המקרה ארע לפני כמה שבועות באפגניסטן. טייס בריטי של מסוק צ'יינוק חטף הכדור בקסדה וכל פניו התמלאו בדם.

http://www.thesun.co.uk/sol/homepag...-to-safety.html

בקושי ראה מה עושה, מישהו השתלט על הרדיו וצעק בקשר MAYDAY, MAYDAY.
כתב הערוץ SKY הבין שסופו קרב והתחיל להתפלל בראותו שגם לוח השעונים של המסוק נפגע.
הטייס המשיך לתפקד על אף הפציעה והנחית את הכלי בשלום.
האם הוא גיבור???

שמו של הטייס IAN FORTUNE (יעני מזליסט) כנראה השם כן קובע...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בישראל הוא לא היה מקבל על זה צל"ש, אלא מקסימום איזו לחיצת יד מאלוף הפיקוד או ממפקד החיל. אא"כ יש לו קשרים...

סתם לזרוק בוץ?

טייסים קיבלו צל"שים על ארועים בעת קרב.
בעת שלום מקבלים, בד"כ, על ארוע דומה "רישום לזכות" ממפקד ח"א.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

הדגש היה צריך להיות "אא"כ יש לו קשרים..."

ואני לא זורק בוץ, אני כותב את מה שאני מרגיש.

רישום לזכות בחיל האוויר לא מקבלים על בסיס קשרים. להערכתי גם לא צל"שים במלחמה.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

כמו שאומרים: העיקר להגיד כדי להשימע

האם לדעתך לא מגיע לו צל"ש לפחות? הרי הוא רק רצה לחזור בריא הביתה...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מי שכבר מכיר אותי יודע שמבחינתי שיחלקו כמה שיותר צלש"ים ולא, זה לא מוזיל את ערכם למוענקים.

מסופר שחובש קרבי אחד הסתובב בחוף אומהה עם פנקס ורשם את כל הפצועים תוך כדי הקרבות, במטרה להעניק להם אח"כ את עיטור לב הארגמן. חייל אחד אמר לו שהוא לא חושב שמגיע לו עיטור לב הארגמן כי הפציעה שלו לא רצינית. החובש ענה לו שכמו שהמצב בחוף נראה, כל מי שלחם ב D-DAY בחוף אומהה זכאי לעיטור.

דעתי? תראה איך נראים חיילים עם RIBOON BAR של צבאות ארה"ב וכדומיהם. אפילו לדמות הראשית בסרט "בחורים טובים" יש כמה עיטורים ואותות. על מה?

אני בעד צל"שים.

החזה שלהם מלא לאו דווקא בשל אותות הצטיינות, אלא גם בגלל אותות הניתנים על הכשרות ושירות במקומות כאלו או אחרים.

ריבוי עיתורים דווקא כן מוזיל את ערכם.
ראה ערך אות השירות המבצעי (סיכת פז-גז) שאף לוחם שמכבד את עצמו לא נוגע בה עם מקל.

האם ענידת האותות, הסמלים, הסיכות בצה"ל היא בגדר המלצה בלבד?
כי אם לא, אז לוחם שמסרב לענוד את אות השירות המבצעי, אותו הוא חייב לענוד, בגלל שהוא "מכבד את עצמו" למעשה מבזה את עצמו.

או"ם שמום.

נכון ולא נכון. קשה לי להסכים איתך שזה תופס לגבי כל המקרים. אבל מה שכן, שההגדרות לפיהן ניתן לקבוע - מי זכאי ומי לא, לא נראות הגיוניות בעיניהם של אותם האנשים עבורם הוציעו את האות.
כך גם אות מלחמת לבנון השנייה. חברים שלי, שחברים שלהם נהרגו במלחמה הזאת, מגלניסטים וגולנצ'יקים שחטפו חזק על הראש - סירבו לענוד את האות אחרי שראו שכככל ג'ובניק בצבא קיבל אחת.. אותה אחת. גם אם שירת בקירייה. נכון - אפשר להתווכח - למי מגיע ולמה. אבל את מי שהיה בפנים זה לא ממש משכנעה.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

בקיצור, איש הישר בעיניו יעשה.

מי שהיה בפנים ומי שלא היה מפנים מצפצפים על פקודות, ובין היתר על הפקודות המחייבות לענוד אותות. לאחד זה פוגע ב"כבוד", לאחר זה פוגע במשהו אחר, ובכלל מי כאן פראייר למלא פקודות?

או"ם שמום.

ברמה העקרונית אתה שוב צודק. רק שתדע, שהצבא עכשיו במגמה של משמעת ונהלים. זאת אחת הסיבות למה למחזורים של 07 ומטה קשה להסתדר עם השינוים, כי פתאום מתחילים להכנס להם לחיים עם "שטויות".
אני לא יודע מה הנכון יותר, אבל אני בכל זאת מאמין שלצה"ל תמיד היתה דינמיקה אחרת, שונה משל שאר צבאות העולם. אנשים נותנים פה מהנשמה, עוד טרם הגיוס. אני לא חושב שמשמעת זאת בעיה מס' 1 של הצבא. לדעתי דרך אגב הבעיה העקרית של הצבא יושבת בחוליות הפיקוד הבינוניות (סרן-סאל) ולא אצל חיילי סדיר או קצינים צעירים. זאת נטו התרשמותי, לא חייבים להסכים איתי. במסלול - תעשה הכל, תהיה נאצי עם חיילך. אבל אחריו, במיוחד עם מפקדים, תן להם את היחס ואת החופש פעולה שמתאים לאחראיות שבידם. כמובן שצריך למצוא את הטעם הטוב. אבל הקצה אליו מגיעים היום (קח לדוגמא: באחד הבסיסים של יחידה מאוד מיוחדת, עם מסורת לא קטנה, פתאום החליטו לקחת ללוחמים את חגורות הסקוטץ', את המזרונים והמיטות שבחדרים שאין עליהם "צ", העלו את כולם על ב' מלא עם כומתה כאשר עשרות שנים לוחמים היו מסתובבים על חצי ב' בבסיס.. וכד'.) גם לא מוביל לשום מקום טוב.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

אז אתה רומז פה שהיכולת המבצעית של הלוחמים הנועזים נפגעה כי לקחו להם את החגורות סקוטץ' וכי מכריחים אותם להסתובב על ב' מלא כמו, רחמנא ליצלן, חיילים בגדודים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith ברמה העקרונית אתה שוב צודק. רק שתדע, שהצבא עכשיו במגמה של משמעת ונהלים. זאת אחת הסיבות למה למחזורים של 07 ומטה קשה להסתדר עם השינוים, כי פתאום מתחילים להכנס להם לחיים עם "שטויות". אני לא יודע מה הנכון יותר, אבל אני בכל זאת מאמין שלצה"ל תמיד היתה דינמיקה אחרת, שונה משל שאר צבאות העולם. אנשים נותנים פה מהנשמה, עוד טרם הגיוס. אני לא חושב שמשמעת זאת בעיה מס' 1 של הצבא. לדעתי דרך אגב הבעיה העקרית של הצבא יושבת בחוליות הפיקוד הבינוניות (סרן-סאל) ולא אצל חיילי סדיר או קצינים צעירים. זאת נטו התרשמותי, לא חייבים להסכים איתי. במסלול - תעשה הכל, תהיה נאצי עם חיילך. אבל אחריו, במיוחד עם מפקדים, תן להם את היחס ואת החופש פעולה שמתאים לאחראיות שבידם. כמובן שצריך למצוא את הטעם הטוב. אבל הקצה אליו מגיעים היום (קח לדוגמא: באחד הבסיסים של יחידה מאוד מיוחדת, עם מסורת לא קטנה, פתאום החליטו לקחת ללוחמים את חגורות הסקוטץ', את המזרונים והמיטות שבחדרים שאין עליהם "צ", העלו את כולם על ב' מלא עם כומתה כאשר עשרות שנים לוחמים היו מסתובבים על חצי ב' בבסיס.. וכד'.) גם לא מוביל לשום מקום טוב.

