמיה. במלחמיה שומרים שני שומרים. הסתדרתי טוב מאוד אך כעבור 5 ימים הגיעה הפקודה לעזוב את מלחמיה ולעבור לכרכור". ובמכתב אחר: "השמירה כעת בכל תוקפה. אני שומר בימה. באו גנבים כבר שלוש פעמים, ירו בנו ואנו ירינו בהם. שתי פעמים כבר פרצו קיר. גם בשדה לא שקט. שלשום התנפלו שמונה ערבים ורצו לשדוד את הפרדות מאכר בעצם חרישתו. אחרי יריות רבות משני הצדדים גרשנו את השודדים. עוד מעט תתחיל מחדריה"

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 19-04-2008 בשעה 09:19.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #91  
ישן 12-04-2008, 20:30
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
לויצקי מרדכי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

ככל הנראה ב1872-3 ועלה ארצה בשנת 1906-7. היה גבה קומה ובריא גוף וכונה 'שיך מורד' [מא ראד = 'אינו רוצה' ברע] או 'חוואג'ה מור' עבד כ'אח' בבית החולים בזכרון יעקב יחד עם הלל יפה. תואר כאופטימי וכאידאליסט ומשך בעט. הגה ברעיון כי הנוער היהודי באירופה יתנדב לשנתיים של עבודה בא"י. ראה את החקלאות כדרך העיקרית אך נענה לבקשות אנשי השומר עימם נפגש [בזכרון ובחדרה?] והצטרף לארגון. בעת מצוקה כלכלית ופיטורי פועלים חקלאים יהודים הודיע לפיק"א כי יהיה נכון לעבוד בתנאי אריסות. הוא עלה לגליל והתגורר ב'נג'מת א סובח' בתת תנאים ובך החל את ההתיישבות באיילת השחר. יצר קשר עם יהודי פקיעין והשיג מהם עזרה זמנית בעבודה במקום. עלה לשמירה במטולה ובהמשך להתיישבות בקרבת מטולה [תל חי?] . נאסר ע"י הטורקים בזמן המלחמה ונחקר בנצרת. לאחר מכן שרת כשוטר במשטרה המיוחדת. טבע בנחל בגליל העליון ב20/11/1924 כ"ג חשוון תרפ"ה בעת שיצא לסייע למוביל החלב לצפת וגופתו נמצאה בערוץ המוביל לירדן. נקבר באיילת השחר.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 06-05-2008 בשעה 22:10.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #97  
ישן 12-04-2008, 20:33
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
לוינזון זאב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

נולד ב1893. עלה ארצה דרך אודסה ב1914. עבד בת"ש, פ"ת ובבאר שבע [?] ובהמשך התגורר בנס ציונה. היה ממאזינו - מעריציו של מיכאל הלפרין. החל לשמור בראשל"צ כשכיר ובעת מלחמת העולם כשהורה ועד ראשל"צ למסור את הנשק לתורכים יצא עם אנשי השומר לקבוצת 'אחוה' בעין גנים. עלה בכדי לסיעע בהקמת תל עדשים ונתקבל כחבר לארגון. נבחר לועד הארגון ב9/9/1915. ב1917 השתתף במו"מ להחזרת השומר לרחובות. דן עם ז'בוטינסקי בדבר גיוס אנשי גליל לגדוד העברי והתגייס למשטרת טבריה. שימש כשומרו של סירקין בסיורו בגליל. נפגש עם טרומפלדור בדרכו לתל חי. נבחר כציר ארבע הקבוצות לועידת האיחוד הראשונה והקים את לשכת אחדות העבודה בצפת. שמש כחבר מערכת בטאון המפלגה. היה זה שהביא בקונטרס את אחרית חזונו של הלפרין ומצולם ליד מטת חוליו. שהה ארוכות בשליחות בחו"ל מטעם 'החלוץ' ובשם העליה - בקושטא, רוסיה, גרוזיה, פראג, וינה, לונדון ברלין ואיטליה. השתתף בישיבות פועלי ציון בחרקוב ופועלי ציון במוסקבה. נאבק בבריטים עם הפסקת העליה ב1921 וליווה את האוניות דלמאציה, מונטניגרו ואלואן. הוא שב לארץ אך ביוצאו לועידת החלוץ בבולגריה הותקף, נחבל ונפגע תפקודו. הקשר עימו חודש לאחר 9 שנים והוא הובא ארצה ע"י חברי השומר ונסעד כנכה.


לוינזון עפ"י התאורים - הרבה לכתוב בעברית ובעבור העתונות האידית והגרמנית אך חלק מכתביו אבד. 'זכרונות' מימי השומר והחלוץ בהשנים 1915-1925 אמור היה לצאת בתשי"ד ע"י הועדה להוצאת קובץ מאמרים - אך אבד. הוא כתב על ישוב מחניים, איילת השחר, תל חי וחמארה. הוא כתב על ביקורו בסעסע בשם חנקין לצורך גאולת אדמות. על מיזוג הקבוצה היפואית של גולומב והוז בהשומר ועוד. חלק מדבריו השתמרו ב'קונטרס'.

איש השומר זאב לוינזון הלך לעולמו בכ"א באדר תשל"ז 11/3/1977 כשהוא ערירי.
כתב על הלוויתו גרשון גרא בספרו: "בזמן הטמנת ארונו בין חבריו בחלקת השומר - נכחו נהג הטנדר, נחום הורוביץ ויצחק חנקין ורק השמיים בכו באותה שעה"

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 20-04-2008 בשעה 22:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #99  
ישן 12-04-2008, 20:34
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
לויתן דוד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

נולד ב1890 באודסה. ילדותו עברה עליו בעוני ואף בחברה עבריינית. בשל כשרונו הרב בפיסול למד בבית הספר לאומנות. בהגיעו לבגרות נשלח להשתלם בפריז אך בנסיבות הכלכליות נאלץ לעזוב את לימודיו ולהתפרננס ממכירת פסליו. לאחר מפגש אקראי ברחוב פרס עליו מקס נורדאו את חסותו ושלחו מצויד בהמלצה ובכסף לפרופ' בוריס שץ בא"י. את החלק האחרון במסעו לא"י מפורט סעיד ליפו - עשה ברגל. דרכו לבצלאל נקטעה בעקבות מפגש עם מנדל פורטוגלי שגייסו לשמירת הכרמים.

תואר כחריג בנוף השמירה בשל מנהגו לשמור עם צפצפה אך ללא נשק ובשל לבושו המוקפד ומלונת השמירה המדוגמת שבנה לו ובה כל טוב, ככל הנראה 'תרומת' חוות שפון הסמוכה.

ספר עליו זלמן אסושקין כי היה שומר קר רוח, ידע לשמור והיה תמיד ער. היה מתהלך יחף וגלוי ראש בלילה בין הקוצים ורגליו אינן נפצעות. לויתן סרב לצרוף בן לוויה לשמירה והעדיף לשמור לבד. משהוער לו על כך השיב האיש הבודד בציניות כי מקסימום יהרג וכי ילדיו, אשתו והוריו לא יפגעו מן הדבר.
בליל מותו הציע למפקח השמירה תבשיל פירות וביקש לשוחח עימו שיחה אשר לא השלים. לאחר שנפרדו נשמעו שתי יריות טבאנג'ה. השומרים החלו לחפש את לויתן ומצאוהו מוטל ירוי בחזהו ובסמוך שק שקדים גנובים. [ניתן להבין כי התקיים משפט כנגד רוצחיו שמזרנוגה אך משפט זה הסתבך יתכן ובמקביל למשפט רוצחי פרידמן]

מדברי משה סמילנסקי באתר השמור באתר 'השומר ברחובות' על נפילת לויתן:
"ובאחד הלילות נחרדה המושבה שוב לקול צלצול הפעמון. ובחוץ חושך ומרחוק נשמעו קולות חרדה, צעקות שבר ומרוצה. באחד הכרמים, על גבול רמלה, נהרג שומר על משמרתו. באדמת חול, בין עצי שקדים עמוסי פרי שכב פרקדן, בידו המכווצת אקדח ועל-ידו מושלך מטה עב והוא, השומר עצמו, גדול, חזק, ופנים לו יפים, טובים וגלויים... דוד לויתן היה שמו".

את לויתן הספיד הרב קוק אך באזכרה שהיתה בתשעה באב לא השתתפו אנשי רחובות והדבר הוסיף למתח שהיה בין הארגון לבין המושבה.

נורה על משמרתו במטעי השקדים של רחובות כעשרה ימים לאחר מאורע זרנוגה, בחצות הליל שבין א' לב' אב תרע"ג 5/8/1913 [יום קודם לכן עפ"י אתר 'יזכור'], נקבר ברחובות והועבר בהמשך למנוחת עולמים בכפר גלעדי.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=505975

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 21-04-2008 בשעה 08:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #101  
ישן 15-04-2008, 04:24
צלמית המשתמש של The_Merlin
  משתמש זכר The_Merlin The_Merlin אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.04.02
הודעות: 1,320
Follow me...
מידע מלוקט על לוקא
בתגובה להודעה מספר 100 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "לוקאצ'ר ירחמיאל"

לוקא, כפי שכינו אותו כולם, נולד ב-1897בעיר טשקנט שבקווקז. אביו הבטיח לו, שאם יסיים בהצלחה את שנתו הראשונה בגימנסיה, ישלח אותו לטיול קיץ בפלשתינה. כשהגיע ליפו, הודיע להוריו כי אינו מתכוון לחזור. הוא החל ללמוד בגימנסיה הרצליה, מחזור חמישי, וכבר אז הצטייר כבחור שתקן אך רב-תעוזה.
ב-1915 התגייס לצבא הטורקי, עבר הכשרה לקצונה בבית-ספר הצבאי בקושטא, והוצב סמוך לאיזמיר, שם הספיק לבלות בזרועותיה של בת גנרל ולחולל שערורייה שלמה. בטורקיה פגש בזוג הגולים ישראל ומניה שוחט, וכששב ארצה להשלים את לימודיו, שמר על קשר אתם. ב-1920הצטרף למשטרת הרוכבים בטבריה, ומשם חבר לאנשי גדוד העבודה שסלל אז את כביש צמח-טבריה. הוא הצטרף לכפר-גלעדי, שם עסק בעבודות המשק, אך גם בהברחת עולים ונשק. היו אלה ימים סוערים. "פעם העירו אותי לחפור קבר בלילה", סיפר לימים אחיו, צבי לוקאצ'ר, שנפטר לפני שנים מספר ביטבתה, ובשביל מי - אני לא יודע עד היום". בכפר-גלעדי פגש את ריבה מישל, שהיתה נשואה לאחד מאנשי השומר, משה אליוביץ', ואם לדן. היא עזבה את בעלה ובנה, ועברה לחיות לצדו של לוקא.
לוקא קנה לו שם של לוחם עז-נפש וקר-רוח. נקשרו סביבו עלילות גבורה. המפורסמת שבהן - רצח תופיק ביי. עם פירוק "השומר" והקמת הארגון החשאי שהיה ממשיכו, "הקיבוץ", הוטלה עליו המשימה לרצוח את סגן מפקד משטרת יפו, תופיק ביי, בו ראו אחראי לפרעות 1921 ביפו. לוקאצ'ר ירה בו, פנים אל פנים. ב"השומר" האמינו שרק מוג-לב יורה כדור בגב.
שנה לאחר מכן, ב-1924 הוטל עליו ועל שני חברים נוספים לבצע את שוד הכספים הפוליטי הראשון: מעשה "האקספרופריאציה" כפי שכונה, הפקעת כספים מחלפנים. במסווה של חיילים איריים החרימו משלוח מביירות של 16,000 לירות זהב - בטענה שיש לבדוק אם אינו מזויף - ושלחו את החלפנים להתלונן בצפת. בכסף קנו כלי-נשק והפכו לבעלי מחסן הנשק הגדול בארץ.
באותה שנה נשלח לברלין כדי להשתלם באסטרטגיה ולוחמה זעירה. המטרה הייתה כי ישוב ארצה ויפקד על האקדמיה הצבאית שהוקמה אז בתל-יוסף. בברלין פגש לוקא את חברו לספסל הגימנסיה, משה כצנלסון, שפרש לפניו את נפלאות החזון הקומוניסטי והמהפכה העולמית. לוקא נחשף אל חזון העולם החדש. הוא שב ארצה כקומוניסט, אך נשאר גם ציוני ללא פשרות. השניות ההרסנית הזו, הבלתי-אפשרית, סופה שהרסה גם אותו. כשחזר סיפר לחבריו על השינוי האידיאולוגי שעבר, אמר שיעמוד בראש בית הספר הצבאי, כמו שסוכם, אך כי אין לתת לו את מפתחות הסליק, פן לא יעמוד בפיתוי.
בגדוד העבודה התקשו לקבל את דעותיו החדשות, ועם התקרבותו למפלגה הקומוניסטית, הפ.ק.פ., סולק מהגדוד.
לוקא, ריבה וילדיהם - דן, גדעון ודוד - עברו לתל-אביב, שם עבד בשירות המפלגה. הוא עסק בפעילות חשאית, ובזכות הערבית השוטפת שבפיו היה אחראי לקשרים עם הערבים, העביר להם נשק ואימן אותם. הוא סייע למורדים בהר הדרוזים, ואמרו עליו אפילו שאימן את פורעי המאורעות.
ב-1930 תפשו אותו הבריטים ודנו אותו לשנת מאסר בית. בתום השנה גמר בלבו לנסוע לברה"מ, שם, קיווה, יוכל לקבל תפקיד בכיר בקומינטרן כאחראי למפלגות במזרח התיכון. במוסקבה התקבל לוקאצ'ר בקרירות. תוכניתו להשתלב בתפקיד בכיר במפלגה לא עלתה יפה, וכמו רבים אחרים הפך לקורבן המהפכה. ב-1937 נשלח למחנה של עבודת כפייה בסיביר. במחנה פגש את יוסף ברגר-ברזילי, מנהיג הפ.ק.פ., שהואשם כבוגד במהפכה. לוקא, כך העיד, נראה שבור. את החלום הציוני לא יכול להגשים, ומן הקומוניזם התייאש.
עם שחרורו מהמחנה גויס לצבא הרוסי. לפני יציאתו לחזית הספיק להתראות עם ריבה ועם שני ילדיו. הוא אמר לה, בפיכחון מריר: "בשביל קומוניזם כזה לא ראוי להילחם, ובטח לא למות". בגלויה האחרונה שקיבלה ממנו, רשם: "אנחנו מועברים למקום אשר ממנו אין חוזרים". עם תום המלחמה נמסר לה שנהרג בקרב סטלינגרד.
ב-1942לאחר מותו טוהר שמו, וריבה קיבלה פנסיה של קצין.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ירחמיאל לוקאצ'ר חורזו . צולם בצפת 1925.

נערך לאחרונה ע"י The_Merlin בתאריך 15-04-2008 בשעה 04:31.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #106  
ישן 12-04-2008, 20:38
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
משבץ בן ציון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

יליד 1887, ברדיצ'ב. למד לימוד תורני אך נתפס לרעיון הציוני בנעוריו. השתתף בהגנת יהודי אודסה בפרעות המהפכה ב1905 יחד עם 'פועלי ציון'. עלה בגחיבה ארצה בעליה השניה באוניית משא ושחה ממנה לחף יפו.החל את דרכו כפועל חקלאי בפ"ת וטגיס ע"י ישראל שוחט לקולקטיב בסג'רה. הצטרף לראשוני השומר שהיו במקום ועבד יחד עם פורטגלי. היה בין שומרי מסחה הראשונים, הוכיח את אומץ ליבו ברוכבו תחת סכנה להציל את חנקין מפני התנקשות בחייו והשתתף בקבוצת החלוץ של השומר במלחמיה. השתתף יחד עם זייד ושטורמן בשמירת אדמות חדרה לאחר יבוש הביצות. השתתף ב'מאורע זרנוגה' ב1913. שמר בראשל"צ, ובבאר יעקב ובעת המלחמה שמר במסגרת 'המגן' ברוחמה. השתקע טרם מותו מחדרה אך נפטר מקדחת בי"א טבת, תרפ"א 22/12/1920 ונקבר בכפר גלעדי. הותיר אחריו את רעייתו דבורה וילדיו שמשון, חסידה ושפרה.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=506107

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 20-04-2008 בשעה 19:25.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #108  
ישן 12-04-2008, 20:38
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
מירטנבום אריה לאון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

http://yeda.amalnet.k12.il/LavonIns...?myId=1003-1005
יליד קראקוב 1895 התקרב לציונות עוד מנעוריו. עלה ארצה בשנת 1912. עבד במושבות הגליל ואחר כך ביהודה ובבן שמן. גויס לשמירה ב'השומר' ברחובות. ובעת מלחמת העולם הראשונה עבר לשמור בגליל. ב 1915 היה חלק מאנשי "השומר" שקיבלו על עצמם את השמירה במסחה. שלח יד בנפשו בכ"ד באב תרע"ז (12.8.1917) לאחר שאסיפת "השומר" דחתה בשנה את קבלתו לארגון. נקבר במרחביה ואח"כ הועבר לקבורה בכפר גלעדי. הותיר אחריו אשה בשם שושנה ובת בשם אביבה.

סיפר עליו אסושקין מרכז השמירה ברחובות: מירטנבום היה איתנו ב'השומר' והיה כאחד מאיתנו" "טוב היה לשמור או לעבוד עם מירטנבום. הוא היה אחד מאותם בחורים שכשרון להם להסתדר בכל מצב שהוא. תמיד הייתה רוחו טובה עליו. בלילות הארוכים בשמירה היה מתהלך וחושב על עתידו ועל עתיד הקבוצה. בהפסקה, כשהיינו מתיישבים בפינת רחוב המושבה להנפש קצת ומגוללים סיגריה, היה מירטנבום שואל: הנצליח? ומיד היה עונה לעצמו: מובן שנצליח. ניצור את הכוח החזק והיפה. ואם לאו נתחיל מחדש"

רחל ינאית ספרה על אסיפת השומר שבתל עדשים כי היו 'מרבים להקפיד בבחירת החברים החדשים.. בוחרים וגם פוסלים מועמדים ומביאים עלינו לפתע אסון. אסון על מצפוננו..."

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 18-04-2008 בשעה 22:41.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #112  
ישן 20-04-2008, 12:47
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
מתוך אתר בית-אלון
בתגובה להודעה מספר 111 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ניסנוב צבי"

נולד בשנת : 1881, בקווקז
עלה ארצה : 1909
נפטר בשנת : 1966
תחום פעילות : מפקד בטרם מדינה
תקופת פעילות: 1911 - 1940

עלה ארצה עם אמו ואשתו ומיד הצטרף לאחיו יחזקאל, חבר "השומר", והחל לשמור בכפר תבור. את
חינוכו הצבאי רכש בצבא הרוסי במלחמת רוסיה-יפן. את שאיפתו לעצמאות יהודית - בבאקו, וב"ציוד" זה
עלה והצטרף לאנשי העליה השניה.
צבי ידע לדבר טורקית ובאופן טבעי תפס מקום במו"מ עם השלטונות בעת הצורך. כך היה ביבנאל
אחרי רצח יחזקאל.שם גם נאסר ונידון ע"י התורכים למות, אך נחון ושוחרר.
בתקופת מלחמת העולם ה1ראשונה היה אחד מפעילי "השומר". דאג להסתיר נשק, להבריח חברים
מחובת עבודת הכפייה בצבא הטורקי ועוד..
חלה קשה בשחפת ובתקופה זו שימש "מוכתר" ליהודי טבריה. צבי נאסר ע"י חסן-בק, עונה קשה
והוגלה לתורכיה. ידיעת השפה ויכולתו כמתווך העמידה אותו בראש האסירים.
חזר לארץ לאחר המלחמה ועם אנשי גדוד העבודה עלה לעין חרוד. בתפקידו היה אחראי ליחסים עם
הערבים השכנים ולעניני הבטחון. מראהו, רוכב על סוסתו בראש שיירת העולים לגוש נוריס נחרט בלב
רבים. צבי התגייס למשטרה הבריטית בגליל, כפי שעשו כמה מאנשי "השומר".
טיפח קשרים עם הערבים וידע להבינם, התגייס למשטרה, והיה לנכס. תכופות נשלח ע"י המפקדים
הבריטיים לפתור סכסוכים בקרב הערבים.
הוא מילא תפקיד של קצין פוליט".
אשתו ורה, אם שלושת ילדיו, עמדה לצידו כל השנים. הקימה אז את ביתם בטבריה.
בזמן הקמת מפעל החשמל בנהרים היה צבי אחראי לבטחון המפעל. אח"כ עבר לעבוד ולחיות בחיפה.
מקורות גרא גרשון / אנשי השומר בחייהם ובמותם. משהב"ט
השוטר העברי בתקופת המנדט. משהב"ט תשל"ג

http://www.bet-alon.co.il/info/peop...p?people_id=244

כבן למשפחה שעלתה מהרי הקווקז, היה ניסנוב קשור לעקרונות כמו גאולת דם, ואנשי
"השומר" התקשו לשכנע אותו שלא לקחת על עצמו באופן אישי את נקמת דמו של
אחיו. עם זאת, ככל הנראה הוא האמין בכך, והבריטים עצרו שניים מאנשיו (אנשי הבטחון בנהריים)
בחשד שהרגו שלושה ערבים אנשי יחידת רפואה של הTJFF ביולי 1939, בשעה שאלה ביצעו בדיקות למלריה באזור - הדבר הופיע בדיווחי מודיעין
בריטיים לחודשים יולי-אוגוסט 1939 PRO/AIR 23/790). ניסנוב עצמו לא נעצר
וסיים תפקידו בשנה שלאחר מכן (כנראה ללא קשר).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #119  
ישן 14-04-2008, 12:00
  פורתא פורתא אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.08
הודעות: 18
מתוך מוזיאון רשל"צ
בתגובה להודעה מספר 118 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "סיטקוב יששכר"

http://www.gen-mus.co.il/person/?id=6858


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.gen-mus.co.il/images/portrait-frame.gif]

"יששכר סיטקוב נולד ברוסיה, אודיסה. נמנה על חבורת "פועלי ציון" בעיר ויחד עם חבריו, הצטרף ל"הגנה העצמית" שהוקמה כתגובה לגל הפרעות אשר שטף את אוקראינה. בן 16, השתתף בהגנה על הקהילה היהודית באודיסה (בשנת התרס"ה, 1905).
בשנת התרס"ח, 1908, עלה לארץ בעלייה השנייה. לאחר תקופת עבודה קצרה בחדרה, הצטרף ביבנאל ל"השומר" והיה לאחד מראשי הארגון. מן הגליל התחתון, בתפקידו כראש השומרים, עבר לחדרה ולראשון לציון. היה חבר בארגון "השומר" עד לפירוקו בשנת 1919.
בשנת 1910, נשלח על ידי "השומר" לדמשק והביא משם נשק.
בהמשך, נאסר בחדרה על ידי המשטרה הטורקית לאחר התנגשות בין השומרים העבריים לבין קבוצת גנבים ערביים. בשנת 1915 נאסר שנית, בהיותו בירושלים בענייני ארגונו, ולאחר שהתנסה בעינויים קשים נשלח לדמשק כדי לעמוד למשפט צבאי באשמת מרד במלכות. לאחר תלייתו של נעמן בלקינד ובהשתדלותם של ד"ר רופין בקושטא ומאיר דיזנגוף בדמשק, שוחרר.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, חזר לביתו בראשון לציון ועבד במשק חותנו (יחיאל טרכטנברג) ואף הקים לעצמו כוורות דבורים שבטיפולן התמחה.בהמשך, החל לעבוד במחלקת העבודות הציבוריות של הממשלה האנגלית (מחלקה שהפכה מאוחר יותר ל"סולל בונה") והשתתף בהקמת מסילות הברזל סרפנד-לוד. בשנת 1925, נשלח על ידי יהושע חנקין ו"הכשרת הישוב" לעזה ולבאר שבע ועסק ברכישת אדמות בנגב.
החל משנת 1926, ביתו של יששכר סיטקוב ברחובות, שם הוא נעשה פרדסן, אולם את מרבית זמנו הקדיש לפעילות ציבורית.
ראשית דרכו הציבורית בארץ כחבר ב"פועלי ציון", ב"מרכז הסתדרות החקלאים של העובד" ובמפלגת "אחדות העבודה". נמנה על הצירים שהשתתפו באסיפת היסוד של הסתדרות העובדים. בשנת 1932 נכנס להנהלת מרכז "התאחדות האכרים" ושלוש שנים מאוחר יותר נשלח על ידי ההתאחדות ועל ידי הסוכנות היהודית לרומניה, צ'כוסלובקיה, טרנסילבניה ופולין כדי לבחור אנשים אשר מתאימים לעבודה חקלאית ולחלק להם סרטיפיקטים לצורך העלייה לארץ.
פעילותו הציבורית הבולטת ביותר, אשר נמשכה 42 שנים, היא פעילותו ב"הגנה": החל משנת 1929 הריהו פעיל בארגון ההגנה הכללית בדרום הארץ וביהודה והוא מתמנה למפקדו של הארגון ביהודה; במשך 17 שנים הוא נציגם של התאחדות האיכרים ושל הציבור האזרחי במפקדת ה"הגנה" הארצית;לקח חלק בארגון חיל הנוטרים; בשנת 1937 נשלח מטעם מפקד ה"הגנה" - יחד עם אליהו גולומב - לקונגרס הציוני בציריך במטרה להבטיח שם תקציב ל"הגנה"; באותה שנה, לאחר שהתקבלו החלטות "ועד פיל", נמנה על הוועדה לייצוב הגבולות וארגון הצבא העברי העתידי; יחד עם אחרים עסק ברכישת נשק; ערב קום המדינה השקיע מאמצים רבים בתיווך בין המחתרות - ההגנה, האצ"ל והלח"י כדי למנוע מלחמת אחים; השתתף במשרד הביטחון כמפקח על התעשייה הצבאית בארץ והיה פעיל בארגון "ותיקי ההגנה"."
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #134  
ישן 12-04-2008, 20:58
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
פלדמן יעקב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

