ידוע שהצבא מספק לנו סיטואציות שלא היינו נתקלים בהן בחיים האזרחיים. הייתי רוצה לדעת על מצבים כאלה שנתקלתם בהם. מקרים שהשאירו את חותמם מימי השירות הצבאי..
מכיוון שפתחתי את האשכול אני אתן שתי דוגמאות שאני חוויתי.
1.בימים הראשונים של מלחמת של''ג היינו רכובים טור פלוגתי של נגמש''ים עם שני טנקים תגבורת והגענו לרחוב הראשי של כפר ליד צידון שאני לא זוכר את שמו.
לפתע מפקד הנגמ''ש שלי שהיה הסמך מ''פ זיהה קצה של טנדר פיג'ו 404 שנחבא בין הברושים שהיו לצידי הכביש. הוא שיחרר צרור מהמק''כ לכיוון מכסה המנוע של הטנדר וחיכינו לראות מה יקרה. לפתע קפץ מהטנדר גבר על אזרחי והתחיל לרוץ לכיוון שלנו. המרחק היה כ40 מטר וצעקנו לו שיעצור תוך כדי ירי על הכביש מסביבו. הוא לא נעצר ורק צעק בהיסטריה תוך כדי שהוא מנופף בנייר כלשהו, לבסוף הוא הגיע עד הנגמ''ש ובלי להתבלבל הוא מטפס עליו וצורח תוך כדי שהוא מצביע לכיוון הטנדר שלו.
אני לא יודע למה ואיך לא ירינו בו , כנראה שהיינו בהלם או משהו..
התחלנו להתקדם לעבר הטנדר שלו לאט לאט תוך כדי שהוא על הסיפון של הנגמ''ש וכשהגענו מול האוטו ראינו 3 בנות קטנות יושבות בקבינה מתות מפחד..
בזכות האומץ של אבא שלהן לא פוצץ הטנדר מרחוק .
2. סיטואציה שנייה : במהלך "חומת מגן" תפסנו בית בכפר שוויכה , כל הגברים ברחו והנשים והבנות רוכזו בחדר אחד שנבדק והיה בו שירותים ומקלחת. פתאום דפיקות בדלת מבפנים. מסתבר שלאחת הבנות יש בגרויות או מבחן חשוב כלשהו והיא בלי להתבלבל ביקשה עזרה.
התוצאה, יושב חייל סטודנט עם אפוד ונשק ומהצד השני של השולחן הנערה עם אמא שלה ומתרגלים באנגלית. אם זה לא הזוי אז תגידו לי מה כן..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

דרום הר חברון, ימים אחדים לפני עיד אל פיטר, סובארו פשע נוסע לכיוון אחד הכפרים בשטח שהסופה בקושי עוברת.
אנחנו עוצאים את הרכב, בפנים יש שני מבוגרים ערבים. אנחנו אומרים להם לצאת מהרכב ולפתוח את הבגאז'. בפנים אנחנו מגלים 2 כבשים שכבר לא איתנו.
אחד מהמבוגרים מרים את אצבעו אל פיו ואומר לנו במבטא ערבי כבד: "ששש... הם ישנות" לא צחקתי שנים כמו שצחקתי אז.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

.... פן אחר של אותו מפקד בסיס ראיתי באחד הימים בנסיבות אחרות. רס"ר הבסיס לא ויתר על שום הזדמנות להכניס בנו משמעת צבאית. הדרך החביבה עליו הייתה "התפיסה". הוא אהב לתפוס מישהו בעבירה כלשהי ולעשות ממנו דוגמה לכולם. אחת הדרישות היותר מחמירות שלו הייתה הדרישה להצדיע לכל בעל דרגה. זה אומר שהיינו מתחילים להצדיע מייד כשהופיע מישהו באופק, מתוך שיקול שאם לא צריך להצדיע לו, מוטב כך מאשר לא להצדיע למישהו שצריך היה להצדיע לו. יום אחד תפש הרס"ר חייל שלו הצדיע לו! בתור עונש חינוכי, העמיד את החייל מול הדגל במגרש המסדרים, והורה לו להצדיע לדגל אלף פעמים. החייל עומד לו מצד אחד ומצדיע, ומצד שני עומד לו הרס"ר וסופר. בשלב זה עובר לו מפקד הבסיס. משראה את המחזה הזה, נעצר, צפה במחזה, ולאחר כמה דקות שאל את הרס"ר לפשר הטקס המוזר. הרס"ר הסביר לו את העניין. "ככה" אמר המפקד, בקולו הצרוד "ולא לימדו אותך להחזיר הצדעה?!!". וככה עמדו להם ארבעתם: החייל ממשיך להצדיע, הדגל מתנופף ברוח, הרס"ר מחזיר הצדעות, ומפקד הבסיס סופר........

אתה בטוח שזה היה במציאות ולא בסרט בורקס?

אלוף הפיקוד והש"ג



מפקדת פיקוד זה מקום שמטבע בריאתו מתרכזים בו כל מיני בעלי תפקידים בכירים. רק במטכ"ל אתה רואה יותר קצינים בכירים. יוצא מזה, שאם אתה משרת בפיקוד, אתה מתרגל מהר למצב, ומפסיק להתרגש מכל סגן אלוף או אלוף משנה מצוי, מה עוד שלא פעם נוצר מצב שבו רב"ט או סמל ממלאים תפקיד ייחודי ועל פיתחו משחרים כל רמי המעלה האלה. חד גדיא! דווקא באווירת פסגות שכזו, אתה צפוי יותר מבכל מקום אחר לאירועים לא שגרתיים. היה לי, למשל, הכבוד לשרת תחת שלושה אלופי פיקוד שונים, כל אחד ותכונותיו. אחד מהם, היה חייל מן השורה הראשונה, אך ידע שלא לשמור על ריחוק מן החייל הפשוט. בו בזמן, אף פעם לא שכחת בנוכחותו בפני מי אתה עומד, והוא לא נזקק אף פעם לתרגילי מנהיגות. הוא היה מסוגל לעצור ליד הש"ג ולשקוע איתו לשיחה מפורטת על מצב העגלים ברפת בקיבוץ, בעוד כל מיני קצינים בכירים בפמלייתו ממתינים שהאלוף יגמור לטפוח לש"ג על הכתף בלוית ד"ש לחברים. באחד הימים, בהיותי קצין תורן, יצאתי לסיבוב ביקורת על השומרים בבסיס. כדרכי, הייתי מתחיל סיבוב כזה בשער, וממנו מקיף את הבסיס עד חזרתי לשער מן הצד השני. בדקתי את מצבו של הש"ג, ומצאתי אותו שקט ושליו, ספון לו במלונה שבשער, ושומע מוזיקה להנאתו. המשכתי בסיבוב, ובהתקרבי שוב לשער מצידו השני, התחלתי לחשוד. בדרך כלל היו כלי רכב מתקרבים לשער בצפירות ובצעקות של חוסר סבלנות. הנהגים של הבסיס ציפו שהש"ג יכיר אותם ולא יעכב אותם לצורך ביקורת. אם היה איזה חייל חדש בשער, היה סופג לא מעט עלבונות מנהגים כאלה. בהתקרבי לשער, ראיתי מחזה מוזר ביותר: רכב שמתחיל לצפור בעצבנות כבר ממרחק של כחמישים מטר, מפסיק לצפור, עוצר בשער, ושומו שמיים – הנהג מצדיע לש"ג!! חשד איום התגנב ללבי, ופרצתי בריצה לכיוון השער. ומי עומד לו שם, לבוש בחגור לבן, עוזי על כתפו וקסדת ש"ג על ראשו? ניחשתם – אלוף הפיקוד! הרגשתי סחרחורת פתאומית, ויש להניח שאם מישהו היה מסתכל עלי, הוא היה מעיר משהו על חיוורון פתאומי. מה מסתבר? האלוף עבר ליד השער וביקש מהש"ג שירד לקיוסק שבפינה לקנות לו סיגריות. הבחור אמר לו שאינו יכול לנטוש את העמדה שלו, והאלוף אמר לו בלי להניד עפעף כי זה בסר גמור, והוא מחליף אותו.

אותו אלוף היה חובב נשק מושבע. היות והוא גם היה פלמחניק לשעבר, ובעל היסטוריה מפוארת מאד בצה"ל, הוא הספיק לאגור אוסף ענק של כלי נשק מכל מיני מקורות. כדי לפשט את עניין שמירת האוסף, דבר שמצריך רישוי משטרתי, חדר ביטחון מיוחד וכדומה, הוא היה מחזיק את האוסף הזה בנשקיה שבבסיס. כשהתמנה לאלוף הפיקוד, עבר האוסף איתו, ולצורך הדבר פונה חדר שלם בנשקיה. לי נודע הדבר מפי אחד הנשקים, והיות וגם אני חובב נשק, הפצרתי בנשק זה לאפשר לי להציץ באוסף. אחרי מאמצים מרובים, הכניס אותי הבחור לאותו חדר. היו שם עשרות רבות של פריטים, מאקדחים, דרך רובים ותת מקלעים ועד מקלעים כבדים, חלקם חדשים וחלקם בני מאה שנים ויותר. כל כלי בעטיפת פלסטיק משלו, כל כלי מסומן בתווית משלו, כל כלי ותחמושתו לידו. גן עדן למשוגעים לדבר! הזמן – זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, ורובה הגליל זה עתה התחיל להיכנס לצה"ל. מצאתי באוסף רובה סער גרמני MP-44, וניצלתי את ההזדמנות, והראיתי לנשק איך פותחו מרובה זה, בין היתר, הגליל והקלצ'ניקוב. פרשנו על הרצפה שמיכה, ופרקנו את כל שלושת הכלים האלה. תוך כדי דיון מעמיק בצורת נעילת הבריח, מישהו זורק לי שאלה מאחור, מצד הכניסה לחדר. אני מתחיל לענות, מסתובב, ומי נמצא שם? כן, אלוף הפיקוד. חשתי רעידה מסוימת מאד באזור הפופיק, כי , הפעם, נתפסתי על חם! אבל, אלופנו, בלי שום רמז לכעס על הפלישה לאוסף הפרטי שלו, שלח את הנשק להוריד מן המדף עוד כלי, והראה לנו עוד פרט השייך לאותה משפחת כלי נשק. אחרי עוד כמה דקות של שיחה מרתקת, אמר לנשק להכין לו ליום המחרת רשימה מסוימת של כלים ותחמושת, כי הוא יוצא לניסוי כלים במטווח. לכיווני זרק שאמתין לו בשער הבסיס למחרת בבוקר כי אני יוצא איתו. כשיצא, נשארנו הנשק ואני המומים לגמרי, כי כל אחד מאתנו חשב שזה הסוף שלו.

למחרת, די שכחתי מכל העניין, אך כשהגעתי לאגף שבו שירתי בפיקוד, נאמר לי שמחפשים אותי מלשכת האלוף ושאמהר. הספקתי להודיע למפקד שלי לאן אני הולך ורצתי לשער. בקיצור – היה נהדר! ירינו, השווינו נתונים, פרקנו כלים, ניקינו והרכבנו, וחזרנו בערב לפיקוד מאובקים ומפויחים אך מרוצים כמו שרק משוגעים לדבר יכולים להיות. בדרך כלל, בשעת ערב כזאת, הפיקוד שקט, רוב באגפים חשוכים ורק תורנים מאיישים את העמדות החשובות יותר. הפעם – היה כל האגף שלי מואר, ונראה שאף אחד לא הלך הביתה! מייד כשנכנסתי התנפלו עלי והריצו אותי בבהילות למשרדו של ראש האגף. לא הבנתי בהתחלה במה מדובר. במשרדו המתינו לי יחד איתו כל הקצינים הבכירים של האגף והאווירה הייתה מתוחה מאד. "מה שאלו אותך?" שאלו אותי. "מה אמרת?", "מי חקר אותך?". לאט לאט התחלתי להבין. הימים היו ימי וועדת אגרנט שחקרה את מהלכי מלחמת יום הכיפורים, וכדרכה של כל חקירה, היא עוררה לא מעט חששות וחרדות. חייכתי לי חיוך קטן ומסתורי והודעתי שאני מצטער, אבל לנוכח הנסיבות אינני יכול לדבר על מה שהיה באותו יום בלשכת האלוף, אלא אם כן יפנה ראש האגף ישירות לאלוף ויבקש ממנו להנחות אותי לספר לו. האיש החוויר עוד יותר והחליט שיותר טוב שלא ללכת בכיוון הזה. מאז היו ניסיונות אחדים לדובב אותי. כל פעם עניתי שלא, סתם הלכנו למטווח. אלא מאי – אף אחד לא האמין לי. התפשטה שמועה עקשנית שהלכתי עם האלוף למתקן סודי של גורם ביטחוני מסווג לצורך חקירה. למה אני דווקא? כי כנראה ידעתי יותר מכולם. לא עזרו ההכחשות שלי. כולם התעקשו לרדת מן הנושא בנוכחותי, אבל הקפידו לשמור איתי על יחסי ידידות. מה שבטוח, בטוח!

אוקיי, הסיפור שלי:

יום אחד הייתי בצבא...

---

וברצינות..
יום אחד היינו במחסום.. פתאום מגיעה סובארו פשע עם 4 אנשים...
איש אחד עם כף יד חבושה, והבחור השני מוציא לנו שקית ניילון עם.. 4 אצבעות בפנים.., הכפר שממנו באו עוסק בין היתר בהכנת השיש למטבחים שלנו..
נתנו להם לעבור, מודה זה בדיעבד לא נשמע טוב לתת ל4 לעבור ככה, אבל נראה כאילו הסיפור היה מוצדק ואומניטרי.. לא היה פיגוע בזמן המידיי אחרי זה אז מקווה שלא טעינו.

בתעסוקה המבצעית האחרונה שלי בסדיר, הציבו אותנו בחברון ותיגברו אותנו במילואימניקים לתפקידי נהיגת הג'יפים. אחד הנהגים היה מוכר לנו-בסדיר הוא היה גם כן נהג אצלנו ובאופן אישי שמרתי ממנו מרחק משום שהיו לו חזות ודיבור מאויימים למדי (משהו כמו אורי גבריאל בצעירותו) שהרתיעו גם את שאר הנהגים. כשיצא לי שהוא ינהג עבורי בסיור שהובלתי קצת חששתי אבל רווח לי כשהסתבר שהוא בסך הכל חביב למדי וגם ממושמע. בקיצור ,יוצאים לסיור לילה בחברון המושלגת ואחרי זמן מה אנחנו עוברים ליד תחנת דלק מקומית והנהג מפנה אלייה מבט וזורק לי-"יש כאן משהו חשוד, לא מסתדרת לי המכונית שעומדת שם". אין לי רצון מיוחד לעזוב את הג'יפ הנוח ואני זורק לו בחזרה-"עזוב דדון, בוא ניסה לשתות מרק בבסיס". כעבור לא יותר מ-5-10 דקות אנחנו שומעים בקשר דיווח על שוד מזוין שהתבצע באותה תחנת דלק זה עתה... דדון זורק לי מבט מאשים ואומר "אמרתי לך! אני מבין בדברים האלה...".

באחד מערביי יום שישי בשנת 1996 יצאנו למארב באזור נבטייה , אחרי התמקמות הצוות וכניסה לשגרת מארב שמתי לב שיש תור של אנשים בכניסה של איזשהו מקום באזור המסחרי של נבטייה, לאט לאט שמנו לב לפרטים וראינו בחורים ובחורות לבושים יפה עומדים בתור , עבר זמן מה ומוזיקה רועשת התחילה לצאת משם , מוזיקה מערבית שהיו שומעים במועדונים בארץ באותה תקופה, אז נפל לנו האסימון שאנחנו יושבים במארב לא רחוק ממועדון לבנוני בנבטייה, כל הצוות עם דמעות בעיניים יום שישי בערב , בארץ אנשים מבלים במועדונים , בלבנון אנשים מבלים במועדונים , ואנחנו יושבים על האדמה ורק חושבים איזה מצב הזוי, לא למועדון הלבנוני שנמצא כמה מאות מטרים מאיתנו אפשר להכנס ולא לאחד ישראלי שנמצא רחוק יותר.
והכי הזוי בגלל שאני בצבע שחום אקזוטי (מזרחי) *גם היום למועדונים בארץ אני לא יכול להכנס .

באיזה יחידה שירתת?

R.I.P.

חה"ן נחל

ערב פסח, אחת מהשנים המוקדמות יותר של "אינטיפדת אל אקסה", קו ביריחו – "נח"ל אלישע" למי שמכיר את המאחז נח"ל העזוב הזה, בגבול יריחו שכל כולו רוח רפאים של נחלאווים ונחלאוויות מזמנים שקטים יותר ועכשיו (או אז, אני חושב שהמקום אינו קיים עוד) הוא בסיס פלוגתי מאוד מוזנח. הג'וב להערב: מפקד סיור ממוגן, בדיוק כמו בכל השבוע האחרון של חום מגעיל ופה ושם משימות כמו לעזור להחליף גלגל לכמה ירושלמיות שהיו בדרך לכינרת ונזכרו להתפנצ'ר בדיוק בעוקף יריחו בעשר בלילה. בסביבות שמונה נפגשים, אחרי תיאום, עם הסיור השני לחטוף "ארוחת סדר מחמגשיות" על מכסי המנוע של הרכבים. נפגשים כמה מאות מטרים מהמנזר שליד הכביש העוקף, יורדים עשרים מטרים מהכביש שמה ישנן כמה בטונדות שאפשר לעשות מהן שולחן ואף אחד שיפריע פרט לזבובים. 8 אנשים מפטפטים על שטויות בחושך הדי מוחלט כשרק פה ושם עולות בקשר קשתיות וסמבציות. 10 דקות אחרי תחילת הסעודה שומעים את אחד החבר'ה אומר "בן זו...." ומשתתק ומתוך האפלה, כבר 10 מטרים מאיתנו, צודק אדם מזוקן, רזה ולבוש מין טוניקה לבנה – הולך לקראתנו עם הידיים בכיסים במהירות כאילו אנחנו שקופים. יש רגעים שבהם ברור לך איך קורה שלוחמים די מיומנים בכל זאת לא מצליחים להגיב בזמן, או להגיב בכלל. הספקתי לראות שגם אלה שעמדו ליידי היו קפואים כאילו מלאך המוות הגיע, וכולם (כמו שהודו אחרי זה) חשבו שמדובר על מתאבד חבוש חגורת נפץ, ושזה "הסוף".



הכל לקח כמה שניות ואז הבחור פשוט נעצר ביננו, הסתכל בעיניים מזוגגות עלי ועל מי שעמד ליידי ואמר במבטא רוסי כבד "יש אולי סיגריה בשביל אח שלך?". "מאיפה באת?" שאל מישהו, והוא ענה "מהמעיין, מה מאיפה?". "מאיזה מעיין?" שאלנו - "נו... מעיין, שמה למטה איפה יש משפחה בקראוון, מה אתה לא מכיר? אנחנו עשים שם חג!". האדם שהיה תמהוני לחלוטין, ולא ממש פיכח, קיבל סיגריה וצעד חזרה לחושך המוחלט. לא היה אפילו אחד מאיתנו שלא עמד קפוא עם לסת שמוטה. החיים שלי לא עברו לי לפני העיניים, אבל 2-3 אחרים אמרו ששלהם כן. אף פעם לא הרגשתי קרוב כל כך למוות ודאי כמו אותן 10 שניות.

.

1991, אני מובי מסע מחלקתי באמצע מלחמת המפרץ על הכרמל. במח' יש לא מעט חיפנים. באמצע המסע מקבלים "נחש צפע" בקשר. כולם שמים מסיכות ופתאום רואים חדירה של סקאד את האטמוספירה ושני טילי פטריוט יוצאים מאזור חיפה לקראתו. הטילים מתפוצצים במסוך לסקאד וכל החיילים קוראים קריאות עידוד ואז רואים את הסקאד ממשיך למטה לכיוון חיפה וכולם עושים "ההה"...בדיעבד זה היה הסקאד שפגע בקניון במפרץ...

מקיאים ביחד:
תרגיל אוגדתי גדול בבסיס אימונים, לפני כמה שנים. לא רחוק מאיתנו, מתרגלים כמה מילואימניקים שימוש באלפ"ה.
אני יושב עם סמח"ט גולני ועם שאר ירקות, ומשפשף את העיניים. אחרי כמה שניות, גם הוא משפשף ת העיניים, ואז כולם. פתאום כולם משתעלים כאחד.
מסתבר שהרוח שינתה כיוון באופן לא צפוי וענן של גז מדמיע מהאימון לידנו עטף את החפ"ק. אז סמח"ט גולני, החפ"ק שלו, קציני מטה וחיילים יחד עם עבדכם הנאמן, מקיאים את ארוחת הצהריים שלהם עם ליחה כל כך סמיכה שנתקעת בגרון, מזילים דמעות כמו בנות בסרט רומנטי ומגישים נייר טואלט האחד לשני.
אחרי שעה שוב הגיע ענן שכזה, ואז כבר נמאס לסמח"ט והוא נסע למפקדת הבסיס לצעוק על מי שצריך.

איך כמעט חוסל עובד רס"ר:
ערב אחד שקט בבסיס אני יושב בחמ"ל עם הסמב"צ התורן. פתאום בעיטות בדלת, נכנס חייל לא מוכר ומתחיל לצרוח שהוא רוצה את הרס"ר. ואז הולך. הסמב"צ רץ אחריו ואחרי דקה חוזר כולו חיוור, מודיע לי שהחייל הכניס מחסנית לנשק ודרך.
מודיעים לקצין התורן, שהיה כנראה מורעל באופן קיצוני כי הוא הזעיק צוות מהסייירת וצוות מאגוז. איך שכולם מתכנסים ליד החמ"ל נשמעים צרורות מבין העצים הסמוכים. כולם דורכים נשקים ורצים לאזור, כשהסמב"צ שהיה איתי רץ אחריהם וצורח להם שזה החייל המשוגע ולא מחבל ושלא יירו.

פתאום טלפון בחמ"ל, מתקשר אחד האפסנאים ומודיע בלחש ובלחץ שהוא שמע יריות יצא החוצה וראה דמות חמושה ליד האפסנאות. הכוונתי את הקצין התורן לשם, שניגש והרגיע את החייל, פרק לו את הנשק ומסר אותו למצ"ח שהגיעו לא אחרי הרבה זמן.
מסתבר שהבחור היה עובד רס"ר שרצה לצאת הביתה ולא אישרו לו. נראה לי שאחרי המקרה הוא לא יצא הביתה הרבה מאוד זמן.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

עוד דברים מהזיכרון:

מלווים עצורים
אחרי מבצע מעצרים בגדה הגיעו כמה עצורים לחפ"ק, היה צורך ללוות אותם למתקן כלשהו. העמיסו כמה לרכב, אני ועוד חייל מתכוננים לעלות לשמור עליהם. ואז אני עוצר- רגע, מחסנית בפנים? בחוץ? לדרוך? שאלנו שנינו את הקצין המלווה את הנסיעה (שעלה לשבת ליד הנהג), והוא בתמימות אומר- שיהיה כדור בקנה, אבל נשק נצור. שנינו יורדים, טוענים ודורכים. פתאום רץ אלינו בצעקות מפקד אגוז, צורח "מה אתם עושים מה אתם עושים". בהברקה של רגע אני מצביע על הקצין הצעיר ההמום ומלשין- הוא אמר לנו. המג"ד מתקרב אליו כאילו הוא בא לשחוט אותו, נותן לו כזאת שטיפה שההוא כמעט בכה. אני והחייל השני עומדים בצד חונקים צחוק מרושע. אחרי זה המג"ד פרק לנו בעצמו כשהוא מקלל בשקט.


