לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-07-2010, 10:30
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?

בלינק הזה אפשר לראות תיאור התקלות של כיתה בריטית בטאליבן תו"כ פטרול אלים במהלך היום.
כל מי ששירת באד"ל מאמצע שנות התשעים מזהה מיד את כל החוליים שרדפו את צה"ל באותה עת ב 12~ דקות של הסרט.
מה שאפשר לראות בסרט הוא התקלות של היחידה קרוב לבסיס, ניהול אש וניתוק מגע חזרה לבסיס ללא כל ידיעה לגבי האויב לבד מהעובדה שהוא ביצע עליהם ירי.
למה?
תשימו לב לחיילים. הם עמוסים לעייפה בציוד רב, מיגון קרמי ונשק ותחמושת כבדים. הכיתה נושאת ג'וולין עם שני טילים, מאג, מינימי ורוב"צ.
אפשר לראות מצורת הדילוגים שלהם שהם פשוט כבדים מדי - וזו הבעיה.
הכוח הזה, ואחרים כמוהו, מקריבים את הניידות הטקטית שלהם בשביל כוח האש. התוצאה היא ברורה בסרטון:
הכוח לא מצליח לתמרן בצורה כזו שתעמיד דילמה טקטית בפני האויב. הכוח ניתקל באש, מבצע ירי נ"ט לכיוון משוער, מדלג פעם אחת וחוטף אש מ-3 עברים. יורים עוד קצת ומנתקים מגע. הכוח נכנס לשטח השמדה, ויוצא ממנו, אמנם ללא פגע אך ללא הישגים.
הכוח לא הצליח להביא לידי ביטוי את העליונות שלו באימון ויכולת פעולה במסגרת. הוא לא הביא לידי ביטוי את היכולת שלו לכנס מספר כוחות לנקודת לחימה אחת (אולי בגלל שהכובד הזה מונע מהם זאת). הוא לא הצליח להביא לידי ביטוי את העדיפות בכוח האש שלו, כי הוא אפילו לא היה מסוגל לאתר את האויב בגלל כובדו. הטאליבן הצליחו לקבע את הכוח במקומו והצליחו להביא עוד כוחות בשביל להדוף את הכוח הבריטי.
הלכה למעשה, הכוח נכשל במשימתו כפי שהוצגה בתחילת הקליפ.

למה? כי הוא כבד מידי. כי הוא לא יכול לתמרן כראוי. כי אין לו יכולת באמת לאתגר את הטאליבן בתצורה הנוכחית, בגלל שכל תמרון שלו יתקל בתמרון נגד מהיר יותר של הטאליבן!
היו מספר דיונים לגבי הבעיה של ארה"ב ואחרים באפגניסטן, ותמיד הדיון התנקז למערכת נשק זו או אחרת. ראיתי גם דיון מקביל ב Tank-net.
הפתרון אינו עוד נשק. החלפת הנשק כולו ל 7.62 או כל קוטר אחר לא תפתור את הבעיה הבסיסית של הכוח הזה, כל עוד יכולת התמרון שלו תהיה נחותה משל התוקף, כל עוד הוא לא יוכל לאתר במדוייק את האויב על מנת לרכז עליו כוח אש.
בסרטון שומעים מטוס שבא לעזרה אבל לא שומעים הפצצה - תיאורתית, כל מה שהכוח הזה צריך זה משקפת לאתר את האויב ומכשיר קשר לשדר את מיקומו. בפועל הוא לא מסוגל לעשות תמרון כזה באופן יעיל, כי החיילים כבדים מדי. הם לא מסוגלים לתת ספרינט בלי להשפך!

כל מי ששירת באד"ל מכיר את זה.
היינו קוראים לעצמינו ביציאה למארבים "צבי הנינג'ה" בגלל התיקים העצומים שנשאנו. התפללנו שלא נותקל תו"כ הליכה כי פשוט היינו כבדים מדי, ואחת הסיבות שאגוז הצליחו, היא היכולת שלהם לתמרן בשטח, בניגוד למאות המארבים שבוצעו כי הכוח היה פשוט כבד.

יוחזר ה"קל" לחי"ר לאלתר!
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -


נערך לאחרונה ע"י ביטיס בתאריך 05-07-2010 בשעה 10:32.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 05-07-2010, 11:24
  משתמש זכר oxcart oxcart אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.02.08
הודעות: 1,137
מספר דברים שאפשר להבחין
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי lior432 שמתחילה ב "משקל זה מה שמפריע לך? תראה..."

רחוק מלהיות חי"רניק דגול, אבל הצלחתי להבחין בנקודות הבאות:
1. המינימי סובל ממעצורים ברמה שפוגמת מאוד ביכולת השימוש בו.
2. אולי בניסיון בכל זאת להוריד קצת ממשקל האפודים של רוב הכוח, ככל הנראה מישהו בצוות סוחב פק"ל תחמושת עם כדורים עם מסילות לטעינה מהירה. אפשר לראות שזה לא הפטנט הכי טוב בעולם - וגם החייל שמבצע את הטעינה מחדש מודה בכך.
3. ככל הנראה, הבריטים משתמשים בתרגולות קשיחות מאוד, שלטאליבן קל ללמוד. דוגמה ראשונה: מכת האש שלהם היא תמיד בת 15 שניות. צריך להיות מאוד לא חכם כדי לא לעלות על זה ולתכנן את מהלכיך בהתאם (מה גם שהפקודות ניתנות בצעקות). דוגמה שנייה: לקראת סוף הקטע, כאשר הכוח מנסה לבצע מהלך הטעייה כלשהו - ירי זיקוק כדי לגרום לצלף הטאליבן לפתוח באש, דילוג תוך זיהוי מקור הירי וניסיון לפגוע בצלף מהמיקום החדש - הצלף הנבון כבר פותח באש בדיוק לעבר נקודת הדילוג. הוא ממש יודע להיכן הם ידלגו. שוב, ככל הנראה משום שהתרגולות לא יצירתיות.
4. החשש ממטענים הוליד פקודות לפיהן לא משנה מה קורה - אתה נע רק על הנתיב שבו צעדת קודם. כך קורה שבהיתקלות, כולל ירי מכל העברים כפי שצולם פה - הכוח צריך פשוט לרדת במקום, בלי לשפר ובלי להסתער, גם אם מדובר בשטח פלאטו חשוף לחלוטין. זו פקודה לחלוטין לא סבירה והגיונית.
5. מה ההגיון שהצלף של הכוח סוחב על גבו גם משגר נ"ט? או שגם אצלנו זה ככה ואני לא מעודכן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 05-07-2010, 17:16
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי ספייקר שמתחילה ב "מאמר מצוין המדבר על החזרת..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ספייקר
מאמר מצוין המדבר על החזרת היכולת של צוות חי"א לפעול בטווחים של חצי קילומטר
http://www.dtic.mil/cgi-bin/GetTRDo...oc=GetTRDoc.pdf


אם אני לא טועה, כבר אני או מישהו אחר הביא אותו לכאן - אבל גם כאן הנגיעה היא לנושאי ציוד והכשרה - לא הפעלה.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 06-07-2010, 10:44
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי ענקנמן שמתחילה ב "מה היה נחשב להצלחה בהיתקלות..."

השאלה היא מהי המטרה. אם המטרה היא לשמר את הכוח, בדומה לאד"ל (הנסיגה קרובה, לא צריך לההרג), אתה צודק.
אם המטרה היא לדחוק את הטאליבן מחוץ לכפרים - אתה טועה. מה שהכפריים רואים זה כוח קטן של הטאליבן שהודף את הנסיון של הבריטים לשלוט בשטח, למרות עדיפות בכוח אש ובסד"כ.
לזה אני קורא כשלון. אם זה קורה מספיק, זה הופך להיות כבר תבוסה רצינית.
בסופו של דבר הסיכון רק יגבר, אם המקומיים יתחילו לשתף פעולה עם הטאליבן בגלל אוזלת ידיהם של הבריטים.

מרקו - בתיקים שלנו היו מים ומזון, וביגוד חם בחורף. זה לא שלא היה צריך את רוב הציוד. זה רק גרם לכך שלא היינו מסוגלים להסתובב בשטח בצורת ההפעלה שלנו באותו זמן.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 05-07-2010, 16:16
  _el _el אינו מחובר  
היסטוריה צבאית, בדגש על ישראלית
 
חבר מתאריך: 30.03.04
הודעות: 416
מה שחסר להם זה שני זוגות סנדלי חבלה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

שני מ"ק 91 מוצפנים-מוגברים עם ערכה כפולה, ומרגמה 52. ומה עם ביגוד חם? מה יקרה אם ירד החושך ויהיה להם קר? ומה עם פק"ל חובש ולפחות אלונקה אחת? 7 מחסניות לכל אחד זה מספיק כשהאויב הפוטנציאלי בגזרה הוא שתיים-שלוש חוליות של שלושה-ארבעה אנשים מחוסרי אימון, או שצריך עוד?

הדיון מזכיר לי נשכחות: ויכוחים בפורום אחר, לפני הרבה שנים, עם איזה אחד שקרא לעצמו "5א" וחשב שבכיתה צריכים להיות שלושה מקלעי נגב ושלושה מטולים, ועוד "בחור חזק" שנושא גיל לטווח קצר. נראה שהוא שינה את דעתו.

מסכים לחלוטין בנוגע למשקל העודף שהחי"ר נשא ונושא, אבל יש עוד כמה בעיות בולטות. נראה שהפטרול הוא חסר תכלית לחלוטין (בצה"לית קוראים לזה הפגת נוכחות). השיטה לפיה הולכים בשני טורים עד שיורים עליך (בדרך כלל כשאתה נמצא בשטח השמדה), היא לא בריאה או מועילה במיוחד. אין טעם שכוח כזה יסתובב בלי ליווי אפקטיבי של תצפית, קרקעית או אווירית, שעשויה לזהות את המארב, רצוי לפני שיפתח באש, ו\או אמצעי סיוע אש זמין שיכול להעניש אותו, ו\או כוח נייד אחר שיכול לתמרן, לתקוף את המארב או לחסום את דרך הנסיגה שלו. במקרים שאין תצפית רלוונטית, אז הפטרול חייב להציב "עקב בקרקע", בוודאי במקרה שהוא חוצה שטח פתוח\נחות. כשהיריב קולע קצת פחות גרוע מרוב האפגנים, זה יכול להגמר רע מאוד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 05-07-2010, 18:21
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

היו אצלי בעיות מאד קשות בצפיה וכנראה יש קטעים שפיספסתי (ניסיתי לשפר והתייאשתי אחרי כמעט שלוש שעות).
כמה הערות שעלו אצלי בעקבות מה שראיתי:

1.
אם כבר תיקים גדולים ועצומים אז שיזרקו אותם בתחילת ההיתקלות ויחזרו לקחת אותם רק כשההתקלות נגמרת.
(רעיון מהפכני: ללכת בלי מיגון קרמי על הגוף בכלל. במקומו להתקין על החלק החיצוני של התיק/מנשא פלטת מיגון ולהשתמש בהתיקים כמחסה זמני ומיידי בהיתקלות. נדמה לי שאני לא ממציא את הגלגל וכבר יש מוצר כזה על המדף)

2.
שיפסיקו לצעוק!
האוייב מבין אנגלית ומודה להם על ההוראות להיכן לכוון את המשך הירי ואם, מתי ולהיכן הם מתכוונים לירות (או לחדול מירי).
רק לחיילים בודדים בכח יש מ.ק. טקטי נישא וגם הוא גדול, כבד וקשה לתפעול (שמתי לב למפקד שעושה בו שימוש ב4:05 ונדרש "לעזוב הכל").
לאלביט (תדיראן קשר לשעבר) יש מוצר שמיועד בדיוק למתארים הללו: הPNR-500 בעברית, שדון.
עסקנו בשדון במסגרת הדיון הזה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tadcomm.com/objects/pnr500a.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tadcomm.com/objects/pnr500b.jpg]

קשר טקטי PNR-500 "שדון". צילומים אתר Tadiran Communications חטיבת יבשה, אלביט.

3.
למה הם צריכים לסחוב עליהם את כח האש (שלא לדבר על הביזבוז שלו) כשאפשר לפני שיוצאים לפטרול לדאוג לכח אש שיחפה לטובתם?
מרגמה מדוייקת (קרדום, למשל) שנשארת במוצב ממנו הם יצאו או טנק בעמדה שולטת שמתקדם איתם אך נשאר מרוחק בטווח 2-1.5 ק"מ מאחוריהם כל הזמן. יעשו את העבודה.
נתקלתם? דווחו את מיקומכם ואת מיקום האוייב המשוער.
תנו מכת אש נק"ל אל האוייב וחכו לתופת שתשמיד את האוייב בעוד כמה שניות.
יתרונות נוספים:
טנק בחיפוי מאפשר תצפית ואבטחת אגף.
טנק יוכל גם לאפשר הסתערות משוריינת ואפילו להיות רכב פינוי.
מרגמה מאפשרת ירי מזוויות שנק"ל, מרנ"טים וטילי נ"ט לא מסוגלים להגיע אליהן.
(אפשר להשאיר בחיפוי מרגמה וגם טנק, ואפילו יותר טוב: שתי מרגמות ושלושה טנקים )
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מרגמת קרדום של סולתם על גבי האמר. פותח במיוחד למתאר של אפגניסטן ולפי דרישה מבצעית שעלתה מהשטח. צילום יח"ץ סולתם מתוך האשכול הזה.


4.
אחרי פיצמור או ירי טנקים אפשר לצאת להסתערות חי"ר קלה, בלי התיקים ובלי טילי נ"ט.
אם כ"כ חוששים ממטענים אז שיוותרו על ההסתערות וימשיכו בסיור או יחזרו לבסיס.
אבל, בתנאי, שהם הצליחו להפסיק את הירי של האוייב ולגרום לו אבידות (או לפחות להניס אותו) וגם לאסוף מידע על מעשיו של האוייב (מיקום, שיטה, כמות, איכות, דרכי הגעה וחמיקה וכו').

5.
משקפת!
אני כבר לא מדבר על פתרונות מתקדמים וטכנולוגיים כמו עמית איכון.
אבל שמפקד הכח יחפש אוייב ומטרות ויעשה את זה באמצעי סביר במקום בכוונת של הנשק שלו כשהוא מזדקף ומשמש מטרה בעצמו.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 19-01-2011, 20:53
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,789
אם כבר הוקפץ
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "היו אצלי בעיות מאד קשות בצפיה..."

ברחבי אפגניסטן מפוזרים מאות מוצבים מחלקתיים ופלוגתיים - חלקם בשטח שהטופוגרפיה שלו, מיקומו במרחב, חשיבותו או גורמים אחרים (כולל פוליטיים) אינם מאפשרים החזקה של טנקים/רק"מ אורגני. לבנון היתה סוג של לוקסוס מבחינת כמות הכוחות שישבו בה או היו זמינים להיכנס אליה - כאשר משתלטים על מדינה (עירק, אפגניסטן) לפעמים שיקולים לוגיסטיים ומבצעיים מונעים מהכוחות המרחביים את היכולת לקבל מה שרוצים ומתי שרוצים.

ובנוסף, הכנסת רק"מ תגרור בהכרח הגברה של השימוש בחימוש נ"ט ובמטענים - מה שבהכרח יגרור עוד נפגעים. ומה עושים עם טנק שנתקע 10 ק"מ מהמוצב וגם 150 או 200 ק"מ מהסדנה הכי הקרובה?
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 07-07-2010, 22:40
  משתמש זכר קרן-אור קרן-אור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,186
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי mars_man שמתחילה ב "לחשוב על אסטרטגיית יציאה לפני שנלחמים"

זה לקח שלצערי הרב לא רלוונטי לנו בכלל.
הקואליציה הציבה מטרה יומרנית של החלפת השלטון באפגניסטאן. אני מניח שהם יכלו יחסית בקלות לסגור עיסקה עם הטליבאן לפיה הם יחזרו לשלטון תמורת הפסקת שיתוף הפעולה עם אל-קאעידה+ שמירה על זכויות אדם מינימליות, עיסקה שהיתה עונה לצורך הביטחוני האסטרטגי של ארה"ב ובעלות בריתה לעצור את הטרור. אצלנו, לעומת זאת, קשה לחשוב על מבצע צבאי עם תכלית מדינית- לכל היותר יש תכלית בטחונית, וגם אז נקבל הרבה ביקורת. צריך להיות מצב קיצוני מאוד כדי שנחליף את השלטון בסוריה/ בעזה/ נהרוס את החיזבאללה בלבנון, ואז נצטרך "אסטרטגיית יציאה" שתשמר את ההישג.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 19-01-2011, 20:17
צלמית המשתמש של zragon13
  zragon13 zragon13 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
Videos about US Soldiers in Afghanistan
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי zragon13 שמתחילה ב "[left]I recently found this..."

I just discovered this page on the NY Times that features an interesting series of videos about American soldiers (from 10th Mountain infantry division) fighting in Afhghanistan and the lives of their families at home. I watched a few of them and found them quite candid and very interesting on the human level. Some things seem familiar to the Israeli soldier's experience and mindset, others quite foreign. I invite you to watch them.
ציטוט:
A Year at War
Thirty thousand American soldiers are taking part in the Afghanistan surge. Here are the stories of the men and women of the First Battalion, 87th Infantry of the 10th Mountain Division. Over the next year, The New York Times will follow their journey


Battalion leaves for Afghanistan
http://www.nytimes.com/interactive/.../NYT/Features/0

Firefight
http://www.nytimes.com/interactive/...#/NYT/Shorts/26

Leadership challenges of the Mem-Pay, including stepping into a minefield
http://www.nytimes.com/interactive/...NYT/Features/27

I found the following one about a single-parent sergeant that left his two young boys with his relatives while he deploys for a full year (!) the most moving. He comes back after 6months for a 2 week visit before returning back to Afghanistan and again leaving the boys for another 6months

The Home Front
http://www.nytimes.com/interactive/...NYT/Features/28

As both a reservist and a parent myself, I can't imagine ever doing this but I guess that they live in a different reality and have a different culture/mentality
_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית


נערך לאחרונה ע"י zragon13 בתאריך 19-01-2011 בשעה 20:20.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #40  
ישן 21-01-2011, 12:50
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

בעניין עומס הציוד הכבד על החי"רניק, במיוחד בימי לבנון, לפני כשבועיים כתב עפר שלח במעריב כתבה בשם "שאלה כבדת משקל". הנה שתי מובאות ממנה:
הראשונה:
"כל חייל, נהג עמירם לוין לומר בימיו כאלוף פיקוד צפון, נושא על גבו עשרה קילוגרמים של לקחים ממקרים קודמים. פעם נגמרה למישהו המחסנית, אז בפעם הבאה כולם לוקחים עוד חמש מחסניות. פעם אחת מישהו חיפש רימון ולא מצא, מעכשיו כולם ייקחו עוד תרמיל רימונים, עוד כמה ליטרים מים, עוד קופסת אוכל, עוד מכשיר קשר, עוד ערכה של ציוד רפואי. לכל פריט, היה לוין מסביר, יש היגיון בנפרד: יחד הם יוצרים כוח שאינו מסוגל להילחם ביעילות. כשהקים את יחידת אגוז, שייעודה היה לחימה בסבך של דרום לבנון מול החיזבאללה, התעקש לוין שחיילי החוד יישאו מינימום ציוד, עד לרמות שנראו למפקדי הכוח בלתי סבירות. אם פעם תיגמר לכם התחמושת, אמר למפקדים, תבואו אליי. הם לא באו, כי התחמושת לא נגמרה. אגוז הייתה ליחידה מיומנת שהשיגה תוצאות מעולות, בין השאר מפני שהקפידה לא לקחת עליה שום מטען מיותר." (עפר שלח מתוך טורו ב"מעריב" 2011\01\07)
והשנייה:
"ב- 1973 נעה חטיבת צנחני מילואים "הצפונית" לכיבוש החרמון הסורי, בגובה התחלתי של כאלפיים ארבע מאות מטרים. גילם הממוצע של הלוחמים היה גבוהה משמעותית משל החיילים המשרתים באותה החטיבה היום, כושרם הגופני הממוצע נמוך בהרבה. פרט לחגור הקרב הישן, כל אחד מהם נשא על גבו תרמיל ובו מחסנית נוספת או שתיים, כמה פצצות לררנ"טיסט או לבזוקאי, את חפירה צה"לי מתקפל ושק שינה דק במיוחד. עם הציוד הזה כבסשה החטיבה את מוצבי החרמון הסורי בקרב של לילה שלם, תוך שהיא סובלת הרוג אחד ושני פצועים. רוב לוחמי החתיבה ומפקדיה היו ותיקי הקרבות בסיני ובגולן במלחמת ששת הימים. הם ידעו היטב את חשיבות הזריזות ויכולת תפעול הנשק, וכמה כל קילו של משקל עודף עלול להיות קריטי ברגע האמת. הם לא התגאו ביכולתם לשאת עליהם משקל לא הגיוני, אלא הקטינו את המשקל לרמה שבה היה להם המינימום הנדרש באמת ללחימה, היוצר לוחם בעל יכולת מקסימלית." (עפר שלח בכתבה "שאלה כבדת משקל", "מעריב" 2011\01\07)
גם תא"ל משה צ'יקו תמיר כותב על כך בפרק הראשון בספרו "מלחמה ללא אות":
"לאכזבתנו, לא הספקנו להגיע ליעדנו בזמן, וכמה דקות לאחר שהצבנו את החסימה על הציר הופיע כוח המארב של יוסי. הכוח נראה סחוט, התנועה בתוך הסבך במעלה התלול בצהרי יום חם הדגישה את החיסרון שבנשיאת ציוד רב. זמן רב עבר עד שהקלנו במשקל שנושאים הלוחמים בפעילות נגד החזבאללה. לקחי מלחמת שלום הגליל, שבמהלכה נעשה שימוש בתחמושת רבה, היו טבועים עדיין ביחידות." (מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 07-03-2011, 11:04
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,683
ערוץ 1, "הסיפור האמיתי", 6/3/2011, על חיילים מדנמרק באפגניסטן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

הסרט נקרא "ארמדילו" ושודר אתמול.
סרט מרתק המעלה גם בעיות מוסריות של ירי בפצועים.
לא מצאתי קישור לתוכנית (הסרט מתורגם). ממליץ להעלות לכאן ברגע שמישהו ימצא.


"ב-2009 בנות ברית אירופאיות חיזקו את הכוחות האמריקניים במתקפת הקואליציה נגד הטליבאן האפגאני. סרטו התיעודי של היוצר הדני יאנוש מץ מתאר את ההתמודדות הנפשית של החיילים הדניים יוצאי מחנה "ארמדילו" ברגעי הקרב העזים."

""ארמדילו" - armadillo
כל המלחמות הקשות דומות זו לזו, כנראה, מבחינת החיילים הלוחמים. תיעוד נדיר של לחימת החיילים הדנים באפגניסטאן מעלה דמיון חזק וכואב למלחמות שמכירים החיילים ובני משפחותיהם בישראל.
המתקפה של "הקואליציה" נגד הטליבאן האפגאני, אליה הצטרפו בנות הברית האירופאיות כדי לחזק את הכוחות האמריקאים, היא נושא הסרט התיעודי "ארמדילו", סרטו של היוצר הדני יאנוש מץ.
הסרט שואב את שמו ממחנה צבאי בדרום מחוז המלנד, שהוא בסיס הפעולה של יחידה דנית. אנחנו עדים ליציאה לדרך רווית הדמעות של היחידה בשנת 2009, לפחדים של המתנדבים הצעירים כשהם נתקלים במציאות של כדורים חיים, לשעמום של צפייה אין-סופית בסרטי פורנו באוהלים. המצלמה מביטה בכל אלה מקרוב ומתעדת את ההתמודדות הנפשית של החיילים בזמן הקרבות ורגעי קרב עזים במיוחד, כאשר חלק מהתנהגויות החיילים עררו מחלוקות בציבור הדני לאחר הקרנת הסרט
הסרט זכה בפרס הגדול במסגרת 'שבוע המבקרים' בפסטיבל קאן 2010.
(דנמרק, 2010)
בימוי: יאנוש מץ"

מתוך הסרט:
http://hellomovi.blogspot.com/2010/...-armadillo.html

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 07-03-2011 בשעה 11:12.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 08-03-2011, 08:08
  shlomz shlomz אינו מחובר  
מנהל פורום מילואים (במיל.)
 
חבר מתאריך: 21.08.06
הודעות: 4,003
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

מעניין שסחיבת הררי ציוד הוטמעה כ"כ חזק, שאפילו לוחמים מתנגדים לשינוי...
בשני מקרים בתע"מ, הוריתי לחיילים שלי לצאת לפעילות בציוד קל בלבד. במקרה הראשון, הוטסו צוותי תצפית לעמדות מרוחקות, אך החזרה נעשתה רגלית. על אף ההוראה לצאת ללא אפודים מלאים, אלא עם צולבת לחייל בלבד, מלבד לציוד התצפית. החיילים התקוממו כנגד ההוראה - ונאלצו ללכת כעשרים ק"מ עם משקל כבד על הגב. הפעילות, אגב, התבצעה בנגב.
במקרה השני, מבצע מעצרים בכפר (קטן ולא פח"עי בהגדרה) ביהודה, שהתחיל בהתקדמות רגלית לא קצרה ליעד. משום כך, ובגלל הערכה שעשוי להידרש מרדף רגלי בסמטאות הכפר, התכוונתי להוציא את הכוחות כאשר בכל חוליה רק חייל אחד נושא אפוד, והיתר עם צולבת ושקית שתייה בלבד. נעזוב את זה שמח"ט הגזרה לא אישר את זה - החיילים התנגדו!
בשני המקרים, התרחיש החמור ביותר שאני יכול לתאר לעצמי לא היה מערב יותר מחמוש אחד, אולי שניים - כנגד כוח מיומן וגדול פי כמה...
_____________________________________
על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #48  
ישן 09-03-2011, 11:01
  shlomz shlomz אינו מחובר  
מנהל פורום מילואים (במיל.)
 
חבר מתאריך: 21.08.06
הודעות: 4,003
בתגובה להודעה מספר 47 שנכתבה על ידי elaadhn שמתחילה ב "מעניין שגם כל החיילים שלך וגם..."

ההתנגדות נבעה מרתיעה אינסטינקטיבית, לא מניתוח שונה של הסיכונים.

תאמין לי שבכפר ההוא הסיכוי ל"המון זועם" היה אפסי - ולו רק מפאת גודלו של הכפר.
וגם במקרה (שוב, הלא סביר) שבו היה, נניח, אחד המבוקשים חמוש - אני לא מצליח לראות איך כוח בן כארבעים לוחמים צריך יותר מ-3300 כדורים כדי להתמודד עם האתגר המבצעי.

לעומת זאת, אם יידרשו החיילים לרדוף אחרי אחד המבוקשים (כפי שקרה ליחידה שהחלפנו, באותו הכפר, שבועיים לפני כן) הרי שהסיכוי להצלחה נמוך משמעותית אם החיילים עם פק"ל מלא. שלא לדבר על הסיכוי להגיע ליעד בשקט.
_____________________________________
על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 09-03-2011, 12:09
  מ.ק. מ.ק. אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 05.06.06
הודעות: 1,834
בתגובה להודעה מספר 47 שנכתבה על ידי elaadhn שמתחילה ב "מעניין שגם כל החיילים שלך וגם..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי elaadhn
מעניין שגם כל החיילים שלך וגם המח"ט חושבים שאתה טועה נחרצות ואתה עדיין בטוח שאתה צודק...
זה שבסרט הוליוודי מחסנית אחת מספיקה לחסל לפחות גדוד של מחבלים, לא אומר שבמצבים שאינם מלחמה חייל צריך לצאת למשימה, שגרתית ו"בטוחה" ככל שתהייה, כמאבטח קניונים עם לכל היותר שתי מחסניות.
כבר ניתקלתי במצב בו מפקדים כמוך החליטו לצאת לשטח עם קרמי וצולבת, בכפרים שאינם "עויינים" בהגדרה, ומצאו את עצמם עומדים מול המון זועם של עשרות זורקי אבנים שלא נרתעים בכלל מקצת ירי באוויר או הרימון הלם/גז מדמיע היחידי שהכוח נשא עליו...


המח"ט בד"כ דואג לכסות את התחת שלו, והחיילים הרבה פעמים מקובעים כמו שנאמר כאן.
בעבר זה היה נפוץ שינוע כוח קל כמו שהוזכר כאן.
שילוב של קרמי וצולבת??? זה באמת תמוהה...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 24-03-2011, 13:13
צלמית המשתמש של zragon13
  zragon13 zragon13 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
Australian SASR in action - Afghanistan Shah Wali Kot Offensive
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

Nice short video of Australian soldiers attacking and clearing an Afghani village in June 2010. Interesting view recorded from head cameras of soldiers using M4 at short range, and MAG and sniper rifle from covering position.
Originally posted on site that is not viewable outside Australia
ציטוט:
“Fast handling M4 556. Close combat. The Taliban almost gets done by not pieing that corner, not sure if he gets hit but the rapid 556 mustve been close. According to the piece the commandos got ten killls

On day two, the large-scale contact lasted over thirteen hours. Following their arrival by helicopter, the combined force was immediately engaged by insurgents using small arms and machine gun fire. Over a four-and-a-half-hour period, the Taliban used concealed fighting positions and access to aqueducts and creek lines to mount sustained fire against the coalition force.




Photographs of the same operation, including the large weapon cach captured can be viewed here http://www.defence.gov.au/defencenews/articles/0616.htm

BTW, the attractive female CBS reporter that appears in the video that I posted previously above is the one that was attacked and abused by the crowd during the riots in Cairo




_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית


נערך לאחרונה ע"י zragon13 בתאריך 24-03-2011 בשעה 13:24.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #52  
ישן 07-05-2011, 00:15
צלמית המשתמש של Gilgamesh
  Gilgamesh Gilgamesh אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

אין קשר בין משקל לבין תפקוד. כל הקשר הוא בין משקל לתו"ל.

* אם המשימה היא להגיע לנקודה, להניח מארב, להסתלק - לא מבין את החשיבות של להיות "קל".

* אם המשימה היא לאגף, או לסייר, או להסתער על האויב, ואם משקל המיגון ומשקל שאר הציוד כה חיוני, הייתי מצפה שלפחות לכוח המאגף יהיו טרקטורנים או אופנועים (או סוסים, או גמלים).

התקלה היא, כאשר שולחים כוח לסיור אלים / איגוף / הסערות והוא סוחב משקל, ציוד שהוא לא חיוני... כאן קבורה הבעיה.

אני אומר, שהביעה איננה משקל הציוד (שהוא ללא ספק מטריד) אלא צורת ההפעלה של הכוח.
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #53  
ישן 12-08-2011, 09:06
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 10,232
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

קצב האירועים באפגניסטן שוב מקפיץ את האשכול הזה.
הפעם, מטעני צד - האויב מספר אחד של כוחות נאטו/ISAF.
אתמול (11.08.11) היה עוד יום קטלני ברחבי אפגניסטן:
- 5 חיילים אמריקאים נהרגו ממטען צד בדרום המדינה
- חייל נאטו (לא פורסמה זהות) נהרג כתוצאה מהתקפת הטליבן בדרום המדינה
- חייל נאטו (לא פורסמה זהות) נהרג כתוצאה מפיצוץ במזרח המדינה
כתבה

היקף הפגיעות הקטלניות ממטעני צד בחודשים האחרונים לעומת התקפה ישירה:
חודש אוגוסט: 12 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 8 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש יולי: 23 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 14 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש יוני: 27 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 25 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש מאי: 33 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 10 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש אפריל: 16 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 20 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש מרץ: 16 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 16 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש פברואר: 18 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 11 כתוצאה מהתקפה ישירה
חודש ינואר: 22 חיילי נאטו נהרגו ממטעני צד לעומת 4 כתוצאה מהתקפה ישירה
מקור

סה"כ הרוגים מאש עויינת ב 2011: 332 מהם 167 ממטעני צד
סה"כ הרוגים מאש עויינת ב 2010: 630 מהם 368 ממטעני צד

טבלה עדכנית
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הכוחות משתמשים בכלי רכב ממוגנים, MRAP-ים, התקפות יזומות, כטב"מים לניטרול, מודיעין, תצפיות ואפילו רכבי צעצוע כפי שראינו לאחרונה, אבל המספרים הבלתי ניתפסים האלה מראים שהבטן הרכה של הכוחות היא הדרכים (כפי שהיה בכל מלחמות ישראל)

סרטון אחד מיני רבי על תוצאות התקפת מטען צד

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #55  
ישן 12-08-2011, 18:40
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 10,232
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 54 שנכתבה על ידי amitaikl שמתחילה ב "מה מוגדר כהתקפה ישירה? האם יש..."

התקפה ישירה זו הסתערות של יחיד/רבים על כוח נאטו נייד/נייח בירי ישיר עם/בלי ירי עקיף.
זה יכול להיות מארב או פעולה נקודתית נגד מאחז כלשהוא לעיתים עם פעולות הסחה וכד
רמת הסיכון האישי גבוהה כשמנגד מקדם ההצלחה נמוך, אע"פ שאם יש הצלחה אז היא מביאה תהילה יחד איתה.
הם כניראה מעדיפים ספירת גופות על פני הרואיזם, ע"פ המפורסם כשני שליש מההתקפות בעיראק ואפגניסטן הם מטעני צד והמספרים רק הולכים ועולים.

לגבי ירי מנגד, ברור שהתקפות רבות ומטענים רבים מתגלים ומנוטרלים, אבל לא דוברות כוחות נאטו ולא התקשורת מדווחים על זה כי אין בזה הרבה עניין מלבד לאותם כוחות.
מה שמגיע אלינו בסופו של יום אלה החדשות הרעות על הצלחות של הטליבן או מנגד הצלחות גדולות של נאטו.
נאטו משתמשים בכלבים, רובוטים, כטב"מים, סורקי תדרים, משנים נתיבים, טקטיקות ומה לא, אבל מנגד גם הטליבן מתעצמים ובעזרת יועצים זרים הם גם הצליחו לייצר דור חדש של מטענים מתוחכמים אשר מחליפים את הקונבנציונאליים (על בסיס חנ"פ ורסס).
בדור החדש המטען העיקרי עשוי מאמוניום חנקתי (אמוניום ניטרט) במקום פגזים/מוקשים/מטעני צינור וכו' ומערכת ההפעלה עשוי מפסי דריכה עליה עולה הרכב העשויים מגרפיט במקום להבי משור הפופולריים.
במטען הזה מירב הפגיעה מושגת מאפקט הפיצוץ (גל ההדף) ופחות מרסיסים לעומת הדור הקודם.
כתבה

החיסרון הגדול שלו, כלבי ההרחה יודעים לזהות את ריח האמוניום ניטרט.
עוד כתבה של ה CNN על מטעני הצד כאן

איך היה בלבנון? עם הזמן מטעני הצד ומכוניות התופת שניצמדו לרכבי צה"ל הלכו והתגברו ושיבשו כמעט לחלוטין את שיגרת הבט"ש של צה"ל.
אאל"ט השיא לגבי צה"ל היה עם אסון מטה צה"ל בצור ב 1983 ולגבי האמריקאים בלבנון אסון מטה המארינס בביירות גם ב 1983.
מעניין שבאפגניסטן השימוש במכוניות תופת הוא מועט מאד (אם קיים בכלל), אבל השימוש במטעני צד רב מאד.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 12-08-2011, 22:51
  amitaikl amitaikl אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
בתגובה להודעה מספר 55 שנכתבה על ידי Fang שמתחילה ב "התקפה ישירה זו הסתערות של..."

אני רואה כי מוזכרות פגיעות מנשק קל, אם כי לא נכתב האם מדובר במגע קרוב או ירי מרחוק. מוזכרים גם מספר מקרים של אש תלולת מסלול. אין איזכור לגבי התקפות ישירות על חיילים/מוצבים/מארבים וכו.
האתר עצמו הינו אתר פרטי אשר נשען על פרסומי משרד ההגנה האמריקאי, הבריטי ודיווחי התקשורת. אין מדובר באתר "רשמי" כך שייתכן וחלק מהנתונים אותם הוא מפרסם אינם בהכרח נכונים, אלא אלו שהוא הצליח למצוא (בויקיפדיה אף מדברים על נושא זירות הלחימה השונות שהאתר מכסה, שאינן קשורות ישירות לאפגניסטן או עירק).
לגבי לבנון - הייתי שם, אני יודע מה היה. רציתי לדעת האם קיימים נתונים רשמיים גלויים לציבור. אשמח לשמוע על כך.
לגבי מה שציינת כ"שיא" - אני מניח כי התייחסת לכמות הנפגעים הישירה כתוצאה ממטען.
אני דווקא רוצה להתייחס ל"שיא" של "אסון המסוקים" - אשר למעשה נבע (בצורה עקיפה) מהתגברות בכמות המטענים אשר הביאה לכך שחילופי כ"א נעשו באמצעות מסוקים ולא באמצעות שיירות, כפי שנעשה בזמני.
גם לגבי אפגנסיטן, בפירוט באתר מופיע שימוש הן במכוניות תופת והן במחבלים מתאבדים.
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #59  
ישן 24-08-2016, 10:56
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
מאמר בבלוג "על הכוונת" על הספר "War from the ground up" מאת אמיל סימפסון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

הפוליטיקה החמושה\ מאת גל פרל פינקל


הפוליטיקה החמושה\ מאת גל פרל פינקל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ספר שכתב אמיל סימפסון, עמית מחקר בהרווארד, הצליח לתפוס יפה את האתגרים של עימותי ההווה (והעתיד?) ולשלב בין חוויותיו האישיות מן השירות הצבאי באפגניסטן לתובנות אסטרטגיות וגיאו-פוליטיות. בעוד שהרוב מנתחים את המלחמה ממעוף הציפור, סימפסון עושה זאת מלמטה למעלה.


(המאמר, בגרסה מקוצרת, פורסם במקור בבלוג "שורטי", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 22.08.2016)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 24.08.2016)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 24-08-2016 בשעה 11:00.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #60  
ישן 25-08-2016, 08:46
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
הגרסה המלאה של המאמר "הפוליטיקה החמושה"
בתגובה להודעה מספר 59 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "מאמר בבלוג "על הכוונת" על הספר "War from the ground up" מאת אמיל סימפסון"

הפוליטיקה החמושה\ מאת גל פרל פינקל


הפוליטיקה החמושה\ מאת גל פרל פינקל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ספר שכתב אמיל סימפסון, עמית מחקר בהרווארד, הצליח לתפוס יפה את האתגרים של עימותי ההווה (והעתיד?) ולשלב בין חוויותיו האישיות מן השירות הצבאי באפגניסטן לתובנות אסטרטגיות וגיאו-פוליטיות. בעוד שהרוב מנתחים את המלחמה ממעוף הציפור, סימפסון עושה זאת מלמטה למעלה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
האדמירל בסדרה "הבית הלבן" טען שאינו יכול עוד "להבדיל בין זמן שלום לזמן מלחמה".

באחת הסצינות
בסדרת הדרמה "הבית הלבן" שואל האדמירל פיצוואלס, ראש המטות המשולבים, את ראש הסגל אם הוא עדיין מצליח להבחין בין תקופת שלום למלחמה. כשהאחרון משיב בשלילה ממשיך האדמירל ומצהיר שגם הוא, מומחה מוביל ללוחמה,שאינו "יודע להבדיל בין זמן שלום לזמן מלחמה". הדיאלוג הקצר תפס יפה-יפה את העמימות שנוצרה בין תקופת שלום ורגיעה יחסית לשעת מלחמה בעת הנוכחית. בחציה השני של המאה העשרים, ובפרט למן שנות התשעים שלה ואילך מוצאות עצמן הדמוקרטיות המערביות (וישראל בתוכן) מנהלות שורה של עימותים צבאיים במצב עמום שאינו רגיעה, אך גם אינו מצב לוחמה מלא. הבעיה שבהגדרת המצב הנידון והפעולה בו יצרה דילמות ומורכבות לכוחות הלוחמים, למדינאים ששלחו אותם ולציבור שממנו הם באים ואליו הם חוזרים. את תסבוכת הזו מנסה לפתור אמיל סימפסון בספרו, "War from the ground up" ("מלחמה מלמטה למעלה", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2012), דרך ניסיון לשרטט את אופי עימותי ההווה והעתיד.

הקרב על הנארטיב והתודעה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
סימפסון, שילב בין חוויותיו מן השירות הצבאי לניתוח גיאו-פוליטי ואסטרטגי.

סימפסון, בוגר אוקספורד המשמש כעמית מחקר בהרווארד, שרת שש שנים בצבא הבריטי, בין היתר כמפקד מחלקה בגדוד הראשון של רג'ימנט רובאי גורקה המלכותי (רג'ימנט חיל רגלים קל ונייד שבו משרתים בני שבט הגורקה מנפאל). שירותו כלל שלושה סבבי שירות באפגניסטן. בספרו מתאר סימפסון כיצד "כמפקד מחלקת חי"ר ב-2007, הפעולה הראשונה שבה לקחתי חלק היה מבצע חטיבתי לביעור קיני מחבלים בעמק גרשק
העליון, במחוז הלמנד. המחבלים הותקלו, נהדפו, והמשימה בוצעה. אך גם המחבלים טענו גם הם לניצחון משום שגם הם הסבו לנו כמה נפגעים ואנו לא נשארנו להחזיק בשטח שטיהרנו. התוצאה של המבצע בטווח הארוך נתונה לוויכוח מאחר שמספר מבצעים דומים באותו אזור נערכו מאז. יתרה זאת, ה'משמעות' של הקרב בעבור האוכלוסייה המקומית קרוב לוודאי שלא היתה קשורה כלל בשאלה 'מי ניצח'. אותם תטריד הרבה יותר הדאגה לביטחונם האישי ולרכושם" (עמוד 28). תיאור זה, שמוכר כל-כך לכל מי ששירת בצה"ל ולקח חלק בפשיטות בלבנון, בעזה או בשטחים, מכיל בתוכו את הבעיה כולה.כשהנארטיב של שני הצדדים מצוי ברבדים שונים ומתעצב לפי תפיסות מציאות מנוגדות בתכלית, ישנו קושי מהותי לקבוע מי ניצח.

בספרו טוען סימפסון כי המלחמה המסורתית בין מדינות, כפי שהגדיר אותה קלאוזוביץ, עודנה עמנו (שכפי שהוכיח פוטין במלחמה בדרום אוסטיה ב-2008), אבל לצדה הלכה והתפתחה לחימה מסוג נוסף, זו שהוא מכנה "הפולטיקה החמושה". המלחמות של פעם, מציין סימפסון, אופיינו על-ידי שני קריטריונים: הקוטביות – הרעיון שיש שני צדדים לכל עימות, אנחנו והם – והחתירה להכרעה. אך מהם הקטבים במלחמת האזרחים בסוריה? כיצד ניתן להכריע בעימותים שכאלה? גם כשעיקרון הקוטביות כן מתממש, הרי שכנגד מדינה לרוב ניצב ארגון צבאי לא מדינתי הפועל מתוך האוכלוסייה. בעימותים כאלה, נדיר שאחד הצדדים מושמד כליל, או שמתבטלים רצונו ללחום ויכולתו לעשות כן. כל שניתן להשיג הוא לכפות על היריב את רצוננו, ולבטח לא להכריעו.

יתרה מזאת, לטענת סימפסון המלחמות במאה ה-21 הביאו לתובנה שהניצחון במערכה אינו בהכרח הניצחון במלחמה כולה. הניצחון הצבאי הוא ביחס לאויב, אלא שהיות העולם "כפר גלובלי" הביאה למצב שבו ישנם קהלים שחשיבותם עולה בהדרגה על זו של האויב. הקרב על הנארטיב והתודעה של אותם קהלים, בין אם מדובר באזרחים בעורף (תחת אש, כמו בישראל, או מרוחקים כפי שהם בארצות הברית או בריטניה), באוכלוסייה האזרחית בשטח שבו לוחמים או בדעת הקהל העולמית – הוא שונה בתכלית. סימפסון מתאר כיצד מפקד הפלוגה שלו באפגניסטן, מיג'ור שון צ'אנדלר, נמנע במכוון מהפעלת כוח שאינו על טהרת חי"ר (מטוסים, ארטילריה וכו') בכדי שלא לשחק לידי התעמולה של אנשי אל-קאעדה שטענו כי החיילים הבריטיים הם פחדנים המשחקים משחק שאינו הוגן באמצעות לחימה מהאוויר או ממרחק. בשלב מסוים הוא אף הדליף לכפריים כי ביום ובשעה נתונים יתייצבו הוא ותריסר מאנשיו בשדה פתוח, ללא כוחות סיוע, לקרב הוגן עם מחבלי אל-קאעדה. אף שהוא ואנשיו התייצבו למפגש, יריביהם לא באו. הדבר יצר אפקט תודעתי בקרב האוכלוסייה הכפרית שעד אז העריכה את אומץ הלב של לוחמי אל-קאעדה. לאחר המפגש הם נחשבו לפחדנים בעיניהם.
הדיאלוג שמעצב את המערכה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ספרו של סימפסון, מנתח את אופי העימותים המודרניים.

המחבר עוסק גם בחשיבות הדיאלוג בין הדרג הצבאי למדיני. לטענתו, התפיסה על-פיה הדרג המדיני יעצב את האסטרטגיה ואילו הצבא יבצע היא
מיושנת ומעולם לא יושמה הלכה למעשה. אף שכפיפות הדרג הצבאי למדיני ברורה, על הצבא לקיים דיאלוג עם הדרג המדיני במטרה לעצב את היעדים האסטרטגיים של המערכה, מתוך הבנה עמוקה את מה ניתן להשיג בכוח צבאי ומה לא ניתן. דברים דומים אמר ב-2012 הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, בהרצאה אודות מבצע עופרת יצוקה: "אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים, החובות שמוטלות על הדרג של המטה הכללי – ובטח על העומד בראשו – בממשק עם הדרג המדיני, זה לעצב נכון את המלחמה ואת המטרות שלה. להיות שותף, ממליץ כמובן, הדרג המדיני מחליט. אני חושב שהדבר הזה, יש לזה השלכת-מפתח על המערכה עצמה ועל התוצאות שלה. זאת חובה כפולה, אני חושב, קודם כל מעצם העובדה שאתה אמור להיות המומחה להפעלת הכוח הצבאי. וזאת חובה, אני חושב, גם פיקודית-מנהיגותית." סימפסון מצטט בספר דיאלוג שהתקיים רגע לפני סיומה של מלחמת וייטנאם, במהלכו הטיח קולונל אמריקני במקבילו הצפון-וייטנאמי כי הצבא האמריקני ניצח אותם בכל קרב. "זה אולי נכון", השיב הווייטנאמי, "אבל גם לא רלוונטי". לכוח הצבאי יש מגבלות ועל–כן בניגוד למלחמות העבר, למאמצים של עוצמה רכה, דיפלומטיה, תודעה, מנהל אזרחי וכלכלה יש תפקיד חשוב בעיצוב המערכה וקביעת תוצאותיה.

סימפסון הצליח לתפוס יפה את האתגרים של עימותי ההווה (והעתיד?), לשלב בין חוויותיו האישיות כחייל לתובנות אסטרטגיות וגיאו-פוליטיות, ולהוציא מתחת ידו ספר עליו כתב ההיסטוריון הצבאי סר מקס הייסטינגס כי שרים ייטיבו לעשות אם יקראו "לפני שישגרו שוב כוחות לעבר הלא הנודע. הם עשויים אז להבין טוב יותר כמה חמקמקים הם מושגי הניצחון וההפסד בעימותים המודרניים." בעוד שרוב החיבורים בנושא מנתחים את המלחמה ממעוף הציפור, מהווה ספרו של סימפסון ניסיון לנתח את הדברים מלמטה למעלה.

(המאמר, בגרסה מקוצרת, פורסם במקור בבלוג "שורטי", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 22.08.2016)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 24.08.2016)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #61  
ישן 30-09-2019, 05:38
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
מאמר בבלוג "על הכוונת" על לקחים מלחימת הצבא הבריטי בעיראק ובאפגניסטן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

להפסיד במלחמות קטנות – ביקורת ספר | גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף


להפסיד במלחמות קטנות – ביקורת ספר | גל פרל פינקל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

Losing Small Wars: British Military Failure in Iraq and Afghanistan

By: Frank Ledwidge

Yale University Press, 2011, second edition 2017.Pages: 288



... באותה עת, במקביל לנסיגת הבריטים, החליט הפיקוד האמריקני הבכיר לשנות אסטרטגיה. האמריקנים, כותב לדווידג', "החליטו לנצח". בניגוד לבריטים, הוא מציין, האמריקנים לא היססו לפתח דוקטרינה משלהם ללחימה בטרור, לגייס אנתרופולוגים ולהשקיע מאמצים ומשאבים כדי ללמוד את התרבות, ואת הצרכים והאינטרסים של האוכלוסייה שבקרבה לחמו. גנרל פטראוס מונה למפקד כוחות הקואליציה בעיראק והוביל את אסטרטגיית "הנחשול" (Surge) שכללה פריסת כוחות אמריקניים נוספים בעיראק, לחימה אינטנסיבית ואגרסיבית בארגוני הטרור, קיום נוכחות קבועה ומתוגברת של כוחות צבא בשטח ומתן תמריצים לאוכלוסייה לשתף פעולה עם הצבא האמריקני נגד הטרור. בבגדד, כותב לדווידג', סיפקו האמריקנים לתושבים בדיוק את מה שהבריטים כשלו לספק לתושבי בצרה: ביטחון ושירותים עירוניים מתפקדים. בהנהגת פטראוס השיטה עבדה. מודיעין עדכני שסיפקה האוכלוסייה אפשר פגיעה קשה במחבלים, והפגיעה הביאה לרמה גבוהה יותר, אם כי לא מוחלטת, של יציבות וסדר וייצרה את התנאים שאפשרו את נסיגת הכוחות האמריקניים מהמדינה בשנת 2011.

ב־2008 השתלט על בצרה הצבא של הממשל העיראקי החדש שכוננה הקואליציה, בסיוע כוחות אמריקניים במבצע שכונה "מתקפת האבירים". הצבא הבריטי כבר לא היה שם כשזה קרה, ולתפיסת לדווידג' כישלון הבריטים לשלוט במרחב בצרה הביא לפגיעה קשה במוניטין של הצבא הבריטי ככוח לוחם.

עם זאת המחבר מונה בספרו שני מבצעים יעילים מאוד שבהם היו מעורבים כוחות בריטיים בעת הלחימה בעיראק. המבצע הראשון היה פעילות כוח משימה של ה־אס־אי־אס כחלק מכוח המשימה האמריקני, שעליו פיקד הגנרל סטנלי מקריסטל, יוצא הכוחות המוטסים והריינג'רס. כוח המשימה של מקריסטל כלל אגד כוחות מיוחדים שקיים שיתוף פעולה מבצעי הדוק בין מודיעין עדכני לבין צוותי לוחמים מובחרים וניהל מערכה מוצלחת שבשיאה הגיעה לכ־300 פשיטות בחודש. במהלך הפשיטות פגעו לוחמי האגד בפעילי טרור בעיראק ומוטטו תשתיות טרור במהירות מרשימה. אם רוצים למוטט את הרשת, מוכרחים לפגוע לרוחב בכלל העוסקים במלאכה, מהפעילים הזוטרים ועד לבכירים, גורס מקריסטל, וקובע: "דרושה רשת בכדי להביס רשת". המבצע השני, שעליו פיקד הגנרל הבריטי גראהם לאמב, קצין חי"ר שפיקד אז על הכוחות המיוחדים הבריטיים, היה מבצע שבמהלכו רתמו וגייסו בהצלחה כוחות בריטיים ("כוחות מיוחדים שהובלו, אומנו וציודו בצורה מעולה") שבטים מקומיים בעיראק לפעול וללחום עבור כוחות הממשל העיראקי החדש. אין זה מקרה ששני המבצעים המוצלחים התבססו על מודיעין עדכני ועל הפעלת כוח מדויקת נגד האויב הנכון במקום ובזמן הנכון.

לקורא הישראלי עשוי "הנחשול" להזכיר את לחימת צה"ל ביהודה ושומרון באנתיפאדה השנייה, ובמיוחד את התפיסה המבצעית לאחר מבצע "חומת מגן" שאותה הוביל בשנים 2005-2003 מפקד אוגדת איו"ש תא"ל גדי איזנקוט, יוצא חטיבת גולני. "מול טרור של מתאבדים, נשק תלול מסלול וירי, אפשר להילחם באופן אפקטיבי רק תוך שליטה בשטח", אמר איזנקוט. במסגרת השיטה צומצמו משמעותית כוחות השריון במרחב, ובמקום זאת הופעלו כוחות מיוחדים וחי"ר מעולה שקיימו נוכחות קבועה בשטח ופעלו בשורה ארוכה של מבצעים ופשיטות בלב הערים הפלסטיניות. גם הפשיטות התבססו על מודיעין מדויק, והן בוצעו תוך שימת הדגש על אבחנה מדויקת בין מחבלים לאזרחים בלתי מעורבים. מחליפו, תא"ל יאיר גולן, יוצא הצנחנים, המשיך באותו הקו גם בשנתיים שלאחר מכן, ובסיום כהונתו ציין גולן שכוחות צה"ל "פועלים בכל הקסבות ובמחנות הפליטים. כך לדוגמה, תשתית חמאס בשכם סוכלה עד אחרון אנשיה, והכל בזכות חופש פעולה מבצעי". השיטה מיגרה את טרור המתאבדים הפלסטיני באיו"ש ודיכאה למעשה את האנתיפאדה השנייה ביהודה ושומרון.

לאחר ניתוח שני המבצעים המוצלחים ממשיך המחבר ומנתח את הלחימה שניהל הצבא הבריטי במחוז הלמאנד שבאפגניסטן בשנת 2007. הצבא הבריטי לחם ופעל באפגניסטן מהפלישה ב־2001. בנובמבר אותה שנה, באחד המבצעים הראשונים במערכה באפגניסטן בכלל ובהלמאנד בפרט, פשט כוח אס־אי־אס בפיקוד לוטננט־קולונל (סגן אלוף) אד באטלר (בהמשך מפקד חטיבת הסער האווירית ה־16 שהוצבה בהלמאנד) על בסיס של אל־קעאדה. בקרב קשה הרגו לוחמי יחידת העילית כמאה פעילי אל־קעאדה והוכיחו שוב את היעילות של כוח מיומן הפועל לאור מודיעין עדכני.

החל מ־2006 פעלו הכוחות הבריטיים במחוז הלמאנד גם מתוך שאיפה לשקם את תדמית הצבא שנפגעה בבצרה. שוב פעל הצבא בכוח רב בלי להבחין בין אויב לחבר ובלי שאיתר את האויב הנכון. את התעסוקה המבצעית שביצעה חטיבת הסער האווירית ה־16 (צנחנים) הגדיר לדווידג' "הרסנית". לטענתו קשה יהיה למצוא חטיבה מתאימה פחות למשימת השלטת סדר וייצוב מרחב כמו חטיבת הצנחנים המדוברת, שחייליה הם חיילי הסער הטובים בצבא. כוח שהוכשר למצבי לחימה מובהקים בצבאות סדירים ובארגוני גרילה ולא למשימות שיטור. אילוצי כוח האדם והמשאבים הביאו את הצבא להציב בזירה הנפיצה דווקא את הכוח הלא נכון.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
כוח מגדוד הצנחנים ה-3 הבריטי בהיתקלות עם פעילי טאליבן במחוז הלמנד, 2008, (מקור: ויקיפדיה).

חטיבת הקומנדו ה־3 של חיל הנחתים המלכותי החליפה את הצנחנים. אנשיה באו מוכנים יותר מקודמיהם, אבל גם הם עסקו בעיקר בחיפוש אחר אויב שאותו יוכלו להרוג, ולא בניסיון לייצר שיתופי פעולה עם האוכלוסייה ולרתום אותה למאמץ המלחמתי ("לזכות בלבבות ובמוחות"). את התעסוקה המבצעית של הנחתים סיכם לדווידג' במשפט לקוני: "הרבה לוחמי 'אויב' נהרגו. כמו תמיד, כל קרב נוצח. כמו תמיד, במלחמות אזרחים (כפי שזו היתה), זה היה חסר משמעות". התיאור הזה מהדהד שיחה אחרת המצוטטת בספר החשוב של אמיל סימפסון, שלחם באפגניסטן כקצין חי"ר בצבא הבריטי (בין היתר במחוז הלמאנד). בשיחה שהתקיימה שבוע לפני נפילת סייגון, באפריל 1975 ,הקולונל האמריקני הארי סאמרס הטיח בקולונל טו, מקבילו מצבא צפון־וייטנאם, כי הצבא האמריקני ניצח אותם בכל קרב. "זה אולי נכון", השיב הווייטנאמי, "אבל גם לא רלוונטי". הלקח, אם כן, היה מונח על רצפת ההיסטוריה הרבה לפני המערכות באפגניסטן ובעיראק, וניכר שגם מפקדי צה"ל ולוחמיו, שלחמו בשלושים השנים האחרונות בלבנון וביהודה ושומרון, ימצאו אותו רלוונטי. למשל בשנות השהייה בלבנון ניצח צה"ל כמעט בכל היתקלות או קרב גדול, אך המדינאים והפיקוד הבכיר לא תרגמו הישגים אלו להישג מדיני או צבאי של ממש.

נקודה נוספת שאליה מתייחס המחבר בספרו, נוגעת לאיכות החשיבה האסטרטגית והפיקוד הבריטי הבכיר. הרוב המוחלט של קציני הצבא הבריטי שפגש, כותב המחבר, התגלו כאינטליגנטים, ולצד היותם מנהיגים קרביים מעולים הם הפגינו חשיבה ביקורתית מפותחת כלפי עצמם וסביבתם. עם זאת, טוען לדווידג', נמנע הפיקוד הבריטי הבכיר לקדם קצינים שהעזו להביע דעה אחרת מדעה הרווחת. חשיבה קבוצתית שכזו היא תופעה מוכרת בכל צבא, ובצה"ל הזהירו מפניה אלופים גרשון הכהן ואמיר אבולעפיה. קצינים בצה"ל "נמנעים בדרך כלל להביע עמדות שסותרות את עמדות הממונים עליהם", כותב אבולעפיה. הדבר נובע מתרבות המינויים בצבא ומכך שמפקדים רבים בצבא תופסים אי־הסכמה עם עמדתם כך: "התנגדות אישית להם". לטענתו המציאות שבה קצינים רבים בצבא חסרים את האומץ לחלוק על מפקדיהם, תוביל ל"תוצאה אחת הרסנית: צבא פחות טוב ופחות יעיל שיתקשה לבצע את משימותיו כראוי". לטענת לדווידג' קצינים הנכונים למתוח ביקורת ולהשמיע דעה עצמאית כדוגמת הרברט מקמאסטר, קצין בצבא ארצות הברית שהצטיין כמ"פ טנקים במלחמת המפרץ ובהמשך כשפיקד על חטיבת שריון במלחמת עיראק, נדירים בצבא הבריטי, וככלל הצבא האמריקני פתוח יותר לכך שמפקדיו הבכירים ישמיעו דעות סותרות לתפיסה המקובלת.

חמורה לא פחות, מציין המחבר, היא נטיית הפיקוד הבריטי הבכיר להימנע מהכרה בכישלון. הלחימה בבצרה, לדברי אחד מבכירי המפקדים הבריטיים, הייתה הצלחה מבריקה, אף שלא הייתה כזו. כישלון, כותב לדווידג', "רע לקריירה", ולכן הפיקוד העליון נמנע מהודאה שהוא התרחש. המחבר מעלה על נס את מדינת ישראל שבה קצינים ומדינאים שנמצאו אחראיים לכישלונות צבאיים, נדרשו לפרוש מן השירות, ולעתים הם אף לקחו אחריות ובחרו לעשות זאת מרצונם. דומה שכאן המחבר שוגה לחשוב שהדחת מפקדים שכשלו היא הפתרון. אכן, לעתים נדרשים המדינאים והמפקדים האחראים לשלם מחיר אישי ומקצועי על כישלון, אך כפי שכותב אלוף (במיל') גיורא איילנד, קצין צנחנים ששימש ראש אמ"ץ, "אם נדיח קצינים בכל פעם שכשלו מקצועית, נישאר עם צבא בינוני מאוד". ההנחה הרווחת שהדחת האיש האחראי לכשל תפתור את הבעיה, מתבררת לרוב כמוטעית. פעמים רבות הכשל הוא מערכתי הרבה יותר משהוא פרסונלי, והצבא מפסיד מפקדים טובים שמוטב היה להוסיף ולעשות שימוש בכישוריהם ובלקחים שלמדו משיעור קשה. עם זאת צודק המחבר שהנכונות להודות בכישלון, בבחינת הכרה בבעיה, היא הצעד הראשון לפתרון.

לדווידג', אם כן, הוציא מתחת ידו ספר המדגיש את הצורך במלחמות המתרחשות "בקרב האנשים", בלימוד קפדני של זירת המערכה, של ההקשר הייחודי ושל האוכלוסייה החיה בה, על כלל הסיעות אליהן היא מתחלקת, בזיהוי אל נכון את האויב ורק אז לפעול נגדו בכוח מקצועי ומיומן המבחין בין פעילי האויב לאוכלוסייה שאינה מעורבת. מי שיפעל במקום זאת בכוח רב, אך נגד האויב הלא נכון, יחטא למטרה ויפעיל כוח כדי "לעשות משהו" ולא כמהלך המשרת את התכלית המדינית.

כאמור, הקורא הישראלי ימצא בוודאי נקודות דמיון בניסיון הבריטי להשיג שליטה בבצרה ובהלמאנד ולרתום את אהדת התושבים ללחימת צה"ל בתקופת השהייה בלבנון משנת 1983 ועד הנסיגה ובאינתיפאדה השנייה, כמו בפעילות הבט"ש שמקיים צה"ל כיום ביהודה ושומרון ובגבול עזה. לא כמו הצבא הבריטי, שהוא בעיקרו חיל משלוח הנלחם הרחק ממדינתו, היתרון של צה"ל, כמאמר הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, הוא הידיעה היכן, כל הנראה, יילחם בעימות עתידי. שומה על מפקדיו ולוחמיו להוסיף ולמצות יתרון זה, כשם שעשו בעבר.

המחבר חותם את ספרו בציטוט של ההיסטוריון הבריטי הנודע סר מייקל הווארד, בעצמו קצין חי"ר שהצטיין בקרב על מונטה קאסינו ב־1944 ,שאמר כי אף שאינו יודע על איזו דוקטרינה עובדים כעת בצבא, הרי שהוא מתפתה להכריז דוגמטית: "שהם עושים זאת לא נכון. מה שקובע הוא יכולתם לעשות זאת נכון ובמהירות כשהרגע מגיע". כוונת הווארד, כפי שמבין אותה לדווידג', היא שהתוכנית שהכין הצבא, ושהמציאות שאותה יפגשו הכוחות, יהיו שונים מכפי שצפו. יכולתם להשתנות, להסתגל ולהתאים עצמם למצב תקבע את יכולתם לנצח. בפקודת היום הראשונה שפרסם, כתב הרמטכ"ל אביב כוכבי כי על צה"ל "לדעת להשתנות בהתאמה למאפייני הלחימה הנוכחיים ולאתגרי העתיד". הצבא הבריטי לא עשה כן בעיראק ובאפגניסטן. צה"ל יכול לפעול אחרת וחייב לעשות כן הן בפעילותו בביטחון השוטף ביהודה ושומרון ולאורך הגבולות והן במלחמה הבאה.

(המאמר פורסם במקור בכתב העת של מרכז דדו לחשיבה צבאית בין-תחומית, "בין הקטבים", גיליון 23-22, ביטחון שוטף – חלק ג', אוקטובר 2019. הערות השוליים מופיעות בפרסום במקור)
(מתוך הבלוג "על הכוונת", 29.09.2019)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #62  
ישן 07-03-2020, 08:59
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
מאמר בבלוג "על הכוונת" על ההסכם בין ארה"ב לטליבאן על סיום הלחימה באפגניסטן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "מה אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן?"

"אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה" | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף



"אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה" | מאת גל פרל פינקל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הדרג המדיני והצבאי הבכיר, קבע קולונל מקגרגור, חייב להבהיר לעצמו מראש את מטרת מלחמה, וכיצד הפעלת הכוח משרתת אותה. האופן שבו הסתיימה המלחמה האמריקנית באפגניסטן מדגים מה מתרחש כשזה לא קורה.
בשבת האחרונה חתם הממשל האמריקני הסכם עם ארגון הטליבאן, שיביא, ככל הנראה, את המלחמה הארוכה באפגניסטן, לכלל סיום. נסיגת הכוחות האמריקנים הצפויה מאפגניסטן, 18 שנים לאחר שפלשו לשם, הזכירה לי סיפור שהקולונל (בדימוס) דגלס מקגרגור נוהג לספר בהרצאותיו.
בעודו מוביל את חטיבתו לקרב, הופיע רץ בפני מפקד חטיבה בצבאו של נפוליאון והודיע לו שהוא נדרש להתייצב במפקדתו של הקיסר. "אתה יודע מדוע?", שאל המח"ט. "כן, המפקד. הוא רוצה להעלותך לדרגת גנרל".

לאור ההסבר – המשיך מקגרגור, ששירת בהצטיינות כקצין שריון בצבא היבשה האמריקני במלחמת המפרץ – הותיר המח"ט את חטיבתו מאחור, בעודה צועדת לקרב, וצעד בקצב מזורז לעבר אוהל המפקדה של נפוליאון. בעודו עושה כן פגע מטח אש ארטילרית האויב את הכוחות הצרפתיים והוא השתטח על הארץ.

מיד לאחר שהסתיימה ההפגזה המשיך המח"ט לנוע לעבר האוהל, כשהרץ צעק לעברו כי שכח מאחור את ראשו (הכוונה לכובע תקני למח"ט). "זה בסדר, אני גנרל עכשיו, אני לא צריך אותו".

מקגרגור לא התכוון בהרצאתו כי גנרלים, ובהרחבה חברי הדרג הצבאי והמדיני הבכיר, אינם זקוקים לראשם (שכלם), אלא דווקא להדגיש כי השימוש בו הוא תפקידם החשוב ביותר משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה".
יצאו טיפשים
דוגמה בולטת אחרת לפעולה שנבעה בעיקר מכך שהדרג הצבאי והמדיני הבכיר נמנע מלהשתמש בראשו, כהגדרת מקגרגור, ניתן למצוא בספר "התרסקות במוגדישו" (הוצאת משרד הביטחון, שנת 2002), מאת העיתונאי מרק באודן. בספר מתואר הקרב הקשה ביותר שבו לחמו כוחות אמריקניים, ב-3 באוקטובר 1993, מאז מלחמת וייטנאם ועד למערכה על העיר פאלוג'ה שבעיראק בשנת 2004. הספר עובד לסרט המצליח "בלאק-הוק דאון".

בקרב לחמו אנשי כוח משימה "ריינג'ר", שכלל פלוגה מרגימנט הריינג'רס ה-75 של צבא היבשה (שמקביל, פחות או יותר, לחטיבת הקומנדו של צה"ל) ופלגה מכוח דלתא, יחידת העלית של צבא היבשה האמריקני ללוחמה בטרור, בלב בירת סומליה בהמון זועם ואנשי המיליציה של שבט חאבר גידר, בראשות מוחמד איידיד.

על הכוח פיקד הגנרל ויליאם גריסון, יוצא הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של צבא היבשה אשר "שירת שתי תקופות שירות בווייטנאם, ובחלק משירותו שם סייע לנהל את תוכנית 'פניקס' האלימה והידועה לשמצה, לחיסול מנהיגים כפריים של הווייטקונג" (עמוד 30). בהמשך שירותו הצבאי "הוא שירת גם כמפקד דלתא" (עמוד 31). מבצעים כמו זה היו עבורו לחם חוק.

במזכר שהפיץ לדרג שמעליו, מספר שבועות לפני הקרב, הזהיר גריסון כי אם כוחותיו יכנסו סמוך לשוק בקרה שבמוגדישו, אזור שבנוי ומאוכלס בצפיפות, "אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה" (עמוד 28). הגנרל, אף שהיה בטוח באנשיו וביכולותיהם, הזהיר שאף כי אין מקום במוגדישו שבו לא יוכלו לפעול ולנצח, ישנם "הרבה מקומות שאליהם אפשר להגיע ולצאת טיפשים" (עמוד 34). הפיקוד האמריקני לא שעה לאזהרתו והורה בדיוק על הפעולה שממנה המליץ להימנע.

בצהרי היום פשט על היעד צוות פשיטה של דלתא בפיקוד סרן אוסטין מילר, יוצא הדיביזיה המוטסת ה-82 ורגימנט הריינג'רס, שהוטס במסוקים. "סרן מילר ולוחמי דלתא שהיו עימו גלשו אל הרחוב. יחד עם לוחמים במסוק נוסף הם יהיו גל התקיפה השני. מאחוריהם הגיעו לוחמי הריינג'רס בארבעה מסוקי בלק הוק, והשתלשלו לעמדותיהם בארבע הפינות של גוש הבניינים, כדי לתחום את הפעולה" (עמוד 23).

לאחר כחצי שעה, כשבכירי המיליציה של איידיד עצורים ומאובטחים נערך הכוח לפינוי בשיירה רכובה. אז התפרץ הגיהינום. הכוח נחשף ונאלץ להילחם בלוחמי המיליציה ובהמון הזועם, בשטח בנוי. העובדה שלוחמי המיליציה הצליחו להפיל שני מסוקי סער מסוג בלק הוק ולרתק את כוחות הפשיטה למרחב הלחימה, יצרה מורכבות נוספת. "אנשי דלתא והריינג'רס נחשבו לכוח הטוב ביותר שיש לצבא. עכשיו הם יעמדו למבחן. קשה לדמיין כוח אחר של 150 אנשים, לכוד בתוך עיר עוינת, מוקף מכל עבריו אוכלוסייה חמושה היטב, שיהיה לו סיכוי כלשהו לשרוד" (עמוד 80), כתב באודן.

הקרב הסתיים לאחר 15 שעות, כאשר לכוח האמריקני נמנו 18 הרוגים, ואילו בצד הסומלי נמנו מאות הרוגים ומאות פצועים. למרות מספר הנפגעים הגבוה בקרב הכוח הפושט הרי שיעדי המבצע הושגו, והריינג'רס וכוח דלתא אכן החזיקו מעמד מול כוח עדיף בהרבה, עד שהצליחו להיחלץ.

אבל למרות גבורתם הפעולה הוכיחה שגריסון צדק. בשל הנפגעים הרבים ממשל הנשיא קלינטון החליט לסיים את פעילות כוח המשימה "ריינג'ר" ולסגת מסומליה, שהיתה שרויה במשבר הומניטרי בעיצומה של מלחמת אזרחים.

הטראומה של סומליה היא שעמדה לעיני הממשל האמריקני כשנמנע משליחת חיילים לסיוע במשברים אחרים כמו הג'נוסייד ברואנדה וכשבחר להפעיל במערכה בבוסניה כוח אווירי בלבד...


(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 05.03.2020)

(מתוך הבלוג "על הכוונת",
05.03.2020)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:05

הדף נוצר ב 0.20 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר