26-10-2010, 18:20
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
קראתי קצת על הנושא, והרי העובדות הידועות.
רצועת הביטחון הוקמה ב1985. בשלב הזה, החיזבאללה נחשב לארגון די קיקיוני שבעיקר משלח מתאבדים ("מתאבד שיעי"? זה משם). אחר כך החיזבאללה הסתבך במלחמה פנים-שיעית עם אמל, ועד 1991 אכל מרורים, גורש מאיקלים-אל-תופאח, וכו'.
מה ז"א? שעד 1991 המצב ברצועת הביטחון היה די נסבל. רקטות וחדירות לא היו, בכל אופן. התקן הרשמי של סד"כ צה"ל בגיזרה של 527 חיילים גם לא ממש איפשר פעילות אינטנסיבית מידי ממילא.
אחרי 1991 החיזבאללה די קיבל במתנה את דרום לבנון בהסכם דמשק השני, והתחיל להתארגן מחדש. ואז חיסלו את מוסאווי. אחרי חיסול מוסאווי, החיזבאללה שיגר לראשונה את הרקטות שלו, ועלה על הרעיון הגאוני של להפוך אותן מנשק טקטי לאסטרטגי. ישובי הצפון הפכו לבני ערובה לפעילות צה"ל, בסוף 1992 האלוף גזית כבר יכל לכתוב שנוצרו כללי משחק עם חיזבאללה שמגבילים את הלחימה, ב1993 זה התקבע בהבנות דין וחשבון (מבצע שנועד לממש את מה שאמרת, רק חבל שזה לא עבד) והתמסד לגמרי (כולל 103 ישיבות של ועדת הפיקוח הישראלית-לבנונית בנאקורה) ב1996 (אחרי עוד מבצע שניסה לשחזר את מה שלא עבד ב1993, ושוב לא עבד).
בשורה התחתונה, החיזבאללה היה מוכן באמצעות ההבנות לספק יחסית בזול לישראל את מה שהיא רצתה - ביטחון לישובי הצפון, וכל זה במה שהאלוף עמידרור הגדיר כ"מחיר ידוע מראש של 25 הרוגים בשנה" של חיילי צה"ל ברצועת הביטחון, ואחרי שמבצעים גדולים, אפעס, לא ממש הביאו לתוצאות.
גם כאן נורא אופנתי להאשים את האזרחים וארגוני המחאה ש"תקעו סכין בגבו של צה"ל", אבל בשורה התחתונה צה"ל בעצמו נצמד לסטטוס קוו, לא ממש הצליח לשנות אותו (למרות שקיבל פעמיים יד חופשית מכל העולם, כולל הערבי, לנסות) והפך את רצועת הביטחון לתירוץ לעצם קיומה של רצועת הביטחון.
_____________________________________
If I can shoot rabbits then I can shoot fascists
|