לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 21-09-2009, 09:54
  amosz amosz אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.11.07
הודעות: 19
ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים


בימים האחרונים קראתי ספר מדהים שנקרא "על בלימה" שנכתב על ידי אבירם ברקאי. הספר מתאר את הקרבות של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים, אך לא רק. הספר כתוב בצורה מרתקת ואותי הוא מאד ריגש. הוא ריגש אותי במיוחד מכיוון שהיא גם הזכיר לי נשכחות מתקפה זו בה לחמתי ברמת הגולן בחטיבה אחרת ומכיוון שהרגשתי שנעשה עוול ללוחמי 188, שרבים מהם הם חברי ושסיפורם מעולם לא סופר.

כאשר שואלים אנשים מה הם יודעים על אותה המלחמה הנוראה והארורה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ? קרוב לוודאי שרוב האנשים יגידו: "אתה מתכוון לקהלני בעמק הבכא וכוח צביקה על ציר הנפט". זהו כמובן תיאור צר מאוד שאינו משקף את המציאות ההיסטורית. מבלי להכחיש שאכן קהלני וצביקה היו קיימים ועשו מה שעשו, ומבלי לקחת מחלקם במלחמה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן הייתה בראש ובראשונה מאמץ משותף שהשתתפו בו יחידות רבות: סדירות ומילואים.

חלקה הראשון של המלחמה - שלב הבלימה, נמשך כארבעה עד חמישה ימים וכלל קרבות רבים וחלקם הגדול היו עקובים מדם. בקרבות רבים ברמת הגולן השתתפו בערבוביה באותו הקרב ובאותה הגזרה יחידות שונות (למשל כוחות מחטיבה 7 ומחטיבה 188 וחטיבות מילואים ולמשל כוחות מהגדודים הבאים: 74, 77, 53, 71, ומגדודי מילואים). במו עני ראיתי שהערבוב הזה נעשה לעתים אפילו ברמת הצוות (למשל מט"ק מחטיבה אחת ואנשי צוות שלו מחטיבות אחרות). הערבוב הזה היה קיים גם בקרבות הפריצה לסוריה שהתנהלו בהמשך.

המלחמה הנוראה הזו נוצחה לא רק בזכות "גנרלים" אלא בעיקר כתוצאה מיוזמה נחישות ולוחמה של מפקדי מחלקות, מט"קים, תותחנים, טענים-קשרים, נהגי טנקים, חיילי חי"ר במוצבים, וחילי סיור בנגמ"שים וזחל"מים, לוחמי תותחנים, קת"קים, ואף אנשי רפואה, חוליה טכנית, תחזוקה ואספקה מאוד אמיצים.

כל ניסיון לנכס את "ההצלה של מדינת ישראל" ברמת הגולן "לגנרל" זה או אחר בקרב הרואי זה או אחר שניהל, אינה יכולה להיות נכונה מבחינה היסטורית והיא אולי מעידה רק על ניסיון ליצור מיתוס ויחסי ציבור וכמובן היא פוגעת בחיילים הלוחמים הרבים שהשתתפו במלחמה (שחלקם שרוט עד היום) בפצועים הרבים ובמשפחות הנופלים.

הספר שכתוב מנקודת מבט של חטיבה 188, עושה בראש ובראשונה צדק היסטורי ללוחמי חטיבה 188, שמפקדת החטיבה שלהם כמובן לא עשתה להם "יחסי ציבור" מכיוון שמדובר במפקדים שהם כבר 36 שנה קבורים בבתי הקברות. את תיקון המעוות, לקחו על עצמם קבוצת לוחמים לשעבר: מטקים, מפקדי מחלקות ואנשי צוות ואף אנשים אחרים שכאב להם לראות שאין תיעוד הולם על חטיבה זו. כל הכבוד לאנשים אלו שעשו ממש עבודת קודש !

אני מתאר לעצמי שעל יוזמי כתיבת הספר הופעלו לחצים על ידי חלק מלוחמי 188 הכואבים והמתוסכלים, להפוך את הספר לספר צר וחד צדדי שבסך הכל סוגר חשבון עם אחרים "שאולי גנבו להם את התהילה". לא אחת שמעתי קריאות כאלה מלוחמים לשעבר של חטיבה זו ואני בהחלט מבין את התסכול והכאב העמוק והאמיתי שלהם.

אני רוצה מאוד לשבח את יוצרי הספר, שלא התפתו לכתוב ספר חד צדדי כזה שסוגר חשבון עם אלו "שאולי שגנבו להם את התהילה". הספר בהחלט מאזכר כוחות אחרים שעמם לחמו חיילי 188. כשקראתי את הספר הרגשתי שנעשה אכן ניסיון מאוד רציני לחקור את האמת המורכבת והמבולבלת שהייתה במלחמה. הבחירה החשובה הזו של יוצרי הספר, מרימה את הספר מעל לרמה של ספר הנצחה פנימי של לוחמי חטיבה 188 או חלילה ספר מיתוס ויחסי ציבור, לרמה הרבה יותר גבוהה ! הספר הוא בהחלט ספר תיעוד של כל הלוחמים ברמת הגולן ואף יותר מכך - ספר היסטוריה רב חשיבות לכל עם ישראל !

דבר נוסף שתורם לאמינות של הספר, זה שלא נעשו בו ניסיונות ליפות את המציאות. לעתים אנו רואים בביוגרפיות של מפקדים מהוללים שמתוארים כמו "הסגן של אלוהים". בספר זה אין הדבר כך. בן שוהם ודוד ישראלי שהם מפקדי החטיבה מתוארים כדמויות בשר ודם ואפילו כדמויות טרגיות. גם היוהרה המופרזת של חלק מאנשי החטיבה מתוארת וכמובן המשבר שעובר עליהם לאחר שמתברר להם שלא מדובר כלל בעוד יום קרב.

לעניות דעתי זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על מלחמת יום הכיפורים !


נערך לאחרונה ע"י amosz בתאריך 21-09-2009 בשעה 10:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 21-09-2009, 20:15
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,742
האם קראת את כל הספרים אודות המלחמה?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

יצאו הרבה ספרים אודות מלחמת יו"כ. איך אפשר להגיד שהוא הטוב ביותר?
יש ספרים אודות חיל הים, חיל האויר, חזית הדרומית וכדומה. כל גזרה עם המורכבויות שלה. כל חיל עם בעיותיו. אני טרם קראתי את הספר, כך שקשה לי להביע דיעה עליו.
אם תשאל אדם ברחוב מה הדבר החשוב שקרה בלחמת יו"כ תקבל תשובה (א).
אדם אחר יגיד (ב). אפילו הלוחמים אשר נלחמו באותה גזרה ובאותה תקופה כל אחד ראה זאת אחרת.
מה ש"תפס" אותי בכתיבה שלך, זה כתיבה רהוטה וברורה ובלי הרבה התפלספויות וזה כבר משהו נכון?
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 23-09-2009, 18:07
צלמית המשתמש של speedy_7
  speedy_7 speedy_7 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.08.04
הודעות: 452
צבאי כתבה במוסף ספרים של הארץ מהיום
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי speedy_7 שמתחילה ב "ההיום ההשקה הרישמית של הספר ברמה"ג"

חמש שאלות לאבירם ברקאי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת
ורד לי
עיתון הארץ מדור ספרים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


חטיבת השריון הסדירה 188 היתה החטיבה היחידה שעמדה בין הסורים לכנרת בתחילת מלחמת יום הכיפורים. 36 שנים אחרי המלחמה מביא אבירם ברקאי את סיפורה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תגיות: סופרים, אבירם ברקאי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P230909/g.0.2309.30.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
"כשלקחתי על עצמי את משימת כתיבת ספר זה", מודה אבירם ברקאי בפתח ספרו "על בלימה" (ספרית מעריב), "לא הערכתי נכון את כמות תיבות פנדורה שאני עומד לחשוף - עוצמת הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, המרירות שמלווים את שרידי חטיבה 188 מאז ועד היום". ברקאי, מ"פ שריון (מיל'), שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום הכיפורים וכיום מתמחה בטיולי שטח, מספר על דרכה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים.

מדוע לדעתך אין דומה לתפקודה של חטיבת השריון 188, במלחמות ישראל, ודווקא היא צריכה להיחרת בזיכרון הציבורי הלאומי?

"חי"רניקים ושריונרים, חיל אוויר ותותחנים, באינספור יחידות שונות, עשו מאז ומעולם, ביחד, את ההבדל בין תבוסה לניצחון. כך בכל מלחמות ישראל. ומכאן שסיפורי גבורה היו מנת חלקם של לוחמים וכוחות רבים, לא רק של חטיבת השריון הסדירה 188. ועדיין, מתברר ששר ההיסטוריה ייעד לחטיבה 188 תפקיד נוסף במלחמת יום הכיפורים. ?על בלימה' איננו רק אוסף סיפורי גבורה מרגשים אלא, ובעיקר, תיאור משא האחריות, בלתי נתפש בממדיו, שהוטל על כתפי לוחמי החטיבה. לולא עמדו בין סלעי הבזלת של רמת הגולן טנקים בודדים של חטיבה 188 ונלחמו בכל נפשם ומאודם על הגנת קו הגבול הסגול, סביר להניח שכוחות הצבא הסורי, בהלימה לתוכנית המלחמה שלהם, היו מצליחים לגלוש אל מעבורות הירדן והכנרת".

מדוע החטיבה נשכחה?

"סיפורה של ?188' לא סופר עד היום משתי סיבות עיקריות: ראשית, שדרת הפיקוד הבכירה שלה נפלה על חרבה במהלך הלחימה. כתוצאה ישירה מכך התפרקה החטיבה, וירדה מספירת הכוחות הצה"ליים. כל תעצומות הנפש שנותרו בין שרידי לוחמיה הופנו לבניית כוחות מחודשים - עשייה שלא הותירה מקום להפצה עצמית של פסטיבלי ניצחון, ספרים ומיצגים. שנית, סיפורה של המלחמה מסופר על ידי מנצחים. חטיבה 188, עד הספר הנוכחי, נתפשה כחטיבה שהפסידה במלחמה. את סיפור 'המפסידים' אף אחד לא באמת רצה להשמיע, או לשמוע".

עשרות ספרים ומאמרים נכתבו עד כה על מלחמת יום הכיפורים. מהם הרעיונות החדשים שאתה מציג בספר?

"לצורך כתיבת הספר תיחקרתי 230 לוחמים ומפקדים מהחטיבה ועברתי על חומר גלוי, יומני מבצעים ודו"ח אגרנט. בין הרעיונות העיקריים בספר, עולה כי הגורל הציוני הופקד לפתע פתאום בידי לוחמי חטיבה 188; עולה מערכת סימני שאלה מורכבת, ותמוהה ביותר, לגבי התנהלות הדרגים העליונים - מדיניים וצבאיים - עד פרוץ האש; שרשרת קבלת החלטות בעייתית, בעיקר בהיבט הצבאי, במהלך 36 שעות הלחימה הקריטיות, הראשונות".

מה ייחד את הלחימה של חטיבה 188?

"ייחוד לחימתה של חטיבה 188 בא לידי ביטוי בשני מישורים: ראשית, לחימת גבורה בתנאי קרב כמעט בדיוניים: פרצות רחבות שאינן מאפשרות הגנה ראויה. שנית, טנקיסטים צעירים, לא בדיוק החומר שממנו בונים גרעיני סיירות מובחרות, שהמשיכו להילחם עד כלות נשימתם, גם כשמסגרות הגדוד, הפלוגה ולעתים אפילו המחלקה, נפרצו לחלוטין. גם אז הם המשיכו ונלחמו. כל חייל רמטכ"ל".

החטיבה איבדה 79 אנשים במהלך הלחימה. באיזה מצב נפשי מצאת את הלוחמים שריאיינת?

"קשה להעביר בכמה מלים את עוצמת הרגשות שאליה נחשפתי. חלקם היו אסירי תודה. אחרים היו חשדניים. את מי זה יעניין בכלל. ואם יעניין, מאין ימצאו את תעצומות הנפש לספר את האמת ולהסתכן בהתנגשות עם אושיות תרבות צבאית ומדינית. הרוב היו מתוסכלים, נבוכים, חסרי כוחות. כמה מהם היו שבורים ומרוסקים. גם היום, 36 שנה מאוחר יותר, הם לא העזו לעלות אל רמת הגולן. היו כמה שהתמוטטו. אחרים, כדרכם של לוחמים גברים, המציאו את הסיפור של עצמם. וכולם, ללא יוצא מהכלל, היו פגועים. לא משנה עד כמה ניסו להצניע זאת".



קיושר לאתר הארץ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116141.html



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yadlashiryon.com/vf/forum/Messages/000022/MSG_000022.jpg]
_____________________________________

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 24-09-2009, 17:17
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,184
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "ואיזה שרמנים היו ברמה?ואיזה..."

היו M50 ו M51. אם תערוך חיפוש קטן באתר, תמצא מילה או שתיים בעניינן של החטיבות הממוכנות והגש"פים שהיו מצויידים בהם. ברמה"ג היו שלוש חטיבות ממוכנות: 4, 9, ו670. בכל חטיבה היה גדוד טנקים ובו כ-4 פלוגות שרמנים- בין 40 ל-50 כלים. כמו כן היה גש"פ צפון ובו מספר דומה של כלים. סה"כ היה בפצ"ן סד"כ של כ-200 שרמנים. החטיבות הממוכנות לחמו בעיקר בגזרה הדרומית, באוגדות 146 ו-210 הגש"פ נערך בתחילה לבלימה באיזור גשר בנות יעקב, יחד עם הגדנ"ט של חטיבה 820. לאחר מכן, למיטב זכרוני שימש למשימות בלימה. גדודי השרמן של החטיבות הממוכנות גם הם הושארו לאחר הפריצה, ברובם, אם זכרוני אינו בוגד בי, במשימות בלימה בגזרה שמדרום למובלעת.
טנקי ה" M51 היו מצויידים בתותח צרפתי 105 מ"מ אשר היתה לו תחמושת חלול יחודית, אשר יכולה היתה לחדור גם את הT62.
למיטב ידיעתי, הצליחה חטיבה 11 להשמיד כ-30 טנקי T62, לאחר שהטנקים שלה ארבו לחטיבה 15, שהיתה חטיבת עילית עצמאית, ונתנו להם להתקדם עד טווח של כ1000 מטרים ואף פחות.
_____________________________________
.


נערך לאחרונה ע"י b.a בתאריך 24-09-2009 בשעה 17:25.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 24-09-2009, 17:30
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 20,216
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "היו M50 ו M51. אם תערוך חיפוש..."

החטיבות הממוכנות ברמת הגולן לחמו ת"פ אוגדה 146 בהדיפת הסורים, כולל בלחימה באיזור נפח, שם פגש גדוד 377 שרמן בחטיבת T-62 סורית והצליח להדוף אותה, למרות שלא הצליח להשבית טנקים שלה.

חטיבה9 עברה ת"פ 210 ב 11.10

אוגדה 146 נשארה עם השרמנים של גד' 95 ו-39 במגננה.

גדודי השרמן המשיכו בלחימה במובלעת, אלא שמשקלם הלך וירד עם הזמן, אבל חטיבות 4 ו-9 עדיין נשארו עם סד"כ שרמנים כל הלחימה.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 24-09-2009, 20:04
  Pshahar Pshahar אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.12.04
הודעות: 1,426
בתגובה להודעה מספר 25 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "החטיבות הממוכנות ברמת הגולן..."

גדוד 95 הועבר מחטיבה 4 לחטיבה 9, ולמעשה היה ת"פ אוגדה 210. בכך הפכה חטיבה 4 מחטיבה ממוכנת לחטיבת שוט, כמו שציין BA, שכללה גם את גדוד הסיור האוגדתי.
גדוד 39 - גדוד שוט, נטל חלק בפריצה למובלעת, במהלכה נהרג מפקדו.
בעניין שאלתו של מרקויס - לא הוזכר כאן קרב הבלימה ההירואי של גדוד95 , קרב ללא נפגעים לגדוד שבלם תחילה את חוד דיוויזיה 5 הסורית במעלה גמלא, ולאחר מכן דחף יחד עם גדוד 39 ואלמנטים מחטיבה 205 את הסורים חזרה לקו הסגול. הגדוד לחם בהמשך על מגנן הנ"ט הסורי באזור חושניה-רמתניות, תוך שהוא משמיד טנקים רבים ובהם T62, וסופג אבידות כולל מפקדו.

אוגדה 146 לא הייתה במגננה פרופר, אלא גם היא נסתה לפרוץ מעבר לקו הסגול אבל נכשלה. לאחר מכן הייתה עסוקה בתארגנות ובפעולות הטעיה שהקלו על הפריצה למובלעת בצפון הגזרה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 24-09-2009, 12:01
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "שאלה לשריונר המרובע או למי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מרקויס
שאלה לשריונר המרובע או למי שגם היה שם, בספר מסופר על גדוד שרמנים במילואים שמצטרף לקראת שלב ההבקעה , האם ידוע לכם על מקרים ששרמן השמיד טיראנים או שהם התמקדו על כלים יותר "רכים"?

1. כן
2. פותח שם תו"ל מעניין בהעדר אינפרא וכושר הנמכה לשרמן + צללית גבוהה. השרמנים ירדו לואדי והמתינו ברגע שעלתה צללית טיראן על הרכס הם דפקו אותו מלמטה למעלה.
3.מיכה תמיר שלחם שם עבד איתי אנסה לבקש ממנו עדות סדורה ולהעלותה לכאן.
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 29-11-2009, 17:06
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
עדותו של מיכה
בתגובה להודעה מספר 31 שנכתבה על ידי ilanb שמתחילה ב "[QUOTE=מרקויס]שאלה לשריונר..."

מלחמת יום הכיפורים שלי בגדוד טנקים 377 שרמן M51מחטיבה ממוכנת 9
קורותיי במלחמת יום הכיפורים נכתבות לאחר 36 שנים ומנקודת מוצא אישית. מבחינה ביוגראפית התאריכים, האירועים ושמות המקומות, מדויקים. אך מאחר ולא עברתי על כל חומר נוסף של הגדוד וכן לא ביצעתי אימות בזמן רלוונטי, סביר להניח כי בהיבט מרחב המערכה בהתקפת הנגד לכיבוש דרום הגולן וכיבוש המובלעת בשטח סוריה, חסרה כאן התמונה הכוללת. הדברים מסופרים כפי שאירעו לי. התיאורים הם בגוף ראשון הווה. אף כי היו סביב אנשים רבים ויקרים, הסיפורים נובעים אך ורק מעיני. לא ניסיתי לכתוב את תולדות המערכה. כתבתי מה קרה לי עצמי. כל אחד משותפי חווה חוויות יחד אתי, אך בטוחני שסיפורו של זולתי שונה משלי מפני שהוא, הוא ואני אני. רק במקום אחד או שנים התקרבתי לביטוי רגש כלשהו. כל קורא יוכל להקיש מהאירועים את הקשת הרחבה של הרגשות במצבים השונים.

נמנעתי לחלוטין מציון שמות.

מבוא:

בשנת 1971, כאשר גדוד השריון הפיקודי 181 אשר שירתנו בו קודם לכן, החל בתהליכי פירוק, הועברתי עם קצין נוסף לגדוד 377 מחטיבה 9 שהייתה חטיבה ממוכנת בהרכב של גדוד טנקים ושני גדודי חרמ"ש. הייתי סגן בגיל 34 וזכיתי לקבלת פנים צוננת למדי על ידי המח"ט. צוותנו כמ"מים בפלוגה ד'. מרבית מהמפקדים בגדוד היו צעירים ממני – כולל המפ"ים. חלק מאנשי הצוותים היו בני מחזור הגיוס שלי והכרתים.. בין 1971 ל 1973 יצאתי במסגרת גדוד 377 פעמיים למילואים, אחת במסגרת קו ואחת במסגרת אימון. לאחר שנים רבות בגדוד 181, שהפך לי מעין בית שני מאז שחרורי מהסדיר ב1958, עדיין חשתי נטע זר בגדוד 377.



רשימת מונחים:

*ארטילריה – תותחים מרחיקי ירי, שאינם רואים את המטרה. הכוונת הירי נעשית על ידי קציני תצפית מקצועיים, הנותנים נתוני תיקון כדי לפגוע במטרות. התותחים יורים בעקר קלעי נפיץ, אך גם זרחן, תאורה ועוד.

* בקר צריח – התקן לצידוד צריח הטנק על ידי המפקד, בנוסף לידית הצידוד של התותחן. מצויד גם בהדק לירי בתותח.

* דיפרנציאל – ממסרת גלגלי שיניים, המתרגמת את התנועה הסיבובית מהמנוע, להנעת גלגלי ההינע המסיעים את המזקו"מ. בשרמן הדיפרנציאל וגלגלי ההינע בחזית הטנק. הדיפרנציאל מכיל 200 ליטר שמן.

* ח"ש – קליע חודר שריון

* חלול – קליע שבו חומר הנפץ יצוק בחרוט אחורי. בעת פיצוץ יוצר מבנה זה סילון נפץ לוהט המתיך את השריון וחודרו.

* טובה – הגוף העיקרי של הטנק, היושב על המזקו"מ ונושא עליו את הצריח

* מזקו"מ – מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים המסיעה את הטנק

* מעיך – קליע תותח טנק, המכיל כמות רבה יחסית של חומר נפץ בעל מרעום הפעלה אחורי. עם פגיעה אשר

- מעוצמתה, החומר נמעך ומתאים את עצמו לשריון בו הוא פוגע. הפיצוץ גורם לקריעת רסיסים מעברו השני של השריון.

· מרכובים – גלגלים בתוך המזקו"מ, המהדקים את הזחל כלפי הקרקע, מצוידים בקפיצים.

· נ"ט – נגד טנקים

· סאגר – טיל נ"ט רוסי מונחה למטרה על ידי היורה. ההנחייה באמצעות תיל מתכת דק המשתלשל מהטיל בעת מעופו.



לפני גיוס, גיוס, מצב הכלים זיווד והתחמשות שבת 6.10.73.



בשבת 6.10.1973, יצאתי ב4 בבוקר עם בולדוזר D4, להכין את שדות התירס לקציר. בסביבות 11.00, אני מסיים את העבודה ושב הביתה. ליד אסם הקיבוץ פוגשני חבר ומודיעני כי באו חיילים לאספני לקריאת פתע. לאחר שלא מצאוני, המשיכו במשימתם והשאירו הודעה כי עלי להגיע בדחיפות לבסיס.

"עוד גיוס שווא." אני אומר לו. "לא בוער. אלך להתקלח ולאכול, אקח את הקיטבג של המילואים, שתמיד מוכן אתי, ואצא ליוקנעם – שם יחידתנו."

בעודי סועד בא חבר המשרת באותו בסיס ומספר לי שיש גיוס מילואים כללי ויתכן שעלינו למהר.

נפרדים מהמשפחה – אישה וארבעה ילדים ויוצאים עם מכונית של הקיבוץ, אותה נוהג חבר שיחזיר את הרכב לקיבוץ. כעבור שעה מתייצבים ביוקנעם. בדרך כבר חשים בתכונה מיוחדת לא אופיינית ליום כיפור.

לאחר התייצבות והרשמה, אני עולה אל הסככה ובודק את מצב הטנקים של מחלקתי. חושך בעיניים. מנועי הטנקים מרוקנים משמן, אין מצברים ואין אפילו פריט אחד של זיווד או חימוש. בינתיים מגיעות ידיעות מעורפלות על קרבות קשים בגולן ובסיני. רעמי פגיעה של טילים נשמעים מכיוון מגדל העמק ורעש בלתי פוסק של המראות ונחיתות בשדה רמת דוד. התודעה עוברת לתדר של מלחמה.

התייצבות החיילים מתנהלת בעצלתיים. בשלב ראשון אנו יוצאים - מספר מפקדים - ומגייסים מקיבוצי ומושבי הסביבה מלגזות. בעזרתן אנו משנעים מהמחסנים את צבירי זיווד וחימוש הטנקים ומסדרים אותם ליד הטנקים.

אנשי החימוש מתחילים "לארגן" מצברים ושמן ממרחב הבסיס, חלקם "בהשאלה" מיחידות אחרות.

עובדים בפרך בהתקנת הזיווד והחימוש בטנקים. אנשי הצוות מגיעים טיפין, טיפין. עובדים במסגרת הפלוגה בקבוצות משימה באופן המייעל ומחיש את הכנת הטנקים. לאחר מכן פועלים במסגרת מחלקה וטנק בודד. לא מקבלים תדרוך ולא מוזרם מידע. מתח רב באוויר. העייפות מעיקה. מ4 בבוקר ועד לרגע זה לא נחתי דקה. (עונש על עבודה בשבת כיפור?). ממשיכים לזווד ולחמש את הטנקים כסהרורים ומבצעים טיפול לפני תנועה – כולל גירוז מזקו"ם וצריח וייבוש קני התותחים מהשמן.

שאון הפעילות ממוסך בנהמת המנועים. לא כולם מצליחים להתניע. ליקויי תחזוקה גרמו להצטברות חול ולכלוך בקרקעית מיכלי הדלק. המכונאים עובדים קשה.

הרס"פ מחלק מנות קרב.

קבוצת פקודות גדודית. זה לראשונה אני פוגש את כל מפקדי הגדוד. אין מידע. נעים עם שחר ליעד לא ברור. עד הבוקר יש לסיים את כל ההכנות. אני מצליח לחטוף שלוש שעות שינה. הרעש אינו מהווה גורם מפריע. הגוף כואב ומותש ממאמץ.



מסע על הזחלים דרך נצרת ועמק הירדן וכניסה לקרב מצפון מזרח לגבעת יואב – יום א' 7.10.73



השכמה. זזים עם שחר. מסדר יציאה. בודקים מים בג'ריקנים ובמימיות. נשק אישי פרוק – כנהוג בצריח הטנק. לך תדע מה צפוי. כל התעודות נלקחות. הרס"פ אוסף מסמלי המחלקות את רשימות הצוותים לפי הטנקים. פעולות פשוטות המשקפות את הכניסה אל הבלתי נודע, גורמות לדריכות ומציבות סימני שאלה קיומיים לגבי העתיד.

אין מובילי טנקים. נעים בשדרה בציר יוקנעם בית שערים. חלק מהטנקים נתקעים לאחר מספר קילומטרים. בעיקר סתימות דלק. (בדיעבד מתברר כי הנסיעה ללא מובילים, שיחקה לטובתנו מכיוון שהתקלות נתגלו בשלב המסע ותוקנו.)

עולים לנצרת. מה אנו עושים כאן? אין מלחמה? מישהו החליט להפחיד את האוכלוסייה המקומית. נוסעים עם הטנקים ברחובות הדוממים. מן החלונות צופים בנו התושבים.

ואז – קריאה בהולה לזוז בכל המהירות ולעלות לרמת הגולן. מנצלים עצירה כדי לבצע תאום כוונות. (תיאום הטלסקופ, התותח והמקלע המקביל לתותח לכינון משותף). בודקים תאום קנה, שבלעדיו אין ירי, בשלושת המקלעים ואת תקינות וייבוש סדן התותח.

ויכוח נצחי על הרכב תחמושת כוננית לתותח. כרגיל בשיירות, ללא סיבה נראית לעין – התנועה נמשכת ואנו זורמים מהרי נצרת על הכביש וגולשים בעיקולי הכביש אל בקעת יבנאל ולאחר מכן לעמק הירדן – שממש שם ביתי ואני מכיר כל סיבוב ומהמורה בדרכיו. נוקטים זהירות. נטייה לטנקים הנעים על כביש להחליק בפניות – במיוחד במורדות. הירידה לעמק צולחת ללא תאונות.

תא המקלען עמוס בפגזים, תחמושת קלה, מנות קרב ועוד תוספות. תפקיד המקלען, בנוסף להיותו נהג משנה ומפעיל המקלע הקדמי, להזרים תחמושת, מזון וכל טוב לנהג שלשמאלו וליושבי הצריח שמעליו. תפס הקנה הרזרבי של המקלע הקדמי אינו תקין והוא מחליק מדי פעם ממקומו.

ממלאים דלק היישר ממשאבות תחנת הדלק בצמח. המתדלקים האזרחים בוהים המומים בצוותים הגוזלים את פרנסתם. אני מחפש – אולי יעבור מישהו שימסור ד"ש בבית – הנמצא 5 ק"מ דרומה מכאן. בודקים מים במצנני המנועים ותקינות כללית. משלימים את חוסרי המים במימיות ובג'ריקנים. מגרזים מזקו"מים. הנסיעה על כביש חיממה את מסבי המרכוב והגריז ברח.

זזים. המסע הממושך יחסית מיוקנעם, מסגל את הגוף והמוח למצב הצבירה החדש ישן. בדרך מקיימים תרגולות ומשננים פקודות אש ונהלים.

אל תוך דממת האלחוט, מתחילים להסתנן קולות מרוחקים ומלמולים בלתי ברורים. מכשירי הקשר של השרמן מיושנים ויש להם קשיים בהשתלבות במערך הקשר החדיש במרחב הלחימה.

עין גב. עוצרים לרגע. משקיפים מזרחה. רמת הגולן מעשנת כאילו חזרה הפעילות[font='Arial','sans-serif'][/font]הגעשית של[font='Arial','sans-serif'][/font]ימי קדם. ממשיכים צפונה ונעים בשדרה קרבית. בצומת כורסי פונים מזרחה אל העלייה הראשית לדרום הגולן. התותחים מופנים אל עבר האופק העשן, מנסים לזהות מטרות. בשלב זה אין מגע עם אויב. אין מידע על מיקומו. התנועה בטנקים היא תנועה קרבית, שמשמעותה כי כל הצוות במדפים סגורים ורק ראש המפקד בולט מעל פתח המפקד בצריח. הפקודות ברמת המחלקה מבוצעות בדגלים. ממעיטים ככל האפשר משימוש בקשר חוץ. בקשר הפנים של הטנק נערכות שיחות. אני מנסה לענות על שאלות, אך אינני יודע יותר מאנשי הצוות.

אני מודע לחשיבות הדרך בה אני מדבר אל הצוות והמחלקה, לחיזוק ביטחונם העצמי. [/font]

המשך יבוא................
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.


נערך לאחרונה ע"י ilanb בתאריך 29-11-2009 בשעה 17:31. סיבה: ריק
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 29-11-2009, 17:27
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
המשך עדותו של מיכה
בתגובה להודעה מספר 33 שנכתבה על ידי ilanb שמתחילה ב "עדותו של מיכה"

ביקשתי מיוסיפון שיעלה ברצף כולל תמונות

הנה קטע נוסף
גבעת יואב – נכנסים לקרב. יום א' 7.10.73 אחה"צ.



קציני התצפית הסורים מזהים את הכוח ומנחיתים עלינו הפגזה ארטילרית. עוברים את בני יהודה ומגיעים לגבעת יואב. שדה הקרב נשקף אלינו מצפון וממזרח. מדורות עשנות מציינות מיקומם של טנקים, תותחים וכלי רכב פגועים. השעה 4 אחה"צ. השמש בגבנו. חלוקת גזרות גדודית. מתפרשים מזרחה וצפונה. משפרים לכוון אל על. קשה לברור מי לנו ומי לצרינו. ההפגזה נעשית יותר צפופה. ואז מזהים את טנקי הסורים T55 ו T62. התראה בקשר מפני ירי על כוחותינו. מאתרים מטרות. המ"פ מחלק גזרות.

"תותח, טנק, מעיך 1800 על" אני נותן פקודת אש, לאחר צידוד צריח הטנק באמצעות הבקר, כך שקנה התותח מכוון אל המטרה. (העדפתי להשתמש ביריות ראשונות במעיך, הנותן זיהוי יותר טוב של מקום הפגיעה מח"ש או חלול בשדה קרב מעשן). "1800 על", מאשר התותחן, בעת שהטען נוטל פגז מעיך והודפו במיומנות אל תוך בית הבליעה של התותח. הסדן ננעל בטריקה. "אש" "יורה". העינים נעצמות אוטומטית כדי למנוע סנוור ונפקחות מיד אחרי הירי כדי לזהות פגיעה. "מעיך, הורד 200 אש." "מעיך. הורד 200. יורה." העיניים נפקחות. מזהה פגיעה בטנק הסורי. "מטרה, חלול, שנה." "שנה. חלול. יורה." הטנק הסורי נדלק. הטנקים מימיני ומשמאלי פוגעים גם הם. לחלק אחר של הגדוד היו החטאות רבות. מסתבר שלא הספיקו לתאם כוונות. אך עם הירי התותחן מתקן על פי תמונת פני עדשת הטלסקופ. השמש בגבנו לטובתנו. העסק נראה קל מדי. מאוד סוריאליסטי. ממשיכים לנהל קרב. אני מנהל את אש המחלקה ואנו פוגעים בטנקים נוספים. לפי שעה אין נפגעים בגדוד. מתקדמים באיטיות ובשיטתיות מאובטחת מפעילים לחץ על הסורים המתחילים לסגת. טנקים סורים רבים נפגעים ואף ננטשים במהלך אותו קרב. הסורים נבהלים מהמפלצות הגבוהות והמיושנות שלנו. או אולי מהחוצפה שיש ללוחמי השרמן, שיוצר במלחמת העולם השנייה ושודרג על ידי תע"ש עם מנוע דיזל ותותח צרפתי 105 מ"מ, לקרוא תיגר על טנקי T55 וT62. לשרמן נחיתות רבה באיכות החימוש ובעובי השריון ושיפועיו לעומת כל טנק אחר בזירה.

המקלען מדווח על תקלה. הקנה הרזרבי של המקלע הקדמי, החליק ממקומו ובטלטולי הנסיעה נשמט ושבר את פטמת מילוי השמן בדיפרנציאל. לכאורה שום דבר. אך מסתבר שהדיפרנציאל פולט את כל השמן שבו אל רצפת הנהג והמקלען, המוצפת בשמן. הדיפרנציאל בקדמת הטנק מתחמם. אני מחליט להתעלם מהתקלה ולהמשיך בלחימה. כעבור 20 דקות אני חש שמנוע הטנק מתאמץ ומבין כי הדיפרנציאל החם מאט את הנסיעה. אנו מתקדמים עוד מעט. מפגרים אחר קו כוחותינו. אין מצב כרגע לרוץ ברגל ולעלות על טנק אחר, כנדרש ממפקד מחלקה. לידנו טנק שוט קל פגוע של חטיבה 188. בערפל הקרב קשה להבחין בתחילה אך לאחר מכן אני מזהה נפגעים על סיפונו. מתקרבים לצידו ומעבירים את הנפגעים – פצועים והרוגים, אל הסיפון שלנו.

אין זו הפעם הראשונה שאני פוגש בבני אדם מרוטשים ומרוסקים. מהבחינה הפסיכולוגית אתה כאילו מחליף תדר בראשך למצב המאפשר לך לתפקד נוכח פצועים והרוגים, למרות שאינך אדיש למראיהם.

דליקה פורצת בתא הנהג והמקלען. מה? נפגענו בלי לחוש בכך? לא. הדיפרנציאל הלוהט מחוסר שמן, הצית חומרים דליקים בסביבתו. המקלען ממכבה את האש במטף כיבוי. מדווח על התקלה ועל הנפגעים שעל סיפון הטנק ומתפנה לפי הוראה לכוון גבעת יואב. בחריקת שיניים ותחינה ליושב במרומים, כי נגיע עד שם ונצליח לפנות את הנפגעים, אנו נעים אל מול דמדומי השקיעה, המחשיכים במהירות את השמים. מטפלים ככל יכולתנו בנפגעים שעל הסיפון. קשר עם החוליה הטכנית לקביעת נקודת מפגש ותיאום פינוי. הטנק נע באיטיות ובחריקות נוראות. סוף, סוף מגיעים. אמבולנס מפנה את הנפגעים ומזנק מערבה לתאג"ד.

נצמדים עם הטנק למבנה קטן של משאבות מים. מפנים במהירות את כל התחמושת והזיווד מתא המקלען. המקלען והנהג ממשיכים לנקז את השמן באמצעות שסתומים שברצפת הטנק. אי אפשר להתחיל בתיקון בגלל החום הרב הנפלט מהדיפרנציאל. קדמת הטנק משמיעה קולות נפץ של מתכת מתקררת. אנחנו מתיזים מים מבחוץ כדי לקררו. סכנת נפשות. המקלען דרוך עם מטף ביד. בינתיים אנו אוספים כל סוג שמן המצוי באותו מבנה משאבות ומצליחים גם לגלות חצי חבית של שמן מנוע. למזלנו מגיע טנק שרמן שצריחו מושבת. אנשי החוליה הטכנית מסתערים עליו, חולצים ממנו פטמת המילוי של שמן הדיפרנציאל ומחליפים את הפטמה השבורה בטנק שלנו, שבינתיים התקרר. הצלחנו לאסוף כ150 ליטרים של שמן מסוגים שונים. יוצקים אותו לדיפרנציאל אשר באורח פלא חוזר לתפקוד מלא. עוברת לידינו מיכלית דלק. אני עוצר בה ומתדלק את מיכלי הטנק. מחזירים את כל התחמושת והזיווד לתא המקלען.

חשים חזרה אל הפלוגה. הקרב הסתיים. הסורים נסוגו הרחק צפונה ומזרחה. הגדוד נכנס לחניון לילה בשטח פתוח צפונית לאל על. בדרך אנו רואים טנקים סורים רבים. חלקם מעשנים, אך חלקם בלתי פגועים, במנוע פועל ותא צוות מואר. מראה מוזר ביותר.

מצטרפים לחניון הלילה. מאתרים את הפלוגה והמחלקה, מדווח למ"פ ומתעדכן. מחדשים במהירות את מלאי התחמושת.

אין מודיעין. עם שחר נצא - המ"פ, ומחלקתי כמחלקת חוד, בראש הגדוד לכוון רמת מגשימים כדי ליצור מגע ולזהות את פרישת הכוח הסורי.

אין עוררין על כך כי ידיעה כזו גרועה משיר ערש. ואני עייף, עייף.

מחצית מהכוח בשמירה ומחציתו ישנה. הכול בטנקים, למעט מקלענים, שעל פי התרגולת התייצבו עם המקלע הקדמי בין הטנקים, למקרה של הפעלת החניון. כל הלילה נשמע רעש מנועים ומזקו"מי טנקים מכוון הסורים. יש ידיעות על פשיטות קומנדו סורי. דריכות עליונה.









התנועה עם שחר וההיפגעות. יום ב' 8.10.73



שחר. ידידתנו השמש, אשר אתמול האירה בעורפנו, הפכה לאויבת וקודחת הישר בעיניים. קו הרקיע הזוהר, ממוסך בעשן ואבק. התצפית בלתי יעילה לחלוטין..

אנו מתקדמים בשני טנקים. שני הטנקים הנוספים של המחלקה קיבלו הנחייה להמתין להמשך תנועה בעמדות מוגנות. אנו נעים באיטיות בשטח הפתוח ומנסים להגיע למגמה הבאה המסתמנת כגבעונת שתתן לנו מחסה. הארטילריה הסורית פועלת ללא הפסק. קציני התצפית הסורים צופים מתוואים השולטים על כוחותינו ומכוונים את פעילותם.
כעבור כמה מאות מטרים של תנועה, נפתחת עלינו אש תופת. שני הבהקים מימין. טנק המ"פ נפגע משני טילי סאגר ועולה באש. אנחנו בסרט רע. אני מחפש תלולית, סלע גדול או כפל קרקע שיאפשרו להצניע את גוף הטנק לפחות. אין. בכל השטח חבטות של פגזי נ"ט. בעודי חושב כי מעודף ירי קשה להם לתקן את האש, חבטה כפולה בטנק. ענן אבק עולה מהצריח ומהטובה. המנוע דמם. "נהג הנע!" הנהג מנסה. אין תגובה. חבטה נוספת בטנק מעלה נד אבק. הטנק תקוע מול התופת כאבן שאין לה הופכין. "לקחת נשק אישי, לצאת מהר מהטנק ולסייע בפינוי הנפגעים מטנק המ"פ!" אני שוכב ליד הטנק עם הנשק האישי והמפות. המשקפת קשורה לצווארי וכובע המפקד לראשי. מוודא שכל הצוות יצא. בוחן את הטנק ורואה כי שני פגזי ח"ש פגעו במזקו"מ ועקרו ממקומם שני מתלים של גלגלי מרכוב – אחד בכל צד. יתכן והיינו יכולים להיחלץ משם עם הטנק אלמלא דממת המנוע. אך קרוב לודאי שהזחלים היו מתפרקים. נורית עלינו אש מכל סוג שניתן להעלות על הדעת. הסורים צפו מראש את ניסיון ההתקדמות שלנו והעמידו שם בלילה מערך גדול של טנקים, טילים ותותחי נ"ט.

התקבצות רגלית מהירה מאחורי טנק המ"פ הבוער. הרוג אחד בטנק. כל השאר פצועים. המ"פ נפגע קשות ברגלו. "התותחן בצריח. תבדוק מה אתו." הוא אומר לי לפני שהם מתפנים רגלית במהירות בסיוע הצוות שלי.

על ידי כפפות חסינות אש ולבושי סרבל מבד בלתי דליק. עולה על הטנק הבוער מימינו. אש כבדה ובלתי פוסקת ניתכת עלינו. הצריח מעשן. התותחן מנסה להיחלץ. ידיו החשופות אדומות ובחלקים מהן העור מתקלף. וגם בפניו צריבות כוויה. רגלו הימנית תלויה על קרעי שריר ועור. שלולית דם. אני תופש בחגורת הצלה של הסרבל בין כתפיו. "דחוף את עצמך למעלה עם הרגל הבריאה." הוא בקושי שומע אך עושה הכול כדי להיחלץ. הוא הודף ואני מושך ומגלגלו על הצריח, משם אל הטובה ולמטה. אני בודק את הפצוע ומבצע חסימת עורק במפשעתו באמצעות תחבושתי האישית ואבן מהשטח. הטנק הבוער מספק לנו מחסה. האש בתוכו גוברת. גורר את הפצוע מן הטנק והלאה. הוא מסייע לי ככל יכולתו חרף מצבו. עוד אנו זוחלים כאשר התחמושת מתפוצצת והצריח מוטל הישר אל המקום בו השתרענו לפני רגע. האש פושטת בשטח המלא בקוצים ועשב יבש ודולקת לעברנו. אני נוטל אוד ומבעיר שטח שקוע מעט כעשרה מטרים מאתנו. עד שאנו נגררים אליו, האש שהדלקתי כבר מכלה את חומר הבעירה שבו וממשיכה הלאה. האדמה המעשנת עדיין חמה כאשר אנו משתרעים בשקע המספק לנו הגנה מירי ישיר ומאש בוערת. אנו שרועים בשקע רדוד – מוגנים יחסית – בתווך בין כוחותינו לסורים, מוקפים באש בוערת ואש ירי. אין מה לדבר על חילוץ עצמי. חומרת הפציעה אינה מאפשרת טלטול ללא אלונקה. גרירת הפצוע שרגלו תלויה על בלימה ודמו שותת, היא גזר דין מוות ודאי. קולות נפץ עולים מן הטנק הבוער. צריחו מונח לידו הפוך.

אני משקה את הפצוע במים וחש שגופי מתחיל לבגוד בי. שילוב של עייפות, תגובה על האירוע והמצב בו אנו נתונים, גורמים לי חולשה, פיק ברכיים וכאב בכפות הרגליים מעמידה ממושכת בצריח. שפתי חרבות ופעימות לבי מוגברות. אין לי את הלוקסוס של לקחת פסק זמן. המים במימיה מוקדשים לפצוע. אני מצל עליו בגופי ומנסה להלחם בזבובים המכסים את כוויותיו. מדי פעם אני קם ומניף את ידי לעבר כוחותינו כדי להראות סימני חיים. כך זה נמשך ונמשך ונמשך.

כעבור זמן, שאינני יודע להעריכו בגין המצב המיוחד בו הערכת הזמן בעייתית, אני רואה לוחם בודד מכוחותינו, נע לעברנו בדילוגים מסלע לסלע. ניכר מתנועתו כי הוא מיומן.

"באתי לראות אם אתם חיים ולעזור." הוא כורע לידי מתנשף. "ראיתי את הצריח עף והייתי בטוח שהלכתם פייפן." איש אמיץ.

"תחזור ותביא אתך עוד שניים עם אלונקה." אני אומר לו.

"ניסיתי, אבל כולם פוחדים לצאת מהטנקים. הם לא שמים עלי."

"בסדר. אני אגש... אני מקווה שאגיע... אני באפיסת כוחות."

"אני בטוח שתגיע." הוא מחייך וטופח על כתפי.

אינני זוכר כיצד עשיתי את הדרך עד כוחותינו. זכור לי היטב כיצד איימתי במשפט צבאי על שני אנשי צוות שמיאנו לצאת לעזרתנו עם אלונקה. יש בעיה לאנשי צוות טנק לצאת מביטחון שריונו בעת קרב. שתיתי במהירות מימיה שלימה של מים והובלתים בדילוגים חזרה אל הפצוע. האיש כבד למדי. מעמיסים אותו בזהירות המרבית של יכולתנו על האלונקה ונושאים אותה בדילוגים ממסתור למסתור. אני חש שכוחותיי אוזלים. גרוני ניחר ושפתי יבשות. "ללכת לפי קצב." פוקד המחלץ שחש במצבי. "פנים, חוץ, פנים, חוץ..." וכך אנו ממשיכים עד הגיענו מתנשפים וכושלים אל כוחותינו. מעמיסים את הפצוע על זחל"מ המתפנה משם במהירות אל התאג"ד.

"ומה אתך?" שואלני החובש. "אתה נראה רע. תתפנה?"

"לא." אני עונה לו. "אם אתפנה עכשיו, יהיה לי על כך דיון עם עצמי עד סוף חיי."

אני עולה על טנק הסמל שלי ומורה למפקדו להיאסף אל המפקדה ולקחת אחריות על הצוות שלי וכל מי מהמחלקה שיימצא שם. הוא עוזב ברגשות מעורבים.

הצוות לא ממש מוכר לי. "תשמעו," אני אומר בקול צרוד ורועד, " הטנק שלי נפגע וחילצנו פצוע מאזור הפגיעה. המ"פ נפצע גם הוא. ממלא את מקומו סגנו. מאחר ואני מותש, אל תשימו לב לכך שברכי פקות וקולי רועד. "פשוט תנו לי ג'ריקן מים ותמלאו אחר הוראותיי."

שותה בשקיקה ארבע מימיות מים ושוטף את פני וידי מן הדם, הפיח והאבק, ניגש ברגליים רועדות אל טנק הסמ"פ שהפך למ"פ ומדווח.

"לאחר שנדפקתם והתגלה המערך הסורי, נקבעה תוכנית קרב של איגוף הסורים ממזרח."

"ממזרח?" אני תמה, הרי שם הגבול ועמק הרוקד.

"כן, ממזרח. הם אינם מצפים לאיגוף ממזרח וכך גם נחזיר את השמש לצידנו. כמו כן הנך מתמנה בזאת לסגני." הוא מחייך וטופח על כתפי. לי עצמי אין כל סיבה לחייך. "תצמיד אליך את הטנק הנותר ממחלקתך."

_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 29-11-2009, 18:23
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
ניסיון חוזר לקטע 3
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "תודה אילן, מחכים במתח להמשך."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מרקויס
תודה אילן, מחכים במתח להמשך.

יום ב' 8.10.73 הודפים את הסורים.



הסורים מופתעים מאוד מההתקפה ממזרח. הם ציפו לתקיפות מדרום וממערב, אך לא ממזרח. קו ההגנה שלהם מתערער והם פותחים בנסיגה מהירה צפונה ומזרחה. מנהלים מרדף אחר הסורים ומזנבים בהם עד שחבל על הזמן. בשעות הצהריים מגיעים לרמת מגשימים. ניסיון להתקפת נגד סורית נהדף מיידית והם משאירים שלושה טנקים בוערים. שני טנקים נוספים מהפלוגה נפגעים.

גופי ורוחי שבים אלי לאיטם. כנראה שכלפי חוץ אני מתפקד יותר טוב מתחושותיי בפנים.

המעבר ברמת מגשימים הוא חוויה מוזרה. יישוב יהודי נטוש. מלא בפגרי עופות. תרנגולות רבות מתרוצצות בהיסטריה ומנקרות מדי פעם בפגרים. אין זמן לבכות. ממשיכים לעבר גשור הישנה ונכנסים לחניון לילה.

אני הולך לקבוצת פקודות גדודית– לראשונה כסמ"פ. אין מודיעין. הפלוגה מתחלקת לשניים. חמשת הטנקים שלי מיועדים מחר להסתער דרך ציר הנפט צפונה ומשם להמשיך מזרחה במתקפה על חושניה. אני חוזר לפלוגה. בודק את מצבת החיילים ומהלך הטיפול בטנקים. ברגע מסוים החניון רועש מדי. אני פוקד על דומייה. ממזרח ומצפון, כבליל אמש, המולה מתמדת של רעש מנועים וזחלי טנקים. הסורים מחדשים את כוחם. אבל איך ואיפה?

לפתע עולות מן החשיכה שתי דמויות.

"לא לירות." צועק מישהו למשמע צליל שיחה בעברית.

"אל תירו! אל תירו! אנחנו ישראלים!" צועקים השניים. אלה שני תותחנים ישראלים, אשר זה היום השלישי להם במשחקי מחבואים בנקיקים ומעבירי מים עם הצבא הסורי. יחידתם נכתשה כליל בימים הראשון והשני ללחימה. התקרבו אל החניון והאזינו זמן מה עד שזיהו עברית. רק אז העזו להתקרב. הם שותים ושותים ואינם יכולים להפסיק לדבר. הם מועברים הלאה אל פלוגת המפקדה תחקור והביתה.



יום ג' 9.10.73 הקרב על חושניה.



בוקר חדש. חניון הלילה מתפרק במהירות.. אני מוביל את מחצית הפלוגה אל עבר ציר הנפט בנתיב מערבי עוקף, סלעי מאוד, המספק הסתר גם מציר הנפט עצמו וגם מצד מזרח. כל הכבוד למתכנני המזקו"מ המשופר של הסופר שרמן. לא הייתה אף פרישת זחל. הנסיעה איטית. הכתפיים והמותניים מכחילים ממכות הטלטולים כנגד הצריח.

שוברים מזרחה ועולים בצורה מבוקרת על ציר הנפט. האם נמצאים בו טנקי אויב? מצפון נראית תנועת טנקים סורים. לא מוצא חן בעיני. אם נתקוף מזרחה הם יכניסו לנו מהאגף. אני מדווח למ"פ ולמג"ד. "תמשיך ונראה." ממשיכים בציר הנפט צפונה עד שאני מוצא מקום לפרישת הטנקים מזרחה לעבר חושנייה. אני מסמן ל3 טנקים להישאר בעמדות המתנה, לטנק אחד לתפוש עמדת תצפית צפונה ועולה לעמדת תצפית מזרחה, אל עבר חושניה. השמש כבר התרוממה מעט וניתן להתחיל לזהות מטרות. נראה לי זיהוי מטרה בטווח 2000. אני מקדים פקודת אש לעליה לעמדת האש, תרגולת המבטיחה שהות מינימאלית במצב חשיפת חלקו העליון של הצריח. עולה לעמדת האש עם תותח על. התותחן מזהה את המטרה ויורה. מעט קצר. "הוסף 200 אש." "הוסף 200 יורה." עם צאת הפגז אנו נסוגים אחורה ומחליפים עמדה. אש תופת נפתחת עלינו ממזרח. כאילו כל עץ, שיח ובית, הפכו לכלי משחית היורקים אש נ"ט. תיילי טילי סאגר נפרשים על האדמה ועל הטנקים. הטילים עצמם מתפוצצים בערוץ מאחורינו. אני מדווח למג"ד על מתחם נ"ט ענק שהתגבש בלילה באזור חושנייה.

"כן. אתה צודק. אני רואה מה קורה שם."

"אני מבקש לחשוב מחדש על מה שביקשת ממני לבצע."

"תמשיך להעסיקם ממקומך. אנחנו נצפה ונחליט."

אני אוסף את ארבעת מפקדי הטנקים למקום מוגן יחסית בין סלעים גבוהים. יחד אנו מתייעצים על דרך פעולה ומגבשים שיטה שבה טנק אחד עולה לעמדת תצפית, טנק שני 50 מטר ממנו בעמדת המתנה. מפקד הטנק הראשון נותן פקודת אש בקשר חוץ, עם ציון ברור של המטרה בסיוע תוואים בולטים בשטח. התותחנים של שני הטנקים מכוננים את התותח. שניהם בו זמנית עולים לעמדת אש, יורים את הפגז ויורדים מיד אחורה ומשנים מיקום. בינתיים שני טנקים אחרים מבצעים אותה תרגולת במקום אחר. כך אנו מבטיחים חשיפה מינימאלית של הטנקים והאנשים לפגיעה.

יד המקרה הובילה אותנו למקום טוב לניהול סוג כזה של לחימה. תא שטח של כחצי ק"מ אשר אפשר תימרון להחלפת עמדות לארבעת הטנקים שירו בצמדים מזרחה. (החמישי אבטח צפונה). השטח מאחורינו במגמת ירידה תלולה ביותר, שמנעה מהסורים לבקר ולתקן את הירי. השטח בחזיתנו גם הוא בשיפוע רציני. כך לא הייתה להם תצפית על מקום פגיעת הפגזים והטילים מאחור והיה להם קושי לתקן פגיעות בחזית מחמת תלילות השיפוע. שיטת הירי בצמדים, הבטיחה שהות בחשיפה קצרה שלא נתנה סיפק בידם לתקן אש עד לפגיעה. על צריחי הטנקים שלנו הצטברו והצטברו תיילי טילי סאגר שחלפו במרחק קצר מעל לראשינו. בנוסף, זו לראשונה בחיינו יכולנו להבחין בפגזי ח"ש במעופם לקראתנו. לא נעים. הטנקים מצפון נעלמים.

כך אנו מעסיקים באופן שיטתי את הכוח הסורי ויחסית לתנאים הפגיעות טובות. באותן שעות לחימה לא נפגע אף טנק בכוח שלנו.

תוכנית הקרב שונתה. אנחנו נשארים בחיפוי, מעסיקים ומפצחים מטרות במערך הסורי. שאר הגדוד, עם כוחות נוספים מאוגדת לנר, מאגף ותוקף את חושניה מצד דרום. לאחר מספר שעות וקורבנות, הקרב מוכרע והסורים נסוגים. במעבר בתוך חושניה לאחר הקרב, נפגע אחד הטנקים מאחור, מפגז הנורה עליו מטנק סורי הנחשב נטוש. מאותו רגע לא מניחים הנחות וכל טנק סורי שלא נראה פגוע נורה.

בפאתי חושניה עוצרים למילוי מחדש. וכרגיל בשריון, כל שהייה מנוצלת לטיפול בטנקים. בדיקות שמן ומים וגירוז כל המתגרז.

לקראת ערב מסופח הכוח שלי לגדוד חרמ"ש של החטיבה. אני מעביר את הקשר לתדר שלהם ונתקל במהומה נוראית ברשת. ככה לא ניתן לנהל מלחמה. מציב את הטנקים בעמדות שליטה מזרחה על צומת חושניה קונטרה אלחמה. הטנקים מדוממים מנוע ורק מפעילים מדי פעם את מנוע גנרטור העזר לאספקת חשמל למערכות הטנק. המהומה ברשת נמשכת. מבקש ומקבל אישור מהמג"ד לרדת מהרשת שלהם, כדי שאוכל להאזין לחדירת טנקים אפשרית ממזרח. במקרה הצורך יקרא לי ברשת של הפלוגה.

הערב יורד. הירח זורח אדום במזרח. שקט מוזר. אוירה סוריאליסטית. מאחורינו בחושנייה, עדיין בוערים כלים שנפגעו בקרב.

בסביבות 10 בערב, נשמעים קולות טנקים מתקרבים מצפון – מכוון קונטרה. הרעש הולך וגובר. מכניס את הפלוגה לכוננות. מתניעים מנועים וצופים על הכביש. מדווח אחורה למג"ד שלי ולמג"ד החרמ"ש.

"אף אחד לא יורה ללא פקודה!" אני חוזר ומשנן למפקדי הטנקים. "לא נפתח באש לפני זיהוי ודאי שאלה טנקי אויב!"

לירח אור נגוהות. ניתן לראות הרבה. משקפת המפקד וטלסקופ התותחן מגבירים במשהו את האור, אך אין לנו כל אמצעי ראיית לילה. הטלסקופ של התותחן מצוייד במכשיר תאורה, המאיר את שנתות הכינון בלבד.

"כוח של 9 טנקים הנע בציר קונטרה אל-חמה, זהה עצמך." אני קורא בערוץ חירום חש"ן, כאשר מדווח מפקד הטנק הצפוני על גודל הכוח. "אתה מסוגל לזהות את הטנקים?" שאלתי.

"לא. אומנם אין להם פלטות בזוקה אבל ראיתי שבמהלך הקרבות צוותי השוטים העיפו את הפלטות האלה." ענה.

"לא לפתוח באש אלא בפקודה מפורשת ממני." בינתיים אני קורא שוב בערוץ החירום, שבכל יחידה בשדה הקרב אמורים להאזין לו. אין תגובה. הטנקים קרובים. הטווח למטרות בין 300 ל400 מטרים, שהוא קצר ביותר לטנקים. הם נעים מכוון קוניטרה לכוון אל-חמה כך שהם עוברים בניצב לנו. אני סופר תשעה טנקים נעים. בטנק שלפני האחרון אני מזהה פלטות בזוקה – הנהוגות רק בצנטוריון.

"לא לירות ולא להראות סימן חיים.!" אני קורא בקשר. "אלה טנקים ישראלים ואם נתגלה הם עלולים לירות עלינו."

חבל שאינם סורים. אומנם מספרם עדיף על שלנו, אך מעמדות הירי ממארב שהיינו בהן, יכולנו לחסלם עוד בטרם צודדו צריח.

(לאחר זמן פגשתי את מפקד אותו כוח מחטיבה 7. שוחחנו בשקט עד שאיתרנו שאכן יכולתי לחסלו באותו לילה. "מדוע לא ענית בערוץ חירום חש"ן?"

"לא שמעתי כלום. בטנק שלי באופן אישי האזנתי תמיד לערוץ הזה." כנראה שהיו בעיות בהתאמה אלקטרונית בין מכשירי הקשר שלנו. המכשירים שלנו ישנים ולא תמיד התקשורת עם יחידות אחרות עובדת.)

אני מדווח אחורה ומבקש שיעדכנו את כל הכוחות בגיזרה ושינסו ליצור קשר עם הכוח העמית.
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 26-09-2009, 16:44
  קרייתי קרייתי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.12.07
הודעות: 21
לחימת גדודי שרמן במלחמת יום הכיפורים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

רבותיי ברשותכם מספר תיקונים קל :

חטיבה 4 אכן כללה את גדוד 95 שהיה מורכב מפלוגות שרמן מ- 50 ומ- 51 ולאחר שקיבלה ת"פ את גדוד 39 המצוייד בטנקי שוט קל ( שנלקחו מימ"ח נפתלי והיו שייכים במקור לחטיבה 164מאחר וטנקיו ניתנו לגדוד 77 ופל' ג/82 , אשר כזכור עלו לרמה"ג שבוע לפני פרוץ המלחמה) בלמה את חוד מחציתה הצפוני של חטיבה 47 הסורית המצויידת בטנקי T- 55 ולאחר מכן , עם צרופו של גדוד 61 המצוייד בטנקי שוט בנזין , השתתפה כמאמץ משני אוגדתי בהתקפת הנגד בדרום הרמה, הסתערה וכבשה את מגנן הנ"ט על ציר המים ואף המשיכה תקפה וכבשה את מרחב גבעות חמר - מוצבי 112 דהיום ורכס שעף א - סנדין ( ובו מוצב 115 ונ.ג 958) ההתקפה הסופית לכיבוש קו המוצבים דנן התבצעה ע"י גדודים 39 ו61 כאשר גדוד 95 נקלע לקרב התקלות עקוב מדם באזור החורשה במעיינות פחם.
נסיון ההבקעה הכושל שתכליתו היתה הטעייה בציר 'פלג' שבוצע ע"י גדוד 39 ומפקדו יואב וספי ז"ל לא היה חלק מנסיון ההבקעה הכושל של אוגדה 146 ב10 לאוקטובר למרחב אום לוקס, תל אל מהיר ומרחב צידא.
חטיבה 4 הועברה לגזרת תל אל מאל ותל מסחרה כאשר היא מותירה את גדוד 95 ברמה"ג ת"פ חטיבה 670 והיא עצמה מונה את גדודי 39 61 ו - 288 שהיה הגדס"ר של אוגדה 146 . הגדוד צוייד בטנקי שוט קל.
לאחר הגעתה לגזרתה השתתפה במארב שריון קלאסי לחטיבה 60 הירדנית בו הושמדו כ- 15 טנקי צנטוריון וכן ביצעה התקפת נגד לכיבוש מחדש מרחב אום בוטנה לאחר שזה נתקף ע"י כוחות סוריים , אשר פגעו קשות בגדוד 61 שהוכפף לצורך ביסוס כיבוש הכפר ( שבוצע ע"י גדוד הצנחנים של חזי שלח) לכח סלט המאולתר.


לגבי גדוד השרמנים השני שנלחם ברמה"ג הרי הוא גדוד 377 של חטיבה 9 , אשר אף הוא צוייד בשני סוגי הטנק שהוזכרו לכעיל. הגדוד לקח חלק בייצוב הקו במרחב פקק אל על כתף אל כתף עם גדוד 278 הממוקטן מחטיבה 179 , אשר גם הוא הצטייד בטנקי שוט של חטיבה 164.לאחר מכן תקפו גדודי החטיבה במסגרת המאמץ העיקרי ולאחר שהגיעו למרחב תל סאקי עברו טנקי חטיבה 205 את טנקי חטיבה 9 ואילו גדודי החטיבה עלו צפונה ע"מ לשמש כאבטחת אגף אוגדתית במרחב ציר 'העמודים' , הידוע היום כשטח אש "משתא הפוך" בואכה מחנה גשור.
החטיבה המשיכה ותקפה את מרחב תל טליה והשמידה מגנן נ"ט אשר היה חלקו הדרומי של מגנן נ"ט ענק שהקימה חטיבה 58 - היא החטיבה הממוכנת של דיביזיה 1 אשר מפקדתה היתה בחושנייה - פזרה.
לאחר בלימת ההתקפה הראשונה, ביצעה חטיבה 9 התקפה נוספת מהמימד הצר והכניעה את הכוחות הסוריים בקרב מפואר , כאשר 10 טנקי שרמן בפיקוד סמג"ד 377 תוקפים מהאגף הדרומי ואילו טנקי גד' 278 ופל' מגדוד 377 בפיקוד המג"ד מרתקים מהחזית.
לאחר הקרב המשיכה החטיבה ותקפה את מרחב חושנייה ולאחר שהעריכה כי לא יעלה הדבר בידה, נעה לחניון לילה מדרום לחושנייה ולמחרת תקפה שוב את המתחם.
גדוד 278 תקף את מרחב פזרה ולאחר שהתבססה החטיבה בצומת פזרה נתקפה ע"י טנקי חטיבה 76 , אשר ניסו לפרוץ הכיתור המתהווה במרחב ולחצו דרומה לכיוון ציר כודנא- ג'סם. בקרבות אלו אכן נלחמו טנקי שרמן בטנקי T-62 בהם היתה מצויידת החטיבה. עדות לפגזים המנתרים מהטנקים מופיעה בכתובים רבים.
לאחר קרב זה התייצבה החטיבה באזור תל עכשה ועבאס ואף קיבלה משימה לנצל הצלחה ולתקוף לכיוון הכפר כודנה בעשותה כן נפגעו מספר טנקים מגדוד 278 והחטיבה נסוגה לקו הבינלאומי.
בהתקפה לכיוון המובלעת תקפה חטיבה 9 את תל אל כורום וכבשה אותו וכן התייצבה באזור צומת מעץ. להערכתי גדוד השרמן של החטיבה היה גדוד השרמן היחיד אשר השתתף בפועל בהתקפה הראשית למובלעת( גדוד 95 ולהבנתי גם הגש"פ הועברו למובלעת ע"מ לרענן את השורות ולהחזיק בקווי המגע במהלך מלחמת ההתשה שהתפתחה לאחר מכן בגזרה).

גדוד השרמנים האחרון, אשר השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמה"ג היה גש"פ 181 , אשר כל הידוע לי כלל רק טנקי שרמן מהדגמים הישנים יותר ולא מ- 51. הגדוד החזיק בתחילה את מרחב בנות יעקב- צנובר ועליקה ואף ידועה התקלותו והשמדת מסכי סיור של חטיבה 51 , אשר מצאו עצמם מגיעים עד מרחב צנובר בזמן שעיקר סד"כ החטיבה נלחם במרחב נפח כנגד כוחות חטיבה 179/679/188.
הגדוד הפריש פלוגה ת"פ חטיבת גולני , אשר אף סייעה להשמדת כוח הקומנדו הסורי , אשר עשה שמות במפקדת גדוד 12 של גולני ובפלס"ר 7 במרחב הבוקעתא , אשר פגע והשמיד לילה קודם במחלקת טנקים של גדוד 71 ובתוכו הסמג"ד ווילר ז"ל.
במקביל הועבר הגדוד המוקטן ת"פ חטיבה 670 ( אשר גדוד טנקי השרמן המקורי שלה - גד' 268, נותר בפקמ"ז ורק בשלהי המלחמה הועבר למרחב צפון סיני ת"פ חטיבה 204) ואף לקח חלק בנסיון כיבוש ובכיבוש מרחב אל חנות - צידא במסגרת התקפות הנגד הכושלות של אוגדה 146 בדרום רמה"ג ( כאמור לעיל).

לגבי טנקי שרמן אחרים שפעלו במלחמה , אזי ראוי לציין את גדוד 129 של חטיבה 875 , אשר לחם במרחב המיתלה, גדוד 226 של חטיבה 11 אשר פועלו הוזכר לעיל ובנוסף הועבר לגדמ"ע להרחבת הלחימה באמצעות כוח מאולתר שפעל במערב המובלעת .

לגבי גש"פ מרכז 182 - לא ידוע לי כי לקח חלק בלחימה כלשהי במלחמה אם כי למיטב ידיעתי הועבר בשלהי המלחמה למרש"ל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #54  
ישן 05-10-2009, 12:37
  משתמש זכר מרקויס מרקויס אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.12.08
הודעות: 5,326
בתגובה להודעה מספר 53 שנכתבה על ידי שקדי 1 שמתחילה ב "אתה יודע...הכי פשוט למסמס אמת.........."

זו בכלל לא היתה כוונתי.למסמס.
רק שהיום זה הפך לאופנה, אני חושב שחסרה לנו קצת ענווה.
איך אני רואה את הדברים?? אני רואה שעברו 36 שנה מאז שאנשים כמו קהלני , יאנוש, צביקה ועוד רבים, הצילו את התחת שלנו תרתי משמע מאויב שהפתיע את הצבא( בדגש על הקו הראשון) כי כל העולם ואשתו ידעו על המלחמה שמתקרבת, אבל אנחנו שוחטים אותם אחד אחד . זה מין טרנד כזה של לשחוט כל פרה קדושה, וזה מפריע לי. כן .
ואני מתפלא שאתה נופל לבור הזה שקדי. אני אעשה הכל לחנך את ילדיי וללמד אותם על מה שהיה פה, ולא מתאים לי העליהום הזה על גיבורי העם הזה.
מי אנחנו שנשפוט את יאנוש על ההחלטות שלו ב-73?? איך אמר פעם חברינו השריונר המרובע?? אני" של את נעליי".
ואני מודע לעובדה שאני יכול להשמע רגשני . לפעמים לא צריך רק לוגיקה.. בברכה. מרקו
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהמחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #72  
ישן 07-10-2009, 11:06
  noamlaw noamlaw אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.06
הודעות: 3,772
בתגובה להודעה מספר 71 שנכתבה על ידי zragon13 שמתחילה ב "[QUOTE=noamlaw]היום 6 בבוקר..."

ידידי החי"ר ניק אהוב הפורום היושב בניכר.
זו עובדה שחזרתי עליה כמה פעמים כאן ונשאלתי רבות. פיי אטנשיין:
ביום שבת בבוקר לאחר בילוי קצר עם ידידה בערב בגינה התעררתי בחדרי ברמת השרון.
רעש אדיר של מטוסי פאנטום הקפיץ אותי ממיטתי. יצאתי החוצה וכמו ילד טוב טייס זיהיתי מייד את המטוסים להם תרמתי סכום נכבד בבר מצווה שלי עבור תעודת קלף מנייר ממשה"בט.
הטיסה הייתה כל כך נמוכה שזה היה אדיר לראות אותם, הם טסו צפון-צפון -מזרח. עמוסים.
הערתי את הוריי אמרתי להם שהתחילה מלחמה עם סוריה ומצריים, אל תשאל אותי איך - שאל אותם הם זוכרים כל שניה מאותו בוקר.
כמה שעות אחרי לקח אבא שלי מדים ועלה אל רפול לשמש כקצין קישור אוגדתי בינו לבין מן ואחרים.
נשארתי לבד עם אמא.
אחותי הייתה בסיום הכשרה כפק' מבצעים ל - 115.
זוכר הכל כמו היום.
גם איך כל השכונה שלנו עטתה מעטה של שקט ואבל אדירים [כשאבי ברקאי וחבריו הקיזו את דמם על סלעי הבזלת בגולן תל-סאקי ואחרים, מיכה גרנית ז"ל בנו של איש השיריון ישראל גרנית ['כוח גרנית'] , ואילן גדרון ז"ל האהוב כל כך, וחבריו נלחמו מלחמת גבורה עילאית בחזית הדרום].
יום שבת, 6 בבוקר, תמיד אזכור.
ואני מצדיע להם.
_____________________________________


נערך לאחרונה ע"י noamlaw בתאריך 07-10-2009 בשעה 11:09.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #81  
ישן 07-10-2009, 13:31
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
בתגובה להודעה מספר 80 שנכתבה על ידי amirsgv שמתחילה ב "קניתי אמש את הספר"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי amirsgv
ולא יכולתי להפסיק לקרוא, קראתי 120 עמ' והפסקתי רק בגלל השעה המאוחרת. כתוב מרתק ונפלא.

עם זאת, צרמה לי טעות אחת, בתור חובב תעופה ותיק - בתיאור הרקע שלפני המלחמה, מתאר ברקאי כי באפריל או יוני (לא זוכר, זה לא מולי) 1970 "הופל מטוס פנטום וטייסו נשבה". אז באפריל הופל קורנס וצוותו (מגן/נחמני) נשבה, וביוני הופל מיראז וטייסו (בועז איתן) נשבה. בכל מקרה בקורנס יש שני אנשי צוות כידוע ...

תפנה אליו בפרטי אני משוכנע שהוא ישמח לתקן במהדורה הבאה.
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #82  
ישן 08-10-2009, 09:19
  אבירם ברקאי אבירם ברקאי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.02.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

אמיר שלום
אולי תוכל להפנות אותי למקום בספר בו כתבתי שפנטום הופל וטייסו נשבה? אני חושש שבמקרה הנדון אתה מערבב מעט בין דמיון ומציאות...

***
לכל השואלים לגבי התנהלותו של יאנוש.
נקודת המוצא לדיון כזה, מבחינתי לפחות, היא דו-ראשית:
ראשית, היכולות הצבאיות של האלוף אביגדור בן-גל, ולו רק מעצם חיבורו רב השנים למערכת הצבאית המבצעית, כמו גם תרומתו לביטחון ישראל - גדולות לאין שיעור מאלו שלי. בבחינת "של נעליך מעל רגליך".
שנית, למרות האמור לעיל, מכיוון שתאי מוח אפורים ופעילים עומדים ככל הנראה גם לרשותי, ואפילו במידה ראויה; ומכיוון שהמעטפת הצבאית, בעיקר זאת שקדמה למלחמת יוה"כ, וגם הנהיגה אותנו במלחמה עצמה, מוכרת לי היטב בגין היותי חלק ממנה (זוטר, אבל עדיין בורג אורגני): הרבה בזכות המחקר המקיף שעשיתי לצורך כתיבת ספר זה; וגם מכיוון שכור ההיתוך הפרטי שלי נצרב בחממת שכונת אנשי צבא קבע (שכונת נווה מגן - דור האבות שאכזב כל כך במלחמה הארורה ההיא) - בגלל כל אלה, לא הרגשתי פיק ברכיים, וידעתי שאני עושה מלאכתי נאמנה גם בבואי לנתח (חלקית בלבד) את מהלכיו של אביגדור בן גל, בשבת-כיפור 1973.

* * *
ארבע תהיות מרכזיות עולות מהמחקר שלי (נתמכות בחלקן על ידי ועדת אגרנט ומספר ועדות משנה שהוקמו בסיומה של המלחמה ההיא).
הראשונה - השארתו של מג"ד 82 "תלוי באווויר". חיים ברק, המג"ד, לא עודכן על ידי יאנוש בסיכום שנעשה בינו ובין בן שהם (מח"ט 188) עוד טרם פרוץ האש ועל פיו הוא (ברק) עובר להיות ת"פ 188. מכיוון שכך התבצע איחור, בדיעבד אולי קריטי, בהגעת גדוד 82 לגזרה הדרומית.
השניה - בניגוד לפקודה מפורשת של בן-שהם - שבשעות הלחימה הראשונות אחז בשני כובעים: אחד מהם מינוי שהעניק לו האלוף חופי, טרם יציאתו למטכ"ל בת"א להיות מפקד גזרת רמת הגולן כולה - להתרכז באזור צומת ווסט ולהמתין שם לפקודות, הריץ יאנוש את כוחותיו לפתחת קונייטרה.
הרצת כוחות חטיבה 7 לגזרת פתחת קונייטרה (גחמה אישית לחלוטין של יאנוש שחיפש, מאז מונה למח"ט 7, אפשרות להפעיל סוף סוף את החטיבה תחת אש ומכיוון שהדיווחים הראשונים הצביעו על יותר אקשן ותמרות עשן מכיוון גזרת החרמונית שעט לשם, בטרם יפסיד את נזר התהילה) - מהלך שקבל מאוחר יותר אישור בדיעבד על ידי סא"ל אורי שמחוני קצין אג"מ פיקוד צפון - הנציח מצב שבו כל טנקי חטיבה 7 (למעט גדוד 82 וסה"כ כ-80 טנקים) מרוכזים יחדיו בתא שטח קטנטן. חלומו של כל מח"ט. לא החלום של בן-שהם (גם לא של היישות הציונית שבלי להיות מודעת למזימה שהלכה ונרקמה נגדה משהו בחוסנה כבר החל להתפורר, ממש אז, 40 קילומטרים דרומה מקונייטרה, בעוד יאנוש מקבל את ההחלטה העצמאית לנוע עם כל כוחותיו למקום שבו הוא הכי פחות נדרש).
בכל זירה צבאית, אחת כמה וכמה בתנאי הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, יאנוש היה צריך לדעת להתוות קו ברור, חד ומוגדר, בין מאוויו האישיים לבין צרכים פיקודיים-לאומיים. יאנוש לא השכיל לעשות זאת. וכך, כחצי שעה אחרי פרוץ האש, התמוססה לה תוכנית ריכוז העתודה החטיבתית להתקפות נגד (מה שהוגדר כתפקידה של חטיבה 7 בפקודת 'אשור 2' שיצאה יום קודם, שישי 5 באוקטובר). קביעת העובדות בשטח, הרגל מגונה שכזה של יאנוש - "מר עושה מה בראש שלו" - הותיר את כל טנקי החטיבה שלו (כולל גד' 71 שסופח אליו) באפס מעשה בשעות הלחימה הראשונות, הקריטיות, ובדיעבד מנע את שליחתם למקום שבו היו צריכים אותם (את חלקם לפחות) יותר מכל - גזרת דרום רמת הגולן. אם תרצו חלק מהזעם הגדול של לוחמי 188מקורו בדיוק בצעד הזה של יאנוש שבדיעבד (כך לתחושתם, לתחושתי האישית ולתחושת לא מעט חוקרים אחרים) גרם להאצת נפילת הגזרה הדרומית והגדיל את המחיר שגבה חרמשו של מלאך המוות מלוחמיה.
השלישית - אי מילוי פקודה מפורשת, שלש פעמים במהלך שבת-כיפור, לשלוח את גדוד 71 דרומה לעזרת הגזרה הדרומית. מה אומר ומה אדבר.
הרביעית - השארת תא השטח של רמתניות-שיפון-יוסיפון-רמתניות ריק מכוחות מגינים בגין קריאת "הצילו" של פלוגות גבע וצ'סנר (שטענו שהם ריקים מתחמושת ואף אחד לא עונה להם ברשת הקשר. סיפור שהפרכתו המלאה, או החלקית, איננה כרגע מעניינו של מכתב זה). יאנוש, כדבריו בראיון אתי: "רצה את האפרוחים לידו" וקרא להם לבא להצטרף אליו בגזרה הצפונית. פעולה זאת של יאנוש נוגדות, שוב, את כל התפיסה הבסיסית ההיררכית בבסיס הפעלת מטה צבאי מסודר ולפיה אתה רשאי להתניע כוחות ממקום מקום רק בגזרתך שלך (וגם זה לעתים באישור הרמה הממונה) ובוודאי אינך רשאי להעתיק אליך כוחות מגזרות לא לך, אלא לאחר שהודעת על כוונתך וקבלת אישור לכך. שתי פעולות שלא בוצעו על ידי יאנוש. לולא נס משמיים ובעיקר מלחמת גבורה עילאית של טנקי חטיבת המילואים 679 כל מהלך המלחמה ברמת הגולן היה עלול להשתנות : כיבוש נפח, השמדת חטיבה 7 מעורפה, כיבוש רמת הגולן, מעבורות הירדן וכן הלאה וכן הלאה.


שיהיו לנו רק בשורות טובות,
אבירם
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #87  
ישן 08-10-2009, 14:52
  noamlaw noamlaw אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.06
הודעות: 3,772
הסורים - רמת הגולן
בתגובה להודעה מספר 86 שנכתבה על ידי חפש בדימוס שמתחילה ב "אבירם, לנס משמים אתה מתכוון..."

אסד אל לובנן
הוא ארנב אל ג'ולן

הסורים שאפו להחזיר לעצמם את רמת הגולן מאז 67. לא הייתה להם כל מטרה אחרת וייתכן מאוד שבתכניות שלהם היתה המטרה לכבוש חלק ניכר מהרמה או לייצב עליה קו מסוים וזאת הם לא הצליחו לבצע לאורך הרמה כולה, אלא להלחם ימים ולילות ולספוג מפלות במקומות מסוימים כמו גם לכבוש ישובים ממש על הקו.
אני גם לא זוכרתמונות של שיירות של אספקה וכד' שהיו בדרך לתספק את הדרג הלוחם. הרוב היו כלים קרביים מושמדים בין הסלעים, ורכב רך שניסה לנוע על צירים או ליד הצירים.
לדעתי, כל מפקד סורי באזורו חשב או שהגיע למה שהיה צריך או לחכות שיגיעו עוד כוחות ולייצב את הקו.
ולזה, למזלנו, הם לא 'זכו'.
_____________________________________


נערך לאחרונה ע"י noamlaw בתאריך 08-10-2009 בשעה 15:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #90  
ישן 09-10-2009, 08:27
  אבירם ברקאי אבירם ברקאי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.02.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

שקדי שלום,
ב-21 באוקטובר, 36 שנה אחרי המלחמה ההיא, מתייצבים צמרת צה"ל ומשרד הביטחון באתר יד השריון בלטרון ובטקס צבאי מלא הם אמורים לומר, באיחור בלתי נתפס, אבל בקול רם ומתוך כוונה מלאה "תודה". תודה לשרידי לוחמי 188 ממלחמת יוה"כ ומשפחות הנופלים.
לפני כשבועיים נחת במעוני מכתב מיאנוש ובו תגובתו על העותק של 'על בלימה'. במכתבו הוא אומר שמבחינתו אני רשאי לעשות שימוש בחומר הכתוב מול באי הטקס בלטרון. מכיוון שכךאני מניח שזה בסדר שאפרסם את מכתבו גם כאן.
כפי שתשים לב מכתבו יאנוש מתייחס רק לשתיים וחצי סוגיות מתוך הארבע שהעליתי כאן. ברשותך, אינני מתכוון להציק לו יותר בנדון.

כל טוב ומועדים לשמחה.
אבירם.

[font='Times New Roman','serif']אבירם שלום רב,[/font] [font='Times New Roman','serif'][/font]

[font='Times New Roman','serif']קראתי בעניין רב את סיפרך, על בלימה, סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור. הספר מרתק וקריאתו קולחת, מענינת ומרתקת.[/font]

[font='Times New Roman','serif']אמנם, יש ירידה לפרטי פרטים אך, כנראה, לא יכלת להימנע מהם. זה טבעה של כתיבה העוסקת בארועי לחימה הירואיים של צוותים, מחלקות, וכוחות מאולתרים שלחמו בתושיה ובאומץ לב עילאי חסר תקדים. גבורתם של לוחמי 188 ודבקותם במטרה ובכל מחיר עד המוות, פשוטו כמשמעותו, מעוררים כבוד, הערכה ופליאה מיוחדים. היטבת לבטא את עצם העובדה שהלוחמים לחמו ללא מעטפת חטיבתית ובריק פיקודי טקטי. בגיזרה הדרומית יושמה תורת לחימה טרגית. קריאת מצב וירטואלית, שללא ספק, האיצו את קריסת החזית בדרום הרמה. ברור שאיו זו אשמתם של הלוחמים "בקו הדם", ההיפך הוא הנכון, שגיאות אלה ואחרות מעצימות את גבורתם.[/font]

[font='Times New Roman','serif']מבחינה עניינית, הקרב בדרום היה אבוד וגורלו נחרץ תוך פחות מיממה. כל כוח, שלכאורה, הייתי צריך להעביר דרומה בתנאים, כפי שתיארת בספרך, היה מגיע לשטח כבוש שנשלט, רובו ככולו, בכוחות חי"ר ובטנקים סורים. תרומתם המבצעית של יחידותי בדרום נתפסה, בעיני, כחסרת ערך טקטי ואופרטיבי, ומעל לכל, הייתה פוגעת ומסכנת את משימתי, שהייתה, כאמור, לבלום ולהשמיד את הכוחות הסורים בגיזרתי. האמנתי, שהדרך היחידה לבלום את המתקפה הסורית מחייבת את ריכוז כוחותי ויצירת נקודת כובד מרכזית. בתנאים שנוצרו, לא הייתה קיימת האפשרות להיות "חזקים בכל מקום" לאורך כל קו המגע כנגד האויב התוקף. היה נכון להחליט היכן לרכז את המאמץ העיקרי להכרעת האויב, לפני הגעת כוחות המילואים. הכרעת מפקד האוגדה ואלוף הפיקוד הייתה גורלית ונכונה. עלי הוטלה האחריות לבצעה. [/font]

[font='Times New Roman','serif']חטיבה 7 והכוחות שעברו תחת פיקודה מחטיבה 188, נערכו למגננה בהתאם לעיקרון של מרחב מוגן, שמכיל בתוכו את מרכיבי העומק, אבטחת אגפים, מערכי התראה, קווי בלימה ועתודה. מבנה כגון זה מאפשר תימרון חלקי וגמיש בקבלת החלטות והפעלת כוחות לנוכח מצבים משתנים. ראיתי בכך את ההערכות הנכונה והיחידה להשמדת הסורים בקרב הבלימה. וכידוע לך, שמרתי, בקנאות רבה, על שלמותה של החטיבה וסרבתי בכל מחיר לפצלה. זכור זכרתי היטב את השלומיאליות של קליטת גדוד 82 בגיזרה הדרומית וצורת הפעלתו המבישה, שלא באשמת המג"ד. עד היום ליבי דואב על כך.[/font]

[font='Times New Roman','serif']זכותו של מפקד בכיר לא לבצע פקודות או לא להישמע להוראות שנובעות מחוסר הבנה של המציאות האמיתית הנרקמת בשדה הקרב. קל וחומר, כאשר הנחיות אלה הן שגויות ומסכנות או שאינן מאפשרות את ביצוע המשימה המערכתית כפי שהוגדרה. תאר לעצמך, מה היה גורלה של המלחמה, בפיקוד הצפון, וכיצד היו משתנים כל המהלכים, במלחמת יום כיפור, לו הגיזרה הצפונית הייתה גם היא קורסת.[/font]

[font='Times New Roman','serif']אחזור לעיקר, ספרך עושה צדק רב ללוחמי חטיבה 188 ומעלה באור נכון את תרומתם, בכל גיזרות הלחימה ברמת הגולן, הן במגננה הן בתגבור המערך של חטיבה 7 בשעות הדרמטיות של צהרי ה- 9 באוקטובר והן במתקפה. אני, שהייתי שם, ידעתי, תמיד, להעריך את גבורתם. טוב עשית שהוצאת את תהילתם ואת תרומתם לאור בפני הקהל הישראלי. אני מקווה, שלוחמי צה"ל ומפקדיו ילמדו מספרך מה היא גבורה אמיתית, דבקות במשימה וחתירה למגע עם האויב בתנאי פתיחה איומים ומורכבים כפי שחווינו.[/font]

[font='Times New Roman','serif'] [/font][font='Times New Roman','serif']באשר לי, אני מודה על הכבוד הרב שנפל בחלקי להלחם עם גיבורים אלה, לפקד על יחידות וכוחות של חטיבה 188, שלחמו, בגזרתי, כתף אל כתף, עם אחיהם לוחמי חטיבה 7, גיבורי התהילה. התמודדנו עם הבלתי אפשרי וניצחנו. חברי הלוחמים, "אנו האלופים, לחמנו עד הסןף, לא היה מקום בשורותינו לרכי לב ולמנוצחים, לכן זכיתם להיות אלופי עולם." ( משירו המפורסם של פרדי מרקורי..בתירגום חופשי)[/font]

[font='Times New Roman','serif'] [/font][font='Times New Roman','serif']שנה טובה וגמר חתימה טובה,[/font]

[font='Times New Roman','serif']יאנוש בן גל[/font]
[font='Times New Roman','serif'] [/font]
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #92  
ישן 15-10-2009, 16:49
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,184
בתגובה להודעה מספר 91 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "קיוויתי שזה יהיה בערך הנוסח..."

אתה אולי רואה במכתב תשובות. אני מנגד תוהה ונבוך. שיקול דעת עצמאי של כל מח"ט אם למלא או לסרב פקודה , לפי שיקול דעתו, הינו מתכון לאנרכיה בשדה הקרב. הצבא הסורי עמד במטחווי פסיעה מכיתורה מאחור של חטיבה 7. עם זאת, איני מאמין שאלת המזל היא שהצילה את חטיבה 7 מאסון. היו אלה תולדה של חוסר החלטיות של המפקדים הסוריים מחד, ונחישות של אנשי המילואים של חטיבות 179 ובעיקר 679 , שיצרו, ממש בציפרניים, קו בלימה מצפון וומערב לנפח, והחלו בדחיקת הכח הסורי ממש ב"זמן הפציעות". אני לא משוכנע שבתשובתו של יאנוש יש משום מענה לסיכון שהתרגש על חטיבה 7 מבין תילי יוסיפון ושיפון - בואכה דלוויה, וציר נאפח- צומת ווסט.
בגזרה היו אמורות להיות 2 פלוגות של גדוד 82, וכן גדוד 71- ביחד כוחות זהים לכוח שבלם בפועל את האסון. האם לכוחות אלה לא היה כל "ערך טקטי"?
הספר פותח צוהר למחקר נוסף בסוגית ניהול המלחמה ביום הכיפורים, לצד מחקר מעמיק בסוגית החטיבה ש"הושכבה בדרום על הגדר" (חטיבה 14).
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #100  
ישן 15-10-2009, 15:35
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
קטע מעלון הקיבוץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

בתשובה לשרמנים :
הובטח ממיכה פרוט נוסף בעתיד :
[font='Arial','sans-serif']לוחמי טנק השרמן[/font]

[font='Arial','sans-serif']כקצין לוחם באחד מגדודי השרמן שלחמו ברמה, אני מבקש לתקן כאן עוול שנעשה בהשמטת חלקם החשוב בקרבות ההכרעה. [/font]

[font='Arial','sans-serif']מלחמת 1973, היתה האחרונה בה השתתפו טנקי שרמן. צוותי השרמן היו מהמבוגרים והמנוסים ביותר בכוחות המילואים. חרף נחיתות השרמן לעומת כל הטנקים האחרים – שלנו ושל האויב, לקחו לוחמיו חלק מכריע בקרבות, בסיני ובמיוחד ברמת הגולן. גדודי שרמן לחמו החל מהיום השני ללחימה ברמה. השתתפו בהדיפת הסורים משיפוליה - ממורדות גמלא שבמרכז ואל על בדרום, תוך לחימה עיקשת ובלתי פוסקת עד הדיפתם חזרה צפונה ומזרחה אל מעבר לקו הסגול.[/font]

[font='Arial','sans-serif']כגל שני פרצו למובלעת הסורית והשתתפו בכיבושה עד הפסקת האש. ברגע משבר מכריע בקרבות במובלעת הסורית, עמד גדוד השרמנים 377 איתן בבלימה, בהכרעה ובייצוב החזית.[/font]

[font='Arial','sans-serif']מיכה תמיר[/font]
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #107  
ישן 20-10-2009, 18:16
  אבירם ברקאי אבירם ברקאי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.02.08
הודעות: 13
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

אפרופו מלחמתה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים.
רמ"ח הסטוריה לשעבר אל"מ (מיל') בני מיכלסון ארגן יום עיון ממש בנושא זה. יום העיון יערךביום שני, 26 באוקטובר, בין השעות 13-10 באשכול הפיס, מול בית הצנחן, רוקח 118 ר"ג.
המרצים שהוזמנו - סא"ל (מיל') צבי עפר שכתב לפני 15 שנים את המחקר על קרבות חטיבה 188 ב-24 שעות הלחימה הראשונות, עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. אל"מ (מיל') ד"ר חנן שי (שוורץ) קצין הקשר של החטיבה באותם ימים ומרצה לאסטרטגיה צבאית. תא"ל (מיל') משה צוריך, קמ"ן החטיבה באותם ימים ו...עבדכם הנאמן.
אני מניח שיהיה מעניין.
אשמח לפגוש אתכם שם.
נ.ב מסתבר שגובים דמי כניסה בסך 55 ש"ח לכיסוי העלויות (לא שלי. אני מופיע בהתנדבות).
כל טוב,
אבירם
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #112  
ישן 24-10-2009, 19:36
  משתמש זכר ilan lior ilan lior אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.03.08
הודעות: 36
תודתי הכנה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

קיבלתי את הספר מתנה מרעייתי , והיא "איבדה" אותי לכמה ימים.

הייתי נער, בזמן המלחמה ההיא הנוראה, מלחמת יום כיפור , סיפורי הקרבות , שמות האנשים , גיבורי המלחמה, המקומות, באו מסיפורים ששמעתי וקראתי לאורך כל השנים שעברו מאז.

את ימי המלחמה והימים שאחריה בילינו בעבודה בשדות הכותנה, ובפריקה של ציוד ממטוסי הרכבת האווירית בנתב"ג.

בכל שנה , כשמגיע יום כיפור אני חש מין עצב עמוק – בכל שנה אני מנסה להסביר למשפחתי שלפעמים אני מרגיש כאילו הייתי קצת שם (וזה באמת כאילו , כי איך בכלל אפשר לדמיין ?)
קראתי את הספר בנשימה עצורה, בתחושה שלוחמי המלחמה ההיא ראויים שנדע ונספר את סיפור גבורתם.

זו בעיני חשיבותו הגדולה של הספר. שדרך אין ספור רגעים מסופרים הוא מצליח להעביר אוירה , ולעשות סוג של סדר חיוני בפרטי הקרבות ובאופן שבו הם "נרשמו" בראשם של המשתתפים.

שאלות כמו : החלטות שקיבל מפקד / חייל , בזמן אמת, ממסגרת כזאת או אחרת , הן פחות חשובות בעיני וקטונתי מלחוות דעה על מהלך כזה או אחר . פשוט כי קטונתי ליד גבורתם,ומסירות נפשם.

אודה אם אנשים שמוזכרים בספר , או אבירם ברקאי , יוכלו לשתף ולספר על התהליך של איסוף הסיפורים, ואני מתעניין לדעת אם עצם פתיחת "תיבת הסיפורים" האישיים הקלה, או יצרה קשיים מחודשים אצל המשתתפים.

לכל האנשים שעשו את הספר , לאבירם ברקאי , תודתי הכנה .למרות הקושי האישי שליווה את עצם הקריאה .

אילן ליאור
_____________________________________


נערך לאחרונה ע"י ilan lior בתאריך 24-10-2009 בשעה 19:43.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #113  
ישן 24-10-2009, 22:00
צלמית המשתמש של רגב06
  רגב06 רגב06 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,468
בתגובה להודעה מספר 112 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב "תודתי הכנה"

מצטרף לדבריך. אמנם נולדתי בכלל אחרי, אבל ללוחם שהמלחמה לא עזבה אתו שנים ארוכות לאחר שהסתיימה.

הספר עוצר נשימה וחודר. תודה לברקאי ולחבורה שסייעה ביצירת הספר, תודה לגיבורי המלחמה הזו, מי ברכב, מי ברגל, מי במערכי הסיוע.
בלעדיכם, אנה אני בא?
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #115  
ישן 28-10-2009, 10:07
  גינוסיה גינוסיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.10.09
הודעות: 4
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amosz שמתחילה ב "ספר מעולה על חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים"

התלוותי לבני בכיתה יב העומד להתגייס השנה ביום חיילות ובעקבות לוחמים ברמת הגולן שבוע שעבר.
הוא לומד בבית ספר עירוני ה' בחיפה ויאמר כי כל בתי הספר של העיר ייצאו לאירוע זה.
הכיתה שלו התערכה באתר עמק הבכה, ליד האנדרטה לזכר הנופלים במלחמת יום כיפור, כמובן שאת הנאום המרכזי , הוביל גיבור ישראל אביגדור קהלני, אשר ניסה בזמן הקצר לתת דברי מוטיבציה למתגייסים מתוך סיפור הקרב שלו , תוך התבוננות לאיזור בפועל, כלומר על הוואדי הסמוך והעמק.
למה אני מספר, לצערי ראיתי את ההבדלים בין בני הנוער השונים, חברי כיתתו היו קשובים ודרוכים במשך כל ההרצאה לעומתם, מבית ספר אחר היו תלמידים אשר הפריעו, עשנו, זרקו אבנים, צחקו בכל רם בדיוק כאשר קהלני סיפר איך יאנוש הודיע לו על מות אחיו.
אני התביישתי מאוד, גם תלמידים אחרים, פשוט בושה לחינוך של ההורים והמורים וזו החברה.
ואתה מבין שלא כולם ייתגיסו ואם כן אז לתפקידים שוליים ולעומתם הקומץ יתגייס וייהיה קרבי ויגן למענם.
האירגון של היום היה מצויין, לאחר מכן היינו אורחים של חטיבת ברק והיה מפגש עם קצינים ולוחמים מהיום בחטיבה, לאחר מכן היה ליד קצרין תרגיל אש חי של מחלקת תנקים , תותח 175 וכן פריקה של צוות צנחנים וכיבוש ייעד, התלמידים היו מרותקים ומוקסמים, כמו כן היו ביתניים של החיילות למינהם והתלמידים יכלו להיסתובב , לראות אמצעי לחימה ולבקוש לוחמים, היה מעניין.
כל הכבוד על האירגון של משרד הביטחון, אבל יש לעשות עבודה רבה בקרב הצעירים שלא רוצים להתגייס ולהשקיע , היום הזה בטח לא "הזיז" להם.
אז מה עושים?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 06:53

הדף נוצר ב 1.13 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר