29-09-2012, 17:48
|
|
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,130
|
|
|
מקור המנהג הוא בתלמוד, שם יש דיון על האם יש חשיבות למעשים סמליים.
האמורא הבבלי אביי טען שם, שאם אכן יש בסמליות חשיבות, "יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא, ורוביא, כרתי, סילקא, ותמרי" ("יהיה רגיל אדם לאכול בראש השנה: קרא, ורוביא, כרתי, סילקא, ותמרי").
המשמעות של המאכלים היא בשמם.
עדות שונות לעתים זיהו את השמות כמאכלים שונים, וחלקן גם הוסיפו עליהם עוד סימנים.
כפי שכתבתי בפורום היסטוריה, אצלנו נוהגים כך (לפי הסדר):- תמר – שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
- רוביא/לוביה (שעועית שחורת עין) – שירבו זכויותינו ותלבבנו.
- כרתי (פראסה/כרישה) – שיכרתו אויבינו ושונאינו..
- סלק (ליתר דיוק, עלי סלק) – שיסתלקו אויבינו ושונאינו..
- קרא (דלעת) – שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו.
- רימון – שנהיה מלאים מצוות כרימון.
- תפוח בדבש/בסוכר – שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה (כדבש, אם אוכלים בדבש).
- ראש (בדר״כ של דג, אבל אם יש תקציב, אז לפעמים כבש) – שנהיה לראש ולא לזנב.
מברכים, ואז אוכלים.
לפני אכילת הסימנים, מברכים גם ברכה ראשונה ("בורא פרי העץ"/"בורא פרי האדמה") על ירק/פרי כלשהם, כדי לפטור את הסימנים.
|