19-06-2011, 22:49
|
|
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,130
|
|
|
ארחיב ואומר שהתשובה לשאלה למה מנקדים דווקא כך טמונה בחוק ניקוד ההברות.
נפרק את המשקל קַטָּל/קַטָּלִים להברות, עם התחשבות בדגש חזק שהוא כפלן, כלומר מסמל שני עיצורים וסוגר את ההברה שלפניו.
ביחיד: קט־טל
הברה ראשונה סגורה ובלתי־מוטעמת, ולפיכך מנוקדת בתנועה קטנה (פתח)
הברה שנייה סגורה ומוטעמת, ולפיכך מנוקדת בתנועה גדולה (קמץ)
סה״כ קיבלנו: קַטָּל ← חַיָּל.
ברבים: קט־ט־לים
הברה ראשונה סגורה ובלתי־מוטעמת, ולפיכך מנוקדת בתנועה קטנה (פתח)
הברה שנייה פתוחה ובלתי־מוטעמת, ולפיכך שוב מנוקדת בתנועה גדולה (קמץ) [במעבר מיחיד לרבים הברה זו השתנתה פעמיים, מסגורה לפתוחה, וממוטעמת לבלתי־מוטעמת]
סה״כ קיבלנו: קַטָּלִים ← חַיָּלִים.
|