18-05-2012, 11:34
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
יש עקרון מאוד חשוב ופשוט של "צייד וניצוד"
משהו שהתחלתי לחשוב עליו בלילות סתיו קרירם של שמירות בטירונות (בחיי...). הגעתי מהר מאוד למסקנה שב"קרב" כמעט לעולם לא יהיה "מוד משחקי וידאו" - דהיינו מצב שבו כל צד חזק בהתאם לכישורים, ההכשרה והאמצעים שלו. יש תפקיד מאוד מאוד חשוב ל"מוד המנטלי" שלך. או במלים פשוטות "האם אתה רואה עצמך כצייד או כניצוד". אם אתה רואה עצמך כניצוד אתה בעמדת נחיתות ואין לך שום מימוש של יתרון פרט למקרה אחד: אם הצייד חייב את את ההתגוננות האקטיבית שלך לצורך מימוש הפוטנציאל שלו. אם אתה צייד מצבך טוב יותר ולכל הכשרה/נשק שלך יש מכפיל גדול מאוד. מעט שנים לאחר מכן היתה לי "שריטה" שבמסגרתה (לא יודע מה עבר עלי...) נהניתי מטיולים רגליים לבד ב"שטחים", כולל כניסה פתאומית לכפרים. לא מעט פעמים מקומיים ניסו לתקוף אותי, ופרט לפעם אחת מעולם לא הגבתי בשימוש בנשק (שתמיד היה מוסתר). אמנם הייתי אז בשיאי, הכרתי את השטח ועשיתי המון שיעורי בית לפני יציאה למסלול, אבל בכל זאת היום אני מבין שאלו היו צרות צרורות. מספר פעמים נקלעתי למצבים שעבור אנשים אחרים, כולל כאלה שלא היו בודדים, הובילו ללינץ' ורצח בסיומו של תהליך. למה גורלי היה אחר? לדעתי? משום שהתנהגתי כאילו אני מכיר את השטח טוב מהם. כאילו הם הזרים ואני המקומי. הייתי יכול להעלם במעלה המדרון 2 טראסות גבוה יותר, להסתתר מאחורי "קידמה" של הקיר ובלי להתרגש מכך ששלושה צעירים הולכים טראסה אחת תחתי - פשוט כי ידעתי, והאמנתי בידיעה זו, שהם לא יעלו לטראסה "שלי" מאחר והייתה קשה לגישה ומאחר ולדעתם "יאהודי" כבר היה נלחץ, חושף את עצמו ומנסה לברוח כשהוא שומע חבורת ערבים צועקים כ"כ קרובים לו במקום זר כל כך (המקרה הזה היה בפאתי הכפר בית איענן - אזור שצה"ל מעולם לא החזיק בו נוכחות, למרות הקירבה לבית חורון). היה לי הבטחון המוחלט (והטיפשי בראיה כוללת...) ביכולת שלי וב"שבלוניות" המחשבה שלהם.
אנשים שנרצחו בוואדי קלט, מנזר כרמיזאן ועוד מקומות "נפלו" לידיים של תוקפים לא מאוד מיומנים אבל תוך כדי שהם היו בפאניקה. אני לעולם לא הייתי בפאניקה... ולא כי הייתי חמוש (תמיד ידעתי שהרג אחד התוקפים רק יוביל ללינץ' המוני שגם עשר מחסניות לא יחלצו אותי ממנו).
הפאניקה, שכמעט תמיד תתקוף אותך כשאתה "ניצוד" מעקרת כמעט את כל הכישורים והמשאבים שלך. אפשר לשמור על אינסטינקטים פשוטים כמו לשרוט, אצבע בעין, בעיטות חוזרות ונשנות, אבל חשוב שאלו יהיו אינסטינקטים שבאים לך טבעי. אותם דברים שפציינטים שעברו טראומה לפעמים מנסים לעשות לפלסטיקאי בחדר מיון שמנסה לתפור להם את חלל הפה אחרי תאונת דרכים...
רוב המותקפים צריכים לקחת בחשבון שהם ניצוד, אפילו שלא נעים לחשוב על עצמך ככה. במצב כזה, מעבר לשריטות ובעיטות, הם צריכים למקסם את היתרון העיקרי של הניצוד: העובדה שה"צייד" קצר בזמן, רוצה לראות תוצאות ועשוי לאבד עשתונות אם "לא הולך לו".
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 18-05-2012 בשעה 11:36.
|