|
ביהמ"ש העליון אישר הרשעת אזרח שהציב כרזה נגד שוטר, בהעלבת עובד ציבור, וקבע שהמעליב אינו זכאי להגנות של חוק לשון הרע, כגון אמת דיברתי ▪ ▪ ▪
בית המשפט העליון אישר הרשעת אזרח בשתי ערכאות קודמות בעבירה פלילית של העלבת עובד ציבור משום שהציב במשך שבוע כרזה בפתח תחנת המשטרה בחדרה ודרש לפטר את אחד החוקרים שלה בטענה שהוא משתף פעולה עם עבריינים ושהמשטרה לא צריכה "תפוחים רקובים".
האזרח יוסף אונגרפלד הורשע תחילה בבית משפט השלום בחדרה ונידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי, לקנס ולהתחייבות כספית שלא יחזור על מעשיו. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בשנת 2005 את ערעורו. אונגרפלד ערער על כך בשנית לבית המשפט העליון, אך השופטים אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן דחו את הערעור.
אונגרפלד טען כי תוכנה של עבירת העלבת עובד ציבור הוא צר ביותר, לנוכח העיקרון החוקתי של חופש הביטוי והביקורת כלפי הרשויות הציבוריות, וכי האירוע המיוחס לו אינו מקים עבירה. בין היתר, טען שההגנות מתחום דיני איסור לשון הרע, "אמת דיברתי" ו"תום לב", ישימות גם לעבירה הפלילית של העלבת עובד ציבור.
מפסק הדין עולה כי אונגרפלד הגיש בינואר 2002 תלונה במשטרת חדרה נגד בעלי חנות שניצלו את תמימותו וטוב ליבו של בנו, וגנבו מחשבונו, באמצעות כרטיס האשראי שלו, בשלוש הזדמנויות שונות, 5,000 שקל. נגד אחד מבעלי החנות הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של קבלת דבר בתחבולה, זיוף והונאה בכרטיס אשראי.
לאחר הגשת התלונה, ניצב אונגרפלד סמוך לחנות וחילק כרוזים שהדפיס, ובהם דברי תוכחה נגד בעלי החנות. לטענתו, עקב חלוקת הכרוזים, יצאו בעלי החנות מחנותם ותקפו אותו. בעלי החנות טענו, לעומתו, כי הוא שתקף אותם.
בתום האירוע, הובא אונגרפלד לתחנת המשטרה בחדרה, ונחקר תחת אזהרה. לטענת אונגרפלד, חקר אותו השוטר בקשיחות, כבל אותו באזיקים, איים עליו באלה וקילל אותו. כמו-כן האשים אותו ברישום בלתי מדויק של דבריו בהודעה. השוטר אף האשים אותו בהוצאת דיבה כלפי בעלי החנות. עובדה זו הביאה את אונגרפלד למחשבה כי בין השוטר לבין בעלי החנות יש קשר משפחתי כלשהו.
מאז ניהל מלחמת חורמה בשוטר, שהגיעה לשיאה בהצבת הכרזה בחצר תחנת משטרת חדרה. בסופו של דבר, הוגש נגדו כתב אישום על העלבת עובד ציבור, וכאמור הורשע ונענש.
העלבת עובד ציבור ולשון הרע - לא חופפות
בפסק הדין שאישר בשנית את הרשעתו ועונשו, כתבה השופטת פרוקצ'יה כי "תכליתו של האיסור הפלילי על העלבת עובד ציבור היא להגן על עובד הציבור ועל השירות הציבורי, כדי להבטיח את יכולתם המלאה לבצע את משימותיהם למען הציבור". לפיכך, כתבה השופטת, עבירת ההעלבה אינה חופפת את הנורמה האוסרת על הוצאת לשון הרע, המתמקדת כל כולה בהגנה על שמו הטוב של הפרט. לפיכך, דין האיסור על לשון הרע, ודין העבירה האוסרת על העלבת עובד ציבור, משתייכים לשתי מערכות משפטיות נפרדות, שאינן חופפות זו לזו, אף שעשויות להימצא נקודות השקה כאלה ואחרות ביניהן. ההגנות מתחום חוק לשון הרע אינן ישימות כהגנות לצורך העבירה של העלבת עובד ציבור.
השופטת קבעה כי המעשים שבהם הורשע אונגרפלד מקיימים את יסודות העבירה של העלבת עובד ציבור, כמשמעותה בסעיף 288 לחוק העונשין. הכרזה שבה נאמר כי השוטר משתף פעולה עם עבריינים, וכי המשטרה אינה צריכה "תפוחים רקובים", הוצגה שבוע שלם בתחנת המשטרה. כל מי שיצא ובא בשערי תחנת המשטרה חזה בכרזה ובתוכנה. מהות האמירות בכרזה, מיקום הצבתה לעיני כל, ומשך הזמן שהוצבה, מצביעים על קיום יסודות העבירה, ועל קיומו של אינטרס ציבורי למצות את הדין עם אונגרפלד על הפרת האיסור של העלבת עובד ציבור.
"האשמת שוטר בשיתוף פעולה עם עבריינים, בדומה להאשמת שופט בשחיתות או בלקיחת שוחד, הם מעשי העלבה כלפי עובדי ציבור הפוגעים בגרעין הקשה של תפקידם, והמערערים את מקור סמכותם המוסרית כלפי הציבור. מעשי העלבה כגון אלה, הנעשים כלפי עובדי ציבור, מקיימים את המבחן הצר והדווקני של העבירה", כתבה פרוקצ'יה.
"האשמת עובד ציבור בשחיתות מידות, ובשיתוף פעולה עם גורמים פליליים שכנגדם הוא אמור לפעול במסגרת תפקידו, אינה מצויה בגדר רף הסיבולת שעובד ציבור נדרש להפעיל בגדרי תפקידו", הוסיפה.
"חופש הביטוי, על היבטו החוקתי, נעצר במקום שבו מוטחים כנגד שוטר דברי השפלה וביזוי המייחסים לו שחיתות מידות, ועשיית יד אחת עם עבריינים", כתבה השופטת. היא הוסיפה כי
טענות לגבי תפקודו והתנהגותו של השוטר, ניתן היה לברר כראוי במנגנונים הקיימים לכך בשירות הציבורי ובמערכת השיפוטית כאחד. דברי העלבה, ביזוי והשפלה מסוג אלה שנאמרו קבל עם ועדה ולאורך זמן, אינם מהווים תחליף לבירור כזה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/img/squreColored.gif]
רע"פ 2660/05
|
ראשי
צ'אט
14-08-2008, 04:06
מצב כלאיים