יעקב פלדמן נולד ב1890 או ב1894 כבן בכור לשרה ואפרים פלדמן בהורושקי שבאוקראינה. הוא התייתם מאימו בצעירותו ואילו אביו היה אדם מסורתי אך גם ציוני ומשכיל. ב1912 הגשים יעקב את חלומו להיות שומר בא"י ועלה ארצה. לאחר עבודה במלחמיה עבר לשמור ביבניאל ומשם המשיך לבית-גן. הוא ניחן באומץ ומשהותקף ע"י בדאויי הדלייקה שניסו לגנוב נשקו - לא הניח להם בכך אף שנחבל. הוא תואר כרומנטי ואוהב שירה ומוסיקה הפורט על בללאייקה. י.מאיר תאר שיחה עימו ועם אליעזר נחום בה נשאל פלדמן על חילול השבת ע"י החלוצים וענה כי "העומד [ושומר] שעה אחת מאחרי הקיר [חומת סג'רה] בליל אופל כלילה זה - הוא קונה את עולמו".


כה כתב מנדל פורטוגלי: יעקב פלדמן ששמר שנה ב'השומר' נהרג בט' כסלו תרע"ד 8/12/1913 כאשר לחנות של חוות סג'רה באו גנבים ופלדמן חש בהם לאחר שאחד מהם כבר חדר פנימה והם לא יכלו להותירו. לכן פתחו באש וכדור פגע בראשו ויצא מעינו. היה זה לילה גשום וחשוך ומנוסח הדברים ניתן להבין כאילו מת בדד. עץ אורן ניטע במקום נופלו. אחיו יוסף גדר גדר מסביב למקום הנפילה. טורנר, הגימנזיסט שהיה לחבר השומר - כתב כי הפועלים העבריים הכריזו שביתה וקנטרוביץ מנהל החוה יצא כנגדם. פלדמן הועבר למנוחה בחלקת חברי השומר בכפר גלעדי.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 15-04-2009 בשעה 21:16.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #138  
ישן 19-03-2009, 16:10
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
מתוך קובץ השומר:
בתגובה להודעה מספר 137 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "פרידמן שמואל"

בן ישיבה ליטאי, יליד 1883. עלה לירושלים בתר"ע, בן 17, ישר לישיבת תורת חיים (בגרסה אחרת - ישיבת ר' יצחק מתמיד. אולי זו אותה ישיבה). מאס בתלותיות של בחורי הישיבה, והחליט לעזבה ולמצוא עבודה. מצא לבסוף עבודה בבצלאל, ופגש שם את "החלוצים", הציונים וסוציאליסטים. קיבל מהם את תורתם, וניסה לייסד חלוציות שומרת מצוות. עבר לראשון וקיבל על עצמו את השמירה שם.

לאט לאט הסתגל לחיי השומרים. אם בהתחלה הסתייג ממלבושיהם הערביים, וקרא לזה "התבוללות", אחרי זמן קצר גם הוא לבש כאפייה עם עאגל.
נהרג בי"ח תמוז 1913 עת חש לעזור לשומרים אחרים שהסתבכו בקרב יריות עם ערביי זרנוגה. הא נרצח (כנראה ממארב) בדרך אל שדה הקרב.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #139  
ישן 12-04-2008, 21:01
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
צפתי ברח"ש חיים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

"משאר החברים שיצאו משורות הפועלים העירוניים ונספחו בהשפעתי לצבא השומר אזכיר מילידי הארץ את חיים הצפתי. שוליה של נגרים שנתייתם בילדותו, חונך ע"י המפלגה ונצטרף לשומרים"

כך מזכיר יצחק בן צבי בספרו 'עם השומר' את צפתי או יותר נכון 'הצפתי' לציון עיר מוצאו. הצפתי מוזכר גם ע"י חיה ואליעזר קרול : "אותם הימים הגיעו לזכרון חברי השומר לבחון את האפשרות של קבלת השמירה במושבה ובכרמיה. בין חברי השומר היו שטורמן, גלעדי, בקר, חיים צפתי ואליעזר קרול" וגם בשלהי קיץ תר"ע גמר חיים שטורמן את שמירתו בזכרון והועבר לגליל. בזכרון נשארו חיים צפתי, צבי בקר שעליו הוטל לגמור את שמירת השדות כשומר רוכב מטעם השומר ואסתר שטורמן"

ועוד קיימת עדותו של משה כהן מכפר תבור: "בשמור השומרים באו שניים, חיים ברחש המכונה גם חיים צפתי עם איכר המושבה א.מ רוטשטיין לקבל עליהם את השמירה במושבה הווה אומר להתחרות בשומר. כעס 'השומר' על חיים שנחשב אחד ממנו ושומרים ופועלים הקיפו את המושבה ודרשו להוציאו אליהם כדי לעשות בו שפטים וחיים צפתי היה מתחבא מזעמם על אחת העליות. המריבה התלקחה ולבחור נשקפה סכנה. עם שחר הפך הבן [דוד בנו של כהן] את חבית המים שעל העגלה וחיים יצא מצוחצח בלבושו ונדחק לחבית הריקה. כך יצאה העגלה מחוץ למושבה. חיים נשא רגליו אל תחנת עפולה להרחיקו מידי המחפשים אותו".

קיילה גלעדי סיפרה ב1949 כי כנראה וצפתי הורחק מאחר וסרב לשמור במקום מסויים וכי לאחר מכן ביים גניבת סוס יחד עם בעל הסוס וניסה להכשיל את מאיר חזנוביץ שהתפתה להכנס לבית ולנגן במנדולינה.

[מאמרו של נקדימון רוגל אודות מותו של אברהם יוסף ברל http://www.snunit.k12.il/heb_journa...edra/69165.html]

ב'האחדות' בטאון 'פועלי ציון' פורסמה בסוף 1910 הודעה על הוצאת צפתי מארגון השומר

ספר 'חברי השומר בחייהם ובמותם' מציין כי חברי השומר סלחו לצפתי וכללו אותו בין חברי ארגונם. צפתי נטמן בבית העלמין של נתניה.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 16-01-2009 בשעה 14:02.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #144  
ישן 15-05-2009, 06:51
  יעלי_ר יעלי_ר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.08
הודעות: 11
קצת פרטים על מאיר קוזלובסקי
בתגובה להודעה מספר 143 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "קוזלובסקי מאיר"

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1085533.htmlגבעת קוזלובסקי

אלה שקראו את כתבתו המרתקת של אביחי בקר על ד"ר יוסף האפרתי (מוסף "הארץ" 24.4) נתקלו בוודאי בעובדה שהאפרתי נולד וגדל בגבעת קוזלובסקי בגבעתיים, מקום שבו מתגוררת כיום בתו. כמי שגדל בשכונת ביסוס בגבעתיים (כיום רחוב עמל), ששכנה בשוליה הדרומיים של גבעת קוזלובסקי, הכתבה עוררה בי זיכרונות מימי ילדותי ונערותי והאיצה בי להאיר את עיני הקוראים באשר לזיקה האפשרית בין המקום שבו גדל האפרתי להתנהגותו.

מן הגבעה הרמה, בסמוך לגבולה של גבעתיים עם רמת גן, ניתן לראות במערב את מרביתה של תל אביב ובמזרח את מרחב השפלה. הגבעה קרויה על שמה של משפחת קוזלובסקי, שהקימה בה את ביתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אבי המשפחה, מאיר, היה מאנשי העלייה השנייה ומחברי ארגון "השומר" (ומכאן גן "העלייה השנייה" בפאתי הגבעה). אם המשפחה היתה אסתר לבית בקר, מהאחיות הראשונות של קופת חולים. מאיר הקים רפת ליד ביתו על הגבעה והיה מספק מדי בוקר חלב טרי למשפחות שהתגוררו בשכונות בשוליה של הגבעה.

את מקומם של רוב הבתים החד-קומתיים החליפו במשך השנים בתים רבי קומות, אך ביתה הדו-קומתי הצנוע של משפחת קוזלובסקי עדיין ניצב על הגבעה ולמיטב ידיעתי מתגוררים בו כמה מבני המשפחה. הדמות הידועה ביותר הקשורה למאיר ואסתר קוזלובסקי היא נכדתם, הזמרת מירי אלוני.

יוסף קטן

תל אביב
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #145  
ישן 12-04-2008, 21:05
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
קוראקין ראובן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

בן חנה ויצחק קוראקין. יליד סלודניקי שבאסטראחן, 1889.צאצא למשפחת כומר גר צדק שנושלה בשל כך מנחלתה. המשפחה השלימה את הליך הגיור בקובנה אצל הרב ספקטור שהיה מחובבי ציון. הסב נשלח לאודסה שם חבר למאיר דיזנגוף. לאחר עלית המשפחה סביב 1895 עסקו בניה עד 1899 בנטיעת יער חדרה. משלקו בני המשפחה בקדחת וסרבו לשוב לאירופה עלו להתיישבות ביבניאל ובאדמות בית-גן.

יצחק, אביו של ראובן, היה ראשון שומרי 'בית גן' וממנו למד ראובן את מלאכת השמירה. הוא השתתף בעליה למרחביה ובהגנתה ואף ישב כשנה בכלא התורכי. בהמשך נשלח לשמור בכפר חיטים ושם נאלץ לפצוע ערבי בכדי להגן על חבריו. כתוצאה מכך, נאלץ להמלט. בעת מלחמת העולם הראשונה השתתף בפנוי וכלכלת פליטי ת"א יפו ובשמירה מפני עריקי הצבא התורכי. לאחר הכיבוש הבריטי התגייס למשטרת הישובים הרכובה. ראובן בחר להשאר יחד עם רעייתו יהודית כאיכר באדמת בית-גן. ב25/7/1954 כ"ד תמוז תשי"ד נורה ונפל שיצא לקראת מסתננים שבאו לחלקתו. נטמן באדמת בית-גן.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 24-05-2008 בשעה 11:04.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #146  
ישן 24-05-2008, 11:19
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
מתוך 'שורת הנופלים' באתר הפלמ"ח:
בתגובה להודעה מספר 145 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "קוראקין ראובן"

רובקה (ראובן), כך נקרא בפי כל ידידיו ומכריו, בן ליצחק וחנה קוראקין, נולד בסולודקי שברוסיה בשנת תרמ"ט (1889) למשפחה רוסית שהתגיירה בוילנה. בהיותו בן שבע עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחדרה. איכרי חדרה לא אהבו את אדיקותם ואמונתם ביהדות, ובעזרתו של קלבריסקי הם התיישבו בסג'רה (אילניה) ומשם עברו ליבנאל.
אביו של רובקה עסק בשמירת המושבה מפני שכניהם הערבים. רובקה היה פרש מצטיין שנמשך מנעוריו למעשים נועזים של שמירה וכיבוש הקרקע בעמק יזרעאל. בעקבות סכסוך בין אנשי 'השומר' והאיכרים המקומיים נהרג אחד מהפורעים, רובקה הואשם בהרג זה ונכלא בכלא עכו עם יצחק בן-צבי (לימים נשיא המדינה).
עם הצהרת בלפור התגייס רובקה לז'נדרמייה העצמאית של היישוב הגלילי בטבריה. בתום שירותו חזר ליבנאל וקיבל נחלה בבית-גן. בעמל רב פיתח את משקו וחי חיים קשים בעבודת האדמה ובחוסר מים, כמו רוב איכרי המקום.
כשפרצה מלחמת העצמאות וצעירי המושבה יצאו להגן על הארץ קיבל עליו רובקה את השמירה במושבה והיה נאמן לתפקידו. מאז המשיך לשמור במקומות שונים במושבה.
בכ"ד בתמוז תשי"ד (24.07.1954) חזר רובקה מסרט שהוקרן בבית הספר ושמע רחש באורוות הסוסים. כשניגש לברר את מקור הרחש נורה על ידי מסתננים שבאו לגנוב את הסוסות. רובקה נפצע פצעי מוות. היריות נשמעו ברחבי המושבה ועוררו פחד בקרב התושבים, ובינתיים הגנבים חמקו עם שללם.
קרוביו וידידיו של רובקה מציינים את האירוניה המרה בכך שכדור המוות שארב לו עשרות שנים בשמירה ולא יכול לו, מצאו דווקא בחצר ביתו, כשהגיע לנחלה, מצבו הכלכלי הוטב והוא הרשה לעצמו לבלות וליהנות.
כך כתב שמואל צימרמן בהספד לרובקה: "ידע היישוב בגליל התחתון, שגדל והאדיר - להשיג את החמסנים לפני חומקם עם שללם מתחומנו. כאשר תחת מטר כדורים ובמערכה כבדה היינו מצליחים להחזיר עדר שנגזל, זרי הרדוף מקשטים את הפרדות ומנצחים עליזיםhttp://216.239.59.104/search?q=cach...clnk&cd=5&gl=iltheBody.background="items/6271/bg_korot.jpg";
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #149  
ישן 21-04-2008, 13:25
  פורתא פורתא אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.08
הודעות: 18
צבי קרול מתוך אתר הספרות החדשה
בתגובה להודעה מספר 148 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "קרול צבי"

נולד באיזור מינסק (בלארוס) בכ"ט בניסן תרס"ז, 13 באפריל 1907. עלה ארצה ב-1925. תחילה היה פועל בעמק יזרעאל, פתח תקווה וירושלים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ועסק כל השנים בתחומי הספרות והעתונאות. פירסם שירים, מאמרים ובעיקר עסק בחקר הסוציאליזם היהודי. עשה הרבה בתחום ההיתול וההומור, אם במדורים בעיתונות ואם בחוברות מיוחדות (לרוב בעילום שם). צבי קרול נפטר בתל-אביב בכ"ב בטבת תש"ח, 4 בינואר 1948 ונטמן בבית העלמין ברחוב טרומפלדור.

ספריו:
  • חיי א. ש. ליברמן (תל אביב : אחדות העבודה, תרצ"ב)
  • משעולים : פרקי קריאה לנושאים המרכזים בכתות הנמוכות (תל אביב : מסדה, תרצ"ז) <הופיעו שתי חוברות: חנוכה וט"ו בשבט> <בשיתוף מ"א ביגל, ויעקב הלפרין (יניב)>
  • הראשון : מאה שנה להולדת אהרן שמואל ליברמן (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תש"ה 1945)

קבור בביה"ק טרומפלדור בתל אביב
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #153  
ישן 21-04-2008, 13:28
  פורתא פורתא אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.03.08
הודעות: 18
מאתר יזכור
בתגובה להודעה מספר 151 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "קורנגולד ישראל"

קורנגולד ישראל בן חיים. נולד ביום כ"ה בשבט תרמ"ג (1883) בעיירה קרימקי הסמוכה לביאליסטוק, פולין. בגיל 17 עלה לארץ-ישראל, עבד תחילה במושבות יהודה ואחר-כך עבר לגליל והיה מראשוני הפועלים שבאו לעבוד במושבה כינרת. לאחר זמן עבד ושמר בחוות סג'רה שבגליל התחתון ובאותו זמן היה גם מפעילי "פועלי ציון" ונמנה עם חברי הוועד של "פועלי ציון" בגליל. עם זאת גילה עניין מיוחד בספרות העברית. בערב פסח תרס"ט (5.4.1909) התנפלו שודדים ערבים מן הסביבה על קבוצת פועלים יהודים ובתיגרה שפרצה ביניהם נפצע ערבי אחד וכעבור יומיים מת מפצעיו. כעבור שבוע, בכ"א בניסן תרס"ט (12.4.1909), התנפלו על ישראל ערבים שארבו לו ליד בית העלמין של סג'רה, נטלו את רובהו ואחר-כך ירו בו והרגוהו. הוא הובא למנוחות בסג'רה ואחר-כך הועברו עצמותיו לקברות "השומר" שבכפר גלעדי.

שמו של ישראל קורנגולד, קורבן ראשון של "השומר", נרשם בלוח הזיכרון התלוי בבית הכנסת של סג'רה; שמו הונצח גם בספר "יזכור" בעריכת י. בן-צבי; בספרים "תולדות ההגנה", "סג'רה - תולדותיה ואישיה" ו"השומר".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #154  
ישן 12-04-2008, 21:09
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
רומרשטיין ישראל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=506482



שומר ביבנאל שבגליל התחתון. נודע בדבקותו בתפקיד ובאומץ הלב. באחד הבקרים לאחר ליל-שמירה, הוזעק לצאת ולתפוס שודדים, שגזלו זוג פרדות מאחד האיכרים. הוא יצא, רכוב על סוסתו, לוואדי פיג'אז שבסמוך למושבה, צלח את הירדן ולאחר שהדביק את השודדים על ראש גבעה נתפתחו בינו לביניהם חילופי-יריות ואחד הכדורים פגע בסוסתו והרגה. ישראל התבצר מאחורי הסוסה והמשיך לירות עד שהגיעה תגבורת שהניסה את השודדים והחזירה את זוג הפרדות לבעליהן. ישראל המשיך בתפקידי השמירה בסביבה. בכ' בחשון תרע"ט (26.10.1918) נהרג במושבה כינרת מבעיטת פרד.

שמו הונצח ב"קובץ השומר" ובספר "ברוח ובחיל".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/506482.jpg]

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 16-01-2009 בשעה 17:41.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #155  
ישן 16-01-2009, 17:33
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
בתגובה להודעה מספר 154 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "רומרשטיין ישראל"

תאור אודות רומרשטיין שהעלתה קרובת משפחתו בפורום אספנות בחיפושי המשפחה אחר החרב שניתנה לרומרשטיין:
http://74.125.77.132/search?q=cache...clnk&cd=5&gl=il
י ש ר א ל ר ו מ ר ש ט י י ן


(קוים)


היה זה באחד מלילות הקיץ ביבנאל.

הח' ישראל רומרשטיין חוזר בשעת 11- 12 משמירת השדות לבית השומרים, סר לחצר ומכין אוכל לסוסה, העייפה ורצוצה לא פחות ממנו. כל עצמותיו מבקשות מנוחה. אמנם רעב גם הוא, אולם בשעות אלה בין כך לא ימצא במטבח כלום לאכילה. והוא הולך ישר מהחצר – אל המיטה.


אך הנה המיטה תפוסה על ידי עוברי אורח, שנים כאחד. למחרת עומדת להתקיים פגישת "פועלי ציון" במרחביה. תנאי התחבורה הם פשוטים ביותר: הולכים ברגל. אין מה למהר, מבלים עוד יום ועוד יום בדרך ואין גם מה לאחר. ובתי השומרים בימים כאלה מלאים אורחים. ומיטות יתירות ופנויות אינן. בימים – ישנים שומרי הלילה ובלילה אורחים. מפעם לפעם שבים שומרי השדות ומחליפים כוח לכמה שעות בשכיבה על המיטות. והדבר תלוי במזל, הצלחת לתפוס מיטה, שכבת בה – הרי אתה מובטח שאיש לא יקים אותך, והשומר הבא – על המחצלת ישכב, ולא – תשכב גם אתה על אחת המחצלאות: אין להתפנק.


הח' ישראל אינו אומר נואש, הוא יוצא מהחדר ופונה למחצלת השטוחה על הארץ, על יד הבית, אין הוא פושט את בגדיו, הוא רק מסיר מעל ראשו את ה"עביה" ונרדם מיד.


לפנות בוקר, מבעוד לילה, ניגש שומר המושבה אליו, בדחיפה: תקום! הוא כבר רגיל בכך, כי יבוא שומר הלילה השכם בבוקר ויעירהו לצאת שוב לשמירת השדות.


הוא קם מכין את הסוסה -- אבל מוקדם עוד יותר מדי, עוד לילה, והריהו נכנס להיטיב את לבו בכוס תה. מלבה פחמים על הכיריים, ושופת קומקום מים. לחלוט תה – אין צורך. לחם שרוף תמיד מוכן לכך. וטעם סוכר – אף הוא כבר נשכח.

ועוד הבוקר לא האיר. טעה השומר, לעזאזל. בחור עובר אורח ששכב תחילה על המחצלת ביקש ממנו, כי יעירו עם שחר, יפה שעה זו לצאת לדרך, ומשראה כי יש מיטה פנויה -- היא מיטת השומר, עזב את יצועו על המחצלת ועבר למיטה. ואת יצועו השאיר לישראל, ועל כן העיר אותו השומר בטעות.


יושב לו ישראל ונהנה מכוס מים חמים, ופתאום צעקה במושבה: נגזל זוג פרדות מאחד האיכרים.


הסוסה מוכנה, בקפיצה אחת על גבה, והוא טס בדהירה אל ה"ואדי". השודדים לא עשו שהיות יתירות, גזלו -- ואינם. כל רגע יקר והוא יוצא אחריהם לואדי פלאג. הדהירה נמשכת בין הסלעים. (הערת הכותב: ואדי פלאג הוא כנראה ואדי פג'אס, כיום נחל יבניאל. נחל איתן קטן שמקורותיו ליד יבניאל והוא נישפך לירדן ליד דגניה ב').


והנה קול פעמי פרסות של סוסי השודדים עולות באזניו, והוא ממריץ בסוסתו האצילה, המתאמצת גם בלאו הכי. אף היא חשה, כי אין זו רכיבה רגילה, יש פה להדביק משהו ואין לאחר.


והנה ישראל מעבר מזה של הירדן והשודדים בעבר השני למולו.


עבר את הירדן ועל ראש הגבעה הדביק אותם. מימינם משתרעים שדות החומצה (החומוס) של דגניה וכחמישים איש תולשים חומצה, אבל דמדומי הבוקר אינם מאפשרים עדיין להבחין בבהירות את הנעשה בסביבה.


והרי הוא פותח ביריות מה"מאוזר" שלו. השודדים עונים אף הם ביריות, ומשתדלים לצפור מזה והלאה. אך הוא לא ירפה מהם.


פתאום כורעת סוסתו ונופלת תחתיו. כדור פגע בה. הוא אינו מאבד את עשתונותיו, מיניה וביה הוא מקים מתרס מגופת סוסתו ההרוגה ומאחורי גבה המשיך להתקיפם. אך עשרת כדורי המאוזר הולכים ונגמרים, צריך לעבור לשימוש ב"בראונינג".


הערבים מרגישים בדבר ומתחילים להתקיף אותו. מה רב יהיה כבודם, כשישובו עם זוג פרדות גזולות וגם נשק השומר היהודי עמם, ואולי גם בגדיו.


בו ברגע פלח את האויר כדור-רובה שלוח על ידי נחום הורביץ; הוא הראשון בקבוצת הרוכבים שיצאה אף היא מיבנאל לרדוף אחרי השודדים, לאחר שרומרשטיין היה כבר בדרך.


להתקפה פתאומית זו לא היו השודדים מוכנים כלל. הם עזבו את הפרדות ויברחו.


והשומרים יחד עם הגזלה המושבת, זוג הפרדות, והאוכף של סוסת הח' רומרשטיין המתה חוזרים בשמחה ליבנאל.


ורק בהגיעם לבית – השומרים, חש הח' רומרשטיין בכף רגלו, והנה כדור פלח גם את כף רגלו הוא.



מתוך "בחייהם ובמותם":


"לא היה נהוג ב'השומר' להפגין הערכה או ציון לשבח. אך שמעו של הצעיר שגבר על חמישה בדואים חמושים יצא בכל הגליל ואף מעבר לירדן. לאות הוקרה העניק לו ארגון 'השומר' חרב ממורקת".


ישראל המשיך בתפקידי שמירה בסביבה. ביום 26 באוקטובר 1918, ארע אסון. ישראל טיפל בפרד, ובעת שעבר מאחוריו הפרד בעט בו, וישראל מת במקום מהפגיעה. הוא הובא למנוחות בבית הקברות על שפת הכינרת. בשנת 1928 הקים ארגון "השומר" בית קברות בכפר גלעדי לכל חבריו שנפלו על משמרתם, וגופתו של ישראל רומרשטיין הועברה אליו. בבית הקברות בכינרת יש לוח זיכרון המעיד על כך

>

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 16-01-2009 בשעה 17:44.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #170  
ישן 24-04-2008, 13:57
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
חיים שטורמן, 1891-1938
בתגובה להודעה מספר 167 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "יצא עליו ספר"

