מה השורש של המילה מזל?
האם מ.ז.ל?
האם נ.ז.ל?
או שמא נ.מ.ז.ל?
אני זוכר שמלפני שנים רבות כשלמדתי בביה"ס אמרו לי שהשורש הוא נ.ז.ל. מי יכול לעזור ולנמק?

דרוש איש מכירות שותף לעסק שאני רוצה להקים בנושא אינטרנט
נשמע מעניין? צור קשר בהודעה פרטית

לעניות דעתי,

השורש של מַזָּל הוא מ.ז.ל. כמו שאומרים הִתְמַזֵל מַזָּלוֹ. (משקל קַטָּל).

לעומת זאת, ייתכן שאתה מתכוון למילה "מַדָּע" שהשורש של מַדָּע הוא י.ד.ע.




מקווה שלא טעיתי.

התקשיתי להבין מדוע בחרו דווקא בשרש נ־ז־ל (אגב, אין מסמנים אותִיות שרש בנקודה, אלא במ־ק־ף או אפילו בגרשיי"ם).

משום כך, פניתי, כצפוי, לאבן שושן, ובחלק הגיזרוני (פירוט האטימולוגיה, מקור המלה) נכתב כך:
מַזָּל [אכדית: manzaltu מראה הירח; וכן ערבית: מנזִל; ארמית: מַזָּלָא]

האם זו כוונתך? מדוע נשמטה הנו"ן שאמורה הייתה להיות לפני המ"ם (מנזל*)?

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אני זוכר היטב שהמורה שלי ללשון אמרה לי שהשורש הוא נ-ז-ל ולכן יש דגש חזק שמורה על ה"נ" שנשמטה.

חבר שלי החליט להתווכח איתי ואני עדיין מנסה למצוא הוכחה לצדקתי.
עדיין לא מצאתי

דרוש איש מכירות שותף לעסק שאני רוצה להקים בנושא אינטרנט
נשמע מעניין? צור קשר בהודעה פרטית

לפי המקור שמביא אבן שושן, המלה היתה צריכה להיכתב "מנזל".
אני נוטה להאמין שהנ' הייתה שרשית, אך קרה תהליך וזו נשמטה;
אם מתייחסים לאות נ' כשרשית, אז יש מקום להשמיטה (בהתאם לכללי חסרי פ"נ).
הנ' נופלת ובמקומה בא דגש חזק משלים באות שאחריה (ז'), כפיצוי על העיצור החסר.
מַפָּל ששרשה נ־פ־ל (מַפְפָּל←מַנְפָּל), או מַסָּע (נ־ס־ע, מנְסע).
אם לא טעיתי באבחון שרשה של המלה מזּל, הרי לך שצדקת

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

קשה להתייחס לשרש של המילה, שכן היא שאולה משפה אחרת (אכדית), כמו שאור כתב, גם שם לא בטוח שה-נ' שרשית
זה די כמו לשאול מה השרש של "פרדס" (השאולה מפרסית)

ועם זאת, לעניות דעתי, בפעלים ותארים כגון "התמזל", "ממוזל" וכו' השרש הוא דווקא מ-ז-ל, שהרי הוא נגזרת מהמילה "מזל" עצמה, ללא קשר למקורה.
לדוגמא, קח את המילה "ספוג", מקורה הוא במילה היוונית σπόγγος - הנהגית ספונגוס (גאמה כפולה - γγ, נהגית כמו ng), מכאן באה גם המילה sponge האנגלית
ומאותו "ספוג" המעוברת בא השרש ס-פ-ג, ולא ס-פ-נ-ג

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

אבל אכדית כמו הארמית והערבית ולהבדיל מפרסית או יוונית היא שפה שמית.
כך שבהחלט יש מקום לדון בשורש המילה.

נכון, ועדיין אני סובר ששרש המילה באכדית לא בהכרח מעיד על נגזרותיה העבריות


מעבר לכך, ממה שמצאתי במילון האשורית של אונ' שיקאגו, המילה manzaltu משמעותה בין היתר: מיקום, עמדה, מערך, גם במשמעות מיקום של כוכב (שממנה הגיעה המילה לעברית, דרך המזלות בשמיים)
בין צורות הכתיב השונות ומילים קרובות במשמעות ישנם: manzaztu, mazzaztu, manzaštu, mazzaštu, mazzaltu, mazzassu, manzāzu, manzazzu, mazzazzu, manzanzu, muzzāzu
וממה שנאמר שם, המילה קשורה לפועל uzuzzu או izuzzu שמשמעותו לעמוד

כך שאם לומר את האמת, גם בשייכותה של ה-ל' לשרש המקורי אני לא בטוח, וייתכן מאד שהוא בכלל ז-ו-ז או י/ו-ז-ז או משהו דומה

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

גם הצצה במילונים אחרים אינה שופכת אור על השורש האפל:
במילון "ספיר", מופיעה ההערה <נזל> לצד הערך. דומני שכך המחברים מציינים שורש (ושורש בלבד).
לעומת זאת, מילון "רב מילים" מציין ששרש המלה הוא "מזל", או שהכוונה היא דווקא לשורש הפעלים
שנגזרו מהמלה עצמה.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

בשיחה הוסבר לי כי;

א. המשקל של שם העצם חייב לעמוד בקשר ישיר עם משמעותו. כלומר משקל קטל הינו המשקל של בעלי המקצוע כמו ספר,נגר,קצב וכו'.

ב.ע"כ אין זה הגיוני להתייחס לשורש מזל במשקל קטל כאם מקטל - משקל לשמות עצם כללים כמו מגדל.

ג.אם כך הדגש ב-ז' חייב להראות על אות שנישמטה וע"כ השורש הנכון הוא נ-ז-ל.

ההיגיון כאן הוא שבעבר האמינו כי המזל נוזל מהעולמות העליונים, למי שיש סתימה בצנרת יהיה לו נאחס.

בשלב מאוחר יותר יצאו פעלים משם העצם הכללי וכך נוצר שורש חדש - מזל ובבניין התפעל - התמזל.

ע"כ - שם העצם הכללי הינו נ-ז-ל, הפעלים עצמם הם מ-ז-ל

דרוש איש מכירות שותף לעסק שאני רוצה להקים בנושא אינטרנט
נשמע מעניין? צור קשר בהודעה פרטית

א. לא מחייב. הנה לך מילת אַגָּס המנוקדת באותו אופן כמו סַפָּר. אמנם אפשר לקבוע קווי־אופי לשמות שמורכבים משורש ומשקל,
אולם אי אפשר לקבוע שכל מילה במשקל מסוים דומה לאחיותיה. לדוגמה, משקל המחלות (אַדֶּמֶת, דַּלֶּקֶת)
מארח גם את בַּזֶּלֶת (בזלת, בהשפעת הלטינית - basaltes) או רַקֶּפֶת.

ב. אילו המשקל של המילה מזל היה מִקְטָל, הרי שהיינו אומרים מִזָּל (=מִנזל). אולי כמו מִטָּה (=מִנְטה)

ג. כפי שהסכמנו.

ההסבר שהוצע מעניין ויכול להיות נכון. באותו אופן ייתכן שזו אטימולוגיה עממית;
כפי שבתלמוד ניסו להסביר את מילת שְׁעוּעִית כך: "למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב" (ירושלמי כלאיים כז א)

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

דרוש איש מכירות שותף לעסק שאני רוצה להקים בנושא אינטרנט
נשמע מעניין? צור קשר בהודעה פרטית

כאמור, ע"פ העדויות שהובאו לעיל; השורש המשוער הוא נ־ז־ל.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

מַזָּל
המילה ״מַזָּל״ אחד מפירושיה הוא כוכב; משמעות כזו אפשר לייחס לכתוב: ״המקטרים לבעל
לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים״ (מלכים ב, כ״ג ה); גם בלשון חז״ל המזל אינו אלא כוכב.
במסכת ברכות לב, עמ' ב אנו קוראים: ״שנים עשר מזלות בראתי ברקיע״- הכוונה היא ל׳׳גלגל
המזלות״ המורכב משתים עשרה קבוצות הכוכבים. כל מזל נמצא בחודש מסוים מאחורי השמש,
ולפי זה נקבע מזל לכל חודש.

מאחר שמדובר בכוכבי לכת, סבור יהושע שטיינברג, מחבר ״מלון התנ״ך״ - שהשורש של המילה
מַזָּל הוא א.ז.ל' ומשמעו בארמית ״הלך״; ולכן מזל הוא כוכב לכת, והוא קיצור של מַאֲזָל, כמו
שמַכֹּלֶת נוצרה מ-מַאֲכֹלֶת. לדעת שטיינברג, מקור המילה ״מזל״ כנראה מן הכשְׂדים (בני אכד)
שעסקו גם באסטרונומיה. המזלות נקראו כך בגלל מחזורם סביב השמש. שטיינברג כורך גם את
השם הנרדף מַזָּר (חילופי ל-ר) בתופעה פונטית דומה למַאֲזָר ולמַאֲכֹלֶת וטוען, כי המילה מַזָּרוֹת
המופיעה באיוב ל״ח, ל״ב: ״התוציא מזרות בעתו״ - היא צורה שנתקצרה מ-מְאַזָּרוֹת מלשון אזור=
חגורה; וכוונת הכתוב היא לשבעת כוכבי הלכת המקיפים כאזור את השמש.

ארנסט קליין רומז למקור האכדי של מַזָּל MAZALTU, MAZAZTU ומציין,כי תרגום המקור האכדי
הוא ״מעמד הכוכבים״ מ-NAZAZU -לעמוד. גם בפניקית מצוי השורש מ.ז.ל במשמעות "היערכות״,
״גורל״. לפי תפיסת האסטרולוגים, מכונה בשם ״מזל״ כל אחת משתים עשרה קבוצות, המתאימות
לכל חודשי השנה הכוכבים שבגלגל המזלות, ולפי גלגל זה נקבע אופיים וגורלם של בני אותו המזל.

(מתוך: "עוד רגע של עברית", מאת מרדכי רוזן)

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

גם מנדלקרן לא הצליח להכריע. הוא נוטה ל-נזל כמו בערבית אך לא פוסל גם את מזל, אזל ואפילו עזל(!)

חשבתי שכבר סיימנו עם זה

אם מדברים על השרש האכדי, אז אני חושב שהבאתי כבר עדויות לעייל שהוא אמור להיות משהו בסגנון ז-ו-ז או י/ו-ז-ז (כאמור, המילה קשורה לפועל uzuzzu או izuzzu שפירושו לעמוד, בדיוק ההפך מ-"נזילה"..)
אם מדברים על שרש עברי של המונח המושאל, אזי לא מן הנמנע שהוא יהיה פשוט מ-ז-ל.
אין סיבה לסבך שורשים של מילים מושאלות


אגב, לא הייתי בטוח בזה קודם, אבל עכשיו בדקתי והסתבר שצדקתי, המילה "מזוזה" באה מאותו שורש אכדי
"מזוזה" (דופן הפתח, להבדיל מן ה-"משקוף" שמעל) על שם שהיא ניצבת.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

ובערך מנזר באבן שושן כתוב:
מִנְּזָר [אכדית: manzazu שומר, נוטר; ואולי מן נֵזֶר]

כמובן שכאן אין הכוונה למִנְזָר נוצרי אלא למושל, שר גבוה או אדם נכבד (=מִנְּזָר).

עריכה:

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

א-ב. באיזה משקל המילה "טלפון"?
באיזה משקל "אנציקלופדיה"? באיזה משקל "פרדס"?

ג. לדעתי הדגש בכלל בא מן המקור האכדי mazzaltu (אחת הצורות שהבאתי לעייל)
למה בא שם כפלן? בשביל זה צריך להכיר את הדקדוק האכדי..

אגב, כן, אני מחשיב פירושים כ-"מזל הנוזל מהשמיים" כאטימולוגיה עממית ותו לא.
המילה "מזל" במקור התייחסה למערך של כוכבים, המשמעות של גורל/שפע/שקרכלשהואחר התווספה אח"כ.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

א. את זה בדיוק הדגמתי:
אַגָּס, שהיא מילה שלבטח אינה קשורה ל"משקל התפקידים" קַטָּל, אמנם מתנקדת כמותו - אך אינה מרמזת על שום קשר נוסף בינם, כפי שניסתה המורה שלו לקבוע:

ציטוט:

א. המשקל של שם העצם חייב לעמוד בקשר ישיר עם משמעותו. כלומר משקל קטל הינו המשקל של בעלי המקצוע כמו ספר,נגר, קצב וכו'.

מאותו נימוק אי אפשר לקבוע שיש "קשר ישיר במשמעות" של מזל ומשקל התפקידים. זו דוגמה לכך שלעתים מילים מתנקדות באופן זהה - אולם מנסיבות שונות.

אגב. לדעתי, הסיבה לדגש באַגָּס היא השאדה באותה אות בשמו הערבי إجَّاص (= אִגַּ'אץ).

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

התגובה היתה מכוונת לשפמון, על-מנת להדגיש לו שמילים שאולות לא חייבות בכלל להתאים למשקלים עבריים

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

אה-הא

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

וכדי להשלים את ההערה על ניקודו של "אגס", להלן הערך מ"יד הלשון" ליצחק אבינרי:

(לצפייה בדף המלא)
טבת תש?"ג

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן