לאקדמיה אין כמעט השפעה על שום דבר. החליטו להבדיל בין "מינוי" ו"מנוי", בין רָציף ורְציף, בין צָמיג
וצְמיג ו... מסופקני אם השומע מבין מה ההבדל בכלל.
כשהיא מתירה דבר, האם אתה מתעדכן ומאמץ את מרותה? אדרבה, כשהיא אוסרת צורה, האם
מישהו טורח להישמע לאיסור? נראה שלאקדמיה אין שומע. כשהאקדמיה מפרסמת החלטה חדשה, זו
לרוב החלטת נסיגה.

את החלק הראשון אני מקבל ("אין ביכולתך להתמודד אתם") – כי שפה היא בהחלט עצמאית ואיתנה.
אך ההמשך ("הצטרף אליהם") מייצג רכרוכיות מיותרת שאין בה כל תועלת.

רוב עיסוקה הציבורי של האקדמיה הוא רק חידוש מילים, שגם אותן לא טורחים לקדם: מתי שמעת
לאחרונה פרסומת שאומרת "יִשּׂוּם" ולא "אפליקציה"? מילה כל כך קליטה (אפילו נמצאת במערכות
ההפעלה של מכשירים מסוימים) נמחצה בין הגלגלים.

האקדמיה, במקום שתגיד "לא הצלחנו", הופכת את הכישלון לסיפור הצלחה. במקום לשרש טעויות מעין
אלה – היא ממסדת אותן; "כנס" ו"היכנס" – אני מסכים שזה דיבור צברי טהור, אך לא כפי שכתבת, אין
על כך "קביעה" אקדמית בכלל. אם היום (לא באמת) מתנהל מאבק עיקש לחסל את "הֶגדיל" (הא
סגולה) שבפי הזמרים, שקולם מתכנת קהל שומעים שבוי, סבורני שבמאה הבאה הצורה תהיה שולטת,
וגם אז ימצאו סימוכין קדומים כדי להתירה בנקל. אם כך, מי חכם וידע למה צריכים אקדמיה?

האקדמיה היא מוסד שמתוקצב ע"י המדינה. לכן לא סביר שיאשרו אי פעם "שתי דובים" (מזכיר לך
משהו?), כי זה יעורר סערה תקשורתית שתשמיט את הקרקע מתחתיה. אלא שדברים כאלה קורים,
כפי שראינו, במקרים יותר עממיים.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן