כוח עליון: הסיפור המלא על היום ששינה לחלוטין את פני המזרח התיכון

ויצמן בא עם החזון, הוד נתן את הגיבוי. יעקב נבו ורפי סיברון ליטשו במשך שלוש שנים את התוכנית, ובבוקר אחד הכריע חיל האוויר את כל יריביו ומחק את מקבילו המצרי.


http://www.maariv.co.il/news/military/Article-582755

שימו לב לתפקיד הל"א במבצע.

כרגיל אצל מילשטיין- כתבה מרתקת ואמיצה.
(וטוב שהוא כותב כי כשהוא מדבר הוא מתפזר ואי אפשר לעקוב אחרי מה שהוא מנסה לומר)

לא יודע מה איתכם- אני קורא את זה ומפנים דפוס חוזר:
ככל שהפיקוד העליון בצה"ל מעורב פחות בפעילות כלשהי- השגי הכוחות בשטח מוכפלים ברביעית (לכל הפחות) כך ניתן לראות בבירור בכיבוש ירושלים בששת הימים ועל מלחמת לבנון השניה אין צורך להרחיב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי first lightning כרגיל אצל מילשטיין- כתבה מרתקת ואמיצה.

כרגיל אצל מילשטיין - אם הוא לא תוקף אנשי שמאל בכלל ומנסה לשכתב את ההיסטוריה להכפיש אותם, הוא עושה את זה ספציפית על רבין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי first lightning לא יודע מה איתכם- אני קורא את זה ומפנים דפוס חוזר: ככל שהפיקוד העליון בצה"ל מעורב פחות בפעילות כלשהי- השגי הכוחות בשטח מוכפלים ברביעית (לכל הפחות) כך ניתן לראות בבירור בכיבוש ירושלים בששת הימים ועל מלחמת לבנון השניה אין צורך להרחיב.

לא יודע מה איתך, אבל הדפוס החוזר (והפטאטי, יש לומר) הוא כל מיני ניסיונות שיכתוב היסטוריה כדי לקעקע את שמו של רבין.

איש קטן ועלוב...

צר לי שזו דעתך. אבל אין מה לעשות- האמת כואבת. תמיד.

גם לי היא לא נעימה אך במידה ונתעלם ממנה לא נוכל ללמוד ולהשתפר.

אין צורך לרדת לפסים אישיים ולערב פוליטיקה- אלו תגובות שמתאימות לטוקבקים באתרי חדשות ואין להם מקום של ממש פה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי first lightning צר לי שזו דעתך. אבל אין מה לעשות- האמת כואבת. תמיד. גם לי היא לא נעימה אך במידה ונתעלם ממנה לא נוכל ללמוד ולהשתפר. אין צורך לרדת לפסים אישיים ולערב פוליטיקה- אלו תגובות שמתאימות לטוקבקים באתרי חדשות ואין להם מקום של ממש פה.

נכון, האמת כואבת.
לכן מר מילשטיין דואג לסלף אותה בכל הזדמנות.
אני לא מערב פוליטיקה - מילשטיין כן. הוא משכתב את ההיסטוריה בהתאם לצרכיו הפוליטיים.
ודווקא בגלל רמת הפורום הזה, חשוב שאנשים ידעו לקרוא קריאה ביקורתית, ישימו לב לכותב, ויבינו במה מדובר.

האם אתה מסוגל לתקוף את בסיס הטענות שלו ולהוכיח שמה שהוא מציין כעובדות אינן עובדות?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי first lightning כרגיל אצל מילשטיין- כתבה מרתקת ואמיצה. (וטוב שהוא כותב כי כשהוא מדבר הוא מתפזר ואי אפשר לעקוב אחרי מה שהוא מנסה לומר)

אם אתה רוצה לטעון שמילשטיין מרתק, ניחא. אבל משם בא לטעון שמילשטיין אמיץ לא כל שכן לטעון שהאיש דובר אמת זו באמת באמת בדיחה. אחרי מופע האימים של מילשטיין והניסיון הנואל להצדיק את הנצחת רחבעם זאבי בשער הגיא לא רק שהאיש איבד כל קרדיט כהיסטוריון אלה גם איבד כל זכות להשתתף באיזה שהוא דיון היסטורי. מבחינתי כל דבר שמר מילשטיין כותב ראוי ליחס לו את אותה רמת האמינות שמייחסים פה לתיקדבקה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני סבור שהמאמר מעניין מאוד ,למדתי הרבה עובדות חדשות על מבצע "מוקד".

במיוחד הקטע האחרון על יוס'קה נאור ובני פלד.

לפי ספרו עב הכרס, של אליעזר כהן (צ'יטה) , "השמיים אינם הגבול" רפי סיברון

מתכנן מבצע מוקד תיכנן ב1964-5 שמטוסי התקיפה שלנו יצאו ב745 בבוקר.

(התיכנון נערך עם יעקב נבו -יאק, ואח"כ עם רפי הרלב).עזר ויצמן התנגד

ואמר שצריך לתקוף עם שחר ,כי כך נהגו בחיל האוויר המלכותי הבריטי.

בסופו של דבר נתמנה מוטי הוד למפקד החיל והוא הסכים עם רפי סיברון.

לדעתי ,מבצע "מוקד" מזכיר את התקיפה של ה"לופטוואפה" הנאצי על חיל האוויר הרוסי

ב21ליוני 1941. הגרמנים הצליחו להשמיד אלפי מטוסים רוסיים על הקרקע תוך זמן קצר.

אני תהיתי מה מקור שם המשפחה של רפי "סיברון" ? ד"ר גוגל מספר שרפי נולד בחיפה ב1935,

להורים שעלו שנה לפני כן מברלין . שם משפחתם היה "הופנונג" (תקווה בגרמנית).

אך רפי בחר,כנראה, בשם הנדיר סיברון.

הגילוי לגבי פיענוח שידויר המכ"ם המצרי היה מעניין מאוד. אבל עוד יותר מעניין שנראה שלמילשטיין יש משהו נגד בני פלד ונראה שהוא לוקח את הצד של נאור בויכוח מולו.

A very interesting article. The technical stuff and deception was great.
With Dr. Milstein's articles you know what you get -
There are nuggets of gold in there, but you need to sift through the mud to get them.
Well worth the time to read.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

תוכנית מבצע שהוד הכין לבקשת הרמטכ"ל, חיל האוויר התאמן אליו,
ונועדה באופן ספיציפי למצב שצה"ל התמודד מולו במלחמת יום כיפור.
אבל - בני פלד לא הפעיל.
http://www.israeldefense.co.il/he/c...5%D7%A4%D 7%94
והיו עוד בעיות:
http://www.maariv.co.il/news/new.as...=11&0r9VQ=EFFEI

הטענות נגד בני פלד, למה לא הפעיל את שריטה, למה העביר את כל חיל האוויר להגנה אווירית בתחילת המלחמה ולמההביטול של תגר והמעבר והמעבר הפתאומי לדוגמן 5 הן מוכרות וידועות, אבל אני לא חושב שיש בהן מספיק כדי להסביר את היחס של מילשטיין לפלד. במיוחד בהקשר של העימות מול נאור, מילשטיין למשל מציג את הסודיות של נאור והעובדה שהוא פעל ישירות מול הוד בלי ידיעת מחלקת מבצעים כאיזושהי שיטת ניהול גאונית למרות שיכול להיות שדווקא התנהלות מנעה ניצול הרבה יותר יעיל של הל"א וגרמה נזקים (זאת הטענה של פלד שרצה להכניס שינויים אירגוניים גדולים בחיל האוויר).

תוספת: הכתבה של בן כספית סתם מחפשת סנסציות, לדיון הרבה יותר רציני אני ממליץ על 30 שעות באוקטובר של שמואל גורדון.

בפועל - מול וועדת אגרנט בני פלד דיבר הרבה על נושא המשמעת שלדעתו היה לוקה,
אבל נוצר מצב בעייתי מאוד - שבו חודשים ספורים לפני תחילת המלחמה 2 המובילים הודחו,
היה אובדן ידע משמעותי,
והועלו טענות קשות מאוד לגבי זה שבעקבות חוסר הבנה בסיסית של התוכניות הקיימות או גרוע מכך: סירוב ליישמן, היממה הראשונה שבה תפקידו של חיל האוויר היה קריטי, וכל צה"ל הסתמך עליו - פשוט בוזבזה מבחינת חיל האוויר.
זה הוביל למצב שבו חיל האוויר נאלץ לתפקד באופן גרוע, בניגוד מוחלט לתוכניות, תוך שחיקה משמעותית, ובהחלט לא באופן מסודר.
תוצאה קטסטרופלית.

סגנון הפעולה הישירה של הוד מול נאור - היה בחירה פיקודית-ניהולית,
מפקד אחר - יכל לבחור לפעול באופן אחר, זה צפוי ומובן.
בני פלד עצמו - דיבר בוועדה על החשיבות שיש בהעברת הידע, בכך שהוא דורש מטייסים לבצע הכשרה ארוכה טרום השחרור כדי שלא יווצרו חוסרים בסד"כ או איוש נחות,
כי הוא עצמו - הכיר בבעייתיות של חוסרים כאלו, ובהשלכות שלהם, גם כשמדובר על כך שיהיה לך טייס קצת פחות טוב במטוס יירוט.
בחירה לפטר אדם שתפקידו כה מכריע, בזמן שהוא עצמו הסביר לוועדת אגרנט שהמלחמה לא באמת הייתה הפתעה, וכל זאת - ללא העברת ידע כראוי, זאת התנהלות נוראית.
יש מי שהיה אומר - מחדל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי double_o תוספת: הכתבה של בן כספית סתם מחפשת סנסציות, לדיון הרבה יותר רציני אני ממליץ על 30 שעות באוקטובר של שמואל גורדון.

הייתי ממליץ על קריאת התמלילים של וועדת אגרנט,
בלי פילטר.
http://www.archives.mod.gov.il/Page...%202/index.html

בהחלט מעניין.
א. נשמע לי שערוץ התקשורת היה גלוי, ללא הצפנה ואולי אף ללא קידוד- מה שאלומת המכ"מ באל-עריש ראתה, המטה בקהיר ראה; אחרת- איך אפשר ליירט את השידור?..

אם זה כך- מעניין אם זה היה המצב גם ברשת ההגנה האוירית של בריה"מ עצמה, שמן הסתם התבססה על מאות אתרי מכ"מ עם ערוצי תקשורת לעשרות אתרי פיקוד; האם גם היא היתה פרוצה למודיעין של SAC, וחשופה לתקיפה אוירית אמריקאית בכל רגע?..

ב. המאמר מבקר את הפיקוד של 73', ומפנטז מה היה קורה אילו הצוות המוצלח של 67' היה בתפקיד ב-73'; אלא שבאמצע היתה ההתשה, והצוות המוצלח הגיע בה לתיקו, ולא לניצחון.

אחד החידושים המעניינים בכתבה הוא שחי"א השתמש במערכת "רקפת" שאפשרה לו לראות מה המכ"ם המצרי רואה. כך בהכנות למוקד הם הטיסו ברחבי סיני ומצאו נתיבי חדירה שהמצרים לא מזהים במכ"ם.
אני שואל אם יש קשר לסדרת המבצעים של סיירת מטכ"ל (ובינהם) ירגזי ושרקרק
אנחנו יודעים שבמבצעים אלו מסוקים הכניסו את אנשי היחידה לשטח מצרים והם התקינו שם משהו. לא ידוע מה הותקן

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שאלה מעניינת למרות שכשאני מסתכל על תאריכי המבצעים אני לא רואה התאמה בינם לבין הסיפור של הרקפת. אני גגם לא בטוח שהיה בהם צורך, מכיוון שמדובר היה במערכת שמשדרת אלחוטית אפשר היה לקלוט את אונות הצד שלה במערכת אלינט רגילה ולכן אני חושב שזה יותר קשור לשיפורים הרבים שהיו ביחידה 515 באותן שנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור בהחלט מעניין. ב. המאמר מבקר את הפיקוד של 73', ומפנטז מה היה קורה אילו הצוות המוצלח של 67' היה בתפקיד ב-73'; אלא שבאמצע היתה ההתשה, והצוות המוצלח הגיע בה לתיקו, ולא לניצחון.

כדאי גם לזכור שהצוות של 67' פעל בתנאים שונים מאלה של 73'. יש הבדל בין מתקפת פתע שאתה יוזם לבין התקפת פתע של האוייב עליך ומספיק להסתכל על ההבדל בהתנהלות של דיין בשתי המלחמות כדי להמחיש זאת.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

1. מדוע נקבעה שעת ה-ש ומה היה הבונוס?
2. אוגדה 77
3. קונייטרה
4. חטיבה משוריינת ירדנית מס.40

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

המוקד הוא לא באוויר, אלא ביבשה\ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף.

המוקד הוא לא באוויר, אלא ביבשה\ מאת גל פרל פינקל

חמישים שנים לאחר מלחמת ששת הימים, הגיע הזמן לערער על הקביעה שחיל האוויר הכריע את המערכה. בצה"ל 2017 חוזרים למקורות ושמים דגש על התמרון היבשתי.

בסיס חיל אוויר מצרי שהותקף במבצע "מוקד", (מקור: ויקיפדיה).

השבוע מלאו חמישים שנים למלחמת ששת הימים. כיום זכורה המלחמה כמערכה בין ישראל לבין שלושה צבאות – הסורי, הירדני והמצרי – אולם בטרם פרצה תוכננה הפעולה הצבאית בעיקר כנגד מצרים, שנתפסה כאיום הקיומי העיקרי. במאמר שפרסם פרופסור אלון קדיש בגיליון האחרון של כתב-העת הצה"לי, "בין הכתבים", הוא ערער במובלע על הקביעה כי במבצע "מוקד", המתקפה האווירית בראשית מלחמת ששת הימים שהשמידה, הלכה למעשה, את חיל האוויר המצרי, הכריע חיל האוויר את המלחמה כולה.

החיל ראה את משימתו העיקרית בהשגת עליונות אווירית וניטרול יכולתו של חיל האוויר המצרי מלפעול. רק לאחר מכן, בשלב שני, נועד לקחת חלק בקרב המשולב ולסייע לכוחות היבשה. מאחר והכרעה, בהגדרתה הקלאסית, היא נטילת כוח הרצון והיכולת של האויב להוסיף ולהילחם, לא ניתן להסביר את הלחימה הקשה על הקרקע, ביומה הראשון של המלחמה מבלי לקבוע שהפגיעה בחיל האוויר המצרי לא היתה גורם מכריע. לכן, לתפיסתו של קדיש, "ההכרעה במלחמת ששת הימים בסיני הייתה בשני קרבות הבקעה אוגדתיים של אוגדת טל (84), – בציר הצפוני, ושל אוגדת שרון (38) באום כתף – בציר המרכזי. בשניהם השתתפות מטוסי חיל האוויר הייתה מינורית ביותר". מנגד, ברור שאין להפחית בשל כך מתרומת החיל במלחמה, שבאה לידי ביטוי בהשמדת חיל האוויר המצרי (ובהמשך גם את אלו של ירדן וסוריה) ומכך שבהמשך המערכה פעל כנגד ריכוזי כוחות שריון מצריים שנעו בצירים מן התעלה מזרחה. נראה כי הבנת המשקל האמיתי של "מוקד" קיימת גם בקרב אלו שנטלו בו חלק. בראיון שפורסם השבוע באתר צה"ל, קבע סא"ל (מיל') אברהם שלמון, טייס קרב שהשתתף ב"מוקד", כי החיל אמנם מסוגל לנצח את המערכה באוויר, "אבל הוא לא יכול לכבוש את היבשה"...

מה שעשינו ב-67'

הרמטכ"ל איזנקוט השבוע בתרגיל בפיקוד הצפון, (צילום: דו"צ).

בהקדמה שכתב לספר החדש ציין הרמטכ"ל איזנקוט כי גם כיום מפיק צה"ל לקחים מן המלחמה, "מהמוכנות שאפיינה את כוחות הצבא עם פרוץ המלחמה והביאה לידי ניצחון, מאופן קבלת ההחלטות החל בדרגים הגבוהים וכלה ברמת השטח ומדרכי הפעולה המהירות והיעילות שננקטו בכל הזירות" (עמוד 14). כחלק מחיזוק המוכנות התקיים השבוע תרגיל פתע מטכ"לי בפיקוד הצפון שבחן את מוכנות אוגדת הגליל להתמודדות עם מתקפה מפתיעה ורחבת היקף של החזבאללה. בתרגיל, ששם את עיקר הדגש על הכוחות הסדירים, הוקפצו אלפי לוחמים, בין היתר מגולני ומחטיבת הקומנדו, לגבול לבנון. התרגיל מצטרף לשורת תרגילים שמתקיימים בצה"ל בשנתיים האחרונות, שבבסיסם ההבנה כי המערכה הבאה עשויה לפרוץ ללא התרעה.

בהרצאה שנשא השבוע בכנס לציון חמישים שנים למלחמת ששת הימים, שהתקיים ביד יצחק בן-צבי בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי, תיאר האלוף תמיר היימן, מפקד המכללות הצבאיות והגיס הצפוני, את התפתחות אסטרטגיית צה"ל. היימן, קצין שריון שפיקד קודם לכן על אוגדה 36, הסביר בהרצאה כיצד המסמכים התפיסתיים של צה"ל משני העשורים האחרונים הגדירו את השטח כ"משני בחשיבותו בהשוואה לפגיעה באויב". תפיסה זו מומשה במערכות שהתרחשו בעשור האחרון בלבנון ובעזה, בהן ניכר משקלו של חיל האוויר בהשוואה לכוחות היבשה. אף שהיימן לא התייחס לכך, היו כבר קצינים בחיל האוויר שהשוו ברצינות גמורה את "עופות דורסים", התקיפה האווירית המפתיעה שפתחה את "עופרת יצוקה", למבצע "מוקד", אף שבפעולה בעזה פעלו טייסי החיל מול אויב שחסר כל הגנה אווירית.

לדברי היימן "אסטרטגיית צה"ל", שפרסם הרמטכ"ל איזנקוט ב-2015, היא בבחינת חזרה למקורות, המציבה את התמרון הקרקעי במרכז העשייה, כשם שהיה לפני חמישים שנה. "איך נממש את זה", אמר, "זה תלוי נסיבות". אחת מאותן נסיבות היא הרתיעה וההססנות של הדרג המדיני מהפעלת כוח מתמרן בהיקף רחב, בין היתר בשל החשש מנפגעים ומהתמשכות המערכה. אם יש לקח אחד שלמדו פה מאז 67' זה שהמערכה הבאה כבר לא תמשך רק שישה ימים.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 09.06.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 09.06.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אם נתייחס רק ל- 67', להבנתי סדר הדברים בסיני היה כך:
- חה"א השמיד את חילות האויר
- האוגדות הבקיעו את קוי האויב
- הפיקוד המצרי הבכיר נתן פקודת נסיגה כללית (במידה רבה, בגלל פעולת חה"א- אי אפשר להחזיק אוגדות בסיני כשלאויב יש עליונות אוירית)
- הכוחות הנסוגים הושמדו למעשה, כי האוגדות שלנו כבר היו בעורפן.

אז כן, לאוגדות היה תפקיד חשוב מאוד; אך ללא חה"א, הן היו סופגות עוד אבידות רבות והלחימה היתה לוקחת יותר מיומיים-שלושה כפי שקרה בפועל.

עד כמה ניתן לטעון כי לאחר השגת חופש פעולה אוירי מלא ותחילת כתישת העתודות המצריות, צבא היבשה הוא זה שהכריע עקב הצלחת קרב הבקעה יבשתי?

הצלחה בקו המגע היא הישג התחלתי. אלמלא השיג חיל האויר חופש פעולה מלא והחל בכתישת העתודות המצריות, היו הכוחות הישראליים שניצחו בקרבות ההבקעה בגזרתם נכנסים ללחימה מול עתודות המצרים שהחלו להגיע ממערב סיני. למה הדבר דומה? לכוחות צה''ל שב73 התקיפו החוצה מן הגולן לתוך סוריה וגילו כי העתודה הסורית ערוכה ומוכנה להגנה באזור חאן ארינבה.
שערו בנפשכם איך היתה נראית המתקפה הצהלית אילו הכוחות הסוריים הללו היו מותקפים קודם לכן ונפגעים באופן משמעותי ע''י חיל אויר שנהנה מחופש פעולה מלא. איך היתה נראית מלחמת יום כיפור אז?
התשובה לשאלה זו צריכה ללמד מה הביא את ההכרעה בקרבות סיני ב67.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

להתמקד בשני קרבות הבקעה בלי להתייחס ליכולת של הצבא המצרי לנהל לחימה ברמת המערכה היא מנותקת לחלוטין.
אולי לא במכוון, אבל חיל האויר הוביל לשיתוק של הפיקוד הגבוה של צבא מצריים ע"י ההתקפה הראשונית שלו, בידד את זירות הלחימה של האוגדות ע"י משימות אמנעה והיה הספק הבלעדי של מודיעין השדה בלחימה ליחידות השדה (גם בקדש, אגב). כלל הבעיות של יחידות השדה באו לידי ביטוי במלחמת יום הכיפורים כאשר לא היה מי שיחלץ אותן וכאשר הן היו צריכות לפעול לפי הכללים שהן גיבשו.

במקרה הזה, מילשטיין צודק בריבוע. צה"ל בחר בגבורת הלוחמים הזוטרים כתורת לחימה, ולא ביכולת טקטית. זה שקל לנו לזהות מפקדים בכירים שכן הראו יכולות טקטיות גבוהות (ע"ע אריאל שרון) רק מבציע על החידלון של השאר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לפני שנה וחצי העליתי ל"פרש/צבא וביטחון" את הכתבה של מאיר אמיתי "עטלפים בשמי טנטא":
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...274#post4607921
השבוע קראתי פעם ראשונה מאמר על מבצע "מוקד" שפירסם מאיר אמיתי לראשונה במוסף הארץ לפני 30 שנים (יוני 1997). ברשותו אני מעלה לכאן את המאמר המהווה סיכום מצויין של פעילות חיל האוויר במבצע זה.

הימור כפוי
התפיסה שררה מתום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים: השגת הכרעה מהירה במלחמה, במינימום פגיעות בעורף, על ידי השמדת מטוסי האויב בבסיסיהם.
כינויה של הקונספציה בצה"ל היה תש"ת (תקיפת שדות תעופה) ובתרגומה לתוכניות מעשיות כונתה "מוקד" ועברה גלגולים אחדים. לפני מלחמת יוני 67' היעד היה השמדת מחצית חילות האוויר של מצרים וסוריה תוך 48 שעות, ומתכנני "מוקד" הניחו כי המשימה אפשרית גם אם ישראל יוזמת וגם במקרה שהאויב מקדים לתקוף.
התוצאות שהושגו ביום הראשון של מלחמת ששת הימים אישרו בצורה מרשימה ומלאה את חלקה הראשון של ההנחה.
במבט ראשון נראה שמבצע "מוקד" היה הימור על כל הקופה: רוב הכוח האווירי של ישראל עזב את הארץ ויצא למבצע במצרים. המודיעין העריך שמספיקים 12 מטוסי מיראז' כדי להגן על שמי ישראל באותן 45 דקות קריטיות שבהן כל חיל האוויר כמעט היה "בחוץ". מומחים לחקר ביצועים, אשר היו אמורים לקבוע מהי הקצאת המשאבים האופטימלית להגנת שמי ישראל, צבאה ותושביה מפני התקפות
אוויר, המליצו - ברוח הקונספציה השלטת - על ריכוז כל המשאבים ביישום "מוקד". מאחר שזו התוכנית שהוכנה, לא היה צה"ל יכול, ערב מלחמת ששת הימים, לשקול חלופות אחרות. ההימור הגדול היה כפוי.
עד 1957, רעיון התש"ת התבסס על שיטה שננקטה במלחמת העולם השנייה (למשל בהתקפת פולין על ידי הגרמנים): תקיפת שדה תעופה על ידי כמה קבוצות מטוסים ("מבנים") - בו-זמנית ומכיוונים שונים - כדי להרוס את המטוסים החונים ואת המיתקנים.
ב-57' שונתה התוכנית - מסלולי השדות הפכו ליעד העיקרי שעליו יש להטיל את הפצצות, ואילו על המטוסים והמיתקנים האחרים יבוזבזו רק רקטות ופגזים. הוצאת מסלול מכלל פעולה אינה פשוטה: יש לפגוע בו בנקודות מסוימות, כך שלא יישאר קטע שמאפשר המראה. הטייסים נדרשו לבצע הפצצה מדויקת במטוסים המצוידים בכוונת הפצצה פרימיטיווית, כמו במלחמת העולם השנייה, תוך שהם נחשפים לתותחי הנ"מ המגינים.
תוכנית "מוקד" התבשלה כמעט 20 שנה, אך הושלמה כפקודת-אב והופצה ליחידות במארס 67', זמן קצר מאוד לפני יישומה. לפי התוכנית, כל מבני המטוסים התוקפים צריכים להתחיל בהפצצה, בכל היעדים, כמעט באותה דקה - כדי למנוע גילוי מוקדם של המבצע כולו. הדבר חייב המראת כל המטוסים בפרק זמן קצר, תוך דממת אלחוט.
ערב המלחמה, מספר המטוסים הקרביים בחיל האוויר הישראלי הגיע לשיא: 203 מטוסי קרב (לא כולל מטוסי מטאור ופוגה-מגיסטר), מהם 65 שחק (מיראז'), 35 סמב"ד (סופר-מיסטר), 19 ווטור, 33 מיסטר, 51 אורגן, ועוד 161 מטוסים
מסוגים אחרים. בסך הכל היו לישראל 430 מטוסים, כולל לא-קרביים. המערך הערבי מול ישראל כלל 511 מטוסי קרב והפצצה. לערבים היו מפציצי טופולב-16, שיכלו לשאת עד 10 טון פצצות, 30 מהם בצבא מצרים. לישראל לא היו מטוסים כאלה. עם זאת, שמישות מטוסי האויב היתה נמוכה במידה ניכרת מזו של המטוסים הישראליים. בתחום הנ"מ הפער לרעת ישראל היה גדול יותר. לעומת שלוש סוללות טילי הוק בישראל, היו במצרים 27 סוללות טילי SA-2 . עוד היו למצרים כ-100 סוללות תותחי נ"מ, לעומת 54 בישראל.
ב-4 ביוני אישרה ממשלת ישראל את יציאת צה"ל להתקפה למחרת. באותו יום, בדמדומי הערב, הועברו כמה מטוסי ווטור ומיסטר מרמת דוד לתל-נוף, כדי להיות קרובים יותר לגבול מצרים. שדה חצרים, וכמו כן השדות במגידו ובאילת נועדו לשמש לנחיתות חירום בלבד. בערב הודיעו על ההחלטה למפקדי הבסיסים והטייסות, והירשו להם לשתף בסוד רק את סגניהם ואת קציני המבצעים. כל המפקדים ניסו לשכנע את פיקודיהם להקדים לעלות על יצועם מבלי לגלות להם את הסיבה.
למחרת הושכמו הטייסים והנווטים ב-04:00 לפנות בוקר ותודרכו. הודגש כי יש לשמור על דממת אלחוט והוסבר כי ריקוט וצליפה ביעדים יתבצעו על מטוסים בלבד, בראש ובראשונה מטוסי מיג-21 וטופולב-16. משך הפעולה: 7-5 דקות.
ב-07:14 החלו ההמראות - ראשונים המריאו המטוסים שנשלחו ליעדים הרחוקים.
מעל הים כבר שייטו שני מטוסי ווטור עם אמצעים אלקטרוניים לשיבוש פעולתן של סוללות טילי SA-2 המצריות. מטוסי פוגה-מגיסטר גיהצו את השמיים ויצרו רושם של פעילות שגרתית. המטוסים התוקפים התקדמו אל המטרות מעל הים, בשלושה נתיבים, בגובה 30 מטר ואף פחות מזה. מדי פעם נראה לפתע מטוס מתרומם מעט, מחשש פגיעה במים. לרוב הטייסים היתה זו חציית גבול ראשונה.
למובילים, שהיו גם טייסי צילום בהכשרתם, הניווט היה קל יחסית. לאחרים היה קשה יותר להתמצא מעל נוף של ים, מדבר והדלתא, שתעלותיה נראות אחידות.
למרות הטיסה הנמוכה והפעלת אמצעי שיבוש, תחנת מכ"ם ירדנית ליד עמאן גילתה את המבנים המתקדמים מעל הים, אך פירשה אותם כמטוסים מתאמנים של הצי האמריקאי.
בשעה 07:45 הותקפו שדות התעופה בסיני ובאזור תעלת סואץ. ב-07:50 הותקפו גם השדות באינשאס, קהיר-מערב ובני סוויף. באל-עריש לא הופצצו המסלול ומגדל הפיקוח, כדי לאפשר הנחתת צנחנים שם ממטוסי תובלה.
למרות ההפתעה המצרים התגוננו, והיעפים שבהם הוטלו פצצות פוצחות מסלול התקבלו באש נ"מ מרוכזת ומדויקת. כדי לשתק את הנ"מ בוצע ירי תותחים תוך כדי היעף.
שני טייסי אורגן נהרגו מפגיעת נ"מ, אחד בשדה ביר גפגפה והשני בשדה פאיד. תוך כדי כך הפיל אחד מהם מיג-21. טייס אחר מאותה טייסת הפיל מיג-17, שנחשב אף הוא עדיף על האורגן, אך נפגע משבריו ומאש נ"מ, נטש בים ונפל בשבי. בפאיד נפגע מאש נ"מ גם מפקד טייסת מיסטרים, נטש על השפה המזרחית של תעלת סואץ וחולץ בלילה על-ידי מסוק. באינשאס כיסו עדיין ערפילים את הבסיס, ואחד המבנים לא הצליח לאתרו. מאש נ"מ נהרג טייס סמב"ד (סופר-מיסטר) ומטוסו של מפקד הטייסת נפגע קשות. מבנה סמב"דים אחר הגיע לשדה התעופה הבינלאומי של קהיר, במקום לשדה קהיר-מערב, אבל הקפיד לפגוע רק במטוסים צבאיים. בקהיר-מערב, בסיס מפציצי טופולב-16, שוגרו אל
התוקפים, לראשונה, טילי SA-2 . בכברית הפיל מבנה סמב"ד שני מטוסי איליושין-14, ושלישי הופל מאוחר יותר על ידי מטוס שחק. באזור רומני נתקל המבנה במטוסי מיג-21. למרות שהיו במטוסים נחותים ובלי חימוש ודלק מספיקים נכנסו הסמב"דים לקרב בגובה נמוך עם המיגים. התוצאה היתה קטלנית: שני מטוסי סמב"ד פגעו בקרקע וטייסיהם נהרגו.
הכוח הגדול ביותר, 10 מבנים, נשלח לשדה אבו-סוואר, שבו גם גילו המצרים התנגדות עיקשת במיוחד. מטוסי מיג-21 המריאו תוך כדי התקיפות ואחד מהם הפיל מטוס מיסטר. הטייס נשבה. גם מבנה ווטורים נתקל במטוסי מיג-21. אחד הטייסים, סרן בן-ציון זהר (סימקין) העסיק אותם, איפשר לשאר מטוסי המבנה להמשיך בהפצצת השדה ואף תקף בעצמו. ל"קינוח", בדרך חזרה, תקף זהר על דעת
עצמו סוללת SA-2 ופגע במכ"ם שלה. על כך הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר לימים לעיטור העוז. כדי להתגבר על המיגים שהפריעו לתקיפה, הוזנק בשעה 08:48 לאבו-סוואר זוג מטוסי שחק מרביעיית הכוננות בתל-נוף. הזוג הפיל בשמי השדה ארבעה מיג-21.
שעה ומשהו לאחר תחילת הפעולה כבר היה ברור בחיל האוויר, מדיווחי הטייסים, שהמבצע עולה יפה. בסביבות השעה 09:00 כבר היתה ההצלחה האדירה ידועה לצמרת צה"ל. למחרת, לפנות בוקר, נודע הדבר לציבור כולו. ב-191
הגיחות של המטס הראשון הושמדו על הקרקע 186 מטוסים מצריים. ההישג גבה מחיר כבד יחסית, למרות ההפתעה: 4% מהמגיחים לא חזרו בשלום: 5 טייסים נהרגו, 2 נפלו בשבי המצרי. 8 מטוסים הופלו. מחצית האבידות נגרמו בקרבות אוויר.
עם היוודע ההצלחה, ומאחר שלא נראו סימנים למתקפה סורית ו/או ירדנית הוחלט כבר ב-09:00 לבצע בהקדם מטס שני למצרים. גם לשדות שכבר הותקפו אך לא שותקו לגמרי, וגם לשישה שדות בעמק הנילוס והים האדום. רובם הגדול של הטייסים במטס השני היו אלה שהשתתפו במטס הראשון. הם יצאו ב-09:34, ועכשיו היה הניווט קל יותר - העשן שהיתמר מהבסיסים המופצצים והטיסה בגובה, לאחר שכבר לא היה צורך להפתיע, סייעו במציאת היעדים. את שדה מנצורה, בצפון הדלתא, התקשו התוקפים למצוא ואחד ממבני הסמב"דים שהופנה לשם הטיל בלית ברירה את חימושו לים.
בקהיר-מערב הפיל מיג-21 מטוס שחק, טייסו צנח ונרצח על-ידי כפריים.
בכברית שוב הופל מיג-17 על-ידי מיסטר ובגרדקה הופלו 3 מטוסי מיג-19 על ידי שני שחקים. למרות שגל זה בוצע לאחר שחלף אפקט ההפתעה אחוז האבדות ירד ל-0.93%, והדבר שיקף את המכה האנושה שהנחיתו מטוסי הגל הראשון, הן פיסית והן מוראלית. למעשה שותקה כמעט גם יכולת ההתנגדות של בסיסים שלא הותקפו כלל בגל הראשון.
בשעה 11:40 החלו תותחי לונג-טום ירדניים שהיו מוצבים ליד ג'נין להפגיז את שדה רמת-דוד. כעבור 10 דקות המריאו מטוסי מיג מסוריה ותקפו באזור דגניה. ב-12:00 תקפו מטוסי האנטר ירדניים בנתניה, וכמעט פגעו באוטובוסים שהובילו משפחות טייסים שפונו מבסיסי חצור ותל-נוף להתארח בבית גולדמינץ שבדרום העיר. ב-12:30 חדרו האנטרים ירדניים לשדה כפר סירקין והשמידו מטוס שחנה שם. כעת ניתנה פקודה לתקוף גם את שדות-התעופה בירדן ובסוריה, תקיפות שכונו גל שלישי וגל רביעי. בסך הכל בוצעו בירדן 51 גיחות תש"ת והושמדו 27