נולד בכפר קטן בשם צ'רבונה שנמצא ליד קייב. בגיל צעיר עברו לעיר הסמוכה. האב היה ציוני, ובעקבות אחת מבנותיו שעלתה לארץ ב-1905, עלתה המשפחה כולה שנה אחת אחרי זה.
משפחת שטורמן לא תאמה את הפרופיל החלוצי, שכן הם עלו לארץ כמשפחה, אך משפחה חלוצית ולא-בורגנית. הם התישבו ביפו, וחיים למד בגמנסיה הרצליה, אך ב-1908 נפטר אבי המשפחה. האם, שהיתה כנראה לביאה אמיתית, עוברת עם הילדים לסג'רה, ומצטרפת שם לקומונה. חיים, רק בן 17, מתחיל לשמור בלילות. כשפורצת בסג'רה השביתה הגדולה, עוברת האם ליבנאל, עם חיים ואחיו, בעוד אחיותיו הבוגרות יותר, וכנראה נועזות וחלוציות יותר, מתפזרות לדגניה, כנרת וזכרון יעקב.
ב-1912 נקלע חיים לריב רועים מטופש בכפר קמא, אך רועה דרוזי נפגע, וחיים נעצר עם שומר נוסף. למרות שלא היתה זו אשמתו, הוא סירב להותיר את חברו לבד, ונכלא בטבריה. הוא נידון ל-3 שנות מאסר, אך חבריו - בן גוריון ובן צבי, ששהו אז באיסטנבול, השתדלו למענו וקיצרו את תקופת המאסר לשנתיים ושבעה חודשים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב חיים בתל עדשים, והיה פעיל בהקמת עין חרוד, שם השתקע, ומייד מונה למוכתאר הכפר. הוא היה ידיד טוב של כל הצדדים בעמק - של המתישבים היהודים, של התושבים הערבים ושל אנשי הצבא והמשטרה הבריטים. כולם העריכו את קור רוחו ורוחב ידיעותיו.
ב-1936 פרץ המרד הערבי הגדול. כבר באותו קיץ עלה חיים עם רכב בו נסע על מוקש, אך ניצל בנס. כשאורד ווינגייט הקים את פלוגות הלילה, חיים שטורמן היה מעורה מאד, ונחשב לידידו הטוב ביותר של ווינגייט.
ב-15 בספטמבר, 1938, יצא חיים שטורמן עם משלחת של הסוכנות היהודית לבחון את האדמות שנועדו להקמת הישוב מסד. במכונית בה חיים נהג עלתה על מוקש, וחיים, עם עוד 3 מנוסעי המכונית, ראשי מחלקת ההתיישבות, נהרגו. בהלוויה רבת המשתתפים, בלט הזר הענק של אורד ווינגייט. כבר באותו לילה יצאו אנשי פלוגות הלילה ונקמו במניחי המוקש.
ב-1/8/48 נהרג בנו של חיים, משה, במהלך מלחמת השחרור.
ביולי ובספטמבר 1969 נהרגו שני נכדיו של חיים - חיים (בנו של משה) ואמיר, בעת שירותם בצה"ל. חיים בעת הפשיטה על האי גרין, ואמיר כשעלה על מוקש.
בקיבוץ עין חרוד יש מוזיאון גדול בשם "בית שטורמן", לזכרם, ובו כל הקשור לאהבת הארץ - בוטניקה, זואולוגיה, כרטוגרפיה (אוסף מדהים), ארכיאולוגיה, ועוד. המוזיאון הוא רכוש משותף של שני העין-חרודים - איחוד ומאוחד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #174  
ישן 24-04-2008, 14:03
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
בתגובה להודעה מספר 173 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "שטורמן עטרה"

מתוך האתר "אותיות" :

סיפור על המקום - האגדה העצובה לבית שטורמן
הכל התחיל בין בתי האבן השקטים של עמק יזרעאל. העמק רחב הידיים כינס תחת כנפיו את הטובים שבבני הארץ, וביניהם את חיים שטורמן. חיים היה איש אדמה אוהב הארץ, אדם חכם ועמוק, שנטה לשתקנוּת.
מאת תמר הירדני


הכל התחיל בין בתי האבן השקטים של עמק יזרעאל. העמק רחב הידיים כינס תחת כנפיו את הטובים שבבני הארץ, וביניהם את חיים שטורמן. חיים היה איש אדמה אוהב הארץ, אדם חכם ועמוק, שנטה לשתקנוּת. את כל מרצו השקיע בטיפוח חלקות השדה שתחת חסותו, ועשה חייל רב.
באותם ימים ממש, בראשית המאה ה-20, עסקה בחורה נאה ונמרצת, עטרה קרול שמה, בעבודת האדמה בחוות העלמות בכינרת. באחד הימים, כאשר הגיע חיים ללמד את העלמות פרק חשוב בחקלאות, הצטלב מבטו עם מבטה של עטרה, ובו במקום ידעו שניהם כי גורל אחד להם - בית משותף בארץ ישראל.
אך הימים ההם ימים צנועים היו, ואיש לא העז לדבר בקול על אהבה. כך התעכב ביתם המשותף של חיים ועטרה, שחששו לגלות זה לזו את אהבתם. הימים חלפו כאשר לפתע פרצה מלחמת העולם הראשונה. הארץ כולה היתה במהומה, ובמיוחד געש ורעש עמק יזרעאל, שלא מעט מיושביו נאסרו על ידי הטורקים שליטי הארץ, באשמת פעילות מחתרתית. בין האסורים היה גם חיים, שהובל לכלא עכו, שם סבל מכות והשפלות. כששמעה עטרה ההמומה את הבשורות המרות, התפללה לשלומו של חיים ונדרה בלבה שאם ישוב בשלום מן השבי, תינשא לו מִיָד וללא שהיות.
תפילתה התקבלה: באחד הימים שוחרר חיים מכִּלאו, לאחר שהטורקים לא מצאו כל ראיות מרשיעות נגדו. הוא צעד צולע ונופל לבית אחותו שבבן שמן (ליד מודיעין של ימינו), ומה הופתע לגלות בביתה את עטרה! שבועות ספורים קודם לכן התיידדה עטרה עם האחות, ובאה לבקרה. אף אחת מהן לא ציפתה לראות את חיים מופיע בדלת, וכשזה קרה, הרגישו הכל כי זהו אות משמים. חיים ועטרה התוודו על אהבתם זה לזו, וזמן לא רב אחר כך העמידו חופה בקיבוץ מרחביה.
הכל כבר היה מוכן, החתן המתין לבוש הדר, אך הכלה לא באה! הקהל החל להתלחש ולדאוג, אך חיים נראה דווקא רגוע וחייכן.
"ככה זה עם עטרה," אמר בבת צחוק, "כל כך עסוקה כל הזמן, שבוודאי שכחה מהחתונה".
לבסוף הגיעה עטרה, כולה מבוישת. "סליחה!" קראה. "אפיתי חלות והשקיתי את גן הירק, ולא שמתי לב לזמן שעובר".
"מה אמרתי לכם?" צחק חיים. "גם להתחתן אין לה פנאי..."
"גבוה, מתוּן, שתקן ומסוגר", כך תיארה לימים עטרה את אהוב לבה. "נראה שונה מאחרים, מוזר בהליכותיו, מעורר את תשומת הלב באופן הסתכלותו באנשים מתוך ריכוז ומחשבה".

***

חיים ועטרה שטורמן הקימו את ביתם בעמק יזרעאל, ובתוך זמן קצר חבקו בן בכור, משה שמו. כשהיה משה בן שנה פנו הוריו והקימו יחד עם קומץ חברים את קיבוץ עין חרוד, בעמק יזרעאל. הם היו זוג לתִּפארת: ביתם מלא אהבה, וידיהם מלאות עבודה. חיים היה חבר אִרגון "השומר" ועבד קשה על חיזוק הביטחון בדרכים ברחבי עמק יזרעאל, שהיה זרוע בכפרים ערביים. "לפי אומץ רוחנו יכבדונו," אמר תמיד, "ולפי מורך לבנו יבזונו, ועלינו לא לפחד!"
האיש הגבוה, החביב והשתקן הפך לאגדה מהלכת בעמק. כה מיוחד היה, עד כי הקצין הבריטי אוהב ישראל, אוֹרְד וינגייט, אמר עליו כי מוטב לשתוק עם חיים שטורמן, מאשר לשוחח עם אנשים אחרים.
השנים חלפו ובשנת 1936 פרצו מאורעות הדמים בארץ ישראל בין יהודים וערבים. משפחת שטורמן חיזקה את שורשיה בעמק יזרעאל, וחיים היה יוצא להגן על הדרכים מפני מתנכלים. בשנת תרצ"ח 1938 יצא עם שניים מחבריו לבדוק קרקע להקמת קיבוץ בעמק בית שאן (לימים - כפר רופין). בשובם הביתה עלתה מכוניתם על מוקש, ושלושת החלוצים נהרגו במקום.
מותם של השלושה - חיים שטורמן, אהרון אטקין ודוד מוסינזון - הכה בתדהמה את הארץ כולה. סמוך למקום בו נהרגו נבע מעיין גדול, וסביבו הוקם גן שנקרא על שמם: "גן השלושה".
חברי הקיבוץ "מעוז" שבעמק בית שאן, שהעריצו את דמותו של חיים, שינו את שם יישובם ל"מעוז חיים", על שמו. בהלווייתו של חיים נכחו מאות אבלים, וביניהם אשתו האוהבת עטרה. בעת שעמדה על קִברו הטרי של בעלה, היא הצליחה לומר רק שתי מילים: "אנו חזקים!"

***

השנים חלפו, ומשפחת שטורמן השתקעה והתפרשה בעמק יזרעאל. הבן משה גדל ופרח, עד שהתגייס במלחמת העצמאות להגן על מולדתו.
בקיץ של שנת 1948 נפל משה בקרב על הגלבוע, ונטמן סמוך לאביו בבית העלמין הצנוע של עין חרוד. האבל על מותו של משה היה כפול ומכופל, שכן הוא הותיר אחריו אלמנה ותינוק קטן בשם חיים.
חיים הקטן נולד בי"ח אלול - יום נפילתו של חיים שטורמן, ובמקרה גם יום ייסודו של עין חרוד.
חיים הקטן גדל אף הוא ללא אבא, ורק זיכרונו ומורשת חייו ליווהו במשך שנות חייו. כאשר הגיע חיים לגיל בגרות, החליט להתנדב ליחידה קרבית, על אף שהיה בן יחיד לאמו. בקיץ של שנת 1969 הוא נפל בקרב גבורה, ונטמן אף הוא, כאביו וכסבו, בבית העלמין הקטן בעין חרוד.
בכל ההלוויות האלה נכחה עטרה, ובכל פעם הביעו עיניה היפות והכואבות נחישות והקרבה. למרות ששכלה בעל, בן ונכד על הגנת המולדת, לא שינתה מעולם את סיסמתה: "אנו חזקים!"
* * *
עטרה נפטרה ב-1973 ונטמנה לצד בני משפחתה. קיבוץ עין חרוד הספיק בינתיים להתפצל לשני קיבוצים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. למרות זאת, מאחד דבר אחד את שני הפלגים: באמצע הדרך, בין שני הקיבוצים שבלב עמק יזרעאל, עומד מוזיאון "בית שטורמן" העוסק בעמק יזרעאל, ומספר את קורותיהם של בני המשפחה האגדיים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #180  
ישן 15-12-2009, 19:37
  יעלי_ר יעלי_ר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.08
הודעות: 11
בנימין שיינבוים
בתגובה להודעה מספר 179 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "שינבוים בנימין"

מתוך ויקיפדיהhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91...%95%D7%99%D7%9Dבנימין שיינבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין שיינבוים (קייב, האימפריה הרוסית, תר"ס (1900) - כפר גלעדי, תשי"ט (1959) היה ראש העיר של עפולה בשנים 1942 - 1945.

שיינבוים, בן למשפחה דוברת עברית, עלה לישראל ב-1913 והחל ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה". בארץ נמשך אחרי "השומר" ובגיל 17 התנדב לגדוד העברי. אחרי שחרורו הצטרף לקיבוץ כפר גלעדי ואחר כך היה בין מקימי תל יוסף. הגיע לעפולה עם המתיישבים הראשונים, למד נהיגה והיה בין מייסדי קואופרטיב "העמק" לתחבורה ולאחר זמן היה חבר אגד. הוכיח יכולת ארגונית ונבחר להנהלת אגד. בשמה מילא כמה שליחויות בחו"ל.

עם בחירתו לראש המועצה, חרגה פעילותו מתחומי המקום וביתו שימש מרכז של עפולה והסביבה. הייתה זאת תקופת מלחמת העולם השנייה והוא נתן ידו לגיוס צעירים לצבא הבריטי. בנו, יריב, שהיה טייס נפל במלחמת השחרור ומנוע מטוסו ניצב כאנדרטה ב"הר הטייסים" בהרי ירושלים.

כיהן כראש העיר בשנים 1942 - 1945.

על שמו רחוב בנימין שיינבוים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.afula.muni.il/prdPics/674_concil_mpic.jpg]
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #185  
ישן 20-04-2008, 19:57
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
שפל מיכאל [אבנר]
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

שם זה אינו מופיע ברשימת אנשי השומר בהוצאת משרד הבטחון. את שמו מצאתי בדברי הרצאה של ד"ר גור אלרועי המצורפים:

מיכאל שפל יליד 1886 בעיירה "בל אזוקה". למד בחינוך התורני ובעוברו לישיבה שבעיר ברדיצב נחשף להשכלה והצטרף ל'פועלי ציון'. עלה ב1910 לא"י ניסה לעבוד במושבות יהודה ובהמשך עלה לגליל ויתכן שעבד כרועה צאן בסג'רה. בסיוון תרע"ב פרסם ב "האחדות" שיר בשם "שיר הרועה" בשם הבדוי "אבנר" ומאז זכה לכנוי "אבנר הקטן" להבדילו מיצחק בן צבי שכונה "אבנר הגדול". בסג'רה הצטרף לאנשי השומר ועבד כשומר ברחובות. בעת המלחמה התגייס לגדוד העברי והתיידד עם ברל כצנלסון. בשנות ה 20 שב לאירופה ולמד אגרונומיה. באירופה עבר משבר קשה ואושפז בבית חולים לחולי נפש. ידידיו וכצנלסון בתוכם ביקרו אותו במסעותיהם. משהבין כי לא ישוב לארץ שלח יד בנפשו בתלייה ב1925. חוברת לזכרו חוברה ע"י חבר אלמוני שכינה עצמו 'שתפני'. בחוברת תוארה פעילותו בהשומר ומקומו ב"תקרית זרנוגא". שפל נשא נאום כנגד אכרי רחובות לאחר סילוק אנשי השומר מן המשובה בעקבות התקרית ובו אמר
" אנחנו שאפנו כל הזמן להרים את ערכנו הלאומי. להראות ולהוכיח לשכנים שלנו כי לא "וולד אל מוות" לפניהם. וכיום הזה אנו להגיד בבטחה, כי עד כמה שהדבר היה תלוי בנו, מילאנו את חובותינו במלוא מובן המילה. ומה בעד זה השגנו? השגנו רק זה שגנבת בהמה או אפילו אשכול ענבים בכרמי המושבה העברית, נהיה בעיני שכיננו לדבר של סכנה אמיתית, סכנת מוות". " לפנים באו האיכרים הנה בתור אידיאליסטים העומדים להקריב את עצמם בעד הארץ והעתיד הלאומי ואולם רעל המעשיות אכל את נפשם קמעה קמעה, החליש את רצם והמית את רוחם. והנה עכשיו בא אלמנט חדש, צעיר, רענן, מלא חיים ואידיאלים והתמסרות הרוצה להוציא את החיים. דגל תחיית עמינו וארצנו מידיהם המתות הקרות." עפ"י אלרועי הפיץ שפל כרוזים בשם ארגון 'נכדי פנחס' בהם איים ברצח על האיכרים והזהירם " לבל ירגיזו את העם יותר מידי, כי סופם יהיה כסופו של זימרי בן כוסבי".

* איני יודע אם אלרועי 'בא לקלל', בכל מקרה בפועל יתכן ו'יצא מברך' וגאל את זכרו של עוד איש מאנשי השומר.

http://216.239.59.104/search?q=cach...clnk&cd=1&gl=il
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #189  
ישן 19-03-2009, 14:54
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
תחיית המתים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "'רשימת שמירה'"

קיבלתי לזה אישור מההנהלה.
(אגב - מדוע המנהל (מינוי פוליטי) לא מעגן את האשכול הזה? האם צניעותו בעוכריו? אנא, מנהל - עגן-נא!)

רכשתי את קובץ השומר. 554 עמודים נפלאים של סיפורי השומר, שנכתבו כאשר רובם עדיין היו בחיים, ואיש מהם לא היה עדיין חשוב מדי מכדי להשתתף: לא ראש ממשלה, לא נשיא ולא מיתוס. הספר נכתב בעיצומם של המאורעות, בתרצ"ז, זמן קצר לאחר שאביגדורוב נהרג במצפה, ליד טבריה (כבר ביכינו אותו באשכול הביצורים. גם העמדה בה נהרג נהרסה לפני שנים ספורות). אלכסנדר זייד וחיים שטורמן היו עדיין בחיים.

אתייחס לחלק מהשומרים, על סמך המידע החדש שמצאתי, באופן "אישי".

הנה העמודים הראשונים של הספר:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אבל - 1937 פחות 25 זה 1912. כלומר - כשהם כולם היו עדיין בחיים (טוב, כמעט כולם) הם ספרו את ייסוד השומר החל מ-1912. יש!!!!! - קיבלנו עוד קצת זמן להתכונן ליומולדת 100.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 15:26

הדף נוצר ב 0.29 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר