|
25-06-2014, 07:54
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
זה השוואה חסרת ערך.
מנופי הלחץ שלנו על אמל, בשעה שהחזיק ברון ארד, היו זניחים בהשוואה למנופים שיש לנו באיו"ש ובעזה (אתה יודע, אפילו המים שהם שותים, מגיעיםפ לברזים שלהם בחסדנו...). בשלב השני כלל לא ידענו היכן רון ארד ובידי מי הוא מוחזק, כך שדי קשה להפעיל לחץ על אותו גורם...
שאר הדוגמאות שהבאת (סלטאן יעקב, הר דב וכד'), מחופרכות באותה מידה: אין לנו מושג, למרבה הצער, האם נעדרי סלטאן יעקב שרדו את הקרב, ובידי מי הוחזקו, אם שרדו אותו. אחרי פעולת חזבאללה שבה נהרגו ונחטפו גופותיהם של שלושת לוחמי ההנדסה בהר דב , הגיבה ישראל ברפיון מעורר חלחלה, כך שלטעון שהופעלו שם מנופי לחץ, זה אפילו לא מצחיק.
הקביעה כאילו יש יד חופשית לכוחותינו לעשות מה שהם מוצאים לנכון, היא מגוחכת על פניה. אין מצב שאתה באמת חושב שהיכולת שלנו מוגבלת לחיפוש בבתים, ואין לנו יכולת לענישה מאסיבית יותר. יכולת הענישה שלנו באיו"ש ורצועת עזה היא בלתי מוגבלת, ועומדת על הקשת המלאה שבין לעשות נו נו נו (פלוס-מינוס מה שעושים בדר"כ), לבין הפיכת השטחים למגרש כורכר גדול שעליו יוקם קניון ללא סניפים של מקדונלדס (שמתנגדת לכיבוש המשחית...). לטעון כאילו כעת עושים כל מה שאפשר מהפן הצבאי, זה טמינת ראש בחול, שאין דרך שלא לגלגל עליה עיניים...
אף אירוע חטיפה לא הסתיים בשחרור חטופים ב-י-ש-ר-א-ל, וזה בגלל שבישראל תמיד יושבים נאורים שבכלל לא חושבים שהדרך לשחרר חטופים (למעט במבצע צבאי ישיר) היא ביצירת מחיר בלתי נסבל עבור החוטפים ותומכיהם. מחוץ לישראל כבר הוכח בצורה מוחצת ע"י המודיעין הצבאי הסובייטי, שאפילו חזבאללה הגדול ונורא, ניתן ל"שכנוע".
מעשה שהיה כך היה:
בסתיו 1985 הלחימה בין אמל (שנתמך אז בידי סוריה) לבין חזבאללה (שנתמך ע"י איראן), הגיעה למצב של עימות ישיר בין סוריה לחזבאללה, וסוריה הפעילה לחץ ישיר על מפקדות חזבאללה בבקעא. יצאה הוראה לחטוף דיפלומטים סובייטיים, כדי שבריה"מ תלחץ על אסד האבא לחדול מהתקפתו. בעקבות ההוראה, נחטפו 4 דיפלומטים סובייטיים: אולג מירין, ניקולאי סבירסקי, ואלרי מירקוב וארקדי קאטקוב. אחרי מספר ימים רצה חזבאללה להראות שהם רציניים, וברחובות בירות נמצאה גופתו הירוייה של ארקדי קאטקוב, שניסה להמלט, ולאחר מכן שנתפ]ס, הופרד מחבריו. ואז הסובייטים התעצבנו...
לבירות נשלחה חולייה מבצעית של המודיעין הצבאי, ובמהירות רבה זיהתה את החמולה האחראית לחטיפה (חזבאללה, היה ועודנו, ארגון ערבי - שלחמולות שיעיות חזקות יש בתוכו השפעה עצומה), והעלימה את אחד מבניה. עברו יימים ספורים, וראש החמולה קיבל חבילה שהכילה בתוכה את ראשו של הקרוב האבוד, כשבתוך פיו תקוע איבר מינו, עם פתק מצורף שמסביר שאם לא ישוחררו שלושת הדיפלומטים לאלתר, יגיעו חבילות נוספות. אני משער שאתה יכול לנחש לבד שהדיפלומטים שוחררו ללא שריטה בתוך פחות מיממה...
אני לא מציע לנהוג בדיוק באותה צורה, אבל חשוב שתבין שיש דרכים נוספות לשחרור בני ערובה, שאינן כניעה מוחלטת לדרישות החוטפים. אני יכול לבשר לך שאף דיפלומט סובייטי/רוסי לא נשרט מאז בלבנון, בעידן שבו דיפלומטים אירופאיים נסעו בבירות כשהם מלווים בחיל פרעה ופרשיו...
אגב, לסיפור הזה יש כמה וכמה גירסאות (כל פעם משתנה זהותו של החטוף השיעי, ומשתנה איבר הגוף שנשלח למשפחתו - אבל בכולם הסוף הוא זהה - שלושת הדיפלומטים הסובייטים משתחררים לאלתר...)
ההכרח בגביית מחיר מהאוייב עקב החטיפה, הוא הכרחי לא רק להתמודדות עם החטיפה הנוכחית, אלא כדי לשנות את התפישה הפלסטינית (המאוד-מאוד-מאוד נפוצה, וזוכה לתמיכה כמעט מקיר לקיר) שהדרך להביא לשחרור מחבלים כלואים, היא באמצעות חטיפת ישראלים. פלסטינים צריכים להבין שיש מחיר כבד מאוד, שרבים רבים מהם, יחושו אותו באופן אישי, אם יינזקו ישראלים.
|
|