אבן שושן.
סמוך לערך 'מַגְעִיל' במילון ישנה חי"ת קטנה שמשמעותה - הספרות החדשה (כלומר מילה
שבמשמעות זו הופיעה רק בתקופה שבין ספרות ההשכלה עד ימינו).
מילים מקראיות (אור, אדם, ספר) אינן 'מעוטרות' בשום אות וזה הסימן להיותן מקראיות (או אם
קיבלו הוראה חדשה בתקופה מאוחרת).

לעניין געל-גאל והמשמעות ההפוכה:
השורש ג־ע־ל בהוראת תיעוב, בחילה ולכלוך אינו חדש כאמור:
"וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ" (יחזקאל טז ה), "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִיל" (איוב כא י).

הוראת טיהור וניקיון לאותו שורש - כנראה כתוצאה מחילופי א' - ע', כלומר אולי מן ג־א־ל.
לא רק היום ההבחנה בין ההיגוי של א' וע' מִטַּשְׁטֶשֶׁת. דוגמאות לתופעה נמצאות גם בתנ"ך וגם בספרות המאוחרת יותר. כבר בתלמוד מדובר על ערבוב ההיגוי של א' וע':
אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אאין (ירושלמי ברכות טז ב).
עוד דוגמאות מתועדות:
עגמה נפשי ואגמי נפש
כיעור וכיאור
קמעא וקמאה
עכוז - אכוז
גועל - מגואל.

אגב, דומה הדבר לקילוס. אם תעיין באבן שושן בערך ק־ל־ס תראה תופעה מעניינת:
קִלֵּס - לעג ובז: "לְקַלֵּס אֶתְנָן" (יחזקאל טז לא). ו־
קִלֵּס (תלמוד) - שיבח והילל: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ ... לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה
לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ" (פסחים י ה; הגדה של פסח).

ההסבר הוא שהוראת שבח (2) ניתנה לפועל על פי היוונית, שֶבּה καλός - יפה (kalos).

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן