 |
08-09-2008, 11:01
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.12.01
הודעות: 8,479
|
|
מעניין שהכתבה הזו היא מ 5 לספטמבר, ממש לפני כמה ימים.
וקריאה אפילו ברפרף תעלה את הדברים הבאים:
ציטוט:
|
על מה שוחח אלתרמן עם לוחמי הפלמ"ח? מן הסתם, כמו יצחק שדה, הוא שוחח עמם על הרעות, על אחוות הלוחמים. הוא בוודאי שוחח עמם על מוסר הלחימה ועל טוהר הנשק. והוא שוחח עמם על הצדק הציוני, שבו האמין בכל מאודו עד נשמת אפו האחרונה.
|
אלתרמן היה רגיש לטוהר הנשק אבל לא ויתר מעולם על הציונות.
או מהכיוון ההפוך, אלתרמן היה ציוני מובהק, אבל לא ויתר על טוהר הנשק ומוסר הלחימה.
ציטוט:
|
אכן, אלתרמן כתב את "על זאת" והוקיע את חיילי צה"ל שביצעו פשע מלחמה במלחמת העצמאות. אבל כל ניסיון לחבר בינו לבין הפוסט היסטוריונים האנטי ציוניים המסלפים את ההיסטוריה בתעמולה אנטי ישראלית, על מנת לערער את האמונה בצדקת הציונות, עושה עוול נורא למשורר. ואגב, את שירו "על זאת" הורה דוד בן גוריון, שנוא נפשם ונשוא הסתתם של ה"היסטוריונים" החדשים, להפיץ בקרב כל חיילי צה"ל.
|
הנסיון לשייך את אלתרמן לזרם האנטי-ציונים הנשען על פשעי מלחמה שביצעה ישראל כיבכול או לא כיבכול הוא לא נכון, מטעה וטועה.
ציטוט:
|
אין כל סתירה בין צדקת הציונות לטוהר הנשק. ולכן, אין סתירה בין הוקעת פשעי מלחמה שנעשו בשם הציונות, לבין אמונה יוקדת שאין צודקת מהציונות. אפשר וראוי לצטט את "על זאת", השיר בו מגנה אלתרמן טבח שעשו לוחמים ישראליים בעת קרבות לוד ורמלה, ומכנה אותו פשע מלחמה. אך ראוי לראות את השיר בתוך הקונטקסט של שירתו באותה תקופה, שהיתה שיר הלל ללוחמי תש"ח
|
ציטוט:
עַל זֹאת / נתן אלתרמן
בְּעֶצֶם יְמֵי הַקְּרָבוֹת נִתְעוֹרֵר עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ
שַׂר-הַבִּטָּחוֹן וְהוֹסִיף לַנֶּאֱמָר כָּאן אֶת תֹּקֶף סַמְכוּתוֹ
הַמְּפֹרֶשֶׁת. מַעֲשֵׂהוּ זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַשְּׁכִיחִים
בְּפָרָשׁוֹת מִלְחָמָה, שָׁוֶה כָּל שִׁיר שֶׁהוּא, הֵן מִצַּד
הַתַּכְלִית וְהֵן מִצַּד הַמּוֹפֵת וְהַכֹּחַ הַפְּנִימִי.
חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו...
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.
זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.
יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.
מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים...
טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!
וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל "מִקְרִים עֲדִינִים"
אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה.
וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים,
עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה.
אַל יֻגַּד "רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר".
פְּרָט וּכְלָל
הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק,
אִם הַכְּלָל כָּך מַקְשִׁיב לוֹ לַפְּרָט הַמְּסַפֵּר
וְאֵינֶנּוּ חוֹבְשׁוֹ בַצִּינוֹק!
כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,
מִי בְּפֹעַל
וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,
נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",
לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.
אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
אַך לָכֵן
צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!
וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה
לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!
תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"...
וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!
יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן
מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!
וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת
מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת
שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,
לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"...
הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!
הטור השביעי, ספר ראשון, תש"ג-תשי"ד, ספרית פועלים
|
אם כבר אלתרמן, דאגת לשלוח לקישור אבל האם קראת אותו ?
טוהר הנשק ומוסר המלחמה הלכו הולכים וילכו יד ביד, אכזריות לשמה היא פשע מלחמה.
כך בשיר של אתרמן, כך בחוקי טוהר הנשק וכך צריך להיות גם בימנו.
אתה מנסה לבסס את כל תגובותיך באשכול על הצדקת האכזריות, והאכזריות לשמה, כפועל יוצא של מלחמה. העובדות שהבאת, חלקן נתגלו כלא מדוקיות. הציטוטים ששלחת אליהם הפריחו את דבריך.
מוסר, טוהר ומצפון - מעלות חשובות כמו יכולות לחימה.
אין שום קשר לצד השני, אם הוא אינו נתברכך בתכונות האלה, האם גם אנחנו צריכים לותר עליהן ?
הרי לא משום שהן חסרות לו אנחנו בכלל נלחמים נגדו ? |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
