19-01-2009, 20:23
|
|
|
חבר מתאריך: 29.08.06
הודעות: 201
|
|
ניצחון טקטי.
בשדה הקרב, הניצחון שהשיג צה"ל הוא מוחלט וללא עורערין. החמאס נמנע מעימותים, ופרקטית אף אחת מתוכניותיו הגרנדיוזיות לפוצץ בית על הפלוגה שיושבת בו, או לחילופין לחטוף חיילים במהלך הפעילות צלח.ומצד שני, צהל פגע בתשתיות ובחמושים והוציא לפועל את תוכניותיו והגשים את מטרות הביניים שנקבעו לו. (למרות צווחות הערבים הרגילות בדבר ניצוחנם האלוהי, אלפי הציונים השחוטים וכו' וכו').
כפי שנאמר לפני, גם נשברו כמה וכמה מיתוסים לגבי יכולת העמידה של החמאס ואי-החדירות המפורסמת של העיר עזה על שלל מילכודיה ושאהידיה שהתגלו ברובם כאיום סרק לאור העוצמה שצה"ל הפעיל במהלך קרב ההתקדמות אל תוך הרצועה.
אבל, לדעתי, במובן האסטרטגי לא השגנו כלום והמצב נשאר בעינו. הרתעה נוצרת כלפי גורמים רציונליים המונעים מצורך לאזן בין האינטרסים השונים שלהם ואיני נוטה לייחס לחמאס איזושהיא סוג של חשיבה רציונלית. כמו כן, איני מאמין, ואפילו לא קצת, ביכולת או ברצון של המצרים למגר את הברחות הנשק לרצועת עזה. איני מאמין ביכולתם של פקחים אירופאים לפקח בצורה הדוקה על מעבר רפיח. על כן, לא ברור לי מדוע הועדפה הכניסה לדרום העיר עזה, מאשר כיבוש מחודש של ציר פילדלפי וטיהור מוחלט של רפיח (a-la חומת מגן).
לדעתי, בטווח זמן הבינוני, הרקטות יחזרו לישובי הדרום ולנו יוותר להצטער על ההזדמנות שהוחמצה כעת, ליצור בעזה מציאות הדומה למציאות בגדה בו לפלשתינאים יש שילטון עצמי, אך כשצה"ל צריך הוא פועל ללא היסוס או עכבה. זה היה לוקח זמן, וקורבנות אך, למרות שזה ישמע מתנשא, מישהו צריך להציל את הפלסטינאים מעצמם. בתקווה שביום מן הימים תקום לבהם הנהגה פרגמטית שיהיה אפשר לדבר איתה (אם לא בדור שלנו, אז מתישהוא בעתיד).
יואב.
|