מטוסים על הקרקע. שיעור האבדות הישראליות הגיע ל-5.8% מהגיחות. בסוריה עלה שיעור האבידות ל-7.3%. כל נפילות המטוסים הישראליים שם נגרמו מאש נ"מ, שכצפוי היתה כבדה יותר (בהשוואה לזו שנורתה במצרים ובירדן).
בעיראק היה הסיפור שונה לגמרי. כישלון תקיפת שדה התעופה H-3, במערב עיראק, העיב במידת מה על ההישג כולו אך באווירת הניצחון נסיבותיו לא נבדקו כראוי.
שדות התעופה H-3 , וחבנייה המזרחי יותר, הופיעו כיעדים בפקודת "מוקד" המקורית אבל המידע המודיעיני עליהם היה מועט. לא היה בצה"ל אפילו שרטוט של שדה חבנייה, ואילו צילום האוויר של H-3 היה מגיחת מטוס מטאור לשם ב-56' .
עד היום לא ברור מדוע הוחלט בכלל לתקוף את השדה העיראקי. במסמכים רשמיים של חיל האוויר מצוינות סיבות שונות, אך ברור כי אין הן יכולות להיות אמיתיות: הנפוצה שבהן היא תקיפת נתניה על ידי טופולב-16 עיראקי. אלא שתקיפה זו התקיימה רק למחרת, ב-6 ביוני, ואילו ההחלטה לתקוף את H-3התקבלה ב-5 ביוני. סיבה אחרת שמצוינת היא תקיפת מושב נהלל על ידי מטוסי האנטר עיראקיים ב-5 ביוני. התקפה זו התבצעה רבע שעה אחרי שהמבנה הישראלי כבר המריא למערב עיראק.
אין מנוס מלהסיק שהסיבה האמיתית לתקיפת שדה התעופה העיראקי היא בקשה מצרית לסיוע דחוף של חיל-האוויר העיראקי, שנקלטה כאן ב-5 ביוני ב-12:50.
אגב, אלוף (מיל') מרדכי הוד הסביר לימים כי שדה H-3 נחשב שדה ירדני לכל דבר והותקף כחלק מפקודת "מוקד ירדן". אבל אם כך, המטוסים היו צריכים להמריא לעיראק מוקדם יותר, בסמוך להמראות לעמאן ומפרק. למעשה המריא המבנה ל-H-3 רק בשעה 14:15.
המטוסים שיצאו למשימה היו ווטורים מרמת דוד, לאחר שבטייסת השחק בבסיס הגיעו למסקנה שהבסיס העיראקי שוכן מחוץ לטווח הטיסה שלהם. למרות שטייסת הווטור התמחתה בגיחות צילום אנשיה לא ידעו איפה השדה. המידע המודיעיני היחיד היו נקודות הציון ואותו צילום ישן מהגיחה ב-1956. חלק מהנתיב לא היה מסומן כלל במפות שבידי צה"ל.
תוך כדי הניסיונות לאתר את השדה נקלע מבנה הווטורים (שלושה מטוסים) לקרב אוויר עם מטוסי מיג-21, שנמשך גם תוך כדי התקיפה ואחריה. התברר שהשדה שבמציאות שונה מהשרטוט שצורף לפקודת "מוקד". בזמן התקיפה צולם השדה, אך עד היום לא ברור מה עלה בגורלו של סרט הצילום. התקיפה לא שיתקה את השדה כולו, ולפיכך הוחלט לתוקפו שנית ב-6 ביוני. ביום זה, למרות שהאיום
האווירי ממצרים וסוריה כבר היה מצומצם מאוד, הוחלט להסתפק ברביעיית ווטורים, ובעקבות דרישתו של מפקד הכנף ליוו אותם זוג מטוסי שחק.
באותו זמן הופיע בשמי בסיס הווטורים מטוס הטופולב-16 העיראקי שהמריא מחבנייה. המפציץ הופל אך בהתרסקותו קטל 14 חיילים במחנה שמצפון למגידו.
טייסי השחק הוזנקו לליווי הווטורים ללא תדריך משותף, וטייסיהם אפילו לא ידעו שהשדה כבר הותקף ביום הקודם ושהתקיפה הופרעה על ידי מטוסי יירוט.
כשהגיעו המטוסים הישראליים ל - H-3 חיכו להם בשמיו האנטרים ומיגים-21. עם הכניסה להפצצה נכנסו מטוסי השחק לקרב עם ההאנטרים, אולם מטוסי יירוט ערביים אחרים תקפו את הווטורים שהמשיכו בכל זאת ביעפי ההפצצה. טייס שחק הפיל האנטר ומיג-21, וטייס הווטור, סימקין, למוד ניסיון מתקיפת אינשאס במצרים ביום הקודם, הפיל האנטר. לימים התברר שהיה זה האנטר ירדני שטייסו
נמלט עם כמה מחבריו ועם מדריך פקיסטני לעיראק ביום הראשון למלחמה.
בליל 7-6 ביוני התברר שחיל-האוויר העיראקי מתעתד לתקוף למחרת בסיסים בישראל. הוחלט לשלוח - בשלישית - מבנה ווטורים לשדה H-3 ומשום מה לא מספר מטוסים גדול יותר. מאחר שהמפציצים העיראקיים נזקקו למסלולים ארוכים, ההערכה היתה שלא ימריאו מ-H-3 אלא משדה חבנייה, המרוחק יותר. חבנייה לא הותקפה. כוח היירוט לליווי הווטורים הוגדל הפעם ל-4 מטוסים. מפקד בסיס רמת דוד, שטס כמס' 2 במבנה, דרש שגם מטוסי השחק המלווים ישתתפו בהפצצת השדה. משמעות הדבר היתה ויתור על מכל דלק בגחונם של השחקים, הקטנת טווח הטיסה שלהם וחשיפת הווטורים למיירטים ברגעים שבהם הפציצו מטוסי השחק את השדה. דרישתו של המפקד התקבלה והיתה אחר כך לאחד מנושאי הוויכוח בשיחזור פרשת התקיפות ב - H-3 .
גם בפעם הזאת לא נעשה תדריך משותף לכל הטייסים. לפחות אחד הטייסים ברביעיית מטוסי השחק, שהוצב לטיסה ברגע האחרון, כלל לא ידע על אירועי היום הראשון. כמו בשתי הפעמים הקודמות חלף המבנה בגובה נמוך מעל תחנת המכ"ם הסורית בדרעה, אשר אולי אף התריעה על המטס בכל שלושת המקרים.
עם כניסת מטוסי השחק להפצצה הסתערו מטוסי האנטר על המטוסים הישראליים, אחד מהם הוטס בידי המדריך הפקיסטני. הווטורים נכנסו לתקיפה תוך כדי הקרב עם ההאנטרים. תוצאות קרב זה היו הקשות ביותר בתולדות חיל האוויר עד היום הזה: שני האנטרים הופלו על-ידי השחקים, אך גם שחק אחד ושני ווטורים נפגעו ונפלו (שניים מהם כנראה על ידי הטייס הפקיסטני). טייס ווטור ונווט הווטור המוביל נהרגו, טייס ווטור אחר וטייס שחק נפלו בשבי.
מיד לאחר שנודעו תוצאות העימות נשלחו שניים מטייסי מבנה השחק לנסות לאתר את צוות הווטור המוביל. שני השחקים טסו הפעם במסלול שונה, ועקפו את תחנת המכ"ם בדרעה. תוך כדי חיפוש חלף הזוג על שדה H-3 שוב. באזור הר הדרוזים בסוריה יירטו את השחקים, בדרכם חזרה, זוג מטוסי מיג-21 סורים. טיל ששוגר מאחד המיגים פגע בצינור הפליטה של השחק המוביל. למרות הפגיעה הקשה הצליח הטייס לבצע נחיתת אונס במגידו, ולאחר 24 שעות חזר המטוס לטיסה. זוג המיגים התוקפים הפילו כנראה זה את זה. בימים הבאים חיפשו מטוסי קרב
ותובלה את הנעדרים, מאוחר יותר התברר שנהרגו והעיראקים מסרו את גופותיהם.
בסך הכל בוצעו 19 גיחות לH-3 ושיעור האבידות בהן היה 15.7%, כולן בקרבות אוויר. 18 מטוסים עיראקיים הושמדו על הקרקע, מטוס מיג-21 אחד וארבעה האנטרים הופלו באוויר. הגיחות האלה הן דוגמה לדבקות במטרה, אך הסתיימו בכישלון שלא נחקר כראוי לאחר המלחמה ולקחיו לא נלמדו. נראה כי טיסות אלו למערב עיראק התבצעו באווירה של שכרון ניצחון, לאחר הצלחת התקיפות במצרים, ולכן התקבלו החלטות פזיזות, בניגוד גמור להפצצות במצרים.
מבצע "מוקד" היה ניצול הזדמנות שחיכתה כמעט 20 שנה. ב-10 שעות הושמדו 397 מטוסים: שני שלישים מחיל האוויר המצרי, 90% מחיל האוויר הירדני ומחצית חיל האוויר הסורי. רוב הכוח הערבי הושמד כבר בשבע השעות הראשונות.
ההישג עלה במחיר דמים כבד: 12 טייסים ישראלים ונווט נהרגו, שישה טייסים נפלו בשבי. 21 מטוסים הופלו. ב-508 גיחות איבד החיל 4% מהכוח התוקף. בהשוואה למבצעים אוויריים גדולים אחרים זה שיעור אבידות גבוה מאוד, כפול למשל משיעור האבידות שספגו מפציצי בנות הברית במלחמת העולם השנייה. שמונה מהמטוסים, שהם 38% מהאבידות, הופלו על ידי מטוסי אויב. הכישלון הצורב בH-3 היה אמור לשמש אות אזהרה מפני התבשמות יתרה בניצחון.
ההימור על תפיסה אחת לא איכזב אז. מתום מבצע קדש, שיפור כושרו של חיל האוויר לתקוף שדות תעופה בהצלחה היה כמעט העיסוק היחיד, אפילו על חשבון העלאת הרמה בקרבות אוויר. מנהיגי ישראל, בעיקר לוי אשכול ויצחק רבין, ידעו שהדבקות באופציה אחת עלול להמיט קטסטרופה, במקרה כישלון, אך הפגינו אמונה בכוחו של חיל האוויר ובאמינות המידע המודיעיני שהושג.
האם יכלה התפיסה שהולידה את "מוקד" להצליח גם אילו היה האויב מתקיף ראשון? מה היה קורה אילו התגלו המטוסים הישראליים בדרכם למצרים ומטוסי הפצצה מסוריה וירדן היו עטים על העורף הישראלי החשוף ועל שדות התעופה שנשארו כמעט ללא הגנה? האם קיבלו עליהם מנהיגי ישראל סיכון גדול מדי?
אלוף מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר במלחמת ששת הימים, קבע שהסכנה לישראל בעת הפעלת "מוקד" נמשכה רק 45 דקות. עם זאת קשה להאמין שתריסר מטוסי המיראז' שהושארו מאחור היו מצליחים לעמוד מול התקפה של מאות מפציצים ומטוסי קרב.
30 שנה לאחר מבצע "מוקד", מצבה הביטחוני של ישראל עדיין אינו מאפשר מתן תשובה על שאלות מציקות אלה. עדיין אי אפשר לחשוף מהו המידע המלא שעמד לפני מקבלי ההכרעות. ההימור לא היה רק בהקשר היכולת של חיל האוויר; זה היה הימור שהמידע המודיעיני שברשות ישראל מכסה את כל הדרוש. כדי להעריך את מידת הסיכון יש להזכיר את כישלונו של המודיעין להעריך, שש שנים לאחר מכן, את כוונות המצרים. עוד יש להזכיר כי במלחמת יום הכיפורים הופתע חיל האוויר בין השאר בנקודה מרכזית: רק בזמן הפצצת שדות התעופה במצרים התברר כי הדירים התת-קרקעיים החדשים שם חסינים לפצצות הישראליות. כלומר: כשל מודיעיני אחד, בקשר לעובי הדירים התת-קרקעיים, מנע חזרה על הישגים דוגמת אלו שהיו בששת הימים.
"הימור מחושב" כינה לימים האלוף הוד את מבצע "מוקד", ויצא בתוקף נגד הטענה שהיה זה הימור על כל הקופה. תוצאות מלחמת יום הכיפורים, שנפתחה בצורה שונה מאוד מאשר מלחמת ששת הימים, ובה ישראל היא שהופתעה, יכולות לשמש חיזוק לקביעתו, אך בהסתייגות אחת: המלחמה ב-1973 התרחשה הרחק מגבולות הקו הירוק.
מדוע הופתעו המצרים ביוני 67'? ממסמכי שלל שנתפסו לאחר המלחמה לא היה אפשר להסיק אם ידעו שצה"ל מעמיד בראש מעייניו ובראש התפיסה הביטחונית הישראלית את מבצע "מוקד".

בתמונה תוצאות תקיפת טייסת 119 במטס הראשון לאינשאס. צילם קצין הצילום של העטלף, סרן אורי יערי, שטס בשחק צילום 99


בהזדמנות זו: האושר לאחר הנחיתה. מאיר אמיתי הצטרף לטיסה בטייסת 119 קורנסים.

בתאריך 25/0/2017 התקיימה סדנא בנושא מבצע מוקד.
בסדנא ניתנו הרצאות ע"י מר דני שלום, מחבר הספר "כרעם ביום בהיר" והטייס אל"מ (מיל') יהודה קורן
לאחר ההרצאות התנהל דיון ער בקרב משתתפי הסדנה.
הסדנא הוסרטה והועלתה ליוטיוב וניתן לצפות בה בקישור:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לאחר שהמרצים ביום העיון בנושא מבצע "מוקד" אמרו את דברם, נפתח הנושא לדיון בקרב הקהל שהאזין להרצאות. בדיון נשמעו דברי ביקורת שונים על המבצע וכן נשאלו שאלות. בסוף יום העיון עלה המרצה, מר דני שלום והגיב לחלק מדברי המתדיינים.
הדיון הוסרט והועלה ליוטיוב בקישור:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

איך ללמוד להשתפר מבלי להפסיד: לקחים מששת הימים \ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף.

איך ללמוד להשתפר מבלי להפסיד: לקחים מששת הימים \ מאת גל פרל פינקל

אתר חדש שהשיק המכון למחקרי ביטחון לאומי לציון יובל למלחמת ששת הימים, בוחן את השלכותיה ארוכות הטווח ומנתח את האתגרים הביטחוניים והמדיניים הניצבים לפתחה של ישראל.

מימין: מפקד הנחתים, גנרל נלר, מבקר יחידת נחתים באפגניסטן, 2014, (מקור: ויקיפדיה).

ביוני האחרון נשא מפקד חיל הנחתים, גנרל רוברט נלר, הרצאה בפני חניכי מכללת המלחמה של הצי האמריקני, בה תיאר את שורת האתגרים העומדים בפני החיל כיום. בין היתר אמר שהחיל עושה מאמצים לשפר את היחס בין אימונים לתעסוקה מבצעית ליחידותיו, העומד על שנת אימונים אל מול חצי שנת תעסוקה מעבר לים. זוהי דילמה שמעסיקה גם את צה"ל, ששואף לשנות את יחס התעסוקה המבצעית לחטיבות החי"ר מ-20 שבועות תעסוקה ו-13 שבועות אימון, ל-17 שבועות אימונים והכשרה ולאחריהם 17 שבועות תעסוקה מבצעית, וחוזר חלילה. אתגר נוסף שבו עסק נלר, שעשה את עיקר שירותו ביחידות החי"ר של הנחתים, הוא הצורך לפתח תפיסה מבצעית רלוונטית לעימותי ההווה והעתיד. גם זו סוגיה שמעסיקה רבות את צה"ל. ב-2015, פרסם הרמטכ"ל איזנקוט את מסמך אסטרטגיית צה"ל, המהווה דוקטרינת הפעלה אסטרטגית לצבא, ובצה"ל עוסקים בעדכונו. נלר סיפר בהרצאה על פגישתו עם מאמן נבחרת הרוגבי של ניו זילנד (ה"אול-בלאקס") שהציג לו את האתגר העיקרי שעומד בפניו, שהוא גם האתגר העיקרי שעומד לפתחם של נלר והחיל כולו. "אני לא רוצה להיות חייב להפסיד בשביל ללמוד ולהשתפר", אמר המאמן. בניגוד לקבוצת רוגבי, ציין נלר, חיל הנחתים אינו יכול לשוב ממערכה עם התשובה "לקחנו מקום שלישי". הם צריכים לנצח.

הכישלון וההפסד הם המורים הטובים ביותר, אבל היקרים ביותר. האתגר ללמוד ולהשתפר מבלי להפסיד, עומד לפתחו של כל צבא. צה"ל, למשל, לא הפיק לקחים מן המערכה שניהל ב-67' וכתוצאה מכך עמד על סף תבוסה במלחמת יום הכיפורים. באתר שהשיק המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) לציון יובל למלחמת ששת הימים פורסמה אסופת מאמרים שערכו ד"ר גבי סיבוני, ד"ר קובי מיכאל וד"ר ענת קורץ. מטרת האסופה, שתצא בקרוב כספר, היא לבחון את האירועים הקשורים בה ישירות ואת השלכותיה ארוכות הטווח בהסתכלות רחבה ושקולה יותר (גילוי נאות, החתום מטה הוא מתאם המערכת של האתר והספר). בין הכותבים השר לשעבר משה "בוגי" יעלון, פרופסור שלמה אבינרי, תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי, ורבים נוספים. "למידת העבר והפקת תובנות מהמלחמה ותוצאותיה", כתבו העורכים, "גם מאפשרות לנתח את האתגרים הביטחוניים והמדיניים המורכבים הניצבים לפתחה של מדינת ישראל בעת הנוכחית וגם להעריך את אלה הגלומים בתרחישים עתידיים". ​חלק מן המאמרים באסופה מציגים את אתגרי צה"ל במערכות הבאות.

מכה מקדימה, רלוונטי?

אחד המאמרים באסופה, שכתבו ד"ר איתן שמיר וד"ר עדו הכט, בוחן את תקפותה של המכה המקדימה, דוגמת זו שביצעה ישראל ב-67', במציאות הנוכחית. שמיר עשה את שירותו בצנחנים ועבד בעבר במרכז דדו ובמשרד לעניינים אסטרטגיים. הכט, סא"ל (מיל') שימש כמדריך אקדמי במכללה לפיקוד ולמטה. השניים, חוקרים בכירים במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר אילן, טוענים כי אף שפורמלית תפיסת הביטחון של ישראל לא השתנתה, הרי שחל שינוי במציאות הגיאו-אסטרטגית. "הטראומה של מלחמת יום הכיפורים מצד אחד, והאיומים החדשים שמולם עומדת ישראל – בעיקר נשק תלול מסלול אל מרכזי אוכלוסייה – מצד שני, הביאו לכך שהיא משתמשת כיום תכופות במכה מקדימה ו/או מונעת. אלא שמערכת השיקולים והאילוצים סביב סוג כזה של פעולה, במיוחד אל מול מאפייני המערכת הבין-לאומית של זמננו, הינה מורכבת הרבה יותר מבעבר". במאמרם מנתחים השניים מקרי בוחן של מכה מקדימה ובהם המערכה ב-67', שהיתה כולה בבחינת מכה מקדימה ותקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב-81'.


תקיפת משגר רקטות בלבנון בידי חיל האוויר, (צילום: דו"צ).

לטענתם פער העוצמה בין ישראל לארגוני הטרור והגרילה, כמו גם סיבות מדיניות בין-לאומיות, מקשים עליה להצדיק מלחמת מנע נגדם. כך למשל, נאלצה ישראל להמתין זמן רב בטרם גייסה לגיטימציה בין-לאומית ופנימית על-מנת לפתוח במבצע "חומת מגן". אם זאת, מציינים השניים, כי במידה והתעצמות הארגונים השונים המאיימים על ישראל תגיע לנקודה שבה עוצמות ודיוק האש ההתקפי עשויים להוות איום אסטרטגי, חשיבות שיקולי הלגיטימציה תפחת. אז, כשלישראל ולצה"ל לא יהיה מרווח סיכון גדול, "הממשלה תיאלץ, ככל הנראה, לצאת שוב למכה מקדימה". בשולי המאמר מזהירים המחברים כי הוא עסק רק במערכות שנוגעות להתמודדות עם אמצעי לחימה קונבנציונאליים, שכן האיום הנשקף מנשק גרעיני כה חמור, עד שהוא מחייב דיון נפרד ושונה. לשיטתם, המענה היעיל היחיד כיום כנגד נשק גרעיני הוא מניעת האויב מלהשיגו. "אם תידרש פעולה צבאית כדי למנוע הצטיידות כזו, תהיה עוצמתה אשר תהיה", כתבו, "המחיר של התפוצצות ולו פצצה גרעינית אחת במרכז אוכלוסייה ישראלית הינו גבוה פי כמה"....

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 17.08.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 17.08.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

כוחה של שלשלת נמדד על פי החוליה החלשה \ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף.

כוחה של שלשלת נמדד על פי החוליה החלשה \ מאת גל פרל פינקל

בראיונות לתקשורת הצהירו כמה ממפקדי צה"ל על כשירות גבוהה של המסגרות שעליהם הופקדו. אבל חיל האוויר וחטיבת הצנחנים, הם רק הסמן הימני של הצבא וביקורת שהתקיימה בחטיבת שריון מלמדת שיש מי שנשארו מאחור. מוטב למשוך גם אותם קדימה.

... מנגד, חיל האוויר תמיד היה סמן ימני בתחום מוכנות הכוח למלחמה, גם בשנים שבהם היו קיצוצי תקציב וצה"ל מיעט להתאמן, כפי שהיה בטרם מלחמת לבנון השנייה, וברמה פחותה יותר בתקופה שקדמה ל"צוק איתן". כשהצמרת הביטחונית והמדינית מזהירה מפני מלחמה והסלמה ביטחונית, מוטב לבחון את מוכנות צבא היבשה, זה שהגיע למערכה ב-2006 כשהוא "לא בכושר" (על המילואים אין בכלל מה לדבר) ולזו שב-2014 ברמת מוכנות סבירה אך עם פערים גדולים בידע, בהכשרה ובהבנה של איום המנהרות. מאז שנכנס לתפקידו כרמטכ"ל, לפני יותר משנתיים, הדגיש איזנקוט את חשיבות כשירות הכוחות מעל לכל ושם דגש מחודש על התמרון היבשתי. אולם צבאות, בין שהם מיליציוניים (כמו צה"ל) או מקצועיים, אינם משתנים במהירות כי אם בתהליך ארוך. בשעתו המשיל קצין צבא בכיר את צה"ל לחתול וציין ש"החתול ששמו צבא העם לעולם לא יהפוך להיות הנמר של צבא מתנדבים-שכירים, אבל בכל פעם שתבקר אותו הוא יהיה דומה יותר לנמר". השינוי הזה קורם עור וגידים.

החתול הופך לנמר

מימין: המח"ט אלוני והרמטכ"ל אייזנקוט בתרגיל חטיבת הצנחנים, (צילום: דו"צ).

באחרונה פורסם ב"ישראל היום" ראיון עם מפקד חטיבת הצנחנים היוצא, אל"מ נמרוד אלוני, שבו תיאר את השינויים שבוצעו בתקופת כהונתו. עיקרם: הקטנת הפלוגות לכדי 60 חיילים, כך שיהיו לחטיבה עם "אותו כוח אדם יותר פלוגות, מה שייתן לנו יותר מפרקים מבצעיים". מטרת השינוי היא שיפור הגמישות והיכולת של החטיבה בפרט, והצבא בכלל, לפעול במהירות ובעומק האויב. בהקשר לכך התייחס אלוני גם לסוגיית הצניחה, הייעוד המסורתי של החטיבה, וכמו מפקדים קודמים ציין שזוהי שיטה מצוינת "להגיע עם הרבה כוח, מהר, להרבה מקומות, כולל מקומות רחוקים", ושבתרחישים שונים צה"ל עשוי להידרש לה.

אלוני עשה כמעט את כל שירותו בחטיבת הצנחנים, בין היתר פיקד על גדוד הסיור של הצנחנים במלחמת לבנון השנייה. שם, בקרבות במארון א-ראס ובינת ג'בייל, למד ככל הנראה שלא לזלזל באויב. לתפיסתו, במערכה הבאה בלבנון ובעזה יציב האויב בפני צה"ל אתגר משמעותי ו"המחשבה הזאת שכל יחידה צה"לית שתפגוש יחידת חיזבאללה תנצח היא יהירות". יהיו נפגעים והלחימה תהיה קשה מכפי שהיו המערכות בשני העשורים האחרונים. אלוני, ציין ש"בסופו של דבר נביא עוד כוח ונכריע, אבל מי שחושב שזה יהיה טיול טועה ומטעה". אף שאלוני לא התייחס להתפתחות בסוריה, הרי שהתבססות כוחות איראנים ברמת הגולן הסורית רק ממחישה את נכונות דבריו.

למתבונן מהצד השינוי נראה מינורי, שכן זה כבר שני עשורים שחטיבת הצנחנים דומה יותר ויותר, במבנה ובמודל, לחטיבות מקבילות בצבאות מערביים מקצועיים, דוגמת רגימנט הריינג'רס ה-75 של צבא ארצות הברית, הגדודים שבכוחות המשלוח של חיל הנחתים (MEU), והרגימנט המוצנח של הצבא הבריטי. אולם כשמחברים זאת להקמת חטיבת הקומנדו של צה"ל לפני כשנתיים, נראה כי החתול מהמשל חידד את טפריו. מדובר במהלך שמוביל הרמטכ"ל, הן בתחום החשיבה האופרטיבית והן בתחום בניין הכוח, מתוך הבנה שבמערכה הבאה יידרש צה"ל לפעול בלוחות זמנים קצרים וכי השגת פגיעה של ממש באויב תחייב יכולת לפעול בחזית ובעומק השטח. למרות השיפור במוכנות הכוחות מוטב לא להתבלבל ולחשוב שהצבא כולו בכשירות דומה לזו שמתקיימת בעוצבת האש, אוגדת העילית שלה כפופות חטיבת הצנחנים וחטיבת הקומנדו.

שר הביטחון ירד לשטח

השבוע פורסם ב"הארץ" כי בהנחיית שר הביטחון ערך מבקר משרד הביטחון, אל"מ (מיל') חגי טננבאום-ארז, ביקורת פתע בחטיבת 460, האחראית על ההכשרות בחיל השריון. הביקורת מצאה ליקויים רבים בתנאי המגורים והאחזקה בבסיס. בנוסף נתגלו פערים לוגיסטיים, כאשר תורגלה הקפצת כוח מהחטיבה לאחת הגזרות שבהן היא מתוכננת לפעול בחירום, שעיכבו את פריסתה מעבר ללוח הזמנים המתוכנן. בשריון, אולי יותר מכל חיל אחר, ללוגיסטיקה – שינוע אספקה, תחמושת, דלק וכמובן הטנקים עצמם – חשיבות עצומה. ליברמן, שהצטרף בעצמו ליום השני של הביקורת בבסיס, דרש הסברים ממפקדי צה"ל ואת תיקונם המהיר של הליקויים.

אף ששר ביטחון מרקע אזרחי הוא דבר חיובי, הרי שמשום שלא צמח במערכת הוא מגיע לתפקיד עם פערים גדולים בידע ובהיכרות עם הגוף שעליו הוא מופקד. בספרם "שבויים בלבנון" (ידיעות ספרים, 2007) תיארו עפר שלח ויואב לימור את פגישת החפיפה בין שר הביטחון היוצא, שאול מופז, לשר הביטחון הנכנס, עמיר פרץ, במאי 2006. מופז, אדם קפדן ומסודר, שאף למסור את המשרד באופן מיטבי. כשסיים את תפקיד סמח"ט הצנחנים, למשל, קיים מופז שתי ישיבות שאורכן כאורך הגלות (13 שעות כל אחת) שעשו סדר למחליפו, אריק מורן, בכל הקשור לאמצעי לחימה ותחמושת. בניגוד לקצינים אחרים, שמקיימים ישיבות שכאלו בתחילת התפקיד, למופז היה חשוב שהסדר יישמר עד הסוף. למרות רצונו ארכה פגישת החפיפה כשעתיים. פרץ לא רשם בה דבר. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה התברר כי פרץ אינו בקיא בכלל רזי מערכת הביטחון ונסמך על ההערכות מפקדי הצבא כמעט בכל נושא. יש לציין שהחודשיים שכיהן בתפקיד הן זמן קצר מדי בכדי שיספיק לעשות כן. פעם אחת עמד פרץ על דעתו כנגד המלצות המערכת והוכיח את חשיבותו של שר ביטחון מרקע אזרחי. היה זה בהחלטה על מבצע "משקל סגולי", תקיפת מערך הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה. בתשובה לאזהרות בכירים במטכ"ל שבתקיפה עלולים להיפגע אזרחים לבנונים רבים, ענה פרץ ש"מי שישן עם רקטה בבית, צריך לדעת שהוא עלול להיפגע" והביא את המבצע לאישור הממשלה. המבצע הצליח מעל המשוער ונפגעו בו רק מספר קטן של אזרחים.


מימין: מח"ט גולני, שלומי בינדר, בנגמ"ש עם שר הביטחון, ליברמן, באימון חטיבת גולני בגולן, (צילום: אריאל חרמוני, משהב"ט).

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, מכהן בתפקידו כבר מעל לשנה. שלא כמו עמיר פרץ, הוא לא הגיע לתפקידו ללא היכרות מוקדמת, גם אם לא מלאה, של המערכת ושל הסוגיות הביטחוניות שעל הפרק. בין היתר שימש כשר החוץ ב"צוק איתן" וכראש ועדת החוץ והביטחון. נראה כי השר שינה משמעותית את גישתו מאז שנכנס לתפקיד ומקפיד על גישה ממלכתית (כח"כ הפגין למען אלאור אזריה), על מתן גיבוי לקציני הצבא, כפי שהוכיח בהקשר לתכניות המתאר של קלקיליה, ומקיים מערכת יחסים טובה עם עם הרמטכ"ל. אף שבצבא אולי לא אוהבים את החדירה שביצע השר לטריטוריה שלהם בכך שהורה על הביקורת, הרי שהמהלך מבורך. מוטב כי הכשלים יתגלו בביקורות ותרגילים, מאשר במלחמה. ליברמן, סביר להניח, לא מתכוון להגיע למערכה הבאה עם צבא שאת כשירותו אינו מכיר.


(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 24.08.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 25.08.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

פקודת מבצע "מוקד" מאתר צה"ל, מעודכנת למרץ 1967.
בנוסף ישנם באתר מס' מחקרים מעניינים בשלל נושאים הקשורים למלחמה.

ידעתי שאפשר לסמוך על חיל האוויר...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מרשים מאוד, מתי נראה את התחקירים אחרים. מקווה לא לחכות 50 שנה...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מלבד מח"א האלוף מוטי הוד, מדברים למצלמה:
סא"ל לוי צור - מפקד טייסת 110 (ווטור)
רס"ן עודד מרום - טייסת 101 (מיראז')
רס"ן יוסי מהמערך הטכני - מה שמו המלא ומה היה תפקידו?
רס"ן אביהו בן נון - טייסת 116 (מיסטר)
סא"ל אהרון שביט ("ילו") - מפקד טייסת 105 (סופר מיסטר)
רס"ן יעקב מורגן - טייסת 147 (פוגה)
רס"ן יעקב טרנר - מפקד טייסת 107 (אורגאן)

בין הדוברים הנ"ל יש נציג אחד לכל אחד מסוגי מטוסי הקרב שהיו בשימוש. בין היתר מסופר על הסיוע האווירי לגדוד 19 לאחר הקרב הלילי בציר ביר גפגפה - טסה (ע"י טייסת 105 ו-101) ועל הסיוע לגדודי חטיבה 200 שחסמו את מיצרי המיתלה והג'ידי (ע"י טייסת 110 ו-116 בהתאמה). סביב השולחן יושבים קצינים נוספים, שהסרט לא מציג את דבריהם.

https://moshepommyhadar.com/%D7%AA%...%D7%95%D7%AA-2/

יושבים משמאל לימין: רב-סרן עודד מרום (טייס קרב, הוביל את מבנה המיראז׳ הראשון שתקף את שדה התעופה "קהיר מערב" בעומק מצרים), יעקב טרנר (מפקד טייסת 107), סרן יעקב מורגן (הוביל רביעיית מטוסי "פוגה" לתקיפת מטרות קרקע), צור לוי (מפקד טייסת 110), אלוף מרדכי (מוטי) הוד (מפקד חיל האויר), עזר ויצמן (מפקד חיל האויר לשעבר וראש אג"ם), יוסף כבודי (מפקד יחידת אחזקה), אביהו בן נון (סגן מפקד טייסת 119), אהרון שביט (מפקד טייסת עקרב, 105), אברהם פרי (טייס)



https://www.iaf.org.il/2212-28736-he/IAF.aspx

בשנות השישים היה מופקד שלו על דרג אחזקה ב' של מטוסי המיראז' שנרכשו בצרפת, ובהמשך אף שימש כקצין הטכני של טייסת המיראז'ים. בטרם צאתו לצרפת ללימוד המיראז', עיברת את שמו משילר לשלו, כפי שהיה מקובל באותם ימים. לאחר מכן יצא ללימודים בחיל-האוויר המלכותי הבריטי, יחד עם משפחתו. עם שובו ארצה, כעבור למעלה משנה, הוצב לתפקיד סגן מפקד טייסת תחזוקה בסיס תל-נוף. מפקד הטייסת היה סא"ל יוסף כבודי ז"ל.

תודה!
אתר מעניין, חלק מהסרטים שהפיק משה הדר ז"ל הוזכרו בעבר כאן בפורום. ביניהם "שלוש שעות ביוני", המתאים גם לאשכול זה:
https://jfc.org.il/news_journal/45194-2/

בעמוד על הסרט "כנפיים" מופיעה תמונה יפה של כפירים בשמי סיני:
https://moshepommyhadar.com/wp-cont..._thumb_f151.jpg

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.