הקצין המורעל:
אחד הקצינים אצלנו היה מורעל אמיתי. אחרי שהרימו להורים שלו את הרכב כמה פעמים החליט שכל סופ"ש שהוא בבית הוא משכיב מארב בשיחים ליד החניה. והנה, ערב אחד הוא רואה מישהו מתקרב עם מוט ברזל לדלת הרכב ומתחיל לשחק איתה. הוא יוצא מהשיחים (עם צבעי הסוואה על הפנים) ורץ אחרי הגנב. שתבינו, הקצין הזה היה 1.90 על 1.90, ונראה כמו שריר מהלך. הגנב מסתובב ודופק ריצה. השמוק הקטן היה ממש מהיר, אך פתאום הוא עוצר, חוזר אחורה ומתכופף להרים משהו. בינתיים הקצין כבר השיג אותו. פה הגנב עשה טעות וניסה להכות עם מוט הברזל. הוא קיבל כאלו מכות שהוא אושפז והקצין נחקר במשטרה בעצמו. (בסוף לא האשימו אותו בכלום).

ומה גרם לגנב לעצור? מטבע של 10 ש"ח נפל לו מהכיס...

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

סיפורי מילואים:

אימון באלייקים, הפלוגה שלי יורדת למטווח כדי לרענן את הירי. במטווח לידינו פלוגת המפקדה, ובה כל מיני "חבר'ה טובים" עם 500 גר' ג'ל בשיער, שרשראות כבדות יותר משרשראות מרכבה על הצוואר והיד, וגישה מאוד לא חביבה.
אחד מעובדי הרס"ר, גמד קטן ועצבני להפליא, מחליט שהוא רוצה לירות באוטומט. מתחיל להתווכח עם המ"פ שמותר לו, והוא צריך לתרגל ובלה ובלה. המ"פ מסתכל ורואה שהבחור בערך בגובה של ה-M16 (ארוך), ומחליט לאפשר לו. מרחיק את כולם, נותן לו מחסנית, אבל נעמד מאחוריו כמצפה לבאות. ברגע שהקטנצ'יק פותח ניצרה עד הסוף ומתחיל לירות, הוא מתחיל לעוף באוויר. אחרי קפיצה לא רצונית של מטר וחצי למעלה ואחורה, המ"פ בולם אותו כשהוא מתפוצץ מצחוק. הגמד מבין שהוא הפך לבדיחה, זורק את הנשק בכעס ויוצא החוצה, כשכל הפלוגה שלו על הרצפה מצחוק.

יורים באוטומט 2:
משהו לא טוב קורה לאנשים מיושבים במילואים. אפילו מהנדס בוגר יחידה קרבית בן 41 מתנהג כמו טירון שרק קיבל נשק.
תור הפלוגה שלי לטווח. החונך, סג"מ דרוזי משעשע ביותר, משכיב את כולם על המרבדים (קלט"ז?), מוודא שרואים מטרות, ובסוף מזכיר- חבר'ה, בחייאת דינק, אל תירו לי פה באוטומט. כולם מהנהנים בהסכמה, פותחים ניצרה ומתחילים לירות. תוך שניה אני שומע צרור ארוך משמאלי, הקצין רץ אל החייל תוך שהוא צועק עליו בחוסר אונים. רק מסיים לשטוף אותו ומהקצה הימני של המטווח המהנדס הנ"ל מרוקן את המחסנית שלו בצרור אחד ארוך. רץ אליו הקצין כשהוא צועק, והנה חייל שלישי מתחיל לנגן. בסוף הקצין מתייאש ומתיישב בצד על קסדה. כולם הבינו את הראש, ובמקום לירות מחסנית אחת פשוט התחילו לירות. בחור אחד הספיק לירות את כל שבע המחסניות עד שהקצין האומלל חדל את כולם.

"לא עוזב אותו"
עוד מסיפורי פלוגת המפקדה- ויכוח באוהל לידי, מ"פ המפקדה מנסה לשכנע ערס אחד לעשות מה שהוא אומר לו. הערס מתעצבן ומתחיל לקלל. המ"פ שואל אותו "למה הוא צועק כוסאמק". הבחור חשב שהמ"פ אומר לו בעצמו "כוסאמק", ומתחיל להשתולל. מסתבר שהוא רק קם מהשבעה על אמא שלו, והיא נושא רגיש עבורו. שולף לדרמן ומנסה להוציא את הלהב כשהוא כולו רועד מעצבים. שני חיילים קופצים עליו מנסים לעצור אותו, כשהבחור צועק "לא עוזב אותו, אנ'לא עוזב אותו". הסמג"ד נכנס, מבין מה קורה, ומתנפל על החייל גם כן. רק אחרי שהצטרף גם בחור רביעי הצליחו לקחת לו את הסכין. אני כבר לא ראיתי אותו כל המילואים. מאז, בכל לילה עד שהשתחררנו, צעקות "אנ'לא עוזב אותו" רצו בין האוהלים.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

רמת הגולן, 2002, אימון גדודי בשיתוף גדוד 13 גולני.
כחלק מהתרגיל אנחנו מעבירים "פצוע" תחת-אל-תחת מהטנק לאכזרית. כמובן שלפני כן אנחנו מנתקים את הפתיל לב מהג'נטקס.
תוך כדי העברת הפצוע, חייל מגולני שהשתתף בפינוי קולט את הכבל של הג'נטקס משתלשל, פוער עיינים ופה ושואל אותנו בתמיהה "יש לכם ג'נטקס אלחוטי?!"
הסתכלנו אחד על השני, לא יכולנו להתאפק, ומרחנו אותו עם הג'נטקס הזה עוד כמה זמן עד שהתוודנו...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

אי אז הוקפצתי עם עוד חייל להעביר משהו דחוף לכמה ח'ברה שהיו בהתארגנות בגיבור. כשהגענו לשם התבשרנו שהם כבר נמצאים באחד ממוצבי הגדר והזמן דוחק. אמנם היינו עם מיכל דלק כמעט ריק אבל הדרך קצרה והח'ברה מחכים אז לא התעכבנו, עלינו חזרה על הסיטרואן C-15 השאולה ויצאנו לדרך. נסענו לנו להנאתנו בכיוון הכללי של המוצב ובדרך עצרו אותנו חבורה של מוהנדסים ששמרו על כמה בטונאדות ושאלו אם יש לנו נשק. הצבענו על הנשקים שהיו זרוקים במושב האחורי והמשכנו בדרכנו. אחרי נסיעה של עוד כמה עשרות דקות התחלנו להבין שכנראה טעינו איפה שהוא. ההבנה שלנו התחדדה כשזיהינו כפר ערבי לא מוכר *מדרום* לנו. המשכנו עוד כמה ק"מ, מביטים בחשש לשעון הדלק והגענו לשער בגדר ובו עוד קבוצה של מוהנדסים, הפעם בפיקודו של סג"מ שלם.
הקצין נראה קצת מודאג, פנה אלינו ושאל "לאן?" ענינו - למוצב X. שאל "מאיפה" ענינו - "מגיבור", ואז הוא קצת החוויר ושאל "אז למה דרך לבנון?"
הסתבר שעשינו עם C-15 פתיחת ציר שבדרך כלל עושים עם טנק ונגמ"חון...
הוא רצה לעכב אותנו כדי לברר איך כמה ולמה ואיזה ראש צריך לערוף אבל אנחנו הרי ממהרים אז אצנו רצנו למוצב, הספקנו להגיע על אדים של דלק (ולגנוב קצת מג'פ"ס של סטינגריסטים) ולהיעלם חזרה לבסיסנו בלי לדווח על הטיול הלא מתוכנן שלנו.


עוד סיפור, של קרוב משפחה שלי, שמיד אחרי ששת הימים היה ביחידה שעשתה סריקות בעזה ונכנסה לאיזה בית שבו הוא נכנס ל"סלון" שבאמצעו עמדה ערימת אבנים ולידה זקנה ממררת בבכי. הוא ניגש לערימת האבנים והזקנה הגבירה את הבכי שלה, בעט בערימה כדי לראות מה היא מסתירה (לא בהצלחה מרובה) ומהערימה התגלגל ונשבר כד מלא מטבעות זהב. בשלב הזה הזקנה השתתקה, הוא התקרב להסתכל על המטבעות, הסתכל על הזקנה, הסתובב ויצא מהחדר.

אי שם בין סוף טירונות לתחילת אימון מתקדם בצנחנים, שבת תגבור בחברון (המוצב שליד קבר ישי). שבת בצהריים, הקפצת כיתת כוננות, סיור רגלי וחפ"ק לשטח פתוח שצמוד לקבר ישי ולמוצב שלא אמור להימצא בו אף אחד בשום שעה.
10-15 חיילים יושבים עם הכוונות על 3 דמויות עם נשקים שכורעות בשיחים ומתצפתות לכיוון המוצב..
לאחר 3 צעקות "מי שם?" "וואקף.." וכו' מתרוממות 3 הדמויות עם מכנסיים מופשלים וידיים למעלה בצעקות- "צה"ל, צה"ל, צנחנים".
3 החבר'ה ירדו משמירה וגילו שאין מים בשירותים, ארזו את עצמם על אזרחי, 3 גלילי נייר טואלט ונשק (בכל זאת, זה איזור מסוכן לא?) ויצאו לשטח שמאחורי המוצב.
יש שמועה שהקלטת עם צילומי התחת של החיילים שלהם מסתובבת עד היום בחמ"ל של המוצב..

במהלך קורס קצינים יצאנו לשבוע תרבות בירושלים, במהלך השבוע היינו יוצאים לסיורים בבוקר וחוזרים לארוחת צהריים בבסיס. באחד מימות השבוע שובצתי לשמור בש.ג כחלק מכיתת כוננות בבסיס,היה זה שעת צהריים וכל חדר האוכל היה מלא בפלוגה כולה. הגעתי עם האפוד והנשק לחדר האוכל והתיישבתי לאכול, בגמר הארוחה מיהרתי להחליף את המשמרת היוצאת בש.ג כשבדרך לשם גילתי שפרט מסויים חסר, ריצה מהירה חזרה לחדר האוכל העמידה אותי במצב מאוד לא נעים- בשולחן שבו ישבתי יושבים כעת המ.פ ואחד המ"מים של הפלוגה, מתחתיהם הפריט העזוב . מבלי להתבלבל לקחתי מגש עם אוכל והתיישבתי לידם, סיימתי את הארוחה בצורה מהירה בתירוץ שאני מאחר לשמירה, לקחתי את הנשק מתחת לשולחן ויצאתי.
את השנייה שהבנתי שהנשק מתחת לשולחן שבו המ"פ יושב אני לעולם לא אשכח.*

מזכיר לי סיפור מצחיק שקרה לי. מרוב טמטום עצמי.
לילה קפוא וסערה בחוץ ואני בטירונות.
האוהל החליט שהוא נופל דווקא כשאחד המפק"צים עבר בסביבה לבדוק מה מצב השומרים..בלילה רגיל היינו משאירים אותו פשוט נפול מרוב עייפות אבל המפק"ץ החליט שצריך להעמיד אותו מחדש..
וככה אני מנסה לקשור את היריעות לעמודי העץ תוך כדי שאני נאבק ברוח והמפק"ץ עומד לידי ומסתכל..
אני מבין שעם הנשק על הגב אני בחיים לא אצליח אז אני מוריד אותו ושם אותו מולי..
אני מגלגל את היריעה למטה, קושר אותה ומבין - אני עכשיו מחוץ לאוהל והנשק בפנים!!!
אני מפנה עיניי אל המ"פק"ץ והוא בתגובה מסמן לי עם הראש - "אכן, בזה הרגע הרווחת את השבת בבסיס"..

מרוב טמטום עצמי לא יכולתי להפסיק לצחוק...וככה גם המפק"ץ.
אבל את השבת נשארתי בסוף...

בטירונות צעקתי על המפל"ג שלי כשאני חצי ישן. בסוף הטירונות הוא סיפר שבין המילים שנזרקו לחלל האויר היו גם מטומטם, אידיוט וטמבל.
זה לא היה בכוונה, פשוט התעוררתי באמצע הלילה למשמע קולות מוזרים באוהל, היה חושך, שאלתי מי זה אבל לא קיבלתי תשובה, ולקח זמן עד שגיליתי שזה הוא.

כשהייתי סמל טירונים, ישנתי באחד הלילות בשטח באוהל 11 ביחד עם כל הסגל. באמצע הלילה התעוררתי כי חשבתי ששמעתי משהו מוזר ואכן זיהיתי צל לא רחוק ממני.
שאלתי מי זה, לא קיבלתי תשובה.
זזתי קצת, והצל הזה זז איתי.
שאלתי שוב מי זה, ושוב לא קיבלתי תשובה.
החלטתי לקום לראות מי שם, כשבינתיים התעוררו עוד שני מ"כים.
התחלתי לצעוק לכיוון הצל בדרישה שמי ששם יזדהה, ושוב לא קיבלתי תשובה.
עד שאחד המ"כים הפטיר לעברי: יא דפוק, תחזור לישון, זה הצל שלך.

לעולם אשא דגלך בגאווה

לא חוכמה - מתוך שינה עושים את הדברים הכי מוזרים בעולם
חבר טוב שלי, למשל סיפר לי שהחברים שלו שהיו איתו באותו החדר בטירונות אמרו לו שפעם אחת מיד לאחר כיבוי אורות הוא התעורר, ירד מהמיטה העליונה שעליה הוא ישן, הדליק את האור בחדר וצרח "מי הדליק את האור?!", כיבה אותו וחזר לישון כמו תינוק.

BEAT THAT

אגב, אני אישית בצמ"פ - בתקופה שהיתה לנו הכי מעט שינה - תידרכתי מראש את כל מי שהייתי אמור להחליף אותו בשמירה, כך שכשהוא בא להעיר אותי אסור לו להאמין לשום מילה ממה שאני אומר, כי מסתבר שמתוך שינה אני שקרן מעולה ולפחות פעמיים שכנעתי אנשים שבאו להעיר אותי, שמישהו אחר הסכים לשמור במקומי

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי efekt BEAT THAT

אני הקפצתי את עצמי במוצב ליד מחסום ארז באמצע הלילה תוך כדי שאני צועק על שאר החברה במוצב למה הם לא עולים על קרמים, אחרי כמה דקות חזרתי לישון.
בבוקר שאלו אותי למה צעקתי על כולם באמצע הלילה, הסתכלתי אליהם קצת המום כי חשבתי שזה היה חלום.

BEAT THAT

*להגנתי זה היה מוצב של שמירות 3X3

נשמעת צעקה חזקה באמצע הלילה:
"הקפצה, הקפצה!"
כולם מיד קופצים, מתלבשים, לוקחים נשק ואפוד וממהרים להתייצב במסדר -

חוץ מההוא שצעק את זה מתוך שינה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מסיבות מובנות אני לא מצליח לזכור את הפרטים במדוייק:
באזור 3-4 לפנות בוקר, שעה וכחצי אחרי שירדתי משמירה של 8 שעות, העירו אותי להחליף את השומר באותו מגדל שממנו ירדתי.
עליתי למגדל.
נתתי לשומר את הקסדה, הנשק והאפוד וחזרתי לאוהל לישון.

על הקו המטורף הזה עם כמות המשימות הבלתי נגמרת, הארועים ברקע וחוסר שעות השינה, כתבתי כאן

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

עייפות אתם אומרים? בתור אחד שהיה הולך מתוך שינה עד גיל ההתבגרות, אני מתפלא שלא הרגתי אף אחד בטעות בצבא.

בשבוע שדאות בטירונות שלי, אחד החיילים השבית את הנשק (נדמה לי שהוא הגזים עם פלנליות במשחולת ונתקע עם טמפון בנשק) וקיבל פקודה להחליף נשק עם מישהו אחר כשהוא עולה לשמירה. באמצע הלילה הוא היה צריך להחליף את הזוג שלו לאוהל סיירים והגיע אלי. מתוך שינה מסרתי לו את הנשק בלי להתעורר, כמו שהייתי מוסר גם לאוסאמה בן לאדן אם היה מבקש, ובבוקר התעוררתי בלי נשק. מסדר בוקר, כל המחלקה עומדת בשורה ומגיע המ"מ עם שאר הסגל. כולם מדגלים את הנשק להצדעה ואני עומד באמצע השורה נטול נשק ודופק הצדעה מדוגמת של נגד בריטי (עם כף היד קדימה ולמעלה) בבחינת "אם אתה הולך לחטוף שבת, לפחות שיהיה מצחיק".
המ"מ בוהה בי, הסמ"ח מסתובב כדי שלא נראה אותו צוחק, ואותו חייל שלקח לי את הנשק ועמד עם נשק אחד בדגל-שק ונשק אחד בהצלב מגמגם משהו וניגש להעביר לי את הנשק.

לילה אחד אחרי מסע מתיש התעוררתי באמצע הלילה כשאני עם תחתונים, יחף, אבל עם נשק בהכנס עומד באמצע האוהל ושומר על הנורה. כנראה חלמתי שבאים לגנוב לנו אותה. פרקתי את הנשק (למרבה המזל לא הכנסתי כדור לקנה) וחזרתי לישון.

פעם אחת בפטרול זוגי באיזה חור בסביבה עויינת התחלתי לריב עם הזוג שלי על התפוחים שהביאו לנו. צעקתי עליו שלפני כמה דקות הביאו לנו ארגז תפוחים ולמה הוא לא שמר לי אחד. כמובן שלא היו דברים מעולם וכנראה נרדמתי וחלמתי תוך כדי הליכה.

אם כבר שינה...

שיזפון - קמ"ט. ישנים מעט מאוד, עובדים קשה ביום והרוגים מעייפות בלילה אבל צריך לשמור על המשטח טנקים.
הגיע תורי לשמור, והטנקים - מכיוון שלמחרת בבוקר הפלוגה צריכה לעשות מט"זים - השארנו אותם בלילה במטווח המט"זים מול המשטח שלנו, בערך 100 או 150 מטר הליכה אל תוך השטח, אז בשמירה צריך לעשות פטרול בין המשטח אל הטנקים.
אני כבר ממש עייף (עד כדי הזיות) ואני מנסה לשמור על עירנות מינימלית בכדי שאני לא אתקע ואפול מאחד מאלפי הקוליסים (ה"שבילים" שזחל הטנק משאיר אחריו בנסיעה) שנמצאים בדרך.
10 דקות לפני שאני צריך לסיים, אני ניגש למגורים של הפלוגה להעיר את השומר שאחרי. גם הוא, אני שם לב, שפוך מעייפות, אז אני מעיר אותו ובנתיים יוצא לרחבה של הפלוגה, כדי שאחזור מהר לבדוק אם הבנאדם התעורר בכלל.
אני עומד (בערך עומד - יותר מתנדנד) ברחבה למשך 2 דקות, ואז חוזר לחדר רק כדי למצוא את הבחור יושב על המיטה וישן.
אני מעיר אותו שוב, הוא מתנצל ומתחיל להתלבש - שוב אני חוזר לרחבה, ואז חזרה אל החדר ושוב הבחור יושב על המיטה - הפעם עם מכנסי ב' - וישן.
אני שוב מעיר אותו וכל התהליך הזה חוזר חלילה (ולוקח בערך 20 דקות, אבל סלחתי לו כי הוא היה באמת בחור טוב), עד שהוא מגיע למצב שהוא שם על עצמו כבר אפוד ועומד בסה"כ, כשבנקודה הזו אני כבר דיי בטוח שהוא לא ירדם לי שוב, אז אני הולך בחזרה אל המשטח.
אני מתחיל ללכת לכיוון הטנקים מהמשטח, ונרדם תו"כ הליכה - פתאום אני מתעורר, ויצא שבדיוק פניתי לכיוון המדבר והשממה של שטחי האש של שיזפון (המשטח מצד ימין שלי, והטנקים משמאל, אבל אני לא רואה את שניהם).
לרגע הייתי מבולבל מאוד, כשכל מה שאני רואה מולי זה מדבר, ונבהלתי כי חשבתי שאולי הפעם הלכתי רחוק מדי מתוך שינה, אבל תוך 2 או 3 שניות אני מתעשת ומסתכל לימיני, ופולט אנחת רווחה כשאני רואה שם את משטח הטנקים שלנו.

מה שעוד אני רואה, זה את הבחור שבא להחליף אותי מדדה לכיוון המשטח בצורה מוזרה - ופתאום אני קולט שהוא הולך מתוך שינה והישר לתוך עמוד חשמל!
אני צועק לו "דורון! תיזהר!!!", והוא מתעורר בדיוק בשניה שהוא פוגע חזיתית בעוצמה בעמוד החשמל ונופל על הרצפה...
למזלו מלבד כמה חבלות לא היה לו נזק רציני, אבל זה בטח העיר אותו למשך השמירה

הבחור הזה אגב, הוא סמ"ר דורון כהן ז"ל שהטנק שלו עלה על מטען רב עוצמה ברצועת עזה שהרג אותו ואת כל הצוות שלו, ב-15/2/2003... יהי זכרו ברוך.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מישהו בטירונות שלי השאיר את הנשק על המיטה העליונה והלך לישון, המכים נכנסו בלילה וראו את זה והתחילו לפרק את המכלול, הבחור התעורר הסתכל על המכ ושאל אותו "המפקד מה אתה עושה?" "אני לוקח לך את המכלול" התגובה של אותו בחור "בסדר גמור המפקד, רק תחזיר לי אותו כשתסיים" וחזר לישון

חופ"ל טירונים במיל'

יש לי סיפורים הזויים מפה ועד הודעה חדשה, הבעיה היא שרובם בעלי אופי פוליטי בצורה כזו או אחרת, ולכן נבצר ממני מלספר אותם כאן.

להלן כמה רמזים קטנים:
הגדוד שלי היה אחראי בין השאר על חוות גלעד.
זוכרים את הידיעות בתקשורת על כתובות גרפיטי בגנות מח"ט שומרון (איציק בר)? גם זה היה בגזרת הגדוד.
ועוד בגזרתנו: מה שפעם היה חומש.

מה שכן, המשכתי את המסורת שלי- ובתעסוקה השלישית ברציפות, עשיתי פאדיחות מול המח"ט המרחבי:
אוגוסט 2007: מח"ט הבקעה דאז יגאל סלוביק (היום קשנ"ר) מגיע לבקר אותי במוצב דרגות, ואת מה שקרה באותו ביקור אפשר להגדיר כגבעת חלפון 2.
ינואר 2009: מח"ט אפרים דאז ערן ניב בא לבקר במחסום והחיילים שלי לא מזהים אותו- "מה קורה גבר? בכבוד ש'ך, תגיד שהבאת ארוחת צהריים נורמלית, למה נשבר הזXX מהחמגשיות".
מאי 2010: מח"ט שומרון איציק בר מקפיץ את כיתת הכוננות של המוצב, אני חלק ממנה. הוא בודק לנו כוננות אישית (הכול בסדר), ואז עובר לבדוק את אביר הכוננות והפק"לים שבו. הוא עובר על פק"ל המפות, על הקשר והתדרים, על הג'ריקן והאלונקה, על כלי הנהג, ולבסוף שואל: ומה לגבי פק"ל אלפ"ה?
החבר'ה מתחילים לגמגם. המח"ט בשלו, דורש לדעת היכן ארגז כוננות האלפ"ה.
בדיעבד גילינו שהפק"ל נמצא אצל החמ"ליסט, שנותן אותו למפקד כיתת הכוננות, משום שלא רצו שהפק"ל יסתובב לו באביר.
המח"ט בינתיים רוצה תשובות, ואז אני רואה בזווית העין ברוס תחמושת צבוע בלבן מתחת לאחד המושבים באביר.
אני מסובב את הברוס ומקרב אותו אליי, ופתאום אני רואה שכתוב עליו "כוננות אלפ"ה". זהו, אני חושב לעצמי, סגרנו את הפינה.
אני אומר למח"ט שהנה ארגז הכוננות, והוא מצידו פותח אותו כדי לבדוק מה יש שם.
ומה נמצא שם? ראש של מטאטא.
הקצינים שלנו לא ידעו איפה לקבור את עצמם.

לעולם אשא דגלך בגאווה

1) אוגוסט 2007 אני כולי צעיר מת רק סיימתי קורס חובשים ומוצב בתאגד. ערב אחד אחד החובשים הבכירים מגיע למגורים ואומר לנו "מה הם חושבים שאני מטומטם?! על מי הם עובדים?! עלק מבצע חילוץ תוכים מחר בבוקר"
בבוקר למחר הוא חוזר למגורים וכמעט מקיא מרוב צחוק "אתם לא מבינים ראשות הטבע והגנים הרגע עשו קפק, תעלו על ציוד נוסעים לחלץ תוכים!"
וככה יצאנו תאגד, חפק סמגד והמחסר לחנות חיות בארם. מגיעים לחנות יוצרים חצר אחורית בזמן ששתי פקחים של רשות הטבע והגנים (שבזמן שאנחנו היינו עם קרמי ואלפה הם היו עם כובע קש ומלברו אדום בפה) והסמגד נכנסים לחנות כעבור כמה דקות המחסר יוצאים עם ג'וני עם פלאנלית על העניים ואותו מלווים הפקחים כשהם אוחזים ובכלובים עם כוכיות והסמגד שיצא עם תנשמות. תוכים לא נמצאו.

2) לפני כשנה בשיטחי האש של בהלץ הופיעו פתאום זוג חמורים, לאחר כשבוע של סיבובים מסביב לבסיס הם נכנסו פנימה.
כאשר חזרתי משבת בבית עברתי מול המקום היחיד עם דשא בבהלץ, מול המשרד רסר, המראה? הכל אכול ומלא בחרא, זה לא מנע מהחמורים להמשיך להסתובב בבסיס עוד כשבוע עד שמה ששבר את גב הרסר זה שהצמה סדירה נתפסה מושכת פריסה מהמטבח עליהם

חופ"ל טירונים במיל'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lion032 המראה? הכל אכול ומלא בחרא

אני רואה שלא הרבה השתנה בבהל"צ במרוצת השנים

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

רק בלי דוד

חופ"ל טירונים במיל'

עוד רבות יסופר (ולא כאן) על חילוץ עופות דורסים קצוצי אברות תעופה מידי שכנינו הפלסטינים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

1. מאוד דומה לסיפור של אורי.צ:
מי שחלק איתי חדר בשייטת היה אפנסאי, סמל, שהוגדר כסמל משמרת בשמירות הבסיסיות.
יום אחד הוא יורד לשמירות בעמדת הש"ג (שמרוחקת כקילומטר מהבסיס). הוא עושה לחבר'ה שם תדריך עליית משמר+פריקת נשקים. כעבור שעה אני מקבל טלפון: הוא שכח את הכרית שלו בחדר. טוב, ארגנתי רכב ונסעתי והבאתי לו את הכרית. חזרתי לבסיס רק בשביל לקבל עוד טלפון כעבור עוד שעה: הפעם זה המטען של הפלאפון.
נסעתי. הבאתי. חזרתי. כעבור שעה וחצי, כלומר לאחר 3 וחצי שעות לאחר שהוא עלה למשמרת אני מקבל טלפון מתרגש: "אחי, שכחתי עוד משהו ואני חייב אותו דחוף. בטיל" "מה, תומר? מה עכשיו? נייר טואלט?" "לא. ראית את הנשק שלי איפה שהוא...?"

2. ביום השחרור שלי בבקו"ם רצה הגורל השתחררתי בשעה 12:15 עם מחלקה של מג"ב. הגעתי לאפסנאות וכמובן שהיא סגורה: ארוחת צהרים. אמרתי לעצמי: טוב, זה היום האחרון... נחכה עוד 30-45 דקות... גם להם מגיע לאכול. לא כך חשבו המחלקה של מג"ב.

מג"בניק הלך לדלת והתחיל לדפוק עליה... כשהוא התעייף החליף אותו עוד מישהו... ככה הם עברו 4 אנשים - עד שטירון קטן, חיוור, מומשקף ומופחד פותח את ואומר: "אתם יכולים להפסיק? אנחנו מנסים לאכול..."

זאת הייתה טעות טקטית מטורפת.

במהירות הבזק - שני מג"בניק תפסו אותו - אחד מכל צד - הרימו אותו באוויר והזיזו אותו. כמו באות מוסכם - כל המג"בניקים נכנסו עם התיקים שלהם לאפסנאות והתחילו לעשות מערומים של ציוד: חולצות, מכנסיים, חגורות וכו'. מפקד האפסנאות עומד וצועק והם ממשיכים כאילו הוא לא שם. בסוף הוא נשבר אז שמתי גם את הציוד של במערומים. לקח לשחרר מחלקה של מג"ב (ואותי) בפחות מ10 דקות מהרגע שנכנסנו פנימה...

הזכרתי את זה שאין לי חוגר?
אף פעם לא היה לי!
ביום הגיוס הצטלמנו אבל המכונה הייתה מושבתת ולכן הבטיחו שהתעודה תגיע לבסיס.
(זה כמובן לא קרה מעולם. אולי התעודה הגיע לאיזשהו בסיס שאני כבר לא שירתתי בו)
ביום השיחרור, המכונה כבר עבדה, אבל "היא לא עושה טוב את הפס המגנטי" הסביר החייל העייף שזיכה אותי (הגעתי להשתחרר אחרי 14:00), "תודיע לקצינת קישור שיכינו לך תעודה".
עד היום, כמעט 16 שנים אחרי הגיוס, אין לי תעודת חוגר.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אשכולות דומים מהעבר:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...205#post1453778
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...086#post1023891
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...6942#post899234

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

1.
הימים ימי טרום מלחמת ששת הימים והר הצופים היה אז מובלעת בשטח הירדני. קבוצת חילים משועממים ביותר שומרים בהר. חייל אחד (שאני מכיר אישית) התערב עם השאר שהוא יחצה את הקוים הירדנים, והישראלים, יראה סרט בירושלים ויחזור.
אמר וכן עשה. וחזר גם עם הכרטיס לסרט כהוכחה.

2.
וזה סיפור על אחי, כיום מ"כ בצנחנים, ממתי שהוא היה טירון (שנה שעברה):
באחד מהתרגילים פיזרו את החיילים בשטח בלילה והם היו צריכים להתגנב אל המ"פ בלי שיבחין בהם, מרחק של כ-200 מטר (אם אני זוכר נכון).
למ"כים היו אמר"לים ולמ"פ לא.
החיילים חולקו לחוליות. ברגע שאחי צוות עם עוד שני חיילים הוא אמר להם שהם לא הולכים להתגנב. הם הולכים להתחפש למכ"ים.
וכן עשו, הם העבירו את הנשק אחורה, סידרו את כובעי הפיטריה כך שיראו ככובעי מצחיה, ולסיום, כל אחד רוקן מימיה אחת והצמיד אותה למצח בבסיסה כשהיא פתוחה והפקק שמוט מקדימה, בשביל שיראה כאילו יש להם אמר"ל.
העסק פעל.
לקח להם כארבעים וחמש דקות להגיע למ"פ, כשאחי זורק הערות והוראות לחיילים שלא זחלו טוב. בשלב כלשהו הרימו תאורה ושני החיילים שהיו עם אחי נשכבו על הרצפה. אחי הקים אותם והזכיר להם שהם בעצם אמורים להיות מ"כים.
אחד המ"כים עבר לידם וזרק הערה ש"מילא הוא (אחי) משחק אותה טוב, אבל לשניים האחרים עוד יש מה להשתפר..."
הם הגיעו למ"פ בהליכה אחורנית כשהם מעירים לחיילים אחרים והם הסתובבו אליו רק ברגע האחרון.
המ"פ הושיב אותם (בחיוך), וכעבור עשר דקות הגיע הסמל ואחר להם ש"יפה מאוד, אבל עכשיו בזחילה"
הם היו היחידים שהצליחו להגיע למ"פ

חח, מזכיר לי שבוע שדאות, רעיון דומה.

לאחר למידת הסוואה ניתנו לכולם, פרט למאזין, 10 דקות להתחבא בשטח. לאחר מכן כלל הסגל יצא לחפש אותנו.
כולם רצים להמרח בבוץ ולהתכסות ברשתות.
מכיוון שהיה ברור לי שבשטח הנתון לנו אין כמעט כל דרך להתחבא נשארתי אחרון תוהה- מה תהיה הדרך המתוחכמת ביותר להתחבא.
המאזין, שהבחין בדילמה שלי הציע לי להתחבא מתחת לקיטבגים, בפינת ה"ש".

התרגיל החל...
כל מי שנמצא נשלח ל... פינת ה"ש", להמתין שם עם אחד המפקדים...
לאחר 45 דקות כולם, פרט לי ולעוד שניים בפלוגה, נמצאו הסגל התרכז בפינת ה"ש" והוכרז סיום התרגיל.

אני לא אשכח את הצחוק של הסגל, כשקלטו אותי מופיע מספר מטרים מהם.

קורס קצינים אי שם באמצע שנות התשעים, שבוע ניווטים שלישי, שעת לילה מאוחרת, הטילטולית עושה את דרכה חזרה לבה"ד 1. כולם או ישנים או במצב עפיצות כזה או אחר. מגיעה הטילטולית לבה"ד והצוערים מתחילים לפרוק באיטיות מיירבית. לפתע מגיח מהטילטולית מלא חיוך פאר והדר צוער מחייל חימוש ומושיט לאחד המפק"צים אחד פגז מרגמה שנמצא לדברי אותו צוער במהלך הניווט. לדברי אותו מפק"צ באותו הרגע שהוא הבין מה יש לו ביד (נפל) הבין שמרגע זה הוא בסרט דיי רציני. הלך המפק"צ, הניח את הפצמ"ר במרחק בטוח ורץ להודיע למוהנדסים. לא ידוע מה עלה בגורלו של אותו איש חימוש יקר.

המסלול הבזיוני ביותר.

באמצע שנות התשעים שמו אותי בתור תותחן סמג"ד בחטיבת מג"חים שכבר נסגרה.
בניגוד למג"ד שהיה מקסים, מהסמג"ד כל הגדוד פחד פחד מוות. בנוסף גם קיבלנו מט"ק טיפולים בלאי שעף מאחת הפלוגות ושלא עשה כלום חוץ מלהעביר את כל האחריות אלינו, בניגוד למט"ק התותח של צוות המג"ד.
בדיוק באותו הזמן החליטו לבצע ניסוי ולהעביר את צוותי המג"ד והסמג"ד מהפלוגות אל המפקדה, מה שאמר שאנחנו היינו אחראיים לבד על תחזוקת הטנקים וכל מה שמסביב מה שאמר גם שלא היה לנו סמל טכני וכל אנשי התחזוקה תמיד ניסו להתנער מאיתנו.
זה גרם לכל מיני מצבים שבהם לא הצלחנו להשיג חלקי חילוף לטנק והיינו צריכים לגנוב חלקים מטנקים ומנג"משי חוליה של פלוגות אחרות. הכי אהובה עלינו היתה פלוגת הצמ"פ שישבה בגדוד ושהיתה ליד הטנק שלנו.
כאשר לא יכולנו להשיג חלק כלשהו שניתן היה לפרק בקלות מהטנק, היינו מתגנבים בלילה אל אחד הטנקים שלהם, מפרקים במהירות את החלק המבוקש, שמים במקומו את את החלק המקולקל שלנו ומסתלקים. תקופה מסויימת היתה לנו מכה של כיפות טבור מקולקלות, אז פיתחנו מיומנות מאוד מרשימה של העסקת השומר של הצמ"פ בזמן ששאר הצוות מפרק את כיפת הטבור מאחד הטנקים שלהם ושם במקומה את הכיפה המקולקלת שלנו.

איכשהו דווקא הצלחנו לתחזק את הטנקים בצורה לא רעה, עד שהכל התפוצץ לנו בפנים באימון הגדודי.

הכל התחיל בכך שנאבד לנו הבורג שמחזיק את פלטת הבזוקה הראשונה סגורה (אמת המים) ובקשנו מאחד הסמלים הטכניים של אחת הפלוגות לעזור לנו למצוא אחד חדש, אז הוא כמובן ניסה לנפנף אותנו ונתן לנו את הבורג הראשון שהוא מצא שכמובן לא היה תקני (ועליו יסופר בהמשך).
בקיצור יצאנו לתרגיל, כבר על ההתחלה שכחנו את אחת ממסכות האב"כ על הסכין של הטנק ולמזלנו הרע על ההתחלה גם עשו תרגולת אב"כ ולכולם היתה מסכה חוץ מלטען שלי א'. את הפרצוף האומלל והעצבני שלו בזמן שהסמג"ד המפחיד שלנו שאל אם כולם שמו מסכות ורק הוא אמר שהוא לא מוצא המסכה, אני לא אשכח אף פעם (התאפקתי לא לצחוק).
איך שאנחנו ממשיכים לנסוע פתאום המג"ד עולה מולנו בקשר ואומר שאחת מאמות המים שלנו פתוחה, הסמג"ד שכבר היה עצבני בגלל תקרית מסכת האב"כ חטף את העצבים שלו בקש"פ ולא הפסיק לצעוק ולאיים עלינו שלא נחשוב אפילו על לצאת הביתה בחודש הקרוב.

מגיעים לקו עמדות, המט"ל לא עובד, לוקחים טווח מטנק שכן, המחשב לא עובד, עוברים לירות בטלסקופ, אינו נראה, עוברים למק"כ והוא מתחיל לרקוד כמו משוגע כאשר כל כדור עף לכיוון אחר בגלל שהכנה לא הייתה מחוזקת כמו שצריך. כאן נגמר היום הראשון של התרג"ד כאשר הסמג"ד אדום כולו מזעם.

את היום השני ניסינו להתחיל כמו צריך, אז דאגנו למק"ח וגם עשיתי תאום כוונות כמו שצריך לטלסקופ. בטלסקופ של המג"ח צריך לבצע תאום כוונות עם צלב אפס, כאשר אף אחד לא יודע מה זה צלב האפס, אם זה הצלב הראשון, או הצלב שיש בו עיגול קטן במרכז. ובגלל שאף אחד לא ידע באיזו כוונת צריך להשתמש, אז הפעם השתמשתי בזאת שלא השתמשתי בה בפעם הראשונה (גם הוכחתי אח"כ לסמג"ד שאף אחד לא יודע).
כאן דווקא הלך מעולה ואחרי ההחטאה הראשונה בצעתי תיקון עצמי ופגעתי שתי סדרות מושלמות, כאשר הסמג"ד משתולל מאושר וצורח בלי הפסקה בקשר "מי אמר שאי אפשר לפגוע בטלסקופ".

כמובן שאח"כ כאשר עלינו למשפט, הוא לא זכר את הסדרות האלה ונתן לכולנו לסגור 28 יום בבסיס.
את האימון שאח"כ כבר לא הסכמתי לעשות איתו ובקשתי לעזוב, כאשר לשאר הצוות שלי לא ויתרו והם היו צריכים לעבור עוד אימון גיהנום עם הסמג"ד המופרע הזה.

מלחמת לבנון הראשונה.
אני ועוד שני קצינים נוסעים בגיפ אמריקאי פתוח, מאזור המלנות שבדרום בירות לכיוון מפקדת "שפיפון" שבאזור באבדה.
בדרך אנחנו נתקלים במחסום של גולני (אני חושב) אנחנו שואלים אותם איך מגיעים לשפיפון?
והם עונים "מה הבעיה. תסעו ישר, בפניה הראשונה, ימינה ומשם על הציר עד השפיפון"

ואנחנו נוסעים, ופתאום אנחנו רואים זנבות של מטוסים אזרחיים,
עצרנו והסתובבנו במהירות. כי ניכנסנו בטעות לשדה התעופה של בירות שהיה "שטח צליפות" של המחבלים ממערב בירות.
הסתבר כי טעינו ופיספסנו פניה.

בקיצור, עלינו על הציר הנכון לכיוון שפיפון, ובדרך, אנחנו רואים, אמא מאכילה תינוק בעגלה, וכדי שלא ישעמם לתינוק, היא מראה לו טנק ישראלי, עולה על רמפה, יורה כמה פגזים לתוך מערב בירות.
הטנק יורד למלא "בטן" ואז ניתחת אש חזרה ממערב בירות למקום שבו עמד הטנק,

הגענו לשפיפון, שהייתה ממוקמת באזור הווילות של באבדה. בתוך ווילה של שיך סעודי,
הריצוף מחוץ לווילה היה פסיפס איכותי, אבל הנגמשים, שעשו "טורים" עליו, חירבשו אותו לגמרי,

בתוך הווילה, היה החדר שינה של הקמב"ץ גודל החדר כמו כל הבית שלי, במרכזו מיטה ענקית. ועליה פרוס שק שינה צה"לי.

היה נחמד לשמוע ברדיו, בגלי צה"ל שח"א תוקף במערב בירות, ואנחנו רואים את זה בשידור חי.

המזעזע היה לראות ילדים בני 7-8 שנים מסתובבים קטועי ידים ורגלים בגלל נפלים שהיו פזורים במקום,

סיפור ששמעתי מחבר של ההורים:

לאחר כניעת אש"ף התכוננו כוחותינו לעזיבת המחבלים על הספינות בנמל בירות. אותו ידיד שירת ביחידת מודיעין מסויימת, שקיבלה משימה לתעד כמה שיותר פרצופים. צוות מילואים של היחידה נכנס לבניין רב-קומות, פרץ לאחת הדירות שפונות לנמל והעמיד אמצעי תצפית (לא מתוחכם במיוחד) שהוסתר בין בגדים שנתלו על חבל כביסה במרפסת הפונה לנמל. לאחר הביצוע המופתי והזריז הצוות ירד חזרה למטה ועמד עם שאר חיילינו שצפו בהתרחשות. לאחר כמה דקות הם רואים חיילי או"ם צרפתיים יוצאים אל המרפסת, תולשים את הבגדים התלויים והולכים לדרכם - עם המצלמה...

אנקדוטה אגבית: אותו ידיד סיפר שהיה להם מבצע משותף עם סיירת מטכ"ל בשנות ה-60. לדבריו, בתדריך הוא גילה לראשונה שפשוט אי אפשר להבין מילה ממה שיצא לאהוד ברק מהפה...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בהמשך לקו הפדיחות האישיות, אמנם אין לי משהו כל כך הזוי, אבל יש מוסר השכל על הקטנת ראש.

מאי, אחד המוצבים בגזרת החרמון.
שני צוותים שלנו מאיישים את המוצב, כאשר כל שבת צוות אחר יוצא. והצוות היוצא עושה מסדר על הציוד האישי והמחלקתי.
על גג המוצב עומד לו מק"כ. טוב, מפרקים, מכניסים פנימה ומנקים. כבודו מנקה מק"כ לתפארת ועומד ללא דופי למסדר. גוף, מכלול, 2 קנים, כל העסק. רק מה, עכשיו כבר שעת היציאה דוחקת ועוד צריך לעלות על א'.
כבודו חושב לעצמו שמיותר להקפיד בשימון, רק כמה טיפות בנקודות אסטרטגיות.
אחרי שבת בבית חוזרים לעוד שבועיים במוצב, ובאותו שבוע קיצי של חודש מאי אביבי, יורד לפתע שלג. (יותר כמו קרח גרוס)
מעשיות על השלג גם יש, כמו ברד מהטבע, שזה אומר לשפוך תרכיז פטל על השלג ולאכול עם כפית. וגם לא מעט טפסי נפגע וכמעט ונפגע מכל ההחלקות על הקרח.
לעניינינו - יום חמישי מגיע ותור הצוות השני להעמיד מסדר. מפרקים את המק"כ, מכניסים פנימה, ואת הגוש הכתום הזה כבר אי אפשר כ"כ לזהות.
אני לא זוכר אם מישהו קיבל על זה עונש, כנראה שלא, אחרת הייתי זוכר את זה, המצפון היה מכאיב לי. אבל סוף השבוע של הצוות השני התחיל ברגל שמאל ובשעה מאוחרת מהרגיל.

Never Odd or Even

1) אחד מהמ"כים של אחי, שקד-גבעתי, סיפר בסוף המסלול שבאמצע הטירונות או האימון המתקדם הוא התעורר בלילה לאחת מהפריקות המרובות של השומרים, ירה את סדרת הפקודות - נשק 60 מעלות, חמש אצבעות ידית אחיזה, נשק פרוק לבדיקה - ביצע משולשת, ורק כשחזר לישון קלט שלא היה שם אף אחד...

2) בה"ד צה"לי מסויים, הפלוגה ממש בתחילת קורס, ובעקבות הקפצת תרגול הג"ס אומללה הבנו שתהיה לנו אחת אחרת בקרוב ממש.
הלכנו לישון למחרת, סחוטים מיום שלם. 0230 אני מתעורר ושומע צפצוף חד של אזעקת אש.חצי ער אני שוקל האם זה אמת, שווא או סתם הקפצה, ומחליט שמישהו אחר יחליט.
מי שהחליט היה חבר שלי שהתעורר, התיישב מיידית, והתחיל לצרוח "הקפצה! הקפצה!"
כולם מסתובבים במסדרונות, צורחים "הקפצה הקפצה" ותוך 45 שניות כולם למטה מסודרים לבדיקה על ידי הסגל.
מחכים.

מחכים...

הרעש של אזעקת האש ממשיך להחריד את הנשמה שלנו, ואנחנו מחכים.

אחרי רבע שעה נמאס לאחד מהחבר'ה והוא הלך להעיר איש סגל שזרק אותנו למגורים מתוך שינה.

בבוקר מתעוררים הפוכים ה-0545 למסדר בוקר. המשכים התורן לא הבין למה כולנו בכינו מצחוק כשהוא שאל "היו אירועים מיוחדים הלילה?". והוא גם לא האמין לנו.
אני, אגב, לא סיפרתי במשך כמה שבועות את זהות החבר שהעיר את כולם, מחשש לחייו.

באותו קורס היה איתי בחור שלאותה השכמה ארורה היה קם ה-0547, ואף אחד לא יודע איך ה-0545 הוא כבר היה למטה.
הוא גם כמובן היחיד שהגיע קבוע ללא חולצה (רק מעיל) ועל קרוקס. אבל זה מסוג הדברים שרק מבוגרים נשואים מרשים לעצמם בקורסים כאלה..

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

התחלת קמ"ט. אנחנו באוהלים בביסל"ש, אפילו עוד לא עשינו את המסע תגיות.
אנחנו יושבים בערב במאהל, שעת ט"ש, עייפים ופתאום הסגל מקפיץ אותנו להגנת מחנה. לפי הפקודות שרצות אנחנו מבינים שזה הולך להיות ארוך.
אחרי כמה דקות של התרוצצות, אחד הסטלנים והמצחיקים בקורס צועק פתאום "חדל" וכולם מתחילים לצעוק אחריו "חדל"- גם הסגל. בזאת הוא חסך לנו כמה עשרות דקות של הזעה טרם שינה...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

מה זה שעת ט''ש?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס מה זה שעת ט''ש?

טרום שינה..

אוקיי ומה? הסמל נותן סיפור לפני השינה וחיבוק?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

הסמל נותן מור"ק ונשיקה

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הולכים להתקלח, מתארגנים לשינה, אפשר להתקשר הביתה... כאלה דברים.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

טרום שינה

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

שבוע ניווט, הרבה גשם. אחד החבר'ה מהצוות הולך עם חרמונית ונייר טואליט מאחורי אחד המחפורות לחרבן. שהוא עובר אותנו מישהו זורק לו "תחרבן בלי החרמונית", הבחור, עפוץ ברמה קיצונית לא מתייחס בכלל.
לאחר כמה דקות הבחור חוזר, ואומר לנו "פאק, אתם לא מבינים". הבחור חירבן בתוך הכובע של החרמונית..

האחד המבצעים הראשונים של הפלוגה שלי בבית חאנון יצאנו לשהייה ממושכת של 15 יום בטנקים (עם יצאיה אחת באמצע - לטפ"ש) לא ישנו יותר מידי ואחרי כמה ימים המט"ק שלנו היה חייב לצאת אז הגיע לתגבר אותו הסמ"פ שלנו. שעת לילה מאוחרת ואני (הנהג) והס' ערים למשמרת שלנו והטען ותותחן ישנים והס' מתחיל להתעפ"צ. לא נעים הרבה זמן הוא לא ישן אז חשבתי לעצמי שאתן לו להתעפ"צ בלי הפרעות ואם יהיה משהו חשבו נפריע לו. ככה אני עומד בטא טען בצומת בבית חנון ולילה שקט אין כלב ברחוב. פתאום בלי הראה הס' נעמד גבוהה בתא שלו לוקח את הקשר ויומא לשידור " תחנות **** כאן ס. קבלו זוהו שתי מלוכלכים על הבית עם הפרות על הגג. אשרו עבור!" אני בהלם!! מסתכל עליו הכל עם עינים עצומות לא פתח אותם לרגע!!! מתישב וחוזר לנמנם! בקיצור כל הגזרה מתחילה להתעורר ולשאול מי? מה? איזה בית? איפה פרות על הגג? ואני נשאר לבדי להסביר לכולם שהכל בסדר ואין כלום.
כשהוא סופסוף התעורר אחרי איזה שעתיים היה רענן ולא מבין למה אני לא מפסיק לצחוק. סיפרתי לו וכשהוא עלה בקשר בפעם הראשונה אחרי שהתעורר כולם עושים קולות של פרה!!!!
עד היום אני מתפוצץ מצחוק כשאני חושב על זה!*

מתי היית בבית חאנון?

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

ב2003 אני לא זובר תאריך מדוייק אבל הינו שם לשבועות (שזה במאי בערך) היה זמן שהיינו שם שיצאנו להיו כותרות בעתונים כמו ביציאה מלבנון. היינו שם כחודשיים

אני הייתי שם למבצע גדול שהתנהל בפסח 2003, היינו אז בקמ"ט והחלפנו את 188 אבל בשבועות כבר לא היינו שם. אצלנו דוקא היה די רועש. גם אצל 188 שהחלפנו.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

אני הייתי ב188 והקמ"ט בא והחליף אותנו במוצבים שלנו בצפון הרצועה כדי שנוכל להיכנס. זה כנראה היה באותו הזמן כי השתחררתי מיד אחרי שבועות אז נדמה לי שהמבצע התחיל באיזור פסח.

אני לא זוכר איך התחלקנו אבל אני זוכר שלפחות המחלקה שלי, אם לא כל הפלוגה, חנינו בצפונית וכל פעם נכנסנו ויצאנו.
בשלב יותר מאוחר בקמ"ט הקפיצו אותנו שוב וחילקו אותנו בין המוצבים. המחלקה שלי תגברה בנצרים את 53 אם אני זוכר נכון.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

יכול להיות אני הייתי ב71 וישבתי בניסנית לפני המבצע הזה (היו שם חירניקים של שמשון) אבל הספקנו להיות במוצב לשבוע וחצי ואז חודשיים של כניסות ויציאות מבית חנון. זה היה הזמן שנהרג הסמל הטכני של הפלוגה שלנו בועז אמת ז"ל

בתור קצין אג"מ צעיר שמגיע למפקדה על גבול הלבנון (~1989) הייתי חדור מוטיבציה והחלטתי, בשיתוף עם שאר הקצינים המורעלים, להוציא את מפקדת הגדוד למסע אלונקות.
במסדר לילה שבו בודקים כל יום מוכנות הכוננות האישית והפק"לים, הכרזתי שיוצאים למסע רגלי עם כל הפק"לים. כל המפקדה יצאה בריצה מטורפת ובאגות קרב לכיוון ש"ג הבסיס (שער העגל..) וכשהגענו לשם ראינו את הטבח בשיחה עם 4 אלמונים. ככל הנראה אותו טבח הסתבך עם הח'ברה האלו והם באו "לסגור חשבון". הקיצר , כשהם ראו את עדר האינדיאנים צורחים ורצים עם אפודים ונשקים לכיוונם הם פשוט ברחו בצעקות ש"הטבח מערב חברים" בסכסוך...
לא שמענו מהם יותר


עוד אחד מלבנון...
כחייל שירתתי בג'ורדיח. היה לנו טבח די מעפן שלא התאמץ יותר מידי. האוכל היה זוועה והטבח לא רצה לקום ולהכין אוכל חם לשומרי הלילה.
אז... החליטו הפזמניקים לשים לזה סוף ו"לטפל" בטבח אבל מרוב תכנונים, כנראה שהטבח התכונן למכה.
בלילה שפכו על הטבח הישן דלי מלא שתן+ שמן וכל מיני מריעין בישין שמצאו במטבח אלא שמבקום הטבח היה נהג מסכן שהסכים להחליף מיטות תמורת סכום סימלי של כסף.
הנהג לא חזר יותר לסוללה וגם הטבח .

פרשת המלטף הלילי:

מקצועות בביסל"ש מתישהו בשנות התשעים. לילה. כולם ישנים. החייל א', שלימים יהיה מג"ד מוערך מאוד, מתעורר מתחושה נעימה של יד עדינה המדנדנת בענבלו. לוקח לו כמה שניות להבין שלקבל מיזמוטים שכאלה בצבא זה לא עניין שבשגרה, והוא מתעורר בצעקה - ודמות מסתורית ואפלה שהייתה עסוקה בלמששו נמלטת בקפיצה מהחלון (קומה ראשונה, בכל זאת)

במסדר הבוקר, הסמ"ח שואל כרגיל אם היו בעיות בלילה. החייל המלוטף מצביע ומכריז "נגעו לי ב*** המפקד!" הסמ"ח מחוויר בהלם, וכל המחלקה מתלחשת. ואז החלו ימים של פחד ואימה. חיילים התעוררו בלילה בתחושה שמישהו נגע בהם, ודמות מסתורית נראתה זוחלת לחדרים דרך החלונות, מציצה לשירותים, מלטפת וחובקת ישנים...

ההאשמות התעופפו - במי לא חשדו! האם זהו הגנדרן ההוא ממחלקה 1 שמתבשם כל בוקר בבושם בריח של עוגיות? או שזה האילתי השמן שתמיד שואל מי בא להתקלח? ואולי אלו חיילי קורס הקשרים הסמוך שנפלטו מהפלוגה לאחר שהפגינו התנהגות מפוקפקת עוד קודם? אפילו המ"פ נדרש לעניין, ובשיחה מיוחדת עם כל הפלוגה הודיע ש"שמעתי שמסתובב סוטה בפלוגה, יש לכם אישור ממני לפוצץ אותו במכות".

מחשש מפני המלטף האלמוני, ישנו עם דלתות פתוחות והשומר המחלקתי היה מעיף מבט לתוך החדרים. יום אחד, אמצעי הזהירות הועילו, והשומר קלט במבטו צל מטפס לתוך אחד החדרים מהחלון - חיש קל הוא העיר בשקט כמה ערסים תוקפניים וצפונבון תלאביבי שבמקרה קם גם הוא, והללו יצאו למרדף - המלטף המסתורי נמלט והסתגר בחדר שירותים של הפלוגה השכנה, אך הרודפים, ששלחו אחד מהם להעיר בצעקות את הסגל ולהודיע כי הסוטה נלכד בדרכו לשליחות חרמנית, פרצו את הדלת בבעיטות, גררו את הלטפן החוצה ואחזו בו, מישהו אף תלש את הדיסקית שלו. ואז - הפתעה. המלטף האלמוני החל לצעוק "תעזבו אותי! אני מט"ק!" - לאור הירח נראו דרגות הסמל על שרווליו, ועל הדיסקית התגלה שם שבגיגול קצר שעשיתי עכשיו מצאתי אותו כשמו של מישהו שהתמנה לתפקיד ניהולי בכיר באחת החברות הגדולות במשק.

בסופו של דבר, פלוגת המקצועות של אחת מחטיבות המרכבה סיימה את המקצועות עם מט"ק אחד פחות (הוא הועף למפקדה של ביסל"ש, אבל הצליח לחמוק מעונש בטענה שעשה את מעשיו כשהלך מתוך שינה) ובארוחת שישי של אותו השבוע, במקום תחרות רגילה של שירים וקללות בין הפלוגות, המרכביסטים ישבו בשקט ובמבוכה בזמן שפלוגת מגחניקים שלמה עומד על הכסאות, מנופפת בידיים וצועקת "אל תגעו לי בביצים! אל תגעו לי בביצים!".

וכך הגיעה לסיומה המוזר פרשת המט"ק המלטף.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

גדול (תרתי-משמע)!!!

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אללה יוסתור.. רק שלא ימנו אותו לשר לענייני ליטוף אזורי.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

המחבל הנעלם..

אז ככה, בסדיר בקו רמאללה גזרת כוכב יעקב, בעודי חייל צעיר שרק עלה למחלקת הצלפים של הפלוגה המסייעת שידועה בשכונתיות שלה.. היתה חדירה ליישוב וגנבו כמה סוסים.. אז יש פרצה בגדר ההיקפית איזה 3 ק"מ מהמוצב וצריך לשמור עליה הרי זה פרצה ליישוב ומי ישמור אם לא הצעירים?.. טוב אני וחייל נוסף עלינו לשמור משום מה הסייר של הישוב הסיע אותנו לשם.. ואנחנו יושבים שם אפוד בצד קסדה בצד וקרמי מאוד לא נוח על הגוף.. יושבים בסביבות השעה וחצי כבר 3 וחצי וב 4 אנחנו מתגלגלים.. אני מדבר עם החברה בטלפון והחייל לידי אומר לי שהוא שומע קולות מוזרים מהוואדי שמתחתינו..אני מנתק ובאמת שומע קולות של קבוצת אנשים מתפסים .. שומעים שבירת ענפים שיחים ובעיקר מלא אבנים קטנות מתגלגלות ונופלות לוואדי.. וזה תגבר ומתחזק ומתקרב ושנינו מחכים כבר לדמויות שיעלו לגדר.. אנחנו עולים על אפודים וקסדות שנינו קלעים נשכבים והצעשים מתגברים ומתגברים.. ועוד שניה הדמויות מופיעות ואנחנו מתוחים כמו קפיץ ועוד שניה הם מגיעים פתאום הסייר מגיע עם אורות וצקלקות ואנחנו שומעים אותם בורחים אנחנו קופצים מהמסתור ורצים לכיוון הוואדי ומתחילים לרסס את כל הוואדי בצעקות וואקף גיש צהל!! הסייר ניגש לאוטו מביא פנס ממש גדול ויורדים לוואדי לסריקות ... ומגלים בצד השני של הוודי בהר מקביל ..... מחצבה! מחצבת אבנים גדולה שכאילו צצה משום מקום... טוב נו לפחות נהנו לירות חח =]

עוד סיפור לקראת השחרור אני מפקד במחלקת הסיור באותה פלוגה, יוצאים למעצר מעניין סוחר אמלח! קו בית לחם, עושים תחקירים מודלים מקתגים והולכים להתעפץ לקראת השין, טוב מגיע השין מקלפים את החיילים מהמיטות ולזאב.. טוב יוצאים לדרך הזאב מתגלגל ועושים בדיקה אחרונה, 'סדות לכולם? יש יופי אלפה? יש יופי סולם ? יש יופי... טוב מסתבר שהכל טוב, פתאום אני שומע קול עייף מאחורה אממ שומע המפקד... שחכתי את הנשק ! חח טוב חזרנו ואיחרנו באיזה 20 דקות קצת צעקות מהמפ אבל היה מעצר מוצלח =]

אני מילואימניק גאה!