ידוע לכל שמשמעת, ר"ל, מופיעה לפגיעה בכשירות ובכוננות. בכלל אני חושב שראוי שלוחמים ביחידות מובחרות (והשיקול מיהו "מובחר" יהיה נתון למפקד הצוות) ראוי שיעמדו בנורמות וסטנדרטים משלהם שיקבעו לפי הרטבת האצבע והרמתה לכיוון הרוח. ככה זה אצלנו, אנחנו עם סגולה.
וברצינות: בהתחשב בעובדה שעברו כמעט 20 שנה מאז התגייסתי, ויש לי פרפסקטיבה של גיל וזמן עליך, הבעיה מתחילה בסדיר ובמיוחד אצל הקצינים הצעירים. אחרי זה היא רק מחמירה.
אני לא הבנתי למה ללכת עם מדי ב' בבסיס זה לא מוביל למשהו טוב. האם חיילי היחידות המיוחדות של ארה"ב או בריטניה הולכים כמו שלוכים בבסיס ? ממש לא נראה לי, ומן הסתם לא תקבע שחיילי ה-SAS או דלתא פורס הם גרועים.
אגב, אם ללכת עד הקצה אצלך זה לקחת חגורות סקוטצ', להוציא ציוד שאינו צה"לי מהחדרים ולהורות לאנשים ללכת עם ב' וכומתה, אני תוהה מה יקרה אם יקפידו אתם על גילוח וצחצוח ועוד כל מיני זוטות משמעתיות. אני מניח שרמת הכוננות של מדינת ישראל תיפגע פלאים.
לדעתי, הבעיה הבסיסית של הצבא זה דווקא משמעת, אבל אני תותחן, מה אני מבין ...

הערה אחרונה: השימוש במילה "נאצי" בקשר ליחסי מפקד פקוד צרם לי מאוד. זה לא המקום.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ציטוט:

במקור נכתב על ידי amirsgv אני לא הבנתי למה ללכת עם מדי ב' בבסיס זה לא מוביל למשהו טוב. האם חיילי היחידות המיוחדות של ארה"ב או בריטניה הולכים כמו שלוכים בבסיס ? ממש לא נראה לי, ומן הסתם לא תקבע שחיילי ה-SAS או דלתא פורס הם גרועים.

כן, בהחלט כן - הם הולכים כמו שלוחים בבסיס. הם גם משחקים בפליי-סטיישן, ישנים על מיטה עם מזרנים אזרחיים ומצעים. ושכה יהיה לי טוב, אפילו עושים (רחמנא לצלן) ברביקיו צמוד לפריקסט של המטווח.
זה לא עושה אותם פחות ממושמעים - רק הרבה יותר רגועים.
יש הבדלה בין איך אתה מתנהל בבסיס שלך בזמן מנוחה, איך אתה מתנהל בזמן עבודה ואיך מחוץ לבסיס. וכן, כשאין צורך לא מעיקים על החייל, כי ככה מזיקים למטרה שאתה מעוניין בה.
הקביעה שבכל זמן בכל מקום יש להקפיד על משמעת ברזל היא אם כל החטאים - כמו בגידול ילדים, צריך ליצור איזשהי רמה מסויימת וצריך לשחרר במקומות אחרים.

הבעיה היא - כמו שאני אומר הרבה זמן - בחוסר הידע לגבי הנעת חיילים ופיקוד, יחד עם חסר בתכנון מראש - מה רוצים להשיג. כמו בצנזורה - אם הכל סודי, שום דבר לא סודי. אם לוחצים על משמעת בכל מקום, לא מקבלים אותה בשום מקום. ואגב, דווקא היכן שצריך, לא לוחצים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לוחמי שייטת שסיימו קורס... בלו"ז היומי שלהם הולך רק: מד"ס בוקר סביר+.

יום שלם לגרבץ ולשחק בסוני... ואז כעמט כל ערב על האש בחוף וכל הכוסיות של עתלית איתם.

ומגיע להם...יש להם תזמן לנוח..משתחררים בין מבצע למבצע... ומניסיון הם טיפ טיפה יותר פעילים ממה שרואים בטלוויזיה.

וככה צריך להיות!

רק חבל שאת מידת העצמאיות והמסורת מצליחות לשמר רק יחידות מן המעלה הזאת. וגם עליהן היום יש לחץ יחד עם כל מיני חרוצים במיוחד, שבאים עם נסיונות "ביקורת" חוזרים. בקטע הזה, יחידות מ"מ המעטות נשארות שמורה להגיון ובגרות. שאר היחידות, מיוחדות ומטה, ממשיכות לסבול מכל המדובר.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

הבנתי, אתה אומר שאחרי הקורס לא צריך להתאמן. זה באמת חבל מאוד. משום מה את הסיפורים האלה שמעתי תמיד מצד שלישי, ומה שאני מכיר שונה מאוד.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ברור שיש אימונים ונהלי קרב והלו"ז של החבר'ה ביחידה הזאת ספציפית די עמוס. אבל כשאין לוז - יש תנאים.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ראשית, ההשוואה לחיילי דלטא/סאס וכד' היא השוואה אינה נכונה מכמה סיבות. ובלי שום קשר, אתה לא מתאר לעצמך את שיגרת חייהם בצורה נכונה, לא לגבי המדים ולא לגבי העיסוק. אבל עזוב את זה, זאת לא הייתה הכוונה.
אני לא התכוונתי לשפות על האם נכון ללכת על ב' או על חגורות ב' תיקניות וכד'. אני תיארתי לך יחידה, שבה יש מנהגים. שבה יש מסורת מסויימת, תקרא לזה גאוות יחידה. כל חייל במסלול חולם לקבל את אותם סימלי סטאטוס הקטנים שעושים אותו לוחם ביחידה בעיני אחרים (ועם זה קשה להתווכח). ואז יום אחד, פשוט לוקחים לכולם הכל. זה לא מצב נתון, שחייל עולה ליחידה ובה הנהלים מסויימים. זאת ירידה לרזולוציות מסויימות שבעיני כל לוחם היא טפלה לגמרי. ישנם בעיות אחרות, גדולות יותר ומשמעותיות יותר עם היבט מבצעי אבל מחליטים להתעסק ב"על איזה מזרן ישן הלוחם" או "האם יש לו קרש מתחת למזרון" ואם יש אז בוא נשפוט אותו ונתן לו שבת.. זה מה הולך היום.
מה זה עושה?
את הדבר הגרוע ביותר.. זה מוציא את החשק. חייל, שלקחו לו את כל הדברים אליהם התרגל, ואז שפטו אותו על "קבבים מהבית" שהוא שם במקרר בחדר וקיבל שבת ואז מחייבים אותו לעלות לחדר אוכל כאילו הוא ילד קטן ולא יכול להחליט מה טוב ומה רע בשבילו ברמה הזאת ואז בחדר האוכל נותנים לו נקניקיות קפועות.. זה מוציא את החשק לחזור לבסיס ביום א'. אני יכול להביא עוד המון המון דוגמאות שכנראה לא ידברו אליך ספיציפית כי השתחררת מזמן וכנראה אינך זוכר את המנטליות של חייל בסדיר. אבל התוצאה היא אובייקטיבית:
לפני שנה - אנשים אהבו את היחידה, חזרו ביום ראשון ליחידה עם חיוך על הפנים. היה כיף לעשות את העבודה. כשאתה עובד (וזה לא מעט פעמים 18 שעות ביממה) אז אתה עובד, אבל כשאתה לא - אז נותנים לצוות שלך חופש או אופצייה לצאת ולהתרענן. בקיצור הייתה גאווה, היה כיף. אנשים היו מושכים את חבריהם ליחידה, דוחפים אותם להתמיין ולעשות את הגיבוש.
היום התמונה שונה ב180 מעלות, כאשר רק כמות העבודה גדולה יותר שמתוכה 30 אחוז התעסקות בשגרה.
היום אין לוחם ביחידה שממליץ לחבריו לבקש להגיע ליחידה טרם הגיוס. המקצועיות כבר נפגעה. לוחמים כל כך מותשים שאין להם כוח להתאמן בזמנם החופשי שמחוץ ללו"ז, וגם אין אווירה מתאימה לזה. קיצר מגמת ירידה משמעותית כתוצאה מכל הירידה האגרסיבית לחיים.

נ.ב.
אני מקווה שהבנת נכון את ההקשר של המילה "נאצי". לא צריך להיות כל כך סנטימנטלי, זאת סך הכל מילה, מה שחשוב זאת המשמעות שאני מעמיד מאחוריה.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith ראשית, ההשוואה לחיילי דלטא/סאס וכד' היא השוואה אינה נכונה מכמה סיבות. ובלי שום קשר, אתה לא מתאר לעצמך את שיגרת חייהם בצורה נכונה, לא לגבי המדים ולא לגבי העיסוק. אבל עזוב את זה, זאת לא הייתה הכוונה. למה לא? חיילי כו"מ אמריקאים מתנהלים בתנאים קשים יותר מחיילי צה"ל בכל האמור בריחוק מבסיס האם ומהמשפחות. הם גם בוגרים בצורה משמעותית מחיילים בארץ אני לא התכוונתי לשפות על האם נכון ללכת על ב' או על חגורות ב' תיקניות וכד'. אני תיארתי לך יחידה, שבה יש מנהגים. שבה יש מסורת מסויימת, תקרא לזה גאוות יחידה. כל חייל במסלול חולם לקבל את אותם סימלי סטאטוס הקטנים שעושים אותו לוחם ביחידה בעיני אחרים (ועם זה קשה להתווכח). ואז יום אחד, פשוט לוקחים לכולם הכל. זה לא מצב נתון, שחייל עולה ליחידה ובה הנהלים מסויימים. זאת ירידה לרזולוציות מסויימות שבעיני כל לוחם היא טפלה לגמרי. ישנם בעיות אחרות, גדולות יותר ומשמעותיות יותר עם היבט מבצעי אבל מחליטים להתעסק ב"על איזה מזרן ישן הלוחם" או "האם יש לו קרש מתחת למזרון" ואם יש אז בוא נשפוט אותו ונתן לו שבת.. זה מה הולך היום. מה זה עושה? אז מה שאתה אומר הוא שמסורת חשובה יותר ממשמעת? וואלה... איפה שצריך לשמור על משמעת צריך - וללא קשר אם זה משביז או לא את הלוחם. יודע מה? הייתי עוד איכשהו בקושי מקבל את זה אצל גדודיונר שאף אחד לא שואל אותו אם הוא רוצה להתגייס לגדוד שלו. אבל חייל ביחידה? לא טוב לו, שילך. אם זה מה שמוציא לו את הרוח מהמפרשים, עדיף שלא ישאר היכן שהוא נמצא. ובעיות גדולות לא פותרות בעיות קטנות. את הדבר הגרוע ביותר.. זה מוציא את החשק. חייל, שלקחו לו את כל הדברים אליהם התרגל, ואז שפטו אותו על "קבבים מהבית" שהוא שם במקרר בחדר וקיבל שבת ואז מחייבים אותו לעלות לחדר אוכל כאילו הוא ילד קטן ולא יכול להחליט מה טוב ומה רע בשבילו ברמה הזאת ואז בחדר האוכל נותנים לו נקניקיות קפועות.. זה מוציא את החשק לחזור לבסיס ביום א'. אני יכול להביא עוד המון המון דוגמאות שכנראה לא ידברו אליך ספיציפית כי השתחררת מזמן וכנראה אינך זוכר את המנטליות של חייל בסדיר. אבל התוצאה היא אובייקטיבית: מנטליות של חפ"שׁ ראש קטן בסדיר. לפני שנה - אנשים אהבו את היחידה, חזרו ביום ראשון ליחידה עם חיוך על הפנים. היה כיף לעשות את העבודה. כשאתה עובד (וזה לא מעט פעמים 18 שעות ביממה) אז אתה עובד, אבל כשאתה לא - אז נותנים לצוות שלך חופש או אופצייה לצאת ולהתרענן. בקיצור הייתה גאווה, היה כיף. אנשים היו מושכים את חבריהם ליחידה, דוחפים אותם להתמיין ולעשות את הגיבוש. היום התמונה שונה ב180 מעלות, כאשר רק כמות העבודה גדולה יותר שמתוכה 30 אחוז התעסקות בשגרה. היום אין לוחם ביחידה שממליץ לחבריו לבקש להגיע ליחידה טרם הגיוס. המקצועיות כבר נפגעה. לוחמים כל כך מותשים שאין להם כוח להתאמן בזמנם החופשי שמחוץ ללו"ז, וגם אין אווירה מתאימה לזה. קיצר מגמת ירידה משמעותית כתוצאה מכל הירידה האגרסיבית לחיים. ואו. עכשיו אני באמת מרחם עליכם. מה שנשמע לי הוא שצריך לפרק את היחידה ולפזר את הלוחמים - עדיף בין גדודי החי"ר, ולבנות את היחידה מחדש. הרקבון פשה כנראה בצורה חריפה. אם זה המצב, קשה לי להאמין שבנו את היחידה הזו נכון. נ.ב. אני מקווה שהבנת נכון את ההקשר של המילה "נאצי". לא צריך להיות כל כך סנטימנטלי, זאת סך הכל מילה, מה שחשוב זאת המשמעות שאני מעמיד מאחוריה.

עד ההודעה הזו הייתי אתך. עכשיו אתה נשמע כמו החיילים שלי בתקופת הטירונות. היחידה האמורה נהנית מת"ש בין הטובים בצבא. אם זה מה שמנחית אתכם על הרצפה, יש בעיה חמורה בצורה שחינכו אתכם. אולי אמיר באמת צודק.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

טוב. צר לי מאוד שכל אחד שומע את מה שרוצה לשמוע. אני מנסה להראות נק' מבט מסויימת על הדברים. לא שמתי לב שתקפתי פה משהו או את צורת החשיבה שלו או ההבנה שלו. אם הדיון הזה ימשיך בצורה הזאת (רגב ואמיר), אז חבל לבזבז את הזמן.

אני שוב אנסה להעביר את הנק'.
בואו נדמיין חייל. חייל שעשה מסלול של שנה ו8, הוסמך כמפקד והגיע סוף סוף ליחידה אליה כל כך רצה להגיע. קיבל אחראיות, קיבל משימות, עמד במשימות, עבד כמו זאב.. כל זה במשך יותר משנה, מבלי לבקש תודה מאף אחד (לא יודע מה חלק מכם מדמיינים פה לעצמם). ואז מגיע יום, מתחלף לו מפקד היחידה.. ואז ביום מן הימים מבטלים את כל "זכויות הלוחמים" ומשווים אותם לכל חייל אחר בבסיס, בין אם נהג או נשק, ברוב האספקטים. בבעיות האמיתיות לאומת זאת אף אחד לא חושב לתפל. עדיין אין יותר מדי חשיבה קדימה, עדיין יש בלגאן אטומי וכל דבר יורד אל הגורם המבצע ברגע האחרון וכד' וכד'. אבל דבר ראשון שכל מפקד מתחיל להתעסק בו זה המשמעת של הלוחמים (שתכלס אף פעם לא הייתה בעיה איתה, ביחידות מן הסוג הזה).
ואז, יושב הלוחם הקטן, שאכל לא מעט חרא בחייו הצבאים. ובלא מעט מבצעים היה הרבה יותר עמוק מכל גדודניק או טנקיסט וכו', שפיקד על לוחמים אחרים בחייו ואומר לעצמו - "את המזגן שלא עובד כבר שנתיים ליד החור שבקיר - אף אחד לא מתכוון לתקן.. אבל נורא מעניין את כולם על איזה מזרן אני ישן".
הדברים הקטנים האלא יוצרים את התחושה הכללית. בסופו של דבר - חייל שמפקדיו לא יודעים להפריד איפה צריך להקפיד על הקטנות ואיפו צריך לרדד ממנו ולסמוך ההגיון הבריא שלו (אחרי מסלול של שנה ו8 + שנה ביחידה סביר להניח שאפשר להניח שיש לאחד כזה הגיון בריא לא פחות מלאנשים שמעליו). צריך לדעת איפו להעביר את ההפרדה.
דבר נוסף ואחרון בנושא: אלה לא דברים שמתבכיינים עליהם. אלה דברים ששואלים פעם אחת - "למה" מקבלים "ככה" וסוחבים עד סוף השירות. רק שמחכים לאותו סוף שירות הרבה יותר בקוצר רוח. מהצוות שלי, השתחררנו כבר כמה לוחמים, לכולם הציעו קבע. אף אחד לא הסכים! כמעט כולם מחפשים מקום "יותר בוגר" במערכת הממלכתית, כדי להמשיך בו. אם הצבא רוצה להפסיק להפסיד אנשים איכותיים בעלי מקצועות יחודיים, הוא צריך להתאים את היחס שלו אליהם לדרישות שהוא מציב להם. בסופו של דבר, אתה רק מתחיל להיות מקצוען לקראת השחרור ופה הצבא מפסיד אותך.

2אמיר
בקשר ל"נאצי", דבריך צפוים כמו לילה שאחרי היום. לא מתכוון להכנס לויכוח, אם פגעתי בך או מישהו אחר - אני מתנצל! ובזה מסיים.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith דבר נוסף ואחרון בנושא: אלה לא דברים שמתבכיינים עליהם. אלה דברים ששואלים פעם אחת - "למה" מקבלים "ככה" וסוחבים עד סוף השירות. רק שמחכים לאותו סוף שירות הרבה יותר בקוצר רוח. מהצוות שלי, השתחררנו כבר כמה לוחמים, לכולם הציעו קבע. אף אחד לא הסכים! כמעט כולם מחפשים מקום "יותר בוגר" במערכת הממלכתית, כדי להמשיך בו. אם הצבא רוצה להפסיק להפסיד אנשים איכותיים בעלי מקצועות יחודיים, הוא צריך להתאים את היחס שלו אליהם לדרישות שהוא מציב להם. בסופו של דבר, אתה רק מתחיל להיות מקצוען לקראת השחרור ופה הצבא מפסיד אותך.

קבוצת החיילים האיכותיים והיחודיים עליה אתה מדבר נשמעת כמו חבורת ילדים מפונקים שבסולם הערכים שלהם עומדים צ'ופרים זולים וזכויות אינפנטיליות.
אם אתה וחברייך ממליצים למלש"בים שלא להתנדב ליחידה בגלל שלקחו לכם את חגורת הסקוצ' ואת הזכות המפוקפת להסתובב על אזרחי, אז כנראה שגם לא היה הרבה מה לחפש ביחידה הזאת בימים שבהם היא התנהלה כמו בית בושת.

אתה מעיד על עצמך וחבריך שהייתם "הרבה יותר עמוק מכל גדודניק או טנקיסט וכו'".
נראה שאם היית מתחלף עם אחד מאותם גדודניקים, בלי הצו'פרים והפינוקים, לא היית מצליח להחזיק שם זמן רב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith טוב. צר לי מאוד שכל אחד שומע את מה שרוצה לשמוע. אני קורא אותך נטו, אין לי רצון לשמוע משהו מיוחד. אני לא מאלה שחושבים שפעם הכל היה מושלם אני מנסה להראות נק' מבט מסויימת על הדברים. לא שמתי לב שתקפתי פה משהו או את צורת החשיבה שלו או ההבנה שלו. אם הדיון הזה ימשיך בצורה הזאת (רגב ואמיר), אז חבל לבזבז את הזמן. אני שוב אנסה להעביר את הנק'. בואו נדמיין חייל. חייל שעשה מסלול של שנה ו8, הוסמך כמפקד והגיע סוף סוף ליחידה אליה כל כך רצה להגיע. קיבל אחראיות, קיבל משימות, עמד במשימות, עבד כמו זאב.בניגוד לגדודניקים .... כל זה במשך יותר משנה, מבלי לבקש תודה מאף אחד (לא יודע מה חלק מכם מדמיינים פה לעצמם). ואז מגיע יום, מתחלף לו מפקד היחידה.. ואז ביום מן הימים מבטלים את כל "זכויות הלוחמים" ומשווים אותם לכל חייל אחר בבסיס, בין אם נהג או נשק, ברוב האספקטים. בבעיות האמיתיות לאומת זאת אף אחד לא חושב לתפל. עדיין אין יותר מדי חשיבה קדימה, עדיין יש בלגאן אטומי וכל דבר יורד אל הגורם המבצע ברגע האחרון וכד' וכד'. אבל דבר ראשון שכל מפקד מתחיל להתעסק בו זה המשמעת של הלוחמים (שתכלס אף פעם לא הייתה בעיה איתה, ביחידות מן הסוג הזה). מה הקשר בין מחט לתחת ? אם לא מטפלים בבעיות אמיתיות ככל שישנן אסור לטפל במשמעת ? ואז, יושב הלוחם הקטן, שאכל לא מעט חרא בחייו הצבאים. ובלא מעט מבצעים היה הרבה יותר עמוק מכל גדודניק או טנקיסט וכו', שפיקד על לוחמים אחרים בחייו ואומר לעצמו - "את המזגן שלא עובד כבר שנתיים ליד החור שבקיר - אף אחד לא מתכוון לתקן.. אבל נורא מעניין את כולם על איזה מזרן אני ישן". לא הייתי באף מבצע עמוק. אבל טחנתי שמונה שמונה בשמירות, סיורים ועוד. האם זה אומר שליקקתי דבש ? למה הלוחם ה"מובחר" אכל חרא יותר ממני ? הדברים הקטנים האלא יוצרים את התחושה הכללית. בסופו של דבר - חייל שמפקדיו לא יודעים להפריד איפה צריך להקפיד על הקטנות ואיפו צריך לרדד ממנו ולסמוך ההגיון הבריא שלו (אחרי מסלול של שנה ו8 + שנה ביחידה סביר להניח שאפשר להניח שיש לאחד כזה הגיון בריא לא פחות מלאנשים שמעליו). תגיד, אתה חושב שבמסלול מובנה של שנה ושמונה מפתחים הגיון בריא יותר מאשר (נגיד) מסלול שריון/תותחנים בשנה ? השמונה חודשים אקסטרה יוצרים הגיון בריא יותר מהמפקדים שיש להם יותר נסיון ? צריך לדעת איפו להעביר את ההפרדה. דבר נוסף ואחרון בנושא: אלה לא דברים שמתבכיינים עליהם. אלה דברים ששואלים פעם אחת - "למה" מקבלים "ככה" וסוחבים עד סוף השירות. רק שמחכים לאותו סוף שירות הרבה יותר בקוצר רוח. מהצוות שלי, השתחררנו כבר כמה לוחמים, לכולם הציעו קבע. אף אחד לא הסכים! כמעט כולם מחפשים מקום "יותר בוגר" במערכת הממלכתית, כדי להמשיך בו. אם הצבא רוצה להפסיק להפסיד אנשים איכותיים בעלי מקצועות יחודיים, הוא צריך להתאים את היחס שלו אליהם לדרישות שהוא מציב להם. בסופו של דבר, אתה רק מתחיל להיות מקצוען לקראת השחרור ופה הצבא מפסיד אותך. מפסיד בגלל הטבות של סקוטצ' ומזרונים ? מוותרים, תודה 2אמיר בקשר ל"נאצי", דבריך צפוים כמו לילה שאחרי היום. לא מתכוון להכנס לויכוח, אם פגעתי בך או מישהו אחר - אני מתנצל! ובזה מסיים.מודה ועוזב ירוחם

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

למה הכל יורד בסופו של דבר להשוואה בין יחידות או מובחרות של אדם על גבי אדם אחר.
כל אחד וכבודו... אני אף פעם לא הייתי בגדוד (להוציא את תקופת הטירונות), אני עבדתי לא מעט עם הגדודים ומכיר את הגדודים מהצד. האנשים הם אנשים שונים. אני בכוונה לא רוצה תהלחיל להשוות ולומר - אלה יותר טובים או אלה (למרות שיש לי דעה חד משמעית בנושא מהיכרות בשטח), אני בטוח שכל אחד עובד קשה. אני אומר שצריך לתת לכל אחד את היחס ומידת החופש שמגיעה לו על סמך מידת האחראיות שמוטלת עליו. מי יקבע? המערכת צריכה לקבוע זאת בצורה מסודרת.
משהו דיבר פה על דלטא. אמרתי אז שזאת דוגמא לא טובה ועכשיו אני רוצה להתייחס, כי זה ממחיש טוב את הנק' שלי.
ראשית, אני מכיר את אנשי היחידה יחד עם עוד מס' יחידות מיוחדות של צבא ארה"ב מהיכרות אישית.
היחידה מציבה דרישות מאוד גבוהות ל"אופרטורים" שלה. כדי להתחיל את תהליך המיון, אתה חייב להיות סמל לפחות עם 3 שנים נסיון ביחידה קרבית אחרת. בפועל לא מקבלים אנשים מתחת לגיל 24.. לאחר מסלול של כחצי שנה (אם אני זוכר נכון), שהוא מסלול ממיין ולא מסמיך - אתה מגיע ליחידה בתור אופראטור צעיר עם חוזה לX שנים קדימה.
איך התנאים? א) משכורת! ב)אין מדים שלא לצורך מבצעי או יצוגי ג)אין גילוח, תספורת או כל דבר אחר שמאפיין טוב מאוד את חיילי צבא ארה"ב.
יש עוד המון הבדלים ו"היתרים" שתואמים את מידת האחראיות שמותלת עליהם ע"י JSOC. ישנן יחידות בצה"ל שנהנות מהיתרים דומים אבל זה בעיקר בזכות העצמאיות שלהן. אף אחד לא עושה שם ביקורות. אף אחד לא אומר להן איך לנהל את השיגרה.

אני אישית מאמין בכל ליבי, שאי אפשר לתת לאדם אחראיות גדולה, להציב בפניו סטאנדרטים גבוהים ולתת לו משימות מן הקשות ובו בזמן לתת לו יחס של כל אחד אחר. אולי באיזה עולם אידיאלי זה עובד כך, נטו על ערכים יפים. אבל היום אנשים הרבה יותר פרגמאטים. אם אחד מתנדב לעשות יותר, מן הראוי שיתוגמל יותר לפחות ביחס אליו.


דבר אחרון:
ההערות המרגיזות האלו לגבי "בכיינים" ו"מפונקים", לא מוסיפות לאף אחד כבוד. אנשים שבמשך כל השירות שלהם קורעים את התחת. שבמלחמות הולכים לפני כולם עם 50 קילו משקל על הגב ויוצאים מהשטח אחרונים.. אנשים שהתחילו לקרוע את התחת בשביל הצבא הזה כשרוב חבריהם השקיעו בקאונטר-סטרייק.. אלה לא אנשים שאתה יכול להדביק להם קינוים, בטח שלא מהעמדה שלך.
ורק ככה, כדי לקנח, אני אספר לך סיפור ששמעתי שקרה לפני שבועיים. גדוד 52 של גולני היה באימון במקום מסויים במסגרת מסויימת. האימון היה קשה. יום אחד, שוחררו להפסקת שתייה X לוחמים, חזרו X מינוס 7!! איפה 7?! 7- יצאו הביתה.... זאת דוגמא לגדוד !לוחמים!.
אז אנא ממך...

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith ההערות המרגיזות האלו לגבי "בכיינים" ו"מפונקים", לא מוסיפות לאף אחד כבוד. אנשים שבמשך כל השירות שלהם קורעים את התחת. שבמלחמות הולכים לפני כולם עם 50 קילו משקל על הגב ויוצאים מהשטח אחרונים.. אנשים שהתחילו לקרוע את התחת בשביל הצבא הזה כשרוב חבריהם השקיעו בקאונטר-סטרייק.. אלה לא אנשים שאתה יכול להדביק להם קינוים, בטח שלא מהעמדה שלך. ורק ככה, כדי לקנח, אני אספר לך סיפור ששמעתי שקרה לפני שבועיים. גדוד 52 של גולני היה באימון במקום מסויים במסגרת מסויימת. האימון היה קשה. יום אחד, שוחררו להפסקת שתייה X לוחמים, חזרו X מינוס 7!! איפה 7?! 7- יצאו הביתה.... זאת דוגמא לגדוד !לוחמים!. אז אנא ממך...

כשאני הייתי בסדיר, שוב, כמעט שני עשורים אחורה, על מסלולי יחידות מיוחדות נהוג היה לומר "שנה וחצי קש שנה וחצי דבש". אין לי ספק שמבחינת מאמצים פיזיים ואפילו נפשיים, מסלולי יחידות קשים לאין ערוך ממסלול הלוחם ה"רגיל" הממוצע. עם זאת, התנאים שמקבלים אנשי יחידות מובחרות, מבחינת נוחות ופינוק, אחרי המסלול ולעתים גם במהלכו טובים יותר באופן משמעותי מה"רגילים".
במטותא, אל נא תספר לי על "קורעים את התחת". נכון, חברים מהסוג הזה מתמחים במשימות נקודתיות, מיוחדות, קשות, שלשמן הם הוכשרו ארוכות - אבל כשאין משימות, אין להם שמירות; מטבחים; סיורים וכו', ויש להם תנאים פיזיים עדיפים.
ולגבי המלחמות - לשמחתנו, יש לנו מעט מאלה. נכון שמכשירים אותם לרגע הזה, אבל הם לא עומדים שעות, ימים, חודשים במחסומים - עם קרמי וציוד של 15 ק"ג ולא 50 ק"ג.
לגבי קריעת התחת לפני הצבא - לרוב כשמישהו עושה הכנה לצבא זה עבור עצמו, כי הוא רוצה להגיע למקומות נחשבים יותר. הוא לא עושה זאת למען הצבא, אל תמרח אותי בססמאות פטריוטיות.

ונקודה אחרונה - מה הקשר בין הבושה בגולני לכל הסיפור המרגש עד דמעות שלך ? וזה שבחיל האוויר התאבד פעם טייס עם מטוס מכתים את כל הטייסים ?

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

גדוד 52 הוא גדוד שריון. התכוונת לגדוד 51?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith אני שוב אנסה להעביר את הנק'. בואו נדמיין חייל. חייל שעשה מסלול של שנה ו8, הוסמך כמפקד והגיע סוף סוף ליחידה אליה כל כך רצה להגיע. קיבל אחראיות, קיבל משימות, עמד במשימות, עבד כמו זאב.. כל זה במשך יותר משנה, מבלי לבקש תודה מאף אחד (לא יודע מה חלק מכם מדמיינים פה לעצמם). ואז מגיע יום, מתחלף לו מפקד היחידה.. ואז ביום מן הימים מבטלים את כל "זכויות הלוחמים" ומשווים אותם לכל חייל אחר בבסיס, בין אם נהג או נשק, ברוב האספקטים. ואו. אני מבין שמי שטוחן שמירות וסיורים 8-8 רוב השירות שלו, לא עובד כמו זאב (כלב, יותר נכון), לא טוחן את הצורה וכולם משתחווים לו ומנשקים לואת כפות הרגליים. אני באמת באמת חושב שמפקד היחידה שלכם צריך לשלוח אתכם לחודש בט"ש בבקעה בקיץ בשביל שתקבלו פרופורציות. בבעיות האמיתיות לאומת זאת אף אחד לא חושב לתפל. עדיין אין יותר מדי חשיבה קדימה, עדיין יש בלגאן אטומי וכל דבר יורד אל הגורם המבצע ברגע האחרון וכד' וכד'. אבל דבר ראשון שכל מפקד מתחיל להתעסק בו זה המשמעת של הלוחמים (שתכלס אף פעם לא הייתה בעיה איתה, ביחידות מן הסוג הזה). זה לא מה שאני ראיתי אצלכם, ואני מבקר ביחידה שלך בערך מ-2002 עד לא מזמן. ואז, יושב הלוחם הקטן, שאכל לא מעט חרא בחייו הצבאים. ובלא מעט מבצעים היה הרבה יותר עמוק מכל גדודניק או טנקיסט וכו', שפיקד על לוחמים אחרים בחייו ואומר לעצמו - "את המזגן שלא עובד כבר שנתיים ליד החור שבקיר - אף אחד לא מתכוון לתקן.. אבל נורא מעניין את כולם על איזה מזרן אני ישן". הדברים הקטנים האלא יוצרים את התחושה הכללית. בסופו של דבר - חייל שמפקדיו לא יודעים להפריד איפה צריך להקפיד על הקטנות ואיפו צריך לרדד ממנו ולסמוך ההגיון הבריא שלו (אחרי מסלול של שנה ו8 + שנה ביחידה סביר להניח שאפשר להניח שיש לאחד כזה הגיון בריא לא פחות מלאנשים שמעליו). צריך לדעת איפו להעביר את ההפרדה. אתה יודע - אני באמת לא מבין איזה פראייר אני והחברים שלי היינו. אימון 4 חודשים בחצצון בקיץ עם אוהלים, מנות קרב, ללא מקלחת ובלי מזגן אחד לרפואה. איזה בזיון - למה, למה אנחנו לא היינו שבוזים?! אה, כן. אני יודע - פרופורציות. דבר נוסף ואחרון בנושא: אלה לא דברים שמתבכיינים עליהם. אלה דברים ששואלים פעם אחת - "למה" מקבלים "ככה" וסוחבים עד סוף השירות. רק שמחכים לאותו סוף שירות הרבה יותר בקוצר רוח. מהצוות שלי, השתחררנו כבר כמה לוחמים, לכולם הציעו קבע. אף אחד לא הסכים! כמעט כולם מחפשים מקום "יותר בוגר" במערכת הממלכתית, כדי להמשיך בו. אם הצבא רוצה להפסיק להפסיד אנשים איכותיים בעלי מקצועות יחודיים, הוא צריך להתאים את היחס שלו אליהם לדרישות שהוא מציב להם. בסופו של דבר, אתה רק מתחיל להיות מקצוען לקראת השחרור ופה הצבא מפסיד אותך. פה אני דווקא כן מסכים איתך, אבל השאלה היא איזה דרישות אתה מעלה. מזרונים אזרחיים בחדרים, מזגנים ומקרר בחדר זה פינוק שאחוז זעיר מהלוחמים זוכה לו. כנ"ל לגבי בסיס קבע, ותנאים אחרים שאתם מקבלים. את הקבילה שלך על מזון גרוע אני מקבל בהבנה הרבה הרבה יותר גדולה. ברגע שתלמד להפריד בין פינוק לבין דרישה לגיטימית, מעמדך ישתפר פלאים.

לגבי דלתא (וצוותים אחרים) - ברגע שתוכל להסביר למה יש להם משכורת (אני באמת לא מאמין שאתה העלת את הטיעון המפגר הזה, או שאתה משווה אתכם לדלתא), למה הם נעים ללא מדים ולמה הם נעים ללא גילוח או תספורת, אתה תבין כמה ההשוואה שלך לא קשורה. ואגב, אם ראית אי פעם איך הם נעים בארה"ב, ואיך המקבילה של בי"ס ללוטר נראים, אתה תתבייש.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מלבד זאת, דעתי האישית לגבי דלתא היא שכך או אחרת התנאים שלהם הרבה יותר גרועים בדרך כלל... אתה מתלונן על קטנות כשאתה רואה את הבית פעם בחודש לפחות....

מה זה משנה איזה צ'ופרים נותנים או לא נותנים בדלתא כשכשהבית מרוחק אלף חמש מאות ק"מ מהבסיס... או כשאתה במרחק של חצי עולם, מילולית, מהבית....

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אז היחידה המובחרת והקרבית שעליה מדובר פה זה הבי"ס ללוט"ר? כבר חשבתי שהבחור אוסף דגימות אורניום מהכור בנטאנז כל שני וחמישי.

אבל המספר בחתימתו הוא מספר ביה"ס ללוט"ר, גם הלוגו שלו מרמז וגם כתיבתו בעבר. אין לי מושג אם הוא מרמז ליחידתו.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

שמת בסל אחד את המבצעי ואת השגרה ביחידה.
אימון דרך אגב זה - מבצעי. לגיטימי לישון בקבר, לאכול מנות קרב וכד' שאתה באימון או משימה. זה גם מה שקורה בדרך כלל.
כשאתה חוזר ליחידה.. התנאים צריכים להיות אחרים.
את דלטא הזכרתי רק לצורך השואה של יחס ליחידה מיוחדת שם וכאן. נכון, רוב הפריוילגיות נובעות מצורך מבצעי.

ועוד פעם צעד אחורה.. אני לא מדבר על התנאים הספציפים שיש בבסיס א' או ב'. ואומר "תביאו לנו מכונות ברד לחדר האוכל". אני אומר שכשאתה בא, ומתחיל להיכנס ללוחם לתחתונים לפני שדעגת לו לאוכל טוב, לפני שאתה מראה לו שהמערכת עצמה עושה את המצופה ממנה באספקטים שונים ומגוונים - אתה הורס את החשק להשאר במערכת כזאת לאורך זמן.
ההשוואה לגדודים לדעתי לא עיניינית. ידוע שבגדוד יש יותר בלאגן, פחות הגיון ואנשים שם הרבה פעמים סובלים יותר. יחידה מיוחדת לא יכול להראות כך.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

אימון זה מבצעי? תקופה של 4 חודשים אימון היא כולה מבצעית? אתה בכלל קורא את מה שאתה כותב, לפני שאתה לוחץ על "שלח"? בחור - באמת אין לך מושג על מה אתה מדבר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אימון זה אורך חיים מבצעי. בין אם זאת סדרת מלחלמה או נווטים או מטווחים. כל עוד אתה מתאמן אתה שומר על התנאים - קרובים ביותר למציאות.
צר לי שאני מחדש לך, מעניין איך נראו האימונים שלך עד היום?

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

עכשיו אני בטוח שאין לך מושג על מה אתה מדבר. אין לך צל של מושג אין נראה אימון אמיתי (ולא אחד שחוזרים לחדר אחרי כמה שעות או כמה ימים של אימון).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

יש הבדל גדול מאוד בין אימון מטווחים לבין אימון אופרטיבי/מדמה מלחמה.

Dmith

עם כל הכבוד לך וליחידה שלך איזה שלא תיהיה וזה לא משנה לי מה השם, המבט הצר שאתה מסתכל דרכו זה מבט של לוחם פשוט ולא מפקד, ככה שלא משנה מה השינויים שעשו לכם ביחידה ואיך קיצצו לכם בת"ש בסופו של דבר מה שמשנה זה האם נפגעה התוצרת המבצעית שלכם (אם יש כזו בכלל בימים אילו כי כל מי ש"בברנז'ה של המיוחדות" יודע שהיא לא כמו לפני 4 שנים) ומה תפוקת הלוחמים, והכי חשוב הוא שלא שוכחים להתאמן (לא חדר כושר,אלא אופרטיבי) הרבה בזמן הלוחמים.
בקיצור, די להתלונן ותגידו תודה על מה שעוד יש, כי גם זה יכול ללכת עוד 4 חודשים,
רב היחידות המיוחדות עוברות תהליך שנקרא "צבארניזציה" לטוב ולרע.
שמעתי פעם משפט במסלול שאומר "חייל הוא כמו סטיקלייט, ששוברים אותו הוא זורח".

נ.ב, אני שנה בקבע מפקד ביחידה אחרת, הייתי שנה וארבע "בצבא הגדול" וראיתי הרבה יחידות בארץ אז יש לי מושג על מה אני מדבר.

YOU GOT IT ALL WRONG.

לי היום ממקומי ממש לא איכפת מה הת"ש בלוחמים ביחידה כזאת או אחרת. לי צורם ההגיון וסדרי עדיפויות בצבא הגדול. ממלאים לך את היום בשטויות, לא נותנים זמן להתאמן.

בקיצור. כמו שאמרת, היחידות היום בתהליך מעבר. נראה לאן כל זה יגיע.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

אבל כנראה שבגדוד חיר כמו שאני מכיר אותו(סוף שנות ה 90 תחילת ה 2000) לא היית שורד.

אתה לא נשמע כמו לוחם אתה נשמע כמו ילדה קטנה עם קוקיות.
אל תדאג בקשר לאנשים שלא בא להם לחתום קבע - כמו שאומרים בתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף.
כמו שאמרו כבר - אנשים שהשקיעו בשביל הצבא לפני הגיוס - השקעת בשביל עצמך הגעת ליחידה "מיוחדת" ועכשיו אתה בוכה כי אסור לך לאכול קבבונים ולקחו לך תחגורת סקוץ
מה יהיה שיגידו לך ללכת עם נעלי צבא רחמנא ליצן ולא עם אסולו?

אני הייתי נחלאווי יש לי חברים החל מגובניקים שהיו הולכים לצבא עם אולסטר ורודות עד טייסים ולוחמים ביחידות כנראה יותר מובחרות משלך אף אחד מהם לא התבכיין כמו שאתה בוכה

פני הדור כפני הכלב

לא שהתגייסתי עדיין(למרות שלפי מה שאמרת, התנאים שלך בכל זאת יותר טובים משלי), לא שאני בא לזלזל ולא שאני בא להעליב מישהו. אבל כשאני שומע את הסיפורי "ת"ש שנלקח" שלך ומצד שני חושב על חבר שלי שהוא "סתם גדודניק" שסגר 28, יצא שו"ש ואז חזר לסגור 35, אתה והחברים שלך ליחידה ניראים, לי לפחות, כמו חבורה של סמרטוטים.

התגייסת או לא, לא קשור לדיון.

צר לי שזה המסר היחיד שנתפס. אני חושב שחלק מהסיבה זה כי כל אחד קורה את הטקסט, ומדמיין לעצמו איזשהו טון של בכיינות או אנערף מה. אם את אותו דיון הינו מנהלים בע"פ, זה היה נשמע אחרת.
את הנק' כנראה לא הצלחתי להעביר. לא היו לי מטרות להתחיל להשוות - מי עובד יותר קשה או מי סוגר יותר וכודומה.
אני את דברי אמרתי, מי שינסה להבין לדעתי יצליח גם מהנאמר עד כה. כרגע אין לי מה להוסיף, נמשיך בהזדמנות אחרת.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

כתבת פה איזה ששה או שבעה פוסטים ובהם חזרת על עצמך. מאוד קשה להאמין שיושבת פה חבורת טפשים שלא מבינה מה אתה כותב. או שאתה לא יודע להעביר מסר, או שאתה והחברים שלך חיים בבועה. בשני המקרים, אני ממליץ לך על חשיבה מחדש.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

המילה "נאצי" היא לא "בסך הכל מילה".

אתה מתבטא כאדם לא ישר ולא בוגר. אתה זורק רפש בלי לשים לב בערכים שמצדיקים את קיום היחידה העלומה שעליה אתה מספר ושאת "כאב חייליה" ה"וותיקים" אתה מעלה על נס.
אני לא רוצה גבר צעיר ומתלהב שידית טרור וקבבים ופטור מחדר אוכל וחצי ב' הם מה שמחזיק אותו ביחידה "מובחרת". לא רוצה שתילחם לצידי, לך תאבטח נ"נ עם עוקב מים.
אתה כנראה לא מתחיל בכלל להבין את מהות השירות כלוחם ביחידה צבאית. אם נדמה לך שפעילויות מעצרים ומארבים מול חמושים בודדים בתווך אזרחי עוין הן איזשהו אתגר עצום שבשבילו אנחנו, המילואימניקים (שגדולים ממך ובעלי קילומטראז' ארוך פי כמה משלך) צריכים להודות לך על המאמץ האדיר שאתה עושה, אז אתה טועה.

אני רץ להצדיע ולחבק לפניך כל איש צוות טנק, כל איש צוות תומ"ת, כל לוחם נ"מ, כל איש חימוש שריון ותותחנים, וזה בלי להזכיר את המובן מאליו- כל חייל גדודים פשוט ונטול סודיות מכל חטיבת חי"ר בלתי-מיוחדת.

אני מצפצף בצפצוף ארוך על כל תרבות ה"תביא לי, מגיע לי" שמשתמעת מסדרת ההודעות שלך כאן, ואשמח לעבוד עם פלוגת טירוני מג"ב לפני שאבחר לקרוא ליחידה ש"לוחמיה" שבוזים כי הם חייבים לנוע על מדים ולהתגלח.
ילדים קטנים ומגוחכים.

ורק לחשוב שבמלחמת יום הכיפורים, לדוגמה (דוגמה אחת) היו לוחמים בני 21 שמצאו עצמם מתמודדים עם לחימה עזה ואינטנסיבית ביותר ואחריה עוד עומדים על נפשם לשרוד בשבי האויב לחודשים ארוכים. האם גם מתבכייני הפלייסטישן במגורים יצליחו לגלות רוח לחימה ומסירות נפש כזו?
או שאולי כל דבר שמריח מדרישות ומקצוענות יגרום להם לרוץ אחורה אל שלטי הפלסטיק החביבים, שבהם תמיד אפשר ללחוץ על PAUSE או RESTART?

מה פתאום גבר בן 19-21 שנוסע לחופש מהצבא כל שבוע-שבועיים בביתו רואה לעצמו הזכות לפתח גינוני "פז"מ" ו"קשה לי כואב לי אני וותיק וסובל"?
איזו עליבות.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith ראשית, ההשוואה לחיילי דלטא/סאס וכד' היא השוואה אינה נכונה מכמה סיבות. ובלי שום קשר, אתה לא מתאר לעצמך את שיגרת חייהם בצורה נכונה, לא לגבי המדים ולא לגבי העיסוק. אבל עזוב את זה, זאת לא הייתה הכוונה. אני לא התכוונתי לשפות על האם נכון ללכת על ב' או על חגורות ב' תיקניות וכד'. אני תיארתי לך יחידה, שבה יש מנהגים. שבה יש מסורת מסויימת, תקרא לזה גאוות יחידה. כל חייל במסלול חולם לקבל את אותם סימלי סטאטוס הקטנים שעושים אותו לוחם ביחידה בעיני אחרים (ועם זה קשה להתווכח).אני חשבתי שלהיות לוחם זה לבצע פעילות ולקבל כנפיים, ולא חגורת סקוטצ', אבל מה אני מבין ואז יום אחד, פשוט לוקחים לכולם הכל. זה לא מצב נתון, שחייל עולה ליחידה ובה הנהלים מסויימים. זאת ירידה לרזולוציות מסויימות שבעיני כל לוחם היא טפלה לגמרי. ממתי כל לוחם קובע מה חשוב ומה טפל ? זו דמוקרטיה ? ישנם בעיות אחרות, גדולות יותר ומשמעותיות יותר עם היבט מבצעי אבל מחליטים להתעסק ב"על איזה מזרן ישן הלוחם" או "האם יש לו קרש מתחת למזרון" ואם יש אז בוא נשפוט אותו ונתן לו שבת.. זה מה הולך היום. מה זה עושה? את הדבר הגרוע ביותר.. זה מוציא את החשק. חייל, שלקחו לו את כל הדברים אליהם התרגל, ואז שפטו אותו על "קבבים מהבית" שהוא שם במקרר בחדר וקיבל שבת ואז מחייבים אותו לעלות לחדר אוכל כאילו הוא ילד קטן ולא יכול להחליט מה טוב ומה רע בשבילו ברמה הזאת ואז בחדר האוכל נותנים לו נקניקיות קפועות.. זה מוציא את החשק לחזור לבסיס ביום א'. שוד ושבר. מה יהיה במלחמה ? רק מנות קרב, בכלל קטסטרופה אני יכול להביא עוד המון המון דוגמאות שכנראה לא ידברו אליך ספיציפית כי השתחררת מזמן וכנראה אינך זוכר את המנטליות של חייל בסדיר. אחד הדברים הבודדים שאעיד על עצמי זה שיש לי זיכרון מעולה. אני זוכר היטב את ימי כחייל, ולא ריחמתי על עצמי כמו המפונקים האלו אבל התוצאה היא אובייקטיבית: לפני שנה - אנשים אהבו את היחידה, חזרו ביום ראשון ליחידה עם חיוך על הפנים. היה כיף לעשות את העבודה. כשאתה עובד (וזה לא מעט פעמים 18 שעות ביממה) אז אתה עובד, אבל כשאתה לא - אז נותנים לצוות שלך חופש או אופצייה לצאת ולהתרענן. בקיצור הייתה גאווה, היה כיף. אנשים היו מושכים את חבריהם ליחידה, דוחפים אותם להתמיין ולעשות את הגיבוש. היום התמונה שונה ב180 מעלות, כאשר רק כמות העבודה גדולה יותר שמתוכה 30 אחוז התעסקות בשגרה. היום אין לוחם ביחידה שממליץ לחבריו לבקש להגיע ליחידה טרם הגיוס. המקצועיות כבר נפגעה. לוחמים כל כך מותשים שאין להם כוח להתאמן בזמנם החופשי שמחוץ ללו"ז, וגם אין אווירה מתאימה לזה. קיצר מגמת ירידה משמעותית כתוצאה מכל הירידה האגרסיבית לחיים. נ.ב. אני מקווה שהבנת נכון את ההקשר של המילה "נאצי". לא צריך להיות כל כך סנטימנטלי, זאת סך הכל מילה, מה שחשוב זאת המשמעות שאני מעמיד מאחוריה. לך ליד ושם ואז נדבר. לאמא שלי אין אחים ואחיות בגלל הנאצים, וכל המשפחה של סבתא שלי הושמדה. תתנצל במקום להסיבר את השטויות שלך

צר לי, אתה כותב כמו ילד תפנוקים שלקחו לו את הצעצוע. הסדיר שלי היה מזמן אבל לא שכחתי. חוץ מהשנה האחרונה בה הדרכתי וחייתי בבסיס קבע, חייתי שנתיים בהם עברתי כל חודשיים שלושה ממקום למקום. ישנתי המון באוהלים, לא מעט בשטח וקצת בפריקסטים. לא אכלתי נקניקיות, לא קפואות ולא חמות. הלכתי עם נעלים גבוהות כל היום. עם אזרחי הלכתי רק אחרי הפעילות ורק ליד המגורים. לכל מקום אחר הלכתי עם מדי ב' וכומתה. לא היה לי מקרר בחדר, היה לי ארגז פעולה עם "מנה חמה". לא יצאתי כל שבת, פעם בשבועים פחות או יותר. לא היו לי סמלי סטטוס, רק סיכת תותחן ואחרי זה סיכת יחידה.
ולמרות כל זאת ... חזרתי עם רצון לפעילות. לא ריחמתי על עצמי. נכון, היה לי קשה אבל לא חשבתי שאני מסכן ושדפקו אותי כי אין לי מקרר לשים בו את הקבבים שלא הבאתי מהבית.
תתבגר !

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

טס מסוק בל 205 ברמת הגולן במשימת חיט"ן (חילוץ טייס נוטש למי שלא מכיר ר"ת של ח"א ...).
במהלך הטיסה, חטף המסוק צרור פגזים של תותח נ"מ. טייס המשנה, סגן גדי קליין ז"ל, נהרג במקום. החובש נפצע קשה. הרופא נפצע קל. למסוק נפגעה ההידראוליקה, מה גם שהטייס המת צנח על ההגאים.
הקברניט אבנר הכהן הצליח להביא את המסוק לנחיתת ריסוק, כאשר יסעור נוחת לידו ומפנה את הפצועים.

הקברניט לא קיבל עיטור או צל"ש כלשהו למיטב ידיעתי.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

אם איני טועה, עמוס גיתאי היה אחד מחיילי הצנחנים ששובצו למסוק (טרם הקמת יחידה 669)

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B...7%A8%D7% 98%29

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

טייס מ-ל-ך!

לא קיסר?

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

או כמו שהחייל האמיץ שוויק אומר XXXX זאת בעייה להרבה זמן.

טל

בבקשה אל תגרום לנו להרחיק אותך מהפורום.
קרא את דבר המנהל ואת האשכול לגולשים החדשים.

תודה
ההנהלה

לעולם אשא דגלך בגאווה