אי שם כאשר עדיין שירתתי במילואים.
קיבלנו את הקו ברפיח. כאשר ציר פילדלפי עדיין היה ציר נסיעה.
ישבו מספר אנשים שלנו על גג בפאתי רפיח. באחד הלילות עלה אחד החבר'ה שלהם בקשר מול המבצעים של הנח"ל אשר החזיקו את הגזרה וביקש אישור להרים שמש מעל המיושבת.
החיילת בצידו השני של המע"ד לא הססה ונתנה לו אישור.
3 שניות לאחר מכן עלו תאורות מעל רפיח. אחת התאורות נורתה בכינון ישיר לתוך מחסן.
מייד הקשר רתח בשאלות וקלללות, איומים שונים ועוד.
החיילת בצעקות עלתה מול הבחור שלנו וחקרה אותו לפשר התאורות.
הוא ענה שהיא אשרה לו.
היא אמרה- " שמש זה מקור. כלומר זרקור"
הוא ענה לה - "אלצלנו שמש זה מה שאת רואה עכשיו בשמיים וסליחה על המחסן"
מאותו יום כל תחילת מילואים היה תדריך שבו הודיעו ששמש זה זרקור ולא תאורות.

לבנון אי שם בשנות ה 90.
צוות שלנו ישב במארב, אם אני זוכר נכון בעיישיה.
לקראת אמצע הלילה הצוות זהה תנועה באזור.
הם עלו בקשר וקבלו אישור לירי מעיך.
הטען לא וידא קדח קנה נקי והתברר שמול הקנה שלהם היה "בולדר" ענק .
המט"ק למזלו הכניס את הראש פנימה להתבונן ב"ארטישוק"
בקיצור התותחן לחץ על ההדקים וחצי טנק עף.
אמנם לא היו נפגעים אבל המט"ק עבר להיות מש"ק מרגמות עד לשחרור שלו.
ואם אני זוכר נכון משהוא הציע להעביר את המידע לספר השיאים של גינס ל ירי טנק לטווח הקצר ביותר.
עד סוף השירות של הצוות וגם במילואים כל פעם שמישהוא מהם עולה על טנק מייד מביאים להם פנס לוודא קדח קנה נקי.

אירוע דומה התרחש באימון מילואים שלנו על סימן 3 בצאלים.
תרגלנו כיבוש פיתה סורית.
מחלקה 1 אני בטנק 1א , לאחר ריכוך ושטויות אחרות התסערנו על המטרה.
לפני ההסתערות טנק 1 ביקש אישור לירי פגז אחרון למטרה.
ירה ואז היה פיצוץ מוזר.
הסתענו למטרה רק כדי לגלות שטנק 1 נשאר מאחור ומשום מה הדליק זרקור עזר.
התברר שהטנק לא היה צמוד לסוללה ולכן הפגז פגע בקצה הסוללה והרנה התפוצץ
לא נפגע אף אחד רק המ"מ עלה למשפט על קרינור.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

הייתי רוצה לראות את הדיסקית של מר הסוואה

הסיפורים השווים ביותר הינם סיפורים שלא ניתן לחלוק, וחלק פשוט נשכחו, אבל הנה כמה קצרים שנזכרתי בהם כשקראתי את השרשור:

1. טירונות עתודאים (טכנולוגיים) במחנה 80, ימי הקיץ של 2003, כולם באווירה של קייטנה ואס"ק (בכל זאת חוזרים לחוף הים ואז לעוד שנה בבית ספר) - סיפורים יש הרבה אבל חבל על העיניים של כולם אז אני אבחר אחד. בין הטירונים במחזור ישנם לא מעט ערסים שאפילו ביצעו אצלינו "פשע מאורגן" - גניבות, איומים, וכו'.
חלק מהדברים שהחבר'ה עשו - ירי של פילטרים זה על זה בחורשה סמוכה למגורים. מישהו שמע על כך, רק פיספס את הקטע של להוציאת את האבש"ש וניסה לפגוע ביונה מתוך חלון של תא שירותים. ההד החריש אותו והמ"כיות ששלפו אותו משם הכניסו אותו להלם של ממש. מיותר לציין שהחרישו הכל ולא עשו לו כלום... (הוא אפילו עשה קורס אבנט מאוחר יותר בסדיר, צ'ופר אפשר לומר).

2. שירות סדיר, אני בביקור בטכני בחיפה, אחרי שלא הייתי במקום המון זמן... אני מתכוון לחצות את מסלול ההמראה כשמתחיל הצלצול המעצבן ויורדים המחסומים. אני צועד עוד מספר צעדים עד לנקודה שנראית לי חוקית לעצירה (למיטב זיכרוני) ואז אני שומע קול בוקע ממערכת כריזה - "חייל, אתה מתכוון לעצור או מה?" אני מתבונן סביבי, לא רואה אף אחד נוסף שמחכה לחצות, וגם לא מבין מה לא בסדר במקום בו אני עומד... הקול חוזר פעם נוספת "חייל, תחזור מייד לנקודת ההמתנה!!!" אני שוב מתבונן סביבי, מחפש לאן ללכת והאם הכוונה בכלל אליי - ואז אני קולט חייל רץ על מהמסלול ממש לפני מטוס קל שמבצע נחיתה - במטרה להתאבד תחתיו!!! אחריו דולקים שני מדריכים, המטוס בתמרון חד מתרומם ויוצא להקפה נוספת, המדריכים מכים את החייל, נועה של הרס"ר דוהרת למקום, מעמיסים את החייל והם עוזבים את השטח... אחד ההזויים באמת!

3. התקופה היא תקופה מתוחה, מיד לאחר שהעריק ערן נתן-זאדה ביצע פיגוע באוטובוס אגד בסמוך לשפרעם. אני בדרכי מהצפון, על מדי ב', מנסה לחבור אל בת זוגתי שהייתה בנצרת עילית בכדי להמשיך יחד לת"א. יורד בעפולה, ומגלה שפיספסתי את האוטובוס והקרוב יהיה בעוד זמן רב. בהמלצת האישה אני יוצא על הכביש המהיר ומנסה לטפוס מונית שירות. למזלי מגיעה אחת כזאת תוך דקות. אני עולה עליה עם ומגלה שהיא מלאה בבני דודינו בלבד! כולם סביבי מדברים בערבית, המונית מתחילה להסתובב ברחובות נצרת והנהג מדבר בטלפון כל הזמן. אני מגיף את הוילונות ומכניס את המחסנית בשקט שאף אחד לא ישמע. האישה שלידה התיישבתי התעוררה כעבור כמה דקות, ובטעות פגעה עם שיערה בפניי כשניסתה לסדר את עצמה... היא הסתובבה ופתאום קלטה את הנשק - החלה להתנצל ולהתחנן על חייה! בקושי הצלחתי להשאיר אותה שקטה והיא נסה על נפשה ברגע שהדלת נפתחה... האנשים יצאו ויצאו עד שנשארתי לבד - אבל למזלי זה לא נגמר בחטיפה ולינץ' - פשוט הגענו לנצרת עילית...

אירוע חריג שזכור לי , במסגרת פלס''ר 35 , קורס אלפינסטים , לחימה וחילוץ בשלג ולאחר מכן תפיסת כוננות בג'אבל ברוך לבנון, ( 1983 ) הקורס היחיד שחילקו שוקולד ושקדים כחלק מהאוכל הסטנדרטי של הצבא, בקיצור , תירגול בניית "מחסה מתוך השלג" והישרדות ממושכת, תוך שימוש בציוד מיוחד לחימום והישרדות, בהמשך פוקדת אותנו סופת שלגים , לקראת בוקר , אין לנו מושג איפה היציאה, היינו על סף זריקת רימון לגילוי היציאה, לא התאים לנו למות מתחת לשלג ( בחרמון) , למזלנו , הכבל המחבר בין חברי הצוות נימצא לאחר חפירות של המדריכים והמפקדים וחולצנו , ללא שימוש ברימונים :-)) , חוויה .... יש לי תמונה בתוך המחסה אולי אשתף אותה , אך איזה חוויות הצבא, מתגעגע..

עוד סיפור שנזכרתי בו מחומת מגן. באיזשהו יום מצאנו את עצמנו צוות של נגמ''ש נאלצים לשמור על שני אחים עצורים . השב''כ התמהמה לבוא לקחת אותם ונתקענו איתם כמה שעות טובות.
טוב, הגיע הזמן לאכול כמובן ולא היה נעים אז הצענו גם להם. הם לא הסכימו לאכול אלא רק לשתות. שתו שתו שתו ואז אחד רצה להשתין, הם כמובן היו כפותים בידיים וברגליים , אז אמרתי למ''מ שהיה שם שאני אקח אותו מעבר לפינה ואשמור עליו. הוא הסכים , אני אמרתי לעצור שאקח אותו להשתין ואם הוא עושה תנועה מיותרת...
ניסינו פעם אחת ולא הצליח, הוא טען שהוא לא יכול להשתין כשאני עומד אחריו עם נשק. החזרתי אותו למקום עד שהתחיל לקטר שוב. ניסינו עוד פעם ולא הלך.
ככה ניסינו 3-4 פעמים ואז אמרתי לו שאני אעמוד אחריו אבל בלי לכוון עליו ישירות את הנשק. פתאום הוא התחיל להשתין כמו ברז, אני צעקתי לו מברוק יא ערוס מברוק, כולם מחאו כפיים והוא היה מבסוט .

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

1984. התור בכניסה מזכיר תור ללחם ברוסיה - מאות בה"דניקים לוחצים לכיוון הכניסה כדי לראות את החבורה המצחיקה ביותר שהיתה אז. באמצע נמאס לי מכל הקורסיסטים שנדחפו מסביבנו עם עוזים ופירקתי לאחד מהם את הקנה, בלי שהוא ירגיש. אחרי כמה דקות החזרתי לו אותו והוא כמעט התעלף. התור נמשך וגם הלחץ, אז כבר פירקתי למישהו את כל המכלול, כולל ידית האחיזה של העוזי ושמרתי אותה אצלי והכל בלי שהוא ירגיש. חיכיתי וחיכיתי עד שאחרי חצי שעה ראיתי אותו מתרוצץ בלחץ ומחפש את חצי הנשק שלו שהלך לאיבוד. אז החזרתי לו את הידית.

ואני מבין שהמכלול נשאר אצלך?

באחת השנים היינו בתצפיות בנבי עלאוואדי ליד משגב בלבנון
באחד מימי יום ו' אחה''צ מגיע אלי הקש''א שלי ומודיע לי שהוא בדק עכשיו
ואין בכל המוצב תחמושת למא''ג ואנחנו מוצב חודר ואם יבואו מחבלים וכו וכו'
אמרתי לו שנבקש שיביאו בשירה ביום ראשון כי אף אחד לא יכניס שירה ביום ששי בערב
אבל הוא היה בחור עקשן שכשהוא חושב שמשהו חשוב הוא לא מכיר אף אחד
הוא התקשר לאוגדה דיבר עם מפקד תורן ואחרי כמה איומים מרומזים סידרו שירה לעוד כמה שעות
החבר'ה מגולני התארגנו לפתיחת ציר לכיוון שער פאטמה דבר שלוקח הלוך וחזור כמה שעות
ואז הבחור התנדב להתלוות אליהם לשער פאטמה ולהמתין שם עד שהשירה תצא
והזמין את אשתו שגרה במושבה גלילית סמוכה להיפגש איתו שם............................................
שבוע אח''כ ביום ו' אחה''צ הוא שוב בא ומודיע לי שהדיסקוטק הקטן לא עובד כי נגמרו לו הבטריות
ומייד כמובן התקשר לאוגדה וביקש שירה לכיווננו
התשובה שקיבל....כשאתה רוצה לז--- את אשתך תעשה זאת כבר באזרחות.............................